הדפסה

ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' קונסטנטיני ואח'

בפני
כב' השופט אילן דפדי

תובעים

1.ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ
2.דוד סבן
ע"י עו"ד טני עמית

נגד

נתבע/שולח ההודעה

שי קונסטנטיני
ע"י עו"ד גבי קשקש

נגד

צד ג'

מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד אילן מאוטנר

פסק דין ב הודעת צד ג'

המחלוקת בין הצדדים היא האם הנתבע שהיה אחראי לאירוע תאונת דרכים ידע או יש לראותו כמי שידע על כך שרישיונו נשלל עובר לאירוע התאונה. תשובה חיובית תשלול כיסוי ביטוחי לאירוע ולפיכך תוביל לדחיית הודעת צד ג'. תשובה שלילית תחיל את הכיסוי הביטוחי על האירוע ותוביל לקבלת ההודעה.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

התובעים הגישו תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לתובע, אשר בוטח על ידי התובעת באירוע תאונת דרכים שהתרחש ביום 2.11.2008 . הנתבע הגיש כתב הגנה ובו העלה טענות שונות. מאחר שצד ג', מנורה חברה לביטוח , טענה להעדר כיסוי ביטוחי, הוא הגיש נגדה הודעת צד ג'.

הצדדים הסכימו כי הנתבע נהג ברכב ואחראי לקרות התאונה. לפיכך ניתן בהסכמתם פסק דין בו חויב הנתבע לשלם לתובעים סך של 12,924 ₪ צמוד מיום 18/03/09, אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, שכר העדה בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.7%. זאת 30 יום לאחר שיינתן פסק דין בהודעת צד ג' שהגיש הנתבע.
הנתבע טען כי הוא לא קיבל ממשרד הרישוי הודעה על כך שרישיונו נשלל מנהלית ביום 8.10.2008 למשך 90 יום. לדבריו, במועד בו ארעה התאונה (2.11.2008) הוא לא ידע על השלילה ולפיכך אין לראותו כמי שנהג בשלילה. לטענתו הוא למד לראשונה על שלילת רישיונו ביום 17.11.2008, כשבועיים לאחר התאונה, עת עצר אותו שוטר לבדיקה שגרתית. זה הודיע לו לאחר שערך בדיקה במחשב המשטרתי כי ר ישיונו נשלל מנהלית. באותו מעמד החרים השוטר את רישיונו והודיע לו כי הוא בשלילה החל מאותו יום. השלילה הסתיימה ביום 17.2.2009 בחלוף 90 יום. משכך הם פני הדברים והנתבע לא ידע על השלילה הוא טען שיש כיסוי ביטוחי לאירוע.

מנורה טענה כי הנתבע ידע במועד התאונה כי רישיונו נשלל. יתרה מכך, כדי להסתיר זאת ממנה דיווח הנתבע בכוונת מרמה כי מי שנהג ברכב הוא אביו ולא הוא. לפיכך טענה מנורה כי מאחר שבמועד התאונה לא היה לנתבע רישיון בר תוקף, אין לאירוע כיסוי ביטוחי.

הנתבע הגיש תצהירו. מנורה הגיש ה שתי תעודות עובד ציבור חתומות על ידי עובדת משרד הרישוי גב' אירית בן עמרם בקשר עם מועד שלילת רישיונו של הנתבע ומשלוח ההודעה בעניין זה אליו (ג/1 ו-ג/2). בדיון ההוכחות נחקר הנתבע על תצהירו. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את הודעת צד ג'. שוכנעתי מהראיות שהוצגו לפני כי עובר לאירוע התאונה הנתבע לא קיבל הודעה על שלילת רישיונו וכי בעת התרחשותה הוא לא ידע ואין לראותו כמי שידע על שלילתו.

עיון בתעודות עובד ציבור(ג/1 ו- ג/2) מעלה כי ההודעה בדבר שלילת רישיונו של הנתבע שנשלחה בדואר רשום חזרה בציון הערה "לא נדרש". מכאן ברור שהנתבע לא קיבל את דבר הדואר.

יתרה מכך, הנתבע טען כי הוא מתגורר ברחוב מרבד הקסמים 2 בקריית עקרון. מעיון בתעודת עובד הציבור עולה כי ההודעה נשלחה לכתובת אחרת, רחוב מרבד הקסמים 42, מה שמסביר מדוע דבר הדואר חזר אל ה שולח.

ב"כ מנורה טען כי רק בחקירתו הנגדית אמר הנתבע לראשונה שכתובת מגוריו היא ברחוב מרבד הקסמים 2 ולא 42, ו לכן דבריו אלה מהווים שינוי חזית אסור לו מתנגד ת מנורה. אינני מקבל טענה זו. בכותרת כתב התביעה שהגישה התובעת צוין במפורש כי הנתבע מתגורר ברחוב מרבד הקסמים 2. כך גם נכתב בכותרות כתב ההגנה וההודעה לצד ג' שהגיש הנתבע. משכך הם פני הדברים, אין מקום לטענה כי מדובר בשינוי חזית. יש לציין כי בכתב ההגנה שהגישה מנורה להודעת צד ג' אין כל התייחסות לכתובת מגורי הנתבע אשר כאמור צוינה במפורש בכותרת ההודעה.

זאת ועוד, הנתבע אמר כי הוא מתגורר באותה כתובת בה מתגוררים הוריו, קרי ברחוב מרבד הקסמים 2 ואני מאמין לו . במהלך הדיון ביקש הנתבע לאפשר לו לגשת לרכבו על מנת לקחת משם את תעודת הזיהוי ולהציגה על מנת להוכיח כי הוא מתגורר בכתובת האמורה. לאחר הפסקה הוא התייצב ואמר כי בבדיקה שערך התברר שאין ברשותו את הספח. לאור זאת הוא התקשר טלפונית לאביו וזה שלח אליו באמצעות הפקס של מזכירות בית המשפט את ספח תעודת הזיהוי של האב אשר כלל בין היתר את פרטיהם של הנתבע ואחיו (נ/1). בספח רשומה הכתובת רחוב מרבד הקסמים 2.

שוכנעתי שהנתבע עשה מאמץ כן לנסות ולהוכיח כי הוא אכן מתגורר בכתובת זו. לא התרשמתי שהוא ניסה להתחמק מהצגת הספח של תעודת הזיהוי שלו.

יש לציין שבמועד התאונה הנתבע אשר נולד בשנת 1983, היה כבן 25. במקומותינו אין זה חריג שבחור צעיר בגיל זה ואף בגיל מבוגר יותר מתגורר עם הוריו.

כאמור עובדת מגוריו של הנתבע בכתובת האמורה לא הייתה כלל שנויה במחלוקת וזו נרשמה בכותרת כתבי הטענות בצורה ברורה. עד לחקירתו הנגדית מנורה לא העלתה כל טענה בדבר כתובת המגורים ולפיכך מבחינת הנתבע לא התעורר כל צורך להוכיח עובדה זו.

לא זאת אף זאת, גם בהודעת הנהג מטעם התובעת מר דוד סבן שצורפה לכתב התביעה נרשם שהנתבע הוא שנהג ברכב וכי כתובת מגוריו היא ברחוב מרבד הקסמים 2. באותו מסמך צוינ ו גם פרטי בעל הפוליסה אמו של הנתבע, גב' קונסטנטיני תרצה, ותחת שמה נרשמה על ידי נהג התובעת כתובת מגורים זהה. יש לציין שזו גם הכתובת הרשומה בפוליסה שצורפה לכתב ההגנה מטעם מנורה.

ב"כ מנורה הסתמך על האמור בתקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה כדלקמן:

"הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

לטענתו, הנטל מוטל על הנתבע להוכיח שההודעה לא נמסרה לו מסיבה שאיננה תלויה בו וכי הוא לא נמנע מלקבל את ההודעה.

אני סבור שהנתבע עמד בנטל זה. הוכח מעבר לכל ספק כי דבר הדואר נשלח על ידי משרד הרישוי לרחוב מרבד הקסמים 42 ולא 2. דהיינו, דבר הדואר נשלח לכתובת שונה מזו שצוינה בכתבי הטענות. הוכח גם מעבר לכל ספק כי דבר הדואר הוחזר לשולח. הנתבע טען שלא קיבל את דבר הדואר. די בכל אלה כדי לעמוד בנטל הנדרש.

העובדה שבתעודת עובד הציבור נרשם שהכתובת במשרד הרישוי מעודכנת על ידי משרד הפנים, אין בה כדי לשנות את מסקנתי דלעיל. ייתכן בהחלט שהכתובת שעודכנה ב משרד הרישוי מבוססת על טעות. אם המידע שהועבר ממשרד הפנים אל משרד הרישוי היה שגוי איני מוצא מקום לקבוע שהנתבע הוא שאחראי לכך.

בנוסף, אינני מקבל את טענתה של מנורה כי העובדה שבטופס ההודעה נרשם אביו של הנתבע כמי שנהג ברכב מלמדת על כך שהנתבע ידע על השלילה ולכן נמנע במכוון מלציין את פרטיו.

הנתבע בעדותו אמר כי הוא עצמו לא מילא את טופס ההודעה וכי אינו מכיר את הטופס (עמוד 8 שורות 1-8) ואני מאמין לו . אין כל הגיון שהנתבע יציג פרטים כוזבים לגבי זהות הנהג ברכב, שעה ש מלוא פרטיו היו בידי הנהג ברכב התובעת.

יתרה מכך, מעיון בהתכתבויות שצורפו לכתבי הטענות עולה שזהות הנהג הייתה ידועה למנורה בסמוך לאירוע.

במכתב אותו הפנתה מנורה אל התובעת מיום 22.1.2009 היא ציינה שהנהג ברכב היה הנתבע.

גם בהתכתבויות שנוהלו בין ב"כ הנתבע לבין מנורה עובר להליכים המשפטיים היה ברור כי הנתבע הוא שנהג ברכב. ראה מכתב ב"כ הנתבע מיום 17.1.2010 . בתשובה למכתב זה, ביקשה מנורה במכתב מתאריך 2.2.2010 כי הנתבע ימציא אישור ממשרד הרישוי לפיו האחרון לא שלח אליו הודעה על שלילת הרישיון.

לא מצאתי בהתכתבויות טענה של מנורה, לפיה הנתבע מסר פרטים כוזבים לגבי זהות הנהג כדי לטשטש את העובדה שהוא נהג. טענה זו הועלתה לראשונה על הכתב רק בכתב הגנתה.

ער אני לכך שלא הוגש תצהיר של אבי הנתבע בקשר עם נסיבות מילוי הטופס. ייתכן והיה מקום להבהיר עניין זה. עם זאת לא מצאתי כי בהעדר תצהיר כאמור יש מקום לשנות את מסקנתי. שוכנעתי לאור הניתוח שהובא לעיל כי לא הייתה כוונה מצד הנתבע להציג מצג כוזב שכזה למנורה וכי הוא לא היה מעורב ב הצגת מצג שכזה.

בנוסף, לא מצאתי גם בעובדה שהנתבע קיבל בעבר דואר שנשלח אליו יש כדי לפעול לחובתו. ראשית, עצם קבלת דואר ממ שרד הרישוי מלמדת שהנתבע אינו מתחמק מקבלת דואר כאמור. שנית, לא ברור מהן נסיבות משלוח הדואר האחר וכיצד הוא הגיע אל הנתבע. בהחלט ייתכן שבשל כך שהנתבע מתגורר בישוב קטן הגיע אליו הדואר למרות שנשלח לכתובת שגויה. עם זאת במקרה דנן ברור שההודעה על ה שלילה לא נתקבלה אצל הנתבע שכן זו ה וחזרה לשולח.

משנחה דעתי כי הנתבע לא קיבל את דבר הדואר וכי הוא לא נמנע מלקבל את הדואר, הרי שאין לראותו כמי שידע על השלילה.

ב"כ הנתבע הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל לפיו פסילת הרישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע לו עליה ואין לי אלא להסכים לכך. מששו כנעתי כי הנתבע לא ידע על הפסילה הרי שאין לה תוקף כלפיו ויש להעניק לנהיגתו בזמן האירוע כיסוי ביטוחי.

סוף דבר הודעת צד ג' מתקבלת. מנורה תשלם לצד ג' את הסכום כאמור בפסק הדין בתביעה העיקרית. בנוסף תשלם מנורה לנתבע הוצאות: אגרת בית משפט בגין הודעת צד ג', הוצאות לנתבע בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.