הדפסה

י.ח.ד יזמות בע"מ נ' פיקהולץ ואח'

בפני כב' השופט חננאל שרעבי

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
י.ח.ד יזמות בע"מ
להלן: "הנושה"
בעניין:
נתן פיקהולץ ת"ז XXXXXX772
להלן: "החייב"
בעניין:
עו"ד שלומית (רענן) נשר
להלן: "הנאמנת"
ובעניין:
כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
מנהל מס ערך מוסף עכו
להלן: "המשיב"

החלטה

1. בפניי בקשת החייב ליתן לו רשות להמשיך הליכים משפטיים בבית המשפט העליון, שהחל כנגד רשות המיסים, בהקשר לערעור שומה שהוגש מטעמו עוד ביום 16.4.09, כנגד החלטת מס ערך מוסף (המשיב), לחייבו בכפל מס בסך של 5,549,298 ₪.

רקע

2. הערעור כנגד חיוב השומה הוגש לבית משפט זה ונדון בפני סגן הנשיא כב' השופטת שולמית וסרקרוג, בע"מ 5752-04-09.

3. ביום 10.1.12, קיבל המבקש אישור מבית משפט של פשיטת רגל (כב' השופטת פוקס), להמשיך בערעור האמור.

4. ביום 10.10.12 נתנה כב' השופטת וסרקרוג פסק דין בערעור.

5. בשל העובדה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי משתרע על עשרות עמודים, ומאחר ובכוונתו של המבקש לבקש מבית משפט זה אישור להמשיך בהליכים על דרך של הגשת ערעור בזכות על פסק הדין, פנה המבקש לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור וזה נעתר לו, בכפוף לקבלת אישור של בית משפט של פש"ר.

6. מכאן הבקשה.

נימוקי הבקשה

7. מנמק המבקש את בקשתו למתן רשות להמשך הליכי ערעור השומה כדלקמן:

א. לכל הצדדים בתיק הפש"ר אינטרס כי השומות שהושתו על תיקי המבקש יבוטלו, שכן אז יוותרו בקופת הנאמן יותר כספים לחלוקה.
ב. היות וכבר ניתנה רשות להמשיך בהליכי ערעור השומה (החלטת בית המשפט מיום 10.1.12), יש לאפשר את המשך הרשות על דרך של הגשת ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

8. המשיב, מס ערך מוסף, בתגובתו התנגד לבקשה מהטעמים הבאים:

א. אין בבקשת המבקש כל טענה או נימוק היכולים להצביע כי יש צורך לשנות את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ו/או סכומו.
ב. העובדה שבית המשפט התיר למבקש להמשיך בערעורו לבית המשפט המחוזי, אינה מקנה לו זכות להמשך הליכי ערעור לבית המשפט העליון.
ג. בית המשפט של פשיטת רגל התיר לו להמשיך בערעור שהגיש, שכן היה מדובר בשלב שלאחר שמיעת הערעור ורק היה צריך להגיש סיכומים, מה שאין כן בבקשה הנדונה.
כאן מתבקש בית המשפט לאשר הגשת ערעור שהם בגדר הליכי סרק הנובעים משיקולים שאינם ענייניים.

9. גם הנאמנת הגיבה לבקשה והתנגדה לה מהטעמים הבאים:

א. אין בבקשה כל התייחסות לסיכויי הערעור, שאף עלול להשית על קופת פשיטת הרגל הוצאות, אשר יוטלו על נושיו של החייב, ככל שערעורו יידחה.
ב. המבקש אינו מבטיח בבקשתו, באמצעות צדדי ג', שאינם חלק מהתא המשפחתי של החייב, כיצד יממן את הערבון אשר יוטל עליו על ידי בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב (כאשר לחייב חוב פיגורים בקופת הכינוס בשיעור של כ-20,000 ₪).
ג. החייב אינו מפרט כיצד מממן את שכר טרחתו של בא כוחו.
מקריאת פסק הדין של כב' השופטת וסרקרוג עולה כי החייב ניהל ומנהל באמצעות בא כוחו, כמפורט בכותרת בקשה זו, בנוסף לבא כוחו עו"ד ויקטור מנסור שמייצגו בהליך הפש"ר, שני הליכים נוספים מול רשויות המס. האחד שהסתיים בהרשעתו של החייב בתיק פלילי 17074-08-10 בבית משפט השלום בקריות ואשר ממתין למתן גזר הדין, והשני בת.פ. 6490-11-08, בבית משפט השלום בחיפה, אשר מצוי בשלב שמיעת הראיות.
כל זאת, ללא מתן הסבר כיצד מממן את שכר טרחת באי כוחו ומה גובה שכר הטרחה שסוכם עמם.
ד. העובדה כי ניתנה לחייב בעבר היתר מבית משפט זה של פשיטות רגל להמשיך הליכי ערעור, אינה מחייבת בהכרח המשך מתן ההיתר לצורך ערעור לבית המשפט העליון.
בשעתו כאשר החייב הגיש את בקשתו להתיר לו להמשיך בהליך בבית המשפט המחוזי, היה הליך ההשגה על השומה בשלביו הסופיים, לאחר סיום שמיעת הראיות וכל שנותר היה להגיש את סיכומי הצדדים.
כעת מדובר על מתן היתר להתחיל את הליך הערעור מתחילתו.
ה. גם קיים ספק בכל הקשור לתועלת לנושים בתיק הפש"ר שמעלה החייב כנימוק על מנת להתיר לו להמשיך את הליך הערעור.
ו. החייב איננו ממלא אחר הוראות והחלטות בית המשפט. אינו משלם את התשלום החודשי, אינו מגיש דוחות על הכנסות והוצאות ואינו מתנהג בהליך בשקיפות.
דבר זה מהווה נימוק נוסף לא להתיר לו להמשיך בהליכי ערעור לביהמ"ש העליון, תוך סיכון כי בכך יש סיכוי שההוצאות שיושתו עליו, ככל שיידחה הערעור, יוטלו בסופו של היום על קופת פשיטת הרגל המדולדלת גם כך.
ז. ככל שבית המשפט יתיר לחייב בכל אופן להמשיך בהליכי ערעור, מתבקש הוא להורות כי על החייב להבטיח את תשלום ההוצאות, ככל שייפסקו לחובתו כאלה, באם יידחה ערעורו, בערבויות כספיות מתאימות, ותשלום מלוא חובותיו לקופת הפש"ר ומתן תצהיר המפרט כמה כסף שולם וישולם לעורכי הדין המייצגים אותו בהליכים השונים, ואת מקורות המימון לכך בצירוף אסמכתאות.

10. החייב הגיב לתגובות המשיב והנאמנת כדלקמן:

א. משניתנה לו רשות להמשיך בערעור השומה, נשוא פסק הדין של כב' השופטת וסרקרוג, מן הראוי ליתן לו להמשיך בהליכים המשפטיים ולטעון את השגותיו במסגרת ערעור בזכות בפני בית המשפט העליון.
ב. החייב אינו צריך להציג את מכלול טענותיו כנגד פסק הדין של בית המשפט דנן, המהווה ערכאה זהה לערכאה שנתנה את פסק הדין, ואת טענותיו בנדון הוא צריך לשטוח בפני בית המשפט העליון במסגרת הערעור בזכות העומד לזכותו.
יחד עם זאת, ככל שימצא לנכון בית משפט זה כי יפורטו נימוקי הערעור, הוא מוכן לעשות זאת.
ג. לא נטען על ידי המשיב איזה נזק עלול להיגרם לו אם יוגש ערעור בזכות. ההיפך – האפשרות המסוימת לשינוי פסק הדין על ידי ערכאת הערעור מחייבת לאפשר את מיצוי ההליך המשפטי עד תומו.
ד. אי מתן היתר למבקש להתמודד עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי תפגע באינטרס ההסתמכות של המבקש, כי עם מתן ההיתר הראשון לנהל את ערעור השומה בבית המשפט המחוזי, תינתן לו השלמת ההיתר על דרך של הגשת הערעור בזכות.
ה. באשר לנימוקי הנאמנת, זו נחזית על פניה כסוג של ניסיון להטיל סנקציה על החייב בגין הליך המתנהל בבית משפט של פשיטת רגל, תוך התעלמות מזכותו המקבילה והראויה של החייב למתן רשות להמשיך ההליך שכבר החל בו בהיותו תחת הליך של פשיטת הרגל.
ו. ככל שהחייב מתנהל בהליך פשיטת הרגל בצורה לא נאותה, לבית משפט של פשיטת הרגל יש סמכויות רחבות להטיל עליו סנקציות עד כדי מאסרו. יחד עם זאת, יש לאפשר לו למצות את זכויותיו הדיוניות בהליכים המשפטיים הננקטים כנגדו ועל ידו.

דיון והכרעה

11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כמתואר לעיל, שוכנעתי להתיר למבקש/החייב להגיש ערעור לבית המשפט העליון בהתאם למפורט בבקשה, בכפוף לפירוט עלויות הגשת הערעור וערבויות צד ג' לתשלום הוצאות הערעור, ככל שתפסקנה לחובת המבקש.

12. נימוקיי הם כדלקמן:

א. מרגע שבית המשפט של פש"ר התיר לחייב להמשיך בהליכי הערעור שהגיש על השומה, בהתאם להחלטה מיום 10.1.12, מן הראוי ליתן לו למצות את ההליך המשפטי על דרך של הגשת הערעור המבוקש.
ב. מן הראוי ליתן למבקש למצות את ההליך המשפטי, ככל שהוא סבור שיש לו סיכויי ערעור, וכי יוכל להציג מקורות מימון חיצוניים (היינו – לא מכיסו של המבקש), להליך הערעור.
ג. העובדה כי למבקש מחדלים בתיק הפש"ר (חוב פיגורים, אי הגשת דוחות), אינה צריכה להוות לטעמי שיקול מכריע לאי מתן רשות או היתר להגיש את הערעור משני טעמים עיקריים:

  1. כפי שציינתי לעיל, התנאי להיתר הוא מקורות מימון חיצוניים להגשת הערעור ולא מכיסו של המבקש.
  2. הנאמנת יכולה לפנות בבקשה מתאימה בתיק הפש"ר בגין מחדלים אלו של החייב, דוגמת פקודת מאסר.

ד. לטעמי, גם סיכויי הערעור לא צריכים להיבדק בשלב זה על ידי בית משפט של פש"ר, ודי כי החייב סבור שיש לו סיכויי ערעור. אולם, זאת בתנאי שכל הוצאות הערעור ימומנו על ידי מקורות חיצוניים לחייב, באופן שלא יפלו בשום דרך על קופת הפש"ר.
ה. היות וכאמור הגשת הערעור לבית המשפט העליון כרוכה בהוצאות רבות החל מהפקדת ערבון ועד סיכון לדחיית הערעור וחיוב בהוצאות, ובנוסף עלות של שכר טרחת עו"ד, טרם מתן ההיתר להגשת הערעור, מן הראוי כי החייב יפרט וידאג לערבויות כדלקמן:

  1. פירוט עלויות שכר טרחת עורך הדין הכרוכות בהגשת הערעור (יש לצרף הסכם שכר טרחה).
  2. מקורות מימון שכר טרחת עורך הדין.
  3. התחייבויות צדדי ג' לשאת בהוצאות הערעור, החל מתשלום האגרה, המשך בהפקדת הערבון (ככל שלא יינתן פטור), וכלה בתשלום הוצאות ככל שיידחה הערעור.

ו. הפירוט וההתחייבויות דלעיל חשובים ממספר סיבות כדלקמן:

  1. לדעת מה מקורות המימון של המבקש, על מנת לשלול מקורות מימון עצמיים, שלא פורטו וגולו במסגרת תיק הפש"ר.
  2. על מנת שעלויות הערעור לא יפלו כנטל על קופת הפש"ר בכל דרך שהיא.

13. פירוט והתחייבויות צדדי ג' כאמור לעיל יימסרו על ידי החייב תוך 20 ימים מהיום, שאם לא כן תידחה בקשתו מטעם זה בלבד.

מזכירות: תזכורת מעקב בעוד 20 ימים.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.