הדפסה

טופז נ' עיריית חיפה

בפני
כב' השופטת עפרה אטיאס

תובע

מרבי טופז, ת"ז XXXXX244

נגד

נתבעת

עיריית חיפה

פסק דין

התובע הגיש כנגד הנתבעת, עיריית חיפה, תובענה שהוכתרה כתביעת "קיזוז" כנגד ח וב ארנונה שחב התובע כלפי עיריית חיפה.

התובע צירף לתביעתו מספר דרישות לתשלום חוב מטעם עיריית חיפה. המסמך האחרון הינו הודעה על קיום חוב לתקופה שעד ליום 31.12.2013 ע"ס של 11,658 ₪, שהינו , כאמור , חוב ארנונה בגין נכס שמחזיק התובע במלון הדירות "מרידאן" בחיפה.

עד כמה שהבנתי משגת, והתקשיתי להבין מהי עילת התביעה, מתוך בליל הטענות שנטענו על ידי התובע בתביעתו, הסעד המבוקש ע ל ידי התובע בתביעתו, הינו סעד הצהרתי, לפיו אין לתובע חוב ארנונה כלפי עיריית חיפה , וזאת בשל זכותו של התובע לקזז כנגד חוב הארנונה הנטען, את הנזקים שגרמה לו העירייה, בשל עיכוב הרישיון לאולם שמחות שהיה בבעלותו ו בבעלות אחיו. התובע טוען כי עיכוב הרישיון גרם לקריסת עסקיו.

עיריית חיפה מתנגדת בתוקף לבקשה לפטור מאגרה , ואף הגישה יחד עם תגובתה לבקשה לפטור מאגרה, בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעמים של העדר עילה/העדר יריבות; התיישנות וניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

עיריית חיפה טענה בתגובתה המפורטת, שנתמכה בהחלטות רבות שניתנו ע ל ידי הערכאות השונות, כי התובע הוא עותר סדרתי המציף את מערכת בתי המשפט בתביעות אינספור בסכומים דמיוניים, לא רק כנגד עיריית חיפה , אלא גם כנגד בנק לאומי, הנהלת בתי המשפט, בנק אוצר החייל והמפקח על הבנקים, וכי בקשות יו לפטור מאגרה נדחו פעם אחר פעם ע ל ידי ערכאות שונות, בקביעה כי מדובר בתביעת סרק, או בתביעות שאינן מגלות עילה ו/או בתביעות שסיכוייהן להתקבל נמוכים מאוד.
ככל שהדברים אמורים בעיריית חיפה, די אם אזכיר את התביעה נשוא ת"א (מחוזי חי') 977/08 שהוגשה נגד בנק לאומי, המפקח על הבנקים ועיריית חיפה, ונמחקה בסופו של דבר לאחר שכב' השופט רניאל דחה את הבקשה לפטור מאגרה בקבעו כי: "התביעה בגין הפרת חובה ע"י הנתבעת נראית מפוקפקת. זאת ועוד. הנזק הנטען על פי חוו"ד רו"ח רוקר שנעשתה על בסיס השערות בעלמא ועל פי תחושות, למרות קיומה של הנהלת חשבונות לעסק פעיל".

כן ראוי להזכיר את התביעה נשוא ת"א (מחוזי חי') 17972-01-10 טופז נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 11.9.2011) , בה הגיש התובע כנגד עיריית חיפה , תביעה ע"ס של 100 מיליון ₪ (!) בשל העיכוב במתן רישיון עסק לאולם השמחות "אור הירח" שהיה בבעלותו ובבעלות אחיו. התביעה נמחקה בסופו של דבר לאחר שכב' השופטת ר' פוקס דחתה הבקשה לפטור מאגרה בקבעה כי התביעה אינה מגלה עילה, וכי התובע מתעלם מן השאלות אם עמד בקריטריונים לקבלת רישיון עסק על פי ייעוד הנכס, ואם היה בידו היתר מאת רשויות התכנון והבנייה, ואינו מסבר את האוזן מתי הוגשה בקשה לר ישיון עסק, ע ל ידי מי הוגשה בקשה לר ישיון עסק קבוע או זמני, מהם הטעמים לדחיית הבקשה, על ידי מי נדחתה, ו אם יש למצוא התרשלות בכל אלה.

מעיון בהחלטות הרבות שניתנו בעניינו של התובע, עולה כי הלשון הבלתי ראויה בה נקט התובע בכתבי הטענות שהוגשו לבית משפט זה, אינ ה נחלתו של הליך זה בלבד, מסתבר כי סגנון זה מאפיין את כתבי הטענות שהוגשו ע ל ידי התובע בהל יכים רבים נוספים, ולמעשה, כל שופט או רשם הדן בעניינו של התובע, ואשר החלטותיו לא נשאו חן בעיניו של התובע, זכה לקי תונות של רותחין וללשון פוגענית ומשתלחת, שהדעת אינה סובלת בהליכים המתנהלים בבית המשפט. בהחלטתי זו אתעלם מסגנון בוטה ובלתי ראוי זה , ואתמקד אך ורק בטענות לגופו של ענ יין.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את הבקשות והתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה הוגשה לבית משפט שאין לו סמכות עניינית לדון בה, וא ף אינה מגלה עילה, ולכן דינה להיות מסולקת על הסף. מסקנתי זו מייתרת את הצורך לדון בבקשה לפטור מאגרה . ואולם, מסקנתי כי ההליך אינו מגלה עילה, שומט ת את הקרקע גם תחת הבקשה לפטור מאגרה משום שתנאי זה הינו תנאי הכרחי לקבלת פטור מתשלום אגרה ע ל פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

העדר סמכות עניינית:
גם אם אתייחס לתביעת הקיזוז של התובע, כתביעה לסעד הצהרתי, הרי שמדובר בתביעה בה מבקש התובע , הלכה למעשה, שבית המשפט יצהיר כי אין לו חוב ארנונה כלפי העירייה. מן המסמכים שצורפו לתובענה, עולה כי חוב ו של התובע לעיריית חיפה בגין ארנונה שהוא חב בשל החזקת הנכס במלון "מרידיאן", אינה עולה , לכאורה, על סך של 12,000 ₪ . ואם כך, עסקינן בתביעה ששוויה הכספי אינו ראוי לבירור בבית המשפט המחוזי, אלא בבית המשפט השלום. די בטעם זה כדי להביא לדחיית התביעה מחמת העדר סמכות עניינית.

סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, קובע כי " כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, כל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". מכאן, שכל בית משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך לדון בתובענה למתן סעד הצהרתי, היינו : גם בית משפט השלום.

כפי שנקבע בעניין יהויכין [רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלבוגן, פ"ד נו(1) 253, 256 (2001)]: "זהותו של בית-המשפט נקבעת בכל מקרה קונקרטי בהתאם לתוכן הסעד ההצהרתי המבוקש. בפרט כאשר ההצהרה מכוונת כלפי זכות שניתן להעריך את שווייה הכספי הרי שהסמכות נקבעת על-פי סכום התובענה. כאשר לא ניתן להעריך את שווייה, על התובענה להידון בבית-המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית".

כפי שהובהר לעיל, שוויה הכספי של התובענה, במקרה שלנו, הולם את סמכותו של בית המשפט השלום , ולא של בית המשפט המחוזי. אכן, ברגיל, מקום בו מתברר שהתביעה הוגשה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה, מורה בית המשפט להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, ואינו מסלקה על הסף. ואולם, בענייננו, מדובר בתביעה בלתי סדורה ומבולגנת שהוגשה בניגוד להוראות סעיף 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , ו במתכונתה המבולבלת אין מקום להעבירה לבית המשפט השלום, אלא לדחותה מחמת העדר סמכות עניינית.

העדר עילה:
גם אילו היה התובע צולח את משוכת הסמכות העניינית, לא היה בכך לסייע בעדו משום ש דינה של תביעתו להיות מסולקת על הסף מחמת העדר עילה ובהעדר זכות קיזוז ע ל פי דין.

עיריית חיפה טוענת כי התביעה אינה מגלה עילה משום שלא ניתן להישמע בטענת קיזוז כנגד חוב ארנונה שהינו בעל תכונות של מס בהעדר הוראה חוקית מיוחדת המתירה את הקיזוז. אני חולקת על עמדתה זו של העירייה.

סוגיה זו טרם הוכרעה ע ל ידי בית המשפט העליון, וקיימת לגביה מחלוקת פוסקים. בעת שנדרשתי לסוגיה במסגרת ע"ר (שלום קריות) 58054-04-13 מועצה מקומית כפר ורדים נ' קאנטרי כפר ורדים בע"מ (פורסם בנבו, 30.6.2013), חיוויתי דעתי כי חוב ארנונה הינו בעיקרון, חוב בר קיזוז בתנאים הקבועים בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים"). וכך כתב תי שם:

"גם אני, כמו כב' השופט ואגו איני רואה את הבסיס הנורמטיבי להחרגת חובות הארנונה מהוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים יחד עם הוראת סעיף 61 (ב) לחוק החוזים שמחילה את הוראות חוק החוזים גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה וגם על חיובים שאינם נובעים מחוזה. דווקא המערערת היא זו שצריכה להראות מקור חוקי שמכוחו יש להחיל משטר מיוחד על חו בות ארנונה למרות הוראת סעיף 53(א) יחד עם סעיף 61(ב) לחוק החוזים שמחילה את זכות הקיזוז המהותית גם על חיובים שאינם נובעים מחוזה.

אכן, אני ערה לשיקולי המדיניות כבדי המשקל, העומדים ביסוד החלטתו של כב' השופט חטיב, והחשש שקביעה לפיה חוב ארנונה הינו חוב בר קיזוז תביא לפגיעה בפעילותה השוטפת של הרשות המקומית ובשירותים אותם היא מספקת לכלל הציבור, שירותים שנתינתם מתאפשרת באמצעות תשלום הארנונה, ואולם, חשש זה, מוצדק ככל שיהא, אין בו להביא לקביעה כי חוב ארנונה אינו בר קיזוז בניגוד לדבר המחוקק. חשש זה ראוי שהמחוקק יית ן דעתו לגביו, ואין מקום לחקיקה שיפוטית בעניין זה" (שם, פסקאות 10-9).

דא עקא, שגם לפי השיטה המרחיבה בה אני אוחזת, העומדת כיום בניגוד לגישה הרווחת בפסיקה, אין תקומה לתביעה זו. גם לפי השיטה המרחיבה, זכות הקיזוז כנגד חוב ארנונה כפופה להוראת סעיף 53 לחוק החוזים, לפיו ניתן לקזז חיובים כספיים הנובעים מאותה עסקה, אפילו אינם קצובים, וחיובים שאינם נובעים מאותה עסקה - רק אם הם קצובים .

במקרה שלנו, טענות הקיזוז הנטענות ע ל ידי התובע , נשענות על הנזקים הנטענים על ידו בשל עיכוב רשיון העסק על ידי העירייה. טענות קיזוז אלו אינן קשורות לחוב הארנונה בגין הנכס המוחזק על ידי התובע במלון "מרידיאן", אלא לעניינים שונים לחלוטין, ולכן ניתן לקזזם רק אם מדובר בסכומים קצובים. הנזקים הנטענים על ידי התובע , אינם קצובים , אלא טעונים שומ ה ואומדנ ה, ודי בכך כדי לבסס את המסקנה כי לא ניתן לקזז כנגדם את חוב הארנונה לעיריית חיפה.

זהו המקום להזכיר כי גם האוחזים בגישה המרחיבה, הביעו עמדתם כי יש מקום להגביל או לצמצם את תחולתה של הוראת סעיף 53 לחוק החוזים , הקובעת זכות קיזוז מהותית, ואף להתנות בה תנאים, לאור מעמדה המיוחד של ארנונה כמס באמצעות הוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים, הקובעת כי הורא ות חוק החוזים יחולו ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים גם על חיובים שאינם נובעים מחוזה . וראו: ה"פ (מחוזי ב"ש) 8048/06 קיבוץ אורים נ' רשות השידור (פורסם בנבו, 31.10.2012) , שם ציין כב' השופט ו אגו בפסק דינו כי:

"אפשר שניתן, על דרך הפרשנות, לסייג את "מרחב הקיזוז" שיוכר לאזרח ביחס לתשלומי חובה המוטלים עליו מכח דין, על מנת למנוע חוסר וודאות ושימוש לרעה בזכות, זאת בדרך של קביעה ולפיה "חיוב כספי" מצד הגוף השלטוני יהא כזה שקיימות ראיות מוסדיות חד משמעיות לקיומו ולסכומו, או פסק דין חלוט (ברוח ההסדר שבחוק קיזוז מיסים), אך אין צורך לקבוע מסמרות בכך לעת הזו. אין ספק, שהתרחיש הרלבנטי לענייננו, אם וכאשר, יהיה כזה שבגדרו הקיזוז המבוקש יוכל להיעשות ע"י הקיבוצים רק לאחר שיינתן פסק דין מפורש ומכומת הקובע הסכומים המגיעים." (שם, פסקה ו'). (ההדגשות אינן במקור, ע"א)

מכאן, שגם אם נצא מנקודת מוצא, לפיה ניתן לקזז נזק כנגד חוב ארנונה, הרי שהדבר אינו אפשר י במקרה שלפנינו, בין משום שאין מדובר בחיובים הנובעים מאותה עסקה, ובין אם משום שאין מדובר בחוב ברור או חד-משמעי, אלא בחוב שקיימת מחלוקת של ממש לגביו ואשר ככזה אינו ניתן לקיזוז כנגד חוב הארנונה נשוא התביעה. לפיכך, דינה של התביעה להימחק גם מחמת העדר עילה, וזאת גם לאחר שהעמדתי לנגד עיניי את ההלכה המחמירה לעניין סילוק תובענה על הסף, לפיה בית המשפט לא ימהר למחוק תובענה על הסף בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור כי גם אם יוכח כל האמור בה, דינה כישלון.

אחרית דבר:
לאור מסקנותיי דלעיל, אין לי צורך לדון ביתר טענות הס ף שהועלו ע ל ידי עיריית חיפה, שאף הן טענות רציניות הראויות לה יטען, ושלא מצאתי להן מענה הולם בתגובת התובע, ובכלל זה טענת ההתיישנות, בשים לב לכך שהמעשים ו/או המחדלים המיוחסים לעיריית חיפה , א ירעו בשנים 2002-2001, היינו: לפני 12 שנה , כמו גם טענת עיריית חיפה הנסמכת על תביעתו של התובע כנגדה במסגרת ת"א (מחוזי חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 26.3.2007) , כי הנזקים הנטענים לא נגרמו לתובע, אלא לחבר ה שבאמצעותה ניהל את אולם השמחות ("ברוך תלתן"). ואולם, אין לי צורך לקבוע מסמרות בטענות אלו או בטענות הנוספות שהעלתה עיריית חיפה בתגובתה, משום שדי לי בקביעתי כי התביעה הוגשה בחוסר סמכות עניינית ובהעדר עילה, כדי להביא לסילוק התובענה על הסף.

החלטתי כי התביעה אינה מגלה עילה, ייתרה את הצורך לדון גם בבקשה לפטור מאגרה. ואולם, קביעתי כי התביעה אינה מגלה עילה, שומטת את הקרקע תחת הבקשה לפטור מאגרה , וזאת גם אם אצא מנקודת המוצא (שיש לה על מה שתסמוך) ש מצבו הכלכלי של התובע אינו מאפשר לו לשלם את האגרה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית מחמת העדר סמכות עניינית, ולחלופין, נמחקת מחמת העדר עילה. הבקשה לפטור מאגרה נדחית משום שההליך אינו מגלה עילה.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

הגשת תביעה חדשה באותו ענין, או בעניין דומה, מותנית בתשלום בפועל של הוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪ . התובע יצרף פסק דין זה לכל תביעה חדשה שתוגש על ידו.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.