הדפסה

טלי ושמעון נ' אדרי

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים

אבגי טלי ושמעון
ע"י עו"ד גדעונין

נגד

נתבע

גד אדרי
ע"י עו"ד ארד יונתן

פסק דין

בפני תביעה שטרית, לחייב ה נתבע לפרוע 4 שיקים על סך של 68,045 ₪.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
הנתבע, מר אדרי גד (להלן: "אדרי"), הוא המושך של ארבעת השיקים נשוא התביעה (להלן: "השיקים").
השיקים הינם שיקים סחירים.
חברת מנחת שי בע"מ, רשומה כנפרעת בארבעת השיקים.
השיקים נמסרו על ידי אדרי למר ארז סויסה (להלן: "סויסה"), הבעלים של חברת מנחת שי.
השיקים הוסבו לתובעים.
התובעים אוחזים בשיקים.
התובעים עוסקים בניכיון שיקים.
מהלך ודיון
התובעים הגישו את השיקים לביצוע בל שכת ההוצאה לפועל בתיק – 14-08779-10-3 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
הנתבע הגיש התנגדות, אשר התקבלה בהחלטת כבוד הרשם יניב בוקר (בתוארו דאז), מיום 27.9.11 (לאחר שהתנהל דיון ביום 16.5.11, במסגרתו נחקר אדרי ).
בהחלטתו זו קבע כבוד הרשם בוקר כדלקמן: "בעניינו, טען המצהיר הנוסף מטעם המבקש, שהינו בעליה של הנפרעת המקורית על השיקים, כי השיקים הגיעו לידיהם של המשיבים, רק לאחר שנטילתם ממנו נעשתה שלא כדין, במסגרתה של עבירת סחיטה באיומים.......אומנם, המשיבים אינם נמנים על מי שאיים על המצהיר הנוסף מטעם המבקש, ברם, די בטענה זו, שאין ספק כי, כרונולוגית, קודמת היא למועד העברת השיקים לידי המשיבים...כדי לאפשר למבקש להתגונן בפני התביעה השטרית..." (עמ' 2 להחלטה שורות 7 – 17).
בתאריך 7.3.11 התקיים דיון בבקשה לביטול עיקולים שהגיש אדרי, במהלכו נחקר ו אדרי וסויסה (הבקשה לביטול עיקולים וכן פרוטוקול אותו דיון מתויקים ב"נט המשפט" בתיק 40409-12-10, שהינו תיק כפול שנפתח , ובהמשך הוחלט על סגירתו).
בתאריך 4.5.14 אמור היה להתקיים דיון הוכחות בתיק. במעמד הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה התיק יוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף, בנוגע לשאלה האם הש יקים הוצאו מסויסה באיומים, אם לאו.
בהמשך התברר כי אותה הסכמה לא הבשילה לכדי הסכם ולפיכך התיק נקבע שוב להוכחות.
בתאריך 9.9.14 בוטל דיון הוכחות נוסף בשל אי התייצבותו של העד מטעם התובעים – מר אמיר אסדו (להלן: "אסדו"), (בגין ביטול דיון זה, שילמו התובעים הוצאות לנתבע).
בתאריך 12.1.15 התקיים דיון ההוכחות. במהל ך הדיון נחקר עד מטעם התובעים, אסדו וכן נחקר אדרי. מר סויסה לא הגיע להיחקר על תצהירו וב"כ הנתבע הודיע על משיכת תצהירו.
לאחר הדיון הוגשו סיכומי הצדדים.
טענות הנתבע
בין אדרי לבין סויסה התקיימו במשך זמן רב יחסי מסחר בתחום הירקות והפירות. אדרי הינו בעל חנות וסויסה סיפק לו סחורה, ירקות. בשלב כלשהו סויסה נקלע לקשיים כלכלים וביקש מאדרי המחאות על חשבון סחורה עתידית שיספק לו.
הסחורה בגינה ניתנו השיקים מעולם לא סופקה לאדרי ולכן חל כישלון תמורה מלא.
משהבין אדרי שסויסה אינו מתכוון לספק לו את הסחורה, ביטל את ההמחאות ודרש לקבלן בחזרה.
לאחר פרק זמן, סויסה התלונן במשטרה כי השיקים (יחד עם שיקים אחרים), נלקחו ממנו בכוח ובאיומים על ידי אסדו, ושמעון ארזון (להלן: "ארזון").
נגד אסדו וארזון, שהינם "חיילים" של התובעים, הוגש כתב אישום.
התובעים עוסקים בניכיון שיקים ומתן הלוואות בשוק האפור.
התובעים אינם אוחזים כשורה שכן השיקים נלקחו מסויסה על ידי אסדו וארזון , העובדים אצל התובעים , בכוח ובאיומים , ולא ניתנה עבורם תמורה לסויסה.
על פי הקבוע בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), יש לבחון את מועד סיחור השיק – ה אם נעשה לפני או אחרי כישלון התמורה.
הוכח כי אדרי ביטל את ההמחאות לפני הגעתן לידי התובעים.
עדותו של אדרי הייתה קוהרנטית ואמינה בניגוד לעדותו של אסדו. התובעים לא הצליחו להוכיח מתי הגיעו לידיהם ההמחאות, האם ההמחאות בכלל נרשמו בספרי העסק, מה הסכום ששולם לסויסה על חשבון ההמחאות וכיוצ"ב.
טענות התובעים
סויסה ניכה את השטרות אצל התובעים וקיבל תמורתם תמורה
לנוכח הודעת אדרי במועד ההוכחות, כי הוא מושך את תצהירו של סויסה, יש לקבוע כי אדרי לא הוכיח את טענתו לפיה השיקים הוצאו מסויסה בכפיה.
בכל מקרה כתב האישום שהוזכר על ידי אדרי, לא נסוב כלל על השיקים הנדונים והוא כלל לא כולל טענה לפיה השיקים נשוא התביעה, או שיקים אחרים, הוצאו כביכול בכוח מסויסה.
במסגרת דיון ההוכחות בתיק הפלילי הודה סויסה כי ניכה שיקים דרך אסדו פעמים רבות.
מעדותו של אדרי עלה כי השיקים נתנו על ידו לסויסה בעד ערך – כעזרה כלכלית, לצורך קבלת אשראי מצדדים שלישיים), ולפחות כשיק טובה במעמדו כשיק בעד ערך. ו/או בתמורה לאספקת פירות וירקות.
אדרי הודה במהלך חקירתו כי ביטול השיקים נעשה לאחר הסבתם.
דיון והכרעה
דיון בטענה לפיה השיקים נלקחו מסויסה בכוח ובאיומים - הטענה שהשיקים נלקחו בכוח מסויסה לא הוכחה אלא ההפך.
הוכח כי השיקים נמסרו לנציג התובעים על ידי סויסה והוא קיבל עבורם תמורה.
אסדו אשר מסר תצהיר מטעם התובעים ונחקר על תצהירו, העיד כי בתקופה הרלוונטית עבד אצל התובעים בעסק לניכיון שיקים, וכי השיקים נמסרו לו מסויסה.
סויסה פנה אליו בבקשה לנכות לו שיקים שכן היה זקוק לכסף מזומן, ואכן כסף מזומן נמסר לסויסה תמורת אותם שיקים.
אדרי אומנם הצהיר כי השיקים נלקחו מסויסה בכוח, אולם אין חולק שאין לו ידיעה אישית על כך ומדובר בעדות שמיעה.
מטעם סויסה הוגשו שני תצהירים. האחד נחתם ביום 23.2.11 והוגש במסגרת הבקשה לביטול עיקולים (להלן: "התצהיר הראשון"). סויסה נחקר על תצהיר זה במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה לביטול עיקולים ביום 7.3.11.
התצהיר השני נחתם ביום 31.12.13 והוגש במסגרת תצהירי העדות הראשית בתיק זה (להלן: "התצהיר השני").
סויסה אולם לא התייצב במעמד דיון ההוכחות על מנת להיחקר על תצהירו, ולפיכך "משך" ב"כ הנתבע את תצהירו של סויסה מהתיק (ראה פרוטוקול מיום 12.1.15 עמ' 22 שורות 1 ו – 2).
ב"כ התובעים טוען לפיכך ובצדק כי לאור משיכת תצהירו של סויסה, יש לקבוע כי טענת הסחיטה באיומים לא הוכחה בהליך שבפנינו וכך אני קובעת (סויסה נחקר אומנם על התצהיר הראשון במהלך הדיון מיום 7.3.11, אז נדונה בקשה לביטול עיקולים אולם ב"כ הנתבע לא ביקש להסתמך על ראיה זו, ובעניין זה אני מפנה לקבוע בתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ).
לכך יש להוסיף כי תצהירו של אסדו לא נסתר במהלך חקירתו הנגדית שהתקיימה בפני.
למעלה מהצורך אפנה לקביעות בהליך הפלילי שנוהל נגד אסדו וארזון. הליך בו סויסה היה המתלונן.
מי שביקש לכל אורך ההליך שבפני להסתמך על אותו הליך פלילי היה הנתבע .
במועד בו ניתנה הרשות להגן, טרם הסתיים ההליך הפלילי.
בהחלטה המתירה לנתבע להתגונן מפני התביעה, קבע כבוד הרשם הבכיר יניב בוקר (בתוארו דאז), כדלקמן: "..כפי שהובהר לעיל, בשלב זה אין בית המשפט קובע ממצאי מהימנות, וממילא די בטענה של סחיטת השיקים באיומים מן המצהיר שמטעם המבקש, כדי לפגום בזכות הקניין של המסחר, ללא כל קשר לעסקת היסוד המקורית לה היה שותף המבקש..." (הדגשה שלי – הח"מ).
בינתיים הסתיים ההליך הפלילי (פ 8214/09), בהכרעת דין מזכה כלפי שני הנאשמים (ראה שתי הכרעות דין נפרדות מיום 4.9.14).
העובדות שנקבעו במסגרת הכרעות הדין אינן תומכות בטענות הנתבע בתיק זה אלא להפך.
עיון בהכרעת הדין מעלה כי נקבע בהן שסויסה מסר שיקים לאסדו ולארזון תמורת קבלת כסף מזומן.
וראו מה שנקבע בהכרעת הדין בעניינו של אסדו, הנאשם 2 - "..כל שהוכח במשפט – בעדויותיהם של המתלונן (סויסה – הח"מ), ושל אשתו, כמו גם של נאשם 2 – הוא שלנאשם 2 הגיעו שיקים שנמסרו לו על ידי המתלונן, עצמו..". (עמ' 25) (הדגשה שלי – הח"מ), ובהמשך: "..נאשם 2, הוסיף וטען כי את פריטת השיקים שמסר לו המתלונן (סויסה – הח"מ), הוא עשה במסגרת העבודה בחנות להמרת מטבע שבה הוא עבד ועבור מעסיקו. הכסף שנמסר תמורת השיק היה של מעסיקו, והמעסיק היה מקבל את העמלה. נאשם 2 רק תיווך ביניהם. טענה זו של נאשם 2 לא נסתרה. אין להתעלם מכך שהחוב אינו של נאשם 2 אלא של מי שנאשם 2 הועסק אצלו.." (עמ' 27) (הדגשה שלי – הח"מ).
להשלמת התמונה אציין כי בכתב האישום עצמו, המדינה , היא המאשימה, לא ציינה בשום מקום כי היא מייחסת למי מהנאשמים נטילת/לקיחת שיקים מסויסה בכוח ובאיומים.
הנה כי כן ההכרעה בהליך הפלילי, אליו הפנה הנתבע לאורך כל הדרך, כהליך שתומך בטענותיו, מחזקת ותומכת את עדותו של אסדו שנשמעה בפני, זה וסותרת את האמור בתצהיר אדרי (ובתצהיר סויסה).
דיון בטענת כישלון תמורה – טענת כישלון התמורה נטענה אכן בתצהיר אדרי אשר הוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן (תצהיר מיום 29.9.10, ראה סעיפים 1 - 2 ו - 19 לתצהיר).
טענה זו לא נסתרה בחקירתו.
יחד עם זאת אין בטענה זו כדי לסייע לאדרי להדוף תביעה זו, שכן הוכח בפני כי התובעים שהינם צדדים רחוקים, אוחזים כשורה בשיקים.
בסעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), נקבע כי אוחז כשורה בשטר, הריהו אוחז בו כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינ ית של צדדים קודמים לו , ומכל טענות הגנה אישיות שהיו להם, וביכולתו לאכוף תשלומו על כל צד החב על-פי השטר
סעיף 28 לפקודה קובע מיהו אוחז כשורה.
על-פי סעיף זה, תנאי האחיזה כשורה הינם:
(1) נטילת השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו (2) אחיזת השטר התקיימה לפני שעבר זמנו (3) לא הייתה לנוטל השטר ידיעה שהשטר חולל לפני שנעשה אוחז (אם אכן השטר חולל לפני שנעשה אוחז) (4) נטל את השטר בתום-לב (5) בעד ערך (6) בעת סחור השטר לידיו לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה.
מהראיות שהובאו בפני עולה כי התובעים הינם אוחזים כשורה. השיקים נמסרו להם כשהם שלמים. אסדו הצהיר כי השיקים נמסרו לו לפני שהגיע מועד פירעונם, והצהרתו זו לא נסתרה ונתמכה בתשובות אדרי בחקירה נגדית (ראה סעיף 6 לתצהיר אסדו ; ראה גם עדות אדרי, פרוטוקול מיום 12.1.15 עמ' 18 שורות 7 – 1 3).
כמו כן הוכח כי רק לאחר שהשיקים כבר היו בידי התובעים, פעל אדרי לחלל את השיקים (עדות אדרי פרוטוקול מיום 12.1.15, עמ' 20 שורות 23 –25). הוכח כי סויסה קיבל כסף בעד השיקים - הוכח שסויסה מסר את השיקים לנציגי התובעים, במסגרת עסקת ניכיון.
התובעים לא ידעו על בעיה כלשהי בעסקה בין סויסה לאדרי כאשר קיבלו את השיקים לידיהם.
מצאתי לפיכך , כי התובעים הוכיחו כי הינם אוחז ים בשיקים כשורה, ולפיכך, גוברת זכותם בשיקים על טענת כישלון התמורה שנטענה ע"י הנתבע.
הצדדים טענו להלכת גוייסקי. בהתאם להלכה זו אם השיק סוחר כנגד ערך בטרם נכשלה התמורה, הרי שאין האוחז בצ'ק צריך להוכיח אחיזה כשורה, ודי לו להוכיח כי ניתן ערך בעד השטר. מאחר וקבעתי כי התובעים הינם אוחזים כשורה, הרי שלא מצאתי מקום וצורך להידרש להלכה זו.
לסיום
אני מורה על קבלת התביעה.
צו עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל – מבוטל , וניתן להמשיך ולפעול במסגרת תיק ההוצאה לפועל. סכום התביעה המעודכן הינו יתרת החוב המעודכנת בתיק ההוצאה לפועל.
משהתקבלה התביעה זכאים התובעים להוצאות.
ב"כ אדרי טוען למחדלים של התובעים בניהול תיק זה. אני אכן מצאתי בזמנו מחדל בהתנהגות התובעים בדבר ביטול דיון הוכחות, אולם כבר חייבתי את התובעים לשלם לאדרי הוצאות בגין מחדל זה. באשר ל טענה בדבר הימשכות ההליכים בתיק, אותה תולה כל אחד מהצדדים בצד שכנגד, אני מוצאת שלשני הצדדים חלק בהימשכות ההליכים , ולפיכך הרי שאין מקום להפחית מההוצאות שזכאים התובעים לקבל מאדרי, בגין טענה זו.
אשר על כן אני מורה כי אדרי ישלם לתובעים סל של 8,120 ₪ עבור הוצאות משפט.
זכות ערר כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.