הדפסה

טוביאנה נ' גבע ואח'

בפני
כבוד ה רשמת קרן כ"ץ

המבקש
ציון טוביאנה

נגד

המשיב
אבי גבע

החלטה

לפני מונחת בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 15.2.06. התקיים דיון בבקשה בפני כרשמת תורנית לאחר שכב' הרשמת ורדה שוורץ פסלה עצמה מלדון בעניין.
כמו כן מונחת התגובה לבקשה לביטול העיקול והבקשה לעיקול.

המצהירים שהצהירו במסגרת כתבי הטענות נחקרו במהלך הדיון ואילו תצהירים שהוגשו במסגרת כתבי הטענות אך המצהירים בהם לא התייצבו לדיון נמחקו. כמו כן באי כוח הצדדים סיכמו בפני במהלך הדיון.

לאור ההלכה בעניין רע"א 8402/96 דן מרגליות נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות , נ"א (3) 789, משמוגשת בקשה לביטול עיקול יש לדון בבקשה לעיקול מלכתחילה, לכן מבקש העיקול, התובע, יכונה להלן: " המבקש" ואילו מי שביקש את ביטול העיקול יכונה: " המשיב".

להלן יובאו עיקרי טענות המבקש כפי שמשתקפים בכתבי הטענות (הבקשה לעיקול והתגובה לבקשה לביטול העיקול והסיכומים ):

1. העיקול התבקש והוטל עד לסכום של 800,000 ₪ וכלל גם שכ"ט והוצאות וזאת במסגרת תביעה שהוגשה ביום 14.2.06 כנגד המשיב לתשלום יתרת סכום ההלוואה שהעמיד לרשותו המבקש באמצעות הרב עצור. לבקשה צורפו כנספחים העתקי הסכמי שתי ההלוואות והעתקי המחאות .

2. המבקש והמשיב התקשרו בהסכם הלוואה מיום 9.12.02 לפיו הלווה המבקש למשיב סכום כולל של 70,000 דולר. על המשיב היה להחזיר את הסכום בצירוף הוצאות עד ליום 9.12.03.

3. המשיב לא החזיר כל סכום שהוא עד לתאריך הנ"ל, ולכן לאחר פניות חוזרות ונשנות נחתם ביום 8.2.04 הסכם הלוואה נוסף, שלפיו, ישלם המשיב למבקש את ההלוואה בתוך 10 חודשים עד ליום 8.12.04. המשיב הפר גם את הסכם ההלוואה השני שלפיו עומד סכום ההלוואה על סך של 89,600 דולר, כשהוא נושא ריבית חודשית בגובה של 2% לחודש.

4. נכון ליום הגשת התביעה עמד סכום החוב על 678,550 ₪, ובתוספת הצמדה, ריבית, הוצאות ושכר טרחה ניתן עיקול על סך של עד 800,000 ₪.

5. לאור האמור לעיל, המשיב נמצא בקשיים כלכליים ואף הציע לשלם את החוב באמצעות מימוש ומכירה של מכונות לייצור פיצה, תשע שנים ולכל הפחות באיחור.

6. הבקשה הוגשה באיחור של תשע שנים ולכל הפחות באיחור של חודשים ארוכים. בשלב הסיכומים טען המבקש באמצעות בא כוחו, כי לאור נספח ט לתגובתו, המשיב ידע על העיקול כבר ביום 15.1.14, שכן הוא חתום פעמיים על המסמך ובו מפורט העיקול הזמני.

7. למרות זאת, לא הוגשה הבקשה לביטול העיקול במועד. פסק הדין בוטל בחודש מאי 2015 והבקשה לביטול העיקול הוגשה רק ביום 9.7.15 מעל ל- 30 הימים הקבועים בתקנות. המשיב גם לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול העיקול.

8. המשיב הודה בחקירה כי אין לו כל נכסים בארץ מלבד הנכס נשוא העיקול ש ממילא רובצים עליו עיקולים נוספים, והוא עוזב את הארץ כל העת לליבריה שם עיקר פרנסתו. לכך יש להוסיף את טענת המשיב כי אם יצטרך לשלם את סכום תיק ההוצל"פ יביא הדבר לחורבנו. היום סכום התביעה שנפתחה ב- 2006 עומד על כמיליון ₪ והדבר מהווה הכבדה בפני עצמה.

9. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כיון שאם יוסר העיקול מהנכס היחידי של המשיב שמתכנן למכרו, יוותר המבקש מול שוקת שבורה ולא יוכל להיפרע מן המשיב. המשיב גם הודה בחקירה כי שכר הדירה מהנכס המעוקל משמש למחייתו ולפרנסתו. כך כשיימכר הנכס ישמשו הכספים למחייה ולא יוותר דבר למבקש אם יינתן פס"ד לטובתו. כב' הרב הצהיר כי בוצעה ההמצאה.

להלן יובאו עיקרי הבקשה לביטול צו העיקול שהם למעשה תשובה לבקשה לעיקול ועיקרי נטענות מן הסיכומים :

1. המבקש לא עמד בתנאים הבסיסיים הנדרשים לשם הטלת העיקול הזמני. המבקש לא המציא את צו העיקול הזמני, לא המציא את הבקשה להטלת העיקול, ולא את הערובות שהופקדו. לפיכך הצו פקע לפי תקנות 370 , 371 לתקסד"א.

2. בשל התנהגות זו של המבקש אף בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כנגד המשיב.

3. כמו כן, הבקשה לעיקול אינה מעלה כל חשש, כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין , והיא משענת קנה רצוץ. המבקש אף הסתיר מידע רב מבית המשפט.

4. הראיות היחידות להכבדה על ביצוע פסק הדין עליהן מתבססת הבקשה לעיקול הן כי "המשיב מסר למבקש חד משמעית כי הוא מצוי בקשיים כלכליים" ולכן הוא עלול לעשות פעולות שיסכלו את תשלום פסק הדין. הטענות הן כלליות וללא פירוט. מדובר בטענות סתמיות. המבקש לא מפרט באילו קשיים כלכליים מדובר, וכיצד הם באים לידי ביטוי בהתנהגותו של המשיב.

5. כראיה לכך שטענות המבקש עצמו הינן מופרכות, ולא קיימת הכבדה, זו העובדה כי המבקש פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המשיב רק לאחר שמונה שנים מקבלת פסק הדין בהיעדר הגנה.

6. למשיב לא קיים כל חוב שהוא למבקש, אלא, נהפוך הוא, למבקש קיים חוב למשיב. בין המבקש למשיב קיימת מערכת עניפה של התקשרויות אשר קשורות קשר הדדי להסכם ההלוואה הנטען ואשר הוסתרה כולה מעיניו של בית המשפט הנכבד. חיוביו של המבקש כלפי המשיב הוסתרו על ידי המבקש מבית המשפט והם עולים על החוב הנטען של המשיב בתביעה. הסתרה זו אף עולה כדי חוסר תום לב וחוסר ניכיון כפיים.

7. ההלוואה נעשתה בעצם על ידי הרב אליהו עצור שהוא הלווה את הכספים ולא המבקש שהיה רק איש קש. המשיב נחשף לשמו של המבקש לראשונה בשנת 2002 כאשר קיבל את ההלוואה מהרב עצור. המשיב מעולם לא פגש את המבקש ולא שוחח איתו. הדבר עולה גם מנספחי התביעה שהם שיקים שנמשכו על ידי הרב אליהו עצור ונטען שבאמצעותם הועברו הכספים למשיב.

8. המשיב והרב אליהו עצור היו חברים והרב עצור ויתר למשיב על השבת ההלוואה הנטענת. הרב עצור נתן למשיב את הכספים כסוג של מענק, כיוון שידע על קשריו הענפים של המשיב בתחום הנדל"ן והוא רצה שהמשיב "יביא עסקה" לא ולחברו, מר מוריס בן אבו שהיה קבלן.

9. הרב עצור ציין כי ככל שייחתם פרויקט כלשהו, המשיב יקבל תמורה נאה עבור מאמציו וממנה יקוזז סכום ההלוואה. הדבר מופיע גם בסעיפים 3.4 – 3.6 להסכם ההלוואה.

10. המשיב הודיע לרב עצור ולמר בן אבו כי הוא יכול להביא לחתימה של "עסקת קומבינציה" עם חברת "לורם" בפרויקט של 300 יחידות דיור ביהוד, לכן נחתם הסכם בין מר אבו והמבקש והמשיב, כי אם ייחתם הסכם בחברת "לורם" ישולם לחברה שבשליטתו של המשיב סך כולל של 357,000 דולר ארה"ב.

11. באותו מועד גם נחתם בין הצדדים הסכם נוסף בעניין ההלוואה נשוא התובענה, לגבי קיזוז המענק מההלוואה שהינה מענק מהתמורה שאותה אמור לקבל המשיב. הרב אליהו עצור התחייב שוב בפעם השנייה, כי בכל מקרה, ההלוואה היא מענק והמשיב לא יידרש להשיב את הכספים האמורים. חברת לורם הנפיקה טיוטת הסכם לחתימה עם הצדדים. המשיב פעל רבות בעניין הפרויקט (הפעולות מפורטות במסגרת הבקשה לביטול צו העיקול), אך ההסכם לא נחתם כיוון שהרב עצור ומר בן אבו הסתכסכו ביניהם. לרב עצור היה ברור כי המבקש ויתר לחלוטין על השבת ההלוואה נשוא התובענה שהיתה מענק בגין מאמציו של המשיב עבורם.

12. המשיב קיבל סך של 70,000 דולר בלבד בגין מאמציו בפרויקט אשר לא היוו את כל התמורה אותה היה אמור לקבל.

13. למשיב קיימת זכות קיזוז בגין התביעה בסכום המדויק של 357,000 דולר ארה"ב.

14. הסכם ההלוואה סותר את חוק ההלוואות החוץ בנקאיות.

15. הדין קובע [תקנה 367 (ב) לתקסד"א] כי יש להמציא את צו העיקול הבקשה בכתב הערבות במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים. במשך למעלה משמונה שנים, מיום מתן פסק הדין בהעדר הגנה ועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא הומצאו למשיב לא פסק הדין ולא המסמכים הנ"ל. המצאת הצו הזמני באיחור כה ניכר מהווה התנהגות בחוסר תום לב ויש בה כדי להביא לביטול העיקול.

16. העיקול התבקש על הסכום הגבוה ב 130,000 ₪ מסכום התביעה. לכן הצו שניתן שגוי, ויש לבטלו ולהורות על פקיעתו מסיבה זו בלבד.

17. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. נזקי המשיב ברורים מעצם הטלת העיקול ונזקי המבקש לא פורטו. המשיב מבקש לבצע בימים אלו מכירה של הנכס בתל אביב, עליו רשום העיקול הזמני והעיקול מטרפד את המשך הליכי המכירה האמורים. הדבר מסב לו נזק אדיר ממדים.
כמו כן, בעקבות הטלת מיסים חדשים על מוכרי נכסים, עלול המשיב להיחשף להפסדים של מאות אלפי שקלים אם לא יבוטל העיקול.
18. בסיכומיו טוען המשיב באמצעות בא כוחו, כי המבקש לא המציא ולא צירף כל אישור מסירה שהוא לתיק ביהמ"ש ולכן לא הצליח להוכיח כי העיקול הומצא כדין. התקנות קובעות כי יש להגיש בקשה לביטול העיקול בתוך 30 ימים מיום ההמצאה. היות והמסמכים מעולם לא הומצאו למשיב אין איחור בהגשת הבקשה לביטול העיקול.
19. העד מטעם המבקש העיד כי לא הייתה לו כל ידיעה אישית על מצבו הכלכלי של המשיב בעת מתן צו העיקול.
20. עוד נטעם בסיכומים כי בסיס התביעה נשמט. זאת משום שלפי סעיף 3.4 להסכם משנת 2002 היה ברור שסכום ההלוואה יהפוך למענק במידה וייחתם הסכם שותפות לגבי פרויקט הבניה ביהוד להנחת דעתו של מר בן אבו. ממש/1 עולה כי מר בן אבו אישר את העניין.

דיון והכרעה:

1. ראשית, אחל לבחון את הטענה כי הבקשה לביטול העיקול הוגשה באיחור.
תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כי
בקשה לביטול העיקול יש להגיש בתוך 30 ימים מהמצאתו. התקנה אינה מגבילה
את הסיבה להגשת בקשה לביטול העיקול. כך שכל בקשה לביטול עיקול יש להגיש במועדים הנ"ל מכל סיבה שהיא, לרבות בטענה כי יש לבטל את העיקול כיוון שפקע.

2. העיקול ניתן ביום 15.2.06, כך שלכאורה חל איחור של מעל 9 שנים בהגשת הבקשה שבפני.

3. יחד עם זאת, טוען המשיב כי מעולם לא הומצא לו צו העיקול, בקשת העיקול והערבויות וכי ידע לראשונה על צו העיקול, לאור פתיחת תיק ההוצל"פ, שנעשתה 8 שנים לאחר מכן.
המשיב טוען כי היות והמסמכים הנ"ל מעולם לא הומצאו לו, הוגשה בקשתו לביטול העיקול בזמן, וכי יש לספור את המועד להגשת הבקשה לביטול העיקול רק לאחר שפסק הדין בוטל.

4. מעיון בכתבי הטענות לא הוצגו בפני כל אישורי מסירה שהם לגבי בקשת העיקול, צו העיקול והערבויות שהוגשו. כל שהוגש הם אישורי מסירה ותצהיר מוסר של השליח בדבר המצאת כתב התביעה והזמנה לדין שאף הם נעשו בהדבקה. אין בפני כל תצהיר שליח המפרט כי מסר למשיב, ביחד עם כתב התביעה, גם את בקשת העיקול. התצהיר נוקב בכתב תביעה ובהזמנה לדין בלבד וכך גם מפורט באישור המסירה בפרק המתאים לסוג כתבי בית הדין שנמסרו.
לכן אין בפני כל ראיה שהבקשה לעיקול, הצו והערבויות הומצאו למשיב כלל בשעתו. לכן אינני יכולה לקבוע כי בקשת העיקול אכן הומצאה למשיב. לעניין זה, גם לא יועילו דברי המצהיר מטעם המבקש, שכפי הנראה המסמכים נמסרו ביחד עם כתב התביעה, כיוון שזוהי מסקנתו בלבד ללא כל בדל ראיה שהוא.

5. לפי הפסיקה, במקרים כאלו, כאשר לא קיימת המצאה הרי שעקרון הידיעה גובר על עקרון ההמצאה והמועד החל בענייננו, הוא מועד הידיעה של המשיב על העיקול. המשיב הודה בפני כי נודע לו על העיקול עם המצאת האזהרה, ולכן הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בעניין זה ראו עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון שורות 4 – 21:

"ש: אתה יכול להפנות אותי למקום אחד בתצהיר שהגשת שבו כתוב ונאמר מפיך מתי נודע לך על צו העיקול? אתה יכול לקחת דקה לעבור על התצהיר?
ת. אם אתה רוצה לדעת בדיוק, ברגע שקיבלתי את ההוצאה לפועל, את האזהרה של ההוצאה לפועל, התחלנו לבדוק את העניין בבית המשפט ואז התברר בתיק בית המשפט שיש פסק דין ועיקול. אנחנו התחלנו לבדוק את התיק והתברר כל מה שהיה, ואז פנינו לעו"ד שיתחיל לטפל בעניין. לפני חודשיים שלושה קיבלתי את האזהרה לא זוכר בדיוק. אחרי שבוע או עשרה ימים, אחרי שקיבלתי את האזהרה ובדקתי את החומר בבית המשפט כבר הייתי אצל העו"ד. לדעתי מהר, אחר כך עו"ד כבר הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין.
ש: אתה מסכים איתי שפסק הדין בוטל במאי 2015?
ת: כן.
ש: ואתה מסכים איתי שהבקשה לביטול צו העיקול הוגשה רק ב 9.7.15, אתה הגשת אותה?
ת: אם זה התאריכים אז כן.
ש: זאת אומרת עברו מספר חודשים מרגע שפנית לעו"ד עד שהגשת את הבקשה לצו עיקול?
ת: אני דברים כאלה לא מבין בהם, יש עו"ד שמבין, ואי אפשר להגיש בקשה לביטול לעיקול לפני שמקבלים החלטה לביטול פסק הדין. אני מניח שעו"ד שלי קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין לידיו כמה ימים אחרי שהתקבלה. לשאלת בית המשפט מדוע לקח לנו חודשיים מההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין עד שהגשנו את הבקשה לביטול עיקול אני משיב שהתיק היה בירושלים היינו צריכים לדון בבקשה שלנו לסמכות מקומית כן להעביר לא להעביר הדברים לא היו ברורים".

6. העתק האזהרה בתיק ההוצאה לפועל כפי שהוגש על ידי המבקש נמסרה למשיב ביום 25.12.14 והמשיב לא הכחיש זאת. להיפך, מדבריו דלעיל אישר את המסירה. לפיכך, זהו התאריך שבו לכאורה נודע למבקש על העיקול. ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין אשר ביטלה את פסק הדין ניתנה על ידי כב' הרשמת הבכירה יהלום בלהה ביום 10.5.15. המשיב הודה כי לב"כ נודע על ההחלטה כמה ימים לאחר מכן. אכן, מבדיקת התיק האלקטרוני עולה כי ב"כ צפה בהחלטה מיום 10.5.15 ביום 12.5.15 בשעה 19:23. כך שגם לפי גירסת המשיב בחישוב התאריכים היה עליו להגיש את הבקשה לביטול העיקול לכל המאוחר ביום 11.6.15. למרות זאת, הבקשה לביטול העיקול הוגשה רק ביום 9.7.15 כלומר באיחור של 28 ימים. לכן יש לקבל את טענות המבקש כי הבקשה לא הוגשה במועד וזאת עוד בטרם אבחן את טענות המבקש כי המשיב ידע בפועל על הטלת העיקול עוד שנים קודם לכן. המשיב לא הציג בפני כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול העיקול כנדרש בתקנה 528 לתקסד"א. הסברו כמפורט לעיל בתשובתו בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון כי עוד היו צריכים לדון בבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית אין בה כדי להוות טעם מיוחד שכזה. זאת משום שפסק הדין כבר בוטל ביום 10.5.15 ובקשה לביטול עיקול היה להגיש כאמור לעיל כבר ביום 11.6.15 גם במקביל לטיפול בית משפט השלום בירושלים בבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית. על המבקש היה להגיש את בקשתו עד ליום 11.6.15 לבית המשפט השלום בירושלים כיוון שמדובר בבקשה דחופה לפי התקסד"א. גם אם התיק היה עובר לבית המשפט השלום בתל אביב הרי שהיו דנים בבקשתו זו בבית המשפט בירושלים עד שהתיק היה עובר לבית המשפט כאן. הלכה פסוקה היא כי חוסר סמכות מקומית איננו חוסר סמכות עניינית ויש לבית המשפט שמעביר את הדיון בתביעה סמכות לדון בסעדים הזמניים או בכל עניין אחר, עד להעברת התיק. כאמור ניתן היה להגיש את הבקשה עד ליום 11.6.15 בבית המשפט בירושלים ולכן הסבר זה איננו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. כמו כן, אציין כי היות ולכאורה, הבקשה לביטול העיקול הוגשה 9 שנים לאחר מתן צו העיקול, הרי שלא היה כלל צורך לדון בבקשה בתוך 7 ימים מהגשתה בהתאם לתקסד"א היות ולא הוגשה במועד. חסד עשתה כב' הרשמת הבכירה וורדה שוורץ עם המשיב שקבעה בקשתו לדיון בפגרה במהלך התורנות. לפיכך אני דוחה את הבקשה להארכת מועד היות ולא הוצג בפני טעם מיוחד וכפועל יוצא אני דוחה גם את הבקשה לביטול העיקול.

המשיב ישא בהוצאות הבקשות וישלמן לטובת המבקש בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.