הדפסה

טארגט מאפים שיווק והפצה בע"מ נ' מזרחי

בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר
המבקש

1. מוטי מזרחי

נגד

המשיבה

1. טארגט מאפים שיווק והפצה בע"מ

החלטה

1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בתיק זה ביום 12.6.2013 אשר אסר עליו לעשות שימוש בסימני מסחר רשומים של המשיבה, וחייב אותו בתשלום פיצוי סטטוטורי בסכום של 50,000 ₪ +5,000 ₪ שכר טרחה.

2. ואלו עובדות הרקע
2.1 ביום 1.5.13 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש, בגין שימוש בסימני המסחר הרשומים שמספריהם 238365, 238366, "בורקס בכר" ו"בורקס בכר העגלה". במקביל הוגשה בקשה למתן סעד ארעי שימנע מהמבקש לעשות שימוש בסימני המסחר בעסק שהוא מנהל ברח' יל"ג בחיפה.
2.2 התיק נקבע לדיון בצו המניעה ליום 8.5.12. מסמכי התביעה וההחלטה המזמנת לדיון נמסרו במקום העסק לידי אדם בשם דוד שעובד במקום העסק ברח' יל"ג 2 ביום 2.5.13, שברב חתום. ניתן על כך תצהיר. כמו כן נמסרו המסמכים כולם בכתובתו של המבקש באילת, כפי שמופיעה במשרד הפנים, באופן שלאחר 3 ביקורים במקום, הודבקו על הדלת. גם על כך הוגש תצהיר.
2.3 ביום הדיון בסעד הארעי לא התייצב המבקש. בהעדרו ניתן צו המניעה האוסר על השימוש בשם, בכל צורה שהיא, כמבוקש.
2.4 ביום 8.5.13 נמסר צו המניעה במסירה אישית למקום עסקו של המבקש, רח' יל"ג 2 וניתן על כך תצהיר. צורף אישור המסירה. המבקש לא הגיב.
2.5 על אף מסירת כתב התביעה, כמפורט בס' 2,2 לעיל, המבקש לא הגיש כתב הגנה. לבקשת התובעת, ניתן ביום 12.6.13 פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין קבע כי צו המניעה יהיה קבוע, המבקש חויב בתשלום סטטוטורי של 50,000 כפיצוי, וכן חוייב להסיר את השלט בעסקו הנושא את השם המסחרי הרשום של המבקשת.
2.6 ביום 16.6.13 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, על מנת שבית המשפט יעאכוף על המבקש את צו המניעה הזמני (שבינתיים הפך לקבוע).
2.5 נקבע דיון בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט ליום 24.6.13 ונדרש לתצהיר תגובה של המבקש. החלטה זו נמסרה לעסק המבקש ברח' יל"ג 2 חיפה ואישור מסירה הוצג בדיון ביום 24.6.13.
2.6 משלא התייצב המבקש גם לדיון זה, הוצא צו הבאה לדיון חדש שנקבע, ליום 11.7.13, עם הוראה לשחררו כנגד הפקדה של 5,000 ₪.
2.7 ביום 11.7.13 הגיעה המשיבה לדיון, אך צו ההבאה לא בוצע. נקבע דיון חדש ליום 9.9.13 והוצא שוב צו הבאה, שאף הוא לא בוצע טרם הדיון. המשיבה המציאה את ההחלטה מיום 11.7.13 לבית העסק של המבקש, וכן לאימו, שכתובתה אותרה. האם סרבה לחתום על אישור המסירה.
2.8 גם בדיון ביום 9.9.13 התייצבה המשיבה לדיון, ואילו המבקש לא הגיע. ביום זה מיניתי לבקשת המשיבה את בא כוחה ככונס נכסים על מנת להסיר את השלט נושא הכיתוב "בורקס בכר" ברח' יל"ג 2 בחיפה.
2.9 ביום 15.9.13 נעצר המבקש באילת בגין צו ההבאה (על אף שמועד הדיון חלף). אמו הגישה באותו יום בקשה לבית המשפט לבטל את צו ההבאה, מכיוון שהתיק כבר סגור. באותו יום ניתנה החלטה המבטלת את צו ההבאה. בהחלטה הובהר שוב למבקש כי עליו למלא את הוראות הצווים ופסק הדין, וניתנה הוראה לאימו להעביר לו את ההחלטה, יחד עם פסק הדין והצווים שבתיק.
2.10 ביום 14.10.13 נמסרה לאמו של המבקש אזהרה בגין פתיחת תיק הוצל"פ כנגד המבקש ברח' הזית 10 חיפה. האם סרבה לחתום על המסירה.
2.10ביום 27.10.13 הוגש דו"ח כונס על כך שביום 24.10.13 הוסר השלט מעסקו של המבקש. במעמד הסרת השלט התקשר העובד במקום לעו"ד אבלי, והתייעץ עימו. פורקו שלטים בבית העסק, אשר נשאו את השם "בורקס בכר".
2.11ביום 5.12.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ובקש להתיר לו להגיש כתב הגנה.

3. טענת הצדדים
3.1 המבקש טוען כי כתב התביעה נשלח לעסק במועד שהוא שהה באילת, ובני משפחתו אינם פותחים דברים הממוענים אליו. הנתבע טען כי התנהלותו לא היתה התעלמות מכוונת מההליך. נטען כי הוא שותף בעסק עם חיים בכר, שהוא בן למשפחת בכר ומנהל עסקי בורקס מזה שנים רבות, וללא קשר למשיבה שרכשה את העסק משוקי בכר, שגם הוא בן משפחה. נטען כי יש מספר עסקים עם שמות דומים.
3.2 המשיבה טוענת כי חלף המועד לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, שכן יש להגיש בקשה כזו בתוך 30 יום. המבקש קבל את הידיעה על ההליכים המתנהלים כנגדו . המבקש לא הראה טעם המצדיק מדוע לא התייצב ומדוע לא הגיש כתב הגנה. כמו כן תצהירו איננו מראה כי סיכויי התביעה טובים. המבקש לא הסביר מדוע הפר את סימן המסחר הרשום. העובדה שקיימים עסקים אחרים בשם זה איננה מהווה טענת הגנה, בפרט כאשר התובעת הינה רשת המפעילה עשרות סניפים מורשים ברחבי הארץ. סימן המסחר רשום מאז יוני 2011 ואם המבקש טוען שנהל עסק כזה קודם לכן, היה עליו להתנגד לרישום סימן המסחר. שם משפחתו של המבקש הינו " מזרחי" ולא בכר, והעסק הוא בבעלותו הבלעדית (רק מספר הזיהוי שלו מופיע על החשבונית).ועל כן עליו להצדיק מדוע לא הגיש הגנתו, ולהראות את סיכויי תביעתו.

4. דיון
4.1 מהעובדות עולה כי בוצעה מסירה כדין למבקש, והוא אמור היה להתייחס להליך המתנהל בבית המשפט. כך ממסיר ות נשנות וחוזרות לעסקו עוד בחודש מאי, כך ממסירה לכתובתו באילת, כך ממסירה לבית אימו. עובדת המסירות איננה מוכחשת על ידי המבקש.
4.2 על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד 1984 היה על המבקש להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו. פסק הדין ניתן ביום 12.6.13 (ועוד קודם לכן ניתן צו מניעה זמני). הגשת הבקשה רק לעמלה מ-6 חודשים לאחר מכן, ללא כל טעם מיוחד, איננה מוצדקת. המבקש נעצר ביום 15.9.13 , החלטת שחרורו פרטה במפורש את קיומו של פסק דין נגדו. שלטי עסקו פורקו ביום 24.10.13. המבקש לא גלה ולו טעם אחד, לאיחור פנייתו. לא נטען כי מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת המבקש עצמו. לא עולה כל צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. וראו ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור המנוח רפאלי שמואל ז"ל (15.12.10)-
"....אין להקל ראש באי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם. לעניין זה יפים דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001): "... אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב". ברוח זו אף קבע המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732 (2001) כי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדין ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם: "... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד". ברע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61, 65 (2002) קבע השופט א' ריבלין (כתוארו אז) כי על בית המשפט למצוא את נקודת האיזון הראויה בין השיקולים לעיל בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי וכי אין לקבוע כלל נוקשה בבחינת "ייקוב הדין את ההר".

4.3 הלכה פסוקה הינה כי בית המשפט, בבואו להכריע בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר יבחן בין שיקוליו את סיבת אי ההתייצבות של המבקש וכן את סיכויי הגנתו.

ראו לעניין רע"א 1957/12 זוהרה חלה נ' יוסף כהן (22.5.12) חזר כב' השופט זילברטל על השיקולים של ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה לביטול פ סק דין שניתן בהעדר הגנה/התייצבות :

שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (.....), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (...). במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול:

"שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ( [פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס).

לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו ".

4.4 באשר לסיבות לאי התייצבות המבקש ,לאחר עיון בבקשה ובתגובה עולה כי המבקש התעלם באופן מופגן מההליך שהתנהל כנגדו. המבקש לא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא לקח חלק בהליך שהתנהל. הטענה כי בבית העסק שלו לא פותחים מעטפות המופנות אליו, איננה סבירה, מה גם שמדובר במהלך תקופה של 5 חודשים או יותר. גם הטענה שאימו איננה פותחת דואר הממוען אליו שמגיעה במסירה ידנית איננה טענה שיש בה להצדיק הימנעות מההליך, כאשר אותה אם היא הטורחת לשחררו ממעצר. ובנוסף, בוצעה מסירה כדין לכתובת המבקש באילת.

4.5 כך גם באשר לסיכויי הגנתו של המבקש . המבקש, ששמו מוטי מזרחי, רשום כבעלים היחיד של עסקו. טענות כי הוא שותף בעסקיו עם חיים בכר המנהל עסקי בורקס במשך שנים היא טענה בעלמא שאיננה נתמכת במאום ולו בראשית ראיה. טענה זו נפקדה מהבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין ומהתצהיר הגורף הראשון שתמך בה. שם רק נטען כי "מדובר בעסק משפחתי" וכי סימן המסחר הרשום נוגד את התקנות. הסימן המסחרי שהמבקש עושה בו שימוש הוא סימן מסחרי רשום, המבקש לא התנגד לרישומו, ובשלב זה עליו להראות, ולו לכאורה, מדוע יש סיכוי שאיננו מפר את זכות המשיבה. לא הוצג כל טעם כזה.

5. לסיכום
5.1 מהסיבות המנויות לעיל, אינני סבורה כי יש מקום לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
5.2 הבקשה נדחית.
5.3 המבקש ישא בהוצאות בקשה זו בסכום של 1,500 ₪ שישולמו למשיבה בתוך 30 יום מהיום.
5.4 המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......