הדפסה

טופז ואח' נ' ג'מילי ואח'

לפני
כבוד ה שופטת רננה גלפז מוקדי

תובעות

1.גלי טופז
2.מאי מלי מלכה סולטני
3.בר אשתאר
ע"י ב"כ עו"ד אייל נון ואח'

נגד

נתבעים
1.אורון ג'מילי
ע"י ב"כ עו"ד אבי צוקרמן במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
2.אייל גמילי

פסק דין

רקע

לפני תביעה בעילות חוזית, נזיקית, עשית עושר וזכויות יוצרים, אשר הגישו התובעות נגד הנתבעים, הכל בעקבות הסכם שנכרת בין הצדדים במסגרתו הזמינו התובעות בניית צימר.

התובעות טוענות כי הנתבעים הפרו את ההסכם.
הצימר סופק באיחור באופן שנגרמו להן הפסדים, הן נדרשו לשלם מעבר לסכום המוסכם ושילמו רק מאחר שהנתבע 1 סירב לספק את הצימר בטרם ישלימו את התשלום כולו, בצימר נתגלו ליקויי בניה וכן, הנתבעים עשו, לטענת התובעות, שימוש בתצלומי הצימר מבלי שהן נתנו את הסכמתן לכך.
התובעות ביטלו את ההמחאות אשר מסרו לנתבע 1 והנתבע 1 דרש מהן לשלם לו את יתרת הסכום. משלא עלה בידי הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, פנו התובעות לפתחו של בית משפט זה.

התובענה הועברה לשמיעה בפני בראשית שנת 2012.
עוד קודם לכן, הורה המותב אשר דן בתיק על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו ביחס לטענה לליקויי בניה. גם תצהירי העדות הראשית מאת הצדדים כבר הוגשו עוד קודם הובא התיק בפניי.

טענות הצדדים

טענות התובעות

התובעות טוענות כי הנתבעים הפרו את ההסכם אשר נחתם ביניהם, באופן שדרשו תמורה נוספת על זו אשר שולמה במלואה ואף התנו את אספקת הצימר בתשלום המלא, תוך הפעלת לחץ וסחטנות. התובעות הוסיפו וטענו כי הסכומים שנדרשו להוסיף, מהווים תשלום כפול על מה ששולם ממילא לנתבעים. בנוסף טענו התובעות כי על אף שש ילמו לנתבעים עבור ביצוע עבודות מסוימות, בפועל נשאו הן בתשלום בגין אותן עבודות באמצעות קבלנים מטעמן של התובעות ולכן גם כאן שולמו כספים ביתר בגין אותם עבודות.
התובעות טענו כי איכות הבנייה אינה טובה וכי קיימים ליקויי בניה בצימר אשר נובעים מרשלנות הנתבעים. טענתן זו מבוססת על חוות דעת מומחה מטעמן.
התובעות הוסיפו וטענו כי הנתבעים, בניגוד למוסכם, פרסמו את הצימר באתר שלהם ללא פרטי התובעות ובכך פגעו בזכויות היוצרים שלהן.

התובעות טענו כי הסכמות הצדדים הועלו על הכתב והכתב משקף את אומד דעת הצדדים. דרישת הנתבעים תשלומים נוספים מהווה הפרת המוסכם.
לטענת התובעות, הצימר סופק להן באיחור רב, באופן שגרם להן לנזקים, שכן הפסידו פרנסה בתקופת הפריחה של עסקים מסוג זה.

טענות הנתבע 1

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" ) טען כי התובעות מבקשות, בפועל, להחזיר להן, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, את עלות הצימר כולו ואף מעבר.
הנתבע טוען כי התובעות ערכו שינויים רבים מהמפרט שעליו הוסכם. הוא פעל בהתאם לבקשתן, על מנת לרצות אותן, אולם דרש כי יישאו בעלויות של העבודות הנוספות.
התובעות, לא רק שסירבו לשאת בתשלומים הנוספים, אלא שהגדילו עשות, מסרו לו המחאות על אותו סכום וביטלו אותן. אשר על כן, הודיע הנתבע, כי הגיש את ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה ( 12-12774-09-3).

הנתבע טען כי התביעה הנדונה באה לעולם בניסיון להכשיר את חילול ההמחאות על ידי התובעות בגין השינויים והתוספות שערכו חדשות לבקרים , אשר עליהם נדרשו לשלם , וכדי להימנע מתשלום החוב בגין ההפרשים.
הנתבע הפנה לחוות דעת המומחה אשר הוגשה על ידי התובעות לתמיכה בטענותיהן, אולם עיון בנספחי כתב התביעה מלמד כי צורפו, יש להניח בשגגה, שתי חוות דעת של אותו מומחה, נושאות אותו תאריך חתימה, זהות לחלוטין, אלא שבחוות דעת אחת, הסכומים המפורטים גבוהים פי שניים מאלו שנקבעו בחוות הדעת האחרת.

הנתבע טען כי בפגישה הראשונה אשר התקיימה בתאריך 24.3.08, העביר לעיון התובעות הצעת מחיר ואשר נקרא "מחירון ומפרט טכני" בתום הפגישה ולאחר שהבהיר לתובעות כי כל שינוי או חוסר שיתוף פעולה מצד התובעות יגרום לעיכובים במסירת הצימר, סיכמו הצדדים את פרטי העסקה הראשוניים, אך הובהר, כך טען הנתבע, כי המדובר בהערכה ראשונית של עלות הפרויקט והסכום הסופי ייקבע, כפי שאף התובעות מציינות בכתב התביעה, בביקור מקצועי שייערך במקום. באותה פגישה ראשונה, אישר הנתבע, קיבל לידיו מקדמה בסך של 70,000 ₪.
ואכן, הסכם להתקשרות בין הצדדים נחתם רק מספר ימים לאחר מועד הפגישה הראשונה, במהלך הפגישה השנייה , אשר התקיימה בשטח המיועד להצבת הצימר.

הנתבע כפר בטענת התובעות כי הביקור המקצועי במקום צריך היה להתבצע על ידי מהנדס. הנתבע טען כי הביקור המקצועי הוא ביקורו שלו. לדבריו, לא הסתיר את פרטי נסיונו ואף היפנה את התובעות לשוחח עם משפחה אצלה ביצע פרויקט עם שותפו, ממנו נפרד זמן קצר קודם לכן. כמו כן, טען הנתבע , כי גם העובדה כי יצא לדרך עצמא ית וכי עמו עובד אחיו, כשכיר, לא הוסתרה מהתובעות.

הנתבע טוען כי יומיים לאחר שקיבל לידיו את המקדמה, החל בעבודות על הצימר ולאחר שבוע כבר הוקמה תשתית רצפה, קירות וכיפת הצימר ואולם עיכוב באישור הלוואת המשכנתא אשר לקחו התובעות ובעקבות כך בתשלום, הוא אשר גרם לעיכוב מסוים כבר בשלב זה. אשר למועד מסירת הצימר, טען הנתבע כי מעולם לא התחייב להקדים ולספק את הצימר .
הנתבע טען כי חדשות לבקרים, פנו התובעות בדרישות לשינויים ולתוספות. כך, למשל, דרשו את הגבהת המבנה, תוספות מיוחדות בג'קוזי וכיוצא בזה, תוספות אשר נדרשו על ידי התובעות ואף סופקו על ידי הנתבע אלא שהתובעות צריכות הי ו לשלם את הפרש העלות.
הנתבע הבהיר כי על הגבהת הצימר החליטו התובעות מן הטעם שרצו שמן הצימר ישתקף הנוף שמסביב. הנתבע הבהיר כי כרוכה בכך עלות משמעותית, לא רק בשל ההגבהה, אלא גם מאחר שנדרשות התאמות נוספות, דוגמת התאמת יסודות, תוספת מדרגות ומעקה. כך גם ה"שמלה" שאמורה היתה להיבנות על מנת להסתיר את היסודות, התארכה לה מאד בשל הגבהת הצימר והנתבע סירב לבצע את העבודה, בלא תשלום מתאים.
לגבי עבודות הגינון, הבהיר הנתבע כי רצה לבצע אותן, אולם התובעות עמדו על כך שהגנן של המושב בו הוצב הצימר, מושב חד-נס , יבצען.

טענות הנתבע 2

הנתבע 2 עתר לדחיית התביעה כנגדו מחמת העדר עילה. לטענת הנתבע 2, אין הוא בקי בפרטי ההסכם ובכלל זה אינו מעודכן בסכומים אשר נגבו, זאת מאחר שהוא עובד כשכיר אצל אחיו, הנתבע 1, אשר הוא ורק הוא ניהל את ההתקשרות עם התובעות. לפיכך עתר לדחיית התביעה.

המחלוקת הנזיקית – ליקויי הבניה

כאמור מעלה, בפי התובעות טענות בדבר ליקויי בניה. לצורך הוכחת טענותיהן, צרפו התובעות לכתב תביעתן חוות דעת, ערוכה בידי מהנדס הבניין מר גל חן, אשר קבע בחוות דעתו כי בחלוף 4 חודשים מתחילת הפעלת הצימר, נתגלו ליקויים באיכות העבודה אשר גרמו לנזקים בפועל ואשר עלולים לגרום לנזקים אחרים וחדשים בעתיד. בין היתר , קבע המהנדס גל ליקויים בהדבקה של הרעפים אשר י גרמו לחדירה של מים בעתיד מהגג, איטום לקוי בחיבור שבין הקירות לגג עלול לגרום אף הוא לחדירה של מי גשמים למבנה ואף לגרום לריקבון, חיבור לקוי של קורות העץ של המבנה יתגבר בעתיד ויגרום לחדירה של מים ומזיקים, התקנת צנרת בג'קוזי חיצוני ופנימי שאינה מותאמת לכמות המים באופן שייגרמו בעתיד סתימות תכופות בצנרת וכן התקנת ניקוז הביוב בשיפוע שגוי שאף הוא יגרום לסתימות תכופות בצנרת, הנחה לקויה של המבנה על יסודותיו באופן שיגרום לעומס קיצוני כמו כן התייחס המהנדס גל לביסוס לקוי אשר עליו מונח המבנה באופן שיגרום לשקיעה של היסודות ולנזק למבנה, המהנדס גל קבע בהקשר זה כי יש להציב קיר תמך ותעלת ניקוז למניעת סחף האדמה בשל זרימת המים בשיפוע עליו מוצב המבנה. עלות ביצוע כל התיקונים כפי שהמליץ, היא 65,400 ₪. יצוין בהקשר זה כי אכן כפי שציין הנתבע, לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת, ערוכות בידי אותו המהנדס ונושאות תאריך זהה, אולם שונות בסכום הפיצוי באופן מהותי. חוות הדעת האחרת מפרטת עלויות נמוכות בהרבה, אשר סכומן הוא 29,900 ₪.

בתצהירה, בסעיף 76 טענה התובעת לנזקים בהתאם לחוות הדעת ה"נמוכה" בסך 29,900 ₪ ואילו בסיום התצהיר, בסעיף 89, עתרה לפיצוי בהתאם לחוות הדעת ה"גבוהה".
התובעת לא נתנה כל טעם לקיומן של שתי חוות דעת זהות, אך שונות בסכומים ואף לא לבחירתה פעם לסמוך ידיה על האחת ובפעם האחרת על השניה.

הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית ערוכה בידי המהנדס אסף שמואל אשר קבע בחוות דעתו כי בבדיקתו לא נמצאו ליקויים כלל. לדבריו , המבנה איכותי ובנוי היטב.
אשר לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעות, קבע המהנדס שמואל כי אין טענה לנזילות מים מהגג וחשש כי מים עלולים לחדור בעתיד אינו מהווה נזק בר התייחסות, כך גם לעניין זוויות הקורות של המבנה.
אשר לתופעת התרחבות והתרחקות קורות העץ, זוהי תופעה טבעית ולגיטימית ו אין המדובר בליקוי כלל וכלל. המהנדס שמואל התייחס לחוות דעתו של המהנדס גל בהקשר זה להעדר קביעה חד משמעית ולכך שאין תיאור של מצב קיים.
אשר לליקויים בצנרת, הג'קוזי קבע המהנדס שמואל כי לא זו בלבד שהצנרת מתאימה לשימוש ראוי לפי כמות המשתמשים ואף לפי ה שיפוע של צינור הניקוז אשר הותקן, אלא שלא הועלתה כל טענה בדבר סתימה בעבר וכך גם לא בזמן ביקורו , לכן אין המדובר בליקוי.
אשר לטענה בדבר ליקוי בביסוס המבנה קבע המהנדס שמואל כי קיימת סטייה קלה בצדו הימני של המבנה מאחר וזה אינו מונח במרכז הכלונסאות ואולם סטייה זו אינה מהווה סכנה לשקיעת הכלונסאות או כל ליקוי הנדסי אחר ובכלל זאת אין המדובר בחריגה מהתקן הישראלי אשר כאמור מתיר סטייה מסוימת.
המהנדס שמואל התייחס לביסוס המבנה בשיפוע חד כדרישת התובעות וקבע כי דווקא במקרה זה, כשהמבנה מונח על כלונסאות, מי הגשמים יזרמו באין מפריע במורד המדרון באופן טבעי כך שאין כל צורך בתעלת ניקוז כטענת המומחה מטעם התובעות וממילא אין זה באחריות הנתבע.
בסיכום חוות הדעת קבע המהנדס שמואל כי עבודת קיבוע המבנה על ידי הנתבע נעשתה במיומנות רבה ולא נמצאו ליקויים הנראים לעין. עבודת הביסוס בוצעה גם היא בשיטה המקובלת ואין בסטייה אשר נמצאה כדי לחרוג מהתקן ולהוות ליקוי בנייה או סכנה עתידית.

בשל הפער בין חוות הדעת מט עם הצדדים, מונה עוד על ידי המותב הקודם בתיק, מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הבניין, המהנדס מר סוהיל סאבא.
המהנדס סאבא התייחס בחוות דעתו לאמור בחוות הדעת מטעם הצדדים.
להלן עיקרי קביעות המומחה:
יסודות המבנה - המומחה קבע כי, הביסוס שכולל 12 כלונסאות המוצבות ב-3 שורות מקבילות, :"חזקים והם מבוססים נכון על שכבה של סלע יציבה" (ראו סעיף 1 לחוות הדעת). בהמשך הסעיף , קבע המומחה , ביחס לביסוס המבנה , כי במועד בדיקתו, בחלוף 3 שנים מתחילת הפעילות בצימר, לא נצפה כל סימן המעיד על תזוזה ובכלל זה הסטייה בחלקו הימני של המבנה הינה בעמוד הפינתי לכיוון המדרון "אך היא בתחום הסטייה המותרת-אין סכנה לבניין- אין ליקוי".
שיפוע לקוי במדרגות המובילות למבנה - המומחה קבע כי השיפוע אינו בהתאם לתקן >63 והעריך את התיקון בסך של 3,500 ₪.
גובה המעקה המקיף את המבנה – המומחה קבע כי המעקה נמוך מהגובה המומלץ לפי התקן (90 ס"מ במקום 110 ס"מ) וקבע כי יש להוסיף קורת עץ לכל האורך, תיקון זה הוערך בסך של 1,200 ₪. המומחה ציין כי טענת הנתבעים לפיה כלל לא היה צורך במעקה עץ לפי ההסכם הראשוני, וכי הצורך נבע משינוי שדרשו התובעות להגבהת המבנה הוא שיצרה את הצורך במעקה גבוה מלכתחילה, אינה בתחום סמכותו ודרוש ה הכרעה על ידי בית המשפט.
התקנת רעפים לקויה – המומחה קבע כי במועד בדיקתו, היו הרעפים מותקנים היטב וציין כי התובעות טענו שבוצע תיקון של הדבקת הרעפים עובר למועד בדיקתו. טענה זו אף היא טעונה הכרעה שיפוטית.
איטום לקוי בין קורות המבנה לגג – המומחה קבע כי החיבור בין הגג למבנה באמצעות פלשינג פח, תקין. עם זאת , שני לוחות ציפוי בתחתית המבנה אשר התנפחו דרושים החלפה, זאת כאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע והעלות 300 ₪.
התרחקות קורות המבנה בפינות – המומחה מטעם בית המשפט מסכים עם קביעתו של המומחה מטעם הנתבעים לפיה במבנה מסוג דום, כדוגמת המבנה מושא תיק זה, קיימת תופעה לגיטימית של דפורמציה במבנה מסוג עץ. אין המדובר ב ליקוי אלא בתופעה טבעית לגיטימית ולא נצפתה תופעה חריגה או בולטת.
התקנת צנרת שאופן שאינו מתאימה לשימוש ג'קוזי- המומחה קבע כי הצינור אשר הותקן מתאים לשימוש המיועד באופן שאין ולא צפויה בעיה.
ניקוז ביוב לקויה – קוטר הצינור אשר הותקן לצורך ניקוז הביוב מתאים ומספיק לניקוז ביוב לצימר בודד כמו כן קבע המומחה כי השיפוע אשר נמדד בשיעור 2%, הוא גבוה מהדרישה המינימלית לפי התקן ולפיכך אין כל ליקוי בתקנת צנרת הביוב.

עלות תיקון הליקויים שנמצאו על ידי המומחה, היא 5,000 ₪ לפני מע"מ, כאשר כאמור מעלה, נדרש לתקן את השיפוע הלקוי במדרגות, להגביה את המעקה המקיף את המבנה ולהחליף שני לוחות ציפוי .

המומחה השיב לשאלות הבהרה ואחר זאת התבקש על ידי התובעות להתייצב לדיון לצורך מתן עדות על חוות דעתו.
בעדותו, חזר המומחה על האמור בחוות דעתו.
הוא נשאל אודות ביסוס הקרקע תחת הצימר והבהיר תשובתו באמצעות תצלומים שנמסרו לו מתקופת ביצוע עבודות הביסוס וכן, מסר כי על פי נסיונו והחישובים המקובלים, יסודות כמו אלו שנעשו יכולים לשאת בניה משמעותית הרבה יותר מזו הקלה שנעשתה.
הוא נשאל ביחס לסעיפים נוספים וחזר ועמד על קביעותיו, תוך מתן הסברים.

התובעות טענו בסיכומיהן כי המומחה הסתמך בקביעתו ביחס לביסוס הצימר על תמונות ולא ניתן לעשות כ ך. טענה זו של התובעות הועלתה בסיכומיהן מבלי שהובאה ראיה כלשהי ביחס לכך. התובעות ביקשו כי בית המשפט יעדיף את חוות דעת המומחה מטעמן.
המומחה מטעם התובעות לא העיד בפניי, חוות דעתו הוגשה כך, מבלי שיעיד וכאמור, הוגשו שתי חוות דעת מטעמו, שונות בסכומים הקבועים בהן, מבלי שהעיד ומבלי שניתן הסבר ראוי לכך. התובעות בסיכומיהם חזרו על קביעות המומחה מטעמן (ראו סעיפים 59-69 לסיכומים) אך לא הצביעו מדוע זה יש להעדיפן על פני אלו של המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה אשר ממונה מטעם בית המשפט משמש ידו הארוכה של בית המשפט וככלל, חוות דעתו תהווה ראיה עליה יסתמך בית המשפט ( ראו לעניין זה ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב(4) 563 בעמ' 568-570).
לא מצאתי ממש בטענה כלשהי מטענות התובעות כנגד קביעות המומחה. טענות אלו לא הוכחו ובפועל, כאמור, כל שעשו התובעות הוא לשוב ולחזור על קביעות המומחה מטעמן תוך העלאת הטענה כי יש להעדיפן על פני אלו של המומחה מטעם בית המשפט. למומחה אשר מונה מטעם בית המשפט לא היה אינטרס כזה או אחר בתיק. חוות דעתו מתיישבת עם ההגיון, היא לא נסתרה ותשובותיו במהלך חקירתו עוד חידדו את קביעותיו.
לפיכך, אני מקבלת את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, כלשונה.

לפיכך, בהתאם לקביעת המומחה, ובשים לב לעדותו כי הסכומים בחוות דעתו הם לפני מע"מ (ראו בעמ' 11 ש' 25), יש לחייב את הנתבע בתשלום עבור עלות תיקון הליקויים בסך של 5,000 ₪ + מע"מ.

המערכת ההסכמית בין הצדדים

בדיון העידו התובעת 1 ומנגד, העידו הנתבע 1 והנתבע 2.
יצויין כי התובעת 2 לא התייצבה מעולם לדיונים, היא לא הגישה תצהיר ולא מסרה גרסתה. תובעת 3 התייצבה לדיון האחרון בתיק, אך לא העידה.
במועד שמיעת הראיות בתיק, במהלך שמיעת עדי הנתבעים, בתום עדותו של נתבע 1, עתרו התובעות לקבוע דיון נוסף שאליו תזומן תובעת 2 לעדות על מנת להגיש באמצעותה הקלטות שיחות, אולם בקשתם נדחתה בהחלטה מנומקת אשר ניתנה באותו דיון.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, מצאתי כי ההסכם המחייב בין הצדדים אינו נספח א' לכתב התביעה "מחירון ומפרט טכני לצימר דום יוקרתי דגם 6" (להלן: "מחירון") אשר נמסר לתובעות בפגישה הראשונה והוא כלל אינו חתום, אלא "הסכם לתנאי תשלום ופרטי הזמנה ליחידת נופש .... באתר הלקוח" (להלן: "ההסכם") וכן מסמך נוסף אשר כותרתו: "תמחור תוספות בתשלום, עבודות פיתוח ותשתיות ועיצוב נוף גינה באתר הלקוח" (להלן: "תמחור תוספות"), אשר נחתמו ביום 27.3.08, במהלך פגישתם של הצדדים בשטחה של התובעת 3, במקום אשר יועד לבניית הצימר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום התמורה אשר הוסכם לתשלום לאחר הפגישה מתאריך 27.3.08 בבית התובעות, הועמד על סך של 240,471 ₪ והוא הסכום אשר מופיע במסמכי ההסכם ותמחור התוספות. זהו הסכום אליו מתייחסות התובעות בתביעתן וגם הנתבע, בכתב הגנתו, חוזר על סכום זה ממש.
היינו, אין בין הצדדים מחלוקת בדבר מחיר הצימר הכולל, המחיר שעליו הסכימו הצדדים.

לצורך הכרעה בשאלה מהם התנאים אשר סוכמו בין הצדדים והאם בוצעו על ידי הנתבע אם לאו והאם בדין דרש הנתבע תשלומים נוספים מן התובעות, יש לבחון את המערכת ההסכמית בין הצדדים.

כאמור, עיון בעדויות מלמד כי בפועל, אין ביניהם מחלוקת בשאלה מהו ההסכם המחייב.
התובעת 1 מסרה בעדותה כי היא מודעת לכך שהמחירון אשר נמסר להן בפגישה הראשונה, מהווה הצעה ראשונית בלבד (בעמ' 17 ש' 4-10). גם הנתבע השיב בעדותו כי ה מחירון כלל אינה חתום על ידי הצדדים, זאת בניגוד לי תר המסמכים שנחתמו על ידי הצדדים. הנתבע הבהיר כי הוא אינו יכול לציין בפני לקוח פלוני סכום סופי קודם שתתקיים פגישה בשטח המיועד להצבת הצימר ובחינת העליות הכספיות בהתאם למצב בפועל ולעבודה הנדרשת לפי הרצוי כפי שמציג הלקוח ולפי המצב מצוי בשטח.
לפיכך, מסר הנתבע, לאחר שנתן לתובעות את ההצעה בפגישה הראשונה בתאריך 24.3.08, אשר ארכה מספר שעות, הכין מסמך אשר מהווה הסכם ואשר כותרתו " הסכם לתנאי תשלום.. " והוא כולל גם את הפרטים אשר הוצגו בהצעת המחיר בשינויים המחייבים כפי שעלה בפגישה.
על יסוד הפרטים אשר סוכמו בפגישה הראשונה ואחר הפגישה בשטח והממצאים אשר הועלו, נשתכלל ההסכם המלא כשהוא כולל, במקרה כאן, הסכם יסודי ותוספות (ראו בעמ' 22 ש' 12-30, 10- 16 ) .

גם עיון במסמכים מחזק את המסקנה האמורה, שכן מסמך המחירון נושא תאריך 24.3.08 כלל אינו חתום על ידי מי מהצדדים, ומסמך 2 מתאריך 24.3.08 המאשר בכתב יד קבלת מקדמה, מתנה את התשלום הנותר בהתאם למצב בשטח והוא כולל תניה לפיה המחיר הסופי ייקבע לאחר ביקור בשטח.
מנגד, ההסכם, אשר כולל 4 דפים ונקרא: "הסכם לתנאי תשלום ופרטי הזמנה ליחידת נופש ... באתר הלקוח" ותחת כותרת זו נכתב: "תמחור המפרט הטכני חומרי הגלם והעבודה - צימר דום מפואר כולל אבזור מלא (לפי המפרט)" הינו מסמך מפורט אשר כולל את מרבית הפרטים המופיעים במסמך הראשון הן פרטים נוספים.

המסמכים מדברים בעד עצמם. מקריאת המסמכים וכן מעדויותיהם של הצדדים עולה כי המסמך הראשון מהווה הצעה בסיסית בלבד שאינה סופית ואינה מחייבת ועולה ממנה מפורשות הצורך בפגישה בשטח המיועד להצבת הצימר , שלאחריה ייקבע המחיר הסופי. עוד ניתן לראות , כי ההס כם אשר נחתם בסופו של דבר הינו הסכם מפורט שכולל את הסכמות הצדדים וחתום על ידי הצדדים.
אף התובעת 1 בעצמה העידה כי הצעת המחיר היתה "ראשונית. בסיסית וללא תוספות" (ראו בעמ' 17 ש' 3), כי מסרו מקדמה בסך 70,000 ₪, ולגבי היתרה "היינו צריכים לבדוק לגבי כל שאר התוספות, קודם כל מקדמה כדי שיוכלו להתחיל והם אמרו שיבנו בשטח שלהם את הצימר" (ראו בעמ' 17 ש' 9 וראו גם אישורה את מסמך התוספות נספח ג' לכתב התביעה בש' 20).

מועד אספקת הצימר

קודם שאבחן סעיף סעיף, את טענות התובעות ביחס לרכיבי התשלום , תידון טענתן להפרת ההסכם בשל איחור באספקת הצימר.
התובעות הפנו להצעת המחיר מיום 24.3.08 בה צויין בתחתית העמוד: "זמן אספקה בין: 60 80 ימי עסקים לא כולל חיבור לתשתיות ויסודות בטון" וטענו, בהסתמך על כך, כי הנתבעים הפרו התחייבות זו.
הנתבע טען כי לא יכול היה להתחייב לזמני אספקה מאחר שהיו סייגים רבים שיכולים היו להשליך על כך, לדוגמא, חיבורים לתשתיות ויציקות יסודות המשתנות בהתאם לסוג הקרקע, הובלה באישור ובליווי משטרתי וענייני לוגיסטיקה נוספים.
עיון במסמכי ההסכם ותמחור התוספות, אשר נחתמו על ידי הצדדים ומהווים את המערכת ההסכמית ביניהם, מלמד כי לא צויין בהם מועד מסירה כלשהו.
גם התובעת 1 בעצמה התקשתה לנקוב במועד מסוים למסירת הצימר (ראו בעמ' 17 ש' 21-25).

קשה לקבל את טענת הנתבע כי לא היתה כל הסכמה ביחס למועד אספקה. המדובר בעניין שהוא מהותי בסוג העסקאות בו עסקינן. עם זאת, אכן, בהסכם ובתמחור התוספות נעלמה סוגיית מועד האספקה ולא קיימת בפניי כל ראיה של ממש ביחס למועד האספקה המיועד.

החוק קובע הסדרים מסוימים אשר יחולו מקום בו הצדדים לא התייחסו לאותו עניין במסגרת ההסכם ביניהם.
עסקינן בהסכם הכולל את מרבית הפרטים המהותיים הנדרשים בין הצדדים בעסקה מסוג זה ועל כן, אין כל מניעה להשלים את הפרט החסר של המועד לקיום החוזה.
כאשר צדדים לחוזה אינם מסכמים מהו מועד החיוב, יש לקיימו בתוך פרק זמן סביר ממועד כריתת החוזה, כך קובע סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 ועל הנושה להודיע לחייב זמן סביר מראש.
בענייננו, בהתאם לרוח סעיף 41, היה על התובעות להודיע לנתבע, אם מצאו כי לא סיפק את הצימר בתוך זמן סביר, על דרישתן בדבר מועד אספקת הצימר. מאחר שעסקינן בהסכם לאספקת מוצר, צימר, ניתן לפנות גם לחוק המכר הקובע בסעיף 9(א) בו, כי מקום שבו הממכר לא נמסר מיד, תהא המסירה זמן סביר לאחר גמירת החוזה. היינו, הנושה, בענייננו, התובעות, אינו נדרש לפנות ולדרוש את אספקת הממכר.

מהו מועד האספקה הסביר בענייננו?
עניין זה לא הוכח על ידי התובעות ובהיותן המוציא מחברו, הנטל הוא עליהן.
עסקינן בבניה וההגיון אומר כי פרויקט שכזה עשוי לארוך מספר חודשים.
הנתבע הסביר כי התובעות שינו את המפרט שעליו הוסכם, השכם וערב, באופן שחייב אותו להתאים את עצמו ולהוסיף עבודות נוספות. מטבע הדברים לעניין זה יש השלכה על מועד השלמת הצימר והצבתו במקומו אצל התובעות. ככל שהתובעות דרשו שינויים, היה עליהן להבין כי הדבר ישליך על מועד האספקה של הצימר באופן שיכול ויתחיל להשיא רווחים רק בחלוף תקופה נוספת.
הנתבע אף ציין עיכוב מסוים שחל מיד ב תחילה, בשל משכנתא שנטלו התובעות ולדבריו, הוא מצידו עבד על הצימר באופן רציף וביקש לסיים את העבודה מוקדם ולשביעות רצון התובעות.
לא הובאו ביחס לכך ראיות נגדיות כלשהן.
לא מצאתי כי התובעות מחו בדרך כלשהי בפני הנתבע, עד לשלבים המאוחרים, לאחר שדרש מהן תוספות תשלום בחודש אוגוסט 2008 כתנאי להשלמת העבודה. לא הוצגו בפניי כל דרישות בזמן אמת. הדרישות המצורפות לתצהיר התובעת, הן כולן לאחר הצבת הצימר ולאחר שהוגשה התביעה. התנהלות התובעות כפי שעולה מן הראיות אינה תומכת בטענותיהן בדבר איחור במסירת הצימר. ההפך הוא הנכון, הרושם המתקבל הוא כי לתובעות היה ברור שהשינויים והתוספות שביקשו גורמות להתארכות משך העבודה, שכן לא הוצגו בפניי ראיות כי הן ניסו להאיץ בדרך כלשהי, בנתבע.

לאחר שבחנתי את הראיות בעניין זה ואת התנהלות הצדדים לאורך התקופה, לא מצאתי כי התובעות עמדו בנטל להוכיח כי הנתבע חרג באופן בלתי סביר במועד הצבת הצימר.
ממכלול הראיות אשר הונחו לפני ואחר שהתרשמתי מהצדדים במישרין שוכנעתי כי התובעות ביצעו לאורך תהליך העבודה על הצימר שינויים ותוספות ואף פעלו בניגוד למוסכם, שלא על דעתו של הנתבע, ובכך גרמו להפרעה ועיכוב בעבודת הנתבע. התרשמתי כי הנתבע הוא איש עבודה חרוץ, אשר ביקש לספק את רצונן של התובעות ועל כן נעתר לכל שינוי שביקשו, תוך הסתמכות על דברי התובעות כי ישלמו לו בגין אותם שינויים.

מעבר לצורך יוער גם כי לא הובאו ראיות כלשהן בדבר היקף הנזקים הכספיים שנגרמו להן, אם בכלל. התובעות טענו כי עלות לילה בצימר היא 1,200 ₪ והוצאותיהן הן 300 ₪ ועל כן, לשיטתן, הפסידו 900 ₪ ללילה. טענות סתמיות אלו אינן מגובות בדבר. לא הוגשו מסמכים חשבונאיים מהם ניתן ללמוד על רווחי הצימר לאחר הצבתו ומכאן על ההפסדים הנטענים, זאת למרות שראיות כאלו, מטבע הדברים, אמורות להיות בידי התובעות.

במצב דברים זה, דין טענתן לפיצוי בגין איחור באספקת הצימר – להידחות.

התשלומים הנוספים

התובעות תבעו השבת הכספים ששילמו לנתבע ביתר, הן בשל הפער בין ההצעה הראשונית לבין התמחור הסופי והן בשל תביעתו לתשלומים נוספים, אשר הועלתה בסמוך לפני אספקת הצימר.

אשר לפער בין המחירים המופיעים בהצעה הראשונית אשר נמסרה על ידי הנתבע לתובעות בתאריך 24.3.08, לבין המחירים המופיעים בהסכם ובתמחור התוספות שנחתמו ביום 27.3.08, לאור מסקנתי כאמור, כי ההצעה הראשונית אינה מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, אלא ההסכם ותמחור התוספות, המאוחרים יותר, אשר נחתמו על ידי הצדדים שניהם, הם שמהווים את ההסכם המחייב, אין מקום להחזר כלשהו בגין פער זה וההסבר לפער, כאמור, הוא הסכמת הצדדים כי המחיר הסופי ייקבע בשטח בהתאם להסכמות ולדרישות הסופיות מהעבודה.

התובעות עתרו להשיב את ההמחאות אשר נמסרו לנתבע תחת מחאה, אחר שלטענתן, האחרון התנה את אספקת הצימר בתשלום. המחאות אלו, כזכור, הוגשו על ידי הנתבע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל עוד קודם שהוגשה תביעה זו. לשם הכרעה בטענת התובעות יש לבחון את הדרישה הכספית של הנתבע בגינן נמסרו לידיו ההמחאות מלכתחילה, בכך תינתן הכרעה גם בטענת התובעות להשבה בגין תשלומים כפולים.

עיון במסמך התוספות עד ליום 10.8.2008, הוא המסמך בו דרש הנתבע מן התובעות תשלומים נוספים על אלו שהוסכמו בהסכם ובתמחור התוספות מיום 27.3.08, מעלה כי הנתבע דרש תשלום נוסף עבור כריות ג'קוזי, תוספת לג'קוזי 1.80, עבודות חשמל נוספות, יסודות בטון ושביל גישה תוספת להגבהת המבנה, הובלה, תוספת לפרגולה ג'קוזי חוץ, תוספת לציפוי פנים, תוספת מדרגות ומעקה גובה כפול, תוספת תשלום למזגן.
התובעות הפחיתו מן הסכום הכולל שאותו דרש הנתבע, 38,100 ₪, את עלות הובלת הצימר אשר שולמה על ידן במישרין למוביל, כך שבסופו של דבר, מסרו לנתבע המחאות בסכום כולל של 17,887.5 ₪ וביטלו אותן, כאמור, מיד אחר מכן.

בתצהירה, טענה התובעת כי זולת כריות הג'קוזי והתוספת לגקוזי, בגינן היה עליהן לשלם תוספת בסך 1,600 ₪, יתר דרישות הנתבע דינן להידחות.

חרף עמדתה הנוקשה כאמור בסעיף מעלה, ביחס לתוספת התשלום עבור המזגן אישרה התובעת כי הנתבע סיפק והתקין מזגן וכי ככל שאינו מופיע בהסכם אזי ראוי כי יקבל תמורה בעדו (ראו בעמ' 20 ש' 3-5) . עיון בהסכם מלמד כי לא מוזכר בו מזגן. בסעיף "תשתית חשמל" מצוינת תשתית החשמל הכלולה, אך סעיף זה אינו כולל את המזגן עצמו, אלא אך ורק את תשתית החשמל הנדרשת לצורך חיבורו.
לפיכך, מאחר שהתובעת אישרה כי הותקן וסופק המזגן, בדין דרש הנתבע תשלום עבורו, כאשר מדובר בתוספת בסך 4,000 ₪.

אשר לדרישת הנתבע לתשלום סך של 7,000 ₪ עבור עבודות חשמל נוספות, טענה התובעת בתצהירה כי שינוי לוח החשמל ללוח תלת פאזי הוא שינוי שעל הנתבע לשאת בו שכן לא ביקשו מהנתבע להתקין לוח כזה והוא התחייב לחבר את הצימר למונה הקיים.
עיון בהסכם מלמד כי תשתיות החשמל כללו נקודות ללוח חד פאזי, התקנת גופי תאורה, דימר, נקודות חשמל שונות והכנה וחיבור חשמל לג'קוזי החיצוני. כמו כן, נכלל גם חיבור חשמל + שעון חומר גלם+ עבודה. עיון בדרישה לתוספת תשלום מלמד כי המרכיבים המופיעים שם, אשר לא נטען כי לא בוצעו, שונים מאלו שנכללו בהסכם ויותר מכך – במסמך התוספות צויין כי סך של 2,000 ₪ - ללא חיוב ו- 7,000 ₪ לחיוב, היינו, התובעות לא חוייבו על כל התוספות, אלא רק על חלקן.
כלומר המסקנה היא כי אין המדובר בחיוב כפול אלא בתוספת.
משכך, בדין הועלתה גם דרישה זו, לתשלום סך של 7,000 ₪.

אשר לדרישת הנתבע לתשלום עבור יסודות הבטון ושביל הגישה כמו גם התוספת עבור המעקה והמדרגות, אשר נבעו כולם מהגבהת יסודות המבנה, טוענות התובעות כי הבהירו לנתבע חשיבות גובה הצימר זאת בכדי שהאורחים יוכלו ליהנות מהנוף. לפיכך, ככל שהנתבע טעה בתמחור ובחישובים כי סבר שדי בהגבהה של מטר כדי להגיע אל הנוף, אזי המדובר בכשל שלו והוא צריך לשאת בעלויות (ראו בעמ' 18 ש' 1-19).
עיון בהסכם בין הצדדים אינו מלמד על הגובה שבו הוסכם להעמיד את הצימר.
הנתבע טען כי המבנה תוכנן לגובה מטר מן הקרקע, אך לדרישת התובעות, נאלץ להגביה אותו, תוך שהוא מבהיר להן כי הדבר יבוא לידי ביטוי במחיר.
התובעת, אמנם טענה בסעיף 33 לתצהירה כי המדובר בטעות בחישוב אצל הנתבע, אולם בעדותה מסרה כך:
"ש: אז את מסכימה שהיה שינוי
ת: יש לנו מחלוקת אבל אפשר לומר שכן. אני לא זוכרת שהיה שינוי כי דרשנו גובה מסוים מההתחלה, לא שינינו משהו בחוזה. ביקשנו גובה מסוים שיראו נוף והוא החליט על מטר כדי לחסוך בעלויות לעצמו"
(ראו עמ' 18 ש' 20-23).
יוצא כי הגם שהתובעת טוענת כי האחריות היא על הנתבע, היא מאשרת, בפועל, כי תמחור העבודה בוצע בהתאם להגבהה של מטר, כאשר בפועל, אין בין הצדדים מחלוקת, כי בסופו של יום, בוצעה הגבהה בת 3 מטרים.

מששונה גובה המבנה, מטבע הדברים יש לכך השלכה על מספר המדרגות, אורך המעקה הנדרש לאורכן, ביצוע יסודות בטון ושביל גישה וכיוב'.
הנתבע מסר בעדותו כי התובעות פעלו בניגוד להסכם והפנו אותו אל קבלן מטעמן אשר ביצע בפועל את יציקות הבטון ליסודות ובכלל זה הגבהת היסודות עד לגובה 3 מטרים מעל פני הקרקע. הנתבע ציין כי הקבלן אינ ו מוכר לו ואין לו הסכמי עבודה עמו, והתובעות קבעו בפניו כעובדה כי עליו לשלם כספים ביתר לקבלן מטעמן (ראו בעמ' 26 ש' 25-32 וכן בעמ' 28 ש' 30-32 ובהמשך בעמ' 29 ש' 1-6) . כאשר נשאל האם דרש את ההפרש עבור ההשלכות הכספיות של ההגבהה השיב הנתבע כי יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, ושבאופן כללי נמנע מסכסוכים עם התובעות רק משום היותו נחמד ומאחר ו "לא רצה לפוצץ את העבודה לקראת הסוף" (ראו בעמ' 29 ש' 3-5 וראו גם בעמ' 27 ש' 7-8).

יוצא כי הפרש התשלום אותו היה על התובעות לשלם בגין הגבהת המבנה, ביחס לכל התוספות הרלוונטיות לכך, עומד על סך של 10,500 ₪.

התובעות הוסיפו וטענו כי שביל הגישה לא רוצף, וזאת בניגוד למוסכם, אך מעדויות הצדדים עלה כי את שביל הגישה ביצע קבלן מטעמן של התובעות כאשר הנתבע הוא ששילם לו. לא הובהר מדוע לא רוצף אותו שביל. הנתבע טען כי התובעות הן שנתנו לקבלן מטעמן את ההוראות והוא רק נדרש לשלם לו בהתאם לדרישתו.
הקבלן לא הוזמן להעיד בתיק.

התובעות הוסיפו ודרשו בסעיף 60 לתצהיר התובעת, החזר עבור משאיות חול שנדרשו לצורך כיסוי העמודים המוגבהים, אולם משעה שקבעתי כי הגבהת המבנה נעשתה לאחר תמחור העבודה וחתימת ההסכם וכי המדובר בשינוי אשר גרר עלויות נוספות בהן צריכות לשאת התובעות, אזי דין דרישתן זו להידחות.
דברים אלו יפים גם ביחס לעתירתן של התובעות להחזר הוצאות בגין יישור השטח על ידי בעל מקצוע מטעמן בסך של 2,888 ₪ כאמור בסעיף 61 לתצהיר התובעת 1.

בסעיף 65 לתצהיר התובעת 1 עותרות התובעות לפיצוי עבור עלות החלפת חומר הגלם לכיסוי היסודות (שמלה) וכן בגין עבודות אשר נדרשו לשלם עבורן בתוספת מקבלן מטעמן, בין היתר , בגין צבע פנים, צבע מרפסת, תיקון דלת וצביעת חדר אמבטיה בסך של 2,000 ₪ התובעות לא הציגו ראיות מתאימות להוכחת הצורך בתיקונים אלה ובכלל זה איני מקבלת את טענת התובעות כי החומר אשר נבחר על ידי הנתבע לצורך כיסוי יסודות המבנה אשר כאמור בסופו של יום האמיר לגובה של 3 מטרים, אינו מעץ מלא כמוסכם. עיון בהסכם מלמד כי החומר המצוין ל"שמלה" הינו "עץ מחוטא". טענת הנתבע כי ענפי ערבה מתאימים לחיפוי תחתית המבנה. יצוין בהקשר זה כי ראוי היה להתחשב בהפרש בעלויות אשר נגרמו בשל הגבהת המבנה אולם מאחר והנתבע לא עתר לקיזוז הסכום ולא הביא ראיות להוכחת ההפרש, לא ניתן לקזז את ההפרש.

מסמך התוספות כולל גם דרישה לתשלום סך של 3,000 ₪ בגין "תוספת לציפוי פנים – בידוד, פורניר זוברנו ועבודה". עניין זה הוסבר בתצהירו של הנתבע בסעיף 42. לדבריו, הציע לתובעות לעשות שימוש בפורניר זוברנו איכותי ויקר והן אישרו זאת לאחר שראו דוגמא. התובעת טענה בתצהירה כי אינה יודעת מדוע נדרשה תוספת זו, אך גם לאחר הבהרת הנתבע בתצהירו, לא ניתן כל מענה הולם מאת התובעת ולא נסתרה טענתו כי המדובר בחומר חיפוי יקר מזה שנכלל בהסכם ובתוספות לו, עליו שולם ומכאן הדרישה לתוספת תשלום. גם עיון בהסכם מלמד כי אין זכר לחיפוי שכזה וכן הוגשו חשבוניות רכישת חומר זה ועל כן, מקבלת אני את טענת הנתבע כי שינוי זה, גם הוא הצדיק קבלת תשלום נוסף בסך של 3,000 ₪.

אשר לתוספת לפרגולה ג'קוזי חוץ, טענה התובעת כי הנתבע התחייב לבנות פרגולה גיאודזית לג'קוזי שמחוץ לצימר, אך נבנתה פרגולה שונה בצורה ובגודל מזו שלה התחייב.
הנתבע הסביר בתצהירו כי דרישה זו באה לאחר שהתובעות שלחו אליו תמונה של הפרגולה שבה הן מעוניינות ואף היו שבעות רצון מהתוצאה הסופית.
עיון בהסכם מלמד כי הקמת פרגולה לג'קוזי חוץ נכללה בהסכם בין הצדדים ושולם בגינה 15,000 ₪. לא מצאתי הסבר מספק בתצהיר הנתבע או בעדותו בדבר הדרישה לתשלום נוסף של 3,000 ₪. לפיכך, אני מקבלת את טענת התובעות, בעניין זה, כי לא היה מקום לדרישת סכום זה.

אשר להובלת הצימר למקומו, בהסכם נרשם כך:
"הובלה, ליווי והוצאות נלוות:
הובלה: מנוף משאית ונגרר
ליווי משטרה"
כלומר, הובלת הצימר כלולה במחיר שעליו הוסכם.
בפועל, מתברר כי התובעות שילמו את עלות ההובלה ועל כן, בדין, נוכה סכום זה מסכום התשלום הסופי שדרש הנתבע.

בסעיף 69 לתצהיר התובעת, עתרו התובעות לקזז את העלות אשר נגבתה עבור הגינון בסך של 4,620 ₪ בתוספת חומרים נוספים בסך של 1,830 ₪ (ראו נספחים י"ד וט"ו בהתאמה), אשר כאמור לא בוצעו על ידי הנתבע בפועל. הנתבע אינו כופר בטענה זו .
אשר על כן, אני מורה על קיזוז הסכום אשר נלקח בחשבון בהסכם בין הצדדים, סך של 4,000 ₪ + מע"מ. אשר לדרישת התובעות להשבת הסכום כפי ששולם בגין חומרים (ראו נספח ט"ז לתצהיר התובעות) לא מצאתי להיעתר לדרישה זו. ראשית, החשבונית הוצאה עבוד חברת "דום ארבע הום" היא החברה של הנתבע 1, שנית לא הוכח כי התובעות נשאו בתשלום בגין החומרים המופיעים בה.

זכויות יוצרים

התובעות עתרו לקבלת פיצוי בסך 50,000 ₪ עבור שימוש בתמונות הצימר. עניין זה, דומה כי נזנח במהלך שמיעת הראיות, שכן לא נטען דבר ולא הובאו ראיות כלשהן. אף הנתבע לא התייחס לעניין זה ומיקד את הגנתו בסוגיות המרכזיות שבתיק.
עם זאת, בסיכומי התובעות, הן שבו וחזרו על כך.
עיון בהסכם בין הצדדים מלמד כי בין הצדדים הוסכם על פרסום התמונות באתר הנתבע.
התובעת כלל לא התייחסה להסכמה זו ולא ברור מכח מה מבקשת היא פיצוי.
לא מצאתי כיצד הוכיחו התובעות הפרה כלשהי של חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כאשר עסקינן במבנה ייחודי אשר תוכנן ונבנה על ידי הנתבע.
לאור המוסכם בין הצדדים ואף לאור לשון החוק, לא מצאתי כי הוכחה הפרה כלשהי של ההסכם או של החוק.
אשר על כן, עתירת התובעות לפיצוי בעילה של הפרת זכות יוצרים נדחית.

עגמת נפש

התובעות עתרו לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש.
דין דרישה זו להידחות.
התביעה הוגשה על סך של 318,484 ₪.
בסופו של יום, כפי שיובהר להלן, נמצאו רק טענות ספורות של התובעות כמוצדקות וזאת ביחס לסכומים פעוטים.
טענותיהן המרכזיות של התובעות, כי אולצו לשלם למעלה מ- 80,000 ₪ ביתר, כי הנתבע אחראי לאיחור באספקת הצימר וצריך לפצותן בסך של כ- 50,000 ₪ וכי בצימר ליקויים אשר עלות תיקונם עומדת על כ- 70,000 ₪ - כל אלו נדחו.
אכן, ליקויים מסויימים נמצאו, אך עלות התיקון שלהם היא 5,000 ₪ + מע"מ.
ועוד, יש לנכות מדרישת התשלום האחרונה של הנתבע את התוספת עבור פרגולה וכן את עלות הקמת הגינה אשר נכללה בהסכם ובוצעה בפועל על ידי אחר, אך גם כאן, מדובר בסכומים של 3,000 ₪ ו- 4,000 ₪ + מע"מ, בלבד.
לא מצאתי כי התנהלות הנתבע גרמה לעגמת נפש לתובעות יותר משגרמה התנהלות התובעות לעגמת נפש לנתבע. כך גם, מצאתי כי נעשו שינויים במוסכם, לאורך תהליך בניית הצימר, אך לא הוכחה הפרת ההסכם על ידי הנתבע דווקא.

התביעה נגד נתבע 2

התובעות הגישו תביעתן גם נגד נתבע 2, אחיו של הנתבע 1.
אין חולק כי ההסכמים נעשו בין התובעות לבין נתבע 1 בלבד.
התובעות טענו כי הנתבע 2 היה חלק מן הפגישה ומן העבודה ועל כן, לשיטתן, חב גם הוא כלפיהן.
לאחר עיון בראיות ובעדויות, מצאתי כי דין התביעה נגד נתבע 2 להידחות.

הנתבע 2 טען כי היה שכיר בלבד אצל אחיו, הנתבע 1 ולצורך הוכחת טענה זו צורף טופס 106 לשנת 2008 ממנו עולה כי הנתבע 2 עבד אצל הנתבע 1 בתקופה שבין חודש אפריל לחודש אוקטובר וכן בחודש דצמבר וכן צורף טופס 106 לשנת 2009 ממנו עולה כי הנתבע 2 עבר אצל הנתבע 1, במשך חודש אחד בלבד, חודש ינואר.
מעבר לכך, כאמור, אין הנתבע 2 חתום על ההסכמים והתובעות לא הוכיחו כי הוא חב דבר כלשהו כלפיהן באופן אישי.
לפיכך דין התביעה נגד נתבע 2 להידחות.

סיכום

התביעה נגד נתבע 2 נדחית.
התובעות יישאו בהוצאותיו בניהול התיק בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו לו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע 1 מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, כמפורט להלן:
הנתבע יישא בתשלום עבור תיקון הליקויים בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, בסך של 5,000 ₪ + מע"מ, כלומר 5,850 ₪.
מסכום זה יש להפחית את סכום ההוצאות שבו חוייבו התובעות בהחלטה מיום 4.12.14, ואשר טרם שולם לנתבע, סך של 3,000 ₪.
את היתרה, בסך של 2,850 ₪, ישלם הנתבע 1 לתובעות , ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מהיום אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אמנם, סוגיית ההמחאות שסורבו מחמת הוראת ביטול אינה מונחת לפניי בהיבט המשפטי שכן לא הוגש כתב תביעה שכנגד ולא נטענה טענת קיזוז, אולם הצדדים הביאו בפניי את המחלוקת סביב דרישת התשלום הנוספת של הנתבע מן התובעות, קודם למסירת הצימר, דרישה אשר הועמדה בסופו של דבר, לאחר שקוזזו הוצאות הובלת הצימר ששולמו במישרין על ידי התובעות, על סך של 17,887.5 ₪. התובעות טענו כי דרישה זו של הנתבע חורגת מן המוסכם ומנגד, טען הנתבע כי המדובר בעלויות נוספות שנגזרו משינויים שערכו התובעות.
לאור המפורט מעלה, מצאתי את דרישת הנתבע לתשלום הסכום האמור מוצדקת, למעט דרישת התשלום עבור תוספת לפרגולה בסך 3,000 ₪ שאותה יש להפחית מן הסכום הכולל, כפי שהובהר לעיל.
כמו כן, יש להפחית את התשלום עבור הגינה, סכום אשר נכלל בהסכם מיום 27.3.08 ושולם בגינו במסגרת הסכום הכולל , אך לא בוצע על ידי הנתבע 1, סך של 4,000 ₪ + מע"מ.

בהתאם לכך, עתר הנתבע כי בית המשפט יורה על חידוש הליך ההוצאה לפועל וכך אני מורה, בהתאם ליתרת התשלום המתחייב, כאמור.
כל יתר טענות התובעות נדחו אחת לאחת, בנימוקים המפורטים לעיל.

לעניין הוצאות ההליך, ככלל, זכאי בעל דין אשר זכה בדין, לקבל את הוצאותיו, אלא שבמקרה דנן, סבורה אני כי מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מפסיקת הוצאות לטובת התובעות.
המדובר בתביעה אשר הוגשה לתשלום סך של 318,484 ₪, סכום שהוא מוגזם ובחלקו הארי, כבר מראשית ההליך, נטול כל תימוכין. לו היתה התביעה מוגשת רק בגין ליקויי הבניה, היה סכום התביעה עשירית מזה שננקב בכתב התביעה וגם אגרת בית המשפט היתה בהתאם.
הסתייגויות התובעות מדרישת התשלום של הנתבע, זו בגינה הוגשו ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, יכולה היתה להידון במסגרת אותו הליך ולא היה צורך בהגשת תביעה כה גדולה ומסורבלת לבית משפט.
דרישת התשלום האחרונה של הנתבע נמצאה, ברובה, מוצדקת ובסופו של יום, יוצא כי גם לאחר חיוב הנתבע בתשלום בגין ליקויי הבניה, נותרו התובעות חייבות לנתבע סכום העולה על הסכום שבו חוייב בפסק דין זה. יתרת תשלום זו תידון בלשכת ההוצאה לפועל, שכן בפניי לא עתר הנתבע לסעד כלשהו ביחס לסכום זה.
במצב דברים זה, חיוב הנתבע בתשלום הוצאות בגין הליך זה, אשר הוגש רק לאחר שהנתבע הגיש את ההמחאות אשר בוטלו על ידי התובעות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וכאשר כאמור, דרישתו, ברובה, נמצאה מוצדקת, אין בו הגיון והוא אינו מידתי.
לפיכך, איני מחייבת את הנתבע בתשלום שכ"ט עו"ד התובעות בהליך זה או בתשלום הוצאות.

בנסיבות אלו, בין היתר בשים לב לסכום התביעה המופרז אל מול סכום פסק הדין וכן בהתאם למכלול הנימוקים אשר הובאו לעיל, אני מחייבת את הנתבע באופן חלקי בלבד בהחזר אגרת בית משפט לתובעות, בסך של 400 ₪ בלבד.

זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.