הדפסה

טאהא נ' א.ש.ל. (1999) עבודות צנרת כיבוי אש ומיזוג אויר בע"

05 מאי 2015

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי רון

התובע
חסן טאהא אסעד ת.ז. XXXXXX272
ע"י ב"כ: עו"ד מונג'י סאלחה
-
הנתבעת
א.ש.ל. (1999) עבודות צנרת כיבוי אש ומיזוג אויר בע"מ ח.פ. 512812702

פסק דין

1. לפנינו תביעות התובע לפיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בגין התקופה שמחודש ינואר 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 ובגין התקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2012 , החזר השכר שנוכה מהתובע בגין פנסיה ולא הועבר לתעודתו, פיצויי פיטורים, שכר חודש דצמבר 2012, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות.

2. ביום 10.5.2012 הוגשה תביעת התובע לפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לתקופות שמחודש ינואר 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 ומחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2011 ובגין החזר השכר שנוכה מהתובע עבור חלק העובד בביטוח הפנסיוני ולא הועבר לקרן הפנסיה.
תביעה זו הוגשה תוך כדי קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
ביום 4.6.2013 הגיש התובע שתי תביעות נוספות כנגד הנתבעת, האחת בגין פיצויי פיטורים והשניה בגין שכר חודש דצמבר 2012, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות ופיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה והחזר חלק העובד לפנסיה שנוכה מהשכר ולא הועבר לקרן הפנסיה עבור שנת 2012. תביעות אלו הוגשו לאחר סיום יחסי העבודה בין התובע לנתבעת, כאשר התובע מיוצג על ידי מזכיר האיגוד המקצועי.
בהתאם להחלטתו של כב' הנשיא כהן מיום 8.1.2014, כל התביעות נשמעו בפנינו במאוחד.

3. לנוכח הפרדת הייצוג של התובע בין התביעות השונות, התובע הגיש תצהיר עדות ראשית רק בתיק ס"ע 22070-05-12 ואילו הנתבעת כלל לא הגישה תצהירים מטעמה.

ואלו העובדות הרלוונטיות לעניין:

4. התובע עבד בנתבעת מחודש אוגוסט 1999 ועד לחודש דצמבר 2012 .
אמנם בכתב התביעה ובתצהיר התובע בתיק ס"ע 22070-05-12 צוין שהתובע החל לעבוד בנתבעת בשנת 2002 ואולם מתיק סע"ש 7189-06-13 עולה שהתובע עבד ברצף העסקה בחברות קודמות של מנהלי הנתבעת כבר משנת 1980 ובנתבעת מיום הקמתה.

5. שכרו של התובע עמד על סך של 8,500 ₪ במונחי נטו.

6. ביום 23.7.1992 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת אשל עבודות מתכת ומיזוג אויר בע"מ לבין קרן הפנסיה מבטחים לבין ההסתדרות הכללית לפיו חברת אשל עבודות מתכת ומיזוג אויר בע"מ תצרף לקרן הפנסיה בתוכנית פנסיה מקיפה את כל העובדים הקיימים ואת כל העובדים שיתקבלו לעבודה במפעל ממועד חתימת ההסכם ואילך. עוד נקבע בהסכם כי הפרשות הנתבעת לקרן הפנסיה יבואו במקום 72% מפיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963.

7. התובעת הפרישה עבור התובע הפרשות פנסיוניות לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה החל מחודש 11/1992 (בהתאם לדוח פירוט תשלומי עובד ומעביד שהומצא על ידי קרן הפנסיה וזאת בגין השנים 1992-2008).

8. ביום 23.2.2010 הגישה קרן הפנסיה מבטחים תביעה כספית כנגד הנתבעת (ק"ג 39835-02-10) בגין העדר הפרשות פנסיוניות עבור התובע בגין החודשים 8/2007 -7/2009 ובסך כולל של 36,522.87 ₪ בצירוף פיצויי הלנה או ריבית פיגורים בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה וכן סעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשלם לתובעת דמי גמולים בשיעור של 20.5% החל מחודש 8/200 9 ואילך.

9. ביום 19.6.2011 ולאחר שהנתבעת התעלמה מהחלטות בית הדין ניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה בסך של 36,522.87 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לניהול קופות גמל) וזאת מיום היווצרות החוב בכל חודש בחודשו ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪.
כך גם, ביום 8.8.2011 ניתן פסק דין לפיו מבטחים מלאה את כל חובותיה כלפי התובע והיא אינה אחראית כלפיו או כלפי הבאים מכוחו להבטחת זכויות פנסיה בגין תקופות החוב בהן לא שולמו עבורו דמי גמולים על ידי הנתבעת.

10. ביום 27.2.2012 התובע פנה באמצעות בא כוחו לקרן הפנסיה מבטחים כדי לקבל מידע בדבר מימוש פסק הדין מיום 19.6.2011 וכן בגין העברת ההפרשות הפנסיוניות לתקופה שמחודש 9/2009 ואילך (ת/3).

11. ביום 12.3.2012 התובע באמצעות בא כוחו קיבל תשובה מקרן הפנסיה (ת/4) וכדלקמן:
"במענה למכתבך שבסימוכין ובהמשך להליך המשפטי שהתנהל בתיק ק"ג 39835-02-10, הריני לעדכנך כי מבטחים ממשיכה בפעולותיה לגביית חובו של המעסיק בגין מרשך ואולם חרף מאמציה בנושא ועד למועד זה טרם סולק החוב האמור. מבטחים תמשיך ותפעל למימוש פסק הדין שניתן בכל האמצעים העומדים לרשותה.

לתשומת לבך, במסגרת פסק הדין שניתן בתיק המפורט לעיל, שוחררה מבטחים מאחריות להבטיח את זכויות מרשך בקרן הפנסיה בתקופות בהן לא שולמו בגינו דמי גמולים ועל כן, מוצע כי מרשך יפעל למימוש זכויותיו בנושא כנגד מעסיקו.

אנו עומדים לרשותך בעניין זה, ככל שנידרש"
12. כאמור, ביום 10.5.2012 התובע הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לתקופות שמחודש ינואר 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 ומחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2011 ובגין החזר השכר שנוכה ממנו עבור חלק העובד ולא הועבר לקרן הפנסיה.

13. ביום 5.12.2012 התובע שלח לנתבעת מכ תב באמצעות מזכיר האיגוד המקצועי לפיו אי העברת הפרשות לקרן הפנסיה ותשלום שכרו באיחור מהווים הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וככל שלא ישולם לו פיצוי בסך של 13,000 ₪ בגין העדר הפרשות פנסיוניות לשנת 2012 הוא יאלץ לסיים את עבודתו ביום 31.12.2012 (צורף כנספח לכתב התביעה בתיק סע"ש 7189-06-13).

14. התובע סיים לעבוד בנתבעת ביום 31.12.2012.

15. ביום 11.2.2013 שלח התובע לנתבעת מכתב באמצעות מזכיר האיגוד המקצועי בו הוא דורש תשלום שכר אחרון בגין חודש דצמבר 2012, החזר הוצאות, פדיון חופשה ודמי הבראה עבור השנה האחרונה, פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה (חלק עובד ומעביד) בגין שנת 2012 ו השלמת פיצויי פיטורים בגין התקופה שמחודש ינואר 1994 ועד לחודש דצמבר 2012.

16. ביום 4.6.2013 התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים (7189-06-13) ותביעה לתשלום שכר אחרון, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות ופיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לשנת 2012 (7220-06-13).

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות

17. לטענת התובע, הנתבעת לא הפרישה עבורו לפנסיה בגין התקופה שמחודש ינואר 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 ומחודש ספטמבר 2009 ועד לסיום עבודתו בחודש דצמבר 2012.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 10,537 ₪ בגין שנת 2005, סך של 48,848 ₪ בגין חודש ספטמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2011 ובסך של 14,176 ₪ עבור שנת 2012 (הסכום הנתבע בגין שנת 2012 כולל גם את הפרשות העובד שנוכו משכרו ולא הועברו לקרן הפנסיה).

18. בטרם נתייחס לטענות הצדדים לגופן, מצאנו להרחיב בתיאור ההליך וזאת לנוכח התנהלות הנתבעת שעשתה כל שביכולתה לעכב ולסרבל את ההליך, משעה שלא הייתה מחלוקת אמיתית בדבר זכאות התובע לביצוע הפרשות פנסיוניות בגין התקופה הנטענת על ידו. כמפורט בהמשך פסק הדין התנהלות הנתבעת בנוגע לתביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה משליכה על זכאות התובע לפיצויי פיטורים.

19. ביום 23.9.2012 התקיים דיון מוקדם במסגרתו הופיע מר משה גי'נו הבעלים ומנהל הנתבעת. במועד זה לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת, חרף הצגת אישור מסירה על ידי ב"כ התובע. במסגרת הדיון, מר ג'ינו לא הכחיש את זכאות התובע להפרשות פנסיוניות למבטחים הותיקה, אלא טען כי כל הכספים שולמו על ידו למבטחים. בנוסף, מר ג'ינו הצהיר לפרוטוקול כך : "בכל מקרה, מאחר והתובע הוא עדיין עובד שלי אנחנו נדאג להשלים את כל החוסרים ככל שישנם בגין הפרשות לקרן הפנסיה."(בעמ' 1 ש' 14-15 לפרוטוקול).
לפיכך, בהסכמת הצדדים הוחלט שהצדדים יפנו במשותף לקרן הפנסיה "מבטחים" על מנת להסדיר את מלוא ההפרשות בגין תקופת עבודתו של התובע בנתבעת לרבות בגין התקופה נשוא התביעה וככל שישנו חוסר בהפרשות מר ג'ינו ידאג להשלמת החוסרים באופן מיידי.

20. ביום 23.10.2012 התובע הגיש בקשה למתן הוראות במסגרתה נטען כי בעקבות הדיון מיום 23.9.2012, ב"כ התובע פנה לקרן הפנסיה מבטחים על מנת לקבל הבהרות בעניין טענת התובע בדבר התשלום ששולם על ידי הנתבעת לקרן הפנסיה.
ביום 10.10.2012 התקבלה תשובת מבטחים לפיה מחודש ספטמבר 2009 ואילך הנתבעת לא דיווחה על העסקת התובע ולא שילמה בגינו סכום כל שהוא.
עוד נטען כי ניסיונו של ב"כ התובע ליצור קשר עם מנהל הנתבעת לא צלח ולפיכך התבקש ליתן הוראות בדבר המשך ניהול התיק.

21. ביום 14.11.2012 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת חתום על ידי מר ג'ינו שעיקרו ניסיונותיו של מר ג'ינו לתאם פגישות במבטחים ביחד עם התובע ובא כוחו.

22. ביום 1.1.2013 התקיים דיון נוסף במסגרתו מר ג'ינו טען כך:

"אני נפגשתי עם התובע והלכתי לרואה החשבון והתייעצתי איתו ונפגשתי עם ב"כ התובע במשרדו לפני כחודש והלכנו לרואה החשבון והוא הציע לנו ללכת ליועץ פנסיוני.

מה שרואה החשבון אומר שמגיע לו אשלם לו. כפי הנראה לא בוצעו הפרשות לתובע בגין התקופה המופיעה בכתב התביעה כמו כן, למיטב ידיעתי, נוכה מהתובע חלקו להפרשות בגין אותה תקופה.
אני זקוק לשהות כדי לבדוק את הנתונים."

עוד הוסכם שסכומי התביעה יתוקנו כך שיעמדו על חלק התגמולים בלבד (חלק המעביד לתגמולים וחלק העובד שנוכה ולא הועבר לקרן הפנסיה).

בהתחשב בעמדתו של מנהל הנתבעת הצדדים ביקשו שהות נוספת בת 30 ימים על מנת לנסות ולהגיע להסכמות שייתרו את ההליכים.

23. לאחר כל אלה, הנתבע קיבל ייצוג משפטי והגיש כתב הגנה מתוקן במסגרתו הוא הכחיש את זכאות התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לרבות הסכומים הנתבעים.
הנתבעת טענה לחוסר יריבות בינה לבין התובע בשל העובדה ששמה של הנתבעת כפי שצוין בכתב התביעה התייחס לחברה קודמת שפורקה .
עוד נטען שלא מוטלת על הנתבעת חובה לבצע הפרשות פנסיוניות בשיעורים ובסכומים הנתבעים.

24. בדיון נוסף שהתקיים ביום 9.9.2013 ב"כ הנתבעת חזר על כך שכל התשלומים הנדרשים שולמו לקרן הפנסיה מבטחים.
לפיכך, ניתן צו המורה למבטחים הוותיקה לגלות לב"כ הצדדים את פירוט כח הכספים שנצברו לזכות התובע בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת לרבות פירוט מועדי ההפרשות והסכומים שהופרשו מידי חודש בחודשו לרכיב התגמולים ולרכיב הפיצויים.

25. ביום 25.12.2013 התקיים דיון במהלכו טען ב"כ הנתבעת כי הדוחות של קרן הפנסיה שהועברו לצדדים מתייחסים לחברה שפורקה . לאור דברי ב"כ הנתבעת תוקן שמה של הנתבעת לשם הנכון כמפורט בכותרת פסק הדין וניתן צו נוסף לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה לגלות לב"כ הצדדים את פירוט כל הכספים שנצברו לזכות התובע בגין עבודתו בשתי החברות א.ש.ל. (1999) עבודות צנרת כיבוי אש ומיזוג אויר בע"מ וחברת א.ש.ל. מתכת ומיזוג אויר (1991) בע"מ.
באותו מועד ניתן צו לתצהירים ונקבע מועד דיון הוכחות.

26. הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעמה ובמסגרת החקירה הנגדית התובע כלל לא נחקר בנקודה זו.
מהראיות שהוגשו על ידי התובע עולה כי החל משנת 2009 ואילך הנתבעת לא דיווחה לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה על העסקתו של התובע ולא העבירה בגינו את ההפרשות הפנסיוניות. כפועל יוצא, הופסק הביטוח הפנסיוני של התובע בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה והוא הפך לעמית לא פעיל (ת/9).
בנסיבות אלו, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לקרן מבטחים הוותיקה בגין התקופה שמחודש 9/2009 ועד לסיום עבודתו בחודש דצמבר 2012.
כך גם, מעיון בדוח של קרן הפנסיה מבטחים הוותיקה לשנת 2005 עולה כי בחודשים 1/2005 – 10/2005 בוצעו הפרשות בחסר (ת/6 –ת/7).
בהתאם לתצהיר התובע בגין התקופה שמחודש 9/2009 ועד לחודש 12/2011 כולל הסכומים שנוכו משכרו של התובע ולא הועברו לקרן הפנסיה עומד על סך של 48,848 ₪ ובגין החודשים ינואר 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 סך של 10,537 ₪ .
בכתב התביעה בתיק סע"ש 7220-06-13 עולה כי בגין שנת 2012 לא הועברו הפרשות פנסיוניות בסך של 14,176 ₪.

אשר על כן, כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, הנתבע ישלם לתובע סך של 73,561₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מאמצע התקופה (1.3.2011) ועד התשלום המלא בפועל.

פיצויי פיטורים

27. לטענת התובע הוא התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. לטענתו, במשך מספר שנים הנתבעת לא מעבירה עבורו הפרשות לפנסיה ולמרות שהוגשה תביעה לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2011, הנתבעת המשיכה באי ביצוע ההפרשות גם לאחר הגשת התביעה. בנסיבות אלו ולאחר שמכתב התראה מצידו לא נענה, לא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר בדין מפוטר.

28. הנתבעת מצידה מכחישה את טענות התובע בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. לטענתה, התובע התפטר מיוזמתו ומשיקוליו-הוא, כאשר התפטרותו תוכננה מראש מספר חודשים לפני מועד סיום העבודה. עוד נטען שהתובע פעל בחוסר תום לב, כאשר מספר חודשים לפני מועד סיום העבודה, התובע הפעיל על הנתבעת לחצים כבדים לצורך העלאת שכר באופן ניכר . הנתבעת הוסיפה שהתובע המריד את יתר העובדים בצוות עמו להתפטר בסמוך לעזיבתו.
לטענת הנתבעת, התובע התפטר מהיום למחר, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש ותוך גרימת נזקים רבים לנתבעת.
29. בהתאם להלכה הפסוקה עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
[דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח' (ניתן ביום 27.1.2012) ].

30. השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות ועל העובד מוטל הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים [(דב"ע נד/ 3-248 שוניה רוזנטל – שמירה וביטחון בע"מ, עבודה ארצי כח(4) 380 (ניתן ביום 28/12/95); דב"ע נא/ 203-3 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, (ניתן ביום 30/12/95 בסעיף 6 לפסה"ד)]. הרעה מוחשית תיחשב ככזו, כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי, עד שלא הותיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר (ע"א 118/57 לזרוס – האחים ברנט את בורכרד בע"מ, פ"ד יב 1613) וכן שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד [ע"א 171/66 עירית פתח תקוה – שלמה בן צור, פ"ד כ (3) 262 (ניתן ביום 19.5.1966); ע"א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל – מרגלית קרני, פ"ד כא (2) 255)] .

31. בהתאם לפסיקה, מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד ועומדת לו הזכות להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע לכך. כפי שנקבע, די בכך שלא כובדו זכויותיו של העובד על מנת לראות בעובד כמי שהתפטר עקב נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד [(ע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ (ניתן ביום 10.6.2013)].

32. כפי שקבענו לעיל, הנתבעת לא דיווחה לקרן הפנסיה שהתובע ממשיך לעבוד אצלה החל משנת 2009 ואילך ולא הפרישה הפרשות פנסיוניות עבור התובע ממועד זה ועד לתום תקופת עבודתו בחודש דצמבר 2012 וזאת כאשר הנתבעת ממשיכה לנכות את חלק העובד משכרו של התובע.
כתוצאה מהתנהלות הנתבעת הופסקה חברותו של התובע בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה. אמנם, לא הובא ו בפנינו ראיות לגבי הנזק שנגרם לתובע ואולם אין ספק שהפסקת הביטוח בקרן פנסיה וותיקה, בפני עצמה, גרמה לתובע נזק ניכר.
מכל מקום, מעביד שאינו מעביר הפרשות לפנסיה במשך תקופה ארוכה ובפרט כאשר הוא ממשיך לנכות משכרו של העובד את חלקו לקופת הפנסיה מבלי להעבירו לתעודתו, מבצע הרעת תנאים ממשית המצדיקה התפטרות בדין מפוטר [ראו: ע"ע 14199-12-10 אלי קליין תכשיטנים בע"מ נ' קריסטינה יורצ'נקו (ניתן ביום 1.3.2012)].

33. זאת ועוד, כפי שתיארנו באריכות לעיל, התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בחודש מאי 2012 במהלך קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, כאשר מר ג'ינו מנהל הנתבעת, משך את התובע בטענות לפיהן כל הכספים הנדרשים הועברו לקרן הפנסיה וכי ככל שקיימים חוסרים בהפרשות ידאג להשלים את מלוא ההפרשות בגין תקופת העבודה של התובע. זאת, כאשר הנתבעת כלל אינה מדווחת לקרן הפנסיה על העסקתו של התובע משנת 2009 ואין כל אפשרות להשלים את ההפרשות לקרן הפנסיה בדיעבד.
בנוסף, נתנו אמון עדות התובע לפיה הוא מסר את מכתב ההתראה מיום 5.12.2012 לפקידה במשרד וכן הודיע למנהלי הנתבעת על ההתפטרות (עמ' 12 ש' 9-14 , ש' 22-25, 30-31 לפרוטוקול).

34. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובע התפטר עקב קבלת הצעת עבודה טובה יותר ובקשת מנהל הנתבעת מהתובע ביום 31.12.2012 ליתן הודעה מוקדמת סורבה על ידי התובע בטענה שכבר התחייב במקום עבודה אחר.
הנתבעת לא הוכיחה כי סיבה אחרת עמדה מאחורי החלטתו של התובע להתפטר מעבודתו. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי החל לעבוד בעבודה חדשה לאחר סיום עבודתו בנתבעת ביום 13.1.2013 ולא הוכח בפנינו כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת עקב העבודה החדשה (עמ' 13 ש' 27-29 לפרוטוקול).

35. כללו של דבר: הוכח בפנינו כי החל מחודש 9/2009 ואילך הנתבעת לא העבירה הפרשות פנסיוניות לקרן הפנסיה של התובע, בעוד שהיא המשיכה לנכות את חלק העובד משכרו של התובע מבלי להעביר את הניכויים לקופה.
בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעת התעלמה מפניות התובע ובא כוחו, משכה את הבירור בעניין הפנסיה גם לאחר הגשת התביעה לבית הדין והתעלמה ממכתב ההתראה של התובע, אנו קובעים כי התקיימו נסיבות שבהן אין לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו בנתבעת והוא זכאי להתפטר בדין מפוטר על פי סעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים.

36. אשר על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 153,000 ₪ ( 8,500 ₪ שכר קובע במכפלת 18 שנים – זאת בהתחשב בעובדה שאין מחלוקת שהתובע קיבל פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו עד לשנת 1993 (כולל)). לנוכח העובדה שעד לשנת 2009 הופרשו לקרן הפנסיה 72% מפיצויי הפיטורים בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הנתבעת משנת 1992 ולנוכח העובדה שהפיצוי שנפסק לתובע בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לתקופה שמחודש 9/2009 ועד לחודש 12/2011 כולל את חלק המעביד לפיצויים, התובע זכאי להשלמת פיצויים בסך של 51,340 ₪.

37. עם זאת, איננו מוצאים לנכון לפסוק לתובע פצויי הלנת פיצויי פיטורים לנוכח העובדה שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה בדבר נסיבות סיום העבודה והאם התובע התפטר עקב מציאת מקום עבודה חדש בתנאים טובים יותר או שמא הוא התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

שכר חודש דצמבר 2012

38. לטענת התובע לא שולם שכר אחרון בגין חודש דצמבר 2012.
הנתבעת מצידה טענה ששכר חודש דצמבר 2012 קוזז כנגד תמורת הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידי התובע.
משקבענו שהתובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת ביום 5.12.2012 התובע זכאי לתשלום שכר חודש דצמבר 2012 ובסך של 8,500 ₪.
עם זאת, לנוכח העובדה שמכתב ההתראה נושא תאריך 5.12.2012 ולא הוצג בפנינו מכתב התפטרות אחר שנמסר לנתבעת, התובע לא נתן לנתבעת חודש מלא של הודעה מוקדמת ונתייחס לעניין זה בהמשך פסק הדין במסגרת טענות הקיזוז של הנתבעת.

39. איננו מחייבים את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר לנוכח המחלוקת בדבר מתן ההודעה המוקדמת על ידי התובע, בין היתר, לאור הנוסח של מכתב ההתראה שאינו ברור דיו לגבי מועד סיום העבודה וכפועל יוצא קיזוז תמורת ההודעה המוקדמת מהשכר האחרון.

פדיון חופשה

40. לטענת התובע, לא שולמו לו ימי חופשה בגין שנת העבודה האחרונה ועל כן הוא זכאי לפדיון של 20 ימי חופשה ובסך כולל של 6,772 ₪.
הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לפדיון חופשה.
41. הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 ל חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראו למשל: דב"ע לד/3-17 רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך, [פורסם בנבו] פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם; ע"ע 52949-05-10 ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.3.2012)].

42. עם זאת, ניתן לנהל את פנקס החופשה גם באמצעות תלושי השכר, כאשר בהעדר ראיה לסתור ניתן לקבל את רישום הצבירה והניצול של החופשה בתלושי השכר. כך למשל, נפסק על ידי בית הדין הארצי בעד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי (ניתן ביום 25.11.2008) וכדלקמן:

"על פי פסיקת בית דין זה, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת, הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת [דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ ([פורסם בנבו], 1.5.96); להלן: פס"ד זומרפלד]. במקרה הנדון, לא עולה מכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו לסתור את האמור בתלושי השכר...".

וראו גם לאחרונה בע"פ 14802-03-14 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.04.2015).

43. מעיון בתלושי השכר עולה כי נוהל "מאזן חופשות" במסגרת התלושים לפיו במועד סיום העבודה עמדה לתובע יתרת חופשה שלילית. ערים אנו לכך שבחקירתו הראשית טען התובע כי בשנה האחרונה לא קיבל דמי חופשה וזאת בניגוד למופיע בתלוש 10/2012 ואולם תלושי השכר לשנת 2012 לא צורפו לכתב התביעה ולא הוצגו בפנינו. יתר על כן, בחקירתו הנגדית הגיש התובע תלושים לחודשים 11-12/2012 שלגביהם נטען כי "התלוש הוא מאה אחוז" (עמ' 14 ש' 1-3 לפרוטוקול), כאשר בתלוש חודש דצמבר 2012 מופיעה יתרת חופשה שלילית של 47 ימים.
כך גם, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי לאורך כל תקופת העבודה הוא יצא לחופשה בתשלום גם בחגי ישראל וגם בחגים המוסלמים (עמ' 14 ש' 4-13 לפרוטוקול).
בנסיבות אלו, התובע לא עמד בנטל לסתור את האמור בתלושי השכר ואנו קובעים כי יש ליתן תוקף לרישום פנקס החופשה בתלושי השכר לפיה במועד סיום העבודה לרשות התובע עמדה יתרת חופשה שלילית והוא לא היה זכאי לפדיון חופשה.
אשר על כן, התביעה לפדיון חופשה – נדחית.

דמי הבראה

44. לטענת התובע, הוא לא קיבל דמי הבראה במהלך 3 שנות עבודתו האחרונות.
הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לדמי הבראה.

45. מעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה בסע"ש 20270-05-12 לתקופה שמחודש 9/2009 ועד לחודש 12/2011 והתלושים לחודשים 11-12/2012 שהוגשו במהלך דיון ההוכחות עולה כי בתלושים אלו לא מופיע תשלום עבור דמי הבראה.

46. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש , עובד זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי העבודה עבור תקופה של עד שנתיים שקדמו לסיום ההעסקה. לפי הוותק של התובע במקום העבודה הוא זכאי ל – 20 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות ובסך הכל ל - 7,420 ₪ לפי התחשיב הבא:
7,420 ₪ =371 (תעריף ליום) X 20 (ימים)
עם זאת, משעה שהתובע העמיד את התביעה על סך של 2,968 ₪ בלבד, אנו פוסקים לו את הסכום הנתבע.

החזר הוצאות

47. לטענת התובע הוא זכאי להחזר הוצאות בסך של 1,027 ₪ ששולמו על ידו לכיסוי הוצאות הנתבעת.
טענה זו נטענה באופן כוללני מבלי שהתובע טרח להבהיר מהן ההוצאות שהוצאו על ידו עבור הנתבעת ומכל מקום, טענה זו לא הוכחה על ידי התובע. אמנם, בחקירתו הראשית, התובע טען כי יש לו קבלות בגין הסכום שהוציא מכיסו עבור הנתבעת (עמ' 12 ש' 18-19 לפרוטוקול) ואולם הקבלות לא הוצגו בפנינו.
אשר על כן, התביעה להחזר הוצאות - נדחית.

קיזוז

48. לטענת הנתבעת מהסכומים שיפסקו לתובע יש לקזז את הנזקים שהתובע גרם לה.
לטענתה, התפטרותו של התובע במפתיע וללא הודעה מוקדמת גרמה לה נזקים. כך גם, לטענתה, התובע שכנע את הצוות שלו לעזוב את הנתבעת ללא הודעה מוקדמת והותיר את הנתבעת ללא עובדים בפרויקט. בכך נגרם לתובעת נזק בסך של 110,000 ₪ וזאת מאחר שהנתבעת לא הצליחה לגבות את המגיע לה בגין הפרויקט.
עוד נטען כי עם סיום עבודתו, התובע לא השיב לנתבעת את מפתחות בית המלאכה ובסמוך לעזיבתו נלקח מבית המלאכה ציוד בסך של 55,000 ₪. הנתבעת הוסיפה שהתובע לקח שלא כדין ציוד השייך לנתבעת מפרויקט פוריה וגרם לה נזקים בסך של 38,000 ₪.
הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הציגה ראיות התומכות בטענתה לפיה נגרמו לה הנזקים הנטענים וכן כי נזקים אלו נגרמו בעטיו של התובע.
כך גם, הנתבעת טענה כי התובע עשה שימוש שלא כדין ברכב שכור שהועמד לרשותו על ידי הנתבעת וזאת לאחר סיום העבודה וכן כי גרם נזק לרכב, בעת שהיה בשימושו. הנתבעת טענה כי יש לחייב את התובע בסך של 2,400 ₪ בגין השימוש ברכב ובסך של 4,415 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה חשבוניות של חברת השכרת הרכב בגין תאונות ונזקים שבוצעו על ידי התובע בסך כולל של 1,579 ₪ ובגין החיוב בעלות השכרת הרכב מיום 31.12.2012 ועד ליום 6.1.2013 בסך של 351 ₪.
נסיבות התאונות והנזקים שנגרמו לרכב לא הוכחו בפנינו ולפיכך, איננו מחייבים את התובע בנזקים אלו. לעומת זאת, מ חשבונית מס' 4562491 עולה כי התובע החזיר את הרכב שהועמד לרשותו על ידי הנתבעת רק ביום 6.1.2013 ובגין 6 ימים אלו, הנתבעת חויבה בסך של 536 ₪.
לטענת הנתבעת לפיה יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת –כפי שקבענו לעיל, שוכנענו שהתובע מסר לנתבעת את מכתב ההתראה מיום 5.12.2012 לפיו ככל שהצדדים לא יסדירו את הפיצוי המגיע לתובע בגין אי ביצוע ההפרשות לפנסיה עבור שנת 2012, התפטרותו תכנס לתוקף ביום 31.12.2012.
לפיכך, התובע חב לנתבעת 5 ימי הודעה מוקדמת ובסך של 1,700 ₪.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעת בהתייחס לדמי שימוש ברכב לאחר תום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בסך של 536 ₪ ובגין תמורת ההודעה המוקדמת בסך של 1,700 ₪ ובסך כולל של 2,236 ₪.

סוף דבר

49. לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע ב תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 73,561 ₪.
ב. השלמת פיצויי פיטורים בסך של 51,340 ₪.
ג. שכר חודש דצמבר 2012 בסך של 8,500 ₪.
ד. דמי הבראה בסך של 2,968 ₪.

מתוך הסכום הנ"ל יקוזז סך של 2,236 ₪ שהתובע חב לנתבעת בגין יתרת תמורת הודעה מוקדמת ודמי שימוש ברכב.
הסכום הנקוב בסעיף א' לעיל כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (1.3.2011) ועד התשלום המלא בפועל
הסכומים הנקובים בסעיפים ב – ד' לעיל בגין השלמת פיצויי פיטורים, שכר חודש דצמבר 2012 ודמי הבראה לרבות סכום הקיזוז ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2013 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, בתוך המועד הנקוב לעיל, הנתבעת תשחרר לזכות התובע את מלוא כספי התגמולים והפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה, ככל שטרם עשתה כן.

50. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
לא ישולמו סכומים אלו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

51. ערעור בזכות לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ה, (05 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מרדכי רון
נציג ציבור עובדים

איריס רש - שופטת