הדפסה

טובאסי נ' בית ספר ג'רוזאלם ג'י.אי.אצ'.אס. בע"מ (חל"צ)

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ריבלין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף בנבנישתי
המבקשת
סוזן היאם טובאסי ת.ז. XXXXXX773
ע"י ב"כ: עו"ד ענאן עבד ובדראן סלאמה
-
המשיב
בית ספר ג'רוזאלם ג'י.אי.אצ'.אס. בע"מ (חל"צ) חברות 513621730
ע"י ב"כ: עו"ד סאהר עלי ועומר קרעאין

החלטה

בפני בית הדין בקשת המבקשת ליתן צווים זמניים ולהורות לבית הספר שלא לפטרה ולא להפסיק את עבודתה עד להכרעה בתביעה העיקרית, ולהימנע בכל דרך ממינוי מחליף ישירות או בעקיפין, עד להכרעה בתביעה העיקרית.
המשיב טען כי המבקשת פוטרה לאחר הליך שימוע כדין וכי יש לדחות את הבקשה.
יודגש כי כל האמור בהחלטה זו הוא לכאורה בלבד, על סמך הראיות שהובאו לכאורה בהליך הזמני. אין בהן כדי לקבוע להליך העיקרי.

העובדות

  1. המבקשת הועסקה כמורה במשיב (להלן: בית הספר או המשיב) מ-1.10.07 ועד 30.6.15 זאת על פי הודעת הפיטורין שהומצאה לה כדין ביום 29.5.15.
  2. בית הספר הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי, המקבל מימון חלקי ממשרד החינוך, ומלמד לפי תכנית לימודים אמריקאית המיועדת ללימוד עצמי בבית (Home School Curriculum).
  3. בתאריך 25.5.15 קיבלה המבקשת מכתב בו זומנה לשימוע טרם מתן החלטה על הפסקת עבודתה בבית הספר.
  4. בתאריך 27.5.15 נערך למבקשת שימוע. בתאריך 29.5.15 הגיע שליח מטעם בית הספר לבית המבקשת ומסר מכתב פיטורים לפיו ייכנסו הפיטורים לתוקף ביום 30.6.15.
  5. בתאריך 13.6.15 נחסמה גישת המבקשת לתיבת הדוא"ל שלה שבבעלות בית הספר.

המחלוקת
האם יש להשיב את המבקשת לעבודתה עד להכרעה בתביעה העיקרית או שמא יכנסו
פיטוריה לתוקף.

הכרעת הדין

בהליך זה, אף שהוא הליך זמני, נשמעו עדויות רבות, הוגשו מסמכים רבים, וכתבי טענות מפורטים ומנומקים. נקדים ונציין כי הליך זה ידון על פי נטלי ההוכחה נוכח הגרסאות המגוונות של כל צד, והעדר ההתאמה בין התצהירים לחקירות הנגדיות של המבקשת ושל עדי המשיב .
המבקשת ילידת 1983 נשואה ואם לשלושה לדבריה מפרנסת יחידה, התקבלה לעבודה במשיב כממלאת מקום ב 2007. לטענתה, נשארה כמורה לאור שביעות הרצון ממנה. לטענת המשיב, הופסקה העסקתה ב- 2008 עקב אי שביעות רצון ולבסוף נשארה כי מורה אחר נעדר והיא מלאה את מקומו בשנה זו לאחריה נשארה. המבקשת צרפה מסמכי המלצות מהם עולה שהיו הורים ומורים שהיו מרוצים מעבודתה רובם נכתבו לאחר פיטוריה . מר רוס לא הכחיש את מיומנותה אולם טען כי אין בכך די נוכח התנהלותה הכללית כמורה.
הוגש הליך עיקרי שהאגרה בגינו לא שולמה, בהליך הזמני לא הוגשה ערבות. המשיב ביקש לדחות בשל כך את הבקשה על הסף. הבקשה נשמעה ומצאנו כי יש הצדקה להכריע בה לגופה , אף שהאגרה לא שולמה עד מועד מתן ההחלטה ובאיחור רב למועד התשלום על פי התקנות.

תחולת כללי המינהל הציבורי והוראות משרד החינוך

בית הספר הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי. ככזה, ואף שמדובר בבית ספר הפועל על פי הכללים האמריקאיים, חלים עליו כללי מינהל ציבורי תקין, מאחר שהוא מספק שירות לציבור ומקבל מימון ממשרד החינוך.
נפסק לא פעם כי מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי צריך להתנהל לפי מערכת דינים המסדירה את הקמתו ופעילותו ומנגנון הפיקוח עליו. אין אנו סבורים כי על המשיב חלים כל חובות משרד החינוך החלים על מוסדות חינוך רשמיים, וזאת נוכח הפסיקה הקובעת כי אין כללי משרד החינוך חלים אוטומטית ובאופן מלא על מוסדות חינוך שהם מוכרים אך אינם רשמיים. (בג"צ 8838/11 רשת גני הילדים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה) (נבו).
יודגש כי המבקשת איננה עובדת הוראה מן המניין. אין לה כל תואר או הסמכה כמורה, ועד למועד הליך זה גם לא הייתה לה תעודת בגרות. התעודה שיש לה היא חליפית לתעודת בגרות בארה"ב ואין אישור של הגף לאישור תארים במשרד החינוך בדבר משמעות התעודה בארץ והאם היא מקבילה לתעודת בגרות ישראלית . משכך, הטענה כי יש להחיל עליה את כל כללי עובדי הוראה של משרד החינוך,אינה מתיישבת עם המציאות שכן היא אינה עובדת הוראה ואין לה את ההשכלה להיות כזו בשלב זה.
יחד עם זאת, אין מחלוקת כי עיקרי הצדק הטבעי, תום הלב וההגינות, כללי המשפט המנהלי וחובות מתחום המשפט הציבורי חלים גם על המשיב (ראו עע 109/08 מרכז החינוך העצמאי ותלמודי תורה – עובדיה בן-נון [נבו]).

הליך השימוע

המבקשת קיבלה מכתב הזמנה לשימוע הנושא תאריך 25.5.15. השימוע נערך ב-27.5.15. ב-29.5.15 נמסר לה מכתב הפיטורים. על כן, בהיותה מורה בפועל עומד לוח הזמנים בכללי הפסיקה.
מכתב ההזמנה לשימוע פירט מספר נושאים עליהם סבר המשיב שיש לערוך דיון. המכתב מתמצת את הטענות המופנות כלפיה באופן בהיר ומאפשר לה להיערך.
ביניהם בין היתר, היעדר תעודת בגרות או סיום קולג', אכילה ושתייה במהלך השיעורים תוך כדי הוראה, שימוש בטלפון הסלולארי בכיתה, היעדר פיקוח על התלמידים במהלך ההפסקות בחילופי המורים, היעדרות מרובה ללא המצאת תעודות מחלה, יציאה מוקדמת מבית הספר בטרם זמן סיום העבודה ב-15:00, פיגור ואיחור בשיבוץ הציונים במערכת תוכנת בית הספר ( Power School), שליחת תלמידים למילוי עניינים אישיים שלה, גם לקומות אחרות בבית הספר, שיחה עם תלמידים על אנשי סגל ומורים אחרים ועל החלטותיהם, פיגור בתוכנית הלימודים על פי התוכנית האמריקאית, הלוואות של כספים מתלמידים, הורים וצוות, לרבות הורים של תלמידי הכיתה שלה.
על פניו, נוסח מכתב ההזמנה לשימוע תקין ועולה בקנה אחד עם הנחיות הפסיקה.
נושאים אלה נידונו במהלך השימוע. יודגש כי דיסק של השימוע הוגש ע"י המבקשת ותמליל של השימוע הוגש ע"י המשיבה (נספח 3). הגם שהמבקשת טענה כי התמלול אינו מלא, הוא מתייחס לאמור בשימוע לא הוכח כי אינו מדוייק , או כי יש ביניהם הבדל מהותי.
מתמלול השימוע עולה כי הנקודות שהובאו במכתב ההזמנה לשימוע אכן נידונו. השיח היה מנומס אף כי מפורט ולמבקשת ולבא כוחה התאפשר להגיב לכל נושא וכך גם נעשה על ידם. אין לקבל את הטענה כי מדובר בשיח חד צדדי של מר רוס. למבקשת לא היו תשובות לכל הטענות נגדה אך הביעה עמדתה בשימוע וכן אישרה בו קבלת הלוואות ונושאים אחרים.
כך למשל בעמוד 4 יש התייחסות לשאלה של הדיפלומה. במהלך השימוע, עו"ד ענאן אינו עונה לגבי קיומה או אי קיומה של דיפלומה , לא של תיכון ולא של אוניברסיטה, ולא בכדי. בדיעבד התברר כי בעת השימוע אכן לא היתה בנמצא דיפלומה כזו. מר רוס, בעמ' 5 לפרוטוקול, רישא, מסביר כי המבקשת לא מסרה את תעודת סיום התיכון וגם לא תעודה מהאוניברסיטה – "מההתחלה היא כבר אמרה לנו שהיא לא סיימה אוניברסיטה ואנחנו ידענו את זה. היא אמרה לי שהיה חסר לה נקודת זיכוי אחת ושהיה חסר לה קורס אחד כדי לקבל תעודה ושהיא תעשה את זה, ואנו המתנו". גרסה זו של מר רוס כי שוחחו עם המבקשת על הדיפלומה, ו המבקשת הבטיחה שתשלים ולא השלימה, עלתה לאורך כל ההליך אף כי בוריאציות שונות לגבי תעודת בגרות או תואר אקדמי . רק במועד הדיון, בפנינו, הגישה המבקשת לכאורה תעודה (מב/1) שהיא תחליף תעודת בגרות (GED) ואשר את המקור שלה לא ראינו. גם מה שהובא מביתה נראה כמו צילום.
גם לגרסת המבקשת בעניין התעודה הייתה היו וריאציות שונות ולא היתה קוהרנטית. תחילה טענה כי לא נשאלה אודות התעודה ולאחר מכן טענה שהבהירה למר רוס כי השלימה ארבעה קורסים עליהם לא ידע. (עמ' 6). בעדותה התברר כי עשתה קורס אחד .
הנסיבות עליה ן הצביע ה בדבר ביצוע המבחן ביום 13.6.15 בשעה 14:00, (עמ' 18 שו' 9) לא על ו בקנה אחד עם דו"ח הנוכחות והיותה בבית הספר עד השעה 15:00 לכאורה. לאחר מכן טענה שאינה יודעת אם הבחינה הייתה בשעה 14 או 15 (עמ' 18 שו' 13-16). תמוה כיצד בהתייחס למועד בחינה כה חשובה מבחינתה, לא הייתה בהירות, לשון המעטה בעדותה.
ברור כי שאלת הדיפלומה – התעודה הפכה מהותית עם קבלת התואר "מוכר" ע"י משרד החינוך. שאלת ההשכלה למורה רלוונטית ולא נפל פגם בדיון בסוגיה זו בשימוע.
המבקשת טוענת כי במהלך השימוע התייחסו למבקשת באופן לא ראוי ובדקדקנות מוגזמת עת מנהל המשיב בעצמו לא נהג בצורה מדוקדקת על פי הנהלים. עוד טענה כי רוב המסמכים נגדה וכן טענות בדבר שותפותה בהלוואות קמו רק לאחר השימוע. לדבריה המשיב הוציא דיבתה רעה בפני אנשים רבים, לכן לא היה השימוע שימוע אמיתי ובחפץ לב.
עוד טענה כי המשיב נהג כלפיה בחוסר הגינות עת מנע עיון בראיות שבחזקתו, במסגרת הליך זה, לרבות שמות ופרטים אודות תלונות של הורים מהם לוותה כסף, משלא ניתן לה תיקה האישי לעיין בו, לפני השימוע , ואף שהוגשה בקשה בזמן, ומשלא הוגש תקנון בית הספר עליו נסמך המשיב, ולא הופנתה המבקשת או בית הדין לחריגה מנהלים, נפל בעניינים אלו פגם בשימוע.
הקדמנו בתחילת הכרעת הדין וציינו כי שני הצדדים לקו בעניין תום הלב ו ניקיון הכפיים. בעניין זה מאוזנת לשון המאזניים באופן שגם המבקשת כפי שנפרט מטה וגם המשיב כפי שנפרט מטה לא נהגו לא בתום לב ולא בניקיון כפיים, לפני השימוע ובמהלכו .אולם אין בכך כשלעצמו להצדיק מתן הסעד של השבה לעבודה. בהתייחס לראיות עצמן נדון בהן בכל הקשר ספציפי.
כלל הנושאים שנכתבו במכתב ההזמנה לשימוע הועלו בתמליל ונתנה לה אפשרות להתייחס. השימוע מילא את תפקידו ואיפשר לה ולב"כ ליתן עמדתם בכל סוגיה וכך עשתה. משכך השימוע נעשה כדין.
זאת ועוד, ההחלטה בדבר פיטוריה לא ניתנה לאלתר אלא רק ביום 29.5.15 דהיינו עניינה נשקל בטרם נתקבלה החלטה. לא הוכח לכאורה אחרת. רק ביום 29.5.15 הודע לה בדבר פיטוריה והיא נדרשה לסור להנה"ח להשלים את הליך הפיטורים ולקבל את זכויותיה על פי דין.
בעניין זה העיד מר רוס פעמים רבות כי התריע בפני המבקשת וביקש כי תשנה את דרכיה מאחר ולא חפץ לפטר אותה. (עמ' 28 שו' 17-18, עמ' 29 שו' 10-14, עמ' 30 שו' 10-12, עמ' 29 שו' 25-26). בדבריו בעדותו יש להצביע כי חפץ להשאיר אותה ועל כן ביקש שתשנה את דרכיה. זאת לא נעשה על ידה עד שהגיע "הקש ששבר את גב הגמל" (עמ' 27 שו' 10-16).
בעניין זה פעל המשיב כדין, ומעבר לכך, שקל לאחר השימוע את עמדתה, וקיבל החלטתו .גם ניתנה למבקשת תקופת התארגנות בתשלום של שלושה חודשים למציאת מקום עבודה חדש. (עמ' 23 שו' 20). בתהליך זה של השימוע והפיטורים נהג המשיב כראוי. אין לקבל את הטענה כי מדובר בשימוע לצאת ידי חובה, קריאת התמליל ושמיעתו אינם מצביעים על כך. אלא על רצון לברר את מצב הדברים.

תעודת בגרות / תואר אקדמי

תעודת הבגרות מהווה אבן מחלוקת בהליך זה בשני היבטים. ההיבט הראשון הוא שהמבקשת הציגה מצג בפני מר רוס כי יש בידה תעודה וכי עליה להשלים רק מבחן אחד, ומצג זה התברר כלא נכון מאחר ואת המבחן האחרון עשתה בסמוך להליך זה לאחר השימוע . ההיבט השני הוא השאלה האם היה בקיומה או בהעדרה של תעודה כזאת כדי להשפיע על העסקתה לכתחילה ועל המשך העסקתה.
בקליפת אגוז , הכל כפי שיפורט מטה, הוכח שהמבקשת הציגה בפני מר רוס במהלך תקופת העסקתה מצגים בלתי נכונים בעניין התעודה אשר ניתנה לה רק לאחרונה לאחר השימוע ולאחר מכתב הפיטורים . מנגד, הוכח כי לא היה בקיומה או אי קיומה של התעודה כדי להשפיע על העסקתה עד למועד שבו ניתנה הכרה של משרד החינוך שכן ממועד זה נדרשו מורים ללמוד ולהשלים את ההשכלה הנדרשת להוראה.
המבקשת טענה כי תגובת המשיב לקתה בחוסר קוהרנטיות בנושא זה. כך למשל בסעיף 30 לתגובה נטען כי למבקשת אין תעודת סיום של בית ספר ולא תואר אקדמי וכי היא טענה כי תביא את התעודות, לעומת ישיבת השימוע בה אישר מר רוס כי מתחילת הדרך ידע שאין לה תעודה מהקולג'. בחקירתו הנגדית מר רוס ציין כי כשאמר קולג' התכוון לאוניברסיטה ולא לבית ספר ,וכי סבר שחסר לה קורס להשלמת תואר B.A. באותה נשימה ציין כי התחייבה להביא לו אישור GED שאיננו אוניברסיטאי. בתצהירו בסעיף 32 ציין כי מתחילת הדרך הציגה מצג כאילו יש לה תעודת סיום ותואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה, בחקירתו הנגדית (עמ' 24 שו' 6) טען שלא שאל בנושא הדיפלומה מאחר וציינה שלומדת באוניברסיטה וחלפו מס' שנים עד שנודע לו שאין לה תעודה. לבסוף ציין שרק ביום הדיון שמע שאין לה תעודת GED. עוד טענה המבקשת כי גם הגב' הגוביאן ציינה שהמבקשת אמרה לה שתביא תעודות תואר ראשון מארה"ב, תואר אקדמי, בניגוד לטענת מר רוס בדבר תעודת בגרות .
אכן, עדויות עדי המשיב בסוגיית ההשכלה לא היו קוהרנטיות ונפלו בהן סתירות. יחד עם זאת, גם המבקשת עצמה לא הצביעה על אמירות מפורשות וחד משמעיות איזה תואר סיפרה שיש לה ואיזה בחינות אמרה שעליה להשלים .המבקשת השאירה עמימות מכוונת אצל מר רוס בנוגע להשכלתה, והוא העדיף להעלים עין. והלכה למעשה לא הייתה בעלת תעודה GED עד למועד הדיון. לאחר הפיכת המוסד ל"מוכר" ודרישות משרד החינוך להשכלה מקצועית לא יכול היה להעלים עין עוד.
התעודה הוצגה במועד הדיון 19.7.15 (מב/1) מדובר בתחליף תעודת בגרות שאותה קבלה המבקשת ב-13 או ב -15 ליוני אך רק במועד הדיון קבלה את התעודה בפועל. לגרסתה סיימה ארבעה קורסים ב 09' עליהם ל א דיווחה למר רוס. (עמ' 5 שו' 27-30ׂ). בפועל הוכח לכאורה קורס אחד בו נבחנה ביוני 2015 .בעדותה היא מאשרת שנרשמה למבחן לאחר שמר רוס ביקש ממנה (עמ' 6 שו' 1-6). המבקשת לא הביאה את התעודה לבית הדין ורק לאחר שנדרשה בדיון הובאה התעודה מהבית. לא מדובר בתעודת בגרות, אלא במקבילה לתעודת בגרות בארה"ב . המבקשת ידעה כבר במועד ההזמנה לשימוע על הטענה בעניין תעודת הבגרות והשלימה רק לאחר השימוע, זה עצמו אומר דרשני. המבחן האחרון היה ב-13.6.15. (עמ' 6 שו' 17 ואילך).
בהיבט של נחיצות תעודת הבגרות להעסקתה, המבקשת הוכיחה בחקירתה של אווה עאזר כי גם למורים אחרים אין תעודת בגרות (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 28-29) ולא היתה בעבר . גב' עאזר מתייחסת למבקשת ולעוד מורה בשם קרול אשר נמצאת 18 שנה ומלמדת בכיתה ג' את כל המקצועות, חוץ משפות. "לפני כן היו לנו 10 מורים שלא היו להם תעודות. אני אומרת זאת כיוון שבזמנו לא הייתי מנהלת. כולם הלכו למכללת דוד ילין או סכנין והשלימו את התעודה. בגן הילדים, כלומר הכיתות 3-4-5, לפני שנכנסנו למרות משרד החינוך היו לנו הרבה מורים ללא תעודות סיום, בשלוש השנים האחרונות כל אותם מורים הפכו סייעות וכל המורים החדשים ששכרנו, לכולם היו תארים או תעודות נדרשים בחינוך. למורים שיש להם תעודת בוגר אך לא בחינוך, מר רוס אמר לכולם, אם תשלימו את התואר בחינוך אתמוך בכם ותוכלו לעזוב את בית הספר מוקדם יותר כדי להשלים את הלימודים ". (עמ' 35 סיפא, עמ' 36 שורות 1-9)(דגש שלי ש.ש.). גרסתה של העדה גב' עאזר מתיישבת עם עדות מר רוס.
הלכה למעשה לא הופלתה המבקשת, מהטעם שהמשיכו להעסיק אותה גם בלא תעודת בגרות ונתנו לה את מלוא הסמכות של מורה טרם ההכרה של משרד החינוך . יחד עם זאת, המבקשת לא הפנימה את השינויים שהתרחשו בבית הספר מרגע שהפך להיות מוכר. מאותה עת מדובר באבחנה מותרת של דרישות מקצועיות והשכלה לגיטימיות. מעדות גב' עאזר ברי כי המורים האחרים הלכו ללמוד ולהשלים את התואר על מנת לעמוד בסטנדרטים של משרד החינוך ומ ר רוס תמך בהם ודרבן אותם ללמוד. לא כן המבקשת, אשר מעדותה עולה כי עשתה את הבחינה האחרונה בבית לחם בתאריך 13.6.15, זאת לאחר קבלת מכתב השימוע, לאחר עריכת השימוע עצמו וקבלת מכתב הפיטורים. לא ניתן לזקוף למבקשת תום לב בעניין עריכת מבחן הבגרות האחרון, שכן זאת עשתה לאחר שהבינה שהיא לא עונה לקריטריונים להם עונים שאר המורים, כפי שתיארה גב' עאזר בעדותה.
טוענת המבקשת כי גרסתו של מר רוס אינה קוהרנטית, שכן בשימוע הוא אומר שמהתחלה ידעו על היעדר תעודת סיום ואילו במסגרת הפרוטוקול סתר את עצמו (פרוטוקול עמוד 26 שורה 2-5). אולם הוא מסביר ש"כשעברנו את התהליך במשרד החינוך, היו לנו אנשים מטעמי שטיפלו בדברים האלה. ואיכשהו נראה שהיא נפלה בין הכיסאות" (שורות 9-10). לא הוא טיפל בעצמו .בכך משלים את עדות גב' עאזר כי אכן נעשה שינוי נוכח הכניסה תחת חסות משרד החינוך. מר רוס מודה כי לא פעל בעניין זה מול המבקשת, אולם זאת מאחר שבכל עניין פעל מולה לפנים משורת הדין. הוא גם מאשר בעניין גב' קורטני, ש איננה מורה, אלא גננת ועוזרת מורה, ולכן אין חשיבות לתעודת המקצוע או תעודת הבגרות. דהיינו, גם בעניין זה תואמת עדותו את עדות גב' עאזר, שמ ורה שאינו בעל תעודה הפך להיות עוזר למורה ולא נותר בתפקידו כמורה.
הוכח אפוא, לכאורה, כי היו מורים ללא תעודה שהועסקו במקביל למבקשת במהלך תקופת העסקתה אולם משהפך בית הספר מוכר, מורים שהיו בלי תעודה הפכו לעוזר מורה, ואחרים שהשלימו את תעודת המקצוע נותרו כמורים או שנשכרו שירותי מורים עם השכלה מתאימה .
אין מחלוקת, אף לגרסת המבקשת, וכך גם הוכח מדברי כלל העדים, כי מר רוס נהג כלפי המבקשת לפני ולפנים משורת הדין, בכל נושא, במהלך כל שנות עבודתה. הדבר בא לידי ביטוי הן באישור היעדרויות, הן בהתעלמות מהיעדר תעודה, הן באמון מלא וכמעט עיוור במבקשת ובבקשותיה וכלה במתן כספים פרטיים, בתשלום משכורת בחודשי היעדרות בלי תעודת מחלה, ועוד ועוד. (פרוטוקול, עמוד 58 שורה 28-29, עמוד 60 שורה 23-25).
לא רק מר רוס עצמו העיד על כך, אלא גם העדות האחרות מטעם המשיב, ולמעשה גם המבקשת תמכה הן בדבריה בשימוע (עמוד 8 רישא לפרוטוקול השימוע) והן בעדותה (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 3-4, 13-14). כולם אישרו את התנהלות זו של מר רוס ורעייתו, אשר תמכו בה בכל דרך אפשרית במהלך תקופת עבודתה בבית הספר.
על פי עדותו הציגה בפניו המבקשת מצג של השלמת תעודה ולא בהכרח בגרות לדבריו בזמן מסוים סבר שמדובר בתואר ראשון. הלכה למעשה המבקשת לא הציגה בפני מר רוס תמונה מדויקת או אמיתית של מצב לימודיה והחסר להשלמתם ובעניין זה הוכיחה המשיבה כי התנהגותה של המבקשת לא הייתה תקינה. על כן, גם אם לא הייתה לכך השפעה על העסקתה ובמילא עד להיות בית הספר מוכר, היו עוד מורים במעמדה, עדיין בהיבט זה של התעודה לקתה התנהגותה של המבקשת בחסר.
בנסיבות אלה הוכח לכאורה כי לפחות שני נושאים שהועלו במכתב ההזמנה לשימוע, עניין היעדר תעודת הבגרות ו/או תואר (נוכח הבלבול המכוון שיצרה המבקשת במידע שמסרה למר רוס) ועניין הכסף שקיבלה ממר רוס ורעייתו, אכן היו מבוססים מבחינה עובדתית. גם בסוגיה זו הבירור בשימוע היה תקין וטענותיה של המבקשת נדחות.

יכולת מקצועית והתנהלות בכיתה

לזכותו של המשיב יאמר כי לא חלק על יכולתה האינטלקטואלית של המבקשת, וכן על יכולתה להורות בכיתה. אולם התנהלותה בכיתה לקתה בפגמים אשר גם אם כל אחד מהם לא היה בו כדי להצדיק פיטורים, היה בהם במצטבר להצביע כי החלטת המשיב אינה נגועה בחוסר סבירות או מידתיות. לנגד עינינו צריכה לעמוד טובתם של ילדי בית הספר. טובתם של ילדי בית הספר דורשת נוכחות רציפה ואינטנסיבית של מורה, והתנהגות הולמת. נפרט מטה את הפגמים הנוספים כפי שהועלו ע"י המשיב במכתב השימוע, נידונו בשימוע וכפי שהשתקפו מהראיות לכאורה.
עיקר הטענות כלפי המבקשת נסבו סביב היעדרויות מרובות וכן אי עמידה בכללים והתנהלות בכיתה מול התלמידים ככלל ומול תלמידים ספציפיים.
המבקשת טענה כי מאז כניסתה של הגב' עזאר כמנהלת, החלה התנכלות אליה.
עניין זה נסתר לחלוטין בתשובתה של הגב' הגוביאן וכלשונה: "ת. 40 אחוז מהסיבה שחדלתי להיות מנהלת, בגלל ההיעדרות החוזרת ונשנית של סוזאן. לא יום ויום שם. שבועות שלמים. כשאמה הגיעה לפני כמה שנים, היא נעדרה 5 שבועות. באמצע שנת הלימודים, קשה למצוא מורה מיומנת... הלחצתי את המורים במשך כמה שבועות. גם אני נכנסתי לכיתתה ללמד שם כשהיה צורך. הלחץ מצד המורים שאמרו לי למה זה בסדר שמישהו נעדר כל כך הרבה זמן ואנחנו חייבים לסבול? הלחץ מצד הורים שאמרו לי, מה קורה עם הילדים? הלחץ שהיה עלי, שהייתי חייבת לבצע שתי משרות...". ובהמשך: "ש. אני מבין שהבעיות בהיעדרויות שלה היו במהלך ארבע השנים כשהיית מנהלת. ת. לא. זו הצטברות. בכל שנה היה סיפור אחר איתה. בשנה אחת הייתה לה בעיה עם חותנתה, שנה אחת עם המשפחה. אם היית שם לב לנוכחות שלה, תראה. ש. האם האת אומרת שהה יעדרויות שלה נפרסו על ארבע שנים כשהיית מנהלת? ת. כן" (עמ' 53 שורות 6 – 26). לכאורה לא כתבה הגב' הגוביאן מזכרים ותלונות בנוגע להיעדרויות של המבקשת, אבל היא הסבירה זאת בכך שהייתה מדווחת למר רוס בעל פה : "והוא היה אומר לי שיש לה בעיות וצריך לעזור לה. הוא ידע על זה שאני צריכה למלא את מקומה" (עמ' 53 שורה 27 – 29). (דגשים שלי ש.ש.).
הגב' הגוביאן הייתה חברה של המבקשת. היו ביניהם יחסים טובים, לרבות בנוגע לבן עם הצרכים המיוחדים של המבקשת ולכן במהלך התקופה ההיא בשל החברות לא פעלה הגב' הגוביאן במסמכים בכתב. "אני עצמי הייתי מורה ולא רציתי שזה ישפיע על הקשר בינינו". (עמ' 36 סיפא עמ' 37 רישא). דהיינו, גם אם הייתה לגב' הגוביאן ביקורת בזמן אמת לא הביאה אותה לביטוי בשל החברות ביניהן.
עדות הגב' הגוביאן מצביעה על כך כי התנהלות המבקשת הייתה בעייתית עוד שנים בטרם כניסתה של הגב' עזאר לניהול. ההבדל היה בכך שגב' עזאר נכנסה כבר אחרי שבית הספר היה מוכר וגם מר רוס הבין שיש לנהל את בית הספר על פי כללי מנהל תקין . על כן, מה שקודם היה "בעל פה" ומר רוס התעלם ממנו בהנהגתו כלפי המבקשת לפנים משורת הדין, לא היה אפשרי מעת שבית הספר נדרש לעמוד בכללי מנהל תקין והנחיות משרד החינוך, על פיהם נהגה הגב' עזאר בהעלותה על הכתב הערות לגבי תקלות שאירעו בתפקוד המבקשת ולא רק המבקשת אלא גם מורים אחרים ,כפי שעלה מעדותה.
הוכח כי עוד לפני כניסת הגב' עאזר היו מחדלים בהתנהגות המבקשת ולא היתה התנכלות כלפי המבקשת. ההערות בשימוע לגבי ההיעדרות היו מבוססות , והתייחסו למועדים המוקדמים בהרבה למינוי גב' עאזר ,ואף בכך לא נפל פגם בשימוע.

אכילה בשיעורים

המבקשת הודתה שאכלה ושתתה בשיעורים " משהו קטן... איזה שהוא ממתק וקצת מיץ...". אולם לטענתה קיבלה לכך אישור נוכח בעיה רפואית ממנה סובלת (עמ ' 19 שו' 10-13). מר רוס אישר כי נתן למבקשת רשות לשתות בשיעור ולאכול דבר מה קטן נוכח מצבה הבריאותי.
מהמסמכים הרפואיים שהגישה המבקשת לא שוכנענו בצורך זה, ולא מצוינת בהם בעיה המצביעה על ירידה בסוכר. (סעיף 12 לתצהיר ועמ' 89-90 לנספחים). אולם גם אם היה בהם לבסס את טענת המבקשת ,מכל מקום גב' עאזר אישרה כי מותר לשתות מים בכיתה. אולם העידה חד משמעית שהמבקשת שתתה קולה בכיתה ואף ראתה זאת בעיניה. וכך מסבירה גב' עאזר: "ש. אבל קיבלה אישור ממר רוס לאכול. ת. אבל לא שוקולד וקולה. ש. היא לא שותה קוקה קולה? ת. אני ראיתי אותה במו עיניי. ש. את שותה במסדרון או בכיתה? ת. מותר לשתות אבל לא קולה, כי אנו אוסרים על הילדים לשתות קולה ואנו לא מוכרים את זה בקנטינה של בית הספר, גם לא צ'יפס וגם לא שוקולד, משקאות מוגזים, ומר רוס ביקש מאתנו אישית לא לאכול ולא לשתות דברים שלילדים אסור לאכול ולשתות " (עמוד 43 שורה 21-29). מר רוס אומר: "אני נתתי לה אישור לאכול בכיתה לאחר שהיה לה ניתוח. בתקופת זמן מסוימת. אבל היא המשיכה הרבה מעבר לכך" (עמוד 29 שורה 21-22). (דגש שלי ש.ש.)
המבקשת טענה כי יש הבדל בין השימוע בו אמרה גב' עאזר שראתה פחית קולה על שולחן המבקשת לעומת חקירתה בה ציינה כי ראתה אותה שותה במו עיניה. אין אנו רואים בכך סתירה. יש להניח כי אם הייתה פחית קולה על השולחן היא לא עמדה לנוי בלבד, יתר על כן, הגב' עאזר ציינה שההנחיות אינן מתירות לתלמידים לרכוש קולה ולכן גם לא היה מקום לשים את הפחית על השולחן בין אם שותים ממנה ובין אם לאו.
הוכח כי המבקשת אכלה ושתתה בשיעורים, הרבה לאחר מועד הניתוח בגינו קיבלה רשות, ולא את מה שהותר לה מים או ממתק, אלא גם קולה ושוקולד אותם אסר בית הספר על הילדים. בעניין זה גם אם קיבלה את האישור חרגה ממסגרת האישור שקיבלה לעניין אורך התקופה וכן מהות השתייה והמזון שהותרו לה.
זו מסקנתנו גם בהתעלם מהמסמכים שצורפו לתצהירי עדי המשיב בעניין האכילה של המבקשת בכיתות, לא מפני שכותביהם למדו שנים רבות לפני כתיבתם אלא מאחר וגם בהעדרם הוכח כי אכלה ושתתה בחריגה מהנחיות בית הספר. בכך כשלעצמו אין כדי להצדיק פיטוריה, אולם במצטבר עם אי ציות להנחיות בית הספר בנושאים אחרים יש בכך להוות משקל נוסף. בפרט שהחומרה אינה בהיקף המזון הנאכל אלא במהותו בניגוד למה שמותר לתלמידים לאכול או לרכוש, בכך אינה מהווה דמות חינוכית.
העדרויות מחלה

כך חרגה גם מההסכמות עם מר רוס, עת נעדרה בזמן ההיריון חודש שלם, אף שלא הייתה בשמירת הריון. "ש. לקחת את חופשת שמירת הריון בנוב' שנה לפני וחזרת בדצמ'. ת. זה לא היה שמירת הריון זה היה משהו שמר רוס ואני שוחחנו עליו, מר רוס התייחס אלי כמו אל בתו... אמרתי לו שיתכן שהם יחליטו שאני אצטרך להיות בשמירת הריון. הוא אמר לי אני מדבר אליך כאילו את בתי, אני מציע לך לקחת זמן ותנוחי בבית. את לא תלמדי בבית הספר אך תמשיכי בכל המטלות שלך בבית, כמו תכנון שיעורים, פגישות עם מורים, באתי פעם בשבוע שלחו אלי את הניירת של התלמידים שלי". (עמ' 9 שו' 21-26). (דגש שלי ש.ש.)
המבקשת טענה ואף הוכיחה כי במהלך חופשתה ביצעה מטלות מהבית. כך עלה גם בעדותו של מר רוס, אולם מעדותו של מר רוס עלה מפורשות כי הוא ביקש מהמבקשת אישור רפואי על מנת שיהיה לו בסיס לתשלום שכרה, אישור שהמבקשת לא הביאה, וגם כי נדרש לשכור מורה נוספת אשר תהיה נוכחת בכיתה במקומה , וכדבריו: "האם נכון שמ-11/13 עד 12/13 אתה הוא זה שביקשת מסוזן שלא תבוא, כי אמרו לה שיש לה הריון בסיכון אבל עדיין לא הייתה בשמירת הריון? ת. נכון. אבל ביקשתי מכתב מרופא והיא לא הביאה. אני זה שתמכתי בה שתצא לחופשה. ש. אתה ביקשת ממנה שתמשיך לעשות את עבודתה מהבית בלי להגיע לבית הספר? ת. נכון. ש. והיא המשיכה לקיים פגישות בבית הספר עם המורים כשהייתה המרכזת שלהם? ת. אני מבחין בין נובמבר לדצמבר, שהיא עשתה את הכל כפי שהעידה, היא מילאה את חובתה. אבל הייתי צריך לשכור מישהי שתהיה בכיתה. ש. אמרת שמה שהציק לך זה שהיא ב-2015 נעדרה הרבה ואתה שילמת לה. ת. החסירה הרבה וגם לא הביאה אישור מרופא..." (עמ' 28 שורה 7-20)
דבריה של המבקשת נמצאו נכונים ביחס למילוי המטלות, אולם עדותה נסתרה לעניין הדרישה להמצאת מסמך מרופא ולעניין הצורך בממלאת מקום. לדבריה " ת. לא היה לי לתקופה הזו תעודה מרופא. היה לי סיכום בעל פה עם מר רוס, הוא הציע לי להישאר בבית..." (עמ' 9 שו' 28-30).
המבקשת טענה כי הגיעה לשימוע מצוידת באישורים רפואיים מזמן אמת וטענה כי נעדרה ימים רבים בשל בעיות רפואיות מהן סבל בנה הפעוט בהיוולדו ומחלותיו של בנה הבכור. הגם שהחיסורים בגין עילות אלה מוצדקים יש באישורים הרפואיים לאשש את טענת המשיב כי היעדרויות המבקשת באופן פרופורציונלי לימי שנת הלימודים הייתה היעדרות מסיבית אשר הקשתה על ניהול הכיתה ועל הצורך לגייס מורים אחרים באופן קבוע וארוך טווח להחלפתה.
המבקשת תירצה את הימים הרבים בהם נעדרה או שלא הופיעה חתימתה בשעון "כשאתה חותם כרטיס, השעון לא מדפיס, אם אתה לא מגיע לכיתה אז אני מאחרת. כל פעם שזה היה קורה, הודעתי על כך למשאבי אנוש". (עמ' 10 שו' 1 ואילך). תמיד מישהו או משהו אחר אשם במחדל שלה.
עוד טענה כי מר רוס בלבל את מועד התשלום ששילם בגין התקופה מ-19.11.13 ועד 21.12.13 עת סבר ששילם לה בגין שמירת הריון מתחילת 2014 עד מאי 2014, (סעיף 19 לתצהירו)והסתבר כי לא שילם בתקופת חופשת הלידה. גם אם נפלה טעות, מה שאין כן לדעתנו, מר רוס התייחס בפרוטרוט לתקופה שמ-19.11.13 עד 21.12.13 ולכך התייחסנו גם אנו לעיל. המבקשת לא פעלה על פי הסיכום עם מר רוס ובית הספר נדרש לתשלום כפול בגין תקופה זו, תשלום שאין לו כל הצדקה . אם הייתה בעיה רפואית בגינה עבדה רק מהבית ולא התייצבה ללמד בכיתתה ,אפשר וראוי היה להגיש תעודת מחלה מתאימה.
דרך זו של עדותה והצגת הדברים מאפיינת את מרבית ההליך: הצגת תמונה חלקית, לא שלמה ומוטה. דהיינו, בעניין יציאה לחופשה שאינה שמירת הריון אכן קבלה את אישור מר רוס, וכן עבדה מהבית, תמורת זאת קבלה משכורת מלאה, מבלי להתייצב בכתה ומבלי ללמד. אולם המבקשת לא עמדה בחלקה בסיכום ולא הגישה לו מסמך רפואי מתאים ובכך ניזוק פעמיים, גם במשכורתה וגם במשכורת מורה מחליפה בכיתה. בעניין זה יש להעדיף את גרסת מר רוס כי ביקש תעודה רפואית שכן האינטרס הכלכלי של תשלום משכורת כפולה מחייב אישור רפואי על מנת שניתן יהיה לנהל זאת כראוי בספרי בית הספר ובתשלומיו, ולהצדיק תשלום כזה ,גם לולא היה בית הספר מוכר ע"י משרד החינוך .
טענת המשיב בדבר היציאה המוקדמת של המבקשת מבית הספר , טרם סיום שעות הלימודים, אושרה בעדות המבקשת, שהעידה שאכן יצאה מוקדם מבית הספר. אולם לגרסתה תמיד באישורו של מר רוס או של הממונים (פרוטוקול עמוד 8 שורה 19-24). יחד עם זאת היא מאשרת כי פעמים רבות ובתדירות עזבה מוקדם. "עזבתי אבל לא כל יום. בתדירות גבוהה" (עמ' 8 שורה 28).(דגש שלי ש.ש.)
בשימוע אישר מר רוס כי המבקשת קיבלה את רשותו עת יצאה מוקדם. באישור כשלעצמו אין די , יציאה תכופה אינה תקינה. המבקשת טענה כי המשיב לא הציג מועדים של יציאה מוקדמת אולם המבקשת עצמה הודתה כי יצאה לעיתים קרובות.
בעניין זה העידה גב' עאזר: "ש. תאשרי לי שכל פעם שסוזן עזבה את בית הספר מוקדם זה היה באישור שלך או של מר רוס. ת. בהחלט. אבל מה היית עושה כשמורה באה אליך בוכה בגלל שלבן שלה יש חום או שבעלה נלקח לכלא או שיש לו זימון לבית המשפט. ברור שהייתי משחררת. ש. ומוריד לה מהשכר? ת. לא". (עמ' 46 שורה 8-12).
הוכח לכאורה, גם מעדות המבקשת, וגם מעדי המשיב כי המבקשת נהגה לצאת בתדירות גבוהה לפני סיום יום הלימודים, בעילות שונות. אמנם קיבלה אישור של גב' עאזר או מר רוס, אולם גם בהיבט זה עולה כי מדובר בשימוש חוזר ונשנה בעילות שונות ליציאה מוקדמת בתדירות גבוהה, אף לגרסתה תוך ניצול טוב ליבם . הוכח אפוא, לכאורה, כי האמור במכתב השימוע לעניין ההיעדרויות והיציאות המוקדמות היה מבוסס וכי עת טובת הילדים לנגד עינינו, היעדרות בסופי ימי הלימודים יוצרת חלל במסגרת הקבועה והרצופה, שיש לתת עליה את הדעת לעניין פיטוריה או השבתה לעבודה.
המבקשת טענה כי מאחר וקיבלה אישורים ליציאתה המוקדמת אין להענישה בפיטורים על כך. כפי שציינו לעיל טובת התלמידים היא זו שצריכה לעמוד לנגד עיני מנהל בית ספר. יציאה מוקדמת שיטתית, תהא הצדקה לכך אשר תהא, יש בה כדי לפגום כאמור לעיל ברצף הלימודים של התלמידים ובסדרם ויש לקחת זאת בחשבון ולראותו כשיקול לגיטימי ענייני ומקצועי לעניין הפיטורים.
המשיב טען עוד, כי המבקשת לא השגיחה על התלמידים בזמן המעבר בין הכיתות, בין שיעור לשיעור, בעת זו מתעוררים לעתים ויכוחים בין התלמידים. טענה זו עלתה במהלך השימוע באופן מפורש. המשיב סמך טענותיו, בין היתר, על תלונות הורים וגם על קלטת וידיאו שהוצגה במהלך הדיון. לא ניתן להסתמך על הקלטת מאחר שלא רואים בה היטב, לא הוצגה בשימוע, ולא הוגשה קלטת לצפיית בית הדין כאמור בהחלטת בית הדין.
יחד עם זאת, צפה בית הדין יחד עם הצדדים באולם ואף העלה על הכתב את הנצפה במסגרת הפרוטוקול. לפחות בקטע מסוים (כמתואר בפרוטוקול בעמ' 50 – 51) נראה כי המבקשת איננה ליד הדלת והתלמידים ניצים. המבקשת ניסתה לומר שעמדה בפינה אחרת של המסדרון, אולם המורה גב' הגוביאן מעידה כי יש לעמוד ליד הדלת, כדי להשגיח הן על התלמידים שבתוך הכיתה והן על התלמידים אשר מחוצה לה (עמ' 53, שורה 3 -4) עוד הדגישה בעדותה כי "למורה אסור לעזוב את הכיתה. המנהלת תשלח מישהו להחליף את המורה בזמן שהמורה תצא" (עמ' 52 שורה 1-5).
מעדותה של הגב' הגוביאן עולה כי אלה ההנחיות וכך צריך לפעול ובעניין זה לא פעלה המבקשת על פי הנחיות בית הספר לפחות בימים בהם צולם המסדרון כפי שהוצג לפנינו. המבקשת לא עומתה עם קלטת זו ולכן המשקל היחסי של הקלטת אפסי.
זאת שלעצמה אינה סיבה לפיטורים והראיות לעניין תלונה זו קלושות. יחד עם זאת, אי ציות להנחיות ההנהלה וכן הותרת התלמידים ללא השגחה בזמן חילופי מורים, דבר העלול לסכן חלק מהתלמידים בעת קטטה, יש בהם במצטבר להוות שיקול סביר ומידתי נוסף בהחלטה על פיטורים.
גם בעניין ההשגחה בכיתה, האמור במכתב ההזמנה לשימוע מבוסס לכל הפחות בעדויות .

אאי עמידה בזמני במתן הציונים ובתכנית הלימוד
טען המשיב כי המבקשת איחרה בהקלדת ציונים במערכת בית הספר וכי פיגרה גם בתוכנית הלימודים על פי המערכת האמריקאית. לכך ענתה המבקשת כי היו תקלות במערכת הציונים בבית הספר עליהם שלחה גם מיילים מתריעים. (נספחים עמ' 115-121 בבקשה), יחד עם זאת עלה כי היה פיגור בהקלדת הציוניים במערכת בית הספר על ידי המבקשת, ולא רק בשל תקלות המערכת.
המבקשת לא הכחישה כי היה פיגור כזה וכי גם לא קיימה את החובה לסמן ב- V את מחברות התלמידים. גם אם לא ה ייתה היחידה שלא סימנה ב – V. (נספח לבקשה עמ' 122 ועמ' 126). העובדה שהמבקשת קיבלה מכתב אישי לסימון V ושאר המורים קיבלו מכתב קולקטיבי לא מהווה אפליה שכן המבקשת הודתה שלא קיימה את החובה לסמן V. לכן המכתב בעניין ענייני ומקצועי ואינו מפלה.
לדברי המנהלת הקודמת גב' הגוביאן, המורים האחרים נעתרו למכתב ההתרעה של ההנהלה בעניין סימון ה-V והמבקשת המשיכה בשלה. "ת. כן. אמרתי לך באותו זמן היא פיגרה בעבודה, ביקשה מתלמידיה לעזור לה להדביק את פער" (עמ' 57 שורה 28). בסופו של דבר נעתרה המבקשת והחלה לסמן V על מחברות התלמידים לאחר קבלת המכתב כפי שאישרה הגב' עאזר (עמ' 44 שו' 25).
המבקשת טענה כי סימון ה-V אינו מהווה שיקול המצדיק פיטורים. אין לקבל טענה זו. נוהל בית הספר המתייחס לדרך שבה יש מעקב של מורה על ביצוע שיעורי הבית של התלמיד באופן שבא לידי ביטוי ב- V או בכל דרך אחרת הוא עניין מהותי. תכלית הסימון במחברת התלמיד להביא לידיעת כל הגורמים בדבר כי המורה לימד, חייב בשיעורים, בדק אותם, וכי התלמיד ביצע מטלותיו. עניין זה הוא הבסיס ללימוד תכני ההוראה ואינו מהווה עניין שולי. לכן, יש לו משקל לעניין הפיטורים לא רק בהיבט של שמירת המבקשת על נהלי המשיב, אלא בהיבט המהותי של ניהול התלמידים וההוראה וההשגחה על הפנמת החומר בשיעורי הבית.
המבקשת הוכיחה כי בקשה מאנה התלמידה לסייע נוכח בקשת אמה של אנה. (עמ' 15 שו' 24-28, מב/2). אולם גב' הגוביאן ציינה כי "כשתלמיד עוזר למורה, אסור לו לבדוק בחינות, בוודאי לא של עמיתיו לכיתה". בחקירה הנגדית התברר כי לא ראתה זאת בעיניה, אף שהפנתה את תשומת ליבו של מר רוס לעניין. "כפי שאמרתי לך כמה פעמים ראיתי את אנה ואמרתי למר רוס שאני חוששת שהיא בודקת בחינות. הוא אמר שגב' סוזן ידעה בוודאות שאסור לה לעשות דבר כזה" (עמ' 58 שורה 25 – 26). עניין זה של בדיקת הבחינות על ידי אנה לא הוכח ולו לכאורה ובעניין זה יש לקבל את עדות המבקשת כי אנה לא בדקה בחינות וכי היא נתבקשה לעבוד במזכירות מכיוון ששוחררה משיעורי ערבית והייתה משועממת. (עמ' 15 שו' 26). מעדות הגב' הגוביאן אכן עולה כי הגב' הת'ר בקשה להעסיק את אנה.
אולם הוכח לכאורה כי המבקשת נעזרה בתלמידים לצמצום הפיגור, גם אם עשתה זאת ברשות. המבקשת הודתה כי מסיבות שאינן בשליטתה נעדרה בשנה זו פעמים רבות וסיפקה על כך אישורים. לטענתה בית הספר הביא מורים מחליפים שלא עבדו על פי תכנית הלימודים ולכן היה פיגור בהעברת חומר הלימוד. המבקשת הטילה את האחריות על כך על המשיב ועל מורים אחרים ובכך מצאה לנכון להסיר מעצמה את האחריות על הפיגור בחומר הנלמד בכיתתה. לא למותר לציין כי גישתה זו לפיה כל האחרים פרט לה אשמים במהלך עניינים הוא חוט המשוך על פני תפיסת עולמה. שהרי, ממה נפשך לולא היעדרויות שלה לא הייתה נוצרת סיטואציה של החלפה מתמשכת של מורים בכיתה באופן שיצר פיגור בחומר הלימודים. אך לגיטימי כי עניין זה יועלה בשימוע ובצדק סבר מר רוס כי על המבקשת לדאוג שהמחליפים ישלימו את עבודתם וכי הכתה תשלים את תוכנית הלימודים . הכיתה הייתה באחריותה, בחלק מהזמן בו שהתה בבית קיבלה תשלום. חובה זו אמנם לא קמה בהיותה בחופשת הלידה אך היתה ביתר השנה .
זאת ועוד, המבקשת הודתה כי גב' עאזר הציעה תכנית להשלמת הפיגור אליה הסכימה המבקשת ובכל זאת נותרו 9 שיעורים שלא היה זמן להעבירם עד תום השנה. הוכח כי המשיב והגב' עאזר עשו מאמץ לסייע להשלמת הפיגור. העובדה שהמשיב עשה מאמץ לסייע להשלמת הפיגור לפני השימוע לא גורע מהפגם שנפל בעצם היוצרות מצב זה של פיגור בשל היעדרותה . העובדה שמורה נעדר בשל מחלה ושנחוץ מחליף אכן יכולה לקרות ועל בית הספר לדאוג למצב זה, אולם בסיטואציה שבפנינו מדובר היה בהיעדרויות ויציאות מוקדמות בהיקף ובתדירות שלא ניתן היה למנוע פגיעה בתלמידי כיתתה. לגיטימי לשקול זאת בשימוע לעניין פיטורים.
וגם אם התלמידה אנה לא בדקה בחינות, הפיגור בעבודת המבקשת לכל הפחות האדמיניסטרטיבי ה וכח על ידי המשיב. טענת המשיב להעסקת תלמידים בבדיקת בחינות לא הוכחה והופרכה.

שימוש בטלפון נייד בשיעורים והסתייעות בתלמידים לעניין אישי
המשיב טען כי המבקשת עשתה שימוש בטלפון הנייד בשיעורים . המבקשת הכחישה שימוש בטלפון הנייד לצרכיה האישיים אולם החריגה מצבים הקשורים בעבודתה בבית הספר כגון שליחת הודעת טקסט למנהלת לדיווח על בעיה בכיתה בהתאם להנחיות המנהלת ולמדריך בית הספר. (SCHOOL HANDBOOKׂ). לגרסתה חובה על המורים לבדוק את הדואר האלקטרוני שלהם בבית הספר ולהתעדכן כל הזמן וזאת עשתה באמצעות הטלפון הנייד. גם אם נכונים הדברים כי חלה חובה זו, ברי כי אין לעשות זאת במהלך השיעור, לצורך כך קיימות הפסקות. בעניין זה מהווה המבקשת "מודה במקצת", ודי
בכך. כאמור גם בלא להידרש למסמכים שצורפו לתצהירי המשיב שכן בשימוע העלתה הגב' עאזר טענה לגבי שיחות ספציפיות שאותן ראתה ושלא היו אליה כמנהלת או בענייני בית הספר .
המשיב טען כי המבקשת שלחה את התלמידים לבצע סידורים אי שיים בעבורה. המבקשת טענה כי עשתה זאת בעצת המדריכה לחינוך מיוחד בבית הספר אשר הציעה כי תלמידים הסובלים מבעיות קשב וריכוז ישלחו לביצוע מטלות מחוץ לכיתה כדי לאפשר להם לשחרר אנרגיה ולסייע להם להתרכז לאחר מכן בשיעור. המבקשת הודתה כי שלחה תלמיד כזה להביא לה בקבוק מים על פי הנחיות המדריכה לחינוך מיוחד. עניין זה עלה בשימוע והמבקשת אישרה כי הגב' עאזר התריעה בפניה. המבקשת תמכה טענותיה במייל מטעם הגב' ריטי האחראית על החינוך המיוחד. עוד התגוננה בכך שראתה גם את הגב' עאזר שולחת תלמיד להביא לה דבר. בעניין זה כשלעצמו אין הצדקה לפיטורים, וגם לא הוצג תקנון האוסר על שליחת תלמיד. יחד עם זאת, בית הדין אינו מוצא ראוי שמורה ישלח תלמיד לענייניו האישיים בין אם זה באותה קומה ובין אם בקומה אחרת. העובדה שמישהו אחד עשה זאת לא נותנת לגיטימציה למישהו אחר.
המשיב טען כי המבקשת העבירה בקורת על החלטות של מורה אחרת בדבר היציאה לטיול בית הספר. המבקשת לא הכחישה זאת וטענה כי הגיבה לאמירה של תלמידים שציינו שהחלטת המורה מהווה ענישה קולקטיבית והמבקשת אישרה בפני התלמידים שענישה קולקטיבית אסורה על פי מדיניות בית הספר. למחרת, קבלה מכתב אזהרה בעניין. לטענתה מדובר בעדות שמיעה שכן הסגל לא היה נוכח בשיחה. אולם הודתה כי הסכימה עם התלמידים שמדובר בענישה קולקטיבית. בעניין זה כשלעצמו לא מצאנו סיבה עצמאית לפיטורים.
המכלול מצביע כי במכתב ההזמנה ובשימוע עצמו נידונו נושאים מהותיים בתפקוד המבקשת, שהם לגיטימיים וחשובים להחלטה בדבר המשך או סיום העסקתה, והוכח לכאורה כי לנושאים אלה היה בסיס עובדתי של ממש גם מעדות המבקשת עצמה.נדחית טענת המבקשת כי הטענות נגדה נטענו בעלמא ללא ביסוס.
הלכה למעשה, המבקשת מתחה את סבלנותו של מר רוס ושל אנשי הצוות, הרבה מעבר למה שמצוי במסגרת המותר וזאת לגבי מכלול הנושאים לרבות הנושאים אותם אישר לה מר רוס ואף בהם חרגה מהותית ממסגרת האישור שניתן לה. (עמ' 38 שו' 1,2,8 עמ' 53 שו' 23, עמ' 38 שו' 18).
בעניין זה העיד מר רוס "אני מרגיש צורך לומר משהו שקצת לא קשור. סוזן הייתה בחורה נצרכת ופגועה. היו לה בעיות בנישואין והם עבדו על זה. אנחנו הקדשנו לה הרבה זמן. היא הייתה כמו בת עבורי.... היא בגיל של אחת מבנותיי והיא נחשבה כחלק ממשפחתי. העלמתי עין בנושא התעודה או הכספים. כשהיו לה בעיות כספיות עזרתי לה לא רק 2000 או 5000 היו גם מקרים אחרים" (עמ' 27 שו' 2-6). עדות זו נמצאה נכונה לאור התמונה שנפרשה בפנינו.

הלוואת כספים
נושא נוסף שונה ונפרד שעלה במכתב ההזמנה לשימוע הוא נושא הלוואות הכספים אותן נטלה המבקשת מהורי תלמידים לרבות תלמידים בכיתתה , ומאנשי צוות ההוראה בבית הספר.
המבקשת אישרה שמצבה הכלכלי קשה ואף הוכח כי במקביל לעבודתה בבית הספר עבדה גם מחוץ לבית הספר ב"הרבל-לייף", לפחות מס' חודשים. (עמ' 6 שו' 27, עמ' 10 שו' 15). מצבה הכלכלי הרעוע המתמשך של המבקשת בא לידי ביטוי בהתנהגותה בנושאים כספיים שונים, לאורך השנים ,שההלוואות היו רק חלק מהם. (עמ' 48 שו' 1-5).
המבקשת אישרה שלא נתבקשה לשלם שכר לימוד עד מועד מסוים. משנתבקשו המורים לשלם שכר לימוד לטענתה נדרשה לעבודה נוספת. (עמ' 10 שו' 12-13). לא למותר לציין כי לגרסת המשיב, שלא נסתרה (סעיף 30 לתצהיר מר רוס), המבקשת לא שילמה את חוב שכר הלימוד של ילדיה ולא החזירה את כספי שכר הלימוד עד למועד הגשת הבקשה. המורים האחרים כן השיבו כספים אלו.
המבקשת אישרה כי לוותה כסף במסגרת החברים לעבודה (עמ' 10 שו' 15-21), אולם מעדותה עולה כי החזירה את הכסף, "לא היה זמן ספציפי, לא נקבו בזמן ספציפי". (עמ' 10 שו' 20-21). יחד עם זאת מהמסמכים עלה כי לפחות הלוואה אחת אם לא יותר לא הוחזרה בזמן ואחת מחברות הצוות אף כעסה על כך שהכסף שנתנה למבקשת לא הושב לה במועד. בסופו של דבר קיבלה המלווה את כספה בחזרה, לאחר שהפעילה לחץ ובאיחור.
המשיב טען כי המבקשת משתתפת ב"ג'מעייה". זוהי מסגרת בה אנשים מפקידים כסף בכל חודש, ובכל חודש זכאי חבר מסוים בקבוצה לקבל את הסכום שנצבר בקופת הקבוצה. לטענת המבקשת לא מדובר בהלוואה ומדובר בשיטת מימון נפוצה במזרח ירושלים המאפשרת גיוס כסף ללא מימון בנקאי. לטענתה אין באפשרותה לדעת מי חברי הקבוצה אליה היא מצטרפת. בעיני בית הדין יש אלמנט מובהק של הלוואה בקבוצה כזו, באותו חודש בו המבקשת נוטלת את הסכום של כלל המשתתפים אשר חלקה בו רק יחסי , מהווה כל השאר הלוואה זמנית מאחרים. המבקשת טענה כי מדובר בשמועות בלבד, שלא אומתו או ששמות האנשים לא ננקבו בפני בית הדין. בכך לטענתה לא הייתה שקיפות ובהעדר שמות לא יכלה להתגונן. עוד ציינה כי יש לזקוף לזכותה את העובדה שהודתה בנטילת הלוואות של סכומים זעומים מחברים או מורים שהיו הורים בבית הספר ושהושבו על ידה.
המשיב סבר כי כמורה בבית הספר, השתתפותה של המבקשת בג'מעייה בה חברים גם מורים וגם הורי תלמידי בית הספר, יש בה יותר מטעם לפגם ויש בה כדי להציב סימני שאלה, לשון המעטה, בדבר מתן יחס לתלמידים כאלה ואחרים.הוצג מקרה ספציפי שיפורט להלן.
המבקשת אישרה כי היא משתתפת ב"ג'מעייה" (עמ' 13 שורה 27 – 28). בעניין זה נשאלה " ש. האם נכון לומר שאת יודעת שעל פי ההוראות והכללים של הנהלת בית הספר אסור לך להשתתף בג'מעייה? ת. לא. יש חוברת תקנון, לצוות ולא כתוב שם שאסור להשתתף בג'מעייה. ש. כל מה שלא רשום בתקנות אפשר לעשות? ת. העניין הזה לא היה בתקנון , זה משהו מאוד מקובל, לא עשיתי שום דבר רע. ש. מי השתתף בג'מעייה? ת. אנשים שאתה לא מכיר, ואני לא חייב לומר את שמם, זה לא קשור לבית הספר. ש. אף אחד מבית הספר לא השתתף בג'מעייה? ת. אולי יש מורים מהצוות או מההורים, האנשים שאני מכירה הם מתוך בית הספר. כולל הורים" (עמ' 14 שורות 1 – 6) (הדגש שלי, ש.ש.) . באותה נשימה אומרת המבקשת שהג'מעיה לא קשור ה לבית הספר ומאידך שהאנשים בג'מעייה הם מורים מהצוות או הורים מתוך בית ספר. המבקשת אף לא הבינה מדוע אסור או לא נאות או לא ראוי ללוות כסף ולהתעסק בכספים של הורי תלמידים ושל צוות המורים במסגרת כלכלית כלשהי, תהא מקובלת כאשר תהא, זאת במקביל ובעת ובעונה אחת עם היותה מורה בבית הספר.
המשיב הביא בפנינו מכתב של גב' דג'אני אמו של תלמיד אשר קיבל אישור נסיעה לחו"ל לפני הבחינות ואשר המבקשת לכאורה הבטיחה לה כי תרשום את בנה לכיתת המחוננים, לטענת המשיב כעולה מהמכתב באותו יום פנתה המבקשת לאמו של התלמיד בטענה שהיא זקוקה לאלף דולר, וסכום זה נמסר לה ביד. בשובם מחו"ל בקשה האם לקבל את הכסף בחזרה לטענתה המבקשת ראתה בכסף תמורה לרישום התלמיד לכיתת המחוננים, בסופו של דבר לדרישת האם הוחזר הכסף אליהם .בתחילת שנת הלימודים התגלה כי התלמיד לא שובץ לכיתת המחוננים. עניין זה גם אם לא הוכח לכאורה , לא נסתר על ידי המבקשת סתירה של ממש פרט להכחשה כללית, יש בו כדי לחדד את הסכנה בעניינים הכספיים שנזקפו לחובת המבקשת.
המבקשת לא הבחינה בין מותר לאסור למו רה בבית הספר ביחס להורי תלמידיה. התנהלות מורה מול תלמידיו והורי תלמידיו או הורי ומורי בית הספר בו הוא מלמד, צריכה להיות ישרה, נקיה וחפה מכל רבב של שיקול זר כלפי מי מהם. נושאים כספיים, מטבע הדברים, ובפרט הלוואות שיש להחזירן במועד וכראוי, ללא ספק עלולים להכתים יחסים אלה בשיקולים לא רלוונטיים או לכל הפחות ללוותם ב"עננה" של חשש כזה. אין צורך לרשום דברים אלו בתקנון בית הספר כדי שיהיה מובן שמורה אינו צריך ללוות כספים מהורה של תלמיד בכיתתו או בבית הספר שכן הדבר עלול ליצור לזות שפתיים לגבי העדפת תלמיד כזה או אחר, כפי שאכן קרה. אלו מובנים בשכל הישר ולא נדרש לכתבם בתקנון.
מקבץ העדויות של מר רוס ושל אחרים נתמכו בעדות המבקשת עצמה, כפי שנפרט מטה, שהמבקשת ביקשה חדשות לבקרים מסובביה בבית הספר כספים אותם לא השיבה כלל או השיבה באיחור ולאחר הפצרות רבות , בין במסגרת הג'מעייה ובין בהלוואה "סתם" או כ"מתנה" . עניין זה יש לראות בחומרה לא רק בשל הדברים עצמם, אלא בעיקר בשל העובדה שהמבקשת אמרה: "לא עשיתי שום דבר רע" ובכך חשפה את שיקול הדעת הלקוי בהתנהלותה בענייני הכספים. לעניין זה השלכה מהותית על שיקול הדעת בקשר להשבתה לעבודה כמורה. בהקשר זה ייאמר כי גם עניין ארגון "יום ההולדת" בו התלמידים קנו והביאו מצרכים לכבוד המורה ליום הולדתה, הוא מעין שיקוף מיקרו של בעיית המאקרו, של לקות הבנתה של המבקשת בדבר בעייתיות התנהגותה בנושאים כספיים וטובות הנאה . מבחינה חינוכית יש בכך יותר מטעם לפגם, ושיקול נכבד לעניין שאלת השבתה לעבודה. לעניין התנהלות עובד הוראה בנוגע לעניינים כספיים , בבית הדין המשמעתי לעובדי מדינה ולחומרה בה רואה זאת בית הדין, (ראה ע"ב (חיפה) 2880/04 אחמד חסאן אסאדי נ' שירות המדינה )שם התייחסה השופטת להיותו של מורה דוגמא ודמות לחיקוי של תלמידיו, והדגישה את הצורך למנוע פגיעה באימון הציבור במערכת החינוך.
מר רוס סבר, ובצדק, שעניין הג'מעייה פסול . וכך הוא מעיד : "... ג'מעייה הייתה שמועה שהיא הייתה בקבוצה כזו ולא מילאה אל חובותיה. זה צף מחדש. לקחת כסף מאנשים בלי להחזיר, שמועות על שוחד, יש עננה על בית הספר. פגיעה בשם הטוב של בית הספר" (עמ' 30 שורה 10 – 13). אכן בהתנהגות כזו יש כדי לפגוע בשם הטוב של בית הספר.
המבקשת טענה כי טענות מר רוס בשימוע לפיהן ביקש מהורים לא להיות מעורבים בג'מעייה, לרבות המבקשת אשר הבטיחה שלא תהיה מעורבת בג'מעייה, נטענו בעלמא מאחר והוא לא הצביע על מורים או הורים בג'מעייה שלה וגם גב' עאזר לא פרטה אותם. מר רוס נמנע ממסירת פרטים בהיותו כומר וחסיון זה מובן לנו. באשר לגב' עאזר אין חסיון כזה. אולם, מעדויותיהם של מר רוס וגב' עאזר עולה כי ההתנהלות הכספית של המבקשת אינה רק בעניין הג'מעייה אלא גם בהלוואות ו/או מתנות שקיבלה, ובאופן רצידיוויסטי של התנהגות לאורך כל תקופת העסקתה . על כן גם בלא מכתבי ההורים שהוגשו, ולמכתבים אלה יש ליתן משקל, שכן אף הורה לא היה "ממציא" הלוואה או תשלום כספים, התנהלותה של המבקשת בעניינים הכספיים לוקה משמעותית . (ראה עדות גב' הגוביאן עמ' 55 שו' 21-22).
טוענת המבקשת כי במכתב ההזמנה לשימוע לא מצוין עניין הג'מעייה והוא עולה מאוחר יותר ולכן לא יכול היה להיות סיבה לפיטורים. אין לקבל טענה זו. המבקשת לוותה כספים , בכל תקופת העסקתה, ממר רוס וגם מאנשים אחרים. מדובר בסכומים לא מבוטלים ובהתנהגות חוזרת ונשנית. היא השתמשה בכרטיס אשראי של מורה , שהוא גם אחד מהורי התלמידים אותם לימדה, לצורך קניית כרטיסי הטיסה לאמה מחו"ל וכדומה. כל זאת כלול באמור במכתב ההזמנה לשימוע : " borrowing money from students parents including parents of students in your class" (סעיף 12 למכתב). על כן נושא הכספים צוין במכתב השימוע, באופן ברור וחד משמעי . כך גם עלה במהלך השימוע עצמו, כמופיע בתמליל.
המבקשת סברה ששרירותי לפטר אותה בגלל שמועה. עוד ציינה כי מדובר בעניין מהזמן האחרון, אולם מר רוס אומר : "אתה אומר שאני פעלתי לפי שמועה. זו לא הייתה שמועה. היו הרבה נושאים בבית הספר בשנים האחרונות, ואמרתי לה שהיא צריכה להשתנות, זה רק פקטור אחד מן המכלול. היא לא פוטרה בשל ה"שמועה" הזאת" (עמ' 30 שורה 17 – 19) (דגש שלי ש.ש.)
מר רוס עמד על כך שלא מדובר בשמועה אף שלא נקט בשמות, נוכח היותו איש דת, אשר אינו יכול לחלק את המידע האישי שנמסר לו עם הזולת (עמ' 30 שורה 23 – 24). יחד עם זאת גם בלא הג'מעייה הלוותה התובעת כספים או נטלה כספים ממר רוס עצמו וכדבריו: " אם מישהו גנב ממנה 5,000 דולר, היא הבטיחה לי שהיא לא תהיה יותר חלק מהעניין הזה שנקרא "ג'מעייה". התברר לנו שיש בעיה כזאת מחוץ לבית הספר איתה. .. סוזן הייתה בחורה נצרכת ופגועה היו לה בעיות בנישואים... אנחנו הקדשנו לה הרבה זמן, היא הייתה כמו בת עבורי... העלמתי עין בנושא התעודה או הכספים. כשהיו לה בבעיות כספיות עזרתי לה. לא רק 2,000 או 5,000. היו גם מקרים אחרים... נתתי לה רבה הטבות והתעלמתי מהרבה דברים. .. היה קש ששבר את גב הגמל. הכסף שהיא לקחה ממורים, שהיא לא הכניסה ילדים לכיתות מחוננים אני הגנתי עליה. עדיין קשה לי להאמין שהיא קיבלה כסף כדי להכניס מישהו לכיתת המחוננים... גיליתי עוד נושא לגבי כסף. מכיוון שכבר לא יכולתי לה ילחם עבורה ולנסות כל הזמן להגן עליה בפני ההורים" (עמ' 27). (דגש שלי ש.ש.) התנהגות המבקשת בעניינים כספיים בתוך ומחוץ ביה"ס הייתה לקויה לאורך זמן, באופן מתמשך, חוזר ונשנה. התנהגותה לא תוקנה למרות שמר רוס התריע בפניה.
בעניין זה הכחישה המבקשת כי אי פעם נגנב לה כסף אותו הייתה צריכה להחזיר (עמ' 10 שו' 15), אולם יש להעדיף את גרסת מר רוס לעניין זה (עמ' 22 שו' 17-20) שכן, מדובר על כספים שהוא נתן לה ולא על שמועות על כספים מאחרים.
מעדותו עולה כי מדובר בסימפטום מתמשך של הלוואת כספים ונטילת כספים מהזולת, לרבות הורי תלמידים. דבר זה לא יעלה על הדעת במסגרת בית ספר. יש בכך מעבר לפן הבלתי חינוכי בעליל, יצירת מערכות יחסים לא בריאות בין מבקשת למנהל, למורים, להורים ולתלמידים. גם אם לא היה זה השיקול היחיד של מר רוס, אלא רק אחד מיני רבים כמופיע בסעיף 12 למכתב ההזמנה לשימוע, עדיין משהוכח לכאורה בפנינו כי המבקשת נטלה כספים מהורי תלמידים, יש בכך כדי לשקול משמעותית ואף להטות את הכף לעניין אי השבתה לעבודה בבית הספר. גם אם החזירה את הכספים וגם אם ניתנו בהסכמה, יש בכך טעם לפגם מהותי ושלא ניתן להתעלם ממנו. טעם זה נוגע גם לניקיון כפיים בעבודה וגם לניקיון כפיים בבקשה לסעד זמני ,שכן המבקשת העלימה מידע זה בבקשה.ובמקרה זה נוטה הכף באופן משמעותי לאי אכיפת יחסי העבודה יש סבירות לשקול שיקול זה במסגרת השיקולים להפסקת עבודתה. גם אם מר רוס אמר את הדברים באופן שלא היה זה השיקול היחיד, יש בכך לדעתנו כדי להוות שיקול משמעותי של פיטוריה. לא די בכך שמורה יהיה טוב באופן של ניהול התלמידים והעברת ת וכן השיעור (עמ' 29 שורה 24 – 25) וגם לא די בכך שהתלמידים יאהבו את המורה, כדי להשיבו לעבודה (עמ' 29 שורה 24 – 27). מורה צריך להיות דמות חינוכית אשר התנהגותו תהיה נר לרגלי התלמידים. לא כך במקרה זה.
בהקשר זה יש לומר כי המבקשת התבקשה לשלם שכר לימוד עבור ילדיה הלומדים בבית הספר כפי שנעשה כלפי מורים אחרים ממועד מסוים ואילך. המבקשת לא שלמה שכר לימוד זה אף שקיבלה החזר ממנו היה עליה לשלם את שכר הלימוד. האופן שבו בית הספר העביר לה את התשלום, על מנת שמשרד החינוך יעביר כספים, יש בו טעם לפגם, אך המבקשת זלזלה ,בניגוד למורים אחרים שהשיבו את הכסף של שכר הלימוד, בדרישות המשיב לשכר הלימוד וכסף זה לא הוחזר על ידה . לא הייתה זו עילה או סיבה ביחס לפיטורים אך יש בכך להצביע על "השיטה" של המבקשת בנוגע לזלזול בבית הספר ובהנחיותיו.

האם הופלתה המבקשת
המבקשת טענה כי הופלתה לרעה לעומת מורים אחרים במשיב, אשר לא התחשבו בהעדר התעודה ואפשרו את המשך העסקתם כמורים.
טענתה זו הופרכה על ידי המשיב גם בעדות מר רוס וגם בעדות גב' עאזר אשר העידו כי משהפך בית הספר מוכר, החל הליך של התמקצעות המורים והשלמת תעודות המקצוע באופן שמי שלא השלים את לימודי ההוראה בדוד ילין או בסכנין נותר כעוזר מורה. משכך, יש לדחות טענתה להפליה. יותר מכך, המבקשת הופלתה לטובה ביחס למורים אחרים תקופה ארוכה בה אפילו לא הייתה בעלת תעודת בגרות וניתנה לה אפשרות ללמד במצב זה הייתה רק עוד מורה אחת על פי עדות הגב' עאזר. (עמ' 35 שו' 28-32, עמ' 36 שו' 1-9, שו' 19-24, שו' 26-27). הגב' עאזר התייחסה שמית לכל המורות שנחקרה עליהן, וציינה כי נותרו כעוזר מורה או כסייעת ובכך הוכח כי המבקשת לא הופלתה.
עוד טענה המבקשת כי הופלתה לרעה במכתבים שהפנתה אליה הגב' עאזר, שלא היו נהוגים במשיב קודם ובהם הערות על התנהלותה. לעניין זה נחקרה הגב' עאזר והיא מציינת "ש. לכמה מורים רשמת חוץ מסוזן הערות בתקופה שבין פברואר עד יוני השנה. ת. מלבד סוזן, מתחילת השנה עד סופה הרבה מאד מורים, אך מפברואר לששה, שבעה מורים. אחד מהמחויבויות שלי כפי שקבלתי הוראה מהמפקח של בית הספר ומהיועץ החינוכי, שאני חייבת לכתוב כל דבר, אך מעולם לא כתבתי דבר לפני שיידעתי את מר רוס... אך זה לא אישי זה מקצועי כמנהלת". (עמ' 37, שו' 12-20). עוד היא מציינת כי מלבד המבקשת פוטרה מורה נוספת. לעניין זה היא אומרת "איך אתה יודע שהיו מכתבים ידידותיים? אתה לא ראית אותם, וההוכחה לכך שהם לא היו ידידותיים שהמורים שקבלו הערות הם כעסו והם שאלו אותי מה יש לי נגדם? ואני הסברתי להם שאם הם עושים טעות בהתאם להוראות משרד החינוך אני חייבת לכתוב להם הערה והם הבינו את זה...". (עמ' 44). זאת בניגוד למבקשת שלא שיתפה פעולה. (עמ' 37 שו' 23 , עמ' 38 שו' 15-17, עמ' 45 שו' 13-17).(דגש שלי ש.ש.)
דהיינו, גם בהקשר של מכתבי הערות ששלחה הגב' עאזר, הוכח כי המבקשת לא הופלתה וכי עניין זה הפך לנוהל מרגע שבית ספר הפך מוכר, מפקח בית הספר הורה לה לפעול כך. המכתבים היו ענייניים והתייחסו למחדלי המבקשת בעבודתה.

מכתבי התלונה – נספחי התגובה
טוענת המבקשת כי מכתבי התלונה נגדה היו "מוזמנים" על ידי המשיב לאחר מועד השימוע וכי מכתבי ההמלצה שהיא הגישה הינם מזמן אמת וצורפו לתצהירה והיו בידה אף לפני הזימון לשימוע ויש בהם את האותנטיות להערכה לה זכתה.
מכתבה של הגב' מקפירסון כנגד המבקשת הוא בניגוד מוחלט להמלצה החמה שכתבה למבקשת עת הייתה ממונה עליה. בכך יש למעט או לאיין את משקלו של מכתב גב' מקפירסון. בעניין עדות גב' הגוביאן אשר בהיותה מנהלת שיבחה את המבקשת ובעדותה בפנינו הלינה על תפקודה הלקוי, הסבירה הגוביאן כי מכתב השבח היה שגרתי לכלל המורים וכי חברותן מנעה ממנה להעלות את הדברים באמיתותם על הכתב אף כי יידע בעל פה את מר רוס.
עדותה של הגב' הגוביאן, הייתה אותנטית. היא לא כפרה בכישרון של המבקשת כמורה מבחינה מקצועית, ולכך התייחסה המלצתה בזמן אמת. הגב' הגוביאן התייחסה להיעדרויות של המבקשת ולמשמעות שהייתה להם מבחינת ניהול בית הספר וצוות המורים אשר התמרמר על כך. אין סתירה בין מכתבי הגב' הגוביאן לעדותה.
לא למותר לציין כי התברר שלמבקשת היה ריב עם מורה אחרת בהם התערבו גם הבעלים עד כדי עירוב המשטרה בעניין.
על כן יש בסיס במכתבי התלונה גם אם בחלקם.
מנגד מרבית מכתבי ההמלצה שצירפה המבקשת, מאוחרים למועד פיטוריה ומוזמנים על ידה.

שיהוי
ההזמנה לשימוע נשלחה למבקשת ב-25.5.15, ההודעה על פיטוריה הוצאה לה כדין ביום 29.5.15.
הבקשה לבית הדין הוגשה ביום 24.6.15. זמן רב אחרי קבלת מכתב הפיטורים. בכך כשלעצמו יש שיהוי שכן היה עליה לפנות לאלתר עם זימונה לשימוע או בתום השימוע או עם קבלת מכתב הפיטורים.
אמנם הבקשה הוגשה טרם כניסתם של הפיטורים בתוקף בסוף חודש יוני 2015, אולם ממש בתכוף לפני כניסתם לתוקף. אין בכך לגרוע מהשיהוי, אף שעדיין מדובר בצו מניעה ולא בצו עשה.
אין ספק כי בשיהוי זה נגרם נזק למשיב שהוא בית ספר שצריך להיערך למורה מחליף. אף כי הנזק אינו בלתי הפיך. יש לאבחן את עניין בש"א 166131/03 פיצחזאדה נ' חב' ספרינט מוטורס בע"מ (נבו) שכן שם מדובר על נסיבות אחרות לחלוטין שאינן במסגרת בית ספר ולוח זמנים של שנת לימודים.
יחד עם זאת בשיהוי זה כשלעצמו אין כדי להצדיק דחיית הבקשה. הבקשה נדחית לגופה מהנימוקים לעיל והשיהוי הוא תנא דמסייע בלבד.

ניקיון כפיים
ניקיון הכפיים של שני הצדדים לוקה בחסר, לשון המעטה. המבקשת הציגה בבקשה תמונה לפיה הייתה מורה למופת אשר זכתה להערכת הממונים עליה, ההורים והעמיתים ופעלה ללא רבב לשביעות רצון הממונים הקודמים. עוד הציגה כי הבעיות החלו רק בכהונת המנהלת הנוכחית גב' עאזר בחודש פברואר 2015.
מצג זה הופרך לחלוטין והתמונה דלעיל נופצה לרסיסים לכאורה, בהליך הזמני, משהוכח לכאורה כי התנהגותה של המבקשת הייתה בעייתית מתחילה ולמעשה כבר ב-2008 הופסקה עבודתה מחוסר שביעות רצון ,אליה הושבה בנסיבות של אילוץ בשל היעדרות מורה. עוד נופצה התדמית המקצועית וההתנהגותית של המבקשת כמורה. הגם שמבחינה מקצועית שבחו את יכולתה מבחינה התנהגותית הוצגה דמות לא חינוכית, לכאורה, אשר טובת התלמידים אינה בראש מעייניה. עוד הוכח לכאורה כי המבקשת ניצלה את טוב לבו ואורך רוחו של מר רוס גם בענייניה האישיים וגם בעניינים הנוגעים לבית הספר, לרבות לתקציב בית הספר. נסיבות אלה הוסתרו על ידי המבקשת בבקשה. הבקשה לסעד זמני והסעד מן היושר והסתרת נסיבות אלה, כולן או מקצתן, מצביעות על חוסר ניקיון כפיים.
בנסיבות אלה, גם אם נפרט מטה את חוסר ניקיון הכפיים של המשיב, עדיין סבורים אנו כי אין ליתן למבקשת את הסעד של השבה לעבודה וכי ככל שתחפוץ לנהל את ההליך העיקרי, יהא די בפיצוי שיפסק אם וככל שיפסק לאחר מה שיוכח בהליך העיקרי, אך אין בכך כדי לבסס מתן סעד זמני של אכיפת יחסי עבודה בנסיבות שהוצגו לכאורה בפנינו ביחס להתנהלותה.
לא נצא ידי חובה מבלי לפרט את הפגמים לכאורה שנמצאו בהתנהלות המשיב ובניקיון כפיו.
מדובר בבית ספר מוכר שאינו רשמי וככזה מהווה גוף מעין דו מהותי. לא התעלמנו מכך שמדובר בבית ספר אמריקאי פרטי אולם הוא נותן שירות לציבור מקבל מימון מהציבור, והציבור נזקק לשירותיו. אלו המבחנים המצביעים שמדובר בגוף מעין דו מהותי. על כן, היה מצופה מהמשיב להקפיד על המשפט הציבורי והמנהלי עוד בטרם הפך למוכר מעצם היותו בית ספר.
בעניין השימוע הוזמנה המבקשת כדין והשימוע עצמו אף הוא נוהל כדין. יחד עם זאת, לאחר השימוע, ובמסגרת הליך זה הובאו מסמכים המאוחרים לשימוע והמבססים לכאורה את הטענות בשימוע עצמו. אין בכך לפגוע בהליך השימוע ובחוקיותו ותקינותו אולם יש בכך להצביע כי חלק מהמידע הנטען בתגובה לא היה בפני המשיב במהלך השימוע ולפיכך לא היה בפני המבקשת במהלך השימוע. יחד עם זאת, היה בפני המבקשת די מידע והיו למשיב די תלונות גם בלא המידע המאוחר לשימוע שיש בהם כדי להצדיק את פיטוריה. בית הדין ניסה להציע לצדדים שימוע מאוחר אולם כאמור גם בסיכומיה המבקשת לא חפצה בפתרון זה וכך נדרשנו למתן החלטה לגופו של עניין.
נפסק כי גם לו נפל פגם בשימוע , ואין כן לדעתנו, אין בכך לחייב השבת עובד לעבודתו וניתן להסתמך על כלל הבטלות היחסית המותיר את הפיטורים על כנם ומשאיר את שאלת הפיצוי להליך העיקרי. במקרה שבפנינו לא מצאנו כי בהתנהלות המאוחרת של המשיב שביסס במסמכים המאוחרים לשימוע חלק מהטענות בשימוע כדי להצדיק השבת המבקשת לעבודתה . טענות השימוע רובן ככולן היו מבוססות על מידע של ממש, לרבות לעניין ההלוואות שהמבקשת לקחה ממר רוס או המתנות שקיבלה ממנו, יהיו הסכומים אשר יהיו, וכן ממורים אחרים, ולכן יש להותירו על כנו. יש לדחות את טענת המבקשת כי כל השימוע הסתמך על שמועות. עניין זה אינו נכון השימוע בוסס על עובדות מוצקות שהוכחו לכאורה אף בפנינו .
פגם נוסף שנפל בהתנהלות המשיב היה אי הצגת התיק האישי בפני המבקשת. על פי פסק דין ע"ע 1070/01 גילה שנער נ' נציב שירות המדינה (נבו), ופסיקה נוספת היה מקום לחשוף בפניה את התיק האישי. יחד עם זאת, היו ידועים למבקשת כל המכתבים ששלחה לה הגב' עאזר ואשר התייחסו לליקויי עבודתה.
הסתרת שמות האנשים שהתלוננו נגדה מפחיתה ממשקל טיעוני המשיב. גם עניין זה יתברר בהליך העיקרי. יודגש לעניין משקל מכתבי המשיב שצורפו לתגובתו כי גם מרבית מכתבי ההמלצה של המבקשת נכתבו לבקשתה מההורים לאחר פיטוריה (נספחים 44-87 לבקשה), כאשר הפנייה להורים יצרה אי שקט מערכתי כלפי בית הספר ופגיעה לכאורה במוניטין שלו שכן גם לגרסתה פנתה לחברותיה לכתוב לה מכתב המלצה שכן הדבר נחוץ לה ויתכן שתצטרך לעבודה אחרת או לקידום בתפקיד (עמ' 12 שו' 24-26).
הנה כי כן, גם אם המשיב ניסה לשמור על הדיסקרטיות של ההורים בבית הספר לא עשתה כן המבקשת ובכך הניחה את האינטרסים הפרטיים שלה בראש מעייניה ובלא התחשבות במסגרת הבית ספרית.
טענת המבקשת כי השימוע היה למראית עין בלבד לא הוכחה לכאורה. ההיפך. הוכח לכאורה כי מר רוס התאזר באורך רוח רב בנוגע לפיטורי המבקשת. טענת המבקשת כי מראש לא התקבל בנה לגן מאחר והיה ברור שהיא תפוטר נמצאה לא נכונה מאחר והוכח לכאורה בעדות הגב' עאזר כי גן הילדים אינו חלק מבית הספר אלא מנוהל בנפרד והתמונה בספר בית הספר, לא סתרה את עדותה.
כפי שציינו ברישא פסק דין זה אין אנו סבורים כי התקנון של שירות עובדי הוראה במשרד החינוך חל על המשיב בשלמותו, באופן אוטומטי (ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' בוסי (נבו). מכל מקום בהיות בית הספר אמריקאי ועל פי תכנית לימודים שונה, ומשלא הוכח די הצורך על ידי המבקשת כי המהות מחייבת את בית הספר במלוא הוראות תקנון עובדי הוראה, ולא הוכח לכאורה כי המשיב בחר לאמץ תקנון זה בשלמות ואוטומטית, לא מצאנו בכך בלבד עילה להותרתה בעבודה .עניין זה יכול ויבוא לידי ביטוי לכשיוכח בהליך העיקרי. אין לראות בדברי מר רוס כאילו המשיב אימץ את כל תקנות משרד החינוך שכן מר רוס ציין שאנשים אחרים טפלו בהתאמת בית הספר להיותו מוכר על פי משרד החינוך (עמ' 22 שו' 5-8, עמ' 23 שו' 29-31, עמ' 26 שו' 9-10) " כשעברנו את התהליך במשרד החינוך, היו לנו אנשים מטעמי שטפלו בדברים האלה".
מנגד, המשיב עמד בלוח הזמנים של פיטורים לפני 31 במאי, ואף שילם למבקשת עד סוף חודש אוגוסט הגם שלא השיבה את ה חוב של שכר הלימוד של בנה. על כן, המשיב פעל לשמירת זכויות המבקשת על פי החוק הדין ובסיס תקנון שירות עובדי הוראה. בית הדין אינו סבור כי מדובר בפיטורים פדגוגיים המצדיקים את התהליך שטוענת לו המבקשת. מדובר בפיטורים המתייחסים למכלול שלם של התנהגויות, לרבות היעדרויות, אי ציות לנהלי עבודה ולחובות המוטלות ואי קיום נהלי המשיב. בעניין זה העידה גב' עאזר לדוגמא כי מכתבים שמסרה למבקשת "... כשהיא קבלה את המכתב היא קרעה שני מכתבים, לא אחד, אחד המכתבים שמסרתי לה היא הסבירה לי שזה לא בסדר, לא צודק. אמרתי לה אוקיי. אוכיח לך את העניין של הציונים, היא עשתה תנועת זלזול, אמרה לי תסתובבי ותדחפי את זה ....". (עמ' 41 שו' 22-25), עדות זו של גב' עאזר ניתנה באופן מהימן ומתוך מבוכה וצער על הסיטואציה בה העמידה אותה המבקשת כמנהלת ולא פעם אחת.
בעניין ניקיון הכפיים טענה המבקשת לניגוד עניינים של הגב' עאזר שלא קיבלה בעין יפה את פניות המבקשת למפקח מאחורי גבה, עוד טענה נגדה כי הגב' עאזר פועלת ממניעים פסולים. לא הוכח בפנינו כי הגב' עאזר פעלה משיקולים זרים. ההיפך הוכח לכאורה כי פעלה על פי כללי מנהל תקין.
עוד נטען כי הגב' הגוביאן נסעה עם הגב' עאזר לחו"ל ולכן יש לשתיהן שיקולים זרים. עניין זה הופרך עת ענתה הגב' עאזר כי הכרטיסים הוזמנו לפני שהפכה למנהלת. (עמ' 44).
בעדותה הסתבר כי פעלה להפנמת נהלים תקינים בבית הספר, על פי הנחיית המפקח לרבות רישום מסודר של תקלות בניגוד מוחלט לטענת המבקשת על שיקולים זרים, מדובר בשיקולים ענייניים ומקצועיים . בעניין זה אכן, לקתה התנהלות המשיב לפני כניסתה של הגב' עאזר עת כל הפגמים לא תועדו בכתב והמנהל העלים מהם עין. כך שמענו מכל העדים לרבות המבקשת כי במקרים רבים בהם סטתה התנהגותה מההתנהגות הנורמטיבית בבית הספר העלים מר רוס עין. טענה זו של שיקולים זרים לא הוכחה לכאורה אך הוכח לכאורה כי המשיב לא התנהל לפני כניסת עאזר על פי מנהל תקין. עניין זה יכול ויבוא לביטוי אם וככל שיבוא לביטוי בפיצוי אך לא בהשבת המבקשת לעבודתה שכן אין לזקוף לגב' עאזר נקודת חובה במאמציה להכניס את בית הספר לתלם של תבנית מינהל תקין.

מאזן הנוחות
ערים אנו למצבה הכלכלי הקשה של המבקשת והותרת פיטוריה על כנם יותירו אותה במצב של חיפוש עבודה נוספת. אולם הוכח לכאורה כי היא עוסקת גם בענייני "הרבל – לייף" מס' חודשים לפרנסתה ולמעשה במקביל להיותה מורה וכי עסקה גם בעניינים הכספיים שעלו בהליך זה. זכויותיה ישולמו לה על ידי המשיב לעניין פיצויי הפיטורים וכדומה, על כן לא מצאנו בעניין מאזן הנוחות כי יש להטות את הכף לטובתה.
במאזן הנוחות בהליך זה יש לקחת בראש ובראשונה את טובת התלמידים, ואת הדמות החינוכית שאליה עליהם לשאוף בקבלם מחנכת לכיתה. בהיבט זה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
גם המשיב מחויב לשמור על שמו הטוב ועל נורמות התנהגות תקינות. נסיונו של המשיב להיכנס למסגרת מנהל תקין על פי משרד החינוך מטה את הכף שלא להשיב את המבקשת אשר מתקשה לעמוד בדרישות מסגרת תעסוקה קבועה מסודרת בלא היעדרות ובלא הכנסת ענייניה האישיים מכל מיני סוגים לתוך חיי בית הספר ומזלזלת בהנחיות .
אין בעובדה שלמבקשת אין תואר אקדמי כדי להצדיק השבתה לעבודה אין זה שיקול רלבנטי במאזן הנוחות לטובתה, מנגד, יש לקחת שיקול זה בעניין המשיב אשר עמל למסד את השכלת המורים הנדרשת כדין -השכלה שאין למבקשת. על כן, בעניין זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.
הטענה כי ילדי המבקשת לומדים בבית הספר ופיטוריה עלולים להסב לה נזק, נפשי ותדמיתי הייתה צריכה לעמוד לנגד עיני המבקשת לפני הגשת ההליך ובמהלכו עת נחשפה לטענות נגדה ועת סירבה לשמוע הצעות פשרה. בנסיבות אלה אין לה להלין אלא על עצמה. זאת ועוד, לא הוכח כי המשיב ינקוט בדרך כלשהי בפגיעה בבנה אשר הוכחה לכאורה התחשבות רבה במצבו והגב' הגוביאן אף שיבחה אותו בפנינו במהלך עדותה.
לאור כל האמור לעיל , מאזן הנוחות אף הוא נוטה לטובת המשיב ובעיקר לטובת ילדי בית הספר והוריהם.

סוף דבר,
בית הדין אינו נכנס בנעלי מעביד בפרט לא של בית ספר, עת המעסיק שוקל את טובת התלמידים, אלא אם כן הוכח כי ההחלטה היא בלתי סבירה או משיקולים זרים.
לא הוכח בפנינו לכאורה שיקול זר, ובטענות שהיו למשיב כלפי המבקשת בשימוע גם בלא הראיות שנתוספו אחר כך היה די ויותר כדי לבסס החלטה לפיטורים במתחם הסבירות והמידתיות . יש לקבל את עמדת מר רוס כמנהל בית הספר, כי "בית ספרנו בנוי על אמון ועל רמה גבוהה של ערכים. לא מקובל עלי שמשקרים... " (עמ' 21 סיפא) ובהמשך "בית הספר בנוי על אמון. בטחתי בה..." (עמ' 24 שו' 15-18).
לא הוכחה אפליה ופגיעה בעקרון השוויון, לדברים לגופם התייחסנו בהכרעת הדין דלעיל בהרחבה. יודגש כי לא מדובר בעובדת הוראה שהוכשרה לכך כדין.
נוכח האמור אין זה המקרה בו יורה בית הדין על אכיפת יחסי העבודה וזאת מהטעמים רבים שפורטו לעיל שמהם עולה כי השבת המבקשת לעבודה לא תטיב עם התלמידים לשון המעטה.
למעלה מהצורך יאמר, כי להליך הזמני לא צורפה ערבות, על פי תקנות סדר הדין, ההתחייבות שצורפה אין בה די, וגם האגרה בנוגע להליך העיקרי שהוגש ביום 22.7.15, לא שולמה עד כה. לא נמנענו מלדון לגופו של עניין בבקשה אך גם בכך יש בכך כדי להצביע על התנהלות המבקשת.
נוכח כל האמור לעיל, בקשת המבקשת נדחית ומכתב פיטוריה נכנס לתוקף.
לאחר ששקלנו את שאלת ההוצאות, נוכח תוצאת ההליך, בכובד ראש, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ה (2 8 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר ריבלין

נציג ציבור מעסיקים
מר בנבנישתי

שרה שדיאור, שופטת