הדפסה

טאהא נ' מדינת ישראל-משרד החינוך

2121 ספטמבר 2015
לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר
נציג ציבור (עובדים) – מר שאול דיוויס
נציג ציבור (מעסיקים) – מר שמעון בארי

התובע:
מוחי אל דין טאהא, ( ת.ז.-XXXXXX211)
ע"י ב"כ עו"ד סלאם שריף

-
הנתבעת:
מדינת ישראל-משרד החינוך
ע"י ב"כ: עו"ד יערה קליינברגר

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו בשל צמצום משרתו ממשרה מלאה למשרה חלקית, בשנים 2005, 2006 ו-2009.

2. התובע הינו עובד הוראה אצל הנתבעת, במעמד של עובד קבוע, דרגה אקדמאית BA. התובע החל לעבוד ב-1998, בבית ספר "אלנור" ברהט. בשנת 2000 התובע עבר לעבוד בחטיבת הביניים בתיכון בכסייפה.

3. בשנת הלימודים תשס"ה (2004-2005) התובע הועסק במשרה מלאה.

4. בתאריך 18.12.2004 הותקף התובע עת נהג ברכבו בכניסה לערוער ע"י אביה ואחיה של אחת מתלמידותיו. בהתאם לדו"ח הפעולה של משטרת ישראל מאותו יום, התקבלה הודעה לפיה, ילדה בת 17 הוכנסה בכוח לרכב שנסע לכיוון ערוער. הרכב נעצר ע"י המשפחה בכניסה לערוער, שמשת הרכב נופצה, והתובע שנהג ברכב נחבל בידו השמאלית. התובע נעצר והובא לתחנת המשטרה (נספח 1 לתצהיר גב' שרה ליכטנברג, אשר שימשה כמנהלת תחום כוח אדם בהוראה במחוז דרום של משרד החינוך).

בכתב יד נרשם בחלק העליון של הטופס כי אביה של התלמידה הגיש תלונה על חטיפת תלמידה וביצוע מעשים מגונים (נספח ב' לתצהיר ליכטנברג).

לפי המכתב של נג'וא אבו נימר עבאס מיום 12.1.05, המשמשת כיועצת בכירה בלשכת מחוז דרום של משרד החינוך, הורי התלמידה לקחו אותה לתחנת המשטרה ושם שונתה התלונה ונטען ע"י התלמידה כי התובע קיים עמה יחסים אינטימיים (נספח ד' לתצהיר ליכטנברג).

5. התובע לא חזר לעבוד בשנת הלימודים תשס"ה, ובחלקה שהה בחופשת מחלה.

6. בתאריך 28.2.05, פנה מנהל בית הספר בו עבד התובע לגב' ליכטנברג וביקש כי התובע לא יוחזר לבית הספר אלא ישולב בבית ספר אחר, בשל התנגדות של סגל ההוראה, התלמידות, ההורים והקהילה (נספח ה' לתצהיר התובע).

7. בתחילת שנת הלימודים תשס"ו (2005-2006), התייצב התובע בבית הספר, אך בשל התנגדות ההורים שהתאספו במקום ודרשו ממנו כי לא ילמד, עזב את המקום.

8. התובע פנה במכתב לגב' ליכטנברג ביום 6.9.05, וטען כי קיבל איומים על חייו, ולמרות שהמפקח הורה לו לחזור לבית הספר, הוא הוצא משם (נספח 9 לתצהיר ליכטנברג).

התובע פנה שוב ב-27.9.05 לגבי ליכטנברג וביקש כי יימצא לו מקום עבודה חלופי (נספח י' לתצהיר התובע).

גם ב"כ התובע פנה לנתבעת ביום 10.10.05 בדרישה להעבירו לבית ספר אחר, תוך שהוא לא מתייצב בתיכון בכסייפה בשל חשש לחייו (נספח ז' לתצהיר התובע).

9. החל מחודש דצמבר 2005 ועד סוף שנת הלימודים תשס"ו, התובע עבד בחצי משרה במשרת מילוי מקום במקיף בתל שבע (נספח 12 לתצהיר גב' ליכטנברג).

10. בשנת הלימודים תשס"ז (2006-2007) התובע עבד בחצי משרה במקיף ערערה.

11. בשנות הלימודים תשס"ח – תשס"ט, התובע לא שובץ בעבודה ושהה בחופשה ללא תשלום לפי בקשתו, בשל שהותו במעצר בית עד תום ההליכים, במסגרתם הוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והתעללות בקטין וזאת בקשר לביתו (נספחים 2-7 לכתב ההגנה). ב-21.4.09 ניתן גזר דין בעניין התובע, המבטל את הרשעתו ומורה על צו מבחן לתקופה של שנה.

12. החל משנת הלימודים תש"ע – 2009-2010, משובץ התובע במקיף ערערה במשרה מלאה.

טענות התובע

13. התובע טוען כי אילו נציגי משרד החינוך היו משוכנעים בהאשמות שיוחסו לו, היו נוקטים נגדו הליכי משמעת והיו דורשים מהמשטרה לפתוח נגדו בהליכים פליליים. אלא שנציגי הנתבעת היו נעולים בדעתם, כי התובע אשם ולכן לא אפשרו לו לחזור ללמד בבית הספר. על כך מעיד מכתבו של מנהל בית הספר מ-28.2.05. אותו מנהל איים על התובע שלא יחזור לבית הספר, והודיע לו כי אין לו מערכת שעות.

הנתבעת לא דאגה לשבץ את התובע בבית ספר אחר, על אף שהתחייבה כי תעשה כן.

טענות הנתבעת

14. הנתבעת מכחישה כי נאמר לתובע שיועבר לבית ספר אחר. על התובע היה להגיש תלונה במשטרה בשל איומי ההורים, ועד אז היה עליו להמשיך ולעבוד בבית הספר. משקיבל הנחייה לעשות כן וסירב לכך, אין התובע זכאי להפרשי שכר.

התובע לא הראה כי הגיש תלונה במשטרה כנגד ההורים שאיימו עליו, או שהוא קיבל אישור מהמשטרה שהוא נחשב מאויים, או שקיבל סל אבטחה בהתאם לנוהלי המשטרה.

שיבוץ התובע בבית ספר אחר נעשה בהתאם לאילוצי המערכת ודרישותיה ובהסכמת התובע.

הכרעה

15. המחלוקת בתיק זה נוגעת להפרשי שכר להם זכאי התובע, הנובעים מאי שיבוץ התובע בעבודה החל מ-9/05, ובהמשך שיבוצו במשרה חלקית.

נקדים ונאמר כי על פי חומר הראיות שהובא לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי לתובע לא ניתנה האפשרות להמשיך ולעבוד בתיכון בכסייפה. למסקנה זו הגענו על יסוד המסמכים והעדות כפי שיפורט להלן.

16. מנהל בית הספר בו עבד התובע, מר נאיף אבו רביעה, כתב לגב' ליכטנברג ביום 28.2.05 מכתב שנושאו הוא התובע. מפאת חשיבותו נביא אותו במלואו:

"בשיחה ביני לבין מפקח ביה"ס מר מחמד אלעתאמין נודע לי שאין למשרד החינוך כל התנגדות לחזרת המורה הנ"ל לביה"ס.
בעקבות האירוע החריג אשר בעקבותיו הומלץ למורה שיתרחק מביה"ס לחודש ימים, אני רואה בזאת כתחילת גישה נכונה אבל מגישה אחרת אני רואה בהחזרתו למערכת נזק בלתי הפיך לתדמית ביה"ס, ומאידך אני מצפה לחוסר אהדה וקבלה מצד סגל המורים, תלמידים ובמיוחד הבנות בביה"ס, אשר הושפעו מכלל המידע שהגיע אליהם בצורה מפוזרת והטמיע בליבם הרתעה, פחד וחוסר אמון באותו מורה. יש לציין שעמלנו רבות והתלכדנו, מורים, יועצים והנהלה על מנת להחזיר לביה"ס חלק משמו הטוב.
יש לציין שהקהילה זועמת ומאיימת באם יוחזר אותו מורה לביה"ס, ימנעו לשלוח את בנותיהם לביה"ס, שלא לדבר על שמועות שימוש באלימות כלפי אותו מורה. מצד ביה"ס תמיד ניסה לתת תמיכה למורה הנ"ל אך כל דבר מוגדר בגבול ואני כמנהל ובאותו זמן הורה לכלל בנות ביה"ס, רואה בצעד החזרתו לביה"ס נקודת חולשה מאיימת על אקלים חינוכי פרי של עבודת שנים רבות.
מכאן אני ממליץ לתת לאותו מורה הזדמנות להוכיח את עצמו בבית ספר אחר, אפילו אם זה קשה".(נספח ה לתצהיר התובע)

כפי שעולה מהמכתב, מנהל בית הספר הודיע באופן חד משמעי כי אינו מעוניין כי התובע יחזור לעבוד בתיכון.

17. התובע סיפר בתצהירו כי כאשר התייצב בבית הספר, הודיע לו המנהל כי אין לו מערכת שעות עבורו וכן קבוצת הורים שנכחה במקום, דרשה ממנו לעזוב.

גרסה זו של התובע מקובלת עלינו, שכן היא עולה בקנה אחד עם האמור במכתבו של מנהל בית הספר – שלא הובא לעדות. כמו כן, נציג הנתבעת שהעיד, אישר בתצהירו כי הורי התלמידות דרשו מהתובע לעזוב את השטח (סעיף 7 לתצהיר מר חליל אבו רביעה – מנהל חטיבת הביניים בתיכון כסייפה).

גם בתמלול השיחה בין התובע למר חליל אבו רביעה, אישר האחרון כי נכנע ללחצים של ועד ההורים ואנשים אחרים.

18. עדות התובע נתמכה במכתביו מיום 6.9.05 (נספח 9 לתצהיר גב' ליכטנברג), בו סיפר כי מאיימים על חייו, במכתב מיום 22.9.05, בו שוב ביקש לשבצו במקום אחר (נספח ו' לתצהיר התובע), ובמכתב בא-כוחו מיום 10.10.05 (נספח ז' לתצהיר התובע).

19. עמדת הנתבעת כפי שמצאה ביטוי בתצהיריהם של גב' ליכטנברג ומר חליל אבו רביע, היתה שהתובע היה חייב להתייצב בבית הספר, ולהתלונן במשטרה (סעיפים 6-17 לתצהיר גב' ליכטנברג, עמ' 18 שורות 15-18).

עמדה זו לא מקובלת עלינו. התובע הוכיח כאמור כי הורי התלמידים מנעו ממנו להיכנס לבית הספר. התובע הוכיח כי מנהל בית הספר לא רצה כי התובע ילמד בבית הספר. התובע הוכיח כי איימו על חייו כעולה ממכתביו.

בכל אלו היה די כדי שהנתבעת לא תשיל מעצמה את האחריות לשיבוץ התובע, ותדרוש ממנו כי יתייצב בבית הספר המתנגד לנוכחותו אך יפנה למשטרה. הפנייה למשטרה לא מפחיתה מאחריות הנתבעת, במיוחד במקום בו הוכח בפנינו כי בית הספר לא רצה כי התובע ימשיך וילמד אצלו בשל לחצי ההורים.

20. פועל יוצא של קביעה זו הינה כי התובע זכאי להפרשי שכר עבור שנות הלימודים תשס"ו ותשס"ז.

חישובי התובע בכתב התביעה לקחו בחשבון את מה שקיבל בשנים קודמות, תוך שהפחית את שקיבל בשנתיים הנ"ל. התובע לא צירף תלושי שכר ועל כן לא הוכיח את תביעתו הכספית.

לטעמנו, הפירוט המופיע בכתב התביעה אינו מדוייק ולא מוכח. על כן ניתן בידי התובע סעד הצהרתי לפיו, הוא זכאי להשלמת שכר למשרה מלאה, החל מ-2.9.05 ועד 31.8.07, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 4 לכתב ההגנה, לפיו התביעה התיישנה בכל הקשור לתקופה שלפני 2.9.05. כמו כן גם הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה.

21. התובע צמצם את תביעתו לשנים 2005-2006, כאמור בסעיף 18 לתצהירו ולמרות זאת, חזר וציין בסיכומיו כי הוא מתייחס גם לשנת 2009, אלא שהתובע היה בחל"ת עד 31.8.09 (נספח 16 לתצהיר גב' ליכטנברג), ומ-1.9.09 חזר לעבוד במשרה מלאה.

על כן, אין התובע זכאי להפרשי שכר בגין 2009.
התובע אף עתר לתשלום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מצמצום היקף משרתו, והצורך בפנייה לעו"ד.
לא מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש, בנסיבות שפורטו, בהן לכאורה היה לתובע אחריות ולו חלקית למצב אליו נקלע בו בית הספר בכסייפה לא רצה כי ימשיך לעבוד במסגרתו.

סוף דבר

22. התביעה מתקבלת באופן שניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו, זכאי התובע להשלמת שכר למשרה מלאה, החל מ-2.9.05 ועד 31.8.07. השלמה זו כוללת גם את הפרשות הנתבעת לקרן פנסיה וקרן השתלמות.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום שכל תשלום היה צריך להשתלם ועד התשלום בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' ח' תשרי תשע"ו, (21 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (עובדים)
מר שאול דיוויס

אילן סופר
סגן נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר שמעון בארי