הדפסה

יצחק שבו נ' רשות השידור

15 אפריל 2015

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
נציג ציבור (עובדים) מר שמואל רבלין
נציג ציבור (מעסיקים) מר רפאל בנימין אשכנזי

התובע
1. יצחק שבו ת.ז. XXXXXX301
ע"י ב"כ: עו"ד בדראן סלאמה

-
הנתבעת
1. רשות השידור (בפירוק)
ע"י ב"כ: יאיר דוד

פסק דין
פתח דבר
1. עניינו של הליך זה בטענות התובע, עובד ותיק ברשות השידור ( להלן: הרשות), כי בכל הנוגע לתקן משרתו ולקידומו בדרגות נהגה עמו הרשות לאורך השנים שלא כדין, באופן מקפח, מפלה וחסר תום לב.
בהליך שלפנינו עותר התובע לעדכון למפרע של תקן משרתו ושל דרגתו ולתשלום הפרשי שכר הנובעים מעדכון זה, כמו גם לפיצוי בגין עגמת הנפש שגרמה לו הרשות בהתנהלותה.
נטעים מיד כי לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים נכנס לתוקפו חוק רשות השידור הציבורי, התשע"ד-2014. בהתאם לסעיף 104 לחוק ביקש הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק רשות השידור, להקפיא את ההליכים בתיק. בהחלטה מיום 12.10.2014 נעתרנו לבקשתו. ערעור שהגיש התובע על החלטת הכונס שלא לאשר את המשך בירור ההליך בבית הדין התקבל, בהחלטת בית המשפט המחוזי ( כבוד השופט דוד מינץ) מיום 5.1.2014. משכך הושב העניין לפתחנו. לאחר שהתרנו לתובע, לבקשתו, להגיש סיכומי תשובה קצרים, נסללה הדרך למתן פסק הדין.
התשתית העובדתית
2. התשתית העובדתית הצריכה לעניין, כפי שהתבררה מן המסכת הראייתית ושהלכה ולמעשה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, היא כמפורט מטה.
3. התובע יליד שנת 1956, עובד ברשות השידור מאז חודש יוני 1979.
4. בשנת 1995 זכה התובע במכרז לתפקיד מנהל מדור שכר, תפקיד שאותו המשיך למלא גם בעת בירור הליך זה. תחומי אחריות התובע נקבעו להיות תשלום שעות נוספות לעובדי רשות השידור ותשלום שכר לעובדים ארעיים ( נספח 51 לתצהיר התובע).
5. מתח הדרגות הצמוד לתפקיד מנהל מדור שכר שהוא תפקיד מוגדר בתקן הקבוע של רשות השידור הוא 18-15 בדירוג האחיד-משולב ( המנהלי).
6. ביום 1.3.1997 ניתנה לתובע דרגה 18, היא דרגת השיא. ביום 1.3.1999 הוענקה לתובע דרגה "19 אישי" (נספח 20 לתצהיר התובע). ביום 1.9.2000 נמצא זכאי לתוספת שהייה בדרגה: 19+ (נספח 19 לתצהיר התובע). ביום 1.5.2002 הוענקה לתובע דרגה אישית נוספת, דרגה 20 אישית ( נספח 18 לתצהיר התובע). בתאריך 1.5.2004 ניתנה לתובע תוספת שהייה בדרגה: 20+.
7. בחודש 12/2005 השלים התובע לימודים אקדמיים ועל כן ביקש לעבור מהדירוג האחיד-משולב לדירוג המח"ר. בחודש 1/2007 אישרה הרשות את ההעברה בתחולה רטרואקטיבית לחודש 1/2006. העברת התובע לדירוג המח"ר נעשתה על פי טבלת ההמרה הנוהגת בעניין זה ברשות ( נספח א' לסיכומי הרשות). על פי הטבלה דרגה 20+ בדירוג האחיד-משולב מומרת לדרגה 42+ בדירוג המח"ר.
8. על פי אישור הממונה על השכר ( נספח א' לסיכומי הרשות), מקום בו המרת הדרגות בין סולמות השכר מובילה למצב בו שכרו המשולב של העובד ( שכר בסיס + ותק) יורד, משולמת לו תוספת השלמת שכר שקלית המהווה " שכר" לכל עניין ודבר, כלומר, היא גם ' תוספת פנסיונית'. על פי אותו אישור תוספת שקלית זו ממשיכה להשתלם לעובד גם אם לאחר המעבר בין סולמות השכר הוא מקודם.
התובע נמנה עם העובדים שאליהם התייחס אישורו של הממונה על השכר ועל כן שולמה לו תוספת שכר שקלית עם המעבר לדירוג המח"ר והיא ממשיכה להשתלם לו.
9. כאמור בפתח הדברים, התובע סבר מהלך השנים כי קצב קידומו בדרגות, בפרט בדירוג האחיד-משולב אולם גם בדירוג המח"ר, אינו משביע רצון. על כן פנה בעניין זה בכתובים ובעל פה, למנהליה הכלליים של רשות השידור באותה עת: מר יוסף בראל ( נספחים 77-76 לתצהיר התובע), מר יאיר אלוני ( עמ' 9, שורה 19), מר מוטי שקלאר ( נספח 82 לתצהיר התובע), וכן אל יושב הראש של רשות השידור ( דאז) מר משה גביש ( נספח 83 לתצהיר התובע).
10. סמוך למעבר התובע לדירוג המח"ר פנתה הרשות, באמצעות סמנכ"ל כוח אדם ומינהל מר צבי צימרמן ( להלן: מר צימרמן), אל הממונה על השכר בבקשה בזו הלשון:
"...מקרהו של מר שבו נבדק על ידי המנכ"ל ( מר מוטי שקלאר – ר.ב.ה) ובעקבות כך ועל דעתו, אנו פונים אליכם בבקשה מיוחדת להתיר העברתו לדרגה גבוהה יותר 43+ מח"ר.
ראוי להדגיש בהקשר זה, כי מנהלי מדורים וותיקים ברשות בתקן זהה לזה של מר שבו, נהנו מדרגה אישית 21+ משולב, בעוד שיצחק שבו על אף הוותק שלו ( למעלה מ-27 שנות עבודה) לא קיבל דרגה זו.
אנחנו סבורים כי מבלי ליצור תקדים נוכל לתקן את העניין הזה, אם תאשרו לנו להעניק לו דרגה 43+ מח"ר, בתחולה מ-1.1.06.
למותר לציין כי אם תאושר בקשתנו, לא תנתן לו כל תוספת שקלית.
הערה אחרונה בעניין זה: מנהלי מדורים או מקבילים להם בדירוגים מקצועיים אחרים ברשות ( עתונאים-טכנאים) רמת התקן שלהם ( בשונה מהדירוג המשולב) היא 39-42. יוצא מכאן כי קידומו של מר שבו לדרגה 43+ לא תהווה פריצה במסלולי הקידום המקצועיים" (נספח 78 לתצהיר התובע).
תשבות הממונה על השכר לבקשת הרשות הייתה שלילית ( נספח 80 לתצהיר התובע). זאת משסבר שלנוכח הרפורמה שבה דובר באותה עת " ראוי להסדיר את כל מסלולי השירות ברשות בטרם מתן אישורים פרטניים".
11. דרגת התובע בדרוג האחיד-משולב הומרה אפוא לדרגה 42+ בדרוג המח"ר ( נספח 81 לתצהיר התובע), כאמור בטבלת ההמרה. מתח הדרגות שנלווה לתפקיד התובע לאחר ההמרה הוא 39-42.
12. החל מיום 1.7.2008 הוענקה לתובע דרגה 43 אישית ( נספח 26 לתצהיר התובע). עם זאת לא אומצה המלצת הממונה הישירה, גב' אתי זדה, להעניק את הדרגה מיום 1.1.2008 ( נספח ה' לכתב התביעה).
13. לשם שלמות התמונה נציין שני עניינים נוספים: האחד, בתקופה בה שימש מר גביש כיושב ראש רשות השידור הוחלט, על דעת הממונה על השכר, להעניק לעובדי הדרוג האחיד-משולב 30 דרגות אישיות. זאת על רקע שחיקה נטענת בשכר העובדים הוותיקים. חלוקת הדרגות נעשתה בתאום עם נציגות העובדים. התובע שימש באותה עת כחבר ועד ולא נכלל ברשימת העובדים שהומלץ לקדמם.
השני, ביום 20.12.2006 פרץ דין ודברים בן התובע לבין מר צימרמן על רקע ניכוי שעות נוספות שנערך בשכרו של התובע. התובע מודה כי הרים את קולו על מר צימרמן באופן בלתי הולם ובדרך שאינה מאפיינת אותו כלל וכלל ( עמ' 14, שורה 24). הרשות מצידה טוענת כי במהלך אותו דין ודברים נהג התובע כלפי מר צימרמן באלימות וניסה להשליך לעברו כסא. לאחר ברור שקוים בעניין אצל מנכ"ל הרשות מר שקלאר, בנוכחות התובע, מר צימרמן ויושב ראש עובדי הרדיו מר אלי פאר ( נספח 28 לתצהיר התובע), התנצל התובע בפני מר צימרמן על הארוע בכתב ( נספח 29 לתצהיר התובע). אלא שבכך לא הסתיימה התקרית. העניין הועבר לברור אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה.
במכתבו של עו"ד אסף רוזנברג מיום 2.5.2007 הודע לרשות כי לנוכח נסיבות המקרה והעובדה כי מדובר בארוע חד פעמי הוחלט להימנע מהעמדתו של התובע לדין. עם זאת הומלץ לנזוף בתובע לאחר עריכת שימוע. הרשות התבקשה לדווח לנציבות על סיום הטיפול בעניין ( נספח 30 לתצהיר התובע). משום מה התמהמה הרשות באימוץ המלצת הנציבות על אף תזכורות בעניין. רק ביום 3.3.2008 מצא מר שקלאר להביא את ההליך המשמעתי לידי סיום באופן שנזף בתובע, בהתאם לסעיף 31( א)(2) לחוק שרות המדינה ( משמעת) התשכ"ג-1963, תוך שהסתפק בברור שערך בשעתו ( נספח 34 לתצהיר התובע). כלומר, לא נערך לתובע שימוע טרם ההחלטה.
עד כאן העובדות ומכאן להשתלשלות ההליך בבית הדין.
14. מלכתחילה ביקשו הצדדים לנסות וליישב את המחלוקות ביניהם בהסכמה. אולם משהדבר לא צלח נקבעה ישיבה להוכחות. התובע העיד לעצמו. מטעם הרשות העיד מר צימרמן. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הממונה על השכר אשר עמדתו בהליך התבקשה עוד בשלבים המקדמיים הודיע ביום 16.5.2011 כי הוא סבור שהתייצבותו בהליך אינה נחוצה. "זאת נוכח העובדה כי מרבית טענותיו של התובע נמצאות בתחום הפררוגטיבה של הנתבעת כמעסיקה, כאשר הלה מכירה היטב את הכללים והמגבלות החלים עליה מצד הממונה על השכר ואף מתייחסת אליהם בכתב הגנתה".
מכאן אל טענות הצדדים.
טענות התובע
15. לטענת התובע לאורך השנים וגם במהלך ניהול ההליך הציגה הרשות מצג לפיו היא הייתה מעוניינת בקידומו בסולם הדרגות ופעלה בהתאם. אלא שהלכה ולמעשה מדובר במצג שווא. לשיטת התובע מן המסכת הראייתית ובפרט מעדותו של מר צימרמן התברר כי ברשות נוהגים שני מסלולי קידום: האחד, הוא זה שבהתאם למתח הדרגות הצמוד לתפקיד כהגדרתו בהסכמים קיבוציים. מסלול זה כולל גם אפשרות להעניק לעובד דרגה אישית אחת מעבר לדירוג השיא, בהתאם לתקנות רשות השידור ( תנאי שכר) (דרגות אישיות), התשל"ט-1979 (להלן: תקנות רשות השידור ( דרגות אישיות)). השני, מסלול קידום אישי בו רשות השידור קובעת לעובדים במצב מיוחד מתח דרגות התואם לתפקידם, גם אם אינו תואם את ההסכמים הקיבוציים. בהתאם למתח הדרגות החדש נפתח בפניי העובד אופק קידום נוסף. התובע בטוח כי לנוכח העובדה ששימש כממלא מקום הממונה עליו, גב' זדה, בהעדרה – תפקיד שלא הוגדר בתקן אך בוצע על ידו בפועל – חובה היה על הרשות לבנות עבורו מסלול קידום אישי.
לשון אחרת, היה על הרשות לשנות את מתח הדרגות הצמוד לתפקידו ל-20-15 בדירוג האחיד-משולב ובהמשך 43-38 בדירוג המח"ר. או אז יכול היה לקבל דרגה אישית 21 ואח"כ 21+ ובעת ההמרה לדירוג המח"ר דרגה 43 או 43+ ( חלף דרגה 42+) ובהמשך להתקדם לדרגה 44, שאינה בבחינת חריגת שכר כטענת הרשות.
התובע ער לכך שמדובר בסמכות שבשיקול דעת אלא שהוא סובר כי בהתאם להלכה הפסוקה והמושרשת " בהנתן הנסיבות הנכונות" כבעניינו, חובה היה על הרשות להפעילה. משלא עשתה כן התרופה היא בחיוב הרשות לתקן את מתח הדרגות של התובע למפרע ולקבוע כי היה עליה להעניק לו דרגה 21 כבר מחודש 5/2004.
ממשיך התובע וטוען כי הוכח שלמצער, לגבי שתי מנהלות מדור אחרות ביחידת השכר הופעל ' המסלול האישי'. שתיהן קודמו לדרגה 21 בשנים 2007 ו – 2008 על אף שלא עברו מכרז, לא ביצעו מטלות נוספות והיו פחות ותיקות מהתובע. המדובר בהפליה אסורה. תיקון עוולת האפליה יעשה בדרך של השוואת תנאי התובע. אולם כאמור, התגבשו הנסיבות להפעלת ' המסלול האישי' בעניינו של התובע אף ללא צורך להידרש לטענת ההפליה.
לחלופין, עותר התובע כי נקבע שהיה זכאי להתקדם לדרגה 43 מחודש 1/2008 כהמלצת הממונה הישירה ולא מחודש 7/2008 כפי שקבע הממונה העקיף, מר צימרמן. על פי התובע מעורבותו של מר צימרמן בהליך קידומו פסולה מדעיקרא לנוכח ניגוד העניינים בו היה מצוי, בשל ההליך המשמעתי שביקש שיינקט כנגד התובע לאחר התקרית ביניהם מיום 20.12.2006. בעניין זה מדגיש התובע, כי המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה לניגוד עניינים הוא " חשש סביר". מבחן זה מתקיים בענייננו אם בוחנים בזהירות את התנהלותו של מר צימרמן בכל הנוגע לקידום התובע ובפרט תוך השוואה להתנהלותו עובר לתקרית ביניהם. מוסיף התובע כי הוראת נסמן 21.212 ( א) לתקשי"ר קובעת במפורש כי "... תמו הליכי החקירה או הדיון נגד העובד, ולא הוטלו עליו אמצעי משמעת בנוגע לדרגתו, מותר להעלותו בדרגה אפילו בתחולה למפרע מהיום בו היה מועלה בדרגה אלמלא החקירה או הדיון נגדו".
לבסוף, עותר התובע לפיצוי בגין עגמת הנפש הקשה שגרמה לו התנהלות הרשות.
טענות הרשות
16. הרשות מצדה סבורה כי דין התביעה על כל ראשיה דחייה, משלא הוכחה ואין לה כל עיגון בדין. בראש ובראשונה, מדגישה הרשות שכגוף מתוקצב חלות עליה הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 ועל כן אין לה סמכות או רשות לחרוג בנושאי תקן או דרגה ללא אישור הממונה על השכר. אשר על כן גם אינה רשאית להגדיר לתובע תקן אישי החורג מהתקן הקבוע של רשות השידור ואף לא ברור על איזה מקור נורמטיבי מבסס התובע את טענותיו בעניין זה. כך לא ברור בידי מי נתונה אותה סמכות רשות שהתובע ' הקים' ובאילו תנאים היא מופעלת. מוסיפה הרשות וטוענת שככל שהיו בעבר חריגות בנושא קידום עובדים הרי שמאז שנת 2003 אז פורסם דו"ח מבקר המדינה, הקפידה יותר בעניין ומכל מקום אין בחריגות העבר כדי לחייב את הרשות לנהוג באותה דרך חריגה כלפי עובדים אחרים. כך כבר נפסק כי הגדרת תפקידים ומתח הדרגות שיוצמד להם הן חלק מהפררוגטיבה של המעסיק ובית הדין לא יחליף שיקול דעתו של המעסיק בשיקול דעתו שלו.
לשיטת הרשות, הוכח כי התובע נמצא בתקן המתאים למשרתו כמנהל מדור, הוא נמצא בדרגת השיא – דרגה זהה לכל מנהלי המדור – ואף אין ברשות מנהל מדור בדרגה גבוהה מזו של התובע.
הרשות מוסיפה וטוענת כי התובע לא הופלה ביחס לעובדים אחרים, לא כל שכן ביחס ל"שתי העובדות" במדור השכר. בכלל זה מדגישה הרשות את ' עברו המשמעתי' של התובע כלשונה. את העובדה שאחת העובדות קודמה באישור הממונה על השכר ואת העובדה שבניגוד לתובע עובדות אלה לא עברו לדרוג המח"ר ועל כן אינן מקבלות תוספת שקלית. כן מדגישה הרשות את העדרה של ' קבוצת שוויון' בטיעוני התובע בסוגיית ההפליה. לחלופין, מזכירה הרשות כי מתן הטבה המנוגדת לדין אינה מקימה זכות לאדם הטוען להפליה.
אשר לתביעתו החלופית של התובע, טוענת הרשות כי מר צימרמן לא התנכל לתובע ולא פעל לרעתו וההמלצה לקדמו מיום 1.7.2008 אינה קשורה לתקרית ביניהם.
17. בתשובה לטיעוני הרשות חזר התובע בעיקרם של דברים על טענותיו בסיכומים הראשיים והוסיף, בין היתר, כי יש לשים לב כי לכל מנהלי המדור הוותיקים, למעט הוא עצמו שונה מתח הדרגות וניתנה דרגה 21+. הטענה כאילו הרשות מקפידה הקפדה יתרה על עניין הענקת דרגות מאז דו"ח מבקר המדינה משנת 2003 הוכחה כלא נכונה, שכן " שתי העובדות" בהן דובר במדור השכר קודמו לאחר הדו"ח האמור בשנים 2007 ו-2008. הרשות מבלבלת בסיכומיה בין דרגה " מקבילה" לפי סולם הדרגות בדירוג האחיד-משולב לעומת זה שבדרוג המח"ר, לבין דרגה המוענקת במעבר בין סולמות השכר.
דיון והכרעה
18. טענתו המרכזית של התובע היא כי עניין לנו במצב עובדתי נתון ומוכח, לפיו ברשות השידור נוהג סולם דרגות אישי המאפשר לרשות במקרים המתאימים, כבעניינו, על פי שיקול דעתה, לשנות את מתח הדרגות המוצמד לתפקיד פלוני. בענייננו תפקיד מנהל מדור. בשיטה זו נפתח עבור העובד אופק קידום נוסף ומורחב סולם הדרגות. כך, לאחר הגיעו של העובד לדרגת השיא מוענקת לו דרגה אישית בהתאם לתקנות רשות השידור ( דרגות אישיות).
בניגוד לעמדת התובע דעתנו היא כי בעיקרו של דבר לא בשאלה עובדתית מדובר כי אם בשאלה משפטית ונבהיר.
מסגרת נורמטיבית
19. תנאי עבודתם של עובדי הרשות מוסדרים בסעיף 24( ב) לחוק רשות השידור, התשכ"ה – 1968, שנוסחו במועד הרלוונטי להליך זה היה זה:
"(ב) התפקוד של עובדי הרשות, התקן, השכר, הגימלאות ותנאי העבודה יהיו כשל עובדי המדינה למקצועותיהם – בהתחשב באופיים המיוחד של תפקידים המיוחדים לרשות בלבד; ובשים לב לכך הם ייקבעו, לפי הצעת הועד המנהל, על ידי ראש הממשלה, לאחר שיתייעץ עם שר האוצר".
בפסיקת בית הדין הארצי נקבע, כי נקודת המוצא הפרשנית למונח 'תקן' שבסעיף 24(ב) יוצאת מתכליתו של סעיף 24 שהיא השוואת תנאי העבודה של עובדי רשות השידור לאלה של עובדי המדינה בכל הקשור בתנאי ויחסי עבודה והכרוך בהם, במובן הרחב ביותר של מונחים אלה (עס"ק (ארצי) 1003/04 רשות השידור – אגודת העיתונאים בירושלים פד"ע מ 97 (2004) (להלן: עניין אגודת העיתונאים)). אמנם בשלב שלאחר קבלת עובדי רשות השידור לעבודה קיימת אפשרות לגמישות מסוימת המביאה בחשבון את "אופיים המיוחד של תפקידים המיוחדים לרשות השידור בלבד". עם זאת בעניין אגודת העיתונאים נקבע כי גמישות זו, ככל שיש בה סטייה מהנורמה המקובלת המקבילה של עובדי המדינה, טעונה אישור השר הממונה – דאז שר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכאן ראש הממשלה – בהתייעצות עם שר האוצר. לשון אחרת, כל סטייה בלתי סבירה של הרשות מהנהוג לגבי עובדי המדינה צריך שתבחן על ידי עין מבקרת לשם מניעתה. נ
20. למושג 'תקן' נודעת בשירות המדינה חשיבות מרחיקת לכת בתחום ארגון העבודה, שכן הוא מהווה את המסד עליו נבנה המערך הארגוני כולו בשירות הציבורי. בעניין אגודת העיתונאים הרחיב השופט (בדימוס) צור וביאר את משמעות המונח 'תקן' כך:
"..."תקן" כוח האדם הוא אבן יסוד אשר ממנה ועל בסיסה נבנה מערך ארגוני. "תקן" אינו רק רשימה גרידא של משרות. המושג "תקן" מקפל בחובו משמעויות רחבות ועמוקות בהרבה מכך. אין לנו צורך, במסגרת זו, לשרטט במדויק את ממדיו הנכונים של המושג "תקן", אך נצביע על כמה היבטים הגלומים בו היכולים להאיר את הסוגיה שבפנינו:
(א) היבט תפקודי: התקן משקף את התפקוד הנדרש מממלא המשרה. היבט זה מוצא ביטויו בתאור המשרה כפי שהוא נקבע על -ידי הארגון. במסגרת זו נקבע לא רק שמה של המשרה (תואר המשרה) אלא גם תאור מפורט של דרישות בתפקיד, רמת המשרה, סמכויות, כפיפויות וזיקות לנושאי משרות אחרים.ב
(ב) היבט כמותי: מושג ה"תקן" יכול לתאר לא רק משרה בודדת אלא גם סדרה של משרות בעלות מאפיינים זהים או דומים. כך, למשל, יקבע התקן את מספר מנהלי מחלקות באגף נתון או את מספר הקלדניות או מספר הנהגים במקום העבודה.ו
(ג) היבט ארגוני: תאור התפקיד כולל, כאמור, הגדרת סמכויות של נושא המשרה, תאור מיקומו במערך הארגוני וזיקתו למשרות אחרות. משמעות הדברים היא שמעבר למשמעות התקן כמתייחס אל המשרה הבודדת, יש בו, בפועל, ביטוי למערך ארגוני שלם. תקן המשרה הוא אבן יסוד אחת מיני רבות, אשר שילובן יחדיו יוצר מבנה ארגוני הרמוני האמור לפעול כגוף חי ומתואם בין חלקיו.
(ד) היבט תקציבי: אך מובן הוא שתקן משקף גם – ואולי בעיקר – מסגרת תקציבית לקיומה של המשרה הבודדת ולקיומן של כל המשרות במסגרת הארגון. תקן דורש ה קצאת משאבים תקציביים וארגוניים. תקן ותקציב כרוכים זה בזה ולמעשה הם שני צידיו של אותה מטבע.
אכן, מושג התקן מורכב בהרבה מן ההגדרה הפשטנית והטכנית שבחוק המינויים, הרואה בתקן רשימת משרות על הדרגות הצמודות להן" (ההדגשות במקור – ר.ב.ה).
הנה כי כן, התקן בשירות הציבורי הוא בעל חשיבות מרחיקת לכת. אשר על כן ייחד המחוקק בחוק שירות המדינה ( מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים) את הסמכות ליצירת התקנים לנציב שירות המדינה ולו בלבד, לנוכח ' רוחב היריעה' הפרושה לפניו.
21. כפי שקבעתי בהליך אחר ( תע"א 1874/09 ברדוגו – רשות השידור ( 30.7.2013)) (להלן: עניין ברדוגו), הוראות התקשי"ר כמכלול לא הוחלו באופן ישיר על העסקת העובדים ברשות השידור. עם זאת נפסק לא אחת כי יש לראות בהוראות התקשי"ר כמנחות וללמוד מהן אנלוגיה לנוכח הזיקה שבין עובדי המדינה לעובדי רשות השידור ( ראו למשל: דב"ע ( ארצי) נב/ 39 – 3 גורביץ – רשות השידור פד"ע כ"ד 497, 503 (1992); עס"ק (ארצי) 1020/01 אגודת העיתונאים בישראל – רשות השידור פד"ע לז 453 (2002) ; ע"ע ( ארצי) 674/05 ויזנר – רשות השידור (28.3.2007)). בעניין ברדוגו, אליו הצטרף הממונה על השכר, נטען על ידו כי הוראות התקשי"ר חלות על רשות השידור מכוח הוראות חוק יסודות התקציב בהיותה " גוף מתוקצב".
22. סוגיית תקן המשרדים נקבעה בפרק 04.1 לתקשי"ר. הוראות הפרק מאמצות את הוראות חוק המינויים, על פיו כל תקן של משרד על יחידותיו, טעון אישור של נציב שירות המדינה על פי הצעת תקן המוגשת לו. על פי האמור בנסמן 04.112 לתקשי"ר נציב שירות המדינה רשאי לאשר הצעת תקן שהוגשה אליו, במלואה או בחלקה, או לא לאשרה כלל.
23. על כל האמור נוסיף, כי צודקת הרשות בטענתה כי היא באה בגדרו של " גוף מתוקצב" כמשמעו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב. אשר על כן, חלים לגביה ולגבי עובדיה הוראות סעיף 29 לחוק שמכוחן מקיים הממונה על השכר פיקוח על השכר בשירות הציבורי ומיישם את מדיניות הממשלה בתחום השכר בסקטור הציבורי. על תכליתו של סעיף 29 לחוק עמדו בהרחבה בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה ( ראו למשל: ע"ע ( ארצי) 1381/01 אורפז – עיריית בת-ים (26.12.2004) והאסמכתאות שם; ע"ע ( ארצי) 1445/02 פרידמן – עיריית מגדל העמק (19.12.2004)), ולא נחזור על הדברים. נסתפק בלהזכיר, כי תכליתו של סעיף 29 היא השגת " ריסון תקציבי" באמצעות אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים המתוקצבים והנתמכים מתקציבה.
בהתאם ללשונו של סעיף 29( א):
"גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...".
משמע, כי שינוי בתקן בהכרח כפוף גם לאישור הממונה על השכר.
24. לבסוף נזכיר, כי על פי פסיקתו המושרשת של בית הדין במקומות עבודה רבים, בסקטור הציבורי והפרטי כאחד, נושאים עובדים במספר תפקידים "כובעים" או תחומי אחריות במסגרת עבודתם. אלא שאין מצב דברים זה מלמד בהכרח, על זכאות לתוספת שכר או לשינוי בהגדרת התפקיד (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 446/08 וכסלר – "הגיחון" מפעלי מים וביוב בירושלים בע"מ (6.7.2010).
משעיקרים אלה מנחים אותנו נחזור לענייננו.
25. כפי שעולה מן המקובץ לא נתון לכל משרד או לכל יחידה במדינה שיקול דעת עצמאי בדבר שינוי תקנים, ועל כן גם לא נתון לרשות השידור, שיקול דעת מעין זה. כך ולנוכח חשיבותו המכרעת של התקן הוא לא נוצר חדשות לבקרים כדי לענות לבעיית קידום של עובד כזה או אחר ובוודאי שלא קיים 'מסלול אישי' כפי שמציע התובע. משכך גם אין הוא יכול להתקיים ברשות השידור. שינוי תקן וגם ברשות הוא הליך מורכב הטעון אישור פרטני, לרבות זה של הממונה על השכר.
תפקידו של התובע כממלא מקום הממונה אינו מצדיק את שינוי התקן
26. מן המסכת הראייתית הוברר, ובניגוד לטענת הרשות, כי התובע אכן מילא בפועל את מקומה של הממונה הישירה עליו, גב' זדה, בעת העדרה. צודק התובע כי ניסיונה של הרשות לטעון אחרת ובפרט בעדותו של מר צימרמן (עמ' 19 , שורות 3-1), סותרת מניה וביה ראיות בכתב ובכללן מכתבו של סמנכ"ל כספים וכלכלה, מר ערן הורן, מיום 3.11.2010 בו הוא מודיע לתובע כי עליו למלא את מקומה של גב' זדה בהעדרה (נספח 1 לתצהיר התובע); מכתבה של גב' זדה מיום 7.9.2008 בו היא מציינת לטובה את תפקודו של התובע בהעדרה (נספח 5 לתצהיר התובע). אולם סותרת היא גם את הצהרתו של מר צימרמן עצמו בהליך אחר שניהל התובע בבית הדין (דמ"ר 227788-10-11). באותו עניין הצהיר מר צימרמן בתצהיר עדותו הראשית כזאת: " התובע שימש שנים רבות במגוון תפקידים במדור השכר, וכיום הינו מכהן כמנהל מדור השכר וכמ"מ מנהלת מחלקת השכר" (ת/1 – סעיף 4). המסקנה המתבקשת אפוא היא כי התובע אכן ממלא את מקום הממונה הישירה בהעדרה ולא היה מקום לטעון אחרת. אלא שכפי שבארנו בפרק הנורמטיבי מטלה נוספת זו לא בהכרח מצדיקה את שינוי התקן, כאמור בפסיקה, ומכל מקום על פי חומר הראיות לא ניתן לומר שאי שינוי התקן של התובע בשל מטלה נוספת זו אינו סביר, אינו ענייני או מנוגד לעקרונות של תום לב ושוויוניות. כך, התובע לא השכיל להוכיח כי מטלת ' מילוי המקום' חורגת מקבלת אחריות נקודתית בעת שהות הממונה בחופשה. מטבע הדברים, חופשה כשמה כן היא. כלומר, דרך כלל היא אינה מתארכת מעבר למידה ומתרחשת רק מעת לעת. מצב דברים זה אינו מצדיק שינוי תקן ואופק קידום.
טענת ההפליה
27. חומר הראיות אכן מלמד, כי יש ממש בטענת התובע כי מנהלי מדור אחרים ואף כאלה שהוותק שלהם נמוך משלו, דוגמת " שתי העובדות", זכו לדרגה 21. מר צימרמן עצמו כתב דברים ברוח זו לממונה על השכר, כפי שהראנו בפרק העובדתי. מנגד, צודקת הרשות כי אין בטענות התובע משום התייחסות ל'קבוצת השוויון' הרלבנטית ונוסיף אנו כי לא הוברר עד תום באיזו דרך שונה תקן משרתן של אותן שתי עובדות, וככל שהדבר נעשה בדרך המקובלת בשרות המדינה ובאישור הממונה על השכר, הרי שנשקלו כלל השיקולים הצריכים לעניין ובוודאי שעניינן שונה מעניינו של התובע. אולם גם אם נניח, כי אלו אינם פני הדברים וכי הדברים לא נעשו בדרך המקובלת אלא כפי שהעיד התובע: "לצביקה יש פטנט שנקרא מסלול אישי ולא מסלול תקני, וכך נתן לעובדים אחרים. יכל להציע את זה למנכ"לים ולפתור את הבעיה לפני שנים רבות" (עמ' 11, שורות 28-27), אין בכך כדי להועיל לתובע.
כפי שקבעתי בעניין ברדוגו בהרחבה – ונאמנה לשיטתי – דעתי היא כי התרופה למצב דברים מעין זה שבפנינו, ובפרט כשעולה החשד שנגוע הוא באי תקינות ואף באי חוקיות, אינו בהרחבתו. לא כל שכן כשמביאים אנו בכלל חשבון את העובדה שהרשות אמונה הייתה על כספי הציבור וצריכה הייתה לעשות בהם לטובתו.
28. נדמה שכאן המקום להוסיף כי הלכה למעשה מבקש התובע שניתן ידנו לעיגון והנצחה של התנהלות בלתי ראויה בה מועדפים עובדים וניתנות להם הטבות על פי גחמה של מנהל כללי, בשל היותם מקורבים לבעלי הכוח או פשוט שלא בדרך מקובלת ולא באמצעות קריטריונים שווים וברורים. נזכיר כי התובע עצמו נהנה מהתנהלות בלתי תקינה זו כשהוענקה לו דרגה אישית שניה על אף שאין כל זכר לאפשרות זו בתקנות רשות השידור ( דרגות אישיות) בהן נקבע כי המנהל הכללי רשאי לקבוע לעובד הרשות דרגה אישית גבוהה בדרגה אחת מן הדרגה התקנית שהיא " הדרגה הצמודה למשרה פלונית לפי התקן שנקבע בהתאם לחוק".
בהליך זה ממשיך התובע ומבקש כי ניצור מעין ' מסלול עוקף' תקנות ונסייע לו לקבל, הלכה ולמעשה, דרגה אישית שלישית. לכך לא נוכל ליתן ידנו.

הלכת קופרשטוך
29. התובע שב והפנה בסיכומיו לפסק הדין בעניין ע"ע ( ארצי) 169/08 קופרשטוך – מדינת ישראל כתומך בעמדתו. באותו עניין נקבע כי עובד מדינה קבוע ששירת כנספח מסחרי בברלין יהיה זכאי לשכר בכל תקופת שירותו בחו"ל לפי דרגתו בארץ, כמו עובדים אחרים דוגמתו וזאת לנוכח הפלייתו. ערים אנו לכך שבאותו עניין נפסק גם כי " הענקת דרגה לפלוני על ידי הגורם המוסמך בניגוד להוראות פנימיות אינה בלתי חוקית או עומדת בניגוד לתקנת הציבור" (סעיף 20). נאמר מיד, כי הדברים נפסקו לפני לא מעט שנים ועל כן אין לדעת אם היו נפסקים גם היום, אולם עניין זה הוא לבית הדין הארצי לענות בו. מכל מקום סבורים אנו כי יש להבחין בין עניין קופרשטוך לבין ענייננו.
בעניין קופרשטוך התבררה עד תום שאלת ההפליה. במיוחד נדונה קבוצת השוויון והייתה נקודת המוצא לדיון מה שאין כן בענייננו וגם לא לשיטת התובע עצמו. זאת ועוד. בדעת רוב נקבע כי עניינו של קופרשטוך נופל לגדר המצב השלישי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בעניין חוקה לישראל (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר פ"ד מ"ו(1), 191 (1991)) ואילו כאן דעתנו היא כי מדובר דווקא במצב השני. כך או אחרת, נקבע גם כי הסעד של הענקת ההטבה למערער שם נבע מכך שמדובר היה בהתנהלות בה נציבות שירות המדינה העלימה עין והמדינה לא הביאה ראייה כי ההסדר החריג בוטל או הופסק במועד כלשהו. אין אלה פני הדברים כאן ובפרט כשמצויה הייתה הרשות בעת ניהול ההליך בהליכי רפורמה ועתה בפירוק. מעבר לדרוש נוסיף, כי על פי דעת היחיד של השופט (בדימוס) רבינוביץ המסד הנורמטיבי של הנושא בעניין קופרשטוך לא בא בגדר זה שנפסק בעניין חוקה לישראל אלא מצוי היה בתקשי"ר, שנקבע כי אינו בבחינת דין אלא הסדר קיבוצי, ועל כן גם נקבע שמשפט העבודה מקנה גמישות לסטייה מנורמות שבסיסן הסכמי, ובוודאי כשהסטייה היא לטובת העובד. מנגד וכאמור, לטעמנו המסגרת הנורמטיבית בעניננו כן באה בגדר הנפסק בעניין חוקה לישראל והיא כוללת בעיקרה את הוראות חוק רשות השידור, חוק המינויים, חוק יסודות השכר וכן תקנות רשות השידור, שאת האחרונות מבקש התובע כי ניישם בעניינו. כלומר, אין המדובר במצב של סטייה מנורמות הסכמיות.
כללם של דברים בפרק זה, דין תביעתו של התובע לשינוי למפרע בתקן משרתו ולתשלום הפרשי שכר הנובעים משינוי זה דחייה.
שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לתביעתו החלופית של התובע ולכך נפנה עתה.
30. כאמור בפרק העובדתי, הממונה הישירה של התובע, גב' זדה, המליצה להעניק לו דרגה אישית 43 מח"ר החל מ-1.1.2008, לנוכח התרשמותה ממקצועיותו, התמדתו והיותו " עובד חיוני" כלשונה. מכתבה אל מר צימרמן בעניין זה נכתב ביום 27.3.2008, כלומר סמוך מאד לסיום ההליך המשמעתי שנגע לתקרית בין התובע למר צימרמן ( נספח ה' לכתב התביעה). ההמלצה הועברה למר צימרמן, שהוא הממונה העקיף, בטרם העברתה לאישור המנכ"ל. מר צימרמן המליץ לאשר את הענקת הדרגה האישית אולם רק מיום 1.7.2008, המלצתו התקבלה וכך נעשה בפועל. התובע מצדו פנה מיד לאחר שנודע לו הדבר אל סמנכל"ית משאבי אנוש ומינהל ברשות, הגב' ליאור רמתי ואל יושב ראש הרשות ( דאז) מר משה גביש בבקשת הבהרה לעניין מועד תחולת הענקת הדרגה כמו גם שינוייה ליום 1.1.2008 כהמלצת הממונה הישירה ( נספחים 43-38 לתצהיר התובע). גב' רמתי ומר גביש מצידם פנו למר צימרמן להבהרה וזו ניתנה בסיכום הדברים, על פני מזכר מיום 10.11.2008 בזו הלשון:
"עניינו המשמעתי של מר שבו לא נסתיים בלא כלום: אמנם, הוא לא הועמד לדין ( עפ"י בקשתי – צ.צ.), אבל ננקט נגדו הליך משמעתי שתוצאותיו היו נזיפה עפ"י חוק המשמעת...
אין כל מחויבות להעניק דרגה בתום שנתיים בדיוק. לא הבטחתי שיקבל דרגה בתום שנתיים – הודעתי לממונה הישיר, גב' זדה, כי אני שוקל בחיוב להמליץ על הענקת דרגה אישית לשבו – ולא התחייבתי למועד מסוים.
התלבטתי מבחינה מקצועית אם להמליץ על הענקת דרגה אישית, ובסופו של יום החלטתי להמליץ לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העסקת מר שבו.
לסכום, הואיל ומדובר בדרגה אישית הקשורה להמלצה ספציפית של הממונה ואישור מנכ"ל ואין מדובר בדרגה אוטומטית אינני ממליץ על תיקון הדרגה רטרואקטיבית כמבוקש (6 חודשים)" ( נספח 46 לתצהיר התובע).
31. טענת התובע היא כי מר צימרמן היה נגוע בניגוד אינטרסים פסול וכי לא ניתן על ידו טעם כלשהו להחלטתו לסטות מהמלצת הממונה הישירה. לפיכך יש לקבוע כי הוא זכאי היה להיות מקודם לדרגה 43 מחודש 1/2008 וכי על פי הוראות נסמן 21.212 לתקשי"ר הדבר אפשרי שכן נקבע שם כי:
"אין להעלות עובד בדרגה לרבות במתן דרגה אישית ... כל עוד מתנהלים נגדו חקירה או דיון בקשר להאשמה משמעתית ... תמו הליכי החקירה או הדיון נגד העובד, ולא הוטלו עליו אמצעי משמעת בנוגע לדרגתו, מותר להעלותו בדרגה אפילו בתחולה למפרע מהיום בו היה מועלה בדרגה אלמלא החקירה או הדיון נגדו, הכול בכפיפות לנסיבות המקרה ולתוצאות החקירה או הדיון".
דעתנו היא כי הדין עם התובע.
32. נפתח בכך שלנוכח העובדה שההליך המשמעתי הסתיים עובר להמלצת הממונה הישירה על מתן הדרגה האישית והטיפול בעניין, ספק אם אכן מדובר כאן במצב בו היה מר צימרמן מצוי בניגוד אינטרסים כטענת התובע. עם זאת נכון היה לו הרחיק עצמו מטיפול בעניין זה ולו ל'תקופת צינון' סבירה שכן נדמה, כפי שמיד נראה, כי התקרית בין השניים בכל זאת פגמה בשיקול הדעת של מר צימרמן.
ראש וראשית נציין, כי מלשון המזכר המסכם של מר צימרמן שהבאנו לעיל מתקבל הרושם כי הוא סובר שבסופו של יום ההמלצה על הענקת הדרגה האישית נתונה לו בלבד, עובר להעברתה למנכ"ל. בהתאם, אין הוא נדרש לנמק מדוע הוא מתעלם מהמלצת הממונה הישירה, משל לא ניתנה. לא היא. היה על מר צימרמן לנמק את הסטייה מהמלצת הממונה הישירה שהיא המלצה מפורטת וברורה הנשענת על תפקודו של התובע. דווקא ההתעלמות מהמלצתה מחזקת את הרושם ששיקוליו בעניין זה לא היו ענייניים אם לא למעלה מכך והושפעו מהתקרית בינו לבין התובע שגרמה לו, כלשונו בברור בפני מר שקלאר, "חרדות רבות". רושם זה התחזק לנוכח עדותו לפנינו בה, למרות שחזר ונשאל, לא הצליח ליתן כל טעם להמלצתו להעלאת דרגתו של התובע מיום 1.7.2008 בלבד והסתפק בזאת: "המלצתי 1.7.2008" ( עמ' 27, שורה 4). "לא היה בליבי שום דבר. מצאתי לנכון שהמועד הראוי לקבל מ-1.7 ואינני חייב לקבל המלצת הממונה הישיר ולהמליץ לקבל אוטומטית במועד שנתבקש" ( עמ' 27, שורות 11-10). כאמור, לא נותר אלא לתהות מדוע לא מצליח מר צימרמן לספק טעם או בדל טעם להתנהלותו. יתכן כי אין כזה.
33. נוסיף, כי מסיכומי הרשות עצמה עלה כי מלכתחילה, כלומר, לאחר המלצת הממונה הישירה מסוף חודש 3/2008 ובטיפול השוטף בבקשה, המליץ מר צימרמן, במכתבו אל גב' רמתי מיום 20.5.2008 ( נספח 35 לתצהיר התובע), להעניק לתובע את הדרגה האישית מתאריך 1.5.2008. אף על פי כן ובסופו של יום, סטה מהמלצתו שלו עצמו והתעקש על הענקת הדרגה מיום 1.7.2008. גם בהתנהלות תמוהה זו יש כדי ללמד על השרירותיות של ההחלטה ואין אלא להצטער כי הרשות לא מצאה להסכים בסיכומיה לתיקון העיוות ולו באופן חלקי.
כללם של דברים, משלא ניתן כל טעם מתקבל על הדעת לסטייה מהמלצת הממונה הישירה ומשהרושם המתקבל הוא כי מדובר בשרירות פסולה שהונעה מטעמים לא ענייניים דין חלקה זה של תביעתו של התובע להתקבל והרינו קובעים כי התובע זכאי היה לקבל דרגה 43 מיום 1.1.2008.

עגמת נפש
34. כאמור בפתח הדברים, התובע טוען כי התנהלות הרשות ובפרט העובדה כי רבים ממנהלי המדור נהנו מדרגה גבוהה משלו גרמה לו לעגמת נפש שיש להטיל על הרשות לפצותו בגינה. אין דעתנו כדעת התובע.
נפתח בכך שלא נעלמה מעינינו תחושתו הקשה של התובע ממצב הדברים שאליו נקלע, ואיננו מזלזלים כלל ועיקר בקושי הברור של כל עובד לצפות מן הצד במצב דברים בו רבים מחבריו זוכים להטבות שונות במעמד ובשכר, על אף שהלכה ולמעשה וככל הנראה אין שוני רלבנטי בינו לבינם הניכר לעינו והמצדיק זאת. כך נכון הוא שהתובע ניסה בכל דרך לשנות את ' מר גורלו' ולא תמיד נענה בצורה מלאה. אלא שבימים אלה חזר בית הדין הארצי על ההלכה המושרשת ולפיה:
"הנטייה הפסיקתית היא לצמצם פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, אלא אם כן סבור בית הדין כי המקרה שלפניו מצדיק על פי נסיבותיו המיוחדות את פסיקתם.
בהקשר זה נקבע כי " ההלכה הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, באשר, "מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותיסכול. ניתן לצפות לכן, כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק הפיצוי הנדון"..." (ע"ע ( ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל-הממונה על הגמלאות – פרבר (4.2.2015)).
משעיקרים אלה מנחים אותנו הרינו קובעים כי לנוכח כל האמור עד כה, איננו סוברים כי הנסיבות של הליך זה מתאימות לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.
טרם חתימה
35. בימים אלה דחה בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק עתירה שהגישו חלק מעובדי רשות השידור כנגד אופן חקיקתו וחוקתיותו של חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014 המסדיר את פירוק רשות השידור והקמת תאגיד שידור ציבורי חדש ( בג"ץ 6113/14 גורביץ – כנסות ישראל (26.3.2015)). לא נותר אלא לקוות כי במסגרת התאגיד החדש לא ישנו מקרים מעין אלה בהם עוסק פסק דין זה ועסק פסק הדין בעניין ברדוגו.
36. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובמובן זה שאנו מצהירים כי התובע היה זכאי לקבלת דרגה 43 מיום 1.1.2008. על הרשות לתקן את שכרו של התובע למפרע, קרי לתקופה שמיום 1.1.2008 ועד ליום 1.7.2008, ולשלם לו את הפרשי השכר הנובעים מכך בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין. נטעים כי יתכן שהיה עדיף לא נתנו סעד שאינו הצהרתי בלבד, אלא שהצדדים לא כימתו כדבעי את חלקה זה של המחלוקת ביניהם ועל כן לא נדרש, בשלב זה, למלאכתם. יוצאים אנו מתוך נקודת הנחה כי ישכילו להגיע לכדי הבנה בעניין. עם זאת, אם יתברר כי אין זה מצב הדברים יתכן ולא יהא מנסו מלשוב ולהדרש לעניין הכימות המדויק בפסק דין משלים.
הרשות תישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל של 5,000 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לרשות יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
37. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
38. למען הסדר הטוב תמציא המזכירות עותק מפסק הדין גם לפרופ' דוד האן, כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק רשות השידור, באמצעות בא כוחו ממשרד יגאל ארנון ושות'.
ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ה, (15 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.

מר שמואל רבלין, נציג ציבור (עובדים)

רחל בר"ג-הירשברג, שופטת

מר רפאל בנימין אשכנזי, נציג ציבור (מעסיקים)