הדפסה

טיט-קל איטום בע"מ נ' סויסה ואח'

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובעת

טיט-קל איטום בע"מ

נגד

נתבעים

1.עמית סויסה
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.
הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של ק.מ. מורחב המשמש דיון סופי, ובמהלכו שמעתי את שני הנהגים המעורבים בתאונה.
עיון בטופס ההודעה על התאונה של נהג התובעת מר ששון אליהו, מצביע על כך שטופס ההודעה אשר אינו חתום ואשר הוגש חודש ימים לאחר המקרה מציין "רכב צד ג' פגע ברכב מאחור".

ניתוח הגירסה כפי שנמסרה בביהמ"ש, מצביע על כך כי אין המדובר בפגיעה חזית אחור קלאסית. לטענת התובע, הוא הגיע לצומת, בדק שהצומת ריקה, עצר בתמרור עצור, פנה ימינה כשלפתע הגיע רכב במהירות רבה, צפר אך לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור.
גם הבלימה והפגיעה מאחור איננה פגיעת חזית אחור קלאסית דהיינו במרכז הרכב אלא אך בצידו האחורי דבר שמצביע על כך שבניגוד לעמדת התובעת הוא לא הספיק להשלים את הסיבוב ולהשתלב ברכב כאשר פגע בו נהג רכב הנתבעת.
בניגוד לנהג רכב התובעת שטופס ההודעה שלו לקוני, נהג רכב הנתבעת שגם טופס ההודעה שלו לא חתום מפרט גרסה שלמה יותר וכך נאמר שם: "רכב צד ג' התמזג לכביש הראשי בפתאומיות ימינה, יש תמרור עצור ומבוטחנו הגיע ישר מכביש צפר וזה לא עזר ולא לוקח אחריות על הנזק. למבוטחנו יש צלומים של המקום".
יצויין כי הפגיעה של הרכב של המיציבושי מגנום של הנתבע 1 הוא בחלק הקדמי של הרכב. גם כאן אין המדובר בפגיעה של חזית אחור והפגיעה היא בחלק הקדמי ימני. בניגוד לאמור בטופס ההודעה על התאונה לא הומצאו לי צלומים של המקום אשר לטענת נהג הנתבעים היו לכאורה בידיו.

לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים כפי שנמסרו בבית המשפט ואת מוקדי הנזקים אני בדעה שדין התביעה להדחות וכי למעשה שני הצדדים תרמו בהתנהגותם לקרות הנזק אם כי לטעמי אחריותו של נהג התובעים גבוהה אף יותר ואסביר.

ראשית אציין ואדגיש כי טופס ההודעה על התאונה של נהג התובעת הגם שאינו חתום מצביע כביכול על פגיעת חזית אחור, דהיינו פגיעה מאחור בנסיבות המטילות אחריות על הנתבעים אך בפועל לא כך הדבר. עיון בתמונות הנזק ובמוקדי הנזק מצביע על כך כי נהג רכב התובעים יצא בחוסר זהירות אל עבר הכביש ולא הצליח גם להשלים את הפגיעה. במקום יש תמרור עצור ואילו היתה כאן עצירה מלאה ובדיקה שהכביש פנוי היה יכול נהג רכב התובעים לצאת בבטחה ולהשלים את יציאתו. בפועל העובדה שלא הצליח להשלים את יציאתו ימינה ובכך למעשה נכנס לצומת שהזכות בה היא של הנהג האחר הנוסע ישר, היה בה כדי לסכן את נסיעתו של הנהג הנוסע ישר ובכך לתרום לקרות התאונה.
לא סביר ולא ייתכן שאילו היה עוצר עצירה מוחלטת ומסתכל ימינה ושמאלה לא היה רואה את נהג רכב הנתבעים.
מצד שני גם נהג רכב הנתבעים תרם לארוע התאונה אם כי אין בתרומה זו כדי להביא לקבלת התביעה. מדובר בצומת והיה מצופה מנהג רכב הנתבעים הגם שהזכות היא שלו לנסוע במהירות הפחותה מ- 70-80 קמ"ש על פי גרסתו כאשר לא מן הנמנע שנהג אפילו במהירות רבה יותר וזאת על מנת לצפות אפשרות של יציאה של רכבים בצומת באופן שיפתיעו אותו.

אשר על כן לא התרשמתי כי התאונה נגרמה באשמתו של נהג הנתבעים בהכרח וכפי הנראה שני הצדדים גרמו בהתנהגותם הרשלנית לקרות ארוע התאונה.
בכך תומכים מכל מקום מוקדי הנזק.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתי מקבל את התביעה לא הייתי פוסק את הנזק העקיף אשר תבע בתביעה בשיעור של 10,000 ₪ מן הטעם הפשוט שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה וראיות מפורשות לעניין אובדן הכנסה או השתכרות של הרכב הנפגע.

התביעה איפוא נדחית ולאור מסקנתי זו ללא צו להוצאות.

ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט.

המזכירות תסרוק את המוצגים לתיק בית המשפט.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.