הדפסה

יונה ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל חיפה ואח'

בקשות: 14, 15, 16, 19 ו- 21
בפני
כב' השופטת אספרנצה אלון

התובעים/המשיבים

  1. יעל יונה
  2. אסא פרח
  3. גליה דוידסון
  4. יפתח פרח

ע"י ב"כ עו"ד פנחס וולר ואח'

נגד

הנתבעים
(המבקש בבקשה מס' 15)

(מבקשת בבקשות 14 , 19 ו- 21)

1. מינהל מקרקעי ישראל חיפה
ע"י ב"כ עוה"ד איתן לדרר ואח'

2. עירית חולון
ע"י ב"כ עוה"ד עופר צילקר ואח'

החלטה
(בקשות 14, 15, 16, 19 ו- 21)

1. רקע

התובעים ירשו מהוריהם המנוחים מגרש שנרכש על ידי ההורים המנוחים ביום 8/4/1960 מנתבע 1 (להלן: "המנהל") באזור התעשייה חולון, רח' תמנע 27, הידוע כגוש 6782 חלקה 26 (להלן: "המגרש"). ביום 10/1/2011 מכרו התובעים את הזכויות במגרש לצד ג'. משביקשו לקבל מנתבעת 2 (להלן: "העירייה") אישור לרשם המקרקעין לצורך העברת רישום הזכויות במגרש, נדרשו התובעים לשלם לעירייה סך של 684,594.80 ₪ בגין היטל ביוב, תיעול, צנרת והיטל כביש פיתוח. ביום 14/9/2011 שילמו התובעים סכום זה לעירייה , תחת מחאה.
התובעים הגישו תביעתם להשבת הכספים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנגד המנהל והעירייה.
כלפי המנהל טוענים התובעים, כי היה עליו לשאת בכל הוצאות הפיתוח על המגרש, מכוח הוראות סעיף 5(ב) להסכם הרכישה שנחתם עם ההורים המנוחים. בהסכם נקבע כי תמורת המקרקעין כוללת את הוצאות פיתוח שבהן יישא המנהל.
כלפי העירייה טוענים התובעים, כי דרישת התשלום ואין לה בסיס, בשל התיישנות, השתק למשך 50 שנה בהן לא דרשה העירייה כל תשלום וכן מאחר ודרישת התשלום אינה מפורטת- לא בסכומים, תאריכים ו/או פירוט בגין מה.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ועל פי החלטת כב' הרשמת הבכירה ג' ספרא-ברנע הועברה להתברר בסדר דין רגיל (ההחלטה מיום 4/3/2014).
ביום 1/7/2014 התקיימה בפני ישיבת קדם משפט ראשונה, נקבע קדם משפט נוסף ליום 19/3/2015 וישיבות ההוכחות נקבעו ליום 28/5/2015 (פרשת התביעה) ו- 29/6/2015 (פרשת ההגנה).

עניינה של החלטה זו היא במספר בקשות שהגיש כל אחד מהנתבעים. בקשת נוספת של המנהל לדחיית התביעה על הסף (בקשה מס' 15) ושתי בקשות שהגישה העירייה- האחת, לדחיית רכיב הביוב מחמת חוסר סמכות עניינית (בקשה מס' 14) והשניה, למחיקת סעיפים מתצהיר התובעים (בקשה מס' 19).

2. בקשת המנהל לדחיית התביעה על הסף כנגד נתבעת 1 (בקשה מס' 15)

טענות המנהל
המנהל טוען כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף כנגדו בשל חוסר עילה. לטענתו, מוסכם על כולם כי ככל שמועד היווצרות ההיטלים נשוא התביעה היה לאחר יום 16.10.1959, הרי שהתובעים נושאים בהיטלים אלו בהיותם יורשי המנוחים ומי שקיבלו את הבעלות במקרקעין.
לטענת המנהל, הרשמת הבכירה קבעה כי "... אך כבר עתה ניתן לראות כי אין מדובר בהיטלים, שהוטלו לפני מועד מסירת החזקה למשיבים ולהוריהם לפניהם על ידי המבקש מס' 1, בשנת 1959..." (שורות 5-6, עמ' 7 להחלטתה) וכן מוסיפה כב' הרשמת כי "... אף אם עד היום לא הובהרו המועדים המדויקים של ביצוע העבודות,... ישנו חיזוק ממשי לטענות המבקשים (המנהל כאן-א.א.) לפיה התשלום בגין היטלי פיתוח נוצר לאחר מסירת החזקה מהמנהל להורי התובעים..." (שורות 23-26, עמ' 7 להחלטתה).
לטענת המנהל, משנקבע כי ההיטלים נוצרו לאחר יום ה- 16.10.1959, חלים אלה על ההורים המנוחים ועל המשיבים, שאירהם, מכאן שאין מנוס ומן הדין להורות על דחיית התביעה כנגדו.
עוד מוסיף המנהל , וטוען כי אף אם מדובר בהיטלים שהוטלו לפני המועד הנ"ל, הרי שלפי סע' 7 סיפא להסכם, הרוכשים הצהירו כי סכומי מסים, היטלים, הוצאות פיתוח וכיו"ב הרובצים על המקרקעין ידועים להם והם התחייבו כי ישלמו למנהל ו/או לרשות המקומית ו/או לרשויות מוסמכות אחרות סכומים אלו ולא תהיינה להם טענות כנגדם.
מטעמים אלו טוען המנהל, כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף.
העירייה, בתגובתה, אינה מתנגדת לבקשה .

טענות התובעים (המשיבים)
מדובר בבקשה זהה שהגיש המנהל ואשר נדחתה ע"י כבוד השופטת דגן ביום 12.3.12. המנהל לא ערער על החלטה זו ולא הציג תשתית עובדתית שונה מזו שהייתה מונחת בפני כבוד השופטת דגן. בדיונים שהתנהלו בפני כבוד הרשמת הבכירה הוברר כי העירייה אינה יודעת בוודאות המועד לדרישת התשלום ועילת הדרישה, עניין הנתון להכרעה.
כל עוד לא הובהרו המועדים המדוייקים לדרישת התשלום, יש להותיר בירור התביעה כנגד המנהל.
באשר לסע' 7 סיפא להסכם, הרי שסע' 5, הזהה לסע' 7א להסכם, גובר על הנטען בסיפא לסע' 7ב להסכם ולפיכך ביקשה לדחות הבקשה.

דיון והכרעה (בבקשה מס' 15)
בחנתי טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת כב' השופטת דגן ובהחלטת הרשמת הבכירה ספרא-ברנע והגעתי למסקנה כי עדיין נותרה 'שאלת השאלות' – מהו המועד בו נולדו הדרישות לתשלום. ככל שמדובר בהיטלים שנוצרו לאחר המועד הקובע ביום 16/10/1959 – הרי שבאלה צריכים לשאת התובעים, שנכנסו בנעלי הוריהם ומכאן, שאטה לקבל את בקשת המנהל לדחיית התביעה כנגדו.
בשלב זה, טרם הוגשו תצהירי העירייה, עדיין נותר בערפל מועד החיוב ומקורו. ומשכך, לא הונחה בפני תשתית עובדתית דיה כדי להכריע בבקשה.
אביע דעתי כבר עתה כי טענת התובעים כי על המנהל לשאת גם בהיטלים העתידיים של הוצאות הפיתוח מיום מסירת החזקה ואילך, קרי מיום 16/10/1959 אינה נראית בעיני. ממועד מסירת החזקה חבים ההורים ה מנוחים והתובעים, כמי שבאו בנעליהם מכוח הירושה, לשאת בתשלומים אלו.

כאמור, השאלה האם על המנהל לשאת בתשלום או חלק ממנו נגזרת מהמועד בו קמה הדרישה. לאחר שיוגשו תצהירי העירייה אשוב ואבחן טענות הצדדים.

כאן המקום לציין כי אני נעתרת לבקשת העירייה (בקשה מס' 21) ומאריכה המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, וזאת עד ליום 1.4.15 וכפועל יוצא- נדחית ישיבת קדם המשפט ליום 13/4/15.

3. בקשת העירייה למחיקת סעיפים מתצהיר התובעים (בקשה מס' 19)

טענות העירייה
העירייה טוענת כי יש למחוק סעיפים 21-27 מתצהיר התובעים שעניינם היתרי בניה שנתנה העירייה במשך השנים הקודמות, לתוספות בניה (ביום 15/4/1971, 3/6/1975 ואישור נוסף מיום 2/3/1994). לטענת העירייה, לטענות אלו לא היה להן זכר בכתב התביעה או בסיכומים שהוגשו במסגרת הבקשה למחיקת כותרת . בשל הרחבת חזית, ייעול וסופיות הדיון וכן בשל העובדה כי התובעים לא הגישו בקשה לתיקון כתב תביעה , יש להורות על מחיקת סעיפים אלו מהתצהיר. עוד מוסיפה העירייה וטוענת כי בתצהירה, שהפך לימים לכתב הגנה לא התייחסה לטענות חדשות אלו, ומכאן שנפגעת זכותה של העירייה להתגונן.

טענות התובעים
התובעים מתנגדים למחוק הסעיפים מהתצהיר . לטענתם, מתחילת ההליך היה ברור כי קיימת מחלוקת עובדתית באשר לדרישת העירייה לתשלום עבור היטלי הפיתוח. התובעים טענו כי הם זכאים להשבת הסכומים ששילמו , תחת מחאה. עניין זה לא עלה לראשונה בתצהירי עדות ראשית, ראה סעיף 18 לבקשת הרשות להתגונן וטענת העירייה כי הוטלו היטלים עבור חריגות בנייה בסך 202,605 ₪ . עד היום לא הציגה כל מידע ביחס לבירור המחלוקת העובדתית- מקור החיוב והמועד לחיוב ומכאן, שיש לדחות הבקשה למחיקת הסעיפים.

הכרעה (בבקשה מס' 19)
אני דוחה את הטענה למחיקת סעיפים 21-27 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים ומתירה לעירייה להתייחס בתצהירי עדות ראשית שתגיש גם לטענות אלו . הטעמים להחלטתי זו הם כי אנו מצויים בתחילתו של ההליך. התקיימה רק ישיבת קדם משפט אחת והעירייה טרם הגישה תצהירה.
מקור החיוב ומועדו הם לב המחלוקת ולא ניתן לטעון כי מדובר בהפתעה. ראה שורות 10-14, עמ' 5 להחלטת כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע וכן שורות 18-26, עמ' 7 להחלטתה: "...עולה כי היה היתר מיום 30/10/59, היתר מיום 3/6/75 ובקשה שלא קיבלה היתר...".
באיזון בין האינטרסים - בירור האמת אל מול שמירה על הליך הוגן – מצאתי כי השארת סעיפים אלו לא רק שלא תפגע ב זכותה של העירייה להציג את גרסתה, אלא תאפשר ותקדם את תכלית המשפט- הצדק. אמצעים להשגת הצדק הם חיפוש אחר האמת. תצהירי עדות ראשית מגובים באסמכתאות, חקירה נגדית וסיכומים, כל אלו יבהירו המחלוקות.

4. בקשת העירייה למחיקת רכיב הביוב מחוסר סמכות עניינית (בקשה מס' 14)

טענות העירייה
לטענת העירייה יש לדחות רכיב הביוב ב כתב התביעה בטענה של חוסר סמכות עניינית מחמת קיומה של סמכות ייחודית של ועדת ערר לענייני ביוב לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב"). דרישת תשלום היטל הביוב ניתנה ע"י העירייה ולא ע"י תאגיד המים והביוב "מי שקמה" ולכן, בהתאם לסע' 76 (ג) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009-2010), התש"ס-2009 (להלן: "חוק ההתייעלות"), ולפסיקה, הרי בנסיבות בהן הוטל היטל ביוב לפני העברת מלוא הסמכויות לתאגיד המים, כמו במקרה הנדון, ימשיך לחול הדין הקודם ולפיו זכות הערר לוועדת הערר בהתאם לסע' 30 לחוק הביוב (עת"מ (חי') 25817-09-10 אבשלום אנצלביץ נ' עיריית חדרה (18.7.12).
גם במצב בו לא חל חוק ההתייעלות, הסמכות העניינית הייחודית לדון בהשבת היטלי ביוב נתונה לוועדת הערר (תא (נצ') 37124-07-13 מ.ע.א השקעות בע"מ נ' המועצה המקומית מגדל (6.1.2014).

טענות התובעים- המשיבים
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בקשת העירייה הוגשה תוך הטעיית בית המשפט והעלמת עובדה מהותית – תאגיד המים החל את פעילותו ביום 1.1.2008 (כאמור בדו"ח הדירקטוריון לשנת 2011 של התאגיד) ואילו אין מחלוקת שדרישת התשלום הוצאה, לאחר פניית המשיבים, ביום 31.05.2011. גם המצהירים מטעם העירייה במסגרת בקשת הרשות להתגונן הודו בחקירותיהם, כי תאגיד "מי שקמה" הוקם לפני גביית התשלום וכי העירייה לא שלחה מעולם דרישות תשלום למשיבים או להוריהם המנוחים. העירייה לא הודיעה – לא בהליכים במסגרת בקשת הרשות להתגונן ולא בבקשה דנן - מתי הועברו הסמכויות לתאגיד וזאת לא בכדי ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות לדוגמא.
בהתאם לע"א 50147-09-12 קהילת ציון אמריקאית נ' עיריית קריית אתא, רק מקום שהודעת החיוב בגין היטלי הביוב הוצאה לפני הקמת התאגיד, הסכמות להידרש לערר והשגה הינה של ו ועדת הערר מכוח סע' 30 לחוק הביוב ואין הדבר חל בענייננו, שעה שהעירייה הוציאה פקודת תשלום שנים לאחר הקמת תאגיד המים והביוב.
בהתאם לעת"מ 342/08 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ נ' עיריית חיפה, הרי שהרשות אינה רשאית לשלוח דרישות חיוב חדשות לאחר הקמת התאגיד ולכן, על העירייה להשיב את הסכום שגבתה בגין היטלי ביוב משלא הייתה מוסמכת לגבות סכומים אלו לאחר הקמת התאגיד.
לחילופין טוענים המשיבים כי אין מחלוקת כי העירייה מעולם לא שלחה דרישת תשלום למשיבים או להוריהם ואילו פקודת התשלום שהוצאה, אינה דרישת תשלום מפורטת כמצוות סע' 28 לחוק הביוב, שהינו תנאי מהותי להגשת ערר לוועדת הערר (עת"מ 32325-01-13 ליאורה מיכקשוילי נ' עיריית הרצליה).
בהמשך ביקשו התובעים להוסיף לטיעוניהם את פסק דינו של כבוד השופט אליהו בכר שניתן ביום 23.10.2014 בעת"מ 32515-04-12 עיריית הרצליה נ' התעשיה הצבאים לישראל בע"מ. לטענתם, מפס"ד זה שניתן באותו עניין כפי שבמקרה דנן, עולה כי הואיל ואין מחלוקת כי העירייה דרשה וקיבלה עבורה בלבד (ולא עבור תאגיד המים) היטל ביוב לאחר הקמת התאגיד הרי שדרישות אלו שהוציאה הוצאו שלא כדין והן מבוטלות.

תשובת העירייה
העירייה טוענת תחילה כי בקשת המשיבים לקבוע כי דרישת התשלום בוצעה שלא כדין דינה להידחות מהטעם כי אין להעלותה במסגרת בקשה להוספת מסמך ויש להגיש בקשה מתאימה לכך.
המבקשת אינה מתנגדת להגשת המסמך אך טוענת כי יש בפסה"ד בכדי לתמוך בטענתה כי יש לדחות את רכיב הביוב על הסף. לטענתה בסע' 16 לפסה"ד נקבע כי: " משעילת הוצאת הדרישה לתשלום היטל ביוב מקורה בתקופה שקדמה להקמת התאגיד יידונו בעררים ביחס אליה בועדת הערר על פי חוק הביוב...".
לטענת העירייה, פסה"ד אומנם מתייחס לדרישות תשלום שהוצאו על ידי התאגיד או הרשות עבור התאגיד, אולם קביעה זו שרירה גם במקרה הנדון וזאת בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, מר אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי) שניתנה ביום 11.3.13 ושעניינה "גביית היטלי מים וביוב בתקופת הביניים שלאחר הקמת תאגיד המים והביוב", נקבעה הוראת מעבר לפיה, דרישות תשלום שהוצאו ע"י הרשות לאחר הקמת התאגיד ושולמו, יוותרו בידי הרשות ולא יועברו לתאגיד וכן בהתאם לפסיקה- תצ (מרכז) 4076-01-12 אליעזר רוזנפלד נ' עיריית רעננה, שם נקבע כי דרישות תשלום שהוצאו ע"י הרשות המקומית לאחר הקמת התאגיד ושולמו - יש לאמץ את חוות דעת היועמ"ש.

לאור האמור יש להתייחס לדרישת התשלום שהוצאה ע"י העירייה ושולמה ע"י המשיבים, כדרישה שהוצאה כדין. עילת הדרישה לתשלום היטל ביוב, מקורה בתקופה שקדמה להקמת התאגיד (עמ' 3 שורה 17 להחלטת כבוד הרשמת מיום 4.3.14 בבקשת הרשות להתגונן), הרי שטענות אלו צריכות להתברר בפני ועדת הערר בהתאם לחוק הביוב.

דיון והכרעה (בבקשה מס' 14)
לאחר שבחנתי טענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו על ידם- חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה והפסיקה הגעתי לכדי מסקנה כי דרישת התובעים להשבת הכספים, לרבות תשלומים ששולמו בגין רכיב הביוב, דינן להתברר במסגרת תביעה זו.

הוראות הדין הרלוונטיות - סע' 75(2) לחוק ההתייעלות ביטל את הפרק השלישי של חוק הביוב, כאשר פרק זה כולל, בין היתר, זכות ערר על דרישת תשלום היטלי ביוב (סע' 30). ביטולו של הפרק השלישי בחוק הביוב כפוף להוראות המעבר הקבועות בסעיף 76 (ג) של חוק ההתייעלות. בסעיף 76 (ג) (3) נקבע כי הוראות הפרק השלישי לחוק הביוב ימשיכו לחול, לגבי "רשות מקומית אחרת" (רשות בה הוקם תאגיד) עד שתתקיים לגביה תחולה של הוראות סעיף 139 לחוק תאגידי המים והביוב, תשס"א-2001 (להלן: "חוק התאגידים"), היינו, עד ליום תחילת פעילות תאגיד המים.

מעיון בטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקה כי עסקינן בהיטל ביוב שהוטל ע"י המבקשת לאחר הקמת תאגיד המים "מי שקמה" שהחל לפעול בשנת 2008 וזאת – עבור העירייה ולא עבור התאגיד.
צודקים המשיבים כי הדבר לא הובהר בבקשה עצמה אלא רק בתגובתם, אך מתגובת העירייה לבקשה להוספת מסמך עולה כי אינה חולקת על כך. טענתה היא, כי בהתאם לחוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.13, יש לקבוע שדרישת התשלום שהוצאה על ידה לאחר הקמת תאגיד המים ושולמה, הינה דרישה שהוצאה כדין.

בחוות דעת של המשנה ליועמ"ש נקבע:
"6. בחינה פרשנית זו תעלה כי אין לאפשר לרשויות המקומיות להמשיך ולהוציא דרישות תשלום או לגבות דרישות תשלום שהוצאו לפני הקמת התאגיד, גם אם הן נובעות מעילות שנוצרו קודם להקמתו. גביית התשלום לקופת הרשות המקומית במצב דברים זה סותרת את כוונת המחוקק, את תכלית החוק וכן ההיגיון הכלכלי המונח ביסוד העברת נכסי הרשות המקומית.
... 10. על כן, עמדתנו הינה כי מיום הקמת התאגיד בתחומן, הרשויות המקומיות אינן מוסמכות עוד להוציא דרישות תשלום לגביית היטלי מים וביוב. מיום הקמת התאגיד דרישות התשלום יוצאו על יד התאגיד במקרים בהם אין לתאגיד עילת חיוב עצמאית, דרישות תשלום שהוצאו על ידי הרשויות המקומיות, בין בטרם הקמת התאגיד ובין לאחר הקמתו, וטרם נגבו, יועברו לגבייה על ידי התאגיד אשר נכנס בנעליה של הרשות המקומית.".

חוות דעת זו אף מתיישבת עם פסה"ד שניתן בעת"מ 32515-04-12 עיריית הרצליה נ' התעשיה הצבאים לישראל בע"מ (24.10.14) ( להלן: "פס"ד עיריית הרצליה"), אשר בחן את הוראות הדין ואימץ למעשה את חוות הדעת באשר להעדר סמכות של הרשות המקומית להמשיך ולגבות עבורה היטלי ביוב לאחר הקמת תאגיד המים ובאשר לזכות הערר קבע:
"משעילת הוצאת הדרישה לתשלום היטל ביוב מקורה בתקופה שקדמה להקמת התאגיד, יידונו העררים ביחס אליה בוועדת הערר על חוק הביוב. מכאן, שבסמכות הוועדה לדון בעררים גם ביחס לדרישות שהוצאו לאחר הקמת התאגיד, בין על ידי התאגיד, ובין על ידי הרשות המקומית עבור התאגיד כמו גם הינה רשאית לדון בעררים על היטלים שכבר הוצאו עוד קודם להקמת התאגיד על יד הרשות המקומית."

כעולה מפס"ד עיריית הרצליה, הרי שרשות מקומית אינה מוסמכת להוציא דרישות לאחר הקמת התאגיד, גם אם עילת הוצאתן מקורה בתקופה שקדמה להקמתו. דרישות תשלום שהוצאו לפני הקמת התאגיד וכן דרישות תשלום שהוצאו על ידה עבור התאגיד לאחר הקמתו, יידונו בפני וועדת הערר לפי סע' 30 לחוק הביוב. שם דובר על דרישת תשלום שטרם נגבתה ואילו במקרה דנן, מדובר בדרישה שאומנם הוצאה לאחר הקמת התאגיד, אך בענייננו כבר שולמה.
זאת ועוד, אין מדובר בדרישה לתשלום שיצאה על ידי העירייה אלא בתשלום שגבתה העירייה ובדרישת התובעים להשבתו.
בחוות דעת המשנה ליועמ"ש נקבע:
"44. עמדה מפורטת זו באה לאחר תקופה ארוכה של עמימות. בישיבה שערכנו נמסר לנו כי רשויות מקומית רבות הוציאו דרישות תשלום מעין אלה ואף גבו אותן. לכן יש לקבוע הוראת מעבר אשר תקבע הסדר לגבי דרישות תשלום ששולמו. מכח עקרון הבטלות היחסית, דרישות תשלום ששולמו עד למועד פרסום חוות הדעת יוותרו בידי הרשות המקומית..."

הוראת המעבר שבחוות דעת היועמ"ש אושרה בפסה"ד בתצ (מרכז) 4076-01-12 אליעזר רוזנפלד נ' עיריית רעננה (4.5.2014), נקבע באשר להוראות המעבר כי:
"... אני סבורה שהגם שבית המשפט אינו כבול לאמור בחוות דעת היועמ"ש, הרי שבנסיבות העניין המיוחדות שלפניי, מקום שהייתה מחלוקת בין משרדי ממשלה שונים – שהוכרעה, ואף נקבעה הוראת מעבר, יש מקום לאמץ את חוות דעת היועמ"ש, בפרט נוכח הצהרת המשיבה כי היא פועלת על פי חוות הדעת..."

בעובדות תיק זה אדגיש כי התביעה היא להשבת כספים ששולמו לטענת התובעים שלא כדין. העירייה היא זו שגבתה סכומים אלו ולפיכך, אדון בתביעה על כל חלקיה. הבקשה למחיקת סעיפים- נדחית.

סוף דבר
1. בקשות העירייה למחיקת סעיפים (בקשה מס' 19) ובקשה למחיקת רכיב הביוב בשל חוסר סמכות עניינית (בקשה מס' 14)- נדחות.
בקשת העירייה להארכת המועד להגשת תצהיריה (בקשה מס' 21)- מתקבלת חלקית. תצהירי העירייה יוגשו עד ליום 1/4/15.

2. בקשת המנהל לדחייה על הסף (בקשה מס' 15)- תיבחן לאחר שהעירייה תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה.

3. בקשת התובעים להוספת מסמך (בקשה מס' 16)- נבחנה במסגרת בקשה מס' 14 ונתקבלה.
4. ישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה ליום 19/3/15 נדחית ליום 13/4/15 שעה 13:30.

5. ההוצאות בגין בקשות אלו- ייבחנו בעת מתן פסק הדין, או בישיבת קדם המשפט הקרובה, לפי שיקול דעתי.

6. המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ה, 01 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.