הדפסה

טזיז ואח' נ' דג'אני ואח'

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

מבקשים

1.סולימאן דג'אני
2.יוסף הנדייה
3.עזבון המנוח שיח' מחמוד אלדג'אני
4.עיזבון המנוח דרוויש אלדג'אני
5.עיזבון המנח אחמד בן חאג' יוסף הנדייה
ע"י ב"כ עוה"ד מועין חורי
נגד
משיבים
1.חוסין טזיז
2.יורשי המנוח עלי מחמוד טזיז
3.מחמוד טזיז
4.היאם טזיז
5.היא טזיז
6.ופא טזיז
7.רבחייה טזיז
ע"י ב"כ עו"ד מאג'ד ג'נאיים

החלטה
מונחת לפניי בקשה להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים ולחילופין לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית .

המשיבים, עתרו בתביעתם למתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם שנערך לגרסתם בין בעלי הדין לחלוקת מקרקעין המצויים ברחוב הנביאים 2 בירושלים והידוע כחלקות 38 ו-39 בגוש שומה 30055 ספר 1015 דף 7314 ששטחם הכולל הוא 2,298 מ"ר (להלן- "המקרקעין"). על המקרקעין נבנה מרכז מסחרי ובו חנויות, בתי קפה ותחנת מוניות שהושכרו לשוכרים שונים.

המשיבים, יורשיו של המנוח מחמוד טזיז , בעלים במושע של 3/12 חלקים מהמקרקעין והמבקשים 1-2 הם יורשי המנוחים דג'אני והנדיה שהם בעלים במושע של 9/12 חלקים מהמקרקעין .

המשיבים טענו בכתב התביעה כי הסכם חלוקת מקרקעין נחתם ביום 16.06.05 לפיו נקבע כי ה ם יקבלו את הזכויות ב"מוסך עבדו" ובבית הקפה "קוסטירו" ואילו המבקשים יקבלו את יתר החלקים במקרקעין, מה ששיקף גם את החלוקה ביניהם של המקרקעין במשך עשרות שנים.

בעלי הדין ניהלו הליכים בתביעות שאוחדו בית הדין לשכירות כנגד השוכר עבדו (תיק שכירות (י-ם) 132/08 , 116/10) . בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט י' שמעוני (נספח 1 לבקשה) נקבע כי הסכם החלוקה המבקשים והמשיבים שבפני בוטל כדין ולפיכך דמי השכירות ישולמו ביניהם בהתאם לשיעור בעלותם במקרקעין. בערעור על פסק הדין נקבע בהסכמת הצדדים כי קביעותיו של השופט שמעוני בנוגע להסכם החלוקה לא יהוו מעשה בית דין (פסק הדין בערעור צורף כנספח 2 לבקשה).

טוענים המבקשים כי התביעה אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. הסעד אותו ביקשו המשיבים בתביעתם הוא סעד הצהרתי בדבר תוקף ההסכם הנוגע לזכות בעלות במקרקעין, דבר הנתון בידי בית המשפט המחוזי. הסכם החלוקה, אינו שונה מהסכם מכר מקרקעין הנתון לסמכות של בית המשפט המחוזי.

המשיבים טענו מנגד, כי התביעה היא לאכיפת הסכם של חלוקת המקרקעין והשימוש בהם ולא לאכיפה של הסכם מכר ובהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן- "חוק בתי המשפט"), הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה.
דיון והכרעה:
סמכות עניינית:
סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע: "בית המשפט השלום ידון באלה:.. תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

הלכה פסוקה היא כי סמכות עניינית של בית המשפט נקבעת לפי הסעד המבוקש (ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי ו-2 אח', פ"ד לא(3) 561 ; רעא 3749/12 ששון בר-עוז ואח' נ' דניאל סטר ואח' [פורסם בנבו] 01.08.2013, להלן-"פרשת בר – עוז" ). בענייננו, הסעד לו עותרים המשיבים הוא הצהרה כי הסכם החלוקה בין הצדדים הוא בתוקף ומחייב את הצדדים.

עיון בהסכם מלמד כי עסקינן בהסכם חלוקה ושימוש במקרקעין ולא בהסכם מכר מקרקעין. ה משיבים, לא ביקשו להורות על רישום ההסכם בלשכת רשום המקרקעין וכפועל יוצא , לא צרפו את המפקח על רשום המקרקעין כצד להליך. בהתאם לכך, משלא התבקשה ה סדרת רישום ההסכם והבעלות מכוחו , ההליך אינו נושא אופי קנייני כי חלוקת השימוש במקרקעין בין הצדדים, בינם לבין עצמם. בנסות אלו, הסמכות אינה נתונה לבית משפט המחוזי כי אם לבית משפט השלום בהיותה נוגעת לשאלת חזקה, שימוש וחלוקה של מקרקעין.

המבקשים היפנו בבקשתם לבר"ע 39/69 אברמזון נ' אברמזון פ"ד כ "ג(1) 459 אשר עיון בו מלמד כי שם התבקש צו לבצע את ההסכם "להעביר לתובע במשרד ספרי האחוזה את זכויותיו". לא כך בעניינינו שעה שהמשיבים ביקשו לברר את שאלת תוקפו של הסכם החלוקה של המקרקעין הנסוב על שימוש וחזקה בהם על פי החלוקה שנטען שהוסכם עליה בהסכם נשוא התביעה. הסמכות לכך היא בידי בית משפט זה כאמור בפרשת בר-עוז , בסעיף 6 לפסק הדין של כב' הנשיא א' גרוניס:" בית המשפט השלום מוסמך , בנוסף, על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט , לדון בתביעות שהסעדים המבוקשים בהם נוגעים לחלוקת הזכויות במקרקעין, וחלוקת השימוש בהם. יובהר כי סמכותו של בית המשפט השלום לדון בנושאים הנ"ל משתרעת אף על מקרים בהם שוויו של נושא התובענה עולה על השווי של נושא תובענה בו מוסמך בית המשפט השלום לדון במקרה "הרגיל" ...כך לדוגמה, אם מוגשת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, יהא בית משפט השלום מוסמך לדון בהליך אפילו כאשר שווין של הזכויות בנכס עולה על 2.5 מיליון ₪ ".

חיזוק לכך נימצא בסכסוך שהתנהל בין בעלי הדין בתיק השכירות ולאחריו בערעור על פסק הדין במסגרתם התבררה שאלת חלוקת השימוש במקרקעין בין הצדדים וחלוקת דמי השכירות הנגבים בגינם מהשוכרים. כך עולה גם מפרוטוקול הדיון בערעור על פסק דינו של בית הדין לשכירות בו התייחסו הצדדים להסכם ביניהם כהסכם חלוקה ולא כהסכם מכר.

ככל שבמסגרת ניהול ההליך יתבררו סוגיות בעניין הבעלות מכוח הסמכות האגבית , עניין שבגררא, בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט אזי ההכרעה תהיה רק "לצורך אותו עניין" בשאלת תוקפו של הסכם החלוקה ולא תהווה מעשה בית דין לעניין הבעלות שיכול שתתברר בפני בית המשפט המחוזי לפי סמכותו (ראו סעיף 9 בפסק הדין בפרשת בר-עוז; ת.א. 1243/00(חיפה) גולדבוים נ' נחום[פורסם בנבו] 20.6.06, בסעיף 6 ).

לאור האמור, אני קובעת כי הסמכות נתונה לבית משפט זה לדון בתביעה ונדחית הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.
הודעה על מועד ישיבת קדם משפט תשלח לצדדים.
עותק יישלח לצדדים.
ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בה עדר הצדדים.