הדפסה

יצחקי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בפני
כב' השופט יחזקאל אליהו

המבקשת:

שושנה יצחקי ,ת.ז. XXXXXX367

נגד

המשיבים:

  1. היועץ המשפטי לממשלה
  2. עיריית פתח תקוה אגף המשק-מחלקת ביטוחים

פסק דין

כללי

  1. ביום 29.02.12 הגישה המבקשת בקשה לתיקון גיל בהתאם לחוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963 (להלן: "החוק"). לטענת התובעת הינה ילידת 00.00.1948 ולא כאמור בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין 00.00.1945. בתביעתה עתרה גם המבקשת להורות לעיריית פתח תקווה לעכב את ביצוע סיום עבודתה בשל גיל פרישה אשר אמור להיכנס לתוקף בתאריך 01.04.12.
  2. כבר ביום 29.02.12 נתנה ע"י כב' השופטת מירה דהן החלטה ולפיה על המבקשת לתקן את בקשתה ולציין את היועמ"ש כמשיב.
  3. ביום 21.03.12 הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ביצוע יום הפרישה הקבוע ליום 01.04.12. בו ביום ניתנה ע"י כב' השופט נפתלי שילה החלטה ולפיה נתנה הבקשה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ביום 28.03.12 שבה התובעת והגישה בקשה לצו מניעה.
  4. ביום 04.04.12 הגישו המשיבים 1 ו-2 את תגובתם לבקשת המבקשת.
  5. היועמ"ש בתגובתו הפנה לפסיקה הידועה והמושרת בעניין של שינוי גיל לרבות נטל ההוכחה המוטל על המבקש לשנות את גילו. עפ"י הפסיקה על המבקשת נטל כפול: להוכיח, כי גילה הרשום במרשם האוכלוסין אינו נכון וכן להוכיח מהו גילה הנכון. עפ"י הפסיקה נקבע , כי כאשר למבקש אינטרס כספי בתיקון הגיל נטל הראייה המוטל עליו הינו מוגבר. במקרה דנן אין חולק, כי למבקשת אינטרס כספי ברור ומובהק והוא המשך רצונה להמשיך ולהיות מועסקת ע"י המשיבה 2.
  6. היועמ"ש בתגובתו הפנה וצרף את המסמכים הבאים: בקשה למתן תעודת זהות מיום 10.02.80, בקשה נוספת למתן תעודת זהות מיום 5.9.88 והודעה על שינוי שם מיום 17.04.63. בכל המסמכים האלה אשר הפרטים בהם מולאו ע"י המבקשת ואשר עליהם היא חתומה – מצויין כי שנת לידתה הינו 1945.

לאור האמור לעיל ובהתאם לפסיקה עתר היועמ"ש לדחות את בקשת המבקשת ולחילופין להורות על צירוף תצהירים של בני משפחתה ו/או חבריה, מסמך מאומת ומתורגם כדין ו/או עדות שיהא בהם כדי להוכיח פוזיטיבית את טענותיה בדבר שנת לידתה. כן בקש היועמ"ש לחקור את המבקשת והעדים מטעמה ככל שתחפוץ לעשות כן.
7. המשיבה 2 אף היא התנגדה לבקשה ובתגובתה טענה כדלקמן:
- עפ"י המסמכים שבידיה ובמיוחד תצלום ת.ז של המבקשת מצויין, כי תאריך הלידה של המבקשת הינו 00.00.1945.
- המסמכים שצרפה המבקשת לבקשתה אינם מהווים ראייה מכרעת לגילה האמיתי של המבקשת.
- העירייה נערכה לקליטת עובדת חדשה.
- המבקשת ידעה זמן רב מראש, כי היא אמורה לפרוש מעבודתה ביום 01.04.12 והשתהתה שיהוי בלתי מוצדק ובלתי סביר בהגשת בקשתה.
8. ביום 21.04.12 ועל סמך החומר שהיה בפניי נתנה על ידי החלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. כאמור בהחלטתי לא היה מנוס מדחיית בקשת המבקשת בשלב זה. אין למבקשת אשר השתהתה שיהוי מופלג וקיצוני בהגשת בקשתה אלא להלין על עצמה. דבר פרישתה ביום 01.04.12 היה בגדר עובדה ידוע מראש ועל המבקשת היה להגיש בקשתה מבעוד מועד. גילה של המבקשת כרשום במרשם האוכלוסין היה דבר אשר היה ידוע לה מימים ימימה ומועד פרישתה לא נחת עליה כרעם ביום בהיר. לא זו אף זו במספר הזדמנויות שונות ציינה המבקשת כי הינה ילידת 1945. נוכח כל האמור לעיל וב פרט העובדה כי כאמור בתגובת המשיבה 2 היא "נערכה כבר לקליטת עובדת חדשה במחלקת הביטוחים במקום המבקשת ואין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית" (ס' 3 לתגובה) – דחיתי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע.
עוד עפ"י החלטתי התבקשה המבקשת להודיע לבית המשפט תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה, אם היא מבקשת להמשיך בהליך ולהגיש תצהירים של בני משפחתה ו/או חבריה, מסמך מאומת ומתורגם כדין ו/או עדות שיהא בהם כדי להוכיח פוזיטיבית את טענותיה בדבר שנת לידתה. עוד קבעתי , כי ככל שהמבקשת תחפוץ להמשיך בהליך יוגשו התצהירים והמסמכים תוך 15 יום מיום קבלת החלטתי זו וביהמ"ש יקבע מועד מוקדם ככל האפשר להוכחות ולסיכומים בע"פ.
9. ביום 01.05.12 וביום 20.05.12 עתרה המבקשת בבקשות להארכת מועד להגשת התצהירים.
10. ביום 15.07.12 הגישה המבקשת הודעה על ייצוג וכן מסמכים ועדויות. עפ"י הנטען בהודעה לאחר שקידה רבה וחיפוש מעמיק, צלח בידי המבקשת לאתר חברים ובני משפחה אשר יעידו ויוכיחו את טענתה כי שנת לידתה הינה 1948. המבקשת צרפה לבקשתה את הדרכון מאירן בו עלו הוריה יחד עמה וחלק מאחיה, בצרוף תרגומו לעברית עם אשור נוטריוני. עפ"י הרשום בדרכון שנת הלידה של המבקשת הינו 1946 ולא 1945. עוד נטען כי בדרכון נפלו טעויות רבות שנת לידתה של האם הוא 1000 לספירה. המבקשת הפנתה לתמונה המצורפת לדרכון וממנה ניתן לטענתה להבחין בגילה הצעיר של המבקשת כבת שנתיים לכל היותר בעת עלייתה לארץ בשנת 1950 ובוודאי אין המדובר בילדה בת 5. עוד צורפה לבקשה תעודת העולים משנת 1951 בפרדס חנה ובה מופיע גילה האמיתי של המבקשת – 3. לגבי שאר האחים ובני המשפחה ישנן טעויות שכן שני ההורים נרשמו כבני 38 שנה בעוד שיש ביניהם הפרש של 12 שנה. זאת ועוד למבקשת תעודת פטור משירות צבאי מינואר 1966. לפיכך טוענת המבקשת כי שנת לידתה האמתית הינה 1948 אחרת למה ניתן פטור אם היא בת 21? עוד צרפה המבקשת לבקשתה תעודת גמר כיתה ח' -1962. לטענתה תעודה זו מעידה כאלף עדים כי הרשום במרשם אינו נכון. עוד ובתמיכה לטענתה צרפה המבקשת להודעתה תצהירים של 5 חברות אשר למדו איתה בבית הספר היסודי מכיתה א' עד ח' ואשר היו בנות אותו הגיל בעת סיום לימודיהם , בנות 14. לטענת המבקשת לו היו יודעות כי המבקשת בת 17 היה הדבר ניכר בעיניהן. התצהירים שצורפו הינם של העדות: דוד רבקה, טבת פרח, ימיני רונית טובה, כהן ששון רחל וסימנטוב (אנאקאר) בתיה. המבקשת אף מפנה לשאלון רישום עולה משנת 1963 בו אמנם מופיע כי הינה ילידת 1945 אך גם מופיע כי הינה נשואה למרות שנישאה רק במאי 1966. עוד צרפה המבקשת לבקשתה את פסק דינו של בית הדין הרבני מיום 03.05.1966 . לטענתה המדובר במסמך בעל חשיבות מכרעת לבקשתה. לטענתה אין ולא היה כל עניין בקבלת פסק הדין אלמלא היה מדובר בשנת 1966 בקטינה.
באשר לשיהוי טוענת המבקשת כי בשנים האחרונות עניינה היה בטיפול בבעלה שחלה ולא התפנתה לעניינה. עוד טוענת המבקשת כי לתומה סברה כי המדובר בהליך של תצהיר ולא הליך משפטי, דבר שהייתה נערכת לכך לו ידעה זאת. מוסיפה המבקשת וטוענת כי אין בציון שנת הלידה במסמכים שהוגשו למרשם כדי לסתור טענותיה. המדובר במסמכי "סטנסיל" בהם האדם הסביר ממלא את השנה המופיעה בת.ז שכן אחרת איך תתקבל בקשתו? עוד נטען כי המבקשת לא יכלה לרשום אחרת.
11. הבקשה וההודעה המשלימה שהוגשה ע"י המבקשת ביום 15.07.12 נתנה עפ"י החלטתי מאותו היום לתגובה משימה מטעם המשיב. בתגובתו חזר היועמ"ש על הטענה כי המבקשת לא הרימה את הנטל הרובץ על שכמה ועל כן יש לדחות את הבקשה. המשיב הפנה בתגובתו להחלטתי מיום 21.04.12 (סעיפים 6 ו-9 אשר בהם עמדתי על האינטרס הכספי שיש למבקשת בבקשה, השיהוי והמסמכים עליהם חתמה ברבות השנים.
12. ביום 31.10.12 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו המבקשת והעדים מטעמה. בתום ישיבת ההוכחות ובהתאם להחלטתי סיכומו ב"כ הצדדים טענותיהם בע"פ.
ההלכות המשפטיות הרלוונטיות
13. הלכה פסוקה ידועה ומושרשת היא, כי בבקשות לתיקון גיל, נטל ההוכחה מוטל כל כולו על כתפיו של המבקש, ועליו להוכיח שני יסודות מצטברים: האחד - כי הגיל הרשום במשרד הפנים שגוי ( הוכחה נגטיבית) , והשני - מהו הגיל הנכון (הוכחה פוזיטיבית) (וראו את ע"א 171/60 סולטנה נ' היועמ"ש, פד"י יד 2177; ע"א 176/60 קעשה נ' מד"י, פד"י טו(3) 193; וע"א 363/61 נחמן נ' מ"י, פ"ד טו 2208.)
14. כך גם נקבע כי מידת ההוכחה הנדרשת היא זו הדרושה במשפטים אזרחיים, וראו את דברי כב' השופט אולשן בע"א 355/59 הרינג נ' היועמ"ש פ"ד יג 2055, 2058: "זוהי תביעה אזרחית ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזו שתהיה לו אפשרות לבסס את מסקנותיו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים". בע"א 283/61 דוראני נ' היועמ"ש פ"ד טו 1935, 1938 נקבע: "זוהי תביעה אזרחית ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזו שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנותיו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים". בע"א 448/59 סאלם עירקי נ' היועמ"ש פ"ד יד 1070, 1072 נקבעה ההלכה באשר לבקשות לקביעת גיל לאמור: "זוהי תביעה אזרחית וחובת ההוכחה על התובע ... המבחן הוא מאזן הסבירות", בתמ"ש (י"ם) 4830/97 קבעה הש' בן-עמי (ביום 27.10.97) כי: "אף כי הנטל בתביעה לתקון גיל הוא על המבקש, כל שעליו להוכיח הוא כי גירסתו מסתברת יותר".
דיון והכרעה
15. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות ובחנתי את טענות הצדדים וסיכומיהם נחה דעתי, כי יש לקבל את הבקשה במקרה זה. כבר עתה יצוין וכפי שעוד יפורט בהרחבה כי חלק מהראיות עליהן עטה המבקשת כ מוצאת שלל רב אינן תומכות בגרסתה – אולם בכך אין כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.
16. לתצהירה מיום 15.07.12 צרפה המבקשת את הדרכון מאירן עמו עלו הוריה יחד עמה וחלק מאחיה. הדרכון אומת אימות נוטריוני ולו צורף תרגום מהשפה הפרסית. עפ"י האמור בדרכון שנת לידתה של המבקשת הינה 1946. עובד ה זו יש בה ללמד, כי יש בסיס לטענה לפיה נפל פגם ברישום שנת הלידה של המבקשת. הנני ער לעובדה , כי השנה הרשומה הינה 1946 ולא 1948 כטענת המבקשת בבקשתה - אולם די בעובדה זו ע"מ לשמש ראשית ראייה בדבר טעות במרשם.
באשר לתמונה המצורפת לדרכון ואשר לגביה טוענת המבקשת בסיכומיה עמ' 13 לפרוטוקול שורות מס' 10-13 ולפיה: "התמונה שאין ראיה יותר טובה על מנת להמחיש שהמדובר בתינוקת שלכל היותר אולי בת שנתיים. מוצצת אצבע בתמונה ובוודאי לא מדובר פה בתמונה שהיא בת 5. אחיותיה שנראות כבנות גילן הנכון" - תמונה זו יכלה לשמש ראיה של ממש לו הוכח בפניי כי תמונה זו צולמה במועד הוצאת הדרכון 27.09.1951 ו/או בסמוך לכך שהרי יכול ותמונה זו צולמה קודם לכן.
17. עדותה של המבקשת על אף העובדה, כי התקשתה לפרט את הגילאים של אחיה וסדר לידתם נראתה בעיני כאמינה ומהימנה. אומנם מעדותה של המבקשת שב ועלה האינטרס הכלכלי שיש לה בבקשה (עמ' 5 שורות 28-30 ועמ' 6 שורות 1-4) – אך בכך אין כדי להוות שיקול יחיד ומכריע. לעניין זה יש לזכור , כי עם תיקון גילה עלולה המבקשת להידרש להשיב לביטוח לאומי כספי גמלת זקנה שקבלה – דבר אשר יש בו לרכך את הנטען לגב י האינטרס הכלכלי בבקשה ואולי אף לאינו .
18. עדותה של התובעת קיבלה חיזוק בעדויותיהן של אחיותיה של המבקשת: הגב' חלילי גאולה והגב' סולימאן אירן. האחות גאולה חלילי העידה כי אף בשנת לידתה חלה טעות. בעמ' 8 שורה 5 העידה העדה כי תאריך לידתה : "1936 אבל טעו, נתנו לי גיל יותר. אני בת 74". העדה לא הגישה בקשה לשינוי גילה כי "לא היה לי עצבים לשנות". העדה העידה כי היא גדולה מהמבקשת ב-10 שנים (עמ' 8 שורה 10 וכן שורות 28-29). בשורה 23 העידה: " היא היתה קטנה ואני הייתי כמו אמא בשבילה". וכן הוסיפה באשר למקור ידיעתה: "ש אלנו חברים וחברות של אמא שלי" (שורה 25).
כך גם האחות אירן סולימן העידה בעמ' 9 שורות 5-14 :
"ש. מה תאריך הלידה שלך
ת. שנת 40.
ש. זה לא מה שרשום אצלך נכון, במסמכים ובתעודת הזהות
ת. זה מה שרשום.
ש. בכמה שנים את גדולה משושנה
ת. 8 שנים. כשהיא נולדה הייתי בת 8.
ש. בתצהיר כתבת שידוע לך שהיא נולדה ב-48
ת. אני זוכרת כי הייתי מחזיקה אותה על הידיים
ש. לפי המראה?
ת. לא הייתי מחזיקה אותה בידיים".

19. אמנם אחיותיה של המבקשת לא זכרו בעדותן, כי בשנת לידתה הנטענת של המבקשת – שנת 1948 הוקמה מדינת ישראל – אך עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לפגום במהימנות ובמשקלה של עדותן.

20. בנוגע למשקלן של ראיות שכאלו, מטעם שני האחים הבוגרים של המבקש, אפנה לתמ"ש (משפחה ת"א) 49140/96 צורף אפרים נ' היועץ המשפטי, תק-מש 97(2) 5 (1997), לאמור: "עדות אח או אחות אינה עדות סיוע אלא ניתן לראותה כהוכחה של ממש". וכן לע"א 70/60 מנשה נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י יד 1625 בעמ' 1626 : "מקום שהעידה אחות על גיל אחיה הגדול ממנה, מתוך מה שעיניה ראו ואוזניה שמעו מן היום שעמדה על דעתה, בבית הוריה שגדלה בו - אין עדות טובה מזו, ואין היא עדות מפי השמועה." וכן ראה ע"א 172/60 עוכל נ' מ"י פד"י יד ע' 1826.

21. כאמור לעיל המבקשת הגישה תצהירים של 5 מבנות כתתה ואלה אף התייצבו לחקירה. צודק ב"כ היועמ"ש בסיכומיו, כי לעדות אלה וכעולה מחקירתן אין כל מידע פוזיטיבי באשר לשנת לידתה של המבקשת, אולם מתצהירן של העדות וחקירתן הנגדית עלה עניין מהותי אחד והוא שהמבקשת נתפסה בעיני כל בני כיתתה והמצהירות כבת אותו גיל. יודגש כי 3 מתוך המצהירות הינן ילידות שנת 1948 ו-2 ילידות שנת 1947. כל המצהירות העידו , כי לא ייתכן שהמבקשת הינה ילידת 1945 ואם כך היה – היה הדבר ניכר במראה של המבקשת. המבקשת לא נראתה כמפותחת או בוגרת יותר. נהפוך הוא העדה כהן ששון רחל העידה: "היא הייתה הכי קטנה בכיתה" עמ' 11 שורה 17.

22. יודגש, כי תעודת העולים משנת 1951 אין בה לשפוך אור או לתמוך בטענת המבקשת. כפי שטען ב"כ המשיב בסיכומיו. הספרה המצוינת לי ד שמה של המבקשת אינה קריאה.

23. המבקשת וב"כ רואים בפסק הדין של בית הדין הרבני מיום 03.05.1966 כבעל חשיבות מכרעת. לטענתן אין ולא היה כל עניין בקבלת פסק דין אלמלא היה מדובר במועד 03.05.1966 בקטינה. אין בידי לקבל טענה זו. צודק ב"כ המשיב בתגובתו המשלימה לבקשה ובסיכומיו. בפסה"ד לא מצוין שההליך נדרש בשל היות המבקשת הקטינה. מפסה"ד עולה בברור, כי זה נסוב על רקע הריונה של המבקשת. די בעיון בפסק הדין הקצר ע"מ לעמוד על מטרתו ומהותו. יתר על כן פסה"ד ניתן ביום 03.05.1966 לפיכך בין שבית הדין התייחס למבקשת כילידת 1945 או כילידת 1948 (עובדה עליה לא ניתן ללמוד מפסה"ד) – הרי שהמבקשת היתה במועד זה בגירה ובכל מקרה לא הייתה כל מניעה לנישואיה עפ"י חוק גיל הנישואין, תש"י-1950 אשר לפיו גיל הנישואין המותר הינו 17.

24. באשר לטענת המשיב כאמור בתגובתו ולפיה במסמכים שונים עליהם חתמה המבקשת במרוצת השנים מצוין כי שנת לידתה הוא 1945 - עובדה זו אין בה כשלעצמה מלחסום את המבקשת מלהוכיח טענתה ולסתור התאריך ו/או השנה המצוינים במסמכים. לו תתקבל טענת המשיב בעניין זה הרי שלא תהא כמעט כל אפשרות מעשית לתיקון גיל ע"י מבקשים שכן לכאורה לא ניתן יהא להביא ראייה לסתור מסמכים אלה. יתר על כן וכפי שטענה המבקשת בסיכומיה ובתצהירה אף בשאלון רישום עולה משנת 1963 עליו נסמך המשיב ובו מופיע תאריך הלידה של המבקשת 1945 , מצוין, כי המבקשת נשוא ה כאשר אין חולק כ י המבקשת נשא ה בשנת 1966.

25. בתצהירה ס' 15 טענה המבקשת בהתייחסה לעניין זה: "אין במסמכים אלו כדי לסתור טענות המבקשת, כאשר המדובר במסמכי סטנסיל בו האדם הסביר תמיד ממלא את השנה המופיע בת.ז וכי אחרת איך תתקבל בקשתו?"

26. בת"ג 57470-11-11 יונס נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה כב' השופטת תמר נאות פרי:

"לא אוכל אף לתת משקל מכריע לעובדה שבמשך השנים חתם המבקש על טפסים שונים ובקשות שונות, שם הוא מציין ששנת הלידה היא 1947, שכן לשיטתי כל עוד לא שונה המרשם חייב היה המבקש להמשיך ולציין בכל המסמכים הרשמיים את השנה, כפי שמופיעה בתעודת הזהות שלו".

27. באשר לטענת השיהוי: בבע"מ 1163/01 קבעה כב' הש' שטופמן (ביום 5.11.2002):

"מוכנה אני לקבל, במידה מסוימת, את עמדת ב"כ המערער, לפיה אין אדם מזדרז לפתוח בהליכים בהם מעורב הממסד, כמו בקשה לתיקון גיל כל עוד לא קמה סיבה של ממש לעשות זאת".

בכך ניתן למעשה מענה לטענת השיהוי בהגשת הבקשה.

28. טענת המבקשת, כי השיהוי נבע מהעובדה, כי בשנים האחרונות עניינה היה בטיפול בבעלה – טוב היה אם לא הייתה נטענת. אם כל ההבנה למצבו של בעלה של המבקשת הרי שזה לא יכול לשמש הסבר לשיהוי. למותר לציין, כי חרף מצ בו של בעלה המשיכה המבקשת לעבוד.

29. אשר על כן, מסקנתי הינה כי הובאו בפני בית המשפט ראיות שיש בהן, כי לשכנע את בית המשפט ברמה הנדרשת עפ"י הפסיקה ליתן את הסעד המבוקש. לפיכך, אני מקבל את הבקשה וקובע, כי שנת הלידה של המבקש ת הינה 194 8 ומורה למשיב לתקן את שנת לידתה של המבקשת.
30. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
31. המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.