הדפסה

טאהא נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן
המבקש
אחמד טאהא

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:

המבקש - נוכח
ב"כ המבקש – עו"ד עמאד אלאחג'
ב"כ המשיב – עו"ד אמל סעד
פרוטוקול

ב"כ המבקש:
חוזר על הבקשה. המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1983. לחובתו חמש הרשעות שהן ברירת קנס שהעדכנית ביותר הינה משנת 1994. אני מדגיש כפי שפירטתי בבקשה, כי הרכב דרוש למבקש לצרכי פרנסתו. המבקש עושה ככל יכולתו למנוע נטילת הרכב ללא רשות וישנם דברים שאין בכוחו למנוע. פירטתי את כל מה שעשה המבקש.

ב"כ המשיבה:
מתנגד לבקשה. אבקש לציין כי הנהג הוא בנו של המבקש. מיוחסת לו עבירה של נהיגה בשכרות כאשר רמת האלכוהול בדמו 440 מק, כמות לא קטנה. אבקש לציין כי תכלית החוק לגרום לבעלי רכב לדאוג שהרכב לא יגיע לידיים של נהגים אחרים יבצעו עבירות חמורות, אחת מהן שכרות. אין צורך להרחיב בחומרה של עבירת שכרות שהינה גורם עיקרי לתאונת דרכים. על אף דברי חברי, האב לא עשה כדי למנוע את העבירה. אבקש להגיש פסיקה הנוגעת לעניין. פס"ד של כב' השופט טננבוים בירושלים, כן מפנה לפס"ד בימ"ש מחוזי חיפה. הבן שם נתפס נוהג שיכור, הגיש בקשה, הרכב הוחזר והמדינה ערערה וביהמ"ש המחוזי קיבל את הערער דבר שהשאיר את הפסיקה על כנה.
אבקש להפנות לפסק דין לסגן הנשיא בדימוס , כב' השופט צמח בעניין סמי אסלן. מפנה.
על ביהמ"ש לאזן אך באיזון הראוי לאור חומרת העבירה במקרה זה, נהיגה בשכרות, יש להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס האישי ולדחות את הבקשה.

הסניגור:
מפנה לפסיקה שהגיש חברי של ביהמ"ש מחוזי שמנחה לצורך העניין מתייחסת לאדם שהתיר את השימוש ברכב.

המבקש:
נקטתי בכל הצעדים הנדרשים לשמור. אני איש חוק ששומר על החוק.

<#3#>
החלטה

בפניי בקשה לביטול צו איסור ברכב מנהלי.

הרכב נושא מס רישוי 7296373 נתפס ביום 02/8/2014, לאחר שבנו של המבקש בעל הרכב נמצא נוהג ברכב כאשר על פי בדיקת ינשוף הינו בעל רמת אלכוהול אסורה.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה לכך כי הבן אכן נהג ברכב כשהוא שיכור.

בשלב זה אינני מוצאת ראיות לכאורה כי המבקש ביודעין מסר את הרכב לבנו. יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים אם רמת הפיקוח ברמת המבקש ביחס למפתחות הרכב ואפשרות השימוש בו, הינה מספקת ואם לאו. יחד עם זאת, אין ראיות לכאורה כי התיר את השימוש.

מסכימה אני כי מטרת הפסילה המנהלית הינה הגנתית אך מעבר לכך הרתעתית. ההתרעה נוצרת בשני מישורים. האחד, הרתעת בעלי רכב מאפשרות מסירת הרכב לאחר מבלי לבדוק בציציותיו ובכך ליצור גורמי פיקוח אשר ימנעו שימוש לא מבוקר ולא אחראי ברכב. הרתעה נוספת שכפי המקרה שבפנינו ידע בנו של המבקש את הנזק אותו גורם למשפחתו ויהיה בכך ליצור הרתעה מפני הישנות מקרים דומים.

עיינתי בפסיקה אותו הציג לי התובע. שני פסקי דין נקבע בהם כי הרכב ניתן ברשות על ידי בעל הרכב לנהג ובהחלטה נוספת, הרכב היה של הנהג עצמו. לפיכך, מסכימה אני כי באותם מקרים הכלל הוא הותרת איסור השימוש המנהלי בתוקפו והחריג הוא ביטולו או אף קיצורו. במקרה שבפניי העובדות מעט שונות, כאמור, אין בפניי ראיות לכאורה כי המבקש נתן רשות לשימוש ברכב וקיימת מחלוקת באשר למידת הפיקוח. במקרה אשר כזה, ובאיזון הראוי לפגיעה במבקש, נכון הוא לקצוב את תקופת איסור השימוש המנהלי. יהיה בכך מצד אחד כדי לשמור על אלמנט ההרתעה ומאידך, לשמור על פגיעה מידתית במבקש אשר טרם הוכחה רשלנותו, אם בכלל.

לפיכך, הנני קוצבת את איסור השימוש למשך 21 יום החל מיום 02/8/2014.

לפיכך, איסור השימוש יסתיים ביום 23/8/2014 והרכב יוחזר למבקש ביום 24/8/2014, עם תום סוף השבוע.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אב תשע"ד, 19/08/2014 במעמד הנוכחים.

שושנה פיינסוד-כהן , שופטת

הוקלד על ידי סימה כהן