הדפסה

יגמור נ' סטרולוביץ

בפני
כבוד ה שופט עבאס עאסי

תובע

מוחמד יגמור
ע"י ה"כ עוה"ד דורון גנסין ואח'

נגד

נתבע

פנחס סטרולוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי גזיו ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לעובד עקב נפילתו מסולם על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע כללי
התובע יליד 11/6/1981, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 9/5/2010 כאשר נפל מסולם במהלך עבודתו אצל הנתבע.

הנתבע בעל מרפדיה לרכבים, העסיק את התובע בעת התאונה. הנתבע כופר באחריות וחולק על שיעור הנזקים.

נסיבות התאונה ושאלת האחריות
התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיפים 5, 7 ו-8 לתצהירו כדלקמן:
"5. ביום 9/5/10, עבדתי אצל מר פנחס סטרולוביץ ברפדיית רכב, פנחס ביקש ממני להעביר פלטת ספוגים, המורכבת משלוש ספוגים, כל ספוג בעובי 6 ס"מ, בגודל של 120 ס"מ על 2 מטר, שהזמין לקוח לקומת הגלריה למעלה.
...
פנחס הלחיץ אותי ואמר לי שהוא יתפוס את הסולם ושאני אעלה עליו ואשים את פלטת הספוגים בקומת הגלריה, עמדתי על הסולם והרמתי את הספוג, כאשר הסולם התנדנד, נפלתי חזק על הרצפה מגובה של בערך 2 מטר, קיבלתי מכה חזקה ברגל ובירך שמאל (אירוע זה יכונה להלן: "התאונה").

התאונה נגרמה בגלל שמר פנחס סטרולוביץ אמר לי לעלות על הסולם, הלחיץ אותי לעשות את העבודה, היה ליד הסולם, כשעליתי לסולם, אמר לי שהוא יתפוס את הסולם אבל לא תפס אותו."

בתצהירו ובעדותו הנתבע אינו מכחיש את אירוע התאונה ועיקר נסיבותיה, ומציין בסעיף 6 לתצהירו כי התובע נתבקש להעלות פלטות ספוג לגלריה שבגובה של 2.6 מ' מהרצפה; הוא הושיט את קצה הפלטות לתובע כשזה היה על הסולם וביקש ממנו להמתין עד שיביא כסא ויסייע לו בקצה השני; כשהלך להביא את הכסא שמע צעקה ואז הבחין בתובע מנפנף ידיו באוויר ונופל על הרצפה מהשלב השני של הסולם.

דומה כי אין חולק שהנתבע, בתור מעבידו של התובע, נושא בחובת זהירות כלפיו. חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן. ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פד"י מז (3), 225, 229.

חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פד"י לה (2) 209, בעמ' 211; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1) 415).

כמו כן, כוללת חובת הזהירות של המעביד את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד (ראו: ע"א 211/63 יחזקיאל נ' קלפר, פד"י י"ח(1) 563, 585).

בענייננו, סבורני כי הנתבע הפר את חובת הזהירות החלה עליו כלפי התובע. אין מדובר בעליה סתם על סולם, אלא בהעברת פלטות ספוג בנפח גדול יחסית, כמתואר על ידי הצדדים, שדורשת מיומנות מסוימת, זהירות מיוחדת ועזרה של אדם נוסף. הנתבע בעצמו מאשר כי הוא היה אמור לעזור לתובע בהעלאת הפלטות אל הגלריה; בנסיבות אלה היה על הנתבע להדריך את התובע לגבי אופן ביצוע הפעולה, ולהזהירו לא להתחיל בביצוע הפעולה לפני שהוא מביא את הכסא ויהיה מוכן להושיט לו יד ולעזור לו בביצוע הפעולה.

הנתבע היה צריך לצפות שברגע שהוא הושיט את פלטות הספוג לעברו של התובע והתובע תפס אותם בקצה הגבוה, שהתובע עלול להמשיך את הפעולה ולהרים את הפלטות אל הגלריה לבדו. לפיכך, היה על הנתבע להכין את עצמו, ולהביא את הכסא מבעוד מועד לפני שהוא מושיט את הפלטות לידי התובע.

הנתבע לא מסר בתצהירו ובעדותו, וממלא גם לא הוכיח, כי הוא הזהיר את התובע לאחר שמסר לו את קצה הפלטות וניגש להביא את הכסא, בל יתחיל בהרמת הפלטות לפני שהוא יהיה לידו ויסייע לו בביצוע הפעולה.

אשם תורם
על פי הפסיקה, על המעביד לצפות גם התנהלות רשלנית ובלתי זהירה מצד העובד, ואין בהתנהגות רשלנית כזו של העובד כדי לשלול את אחריותו המלאה של המעביד, למעט במקרים של רשלנות כבדה וממשית מצד העובד (ראו ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פד"י לו (2) 592; ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' דרעי, פד"י נ (3) 433).

הנטייה העולה מהפסיקה היא, שלא להטיל על העובד שנפגע אחריות בשל אשם תורם, למעט במקרים ברורים בהם אשמו של העובד כבד ובולט לעין ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז (3) 225, 229. נקבע כי רק במקרים נדירים ניתן לייחס אשם תורם לעובד, המסיר אחריות מהמעביד.

בענייננו, התובע מסר בתצהירו ובעדותו כי הוא נלחץ מדרישת הנתבע להעלות את הפלטות אל הגלריה, משום שלטעמו הדבר לא היה נחוץ, שכן לקוח היה אמור לקחת את הפלטות מהמקום תוך זמן קצר.

לדעתי, לא היתה הצדקה ממשית לכך שהתובע יכניס את עצמו ללחץ מיותר עקב דרישת מעבידו, הנתבע, להעלות את הספוגים לגלריה; סביר להניח כי לחץ זה פגע בריכוז של התובע ותרם לנפילתו מן הסולם, ולנזק המשמעותי שנגרם לו עקב פעולה לא-מורכבת ולא משמעותית באופן יחסי.

בנסיבות אלה, כאשר מציבים את אשמתו המוסרית של הנתבע, אל מול אשמתו המוסרית של התובע, כמתואר לעיל, ובשים לב לפסיקה שהובאה לעיל בכל הנוגע להטלת אשם תורם ביחסים המיוחדים שבין עובד ומעביד, סבורני כי סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20%.

הנכות הרפואית
מומחה רפואי מטעם התובע בתחום האורטופדיה, פרופ' א' פינסטרבוש, קבע בחוות דעתו כי לתובע נגרמה נכות בגין השבר עם דיפורטציה, דילול שרירי הירך בצורה משמעותית והעדר סיבוב פנימי, בשיעור 20% בהתאם לסעיף 48(1)(ו) לתוספת לתקנות. כמו כן ציין פרופ' פינסטרבוש כי לתובע נכות בגין צלקת בירך בשיעור 5%.

מומחה רפואי מטעם הנתבעת, דר' יצחקי, ציין בחוות דעתו כי נכותו הצמיתה של התובע בגין השבר עומדת על 10% בגין מגבלה מזערית בסיבוב פנימי של הירך השמאלית ו-5% בגין הצלקת, שאינה בעלת משמעות תפקודית.

וועדה רפואית לעררים שליד המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר בצירוף 5% בהתאם לתקנה 15 ו-5% בגין הצלקת.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' ליברגל, ציין בחוות דעתו כדלקמן:
"מר יגמור סבל חבלה רבת אנרגיה בתאונה בדיון שכן שבר דיאפיזארי בירך הוא ביטוי לחבלה רבת אנרגיה. טופל היטב במסמור תוך לשדי שהביא לריפוי שבר קשה זה, אך ללא ספק נותרה הגבלה בכושר הפעולה הכללי כפי שתיאר עם ממצאים אוביקטיביים ברורים. גם שימוש בטכנולוגיה החדישה לא עונה על נזקי הטראומה, יש לראות למשל את ההבדל בין זוית צואר הירך של המסמר (זוית אנטומית של 0 130) לבין זוית הצואר הנוכחית (0 120). גם נקודת כניסת המסמר מביאה לתחלואה כולל הוארוס הנ"ל ופגיעה מסויימת באבדוקטורים. הפגם בפסיה אינו קוסמטי בלבד ותורם גם הוא להפרעה תפקודית של הגף. על כן יש לקבוע נכות לצמיתות בשיעור 20% בגין מכלול הממצאים הנ"ל הגורמים להפרעות בינוניות בכושר הפעולה של הגף לפי סעיף 35 (1) ג') מותאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי. בנכות זו ביטוי כאמור גם לנזק התפקודי בפסיה.
להבנתי לתחלואה זו יש השפעה על עובד כפיים התלוי בפרק בעיסוקו והדבר אינו בתחום התמחותי (רפואה תעסוקתית)."

בנסיבות העניין, סבורני כי סביר להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על פי הערכתו של פרופ' ליברגל, בשיעור 20% בגין מכלול הממצאים הרפואיים שלו, כמפורט לעיל.

הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות
לפני התאונה התובע עבד אצל הנתבע במשך כ-10 שנים. מתלושי השכר עולה כי שכרו עמד על כ- 5,000 ₪, שכר זה צמוד להיום מגיע לכ- 5,430 ₪ במעוגל.

לדברי התובע, בעקבות התאונה הוא לא עבד עד ליום 1/8/2011; לאחר מכן הוא עבד בעבודות מזדמנות וסה"כ הכנסתו בשנת 2011 עמדה על כ- 11,000 ₪ כפי שאף עולה מטופס 106 שצירף לתצהירו; בחודש דצמבר 2002 הוא התחיל לעבוד בניקיון בחברת "חץ לניקיון", ובחודש ינואר 2013 הוא התחיל לעבוד במוזיאון מגדל דוד בירושלים בניקיון ומשתכר בעבודה זו כ- 5,100 ₪ בחודש כולל שעות נוספות (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 26 – 27); לדבריו, ספק אם הוא יכול להמשיך בעבודת הניקיון לנוכח המגבלות שלו, ומשום כך אף עבר הכשרה וקיבל רישיון לנהיגת מונית.

בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המל"ל לערך, אשר אומצו ע"י המומחה מטעמו, פרופ' פנסטרבוש וזאת כדלקמן: ל- 6 החודשים הראשונים לאחר התאונה, הפסד שכר מלא; למשך 6 חודשים נוספים לפי 30% מהשכר; ובמשך 8 חודשים נוספים, עד לסוף שנת 2011, פיצוי לפי 20% מהשכר. סה"כ 51,300 ש"ח.

מחומר הראיות עולה כי לאחר מכן הצליח התובע להשיג, אף אם במאמץ מיוחד, את רמת ההשתכרות שלו מלפני התאונה, ולפיכך אין מקום לפסוק לו פיצוי נוסף בגין הפסדי שכר לעבר.

אשר לעתיד: אמנם התובע מצליח בשלב זה להגיע לרמת השתכרות הקרובה להשתכרות שלו עובר לתאונה; ואולם נכותו הרפואית שהיא פונקציונאלית באופיה, עלולה לתת את אותותיה ברבות הימים והשנים ולגרום לפגיעה בהשתכרותו של התובע. בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בסך של 181,000 ש"ח, אשר משקלל 2/3 מחישוב אקטוארי לפי נכות של 20%, שכר של 5,430 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 67.

הפסדי פנסיה/הפרשות סוציאליות
מהפסיקה עולה כי סביר לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 12% מהפסדי השכר ( ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, [פורסם בנבו], 31.7.14). ת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר. [פורסם בנבו] (31.12.2013)).

יוצא, אפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 27,876 ₪ במעוגל.

נזק לא ממוני
בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע והנכויות הזמניות והצמיתה שנגרמו לו עקב התאונה , סבורני כי סביר לפסוק לו בגין נזק לא ממוני סך של 90,000 ש"ח.

הוצאות ועזרת הזולת
בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע והנכויות הזמניות והנכות הצמיתה שנגרמו לו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מוגברת מבני משפחתו לאחר התאונה ועלול אף להיזקק בעתיד, למצער, לעת זקנה, לעזרה נוספת. בשים לב לכל אלה, ולכך שמדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאי התובע להחזר הוצאות מהמל"ל, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך 20,000 ₪.

ניכוי תגמולי המל"ל
כאמור התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. התובע קיבל מהל"ל תגמולים בגין התאונה בסך 68,425 ש"ח (ראו נספח 14 לתצהיר הנתבע). סכום זה יש לנכות מהפיצוי.

אין לנכות את פיצויי הפיטורין שהנתבע שילם לתובע עם סיום עבודתו, שכן הזכאות לפיצויי פיטורין קבועה בחוק, ללא קשר לפגיעה בתאונה.

סוף דבר
לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
א. הפסדי שכר לעבר 51,300 ₪
ב. גריעה מכושר השתכרות 181,000 ₪
ג. הפסדי פנסיה 27,876 ₪
ד. נזק לא ממוני 90,000 ₪
ה. הוצאות ועזרת הזולת 20,000 ₪
370,176 ₪
-
בניכוי אשם תורם-20% (74,035) ₪
296,140 ₪
בניכוי תגמולי מל"ל (68,425) ₪
227,715 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ו, 10 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.