הדפסה

טבנס ואח' נ' רובעטק בע"מ ואח'

בפני
כבוד ה שופטת דורית פיינשטיין

תובע:

חיים טבנס – ת.ז. XXXXXX580

ע"י ב"כ עו"ד ניר קריץ

נגד

נתבעים:
1.רובעטק בע"מ - ח.פ. 513439372
2.שמעון קליין - 321563405
3.עזבון המנוח משה צ'רלס – ת .ז. 012644886

ע"י ב"כ עו"ד אלי מימון

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהינן פועל יוצא של העובדה שהתובע והנתבעים 2 ו-3 היו בעלי מניות של הנתבעת 1, וקיימת מחלוקת לאלו מחובותיה ערבו, ואלו התחייבויות היו בין בעלי המניות כשלעצמם.

רקע עובדתי:
הנתבעת 1 היא חברה בע"מ הרשומה בישראל, ובמועדים הרלבנטיים לתובענה זו תחום עיסוקה היה בפיתוח עזרי לייזר לכלי ירי, וטכנולוגיות לאימון בירי ( להלן: "החברה").

החברה נוסדה והתאגדה בשנת 2003 ובין בעלי מניותיה העיקריים במועדים הרלבנטיים לתובענה זו היו התובע, הנתבע 2 והנתבע 3 זכרונו לברכה. יש לציין כי התובע לא היה בין מקימי החברה, והוא רכש בה מניות בשנת 2006.

במועד הגשת התביעה, החברה כבר לא הייתה פעילה, וניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.

אקדים את המאוחר ואציין כי הנתבע 3 הלך לעולמו בטרם הגשת תובענה זו, ותוך כדי ההליכים המשפטיים החליט התובע לחזור בו מתביעתו כנגד עזבון המנוח. לדברי התובע הוא החליט לוותר על תביעתו כנגד העיזבון לאחר שהבין כי בעת פטירת הנתבע 3 מצבו הכלכלי היה בכי רע, וכי יורשיו אינם מתגוררים בארץ.

התובע בחר להשקיע מכספו בחברה, לאחר שהתרשם מניסיונו של הנתבע 2 בתחום הניהול העסקי והקמת חברות הייטק, ומניסיונו של הנתבע 3 בתחום הטכנולוגי.

בין הצדדים לא נכרת הסכם ייסוד.

הצדדים לא פרשו בפני בית המשפט את מכלול היחסים העסקיים ביניהם, אך ברור מכלל העדויות כי התובע השקיע, לכל הפחות, מאות אלפי דולרים בחברה, והנתבעים השקיעו בה מזמנם וממרצם.

ביום 8.6.05 קיבלה החברה הלוואה מבנק מזרחי בע"מ על סך 150,000$. על פי תנאי ההלוואה החברה לא הייתה צריכה להחזיר דבר בשנה הראשונה, (שנת " גרייס") והחל מהשנה השנייה הייתה החברה צריכה להחזיר את ההלוואה בתשלומים בהתאם ללוח הסילוקין.

כבטוחה להחזרת ההלוואה, חתמו התובע והנתבעים 2 ו-3 כערבים לבנק על מלוא סכום ההלוואה. בנוסף התובע שיעבד פיקדונות במטבע חוץ, שהיו בחשבון הבנק הפרטי שלו, בבנק מזרחי.

במועד לקיחת ההלוואה היה הנתבע 2 מנכ"ל החברה והיו"ר שלה.

ביום 9.12.05, בטרם חלפה שנה ממועד מתן ההלוואה, ובתוך תקופת ה"גרייס" שניתנה לחברה, החזיר התובע כתשלום מוקדם סך של 58,000$ על חשבון קרן ההלוואה. סכום זה שולם באמצעות המחאה מחשבון בנק של התובע בשוויץ, ולאחר מכן לדברי התובע הוא סילק את יתרת ההלוואה, פחות או יותר, בהתאם למועדים ולתשלומים הקבועים בלוח הסילוקין.

בנק המזרחי אישר כי ההלוואה נפרעה במלואה מחשבונו של התובע עד ליום 10.3.08.

במקביל לאירועים אלו היו מאבקי כוחות פנימיים בין התובע לנתבעים בחברה, ומעמדו של התובע התחזק והוא הפך ליו"ר החברה.

החברה הפסיקה לפעול כאשר החליטה למכור את הקניין הרוחני שלה לעובד החברה לשעבר מר אורן יור כנגד תשלום של 400,000 $. על החלטה זו וביצועה אעמוד בהמשך פסק הדין, אך אציין כי העסקה לבסוף לא יצאה אל הפועל ומר אורן יור שילם 40,000$ בלבד, שהופקדו בנאמנות בידי בא כוח החברה עו"ד עופרי.

תמצית טענות הצדדים במסגרת התביעה העיקרית:
במסגרת תובענה זו התובע דורש כי הנתבע 2 ישיב את חלקו בשיעור של שליש מההלוואה והריבית. היות והתובע טוען כי שילם לבנק המזרחי בגין ההלוואה סכום כולל של 583,737 ₪ הרי שהוא תובע מהנתבע 2 את חלקו בסך של 194,579 ₪.

הנתבע 2 מעולם לא טען כי הוא עצמו שילם סכום כלשהו על חשבון ההלוואה, אך העלה טענות ונימוקים שונים מדוע אין לחייב אותו להחזיר לתובע את חלקו, מכוח הערבות שניתנה לבנק המזרחי.

בכתב ההגנה טען כי התובע התחייב לשאת בכל חובות החברה, לרבות הלוואה זו, ולשפות אותו ואת הנתבע 3 בגין כל חוב שהם עצמם יישאו בו. עוד טען הנתבע 2, בכתב ההגנה, כי החברה כשלה עסקית וכלכלית בשל התנהלות התובע, והשתלטותו על ניהול החברה, ואלמלא רשלנות התובע, הייתה יכולה החברה לשלם את החובות, וגם לשאת בתשלומים לבנק.

במסגרת תצהיר העדות הראשית העלה הנתבע 2 לראשונה את הטענה שהחברה היא שנשאה בחלק מההחזרים בגין ההלוואה, ושהתובע לא שילם אותם מכיסו. עוד טען הנתבע 2 כי בידי החברה היו די כספים לפרוע את ההלוואה, אך התובע, שהפך למנכ"ל החברה, בחר שלא לעשות כן, ואף התנדב לפרוע את ההלוואה טרם זמנה.

תמצית טענות הצדדים במסגרת התביעה שכנגד:
במסגרת התביעה שכנגד טוען הנתבע 2, התובע שכנגד, כי החברה ניהלה חשבון בנק נוסף בבנק הפועלים והוא היה הערב היחיד לחשבון זה. לטענת הנתבע 2 ביום 1.9.10 קיבל הנתבע 2 אישור מהבנק כי הוא שילם לחשבון זה סך של 30,550 ₪ וזאת החל מחודש יולי 2008 ועד אפריל 2010.

הנתבע 2 טוען כי על התובע להשיב לידו את מלוא הסכום דנן, נוכח התחייבות התובע לשאת בכל חובות החברה, ולשפות את הנתבע 2 בגין כל סכום שיוציא לסילוק חובות של החברה.

התובע מכחיש כי הייתה התחייבות כאמור ואף מפנה לכך שהנתבע 2, הנתבע 3 ובעל מניות נוסף היו הערבים בחשבון בנק זה ואילו התובע עצמו מעולם לא היה ערב להתחייבויות החברה בחשבון. עוד טוען התובע כי אין כל ראיה שהנתבע 2 הוא ששילם את החוב לבנק ולא הערבים האחרים או החברה עצמה.

דיון והכרעה:
אפתח ואומר כי התרשמתי באופן קשה מהעדויות של שני הצדדים, והתרשמותי היא כי שניהם ביכרו להסתיר חלק ניכר מההתנהלות שהייתה בין בעלי המניות ובחברה מבית המשפט. במובן זה גם לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את המסמכים שהוגשו לבית המשפט, הרי שרב הנסתר על הגלוי.

עוד אציין כי האמינות הן של התובע והן של הנתבע 2 הייתה נמוכה מאוד, וגם העד מטעם הנתבע 2 לא תמך בגרסתו אלא העיד שלמעשה אינו יודע דבר, בכל הנוגע להתנהלות הכספית של החברה ושל הצדדים להליך.

התובע בחקירתו הנגדית הציג גרסה מאוד מבולבלת של כלל האירועים, טען שאינו יודע על היקפי הכספים שהוא עצמו העביר, ושחלק מהכספים הועברו במזומן במזוודה לארץ וחלק מכספי חשבון בנק בשוויץ. התובע לא הבהיר מדוע השקיע כספים אלו בחברה, כאשר לטענתו ידע על קשייה הכלכליים מהיום הראשון, לא הבהיר מה היו המקורות הכספיים שלו ולא הציג אסמכתאות ברורות.

התובע נקט במשך כל החקירה הנגדית בקו לפיו לא ידע דבר. כך טען התובע שלא ידע דבר על ההחלטה למכור את הקניין הרוחני של החברה, וכאשר הוצג לפניו פרוטוקול הדיון שבו נכחה אשתו, כמיופת כוחו, טען שלא ידע על כך דבר. הגרסה הכללית של התובע הייתה שהשקיע כספים רבים בחברה, כי הצטרף אליה כדי לסגור אותה (" לפרק אותה" בלשונו) ולאחר שגילה שהחברה לא רווחית, ושהוטעה על ידי הנתבעים 2 ו-3, הודיע שהוא לא רוצה לדעת דבר יותר על החברה. על כן לטענתו לא ידע שאשתו ממשיכה להשתתף בישיבות הדירקטוריון, לא ידע על המשך השקעותיו הכספיות בחברה, ולא ידע על מכירת קניינה הרוחני.

גם עדותו של הנתבע 2 עוררה קשיי מהימנות ואמינות. הנתבע 2 בדומה לתובע, טען בבית המשפט כי לא ידע דבר על ענייניה הכספיים של החברה, אף לא בתקופה שהיה מנכ"ל החברה והיו"ר שלה. לטענת הנתבע 2 הוא הקיף עצמו באנשים דוברי עברית ולכן לא היה צריך לקרוא מסמכים בעברית, ולא ידע מה התחייבויותיה של החברה או הוצאותיה.

הנתבע 2 לא הזמין למתן עדות אף לא אחד אותם אנשים שלדבריו סייעו בידו בניהול החברה, ואין בידי לקבל את גרסתו כי לא ידע דבר בזמן אמת וכי לא הבין כלל את השאלות בבית המשפט. יש לציין כי בחקירתו הנגדית הנתבע 2 טען שלא ידע דבר על העסקה עם מר אורן יור, אך הפרוטוקולים של הדירקטוריון שהוא עצמו הציג, מעידים כי השתתף בדיונים על הצעה זו, ונמנע מלהצביע. יש לציין כי בכתב ההגנה, בניגוד לחקירה הנגדית, ידע גם ידע הנתבע 2 על העסקה עם מר אורן יור, ואף ידע כי שולמה מקדמה בלבד.

קשה מאוד להבין מהגרסאות העמומות של שני הצדדים כיצד התנהלה החברה בזמן אמת, ואילו סיכומים היו ביניהם בכתב ובעל פה. אך יוזכר כי אין חולק שהחברה לקחה הלוואה מבנק המזרחי וגם התובע וגם הנתבעים 2 ו-3 חתמו כערבים.

הנתבע העלה למעשה שתי טענות עיקריות כנגד התובענה, במסגרת כתב ההגנה. יתר הטענות שהעלה בתצהיר העדות הראשית ובסיכומים הינן בגדר הרחבת חזית אסורה, ואיני נדרשת כלל לדון בהן. יחד עם זאת, נוכח הטענות שהועלו בפניי, והיקף הראיות שהוצג בתיק זה, אתייחס גם לטענות אלו.

הטענה הראשונה והמרכזית של הנתבע 2 היא שהתובע התחייב לשאת בכל חובות החברה והתחייב לשפות אותו בגין כל סכום שיחויב לשלם בגין חובות החברה. בניגוד לאמור על ידי הנתבע 2 הרי שאין כל ראיה להתחייבות זאת, וגם הנתבע 2 בחקירתו הנגדית הודה כי גרסתו היא שהתובע התחייב בעל פה בלבד, ולא התחייב בכתב.

אחת הראיות עליהן ביסס הנתבע 2 את טענותיו היא מוצג נ/3 שהינו מייל ששלח התובע לנתבע 2 ביום 28.8.06. יש לציין כי הנתבע 2 הציג עותק " גזור" או " קטוע" של המייל כנספח לתצהיר העדות הראשית מטעמו, וטען כי הנתבע התחייב במסגרת המייל לשאת בכל ההתחייבויות והלוואות החברה. לטענת הנתבע 2 במייל זה התחייב התובע כדלקמן:
"I will take upon myself the bank loans and that they are to be recorded as personal loans to the company".

בפועל, התובע העלה במסגרת מייל זה הצעות שונות ובהן ההצעה שהוא ייקח על עצמו התחייבות שונות, במסגרת שינויים כוללים בניהול החברה. נוסחו המלא של המייל ההוא כדלקמן:
" table a motion that we vote as to what our goals are. Lets agree to what our goals are?
01 I table a motion requesting that instructions be given to make a hard copy of all files, customers, accounts….
02 a motion that: all business dealings, agreements, contracts and commitments including changes in previously existing deals, dealings, agreements, contracts and commitments, will be put down in paper and signed on paper….
03 I put forward a motion to be tabled that: I will take upon myself the bank loans and that they are to be recorded as personal loans to the company
I recommend that we initiate a system of checks and balances. Thereby allowing us to weekly analyze and okay all expenditures and control all forward looking debts. This I am putting forward' requesting that it be a tabled motion.
Again I ask to know all the income with investments, paid payables' one number total real usable in one currency (local ) balance by month….
….
05 I request that a motion be tabled making this information open and forthcoming to all management shareholders"

כלומר, מדובר בהצעות של התובע שהיו אמורות לבוא בפני דירקטוריון החברה, ומהצעות אלו עולה נכונות שלו לשאת בחובות החברה אך גם דרישה לשקיפות וקביעת מטרות לחברה. לא הוצג בפניי פרוטוקול של הדירקטוריון שבו עלו הצעות אלו לסדר היום, אך ברור מעדויות הצדדים כי התובע המשיך להשקיע כספים בחברה בהיקף ניכר, גם לאחר שמייל זה נשלח, וכי הדירקטוריון לא דן בהצעות.

על כן אני דוחה את טענת הנתבע 2 כי התובע התחייב במייל זה לשאת בכל הוצאות החברה בכלל, ולהחזיר את ההלוואה בבנק המזרחי בפרט.

הנתבע 2 הפנה למייל נוסף שצירף כנספח ד' לתצהירו. אינני יודעת אם מדובר במייל השלם, או שגם כאן הנתבע 2 קטע חלקים ממנו, שכן התובע לא ממש זכר את המייל בחקירתו הנגדית. מדובר במייל שנשלח ביום 12.9.06 ומעיון במייל עולה כי כתובת הדואר האלקטרוני שממנה נשלח היא כתובתו של הנתבע 3 ז"ל והמייל נשלח גם לנתבע 2 ומצוין בכותרתו שהנושא הוא from ctavens : a meat or a non-meeting" " ( שגיאות הכתיב או ההקלדה הינן במקור) ובסוף המייל התובע חתום לכאורה. בנוסף כתוב בכתב יד על גבי העותק שהנתבע 2 הגיש כי זה נשלח מהתובע. התובע הכחיש את שליחת המייל, וטען שמדובר בזיוף אך שהזיוף כל כך גס, שלא טרח להעיר עליו.

מעיון במייל עולה לכאורה התובע התחייב כדלקמן:
"Anything I can do will. Immediately pay outstanding debts Removing some of the fiduciary responsibility of all previous officers".

ראשית התחייבות, ככל שניתנה על ידי התובע, ואני נוטה לקבל את גרסתו שלא ניתנה, הרי שזו התחייבות חלקית בלבד, ואין להתעלם מכך שבפתח הדברים מצוין כי יש לקבל ייעוץ משפטי, והצעה זו תלויה ועומדת אלא אם הייעוץ המשפטי יהיה אחר. כלומר, שוב מדובר בהצעה בלבד, ולא בהסכמות הדדיות. יתר על כן הצעה זו גם מותנית בכך שהתובע יהפוך ליו"ר החברה והדבר קרה רק בשנת 2008, ולא במועד שסמוך לשליחת הדואר האלקטרוני.

על כן אני קובעת כי גם מכתב זה לא יצר התחייבות כטענת הנתבע 2 של התובע לשאת בכל חובות החברה.

נהפוך הוא, התנהלות הצדדים והחתימה על הערבות בגין ההלוואה מעידים על כך שלא הייתה כל כוונה כי התובע לבדו יחזיר את ההלוואה היה והחברה לא תוכל לעמוד בהחזרים. הראיה לכך היא שגם הנתבע 2 וגם הנתבע 3 חתמו כערבים להלוואה. על כן אני דוחה את טענת הנתבע 2 כי התובע התחייב לשפות אותו בגין תשלומים שישלם במקום החברה.

הנתבע 2 העלה בכתב ההגנה המקורי והמתוקן טענה נוספת ולפיה התובע הוא שגרם לכישלונה הכלכלי של החברה, ולכך שלא החזירה את ההלוואה ועל כן עליו לשאת בתשלומים אלו. גם טענה זו לא הוכחה.

איש מהצדדים לא צירף דו"חות כספיים של החברה, וככל שהיה לה רואה חשבון הרי שהוא לא הוזמן להעיד. ברור ממכלול העדויות כי החברה מעולם לא עמדה על רגליה שלה כלכלית, ולא הוכח כי דווקא בתקופת הניהול של התובע נגרמו לה נזקים או הורע מצבה לעומת מצבה בתקופת הניהול של הנתבע 2.
על כן אני דוחה טענה זו.

כאמור בתצהירי העדות הראשית העלה הנתבע 2 טענות נוספות, ובהן שהחברה עצמה פרעה את ההלוואה, שהתובע היה יכול לפרוע את ההלוואה מכספי החברה, ולא להקדים את התשלומים. כפי שכבר ציינתי מדובר בהרחבת חזית אסורה, ודי היה בכך כדי לדחות את טענות הנתבע 2. יחד עם זאת מחמת הזהירות אדון גם בטענות אלו.

ראשית כפי שעולה מהראיות שהתובע צירף לתיק בית המשפט הרי שהוא שילם את כל ההלוואה, מלבד תשלום אחד, בהמחאות מחשבונו הפרטי. בכל הנוגע לתשלום החריג הרי שהתובע טען כי שילם אותו במזומן, ולא הציג ראייה לכך, ואילו הנתבע 2 טען שייתכן והחברה שילמה את הסכום, אך גם הוא לא הציג ראיה לכך. הבנק עצמו דווקא אישר במכתב שכל ההלוואה נפרעה בהעברות מחשבון הבנק של התובע.

הנתבע 2 קיבל לבקשתו צו שהתיר לו לראות את כל דפי החשבון של החברה בבנק הפועלים, וברור מעיון בהם שהחברה לא שילמה דבר לצורך פירעון ההלוואה בבנק המזרחי.

יתר על כן החברה הודיעה מפורשות במכתב מיום 16.5.06, בעת שהנתבע 2 ניהל אותה, כי לא תוכל לפרוע את ההלוואה. על כן אני קובעת כי התובע הוא פרע את ההלוואה ודוחה את טענת הנתבע 2 כי החברה פרעה את חלקה.

הנתבע 2 הפנה בתצהירו ובחקירה הנגדית של התובע לכך שבחשבון הבנק של החברה היה מזומן במועדי פירעון ההלוואה, וטען כי היה על התובע להעביר כסף מחשבון זה ולא לפרוע את ההלוואה מכספו. ייאמר מיד כי חלק מן הזמן היה הנתבע 2 בעל השליטה בחברה, והוא שבחר לא להעביר את הכספים.

שנית, אמינה עליי גרסת התובע כי כל בעלי המניות העדיפו להשקיע את הכסף בפעילותה השוטפת של החברה, כדי לאפשר את המשך קיומה. עדות הנתבע 2 תומכת אף היא בגרסה זו, שכן הוא העיד שקיבל משכורות מהחברה, עד שנותר כלפיו חוב כעובד, ואף העיד כי היו הוצאות נוספות במהלך הפעילות הרגילה של החברה.

בסופו של יום גם בחשבון העסקי של החברה נוצר חוב, וכאמור הנתבע 2 כיסה אותו. מכאן שעל פי הראיות החלקיות שהוצגו בפני, לא נראה כי לחברה היה די כסף גם לפעילות השוטפת וגם להחזר ההלוואה בבנק המזרחי.
הנתבע 2 טען כי התובע פעל לא כשורה כאשר הקדים את החזר ההלוואה, ובמשתמע אילו היה ממתין למועדי סילוק ההלוואה המוסכמים, הייתה החברה יכולה לסלקן. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שכבר ציינתי, לא הוצגה בפניי ראיה ממשית על מצב החברה, ובסופו של יום מדובר בחברה שהפכה לחדלת פירעון. יתר על כן, כל הראיות שהוצגו בפניי העידו על כך שהחברה התנהלה תוך קשיים כספיים ניכרים, ובעלי מניותיה התכתבו כל העת על גיוס כספים והאפשרויות לניהול רווחי.

הנתבע 2 הקדים את התשלומים של ההלוואה כדי להקטין את נזקיו ובגלל השעבוד שהוטל על חשבון הבנק הפרטי שלו. אין בכך כדי לקבוע שהוא במתכוון נמנע מלקבל כספים מהחברה, כדי שיוכל שנים לאחר מכן לנסות ולתבוע את הנתבעים. כפי שעולה ממכלול הראיות אכן היה קושי אמיתי של החברה לפרוע את ההלוואה, ואין כל ראיה כי החברה התכוונה או יכלה לפרוע אותה.

על כן גם טענות אלו של הנתבע 2 נדחות.

לבסוף טען הנתבע 2 כי החברה קיבלה כספים מר אורן יור, וניתן היה להשתמש בכספים אלו להחזר ההלוואה. עוד טען כי על פי החלטת הדירקטוריון התובע היה אמור לקבל מתוך הסכומים שמר יור לשלם בגין הקניין הרוחני של החברה, סך של 200,000$.

מוצג נ/1 הוא פרוטוקול דירקטוריון מיום 16.3.08 שבו נכחו בין היתר מר אורן יור והנתבע 2 ומיופה כוחו של הנתבע 3. התובע לא נכח במועד ישיבה זו ולא היה נציג מטעמו. על פי פרוטוקול הדיון הזה, אושר ההסכם שהעביר את הקניין הרוחני של התובעת לידי מר אורן יור, כנגד תשלום כולל של 400,000$. עוד נקבע שעו"ד עופרי יהיה נאמן לעסקה זו, והתשלום הראשון בסך 40,000$ יופקד בידיו. על פי הפרוטוקול הנאמן יונחה לפעול באופן הבא:
" The trustee shall be instructed to provide a table in accordance to this decision according to the following order of preference:

  1. Ori & Gina loan
  2. Bank Hapoalim loan
  3. Payments to the trustee
  4. Annual fees to the company's registrar

….
6. 200,000$ to Chaim Tavens".
יש לציין כי טענות הנתבע 2 בכל הנוגע לכספים אלו לא היו ברורות והשתנו בין כתב ההגנה לתצהירים לחקירה הנגדית ולסיכומים. הנתבע 2 טען בכתב ההגנה שידוע לו שרק התשלום הראשון שולם, ואף הודיע שבכוונתו לזמן את עו"ד עופרי.

אחר כך חזר בו הנתבע 2 מכוונה זו ולאחר הסיכומים טען שוב שהוא מבקש לזמן את עו"ד עופרי, בשל דברים שזה האחרון אמר בפרוטוקול של תא"ק 2113-09-13 שבו אורי אשל שלכאורה הלווה כספים לחברה, תבע את הנתבע 2. לטענת הנתבע 2 במועד דיון זה הצהיר עו"ד עופרי כי התובע שהיה מנהל החברה, לא מסר לו את פרוטוקול הדיון מיום 16.3.08 ולכן חילק את הכסף להוצאות הנאמנות. אכן הדבר עולה מפרוטוקול הדיון ( ראו גם רע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ [ פורסם בנבו, 15/04/07]) אך כידוע, הצגת הפרוטוקול כמובן איננה ראיה לאמיתות הדברים אלא רק לאמירתם.

יחד עם זאת אין בעדותו של עו"ד עופרי או בפרוטוקול כדי לסייע לנתבע 2 בטענותיו בהליך שלפניי. הנתבע 2 עצמו הודה כי החברה קיבלה 40,000 דולר בלבד, ובין אם עורך דין עופרי קיבל את ההנחיות בדבר סדר הנשייה ובין אם לאו, ובין אם התובע היה מנהל החברה באותה עת אם לאו, לא היה בכך כדי לגרום לפירעון ההלוואה בבנק המזרחי או להחזיר לתובע את הסכום שהתחייבו לו בסך 200,000 $.

על כן אני קובעת כי כל טענות הנתבע 2 נדחות. התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית, שכן לא הוכחה טענת הנתבע 2 שעל התובע לשאת בכל חובות החברה ובכל חוב של החברה שהנתבע 2 נשא בו. על כן על הנתבע 2 לשלם לתובע שליש מהכספים שהתובע שילם לבנק המזרחי לצורך פירעון ההלוואה. עולה מכאן כי הנתבע 2 ישלם לתובע סך של 194,579 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלומים על ידי התובע לבנק ועד התשלום בפועל. בנוסף יישא הנתבע 2 בהוצאות התובע בסך 3,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 30,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ו, 04 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.