הדפסה

ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ

בפני: כב' השופטת שרה דברת – אב"ד, ס. נשיא
כב' השופט אריאל ואגו
כב' השופט יעקב פרסקי

המערערת
ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ
ע"י עוה"ד מור חן ובועז שפירא
נגד
המשיבה
החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ
ע"י עוה"ד אלי כהן ויעד גורדון

פסק דין

השופט יעקב פרסקי:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י. טישלר, ת"א 2967/08) מיום 31.7.14 ולפיו הורה על קבלת תביעת המערערת, בחלקה.

רקע ותמצית פסק הדין נשוא הערעור

1. גשמים חזקים שירדו בנובמבר 2007 באשקלון, גרמו לקריסת מצוק תומך והיסחפות של כיכר כביש שכינויה M-B ב שכונת ברנע, בכביש המקביל לים באשקלון . כתוצאה מכך, נוצר בור גדול וכיכר הבנויה בכביש נסחפה ונהרסה. המשיבה האמונה על התשתיות בעיר אשקלון פנתה לקבלת הצעות מקבלנים בהם החברה המערערת ובאמצעות בעליה ומנהלה, מר רונן טבקול, (להלן: "רונן"). המערערת פעלה לתיקון ושיקום הכיכר. לאחר ביצוע העבודה, התגלעה מחלוקת בהיקף ההתקשרות החוזית. ביהמ"ש קמא קבע שגרסאות הצדדים, כלשונו, "מוזרות", שכן כל אחת מהן, גילמה הצעה כספית שונה בתכלית. גרסת המערערת להתקשרות הינה בהיקף 1,672,732 ₪ לעומת גרסת המשיבה ולפיה ההיקף הינו 80,000 ₪. ביהמ"ש קמא קבע כי המחלוקת אינה מצויה בדיני החוזים, תוך שהוסיף כי גם אם היה סבור שהמו"מ בין הצדדים השתכלל לחוזה, מדובר בחוזה שהיה מקום לבטלו מכוח הוראתו של סע' 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973. לפיכך, קבע ביהמ"ש קמא כי יש לשלם למערערת את התמורה הראויה על בסיס חוו"ד מומחה שמינה, המהנדס צבי רון שנעזר במודד המוסמך מר אלברט שמשי. בהתאם, הובאו בחשבון נתונים שונים, כמו גודל הבור שנפער, כמות המילוי שנדרשה לסותמו, עלות המילוי, היקף ההידוק ופריטים נלווים כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט קמא.

תמצית טענות המערערת.
2. טוענת המערערת כי ביהמ"ש קמא היה צריך לקבל את גרסתה להתקשרות או לדחותה ולא לבחור באפשרות שלישית, שהינה בגדר "ייצור" חוזה שלא היה. טוענת המערערת כי שלא כדין, הוטל דופי בגרסתה, תוך התעלמות מהראיות שהובאו . המערערת טוענת שיש ליתן דגש להתעלמות מדרישת התשלום עלי ה חתם מנכ"ל המשיבה וכן מהמסמך ששימש בסיס לדרישת המשיבה מחברת הביטוח שלה, ועל ביהמ"ש קמא היה לכל הפחות לקבל את דרישת החשבון ולא ליצור חשבון "אלטרנטיבי". טוענת המערערת כי ייחוס "הטעות" לחתימת מנכ"ל המשיבה אינו כדין ומדובר במסמך ואישור מהותיים התומכים בגרסתה. לפיכך טוענת המערערת כי ביהמ"ש קמא ניתב עצמו למסלול שגוי של עלויות הביצוע שנקבעו ללא רווח יזמי. הרכיב המרכזי בו טוענת המערערת לטעות ביהמ"ש קמא הינו סוג החול ועלותו . טוענת המערערת כי בכך שביהמ"ש קמא דחה את טענת המשיבה כי החול הובא ממקורותיה, היה צריך לדחות גם את הטענה שלא היה מדובר בחול מסונן. טוענת המערערת כי טעה ביהמ"ש קמא בעריכת "אומדנא דדיינא" ובכך שבהיקף העבודות לגביהן הייתה מחלוקת, "חצה" הוא בין עמדות הצדדים, התעלם מהראיות שהובאו בפניו ולא הכריע בכול פריט ופריט איזו גרסה להעדיף . מוסיפה וטוענת המערערת כי ניתן היה בקלות, לבדוק את הפריטים המצויים עדיין בשטח, בכיכר. לסיכום נטען כי קופחה בפסיקת ההוצאות.

תמצית טענות המשיבה
3. טוענת המשיבה כי פסק הדין של ביהמ"ש קמא מנומק ומפורט, וניתן לאחר שנשקלו מלוא העדויות והראיות שהונחו בפניו. טוענת המשיבה כי בצדק נקבע שהמחלוקות הינן מתחום ההנדסה ומונה מומחה שסייע בהערכת השכר הראוי למערערת. מוסיפה המשיבה וטוענת כי בצדק קבע ביהמ"ש קמא שחתימת המנכ"ל בפגישה אקראית בחניון יש להגדירה כטעות, לאור הסברי המנכ"ל שאין מדובר באישור החשבון גופו. לטענת המשיבה, המערערת סברה כי תוכל להוציא ממנה כספים רבים שלא כדין, בתביעה מנופחת ולא מבוססת, אולם ביהמ"ש קמא דחה ניסיון זה. ביהמ"ש קמא בחן את האומדן הסביר לביצוע העבודות ובהתאם קיבל את תביעת המערערת בחלקה. מתייחסת המשיבה לטענות המערערת בפריטים השונים, כמו לגבי הטענה, כי על המומחה היה לחפור ולבדוק את איכות החומר שבו מולא הבור, כי אין בטענה זו כל ממש. המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב אף לא באחת מקביעות ביהמ"ש קמא בפריטים השונים, גם לא אלו שבדרך האומדנא תוך שמציינת כי אף היא אינה שביעת רצון מקביעות ביהמ"ש קמא, שלא קיבל במלואה את טענותיה ולסברתה אושרו פריטים שהמערערת אינה זכאית להם. לפיכך טוענת המשיבה שיש לדחות הערעור.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל הערעור בחלקו וכך אמליץ לחברי.

4. גרסת המערערת, כפי שעלתה בביהמ"ש קמא, הייתה שהמשיבה פנתה לרונן בתחילת ינואר 2008 והעבירה לו מסמך נושא תאריך 11.12.07 שהינו מכרז תיקון הכיכר, נספח "א" לתצהירו והוא הגיש הצעה בסך מצטבר של 1,672,732 ₪. לטענת רונן מכתבו של מנכ"ל המשיבה מיום 7.1.08 בו התבקש להתחיל בעבודה, מהווה קיבול הצעתו. מנגד, המשיבה טוענת שהכינה באמצעות מהנדס מטעמה, אליאס, אומדן עלויות שיקום הכיכר שעמד בגרסתו השנייה על 95,640 ₪ כולל מע"מ וכי פנתה לקבלן נוסף, עשוש, שהגיש הצעה בסך 177,000 ש"ח בתוספת מע"מ (ובתוספת כללית של 40%) . לגרסת המשיבה, רונן מסר בעל פה למנכ"ל המשיבה, הצעה בסך 80,000 ₪, וזו ההצעה שהתקבלה. רונן טען שמסר את הצעת המערערת הכתובה ביד למנכ"ל המשיבה ובנוסף שלח עותק בפקס למשרדו של המנכ"ל. המערערת אישרה כי אין בידה אסמכתאות לטענתה. בית המשפט קמא דחה את גרסת המערערת וקבע כי גרסתו של רונן "פגומה, וגם לגביה ניתן להקשות שאלות לא קלות". ביהמ"ש קמא קבע כי לא נוצר מפגש רצונות אמיתי, תוך ביקורת על כך שלאור אופייה הציבורי של המשיבה, התקשרה היא בהסכם שתנאיו אינם ברורים. לפיכך קבע ביהמ"ש קמא כי המחלוקת אינה כזו המוגדרת במחלוקת בתחום דיני החוזים, ואם כך היה קובע, היה מקום לשקול ביטול החוזה בהתאם לסע' 14(ב) לחוק החוזים.

5. טוענת המערערת כי : " טעה ביהמ"ש קמא בקביעתו כי לא השתכלל חוזה מחייב, שכן במחלוקת בה עסקינן היה עליו לקבוע מי דובר אמת ומי דובר שקר". מוכן אני לקבל את טענת המערערת ולקבוע כי בין הצדדים השתכלל חוזה מחייב אולם בהסתייגות ולפיה מדובר בחוזה שיש להשלים בו פרטים, ענין המוסדר בחוק החוזים, לדוגמא בסע' 26 וכן 45-46. למעשה, כך קבע ביהמ"ש קמא בסיפא לפסק דינו וכלשונו: " מהראיות התקבלה תמונה, שהצדדים היו שותפים לתחושה, שיש לתקן במהירות היסחפות של כיכר וקטעי כביש. אפשר שתחושת דחיפות זו, גרמה למציאות שבה כל אחד מהצדדים דימה בנפשו שהוא התקשר בהסכם על פי תנאיו ו"שיהיה בסדר ". בפרק אודות השכר הראוי קבע ביהמ"ש קמא שיש לפעול לפי סע' 46 לחוק החוזים שעניינו: "קיום בסכום ראוי". אין מחלוקת כי המשיבה הודיעה למערערת ביום 7.1.08 על אישור התחלת העבודות באופן מידי. בין הצדדים הייתה הסכמה לכך שהמערערת היא שתבצע את העבודות הנדרשות. ביהמ"ש קמא קבע שלא היה מפגש רצונות בדבר התמורה לעבודות. אני דוחה את טענת המערערת כי בהכרח, היה על ביהמ"ש קמא לקבוע בנוגע למלוא גרסתה האם גרסת אמת היא אם לאו. אמנם השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים אך בחוזה זה פרטים רבים חסרים שיש להשלימם, אשר על כן, איני סבור שיש מקום להתערב בדרך בה הלך ביהמ"ש קמא, כאשר דחה את גרסת המערערת באשר להיקף ההתקשרות ו יחד עם זאת, בחן דרך חלופית לבחינת התמורה הראויה לעבודות שבוצעו.

6. המערערת טוענת להתעלמות ביהמ"ש קמא מראיות שהונחו בפניו תוך הפניה ל - "חשבון חלקי מס' 1", מיום 21.1.08 עליו חתם מנכ"ל המשיבה ביום 25.1.08 במילים: "בוצע מאושר". ביהמ"ש קמא התייחס להסבר שעלה בחקירה הנגדית של המנכ"ל , ולפיו החתימה קשורה לביטוח ולהשגת תגמולי ביטוח גבוהים מהעלות האמיתית. ביהמ"ש קמא הביע דעתו לגבי מנכ"ל המשיבה, מר יעקב (קובי) נעים וגרסתו בלשון זו : "בהסבר זה המנכ"ל "מיקם" עצמו בין אלה, שבדרכם להשגת המטרה (כסף), מוכנים להציג מצגים שאינם אמת". בהערת אגב יש לציין כי התנהלות המנכ"ל והמשיבה כפי שעלתה בתיק זה, מטרידים ביותר, למשל, בדרך בה נערכו התקשרויות, כביכול בהתאם לכל לים, אולם ההתרשמות הינה לסימני שאלה החורגים מהמחלוקת בתיק זה.

לגוף הדברים, ביהמ"ש קמא דחה הטענה ולפיה חתימת המנכ"ל מהווה הסכמה לתוכנו של החשבון, בין היתר לאור קביעתו כי אין דרכם של חשבונות להיות מאושרים בפגישה בחניון, דבר המעקר את יסוד הרצינות וגמירות הדעת , כי החשבון הוגש ללא אסמכתאות, ללא בדיקת כמויות ובחריגה טוטלית מהדרך הרגילה של מנגנון אישור. למעשה, רונן אישר כי אותה פגישה בחניון שם חתם המנכ"ל על החשבון, באה בעקבות שיחה שערכו בנוגע לצורך של המשיבה לקבל את תגמולי הביטוח ולצורך זה נדרשה חתימת המנכ"ל, (ראו: תצהיר רונן סע' 15). לדברים יש להוסיף כי החשבון החלקי, שהפך לחשבון סופי, הוגש ביום 22.1.08 תוך שהחשבון מתייחס לעבודות שבוצעו עד ליום 21.1.08. עיון ביומני העבודה שצירפה המערערת מעלה כי עד וכולל יום 21.1.08 עבדה המערערת באתר 12 יום, כאשר לאחר 21.1.08 הוסיפה היא לעבוד 6 ימי עבודה נוספים. בימי העבודה הנוספים, המשיכה המערערת כפי שעלה מיומני העבודה לבצע עבודות, אשר מאותו החשבון החלקי עלה כי כבר הושלמו, כך שמתעורר סימן שאלה מה אושר למעשה, כאשר לכאורה המנכ"ל אישר עבודות שטרם בוצעו. רונן אישר כי לא פעל בשום אופן להביא מסמכים נוספים לתמוך בחשבון החלקי מאז הגשתו ועד להגשת התביעה וגם שלא הגיש חשבון בגין העבודות שבוצעו לאחר אישור המנכ"ל. כבר פורט כי ביהמ"ש קמא ראה בהתנהלות ההדדית כהתנהלות "מוזרה". בכול אופן, ביהמ"ש קמא קבע כי חתימת המנכ"ל אינה מהווה הסכמה לתוכן החשבון ולאור הנסיבות, בין היתר התנהלות רונן והמערערת, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו זו, שכן לכאורה אכן נועד אישור החשבון לקבלת כספים מחברת הביטוח. ברם, יוטעם , שהנמקתי לקביעה זו מעט שונה מזו של בימ"ש קמא ואינה נעוצה ב "היעדר רצינות" בהליך האישור.

7. ביהמ"ש קמא קבע כי המחלוקת המהותית בין הצדדים הינה עובדתית הנדסית, תוך התייחסות לשתי נקודות מחלוקת מרכזיות שהינן גודל הבור שנוצר, על מנת לקבוע את היקף המילוי והשאלה באיזה חומר בוצע המילוי. המומחה שמונה, המהנדס צבי רון, נדרש להתייחס לשאלות העובדתיות שבמחלוקת. בחוות דעתו, המומחה קיבל את עמדת התובעת באשר למספר פריטים שאינם בהיקפים גבוהים. לגבי פריטים אחרים, המומחה קבע את היקף המילוי, סוג המילוי והיקף ההידוק שנדרש תוך קבלת עמדת המערערת בחלקה . המומחה הותיר לשיקול דעת ביהמ"ש מספר פריטים שוליים יחסית. ביהמ"ש קמא בחן הפריטים ונתן משקל מהותי לחוו"ד ה מומחה. בטרם אתייחס לפריטים, אתייחס לדרישת המשיבה מהביטוח ולגרסאות הבסיסיות של הצדדים.

8. המערערת הפנתה לדרישת המשיבה מחברת הביטוח במכתב מיום 19.3.08, וטענה להודאת בעל דין. מנגד, המשיבה טענה כי הפנייה לחברת הביטוח ודרישת הפיצוי, נבדלת מתביעת המערערת שהרי לפי שיקוליה, רשאית היא להקדים או לדחות בפועל תיקון חלק מהנזקים או להשתמש בחומרים תואמים או לתמחר הדרישה לפי מחירון דקל, אולם מנגד להשכיל ולהשיג מול הקבלנים מחיר טוב יותר. הדרישה מחברת הביטוח נערכה כחודשיים לאחר שהעבודות בוצעו, ולא נטען לגבי מסמך זה כי נערך בחוסר יישוב הדעת, כמו באשר לחשבון החלקי, זה שנחתם בחניון. איני משוכנע כי ניתן לדרישה מהביטוח המשקל הראוי בשקלול הפריטים השונים בקביעת התמורה הראויה למערערת . כך למשל, אם במסמך זה המשיבה מתייחסת להיקף מילוי של 8,000 קוב, או היקף הידוק של 13,000 מ"ר, כחלק מהעבודות לכיסוי הבור, מדובר בנתונים בעלי משקל של ממש.

9. בהתייחס לגרסאות הבסיסיות, כפי שעלה מתצהיר מנכ"ל המשיבה, נטען שהמשיבה היא שסיפקה חומר מילוי ממקורותיה, ועל מנת שלא יהיה לה חסרון כיס, תבעה החזר לפי 70 ₪ לקוב. מאידך, רונן טען כי היה לו מלאי של חומר מילוי כאשר בחקירתו הנגדית הסביר כי ביצע חפירות לבתים פרטיים, בהם ביתו, וכך יכול היה לצבור חול מסונן. ביהמ"ש קמא קבע כי חומר המילוי היה ממקורותיה של המערערת והיא זכאית לתמורה בגינו. אלא שהמשיבה בגרסתה טענה כי חומר המילוי היה חול מסונן, ממקורותיה. ככול שלא התקבלה גרסת המנכ"ל כי היה זה חול ממקורותיה, לא ברור, מדוע הדבר משליך על סוג חומר המילוי לגביו לא חלקה המשיבה. לפיכך, מסקנתי הינה שיש להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא, ולקבוע כי חומר המילוי ממקורותיה של המערערת היה חול מסונן , ובמקום המחיר לקוב שנקבע בביהמ"ש קמא, השווי יועמד על סך של 70 ₪ לקוב.

10. באשר להיקף המילוי, קבע ביהמ"ש קמא כי גודלו של הבור שנפער, קשור לכמות חומר המילוי שנדרשה. בעניין זה עלו מספר גרסאות. גרסת מומחה המערערת המודד ניג'ם בכר ולפיה כמות המילוי עמדה על 11,169 קוב. גרסה אחרת של המערערת מפי המפקח יבורסקי ולפיה דובר בחומר בהיקף 10,000 קוב, גרסה שנתמכה בידי מי שהוביל את החומר, מר אבו עייש עבד. מנגד, המשיבה טענה בהתאם לחוו"ד המודד אבנר שיאון כי כמות המילוי הנדרשת ה ייתה 2,752 קוב. כן הביאה המשיבה אפשרויות נוספות בהיקפים נמוכים יותר. מטעם מומחה ביהמ"ש ובאישורו, מונה המודד אלברט שמשי שקבע כי סך המילוי עמד על 5,652 קוב. ביהמ"ש התייחס לעמדת מנכ"ל המשיבה מול הביטוח, שם טען לסך של 8,000 קוב וכן לשמאי הביטוח אינג' נחמן אידלס אשר אף הוא נקב בכמות של 8,000 קוב. ביהמ"ש קמא מתייחס לגרסתו הבעייתית של המנכ "ל ולפיה מדובר בסכום שננקב, "לצורך הביטוח" ואף מתייחס לקושי העומד בפניו וכלשונו: "איני משלה את עצמי לחשוב שקיימת נקודת אחיזה בטוחה כלשהי, שהיאחזות בה מובילה למסקנה נכונה באופן אבסולוטי". לפיכך, ביהמ"ש קמא, קבע שיש לאמץ את עמדתו של מומחה בית המשפט, וכלשון ביהמ"ש קמא העדיף את קביעת המומחה, "לא בלי התלבטות". מסקנתי הינה שיש להתערב בקביעתו זו של ביהמ"ש קמא. כפי שפורט לעיל, מנכ"ל המשיבה טען כלפי הביטוח כי היקף המילוי עומד על 8,000 קוב. ביהמ"ש עצמו לא היה משוכנע כי יש להסתמך על קביעת המודד מטעם המומחה. נקודת האחיזה הראויה הינה זו שבהודאת המנכ"ל כלפי חברת הביטוח, ומכאן היה מקום להעביר הנטל למשיבה, מדוע שלא יתקבל נתון זה כמשקף את היקף החומר למילוי הבור, נטל שלא עמדה בו. לפיכך, יש להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא ולקבוע שהיקף חומר המילוי יעמוד על 8,000 מטרים מעוקבים.

11. באותו אופן, באשר להיקף ההידוק שבוצע, מנכ"ל המשיבה בדרישה לביטוח טען ל - 13,000 מ"ר. ביהמ"ש קמא פירט את המחלוקת בין הצדדים. המערערת טענה ל 13,000 מ"ר ואילו המשיבה טענה להיקף 8,000 מ"ר. ביהמ"ש קמא ערך "אומדנא דדיינא", לאחר שהמומחה הותיר המחלוקת לשיקול דעת בית המשפט, ועשה ממוצע, לפיכך קבע היקף 10,500 מ"ר. יש להתערב בקביעה זו, על בסיס מכתב מנכ"ל המשיבה לביטוח, ולקבוע כי היקף הידוק השטחים שבוצע הינו 13,000 מ"ר ולא כפי שנקבע בפסק דינו של ביהמ"ש קמא.

בנוסף, עמדה מחלוקת בין הצדדים לגבי רכיב שהינו כמות הידוק מילואים. ביהמ"ש קמא אישר כמות בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו, בהיקף של 6,545 קוב. אלא שבאופן דומה לפריטים הקודמים ולאור מסמך דרישת המשיבה לביטוח, שם הכמות עמדה על סך של 12,500 קוב, יש להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא שאימץ את קביעת המומחה, ובהתאם לקבוע כי היקף הידוק המילויים יעמוד בהיקף של 12,500 קוב.

12. המומחה הותיר לשיקול דעת ביהמ"ש קמא מספר פריטים שוליים: חיבור צינור ניקוז 40, 2 יחידות, עלות יחידה 1,500 ₪, המערערת טוענת לביצוע 2 יחידות, המשיבה הכחישה ביצוע. צינורות בטון בקוטר 40 ס"מ, עלות 260 ₪ למטר, 17 מ' בוצעו לשיטת המערערת, המשיבה הכחישה ביצוע. 2 תאי קליטה 2 רשתות 2 אבני שפה, עלות ליחידה, 4,700 ₪, המערערת טוענת ל 2 יחידות המשיבה הכחישה. ניקוי ושטיפה של תאי בקרה לניקוז, מחיר יחידה 250 ₪, המערערת טענה ל – 20 יחידות המשיבה הכחישה. הפער הכספי המצטבר בפריטים אלו עומד על סך 21,820 ₪ לטענת המערערת, 0 ₪ לטענת המשיבה. ביהמ"ש קמא "חצה" את הסכום המצטבר . משלא נימקה המערערת ופירטה את הראיות התומכות בגרסתה ולאור הכחשת הביצוע, כאשר להבדיל מפריטים אחרים לגביהם המחלוקת הייתה על היקף הביצוע ולא על עצם הביצוע שאז ניתן היה להסתייע בדרישת המשיבה לביטוח , לא מצאתי מקום להתערבות בקביעת ביהמ"ש קמא.

13. לפיכך, מסקנתי הינה שיש מקום להתערבות בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, כפי שפורט ברכיבים המרכזיים, בסע' 9-11 שלעיל, קביעות שיבואו במקום קביעות ביהמ"ש קמא, בערכים כפי שנפסקו בעמ' 13 ש' 8-9 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא. בהתאם, יוגדל חיוב הנתבעת באגרה, בהתאמה, בערכים כפי שנקבעו בעמ' 13 ש' 12 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא.

המשיבה תישא בהוצאות המערערת במסגרת הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

לא מצאתי מקום להתערבות בקביעת שכה"ט או העדר ההוצאות (למעט אגרה) כפי שקבע ביהמ"ש קמא, לאור חלקה של המערערת ביצירת אי הוודאות בזמן אמת.

העירבון שהופקד, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

לפיכך ובכפוף לאמור לעיל, אמליץ לחברי לקבל את הערעור בחלקו כפי שפורט ברכיבים השונים .

יעקב פרסקי , שופט

השופטת שרה דברת, ס. נשיא:
אני מסכימה.

שרה דברת, סגנית נשיא
אב"ד
השופט אריאל ואגו:
אני מסכים.

אריאל ואגו, שופט

לפיכך הערעור התקבל בחלקו כמפורט בפסק דינו של כב' השופט פרסקי.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו, שופט

יעקב פרסקי, שופט