הדפסה

כהן ואח' נ' מור

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

המבקש
1 אבי מור
ע"י ב"כ עו"ד אהרון כהן

נגד
המשיבים
1.שי כהן
2. ברוך ידיד
3. הראל איתן
ע"י ב"כ עו"ד יעקב אמסטר

החלטה

1. ביום 13.5.13 נתנה החלטה ע"י כב' הרשמת ויינשטיין לפיה יינתן צו עיקול זמני על נכס שבבעלות המבקש המצוי ברח' בצלאל 26 בירושלים (להלן-"הנכס") למניעת הברחתו עד למועד מתן פסק הדין , בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה.

2. ביום 21.5.13 הגישו המשיבים כתבי התחייבות , ערבות צד ג' וכן תצהירים שלהם ושל הערב בדבר נכסים שבבעלותם, לרבות הפקדה בסך של 25,000 ₪ וביקשו כי יינתן הצו.

3. הבקשה שבפני היא להורות על ביטול צו העיקול שניתן במעמד המשיבים. הבקשה הוגשה, ביני לביני לאחר שניתנה ההחלטה מיום 13.5.13 ובטרם ניתן צו העיקול. בהחלטות שנתנו ע"י כב' הרשמת נאמר כי הצו לא ניתן, משלא מילאו המשיבים אחר ההחלטה וכי עובר לעמיד תם בתנאים למתן הצו , הוגשה הבקשה לביטולו. משכך, הורתה הרשמת למשיבים להשיב עניינית לגוף הבקשה (החלטות מיום 20.5.13 ו-21.5.13) והדיון בבקשה, נקבע בפני.

4. המבקש טען לסיכוייו הטובים כי תתקבל הגנתו בתביעה שהוגשה כנגדו ולקבלת תביעתו כנגד המשיבים. בנוסף טען כי אין לחשוש לקושי לגב ות כספים ממנו לפי פסק דין, ככל שיחויב בתשלום כלשהו, בהכחישו כי טען באוזני המבקשים או מי מהם כי אין בכוונתו לשלם את חיוביו. לדבריו, בבעלותו מספר נכסים וזכויות בנכסים ששווים, גבוה בהרבה מסכום התביעה . המשיבים מנגד, לא העמידו ערבויות לפי החלטתה של כב' הרשמת והערבויות שהוגשו, אין בהם כדי להבטיח את נזקיו אם יפקע הצו הזמני.

5. המשיבים טוענים מנגד כי קיים חשש אמיתי להברחת נכסים ובקשו שיינתן הצו הפורמלי בפרט לנוכח סיכוייהם הטובים לזכות בתביעה.

6. מחקירת המבקש והמשיב 1 עולה כי אכן התקיימה פגישה ביניהם והמחלוקת היא לעניין תוכן השיחה.
המשיב 1 העיד כי הוא ניאות להצעת המבקש שיפגשו מיד לאחר תום ישיבת ההוכחות האחרונה והמבקש אמר לו במהלך הפגישה, כי המשיבים לא יזכו לראות ולקבל כספים ממנו אם יינתן פסק דין כנגדו. מכאן לדבריו, הבקשה למתן הצו הזמני.
מנגד העיד המבקש כי אכן התקיימה פגישה כאמור, אך זאת לצורך מו"מ ביניהם לרבות בעניין המושכר ובה הוא הציע למשיבים לשכור ממנו כיום את המושכר ובהכחישו, כי איים שלא למלא אחר פסק הדין אם יחויב בפיצוי למשיבים.

7. לאחר שבחנתי את העדויות אני מאמינה לגרסתו של המשיב 1 בדבר דברי המבקש כמובא לעיל אך התרשמתי מהעדויות כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא מיד לאחר ישיבת הוכחות נוספת סוערת ומשתמה שמיעת הראיות.
בה בשעה, סביר להניח כגרסת המבקש כי הפגישה באה בניסיון לקדם הסכמות בין הצדדים, כפי שהוצע בעבר למשיבים ונדחו על ידם שאם לא כן, מה תכלית זימון הפגישה ע"י המבקש. משלא צלח המו"מ נאמרו דברי המבקש אך לא התרשמתי בהתאם לנסיבות, כי היה בכך כדי לבסס חשש להברחת נכסים מחמת ההליך.

8. עיינתי בבקשה ובתצהירו של המבקש ונספחיו ושמעתי את עדותו בנוגע למצבו הכלכלי ולנכסים שבבעלותו.
המבקש תמך את בקשתו בהחלטה מיום 2.5.13 שניתנה ע"י כב' הרשם ערן שילה בבית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 30046/04/13 (נספח ד' לתצהירו). בהחלטה שניתנה הרבה קודם לפגישה מושא הבקשה למתן הצו הזמני, ניתן תוקף להסכמות בדבר חלוקת הנכסים וזכויות בנכסים שבבעלותם של המבקש ואשתו.
מההחלטה עולה כי בבעלות בני הזוג בית מגורים (ברח' יובב) שהמשיב 1 , אישר בעדותו כי הוא בית גדול ולא היה בידיו לסתור את גרסתו של המבקש לפיה הבית הוא בן 4 קומות .
מעדותו של המבקש עולה כי בית המגורים, מיועד למכירה לכיסוי חובות של בני הזוג ובכלל זה חוב לבנק לאומי, לעיריית ירושלים ולעיריית תל-אביב. היתרה ממכירתו , תחולק בין בני הזוג (ראו פרוטוקול הדיון בתמ"ש 30046/04/13, נספח ד' לתצהיר המבקש). הדברים, מתיישבים עם עדותו של המבקש לפיה חובותיו מגיעים לסך של בין 4-5 מיליון ₪ וכי מכירת ביתו, די בה כדי לכסות את החובות (ובהתאם להסכמות בני הזוג, כמובא בתיק תמ"ש הנ"ל).
יתירה מכך, אם וככל שהשווי המוערך של הבית לפי הערכת המבקש ואשתו לא היה מספיק לכיסוי החובות, אין לשער כי אשתו של המבקש, שהייתה מיוצגת בבית משפט לענייני משפחה, הייתה מסכימה להבטיח את החזר החובות ממכירת הבית בלבד ולא מתנה את פירעון החובות באמצעות נכסים אחרים שבבעלותם אשר היא נתנה את הסכמתה להעברתם לבעלות בלעדית של המבקש.

9. בנסיבות אלו , הגם שהתברר היקף חובותיו של המבקש, אותם הוא לא טרח להזכיר בבקשתו כפי שראוי היה שיעשה, לא נסתרה גרסתו לפיה די במכירת בית המגורים כדי לפרוע אותם. יוער, כי השעבודים על הבית לגביהם טענו המשיבים, הם לכאורה בגין החוב לבנק לאומי שבני הזוג הסכימו שיפרע ממכירת הבית.
בנוסף, לא הוכח מחקירתו של המבקש כי הוא לא עומד בתשלומים השוטפים לבנק לאומי (להבדיל מהחוב שבגינו נירשם השעבוד לטובת הבנק) כפי שנקבע בהחלטה שעיגנה את הסכמות הצדדים בבית משפט לענייני משפחה. המבקש, גם לא נחקר על הכנסותיו השוטפות ועל מצב עסקו ו לא די בפרסום על מכירה כללית של העסק, כדי ללמד על סגירתו. נכונים הדברים, ב התחשב בראיות שהובאו ע"י המשיבים דווקא, במסגרת התיק העיקרי בדבר פרסומים דומים שפורסמו חדשות לבקרים בעבר ע"י המבקש, מבלי שהיה בכך כדי ללמד על סגירתו של העסק בפועל.
לפיכך, אין בפרסומים למכירת בית המגורים ובנוגע לחנות ברח' בצלאל (שצורפו כנספח לבקשה למתן הצו), כדי ללמד על כוונה לה ברחת נכסים או על היעדר יכולת פירעון של המבקש.

10. גרסת המבקש לא נסתרה, בדבר היותו בעלים על נכסים נוספים וכי גם לאחר חלוקת הרכוש בינו ובין אשתו במסגרת הסכם גירושין, יישארו בבעלותו מספר נכסים. רשימת הנכסים והזכויות של בני הזג , פורטו בעמ' 3 לפרוטוקול בתמ"ש 30041/04/13 (נספח ד' לבקשה) וכוללים את הנכס לגביו התבקש הסעד הזמני ברח' בצלאל 26 בירושלים שנקבע שהזכויות בו יועברו לידי המבקש. בנוסף לפי ההחלטה , יועברו לבעלות בלעדית של המבקש, הנכס במושבה מגדל וכן זכויות בחנות בבית הכרם . עד להסכם גירושין , שטרם נחתם לפי האמור בפרוטוקול הדיון בבית משפט לענייני משפחה, בבעלות המבקש ביחד עם אשתו, נכסים אחרים שהם הסכימו כי יועברו לבעלות האישה במועד הגירושין, הכוללים: נכס ברח' תבור בתל-אביב, מבנה תעשיה במישור אדומים וכן זכויות בחנות ברח' הלל בירושלים.

11. זכות הקניין, היא זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי אין פוגעים בקניינו של אדם ו תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ובפרט, ההוראות בנוגע להטלת עיקול זמני, כפופות להוראות חוק היסוד. לפי התקנות, על מבקש עיקול זמני הנטל להוכיח קיומה של תשתית ראייתית ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שייגרם לו בגין העיקול אם תידחה התביעה (סעיפים 360 (א) ו- 365 לתקנות בהתאמה) ולא רק בגין הוצאותיו עקב ההליך בבקשה למתן הסעד הזמני.

12. צו עיקול זמני הוא "כלי רב עצמה, שהתובע עלול לעשות בו ש ימוש בלתי ראוי אם ברשלנות ואם אף במזיד "(כאמור ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' קריית שלום ירושלים) ויש לבחון במשנה זהירות את הבקשה בהתחשב בזכות הקניין כאמור. הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם בצוע עתידי של פסק הדין , לצורך למנוע שינוי במצבו של מבקש הצו, עד למועד פסק הדין. בבחינת החשש להברחת נכסים או לביצוע מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את ביצוע פסק הדין, על בית המשפט לבחון את מאזן האינטרסים והנזקים בין המבקש לבין המשיב (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"א (3) 789, 800 ובספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 559-562).

13. על המשיבים כאמור, הנטל להוכיח כי קיים קושי להיפרע מהמבקש לרבות בשל חשש להברחת נכסים ובכך, הם לא עמדו. לא השתכנעתי מהעדויות כי בכוונת המבקש להבריח את נכסיו הרבים מחמת ההליך בנסיבות שתוארו לעיל וגם אם בכוונתו למכור את ביתו, אין בכך כדי ללמד על כוונה להבריח נכסים למניעת אפשרות מהמשיבים להיפרע ממנו מנכסים אחרים שבבעלותו . ככל שתתקבל תביעתם, יהיה בידי המשיבים להיפרע מהמבקש בין אם מהכנסותיו ובין אם מנכסיו וזכויותיו במקרקעין שלא סביר, גם בהערכה על הצד הנמוך בנוגע לשווים, כי לא יהיה בהם כדי לאפשר מימוש פסק הדין לאור ריבוי הנכסים.

14. בנסיבות אלא ומבלי שאדרש לשאלת סיכויי התביעה וגם אם כשיטת המשיבים סיכוייה להתקבל טובים, אין להטיל עיקול זמני על הנכס שיפגע מטבע הדברים בקניינו של המבקש ובפרט בניהול עסקיו.

15. לפיכך דין הבקשה להתקבל . בהתאם לכך, נדחית בקשת המשיבים למתן צו עיקול.

16. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת ההוצאות בפסק הדין.
ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ג, 14 14 יוני 2013, בה עדר הצדדים.