ירוק בעיר תעשיות מיגון בע"מ ואח'

נגד

רייטר ואח'

ירוק בעיר תעשיות מיגון בע"מ ואח' נ' רייטר ואח'

בפני
כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקשים

אמיליו מימון
ציון מימון
ירוק בעיר תעשיות מיגון בע"מ (החברה)

נגד

המשיבים

דן דוד רייטר
אורון רייטר

החלטה

הבקשה להסרת קיפוח והסעדים המבוקשים

1. בפניי בקשה למתן סעדים זמניים, המוגשת במסגרת בקשה דחופה להסרת קיפוח ולמתן סעדים זמניים וקבועים שהגישו מר אמיליו מימון ( להלן: "המבקש 1 " או " אמיליו") ומר ציון מימון ( להלן: "המבקש 2 " או "ציון"), מכוח סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2. במסגרת בקשתם עתרו המבקשים למתן שורה של צווים זמניים ו/או חלק מהם במעמד צד אחד, כמפורט להלן:

מתן צו, המורה למר דן דוד רייטר ( להלן: "המשיב 1 " או " דני") ולמר אורון רייטר ( להלן: "המשיב 2 " או " אורון"), ביחד ולחוד, להעמיד לאלתר לרשות חברת ירוק בעיר תעשיות בע"מ ( להלן: "החברה") ולרשות המבקשים, באמצעות כל אדם שהחברה תמנה לצורך כך מזמן לזמן, את כל נכסי הקניין הרוחני השייכים לחברה וזכויות אחרות השייכות לחברה, ובכללם: כל ידע הקשור לפעילותה של החברה ולמוצרים שהיא מייצרת, לרבות מערכות אוורור וסינון להגנה מפני חומרים קונבנציונליים וכימים בעת מלחמה, מערכת להספקת אוויר מסונן למקלט או מרחב מוגן, הידועה בשם " נגה" (להלן: "מערכת נגה"), וכן תכניות ותהליכי פיתוח וייצור שיטות עבודה, טכנולוגיות וסודות מסחריים, לרבות כל מסמך, שרטוט, מבנה עסקי, רשימת לקוחות, רשימת ספקים, קשרים עסקיים ו-know how ( להלן: "הקניינים המסחריים").

כמו כן, ביקשו המבקשים להורות למשיבים לשתף פעולה עם החברה ועם המבקשים, בכל הנדרש להשלמת הליכי קבלת תו תקן למערכת נגה, ובכלל זה למסור לחברה כל מידע רלבנטי שיידרש בעניין זה, וכן לשתף פעולה עם החברה ו/או המבקשים, בכל הנדרש לקיום חיובי החברה מכוח הסכמים, בהם התקשרה החברה עם צדדים שלישיים, ובכלל זה עם חברת תדיראן ( להלן: "תדיראן").

בנוסף, התבקש בית המשפט לתת צו, המורה למשיבים, ביחד ולחוד, להימנע, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות באמצעות כל תאגיד שבשליטתם, מלעשות את המפורט להלן:

א. לעבוד או ליתן שירותי ייעוץ או כל שירות אחר עבור כל עסק המתחרה בחברה, ולהימנע מכל פעילות אחרת, שיש בה משום תחרות עם פעילות החברה.
ב. לעשות שימוש כלשהו בקניינים המסחריים ובידע המצוי והמתקבל על ידי המשיבים בנוגע לחברה, לרבות שימוש עבור או באמצעות חברות המתחרות בתחום פעילותה של החברה.
ג. לבצע כל פעולה, שיש בה משום פגיעה בחובת הסודיות המוטלת על המשיבים, בכל הנוגע לקניינים המסחריים.
ד. לפנות לכל צד שלישי בעניינה של החברה, לרבות לקוחות, עובדים, ספקים ונותני שירותים, וזאת ללא תיאום ואישור של החברה מראש ובכתב.
ה. לפנות לבנקים, בהם מתנהל חשבון החברה, או לבנקים אחרים, ולהציג בפניהם מצגים בדבר מצבה של החברה, וזאת מבלי לקבל את הסכמת החברה מבעוד מועד.
ו. לנהל משא ומתן עם צד שלישי, בכל עניין הנוגע למכירת החברה ו/או העברת מניותיה ו/או הכנסת משקיע לחברה, מבלי לקבל הסכמת החברה מראש ובכתב ומבלי לשתף את המבקשים בכל המגעים עם הצד השלישי.
ז. לעשות כל פעולה, שעלולה לחבל במאמצי החברה או להפחית מהתמורה הצפויה להתקבל בגין מכירת החברה ו/או העברת מניותיה, כולן או מקצתן, לאחר ו/או הכנסת משקיע לחברה.

עוד ביקשו המבקשים להורות למשיב 1 להזרים לקופת החברה סך של 400,000 ₪, לצורך מימון המשך פעילותה השוטפת עד להשלמת הליך קבלת תו תקן למערכת נגה.

3. לצד האמור, ביקשו המבקשים להורות, לאחר קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, כי הצווים הזמניים המבוקשים יהפכו לקבועים, וכן להורות למשיב 2 להזרים לקופת החברה, לצורך מימון המשך פעילותה השוטפת של החברה עד להשלמת הליך קבלת תו תקן למערכת נגה, סכומי כסף מספיקים, על פי הצורך, לפי שיעור חלקו באחזקת מניות החברה (45%) ובכפוף להדדיות שתחול על המבקשים.

בנוסף, ביקשו המבקשים להורות ולהצהיר, כי המבקש 1 הוא מורשה חתימה יחיד מטעם החברה והוא המוסמך לחייב את החברה בחתימתו בלבד, וכן לתת הוראות, באשר למכירת מניות החברה או פעילות החברה, בין לידי מי מהצדדים ובין לידי צד שלישי.

עוד ביקשו המבקשים, כי בית משפט יורה על מתן כל סעד נחוץ, לשם הסרת קיפוח של המבקשים, בהיותם בעלי מניות בחברה, או מניעתו של קיפוח, כתוצאה מהתנהלות המשיבים.

4. בהמשך להגשת הבקשה ולאחר עיון בה, קבע כב' השופט ג'יוסי בהחלטתו מיום 25/08/15, כי בשים לב למהות הסעדים שנתבקשו, אין מקום להיעתר למתן הסעדים בטרם קיום דיון במעמד שני הצדדים ולאחר שתינתן הזדמנות למשיבים להגיב לבקשה.

5. בעקבות החלטת כב' השופט ג'יוסי מיום 25/08/15, הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה. במסגרת בקשתם הדגישו המבקשים את מידת הדחיפות במתן הסעדים הזמניים ואת הצורך המיידי במתן הצווים המבוקשים.

לאחר עיון חוזר בהחלטה ולנוכח ההבהרות שהתקבלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר, קבע כב' השופט ג'יוסי בהחלטתו מיום 28/08/15, כי יש להיעתר לבקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים, וזאת לאחר ששוכנע בקיומה של עילת תובענה וכי ההשהיה בקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקשים נזק חמור. לפיכך, נאסר על המבקשים, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, לרבות באמצעות כל תאגיד שבשליטתם, לבצע את הפעולות המנויות להלן:

א. לעבוד או ליתן שירותי ייעוץ או כל שירות אחר עבור כל עסק המתחרה בחברה, ולהימנע מכל פעילות אחרת, שיש בה משום תחרות עם פעילות החברה.
ב. לעשות שימוש כלשהו בקניינים המסחריים של החברה ובמידע המצוי והמתקבל על ידם בנוגע לחברה, לרבות שימוש עבור או באמצעות חברות המתחרות בתחום פעילותה של החברה.
ג. לבצע כל פעולה, שיש בה משום פגיעה בחובת הסודיות המוטלת על המשיבים, בכל הנוגע לקניינים המסחריים.
ד. לפנות לכל צד שלישי בעניינה של החברה, לרבות לקוחות, עובדים, ספקים ונותני שירותים, וזאת ללא תיאום ואישור של החברה מראש ובכתב.
ה. לפנות לבנקים, בהם מתנהל חשבון החברה, או לבנקים אחרים, ולהציג בפניהם מצגים בדבר מצבה של החברה, וזאת מבלי לקבל את הסכמת החברה מבעוד מועד.
ו. לנהל משא ומתן עם צד שלישי, בכל עניין הנוגע למכירת החברה ו/או העברת מניותיה ו/או הכנסת משקיע לחברה, מבלי לקבל הסכמת החברה מראש ובכתב ומבלי לשתף את המבקשים בכל המגעים עם הצד השלישי.
ז. לעשות כל פעולה, שעלולה לחבל במאמצי החברה או להפחית מהתמורה הצפויה להתקבל בגין מכירת החברה ו/או העברת מניותיה, כולן או מקצתן, לאחר ו/או הכנסת משקיע לחברה.

6. בהמשך להחלטת כב' השופט ג'יוסי מיום 28/08/15, הגישו המבקשים בקשה, שאף היא הוכתרה על ידם כדחופה, למתן צווי עשה, במסגרתה ביקשו המבקשים להורות למשיבים להידרש לאלתר לדרישות מכון התקנים הישראלי, בעניין ליקויים שנתגלו במסנן מדגם BCD-M1, המותקן במערכות מורן המיוצרות על ידי החברה, ובעניין תהליך בדיקה ותיקון תקלות שנתגלו במערכות מורן.

בבקשה זו טענו המבקשים, כי בבדיקה שנערכה לאחרונה במכון התקנים הישראלי, בחודש מאי 2015, נתגלו ליקויים במסנן המותקן במערכות מורן. הודעה על כך נמסרה, לטענת המבקשים, למשיב 1 במכתב מיום 06/08/15, במסגרתו נדרשה החברה לפעול לתיקון הליקויים שנתגלו ולמסור דין וחשבון בעניין זה תוך 30 ימים. נטען, כי בנסיבות הקיימות וכל עוד כל סודותיה וקנייניה המסחריים של החברה מוחזקים בלעדית בידי המשיבים, אין החברה יכולה למלא אחר דרישות מכון התקנים הישראלי, ללא שבית משפט יורה למשיבים לפעול לתיקון התקלות הנטענות.

7. ביום 11/09/15 הועבר התיק לטיפולי. בהמשך לכך, קבעתי דיון בבקשת המבקשים במעמד שני הצדדים ליום 24/09/15. במסגרת הדיון ציין ב"כ המשיבים, כי הצדדים אינם חולקים על כך, שהם כבר לא יוכלו להמשיך את עבודתם ביחד. עם זאת, ציין המשיב 1, כי הוא מוכן ללכת למתווה, במסגרתו ימכור הוא את מניותיו למבקשים או לכל מי שמבקש לרכוש את המניות שבבעלותו, על פי שווי שייקבע בכל דרך אובייקטיבית שתהיה מקובלת על הצדדים. עוד צוין, כי המשיב 1 יהיה אף מוכן להשלים את נושא תו התקן למערכת נגה, בכפוף להסדרת תשלום שכרו. בעקבות הצעה זו, ביקשו הצדדים לדחות את הדיון, על מנת לאפשר להם למצות את הליכי המשא ומתן ביניהם.

ואולם, עולה, כי הצדדים לא יישבו את המחלוקות הניטשות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, בין במתווה שהוצע ובין בדרך אחרת, ולפיכך, התקיים דיון נוסף בבקשת המבקשים ביום 07/10/15, במהלכו נחקרו המבקש 1 מטעם המבקשים והמשיב 1 מטעם המשיבים. עם תום הדיון נקבעו מועדים להגשת טיעוני הצדדים בכתב.

התשתית העובדתית הרלבנטית

8. על רקע שיתוף פעולה עסקי בין אמיליו לבין דני, במסגרת מיזם לפיתוח ולייצור מערכות סינון ביתיות, התאגדה החברה ונרשמה בישראל ביום 24/03/11.

9. עם הקמת החברה, הוקצו 2000 ממניות החברה ונרשמו בחלקים שווים על שם אמיליו ודני. לימים, בעקבות גיוס כספים למימון החברה וכנגד הלוואות שניתנו לחברה על ידי ציון, הוקצו לטובת ציון 222 מניות נוספות ממניות החברה, ובהתאם, השתנה גם שיעור האחזקות במניות החברה.

במצב הדברים החדש, החזיקו דני ואמיליו כל אחד ב-45% ממניות החברה וציון החזיק ב-10% הנותרים. בעקבות זאת, הוסכם בין הצדדים, כי אמיליו ישמש כיו"ר דירקטוריון החברה וכסמנכ"ל הכספים, דני ישמש כמנכ"ל החברה וכדירקטור בחברה ומלבדם ישמש מר שלום לוי ( להלן: "שלמה") כדירקטור מטעם ציון ואורון ישמש כסמנכ"ל בחברה.

עוד הוסכם בין המבקשים למשיב 1, כי זכויות החתימה בחברה יהיו מסורות בידי שניים, שחתימתם יחד מחייבת את החברה, והם אמיליו ודני.

10. עם כניסתו של ציון לחברה, ולצורך הסדרת זכויותיהם וחובותיהם של בעלי המניות, נכרת ביום 17/05/12 הסכם בין בעלי המניות בחברה, שהסדיר את כל חיוביהם ההדדיים של הצדדים כלפי החברה ( להלן: "הסכם המייסדים" ו/או " ההסכם").

הצדדים להסכם המייסדים היו המבקשים ודני, בהיותם בעלי המניות היחידים בחברה. במסגרת הסכם המייסדים, התחייבו הצדדים לפעול יחדיו בצורה מיטבית, תוך שיתוף פעולה ושקיפות מלאה ביניהם, לשם קידום טובת החברה ( סעיף 1.4 להסכם המייסדים).

בנוסף, פורטו במסגרת הסכם המייסדים הזרמות הון שבוצעו על ידי הצדדים. כך עולה, כי נכון למועד חתימת ההסכם, העניק ציון לחברה הלוואות בסך כולל של 1,867,000 ₪, וזאת בנוסף להתחייבות מצדו להעביר לחברה הלוואה נוספת בסך של 1,000,000 ₪. בתמורה לכך, קיבל ציון, כאמור, את 222 המניות שהוקצו לו ( סעיף 2 להסכם המייסדים).

בסעיף 3 להסכם המייסדים פירטו הצדדים את החזר הלוואות הבעלים. כך עולה, כי הרכב הלוואות הבעלים של החברה, נכון למועד חתימת הסכם המייסדים, היה כדלקמן: דני נתן הלוואה לחברה בסך של 700,000 ₪ ( ולו חוב לחברה בסך של 200,000 ₪), ואילו אמיליו נתן לחברה הלוואות בסך כולל של 600,000 ₪. בין הצדדים הוסכם, כי החזר הלוואות הבעלים יבוצע, כאשר החברה תגיע לרווחיות אשר תאפשר את פירעונן, וכי הלוואות הבעלים יוחזרו באופן יחסי להשקעה של כל מלווה ויישאו הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית של 3%.

בנוסף, התחייבו הצדדים, כי ככל שיהיה צורך בכך בעתיד והחברה תידרש לגיוס הון נוסף, הדבר ייעשה או בדרך של הלוואות בעלים נוספות או על דרך של גיוס הלוואות מצדדי ג', כנגד הקצאת מניות שתיעשה על פי החלטה שתתקבל פה אחד של כל בעלי המניות בחברה, ובתנאי שגיוס הון נוסף תמורת הקצאת מניות לא ידלל את החזקתו של ציון מתחת ל-10% (סעיף 4 להסכם).

אשר למכירת המניות של מי מבעלי המניות בחברה, הסכימו הצדדים, כי עד ליום 01/01/15 הצדדים לא יהיו רשאים למכור או להעביר את מניותיהם בחברה לצד ג' וכי החל מיום 01/01/17 ואילך יתאפשר בין הצדדים סעיף BMBY, באופן בו יוכל כל אחד מן הצדדים בכל עת להודיע, כי ברצונו לרכוש את מניותיו של משנהו ( סעיף 5 להסכם המייסדים).

עוד הוסכם בין הצדדים, כי דני, בתפקידו כמנכ"ל, ואמיליו, בתפקידו כסמנכ"ל הכספים, יקבלו שכר זהה, שישולם באופן הבא: החל ממועד חתימת ההסכם ועד להגעתה של החברה לרווחיות, יקבל כל אחד מהם סך של 10,000 ₪ לחודש; עם הגעתה של החברה לרווחיות ועד לשיעור רווח גולמי של 500,000 ₪, יקבל כל אחד מהם סך של 20,000 ₪ לחודש; במידה והחברה תגיע לשיעור רווח גולמי שבין 500,000 ₪ ל-1,500,000 ₪, יקבל כל אחד מהם סך של 30,000 ₪ לחודש; ובמידה והחברה תגיע לשיעור רווח גולמי גבוה מ-1,500,000 ₪, יקבל כל אחד מהם סך של 40,000 ₪ לחודש.

משכורות יתר עובדי החברה ייקבעו בהסכמה על ידי דני ואמיליו. אולם, בכל מקרה, לא ישתכר עובד בחברה יותר מאשר השכר שיקבלו דני ואמיליו מתוקף תפקידיהם.

לצד האמור הוסכם, כי בגין שירותים שניתנו על ידי דני ואמיליו להקמת ופיתוח החברה בתקופה שעד למועד חתימת ההסכם, תקופה בה לא זכו לשכר כלשהו, יהיו זכאים השניים לקבל סך של 500,000 ₪ כל אחד כסכום ברוטו כולל, שישולם להם או לחברה שבבעלותם כדמי ייעוץ וכנגד חשבונית מס כדין ( סעיף 6 להסכם).

11. במהלך השנתיים הראשונות להקמת החברה, עיקר פעילותה של החברה התמקד בפיתוח וייצור מערכות סינון אוויר למקלטים ולמרחבים מוגנים, שמסייעות בהגנה מפני חומרים קונבנציונליים וכימיים בעת מלחמה, אלו מערכות מורן. בהמשך שנות פעילותה התמקדה החברה בפיתוח מערכות סינון, ובכלל זה בפיתוח מערכת נגה.

12. עם השלמת פיתוח מערכות מורן, חתמה החברה על הסכם עם תדיראן, במסגרתו התחייבה החברה לספק לתדיראן מערכות מורן באופן בלעדי, ואילו תדיראן תמכור את המערכות ותתחזק אותן. אין מחלוקת, כי שיתוף הפעולה של החברה עם תדיראן הזרים לקופת החברה כספים במחזורים נאים, אשר הספיקו לצורך קיומה השוטף של החברה ואף איפשרו לצדדים למשוך סך כולל של 1,200,000 ₪, שהועמדו לרשות החברה במסגרת הלוואות הבעלים, כאשר 75% מהסכום הוחזר למבקשים והיתרה שולמה למשיב 1.

13. מכתבי הטענות שהוגשו עולה, כי עם הזמן נוצרה מערכת יחסים עכורה בין הצדדים, וזאת בעיקר על רקע צירופו של שלמה לדירקטוריון החברה ולמערכת קבלת ההחלטות ובשל הבדלי הגישה והתפיסה הרבים שבין דני לבין שלמה, בין היתר, בנוגע לאסטרטגיה העסקית של החברה.

מערכת היחסים העכורה הובילה לכך, שהצדדים החליטו, כי אין מנוס מסיום הקשר ביניהם. על כן הוסכם, כי הצדדים ינסו לאתר משקיע, שירכוש את חלקם של המבקשים בחברה, כאשר המשיב 1 היה אמון על איתור רוכשים פוטנציאלים.

14. המשיבים טענו בתגובתם, כי לאחר ההחלטה על סיום הקשר, הציג דני בפני המבקשים מספר הצעות מצדדים שלישיים, ואולם, המבקשים לא קיבלו את ההצעות, כיוון שהיו מעוניינים בתמורה גבוהה יותר מזו שהוצעה להם, היינו, בתמורה שלא תפחת מגובה הלוואות הבעלים שהעמידו לחברה, אשר עמד על כ-4,500,000 ₪.

15. עם הזמן, במקביל לניסיונות לאיתור משקיעים, נקלעה החברה לקשיים בתזרים המזומנים, עקב כניסת מתחרים נוספים לשוק מערכות הסינון, אשר הובילה לדרישת תדיראן, שהיא הלקוח היחיד של החברה, לשינוי תנאי ההתקשרות. לאחר שהמבקשים סירבו להיעתר לדרישתה של תדיראן, באשר לשינוי תנאי ההתקשרות, הפסיקה תדיראן להזמין מערכות חדשות מהחברה.

16. בעקבות המצוקה התזרימית, אליה נקלעה החברה, ביקשו המבקשים לפתור את המצוקה, באמצעות הזרמת כספים על ידי בעלי המניות.

עקב חוסר יכולתו הכלכלית של דני להזרמת כספים נוספים לחברה, כפי שעולה מהתכתבויות הצדדים ( נספח 3 לתגובת המשיבים), התנגד דני להזרמת כספים על ידי בעלי המניות, ואולם, הביע הסכמה לדילול חלקו במניות החברה, בשווי שייקבע על ידי גורם ניטראלי. הצעה זו לא זכתה להסכמת המבקשים, אשר עמדו על כך, ששווי דילול המניות ייקבע על ידם.

17. בנסיבות אלה, הגיעו הצדדים למבוי סתום, בעטיו הודיע דני ביום 13/07/15 על התפטרותו לאלתר מכל תפקידיו בחברה. עם זאת, ביום 14/07/15 הודיע דני, כי ברצונו לחזור בו מהתפטרותו, ואולם, בקשה זו נדחתה כליל על ידי המבקשים. בעקבות האמור ולנוכח אי תשלום שכרו, הפסיק אף אורון את עבודתו בחברה.

המחלוקת ביחס למעמדם של המשיבים בחברה

18. בין הצדדים קיימת מחלוקת, הנוגעת למעמדו של אורון בחברה וכן למעמדו של דני, על רקע התפטרותו של דני מכלל תפקידיו בחברה.

19. אשר לדני, טענו המבקשים, כי מלבד היותו בעל מניות בחברה, הרי שחלות עליו חובות מכוח תפקידיו כאורגן וכנושא משרה בחברה, וזאת חרף סירובם של המשיבים לקבל את חזרתו של דני מן ההתפטרות.

20. המשיבים חולקים על עמדת המבקשים, ביחס למעמדו של דני בחברה. לטענתם, ברגע שסירבו המבקשים לקבל את חזרתו של דני מהתפטרותו, הרי שדני אינו משמש עוד כאורגן או כנושא משרה בחברה ותפקידו מתחיל ומסתיים בהיותו בעל מניות מיעוט בחברה, הא ותו לא.

21. אמנם, אין מחלוקת, כי מלבד היותו של דני בעל מניות בחברה, שמחזיק כאמור ב-45% ממניות החברה, שימש דני עד להתפטרותו כדירקטור בחברה וכמנכ"ל החברה.

בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים, נוכח סירובו של דני להזרים לחברה כספים נוספים כהלוואות בעלים, ועל רקע חילוקי דעות שנתגלעו בין דני לבין המבקשים ושלמה, ששימש כדירקטור מטעם המבקש 2, הודיע דני ביום 13/07/15 על התפטרותו מכלל תפקידיו בחברה ( נספח 11 לתגובת המשיבים). עם זאת, יום למחרת, קרי, ביום 14/07/15, ביקש דני לחזור בו מהתפטרותו ( נספח 12 לתגובת המשיבים).

בקשתו של דני לחזור בו מן ההתפטרות נדחתה על ידי המשיבים במכתבם מיום 15/07/15, במסגרתו צוין מפורשות על ידי המבקשים, כי החברה ויתר בעלי המניות דוחים את הבקשה של דני לחזור בו מהתפטרותו. דני אף הוזהר במסגרת אותו מכתב, לבל ימשיך לתת למי מעובדי החברה הוראות מתוקף תפקידיו, מאחר ואין לו עוד סמכות לעשות כן ( נספח 13 לתגובת המשיבים). כך גם חזר ב"כ המבקשים וציין במכתבו מיום 19/07/15, כי דני התפטר מכלל תפקידיו בחברה וכי המבקשים נערכו בהתאם ( נספח 14 לתגובת המשיבים).

22. סירובם של המבקשים לאפשר לדני לחזור בו מן ההתפטרות, מחד, ועמידתם של המבקשים על כך שדני יעמוד בהתחייבויות, בהן היה חב לו היה ממשיך לשמש כאורגן ו/או כנושא משרה בחברה, מאידך, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. לא ניתן ליישב את סירובם של המבקשים, לאפשר לדני לחזור בו מהתפטרותו, באופן שיכול לממש את זכויותיו מכוח הסכם המייסדים ותפקידיו כדירקטור בחברה וכמנכ"ל החברה, עם טענתם, לפיה דני מנוע על פי דין מלהתפטר מתפקידיו בחברה והוא עודו משמש כאורגן וכנושא משרה בחברה.

בנסיבות אלה, משהמבקשים עמדו על סירובם לקבל את בקשתו של דני לחזור בו מהתפטרותו, תוך הפקעת זכויותיו לשמש כדירקטור בחברה וכמנכ"ל החברה בעקבות התפטרותו, הרי שאין מנוס מן המסקנה, כי דני הפסיק לשמש כאורגן ו/או כנושא משרה בחברה, כך שמעמדו כעת של דני בחברה כמעמד של בעל מניות בחברה בלבד.

23. בכל הנוגע לאורון, טענו המבקשים בסיכומיהם, כי אמנם, אורון אינו בעל מניות בחברה ואינו צד ישיר להסכם המייסדים, ואולם, בשים לב למעמדו על פי הסכם המייסדים, לרבות כמי שבא בנעליו של דני בדירקטוריון החברה, הרי שיש לראות באורון כאורגן וכנושא משרה בחברה, וזאת לצד תפקידו כעובד של החברה.

בנסיבות אלה, טענו המבקשים, כי יש להחיל על אורון שורה של חובות, הנובעות מחיובים חוזיים שמקורם בהסכם המייסדים, לרבות מכוח סעיפים 1.4, 1.5, 4 ו-9.4 להסכם המייסדים, חיובים הנובעים ממעמדו של אורון בחברה, ובכלל זה היותו אורגן ונושא משרה בחברה, ומכוח חובות הנובעות מעקרונות כלליים של השיטה, לרבות חובת תום לב וזכות החברה בקנייניה.

24. המשיבים דחו, הן במסגרת סיכומיהם והן במסגרת הבקשה לסילוק בקשת המבקשים, ככל שהיא נוגעת לאורון, על הסף, מכל וכל את טענות המבקשים, ביחס למעמדו של אורון בחברה. לעמדתם, טענות המבקשים בעניינו של אורון אינן נכונות, הן משפטית והן עובדתית. כך נטען, כי אורון אינו ומעולם לא היה צד להסכם המייסדים ולכן, הסכם המייסדים אינו מעניק לו מעמד כלשהו וממילא, אינו מטיל עליו חבות כלשהי. לטענתם, אורון אף לא שימש מעולם כדירקטור בחברה. בשים לב לאמור, טענו המשיבים, כי עיקר הטענות המופנות כלפי אורון נוגעות למישור יחסי העבודה שבין הצדדים, ומשכך, מסורות לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה.

25. אין מחלוקת, כי אורון ( שהוא גם בנו של דני) אינו בעל מניות בחברה והוא שימש כסמנכ"ל בחברה. אמנם, במסגרת סעיף 9.4 להסכם המייסדים נאמר, כי במידה ודני יפסיק לכהן כמנכ"ל החברה, יועברו זכויות ההצבעה אוטומטית לאורון. בפועל, לא הועברו זכויות ההצבעה לאורון והוא לא קיבל על עצמו זכויות הצבעה אלה כלל. יתר על כן, סעיף זה נוסח באופן כללי, לקוני והוא טעון פרשנות. זאת ועוד, לצורך ההליכים המתבררים בשלב זה בפניי, לא ניתן ללמוד מהוראת סעיף 9.4 להסכם המייסדים על חיוב, המושת על אורון, ליטול על עצמו את הזכויות ו/או החובות הקבועות בסעיף 9.4 להסכם המייסדים, או כי אורון נכנס בנעלי דני בתפקידו כמנכ"ל, לא כל שכן במצב בו דני מודיע על התפטרותו מכלל תפקידיו בחברה. כאמור, במסגרת הוראות הסכם המייסדים לא הסדירו הצדדים את הנסיבות, בהן יחליף אורון את דני בתפקידו כמנכ"ל, ומה הדין כאשר מפסיק אורון עצמו את העבודה בחברה, עקב אי תשלום שכרו, כפי שעולה מהתכתבויות הצדדים ( נספח 16 לתגובת המשיבים).

זאת ועוד, אין מחלוקת, כי לאורון לא נמסרו והוא לא נטל על עצמו בשום שלב מעת הקמת החברה תפקיד של דירקטור בחברה. אין בעצם העובדה, שהוראות הסכם המייסדים, ובכלל זה ההוראה, לפיה אורון יוכל לבוא בנעליו של דני בישיבות דירקטוריון החברה בעת היעדרותו של דני מהישיבות, או בעצם הטענה, כי אורון רשאי לכאורה לחתום בשם דני, שהוא מורשה חתימה בחברה, כדי לתת לאורון מעמד בחברה או להשיט עליו חיובים, החלים על אורגן או נושא משרה בחברה, בפרט בהינתן שאורון לא היה צד להסכם המייסדים ולא נטל על עצמו את ההתחייבות האמורה. לכן, מקובלת עליי טענת המבקשים, כי הסכם המייסדים, אשר אורון לא היה צד לחתימתו, אינו כופה על אורון מעמד בחברה בניגוד לרצונו, וממילא, אינו מטיל עליו כל חבות בקשר להתחייבויות החברה.

26. נוכח האמור, משלא עלה בידי המבקשים להניח תשתית ראייתית מספקת, לפיה אורון משמש ו/או שימש כאורגן או כנושא משרה בחברה, הרי שמערכת היחסים היחידה, שניתן לתבוע את אורון בגינה, מתייחסת ליחסי העבודה ששוררים בין החברה לבין אורון, כעובד של החברה.

בנסיבות אלה, בחינת קיומם של יחסי עבודה בין אורון לחברה, ובכלל זה בחינת טענותיהם של המבקשים כלפי אורון, על כל המשתמע מכך, נתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, שהוא בעל הסמכות הייחודית לדון בהם. ראה: ת"א ( תל אביב) 46995-09-13 אי.טי.אפ.אס גרופ בע"מ נ' רומן גולוד (05/12/2013); ע"א 2618/03 פי.או.אס ( רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3), 497; ת"א ( מרכז) 12932-11-12 פורום טכנולוגיות הנדסיות (96) בע"מ נ' אברהם טאוב (25/03/2015). לפיכך, סבורני, כי אין מקום לדון בטענות המבקשים כלפי אורון במסגרת ההליך הנוכחי.

למעלה מן הצורך אציין, כי ספק אם תביעתם של המבקשים במתכונת זו מבססת עילה או יריבות משפטית ישירה כלפי אורון, בהיותו עובד של החברה, שעה שהמבקשים אוחזים במניות שליטה בחברה ולאחר שלא עלה בידי המבקשים להצביע על הסכם או התחייבות אישית, שניתנה על ידי אורון כלפי המבקשים, בשונה מהחברה. ראה: דב"ע נא/156-3 יעקב סימס נ' בנימין יוחננוף, פד"ע כד, 199; דב"ע לה/51-3 סקוריטס חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, פד"ע ז 13; ע"א 683/80 יוסף כהן נ' אברהם קולומבוס, פ"ד לז(4), 16; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2), 312; ע"א 4650/90 שבתאי ציון נ' אברהם רנדלר (13/11/1994).

27. בשים לב למסקנות אלה, אדרש כעת לשלל טענות הקיפוח, שהועלו על ידי המשיבים ואשר מזכות אותם, לטענתם, בסעדים הזמניים המבוקשים. עם זאת, נוכח המסקנות, באשר למעמדם של המשיבים בחברה, ובפרט לאור המסקנה, כי טענות המבקשים, ביחס למערכת היחסים בין החברה לבין אורון, מקומן לידון בבית הדין לעבודה, שהיא הערכאה המוסמכת לדון ביחסי הצדדים, הדיון בעילות הקיפוח, שנטענו בבקשה לסעדים זמניים, ייוחד לטענות המבקשים כלפי דני בלבד.

דיון
עילת הקיפוח-המסגרת הנורמטיבית

28. ההסדר החקיקתי של עילת הקיפוח מוסדר במסגרת סעיף 191( א) לחוק החברות, אשר מסמיך את בית המשפט למנוע ( באמצעות צווי עשה או צווי מניעה) את קיפוחו של בעל מניות בחברה, והוא קובע כדלקמן:

"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

29. ככלל, מטרתו של הסעד להסרת קיפוח היא להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים, בהם קיים חשש לחלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות, ובפרט בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט. ראה: ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28/05/2012); ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים ( נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1), 238.

30. הפסיקה פירשה את עילת הקיפוח בצורה רחבה, ודומה, כי קיפוח יתקיים כל אימת שהטוען לכך הצביע על פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אם אין בהתנהגות, המשמשת בסיס לתביעה, משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה. ראה: ע"א 275/89 אליעזר דוידזון נ' אליעזר אורנשטיין, פ"ד מו(1), 125 (להלן: "פסק דין דוידזון"). ואולם, נדרש, כי יהא בהתנהגות האמורה משום גרימת עוול לטוען קיפוח, בין אם בעקבות אירוע מסוים ובין אם בעקבות צירופם של מספר אירועים שונים. ראה: פרופ' צפורה כהן, בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות, כרך ב', 93, 117-120, מהדורה שנייה (2008); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר, פ"ד סב(1), 456; פסק דין דוידזון; ה"פ 30665-07-11 נמרוד כהן נ' אורן שמולביץ (16/11/2014).

31. תוכנה של עילת הקיפוח הוא גמיש ותלוי באופייה של החברה ובנסיבות העניין. על כך עמדה א' חביב-סגל בספרה, דיני חברות, בציינה, "לעתים, הדינאמיות העסקית בפעילותה של החברה עצמה מחייבת מידה מסוימת של גמישות וכוח בידי בעלי השליטה לבצע את הפעולות הנדרשות, גם כאשר אלו משנות את ההקצאה המקורית". מכאן, שבחינת הציפיות הלגיטימית של הצדדים אינה נעשית על ידי מבחן אחיד ומובנה ויש לפרשה בכל מקרה לגופו, בשים לב לנסיבות. ובלשונה של פרופ' ציפורה כהן בספרה ( עמוד 131-133):

"קשה להצביע על מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופי החברה ובמכלול נסיבות העניין".

32. למרות שסעיף 191 לחוק החברות נדון לרוב בפסיקה בהקשרים של קיפוח המיעוט, מתן סעדים מכוחו אפשרי גם כאשר הטוען לקיפוח אינו בעל מניות המיעוט, אלא שותף שווה אחזקות בחברה, ולעתים אף במקרים, בהם הטוען לקיפוח מחזיק ברוב מניות החברה, כפי המצב במקרה דנן. ראה: פרופ' ציפורה כהן, עמוד 160-161.

עוד יצוין, כי גם כאשר עילת התביעה היא עילת קיפוחו של בעל מניות מסוים, נקבע, כי הסעדים בגדר סעיף 191 לחוק החברות יכולים להינתן לחברה עצמה ואין הכרח, כי יינתנו ישירות לבעל המניות המקופח. ראה: ה"פ 30906-02-13 צבי רוזנברג נ' חביב שלו (16/06/2013) ( להלן: "פסק דין רוזנברג"); רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3), 380.

33. באשר לסעדים שקובע סעיף 191 לחוק החברות, אין המדובר ברשימה סגורה ונוקשה. לבית המשפט שיקול דעת נרחב בבחירת הסעדים, הכל בהתאם לנדרש להסרת הקיפוח או למניעתו.

עם זאת, אין בעצם הוכחת הקיפוח כדי לחייב את בית המשפט להעניק סעד להסרת הקיפוח, שכן לא בכדי בחר המחוקק, בהתייחסו להענקת הסעד המבוקש, להשתמש במילים " רשאי בית המשפט" בלשון סעיף 191 לחוק החברות ולהקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה. בהקשר זה יש לזכור, כי סעד להסרת קיפוח הינו סעד מן היושר ובהיותו כך, סעד זה לא יוענק למי שנהג שלא בתום לב או הגיש את בקשתו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים. ראה: ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (01/09/2015) (להלן: "פסק דין אדלר").

34. על יסוד האמור, אבחן, אפוא, אם יש למבקשים זכות לקבלת הסעדים הזמניים, שנתבקשו לפי סעיף 191 לחוק החברות. ואולם, תחילה אבחן, ולו לכאורה ולאור מהות הבקשה, האם הונח הבסיס לטענות הקיפוח בנסיבות העניין, שיש בו כדי לפתוח את שערי בית המשפט, לפי סעיף 191 לחוק החברות.

אקדים ואציין, כי בענייננו, המדובר בחברה פרטית, אשר עד שהתגלע הסכסוך בין הצדדים, התנהלה החברה במשותף, על בסיס יחסי אמון אישיים ותוך חלוקת סמכויות מוגדרת.

ניתן לראות, אפוא, בחברה כזו, שנועדה להתנהל באופן דומה יותר לשותפות, תוך שיתוף פעולה בין בעלי מניותיה בניהול השוטף ותוך ציפייה נמשכת ולגיטימית של הצדדים להשתתף בניהול החברה.

עילת הקיפוח-מן הכלל אל הפרט
התנערותו של דני מהסכם המייסדים וסירובו לממן את פעילות החברה

35. עיקר טענות המבקשים מכוח עילת הקיפוח עניינו, לטענת המבקשים, בהתנערותו של דני מהסכם המייסדים. המבקשים מבססים טענה זו על הפרה של הסכם המייסדים, לרבות התנערותו של דני מהוראות סעיף 4.1 להסכם, שעניינו התחייבות הצדדים לפעול יחדיו בצורה מיטבית, תוך שיתוף פעולה ושקיפות מלאה לשם קידום טובת החברה; התנערותו של דני מהוראות סעיף 1.5 להסכם, שעניינו התחייבות הצדדים לעשות כל שביכולתם כדי לפתור כל מחלוקת ביניהם בדרך של הידברות ובהסכמה, בשים לב לאינטרס המשותף שלהם להביא להצלחת החברה; התנערותו של דני מהוראות סעיף 1.4 להסכם המייסדים, במסגרתו הובהר לצדדים, כי בעתיד יידרשו לגייס הון נוסף לחברה, בין אם על דרך הלוואות בעלים נוספות ובין אם על דרך של גיוס הלוואות מצדדי ג', כנגד הקצאת מניות של החברה.

36. המשיבים דחו מכל וכל את טענות המבקשים, בדבר התנערותו של דני מהסכם המייסדים, וטענו, כי 3 הסעיפים מהסכם המייסדים, עליהם מבססים המבקשים את טענתם, הם סעיפים כלליים, שלא נועדו להגדיר תניות חוזיות ברות אכיפה, אלא נועדו לשקף את רוח החוזה.

37. עיון בהסכם המייסדים מלמד, כי הסעיפים, עליהם מבססים המבקשים את טענת הקיפוח, מהווים, הלכה למעשה, הצהרת כוונות של הצדדים לפעול יחדיו לשם קידום פעילות החברה, והם אינם תניות חוזיות, הניתנות לאכיפה ככאלה. יתר על כן, בנסיבות המתוארות, על רקע המשבר ביחסי הצדדים, משבר אשר הוביל להחלטה משותפת של הצדדים, כי אין מנוס " מפירוק החברות" בחברה, במובן זה שאחד הצדדים, קרי, או המבקשים או דני, ימכור את חלקו בחברה לצד השני או לצדדים שלישיים, בהמשך להתפטרותו של דני, לסירובם של המבקשים לאפשר את חזרתו של דני מן ההתפטרות, ולבסוף להגשת הבקשה להסרת קיפוח כנגד המשיבים, תוך שהמבקשים עותרים לחייב את דני להמשיך ולקיים את הוראות הסכם המייסדים, מחד, בעוד שהם שוללים ממנו את זכויותיו על פי הסכם המייסדים, ובכלל זה מסרבים לשלם לו שכר עבור עבודתו בחברה, מנגד, ברי, כי הצדדים אינם יכולים עוד לפעול יחדיו לשם קידום טובת החברה, וממילא, לא ניתן לייחס את אי שיתוף הפעולה לחובתו של דני.

38. טענה נוספת שהעלו המבקשים היא טענה, בדבר סירובו של דני להזרים כספים נוספים לחברה לצורך המשך פעילותה, בניגוד להתחייבויותיו על פי הסכם המייסדים, אשר בעקבותיה עתרו המבקשים למתן צו, המחייב את דני להזרים לקופת החברה סך של 400,000 ₪. סעיף 4 להסכם המייסדים קובע כדלקמן:

"הקצאות הון נוספות
4.1. ידוע לצדדים כי ידרשו בעתיד לגיוס הון נוסף, בין אם על דרך של הלוואות בעלים נוספות ובין אם על דרך של גיוס הלוואות מצדדי ג' כנגד הקצאת מניות.
4.2. החלטה או מתן הלוואות בעלים נוספות או הקצאת מניות לצד ג' תעשה על פי החלטה פה אחד של כל בעלי המניות בחברה, ובהתאם לתנאים שיקבעו על ידם.
4.3. מוסכם על ידי הצדדים כי במקרה של גיוס הון נוסף תמורת הקצאת מניות לא תדולל החזקתו של ציון מימון מתחת ל 10%".

דני נשאל אודות פרשנותו את סעיף 4 להסכם המייסדים, והשיב בעמוד 12-13 לפרוטוקול:

"ש. בזיכרון הדברים, הסכם המייסדים, יש הוראה בין שאר ההוראות, כדלקמן ( סעיף 4.1): " ידוע לצדדים, כי יידרשו בעתיד לגיוס הון נוסף...". אתה מודע לסעיף הזה?
ת. כן.
ש. כשחתמת על ההסכם, התכוונת לקיים את סעיף 4.1?
ת. בוודאי שעמדתי מאחורי כל מילה בהסכם כשחתמתי עליו. אבל ידעתי דבר אחד וגם הודעתי לשותפים שלי דבר אחד, ולרגע לא חשבתי שהם יביאו אותי למצב כזה, שאני אצטרך להמשיך ולהביא כסף פרטי מביתי ללא אופציה לגיוס נוסף בכל דרך מקובלת.
ש. אתה בעצם אומר, שהיה ויקום צורך לגיוס הון נוסף לצרכי פעילותה של החברה, האופציה שאתה תביא כסף מהבית יורדת מהחשבון?
ת. דרך של גיוס צדדי ג', הקצאת מניות או שעבודים, או דרך מקובלת.
ש. מה אתה אומר, אם כן, על אותן 5 מילים " בין אם על דרך של הלוואות בעלים...". בעלים זה אתה?
ת. אני גם מתייחס למילים הבאות, בין אם על דרך של גיוס הלוואות.
ש. אתה יודע, שכדי לגייס צדדי ג', צריך הסכמתם?
ת. אתה יודע, שכדי לגייס כסף לחברה צריך את הסכמת שני בעלי המניות?
ש. כשאתה חתמת על ההסכם הזה, אתה ידעת שייתכן מצב, שבו אתה תצטרך להביא כסף מהבית.
ת. לא. בפירוש לא. אם הייתי נדרש לחתום על דבר כזה, לא הייתי חותם.
ש. זה מה שכתוב.
ת. אל תגיד לי מה כתוב. אני יודע לקרוא. לא הייתי חותם. בפירוש, לא כתוב כאן כסף מהבית. הוצאתי את כל כספי לחברה, מר מימון ידע את זה, שאין לי יותר מקורות נוספים. מעולם לא התחייבתי להביא כסף נוסף מהבית. מעולם. רק בדרך של גיוס הלוואות בצורה של כל חברה עסקית שמתנהל בדרך של לקבל הלוואות עסקיות מהבנק, בדרך של לקבל הלוואה בקרן של ערבות מדינה, גם בדרך של דילול מניותיי. מעולם לא התחייבתי להביא אגורה נוספת מהבית".

39. מלשון סעיף 4 להסכם ומדבריו של דני בחקירתו הנגדית עולה, כי לכאורה, גיוס הון נוסף על ידי מי מבעלי המניות ייעשה, בין אם על דרך של הלוואות בעלים נוספות ובין אם על דרך של גיוס הלוואות מצדדי ג', כנגד הקצאת מניות, ובכפוף להסכמת כלל בעלי המניות לכך. סירובו של דני לבקשתם של המבקשים, שכל אחד מבעלי המניות יבצע הזרמת הון עצמי נוסף, אינו עומד בניגוד להוראות סעיפים 4.1 ו-4.2 להסכם המייסדים. יתר על כן, התנהלותו זו מתיישבת עם הוראות הסעיפים, שכן הצדדים נקבו בדרכים חלופיות לגיוס הון, כמו גם התנו את גיוס ההון, מראש ובעת חתימת הסכם המייסדים, בהסכמה שתתקבל פה אחד.

יתר על כן, דני עצמו הציע לפעול, כאמור, לגייס הון נוסף, על ידי פנייה לצדדי ג' ודילול מניותיו, וזאת בתנאי, כי שווי המניות ייערך על ידי צד ניטראלי. אין ספק, כי הצעה זו היא סבירה בנסיבות העניין ויש בה כדי לפתור את המצוקה התזרימית, אליה נקלעה החברה. ואולם, המבקשים, מנימוקיהם הם, תוך שהם מודעים לכך שדני אינו מסוגל להזרים הון נוסף לחברה מעבר לסכומים שכבר הוזרמו על ידו, עמדו על דרישתם לחיוב דני בהזרמת הון נוסף לחברה, הגם שדרישה זו אינה מעוגנת בהוראות סעיף 4 להסכם.

40. מעבר לעובדה, שקיים ספק בעיניי, אם טענות אלה, הנוגעות לסירובו של דני לממן את פעילות החברה, אכן מבססות, בנסיבות העניין, עילה של קיפוח המיעוט וזכאות לסעדים המבוקשים, סבורני, כי לא עלה בידי המבקשים לבסס את הטענה, לפיה דני הפר את חיוביו והתנער מהסכם המייסדים באופן חד צדדי.

הדרת המבקשים והחברה מנכסי החברה

41. לאורך כל כתבי טענותיהם של המבקשים נשזרו טענות, בדבר מידורם של המבקשים מהחברה ומכל נכסי הקניין הרוחני השייכים לחברה, וזאת על ידי אי שיתופם של המבקשים במידע ובידע שצברו דני ואורון במהלך עבודתם בחברה.

42. המשיבים טענו מנגד, כי טענה זו אין לה בסיס, שכן דני העביר זה מכבר למבקשים את כל השרטוטים, התכניות, התרשימים והמידע הכתוב, הנוגע לחברה ולמערכות מורן ולמערכת נגה, ובאשר לידע האישי שצברו המשיבים במהלך עבודתם בחברה נטען, כי ידע זה אינו קניינה של החברה.

43. המבקשים אינם חולקים על כך, כי כל המידע הכתוב בעניינה של החברה, לרבות השרטוטים, התכניות והתרשימים, הועבר על ידי המשיבים לחברה, כעולה מנספח 15 לתגובת המשיבים. עיקר טענותיהם מופנה לקנייניה הרוחניים של החברה, ובכלל זה לידע הלא כתוב שצברו המשיבים במהלך עבודתם בחברה.

במהלך ניהול החברה אכן התמקדו המשיבים בפעולות הנוגעות לפיתוח מוצרי החברה, ואילו המבקשים התמקדו בניהולה הכספי.

44. אכן, ניתן להניח, שבמהלך עבודתם של המשיבים בחברה הוסיפו וצברו המשיבים ניסיון וידע נוסף על הידע שהיה להם בטרם הוקמה החברה, ובכלל זה ידע שקשור לתפקוד היומיומי השוטף של החברה, הן בפן האדמיניסטרטיבי של תהליך פיתוח וקבלת תו תקן עבור מערכת נגה והן ידע הדרוש לפיתוח וייצור מערכות מורן ומערכת נגה.

45. כיוון שעיקר עיסוקיה של החברה הוא בפיתוח מערכות מורן ומערכת נגה, הרי שציפיותיהם הלגיטימיות של המבקשים הן, כי עם סיום הקשר בין הצדדים, וככל שירצו המבקשים להמשיך את פעילות החברה, יוכלו לעשות כן. לכן, אכן ראוי, כי בטרם סיום הקשר בין הצדדים, יועבר הידע האדמיניסטרטיבי, שצברו המשיבים בכל הנוגע למערכות מורן ולמערכת נגה, למבקשים. אכן, מכתבי הטענות שהוגשו ומחקירתו הנגדית של דני עלה, כי דני העביר למבקשים את כל השרטוטים, התכניות, התרשימים והמידע הכתוב הנוגע לחברה. זאת ועוד, דני הביע נכונות להעביר את הידע והנכסים הדרושים באמצעות חפיפה, שתועבר על ידו למבקשים, בכפוף לקבלת שכר עבור הזמן שיוקדש לכך ( עמוד 12 לפרוטוקול). הצעתו זו של דני לא זכתה להסכמת המבקשים, נוכח דרישת התשלום שהעלה דני.

התנגדות המבקשים, לתשלום שכר לדני עבור ביצוע החפיפה, מתמיהה. לא ברור, כיצד מבקשים המבקשים לחייב את המשיבים או מי מהם לבצע עבורם עבודה " בחינם", ולא ניתן, אפוא, לצפות, כי דני ישקיע זמן ומאמצים, תוך וויתור על שכר שהוא זכאי לו בגין עבודתו בחברה, לרבות עבור העברת הידע על ידי דני באמצעות חפיפה.

46. בנסיבות אלה, על רקע ההלכה, לפיה ידע, שרוכש אדם במקום עבודתו, ניתן לעשות בו שימוש והוא הופך להיות חלק מכישוריו של העובד, ובשים לב לעובדה, כי דני הביע נכונות להעביר את הידע הדרוש למשיבים באמצעות חפיפה שתועבר בתשלום, סבורני, כי לא הונחה התשתית הראויה לביסוס טענתם של המבקשים, בדבר הדרתם מהחברה ומנכסיה. יתר על כן ובמאמר מוסגר יצוין, כי אין זה סביר לבקש מדני לשמור את הידע שרכש לעולמים לעצמו ולא לעשות בו שימוש בעתיד, במסגרת עבודה אחרת בה יתקשר. ראה: ע"א 1371/90 עמנואל דמתי נ' יוסף גנור, פ"ד מד(4), 847.

שיתוק פעילות החברה והכשלת קבלת תו תקן

47. טענה נוספת לקיפוח, שהעלו המבקשים בבקשתם, עניינה בשיתוק פעילות החברה והכשלת קבלת תו תקן למערכת נגה, וזאת על ידי סירובם של המשיבים לעבוד בחברה. המבקשים טענו, כי כל פעילותה, ובהתאם גם תכלית ההשקעות בחברה, נועדו לפיתוח מערכת נגה, במטרה שהחברה תוכל לשווק ולמכור את מערכת נגה לאחר קבלת תו התקן, ואולם, עקב התנהלות המשיבים וסירובם להמשיך לעבוד בחברה, על רקע חילוקי הדעות שנתגלעו, וזאת בשלב כה קריטי של קבלת תו התקן, הרי שבכך מקפחים המשיבים את המבקשים ומשתקים, למעשה, את פעילות החברה, תוך הכשלת קבלת תו התקן הדרוש למערכת נגה.

48. המשיבים טענו מנגד, כי בנסיבות העניין, לא מוטלת עליהם כל חובה לעבוד בחברה וכי גם אם הייתה מוטלת עליהם חובה, כאמור, וגם אם המשיבים הפרו חובה זו, הרי שאין לראות בכך מעשה קיפוח, זאת מאחר שסירובם של המשיבים לעבוד בעבור החברה נובע מסירובם של המבקשים לשלם למשיבים שכר עבור עבודתם, הגם שבהסכם המייסדים נכללה הוראה, בדבר זכותו של דני לשכר בעבור עבודתו.

49. המבקשים שבים וכורכים את חובתם של המשיבים לספק עבודה לחברה בנושא מעמדם של המשיבים בחברה, אך, כאמור, לאחר בחינת טענות הצדדים, באשר למעמדם של המשיבים בחברה, התקבלה המסקנה, כי אורון, ששימש כעובד של החברה, הסמכות הבלעדית לדון בטענות כלפיו נתונה לבית הדין לעבודה.

50. בכל הנוגע לדני, אין ספק, כי קבלת תו התקן עבור מערכת נגה עומדת בבסיס פעילותה של החברה, ומכאן גם החשיבות, שלא תשותק פעילות החברה ושלא יהיו עיכובים בהליך קבלת תו תקן למערכת נגה. ואולם, לא ברור, כיצד עותרים המבקשים לחייב את דני להמשיך לעבוד בעבור החברה, ללא שישולם לו שכר כלשהו בעבור עבודתו ובניגוד למוסכם בהסכם המייסדים, לא כל שכן, שעה שנראה, כי היחסים בין הצדדים עלו על סרטון, ובשל כך התפטר דני מתפקידיו בחברה.

אשר על כן, משאין בהסכם המייסדים כל הוראה, ביחס לחובתו של דני לעבוד בעבור החברה " בחינם", ועל רקע המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, סבורני, כי ככל שעומדים המבקשים על המשך פעילותה של החברה ועל המשך הליך קבלת תו התקן עבור מערכת נגה, והם מעוניינים להמשיך ולרכוש את שירותיו של דני לצורך כך, ראוי כי המבקשים ישלמו לו שכר עבור העבודה הנדרשת. בהיעדר תשלום כאמור, איני רואה כיצד ניתן לטעון לקיפוחם של המבקשים, שעה שדני אינו נכון עוד להעמיד את שירותיו לחברה בהיעדר תמורה.

הגנה על החברה, נכסיה וקנייניה, על ידי מניעת תחרות ושמירת סודיות

51. המבקשים טענו עוד, כי חלק מן הסעדים שביקשו נועדו, על מנת להגן על נכסי החברה, ובכלל זה על מנת למנוע מהמשיבים פעילות, שיש בה משום תחרות בחברה, לא כל שכן תחרות שנובעת משימוש בקנייניה המסחריים של החברה, תוך הפרה של חובת הסודיות המוטלת על המשיבים, ובכלל זה על דני, מתוקף מעמדו כבעל מניות בחברה.

52. המשיבים הכחישו מכל וכל, הן במסגרת תגובתם והן במסגרת סיכומיהם, את הטענה, בדבר קיומה של תחרות בפעילות החברה כיום. יחד עם זאת, לא שללו המשיבים את האפשרות להתחרות בפעילות החברה בעתיד. כן טענו המשיבים, כי לא ברור, מדוע הפרת חובת הסודיות, ככל שהייתה קיימת חובה כזו, מהווה התנהלות מקפחת, מה גם שאף לא הוצג, ולו בדל ראיה לכך, שהמשיבים חשפו או עומדים לחשוף סודות של החברה.

53. איסור התחרות בעסקי החברה נובע מחובת האמונים, שחלה על נושאי משרה בחברה, והוא מוסדר בסעיף 254( א) לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

"נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה".

ככלל, אם נושא משרה בחברה הפר את חובת האמונים והתחרה בעסקי החברה, אם באמצעות עסק שבבעלותו או כשכיר בעסק אחר ואם בעקיפין, כ"דירקטור צללים" בחברה שמצויה, לכאורה, בשליטתו של אחר, הרי שלחברה מוקנות תרופות יעילות נגד נושא המשרה המפר ובין היתר, זכאית החברה לצו מניעה, אשר ימנע את נושא המשרה מלנהל עסק מתחרה. בנוסף, ביכולתה של החברה לעתור לצו מניעה זמני עד לסיום ההליכים בתביעתה, ואם גרמה התחרות נזקים כספיים לחברה, החברה זכאית לעתור גם לפיצויים. ראה: יהודית קורן, "התמודדות של חברה המנוהלת על ידי בעל תפקיד עם תחרות של נושא-משרה", משפט ועסקים א', התשס"ד-2004. ואולם, ספק אם החובות חלות ככאלה על מי שאינו נושא משרה בחברה ונותר להיות בעל מניות (מיעוט) בלבד. זאת ועוד, התרופות מוקנות ככאלה לחברה וספק אם טענות אלה, כשלעצמן, מבססות למבקשים עילה מכוח קיפוח המיעוט.

54. יתר על כן, סבורני, כי לצורך הוכחת תחרות או הפרה של חובת הסודיות, אין להסתפק באמרות כלליות, בדבר קיומם של סודות מסחריים, כך שעל הטוען את הדבר לפרט, מהם הסודות המסחריים עליהם הוא מבקש להגן, מהו היקפם של אותם סודות מסחריים ובאיזה אופן הופרו, וכן מהו פרק הזמן המבוקש לצורך ההגנה על אותם סודות מסחריים. ראה: ע"ע ( ארצי) 15/99 אבנר ספקטור נ' דיירקס אינק (21/04/2015).

55. בעניינינו, המבקשים זנחו במסגרת סיכומיהם את הטענה, בדבר תחרות נוכחית בפעילות החברה, והתמקדו בטענה, בדבר תחרות עתידית, שעשויה להתקיים לאחר סיום הקשר בין הצדדים. בנסיבות אלה, מדובר בטענה עתידית, כאשר טרם התממשו הנסיבות המבססות את העילה. בכל מקרה, משהגעתי למסקנה, כי לאחר התפטרותו של דני, כאשר המבקשים סירבו לאפשר לדני לחזור בו ממנה, אין הוא משמש עוד כנושא משרה בחברה, ולכן, ולנוכח העובדה, כי איסור התחרות מכוח חוק החברות חל ככלל על נושא משרה, הרי שספק אם ניתן בכלל להתחקות ו/או להחיל את האיסור כלפי מי שאינו עוד נושא משרה בחברה.

56. יתר על כן, גם אם הייתי מקבלת את טענת המבקשים, לפיה דני עדיין משמש כנושא משרה בחברה, עדיין מקובלת עליי טענת המשיבים, לפיה לא הובאה, ולו ראשית ראייה, בדבר התחרות המשיבים בפעילות החברה ו/או בדבר הפרה של חובת הסודיות על ידי המשיבים. טענות המבקשים בהקשר זה נטענו בעלמא וללא שהונחה כל תשתית ראייתית, שיש בה כדי להצביע על קיומה של תחרות או על הפרה של חובת הסודיות. כך למשל, כאשר נשאל אמיליו במהלך חקירתו הנגדית, מהם הסודות המסחריים של החברה, לא עלה בידו להשיב לשאלה. כך עלו הדברים בעמוד 5 לפרוטוקול:

"ש. יש לחברה סודות?
ת. בהחלט. המוצר שלנו הוא מוצר שלנו.
ש. מה סודי בו?
ת. אני לא התעסקתי בטכני, כך שלהגיד בדיוק מה בטכני אני לא יכול לדעת.
ש. אז אתה לא יודע אם יש סודות או לא?
ת. ברור שיש סודות. עלה המון כסף הפיתוח, שנים רבות של עבודה.
ש. אז בגלל שעלה הרבה כסף הפיתוח, אתה מסיק מכך שיש סודות?
ת. ברור.
ש. אתה לא יודע להגיד מה הסודות?
ת. נכון".

לדבריו של אמיליו מצטרפים גם דבריו של דני בחקירתו הנגדית, במסגרתה ציין, כי מעולם לא עמד בקשר עם שום גורם אחר, שמתחרה בפעילות החברה ( עמוד 14 לפרוטוקול).

57. המבקשים מתייחסים, כאמור, לידע ולמידע, שצברו המשיבים במהלך תקופת עבודתם בחברה, כסודות מסחריים שיש להגן עליהם. אולם, כפי שציינתי לעיל, ידע זה, שצברו המשיבים במהלך עבודתם בחברה, אינו בהכרח להיות נכס פרטי ובלעדי של החברה, אלא הוא ידע שהפך להיות חלק אינטגראלי מכישוריהם של המשיבים. על כן, משלא הונחה התשתית העובדתית הראויה, אין מקום למתן צו גורף, שאינו מוגבל בזמן, האוסר על המשיבים לעסוק בעתיד בתחומי פעילות החברה באופן עצמאי ו/או בשורות חברה אחרת, ובפרט שעה שחיובים מעין אלה אף לא נקבעו בהסכם המייסדים, אשר אינו כולל סעיף אי תחרות. ראה: ת"א ( ירושלים) 40180-05-10 רחל אלון נ' דוד מתן (09/06/2010).

58. בנסיבות אלה, כאשר בבחינה לכאורית של טענות המבקשים עולה, כי אלה אינן מקימות עילה לקיפוח המיעוט, ומשלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לצורך הקביעה, כי זכויות המבקשים קופחו בדרך כלשהי, אפנה כעת לבחינת זכאותם של המבקשים לסעדים הזמניים המבוקשים, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה.

זכאות המבקשים לסעדים הזמניים המבוקשים

59. כידוע, מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת הבקשה, שעלול להשתנות ככל ולא יינתן הסעד הזמני המבוקש, בצורה שתאפשר מימוש פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי. ראה: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל נ' ICC Industries Lnc (28/11/2007). בהתאם, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעדים זמניים ( גם במסגרת בקשה להסרת קיפוח מכוח חוק החברות), עליו לשקול 3 שיקולים עיקריים:

ראשית, בית המשפט בוחן את סיכויי ההליך, לרבות השאלה, האם הונחו בפני בית המשפט ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

שנית, בוחן בית המשפט את " מאזן הנוחות" בין הצדדים, היינו, שאלת הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני המבוקש.

שני השיקולים האמורים פועלים כמקבילית כוחות ומשפיעים זה על זה באופן הדדי, כך שככל שיגבר משקלו של אחד השיקולים, יפחת משקלו של השיקול האחר. ראה: רע"א 972/15 סלמאן אבו סמרה נ' אלכס סקלר (17/02/2015).

לאחר בחינת סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, על בית המשפט להתייחס גם לשיקולים שבצדק וביושר, דהיינו, האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש בצד שכנגד.

60. בעניינינו, מעבר לסעדים הזמניים להסרת קיפוח שהתבקשו, לרבות העברת הקניינים המסחריים שצברו המשיבים במהלך עבודתם בחברה ואיסור תחרות ומניעת הדרתם של המבקשים מפעילות החברה, סעדים אשר לא הונחה בעניינם תשתית ראייתית מספקת, עתרו המבקשים לשורה של צווי מניעה נוספים, שנועדו, לכאורה, על מנת לאסור על המשיבים לפנות לצדדים שלישיים בעניינה של החברה, לרבות לבנקים ו/או למשקיעים פוטנציאלים. סעדים אלה כללו, כאמור, את הפעולות הבאות:

61. גם באשר לרשימת צווי המניעה הנ"ל, סבורני, כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומו של צורך כלשהו במתן צווי המניעה שהתבקשו, ובפרט משלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה. יתר על כן, וכאמור לעיל, המבקשים לא הצביעו על ראייה כלשהי, בדבר כוונת דני לבצע אחת או יותר מן הפעולות המנויות, אשר בגינן התבקשו צווי המניעה, ומכאן שלא הונחה התשתית הראויה למתן צווים אלה.

זאת ועוד, סבורני, כי אין גם מקום להיעתר לצווי העשה, שביקשו המבקשים במסגרת הבקשה הנוספת למתן סעדים זמניים, שהוגשה בעקבות הבקשה להסרת קיפוח, שכן מעיון בסיכומי הצדדים נראה, כי בקשה זו נזנחה על ידי המבקשים. ממילא, אינני סבורה, כי ניתן לחייב את דני בביצוע עבודות עבור החברה, ובפרט ככל שעומדים המבקשים על אי תשלום שכר לדני בגין העבודה הנדרשת ממנו בחברה.

62. בנוסף, גם מאזן הנוחות נוטה במקרה הנדון בבירור לטובת דני, באופן שמצדיק את דחיית הבקשה, וזאת שעה שעולה, כי דני הציע לדלל את מניותיו או למכור אותן כולן למי מהמבקשים ו/או לצד ג', וזאת בכפוף לכך, ששווי המניות ייקבע על ידי צד ניטראלי, הצעה אשר נדחתה על ידי המבקשים, ללא שהובא כל הסבר המניח את הדעת לסיבה בעטיה נדחתה. עוד עולה, כי המבקשים מבקשים לקשור את דני לחברה ולכפות עליו לספק שירותים לחברה ללא תשלום שכר, תוך שהמבקשים עותרים למנוע ממנו במקביל להשתכר במקום עבודה אחר. דומני, כי דרישה זו של המבקשים מהווה פגיעה בלתי מידתית בדני ובחופש העיסוק שלו. על כן, באיזון בין הנזק שעלול להיגרם למבקשים מדחיית הבקשה לבין הנזק שייגרם לדני מקבלתה, ידו של דני על העליונה.

63. לכל האמור יש לצרף את התנהלותם חסרת תום הלב של המבקשים, אשר הציגו בפני בית המשפט תמונה חלקית, תוך הסתרת עובדות מהותיות, ובכלל זה העובדה, כי דני הסכים לאופציה של דילול מניותיו, בתנאי ששווי המניות ייקבע על ידי צד ניטראלי, והעובדה, שדני העביר לחברה את כל החומרים הקשורים לקנייניה המסחריים של החברה ואף הביע נכונות להעביר את המידע שצבר במהלך שנות עבודתו בחברה על ידי חפיפה שתועבר, בכפוף לתשלום שכר בגין הזמן שיוקדש לכך. הסתרת עובדות אלה על ידי המבקשים מצביעה על חוסר תום לב של המבקשים בפנייתם לבית המשפט, שמצדיק את דחיית הבקשה לסעדים זמניים להסרת קיפוח, שהינו סעד מן היושר, על הסף. ראה: פסק דין אדלר.

64. בטרם סיום אעיר, כי מן הראוי היה, וכך אף קובעות הוראות הדין, שהמבקשים יפעלו להגשת תובענה עיקרית, שתהייה כרוכה עם הבקשה לסעדים זמניים, ואף ניתן מטעם זה בלבד להורות על דחיית הבקשה.

65. לאור כל האמור, משלא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ומשעולה, כי מאזן הנוחות בנסיבות המתוארות נוטה בבירור לטובת המשיבים, סבורני, כי אין מקום להורות על מתן הסעדים הזמניים שהתבקשו, על בסיס טענת הקיפוח, כך שדין הבקשה כנגד המשיבים להידחות.

66. על רקע העובדה, שהדיון נסוב על בקשה לסעדים זמניים, ובהיעדר עמדות הצדדים, לא ראיתי לדון בשלב מוקדם זה בסעד של הפרדת כוחות, מכוח סעיף 191 לחוק החברות, סעד המוענק במשורה ואשר נדון בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון, בפסק דין אדלר.

בשים לב לאמור ולמעלה מן הצורך יצוין, כי ספק אם ניתן לכפות על מי הצדדים את המשך הקשר העסקי ביניהם. על כן, נראה, כי הפתרון הנכון בנסיבות העניין הוא מכירת מניותיהם של מי מן הצדדים לצד שלישי, וראוי כי הצדדים ינקטו בהליכים ראויים, לצורך ביצוע " ההפרדה" ביניהם.

סוף דבר

67. סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה למתן סעדים זמניים על כל חלקיה, ובתוך כך מורה על ביטול הסעדים הזמניים שניתנו במעמד צד אחד, במסגרת ההחלטה מיום 28/08/15.

68. המבקשים ישלמו לכל אחד מן המשיבים סך של 15,000 ₪ ( סך כולל של 30,000 ₪) בגין הוצאותיהם. הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

69. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.