הדפסה

טי.ל.וי מודלס יזמות והפקה בע"מ נ' בן שושן ואח'

בקשה מס'
6

בפני
כב' השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי
המבקשים

1. ראובן רוברט בן שושן

2. רוברטו מודלס אינטרנשיונל בע"מ

3. רוברטו,מלול, קריטי ייצוג וניהול שחקנים בע"מ

4. רוברטו מודלס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבישי ריינמן

נגד

המשיבה

1. טי.ל.וי מודלס יזמות והפקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ברק נוריאלי

החלטה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה

העובדות בתמצית
חברת טי.אל.וי. מודלס יזמות והפקה בע"מ, התובעת והמשיבה בבקשה זו ( להלן: "המשיבה") היא חברה פרטית הרשומה בישראל, העוסקת באיתורם וייצוגם של דוגמנים, שחקנים וניצבים. הנתבע 1, מר רוברט בן שושן, המבקש, הוא בעליהן ומנהלן של חברות בעלות יריבות עסקית עם המשיבה, העוסקות אף הן בתחום איתור וייצוג דוגמנים, שחקנים וניצבים ( להלן :" החברות").
במקור הוגשה התביעה נגד החברות הנ"ל, אולם בהסכמת המשיבה הן נמחקו מכתב התביעה בישיבת יום 4.9.14.

בכתב התביעה נטען, כי המבקש העתיק ופרסם את תצלומיה של המשיבה באתר אינטרנט מסחרי שבבעלותו, תוך שהוא מפר את זכויותיה. מדובר בתצלומיה של הדוגמנית בטי זלצר, אשר יוצגה על ידי המשיבה בעבר, ובחודש אפריל 2013 בחרה להתקשר עם המבקש לצורך ייצוגה.
המשיבה עתרה לצוות על המבקש להימנע מלהמשיך לפרסם את תצלומי המשיבה; מתן חשבונות הנוגע לרווחים שהופקו כתוצאה מהפרסומים המפרים; תשלום פיצויים בסך 500,000 ₪, או לחילופין תשלום פיצויים סטטוטוריים בלא הוכחת נזק בסך של 500,000 ₪ בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 או חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007.

הבקשה לחיוב בערובה
ביום 30.9.14 הגיש המבקש " בקשה להפקדת ערובה להוצאות ועיכוב הליכים עד להפקדת הערובה". לטענת המבקש, מדובר בתביעה סתמית, נעדרת עילה ויריבות. המבקש טוען, כי הזכויות הקנייניות בתמונות שייכות לדוגמנית, אשר שילמה עליהן מכספה, וכלל אינן שייכות למשיבה, ועל כן דין התביעה להידחות. כמו כן, טוען המבקש, כי לדיון שהתקיים בתיק לא הגיע נציג מטעם המשיבה, דבר המעצים את החשש כי מדובר בתובעת חסרת נכסים או פעילות כלשהי. המבקש מעלה חשש, כי כאשר תידחה התובענה, הוא יוותר בפני שוקת שבורה, ללא יכולת לגבות את הוצאות ניהול הגנתו, ועל כן הוא עותר לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 50,000 ₪ לפחות, ולהתנות את המשך ניהול ההליכים בתביעה בהפקדה כאמור.
לטענת המבקש סעיף 353 א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 והפסיקה מורים, כי חיוב חברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא חריג.
המשיבה הגישה תגובה לבקשה בה טענה, כי היא חברה רווחית, אשר דוחותיה מלמדים על רווחיות בסוף כל שנה; מצבה הכלכלי יציב ואיתן וככל שתוטלנה הוצאות משפט לחובתה, לא יהיה לה כל קושי לשלמן. לדבריה, חשבון הבנק שלה מתנהל ביתרת זכות תמידית והיא בעלים של מכונית מסוג פורד אשר יוצרה בשנת 2013.
באשר לסיכויי התביעה להתקבל, טוענת המשיבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים. המשיבה טוענת, כי המבקש הפר באופן מכוון את זכויותיה, תוך ידיעה ברורה כי התצלומים הם קניינה המסחרי של המשיבה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בכתב הגנתו, לא הכחיש המבקש את המעשים המיוחסים לו וטען טענות סרק, שכל מטרתן להסיט את הדיון מהמחלוקת האמיתית.
לטענת המשיבה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהתקיים דיון קדם משפט והוגשו תצהיריה, מתוך שיקולים טקטיים בלבד, ועל מנת לעכב את הדיון הענייני בתובענה.

דיון והכרעה
סעיף 353 א לחוק החברות קובע כך:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הסעיף מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב, לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. במסגרת הפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלה האם הוגשה התביעה בחוסר תום לה ומה סיכוייה, האם הבקשה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכו' (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) (להלן: "נאות אואזיס")).
מאז שניתנה ההחלטה בעניין נאות אואזיס, שב בית המשפט העליון ונדרש לסוגיית חיוב בערובה של חברה בע"מ, וביסס את הגישה לפיה על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. בשלב השני, על בית המשפט להחליט אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה בערובה ( ראו, למשל, ע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (2011); רע"א 7706/12 עירית ירושלים נ' שירותי מזון בע"מ (2012) ).
בעניין ל.א. הנדסה ממוחשבת נקבע, כי בשלב השני " הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת- להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערובה, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".
הנטל להוכיח יכולת כלכלית ולסתור את החזקה על פי סעיף 353 א אינו תיאורטי. מצופה, כי החברה תפרט באמצעות רו"ח מטעמה את רווחיה, מצב השעבודים המוטלים עליה וכיוצ"ב ( ראו, למשל, ת"א 8607-06-11 ארט יודאיקה בע"מ נ' גץ טלי עד שינוע בע"מ (2011).
במקרה הנדון צירפה המשיבה לתגובתה עותק מתדפיס חשבון העו"ש, נכון לחודשים אוגוסט-אוקטובר 2014; צילום רישיון רכב; דו"ח כספי לשנת 2013, אישור רואה חשבון ואישור יועץ מס.
מתדפיס חשבון העו"ש של המשיבה, ניתן ללמוד כי החשבון מתנהל ביתרת זכות לאורך החודשים האחרונים, וכי נרשמת יציבות בהכנסותיה של המשיבה. אישורו של יועץ מס, אשר צורף אף הוא לתגובה לבקשה, מלמד על כך שהיתרה המשוערכת של המשיבה, נכון ליום 30.11.14 עומדת על 329,323 ₪.
לבסוף, דו"ח רואה החשבון שצורף לתגובה מפרט את רכושה של המשיבה, התחייבויותיה השוטפות וגרעון בהון. כל אלו מלמדים על איתנותה הכלכלית של החברה, ועל כך כי אם תידחה תביעתה- יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המבקש.
מעבר לנתונים הכספיים המלמדים על מצבה הכלכלי של החברה, אציין, כי הבקשה היא לאקונית, ואינה מנמקת כנדרש מדוע יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. דומה, כי המבקש " דילג" על שלב הבדיקה הראשון, העוסק במצבה הכלכלי של החברה התובעת, ובחר להניח כי מדובר בחברה שמצבה אינו שפיר. המבקש הסתפק באמירה, לפיה " לדיון שהתקיים בתיק לא הגיע אף נציג אחד מטעם המשיבה..., דבר אשר מעצים את החשש כי מדובר בתובעת חסרת נכסים ו/או פעילות כלשהי" (סעיף 14 לבקשה). מעבר לכך, עוסקת כל כולה של הבקשה בסיכוייה הקלושים של התביעה, לשיטת המבקש. גם בענין זה לא דק המבקש פורתא. הטענה כי הדוגמנית שילמה עבור התמונות אינה מלמדת כשלעצמה, כי זכויות הקנין בהן שייכות לה ולא למשיבה. מדובר בטענה עובדתית, שטרם הוכחה.
בסיכומם של דברים, לא מצאתי לנכון לפקפק ביכולתה של המשיבה לשאת בהוצאות המבקש. בנוסף, לא שוכנעתי בשלב זה של הדיון, כי סיכוייה של התביעה להתקבל נמוכים, כטענת המבקש.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.