הדפסה

ח'לאילה נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר
נציג עובדים - מוריס שגיא

התובע
פריד ח'לאילה
ע"י ב"כ: עו"ד סאמר אבו יונס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רויטל חן

פסק דין

1. תביעת התובע לקבלת גימלת השלמת הכנסה, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 21.8.12, בנימוק, כי הכנסות התובע ובת זוגו, עולות על הסכום המזכה בתשלום השלמת הכנסה.
במכתב הנתבע מתאריך 7.12.12, הוסבר, כי בעת חישוב הכנסות התובע נלקחו בחשבון שווי זכויות הבנייה של דירות בניו של התובע, אם כי הנתבע לא לקח בחשבון את שווי הדירות עצמן.
כמו כן, צוין במכתב, כי הנתבע ייקח בחשבון את שווי זכויות הבניה, כל עוד לא יבוצע רישום הדירות על שם הבנים במס רכוש.

2. כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

בכתב התביעה טען התובע, כי הוא מחזיק בחלק מחלקה 12 בגוש 19281, בסחנין.
לטענת התובע, החלקה היתה רשומה על שם סבו המנוח, והזכויות בה הועברו ליורשי הסב, וביניהם לאביו של התובע, מכח צו ירושה שניתן על-ידי בית הדין השרעי בשנת 1974.
אביו של התובע נפטר בתחילת שנות ה-80, וזכויותיו הועברו לילדיו, וביניהם התובע, מכח צו ירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בשנת 2000.
לטענת התובע, עד היום, לא חולקו הזכויות בחלקה בין עשרות היורשים, אולם בפועל, במרוצת השנים, בנו ילדיו של התובע דירות מגורים על אותה חלקה בה בנוי ביתו של התובע.
התובע טען, כי הדירות נבנו בכספי הבנים, ללא עזרתו, וכי בניו אף שילמו את כל התשלומים הנדרשים על מנת להוציא היתרי בניה.

בכתב התביעה טען התובע, כי הוא אינו הבעלים של הקרקע עליה בנוי ביתו, ועליה בנויות דירות הבנים, אם כי הוא מודה, שדירתו נבנתה תחילה, ועליה בנו ילדיו את דירותיהם.
התובע עתר לבית הדין כי יפסוק, שאין להביא בחשבון את שווי זכויות הבניה של בניו.

3. לאחר מספר דיונים בתביעת התובע, לרבות ישיבת הוכחות אשר התקיימה בתאריך 11.6.14, הודיע הנתבע ב- 9.12.14, כי שב ושקל עמדתו והחליט, שלא לייחס לתובע הכנסה משווי זכויות הבניה של דירות הבנים סאלם, אשרף וג'אד, וזאת החל מחודש ינואר 2012 (בתום 5 שנים מהמועד בו החלו לשלם ארנונה, על פי אישור עיריית סחנין, אישור מתאריך 23.4.12), וזאת למרות שהדירות לא הועברו במס רכוש על שם הבנים בשל הבעייתיות ברישום, כפי שאף עולה מתעודת עובד הציבור של מר סלימאן, מפקח ראשי במיסוי מקרקעין נצרת. מתעודת עובד הציבור עלה, כי על מנת לרשום את דירות התובע ובניו במס רכוש, יש צורך בהמצאת צווי הירושה של אביו ושל סבו של התובע, וכן הסכם לחלוקת עיזבון והצהרות למיסוי מקרקעין, בהתאם לסעיף 73 לחוק.

באשר לדירת הבן מוחמד, טען הנתבע, כי יש להמשיך ולייחס לתובע הכנסה משווי זכויות הבניה של דירת הבן מוחמד, אשר הוערכו ע"י השמאי בסכום של 39,000 ₪.

4. התובע בהודעתו מתאריך 15.12.14, טען, כי אין מקום לקחת בחשבון את שווי זכויות הבניה של הבן מוחמד.
בנסיבות אלה, ניתנה על-ידינו החלטה בתאריך 21.1.15, כי הצדדים יגישו סיכומיהם בשאלה, האם יש לייחס לתובע הכנסה משווי זכויות הבניה של דירת הבן מוחמד, אם לאו.

טיעוני התובע בתמצית, הינם כדלקמן:

5. לטענת התובע, דירות הבנים, לרבות דירתו של הבן מוחמד, הועברו לבנים בפועל וקיימת מניעה אובייקטיבית לביצוע העברה במס רכוש.
התובע אף טוען, כי לא הוכח שהוא בעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסתו, ולטענתו, הוא הבעלים רק של ביתו שלו.
מוסיף התובע וטוען, כי יחוס שווי זכויות הבניה של דירת הבן מוחמד, כ"הכנסה" שלו, נוגדת את תכלית חוק הבטחת הכנסה.

6. לטענת התובע, קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכולה להיחשב, בנסיבות מסוימות, כהעברת זכויות, כאשר זכות החזקה בנכס מתגבשת ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, ובתנאי שבניית הדירה לא מומנה על-ידי התובע, אלא על-ידי בנו שבנה את הדירה.
התובע טוען, כי בהתאם לאישור עיריית סחנין מתאריך 23.4.12, מוחמד, שהינו יליד 22.5.94, מחויב בתשלום הארנונה החל מ-1.1.2007 (מועד בו היה מוחמד בן 12.5 שנים, בלבד).
מאחר והתובע מבין, כי קביעת מועד החזקה בדירה לגיל 12.5 שנים למוחמד, הינה אבסורדית, הוא טוען שמוחמד, שהינו בן 21 שנים, שמתגורר בדירה לפני כשלוש שנים, דהיינו מגיל 18, ולא משנת 2007.
התובע מנסה ליתן הסבר לאישור עיריית סחנין בנוגע לתשלום הארנונה, ולטענתו, יש לפרש את האישור כמתייחס למועד חיוב הדירה בארנונה, ולא למועד חיוב הבן מוחמד בתשלום הארנונה, ויש לפרש את אישור העירייה ככזה המאשר, שמוחמד התגורר בדירה בשנת 2012, ביום מתן האישור (אם כי, למוחמד טרם מלאו 18, ביום מתן האישור),

7. התובע מוסיף וטוען, כי חיוב הדירה בתשלום הארנונה משנת 2007, תומך בכך שהדירה לא היתה במצב שלד, שכן אם אלו היו פני הדברים, לא היה חיוב בארנונה, ואף מחוות דעת השמאי עולה, שבמועד עריכת השמאות לא היתה הדירה במצב שלד.
התובע טוען, כי לא העיד שבנו מוחמד טרם עבר להתגורר בדירה, כפי שטוען הנתבע.
לטענת התובע בסיכומיו, יש לפרש את עדותו בחקירתו הנגדית על כך, שביתו של מוחמד אינו מוכן, כעדות המתכוונת למצב בשנת 2005, שאז היה ביתו של מוחמד במצב שלד, ולא לעדות המתייחסת למצב ביתו של מוחמד, כיום. לטענת התובע בסיכומיו, הבית כיום מוכן, אולם אינו מרוהט ומאובזר באופן מלא, כך שמוחמד אוכל אצל הוריו, אולם ישן ומארח חברים בדירתו.

8. התובע טוען, כי בניו מימנו את בניית דירותיהם, לרבות דירתו של מוחמד שהיה קטין במועד הבניה, ואחיו בנו עבורו את דירתו.

טיעוני הנתבע בתמצית, הינם כדלקמן:

9. הנתבע טוען, כי התובע עצמו העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 5, ש' 19-23), כי בנו מוחמד עדיין רווק, וביתו אינו מוכן, אלא במצב שלד.
כן טוען הנתבע טוען, כי מעדות התובע עולה, שבנו מוחמד עדיין לא מתגורר בפועל בדירה, והפרשנות שמנסה ב את כח התובע ליתן לעדותו , הינה פרשנות בלתי סבירה.

10. לטענת הנתבע, מועד תפיסת החזקה בנכס משמש לבדיקת המועד בו נעשתה העברת הרכוש ואשר ממנו מונים את חמש השנים. מאחר ובמקרה שלפנינו לא בוצעה העברה מסודרת של הנכס במס רכוש , או בטאבו , או באמצעות יפוי כח בלתי חוזר , הרי יש לבחון את מועד תחילת המגורים בפועל בדירה, שה ינו המועד המעיד, לכאורה, על תפיסת החזקה בדירה.
באשר לתשלום הארנונה, טוען הנתבע, כי אין זה סביר שהחיוב בארנונה החל מחודש ינואר 2007 בכל הקשור לבן מוחמד, שהיה אותה עת בן 12.5 בלבד.

11. לטענת הנתבע אין ליתן לאישור עיריית סכנין מתאריך 23/4/12, פרשנות לפיה הבן מוחמד המתגורר בדירה ביום מתן האישור, כאשר באותה עת היה בן פחות מ- 18 שנה, ולאור מכלול הראיות יש להסיק, כי הבן מוחמד טרם תפס חזקה בדירה וטרם החל להתגורר בה.

12. באשר לטיעון התובע, כי המדובר בדירה במצב של שלד אשר אין בה אביזרים ורהיטים, הרי שהנתבע טוען , שאין לכך נפקות לעניין שווי זכויות הבניה שלא לוקחות בחשבון את עלות הבניה עצמה. ומכל מקום גם התובע עצמו, בסופו של דבר, לא מבהיר , לטענתו, ממתי הבן מוחמד החל להתגורר בפועל בדירה.

13. הנתבע הדגיש, כי העובדה שלקח בחשבון רק את שווי זכויות הבניה ולא את כל עלות הדירה, פועלת לטובת התובע, הגם שבמועד הוצאת היתר הבניה היה הבן מוחמד בן 5 בלבד כך שאין ספק , שלא מוחמד הוא אשר מימן את עלות בניית הדירה או שלד הדירה.

דיון והכרעה

14. "בהתאם לסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, "הכנסה" כוללת גם "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". "נכס", כולל על פי אותו סעיף "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות... למעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח".
תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן "התקנות"), קובעת כך:

"(א) כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה ביותר.
(ב) שווי הנכס לעניין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך... הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי".

תקנה 11 לתקנות הנ"ל קובעת, כי נכס המועבר לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סימלית ימשיך להיחשב כשייך למעביר הנכס למשך 5 שנים. (כאשר קיימת הוראה ספציפית באשר לדינו של נכס שהועבר לילד הנמצא עדיין בהחזקתו של ההורה).
15. בעב"ל 48407-05-10 יוסף משעל – המוסד לביטוח לאומי (4.10.11) , נפסק:

"... בהתאם לפסיקתנו, יש לפרש לעיתים את הוראות חוק הבטחת הכנסה, בכל הנוגע לחישוב הכנסה מנכס, באופן שאינו בהכרח עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין, וזאת בהתאם לתכליתו של חוק הבטחת הכנסה. כך למשל, נפסק בעב"ל 1133/00 המוסד לביטוח לאומי – מחמוד נימר (ניתן ביום 14.4.2002): " אכן, פסיקת בית הדין מפרשת את הוראות חוק הבטחת הכנסה לפי תכליתו כחוק סוציאלי הבא להעניק תמיכה מקופת הציבור למי שבאמת ובתמים זקוק לכך ולא למי שהוא בפועל בעל רכוש – מקרקעין או מטלטלין לסוגיהם, אף אם הרכוש אינו רשום בשמו כדת וכדין".

פסיקה זו רלוונטית בהתייחס לטענת התובע, כי הקרקע רשומה על שם סבו ולא על שמו, כאשר התובע עצמו מודה כי ביתו בנוי על הקרקע וכי דירות בניו בנויות מעל לדירתו הוא.

16. בנוסף לאמור לעיל נציין, כי לצורך בדיקת מועד העברת הנכס לעניין חוק הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון את מכלול נסיבות המקרה, ולבדוק האם מדובר בהעברה אמתית, מי בנה את הדירות, האם הודע לרשות המקומית על העברת הנכס ועוד.
מכל מקום נפסק, כי מבוטח הנותן לבניו להשתמש בנכס, אולם לא פועל להעביר את הנכס על שמם, נותר בעל הנכס.
קביעה זו רלוונטית כמובן כאשר ניתן לבצע את העברת הנכס על שם הבנים.
בענייננו העברה זו מסובכת, כמפורט לעיל, כך יש לבחון את החלופה של השאלה ממתי החל הבן שהמבוטח טוען כי הוא בעל הדירה, להתגורר בנכס ולשלם בפועל תשלומים, לרבות תשלומי ארנונה עבור דירתו.
בעב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי - חאזם ראשיד (20/12/07) קיימת התייחסות לשתי חלופות אלה.

17. בענייננו משאין המדובר בדירה לגביה בוצעה העברה במס רכוש, יש לבחון את החלופה מתי החל הבן מוחמד להתגורר בדירה. התובע לא הוכיח לבית הדין מהו המועד המדויק שמוחמד החל להתגורר בדירה, ומוחמד אף לא הובא כלל להעיד בתיק שלפנינו, ויש ליתן המשקל לאי הבאתו לעדותו.
יתר על כן, מוחמד הינו יליד 22/5/1994, כך שאיננו מקבלים את הטענה, כי מוחמד הוא זה אשר שילם ארנונה עבור הדירה לפני הגיעו לגיל 18 (וככל ששולמה ארנונה עבור הדירה בשנת 2007, הרי מן הסתם התובע עצמו או הבנים האחרים שהיו בגירים ועבדו, הם אלה ששילמו את הארנונה עבור הדירה שיועדה לבן מוחמד).
ככל שבעתיד מוחמד יעבור להתגורר בדירה, בפועל, יעבוד וישתכר למחייתו וישלם ארנונה ויתר התשלומים עבור המגורים, מכספו, ניתן יהיה לקבוע מועד באשר לביצוע העברת הזכויות לבן מוחמד לענ יין חוק הבטחת הכנסה, ולמנות את מנין חמש השנים ממועד מגוריו בפועל באופן מלא בדירה.

18. התובע בחקירתו הנגדית אישר, כי אפשר לבניו לבנות על גג ביתו ובניו סאלם ג'אד ואשרף נשואים משנת 2005 ואף קודם לכן בעוד ש"מוחמד עדיין רווק. הבית שלו אינו מוכן, הוא במצב של שלד". (עמ' 5 שורות 18-19 לפרוטוקול).
התובע אף הודה, כי מי שבנה את הבית היו שלושת האחים סאלם, אשרף וג'אד שגם מימנו את הבניה עבור מוחמד.

19. לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי הנתבע לא ייחס לתובע הכנסה משווי זכויות הבניה של דירות הבנים סאלם, אשרף וג'אד, וזאת החל מחודש ינואר 2012 (בתום 5 שנים מהמועד בו החלו הבנים לשלם ארנונה ולהתגורר בדירות), אולם הנתבע רשאי לקחת בחשבון את שווי זכויות הבניה של דירת הבן מוחמד, כל עוד לא יוכח, שהבן עבר להתגורר בדירה בפועל, והחל לשלם את התשלומים עבור המגורים בדירה (עיין הודעת הנתבע מיום 9/12/14).
בענייננו, ובהתייחס לתקופה הרלוונטית לתביעה, דהיינו, התקופה מח ודש 3/12 ועד חודש 8/12, לא הוכח, שהבן מוחמד התגורר בפועל בדירה ושילם מכספו את הוצאות המגורים בדירה.

20. מאחר והתביעה התקבלה בחלקה בהתייחס לדירות הבנים סאלם, אשרף וג'אד, ונדחתה בכל הקשור ללקיחה בחשבון של שווי זכויות הבניה של דירת הבן מוחמד, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ ר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

21. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום,ט' סיוון תשע"ה, (27 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מוריס שגיא
נציג עובדים

עפרה ורבנר - שופטת