הדפסה

ישראלי יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן

29 אפריל 2014
יוסף ישראלי
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני הנשיא יגאל פליטמן, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציגת ציבור (מעבידים) הגב' יודפת הראל-בוכריס
<#2#>
בשם המערער: עו"ד רונית אלדור, עו"ד דב לרר
בשם המשיב: עו"ד רועי קרת

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום; ב"ל 6035/09), בו נדחתה תביעת המערער להכרה באירוע מוחי שעבר כפגיעת עבודה, בהסתמך על חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית הדין קמא.

2. לאחר עיון בכלל חומר התיק, ובחינת טענות הצדדים, מצאנו לנכון להדגיש את ההדגשים הבאים:
א. באשר לשאלת האירוע החריג. שאלה זו הוכרעה ונקודת המוצא הינה כי הוכח כנדרש על פי המסכת העובדתית שהמערער עבר אירוע חריג כמפורט בהחלטת העובדות.
קביעת אירוע חריג הינו תנאי בלתו אין, להמשך בירור שאלת הכרה באירוע מוחי כפגיעה בעבודה. במקרה של ספק בחריגות האירוע, על מנת לא לסגור את שערי בית הדין בשלב מוקדם, ההלכה נוטה לכיוון המבוטח, ומאפשרת מינוי מומחה גם במקרה של ספק בדבר חריגות האירוע.
ב. לאחר הקביעה העובדתית בדבר אירוע חריג כאמור, מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי בין אותו אירוע כפי שנקבע בהחלטת העובדות, לבין האירוע המוחי שעבר המבוטח. באשר לשאלת הקשר הסיבתי, חובת ההוכחה עליו הינה על המבוטח, ועליו להוכיח בשיעור העולה על 50% קיומו של אותו קשר סיבתי.
בנסיבות המקרה שבפנינו, לגבי שאלת הקשר הסיבתי, תשובת המומחה הינה כי האירועים המצוינים אודות הלחץ הנפשי המוגבר של המערער, תרמו ככל הנראה להופעת השבץ אולם השפעתם פחותה מהשפעתו של יתר לחץ הדם ממנו הוא סבל.
ג. נקודת המוצא לעניינינו, באשר לשאלת הקשר הסיבתי, תהא כי אכן הביטוי "ככל הנראה" לעניינינו, משמעו קיום קשר סיבתי בוודאות העולה על 50%.
ד. לאחר בירור שאלת הקשר הסיבתי, מתעוררת שאלת חלות סעיף 83 סיפא לחוק. לשון סעיף 83 סיפא לחוק הינה לשון הכמות, ומחוות דעת המומחה עולה בבירור כי במבחן הכמותי אכן הוכח על ידי המוסד שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האירוע המוחי הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים. דא עקא, שבית הדין לעניין זה אימץ את מבחן העיתוי. השאלה הינה, האם אלמלא האירוע בעבודה, האירוע המוחי היה מתרחש באותו פרק זמן בו הוא קרה בפועל. מדובר בשאלה של הערכה וסבירות. אין כאן דרישה שהאירוע המוחי צריך לקרות באותו יום בדיוק בזמן בו הוא אירע בפועל. השאלה הינה האם הוא קרה באותו פרק זמן. באשר לשאלה זו, תשובת המומחה הינה, כי המרחק בין השבץ אלמלא האירוע החריג, היה כחוט השערה לשבץ גם לאחר קרות האירוע המוחי, כך שהאירוע החריג בעבודה, אולי החיש במשהו את הופעת השבץ, אך גם בלעדיו סביר שהשבץ היה מופיע בטווח זמן קרוב. הביטוי "אולי החיש במשהו" מעיד על כך כי אפשר אולי להניח שהאירוע המוחי היה קורה פחות או יותר באותו פרק זמן, גם אלמלא האירוע בעבודה. לאחר מכן כותב המומחה כי "סביר להעלות על הדעת שהשבץ היה מופיע בסמוך למועד שאירע גם ללא האירוע החריג בעבודה". כשקוראים את חוות הדעת בכללותה, אין לומר כי הקביעה לעניין מבחן העיתוי הינה קביעה חד משמעית לטובת המבוטח בנסיבות המקרה שבפנינו.
ד. ברם, באמור לא סגי. כשמסתכלים על חוות הדעת בכללותה, אזי מתעוררות בעיות לגבי חוות הדעת, נוכח אמירות המומחה כי יש ספרות לא מבוססת בדבר מצבי דחק וקשר סיבתי, ועל פי מצב הידע הקיים, לא ניתן משקל כבד ביותר לדחק נפשי. מעבר לזאת, יש ליתן הדעת גם לאמירות אחרות של המומחה, כמו שהאירוע בעבודה היה "הקש ששבר את גב הגמל" ובכך לפחות לכאורה אפשר שיש בכך משום מענה לשאלת עיתוי קרות האירוע המוחי.
ה. בסיכומו של דבר, לאחר בחינת חוות הדעת בכללותה, ובחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי צודק ונכון יהיה במקום האמור, נוכח השאלות שמעלה חוות הדעת, למנות מומחה רפואי נוסף. לאור האמור, יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה ימנה מומחה רפואי נוסף מטעמו, נוירולוג על פי מומחיותו. חוו"ד ד"ר ארנון קרני לא תובא בפני המומחה.

3. הערעור מתקבל כאמור, ונוכח תוצאת הערעור כאמור אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד (29 אפריל 2014), במעמד הצדדים.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)

גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעבידים)