הדפסה

ח'יר נ' מועצה מקומית מג'אר ואח'

בפני
כבוד ה שופט יונתן אברהם

העותר (בעת"מ 11499-06-15)

מוניר ח'יר ת.ז XXXXXX491

העותר(בעת"מ 53251-05-15 ) עאדל עלי ת.ז XXXXX675
ע"י ב"כ עוה"ד רון אביב

נגד

המשיבים

1.מועצה מקומית מג'אר
2. מר זיאד דגש ראש המועצה המקומית מג'אר
3. ועדת הבחינה של המועצה המקומית מג'אר
ע"י ב"כ עוה"ד רון ברנט
4.משרד הפנים/המינהל לשלטון מקומי
באמצעות פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

רקע עובדתי
ביום 8.6.15 ניתנה החלטת כב' סגן הנשיא ארבל לאחד את שתי העתירות לשמיעה בפניי ובהתאם להחלטתי מיום 14.6.15 אוחדה שמיעתם.
בפניי עתירות כנגד החלטת המועצה מקומית מגאר, ראש המועצה הנ"ל וועדת הבחינה של המועצה (להלן :"המשיבים") בכל הנוגע למינוי יועץ משפטי חיצוני למועצה . ההחלטה ניתנה בי ום 22/02/15.
ועדת הבחינה (משיבה מס' 3) הינה וועדה שהוקמה מכוח ס' 6 לחוזר מנכ"ל 2/14 ( להלן :"החוזר"). לאחר שבחנה את המועמדים שבפניה , המליצה ועדת הבחינה על מינוי עו"ד סעיד ג'אבר כיועמ"ש וכאופציה שניה המליצה על עו"ד עאדל עלי. ראש המועצה , המשיב 2, החליט למנות את עו"ד ג'אבר אולם הלה הודיע כי אינו מעוניין למלא את התפקיד.
לאחר מכן החליט ראש המועצה למנות את עו"ד עלי כאמור במכתבו מיום 12.5.15 שבו, הודיע לו על מינוי לתקופת ניסיון בת שנה החל מיום 1.6.15. אולם, במכת ב מאוחר יותר מיום 20.5.15 הודיע ראש המועצה לעו"ד עלי על ביטול המינוי הואיל וקיימת לגביו עילת פסלות לפי חוזר מנכ"ל . כמו כן במכתב הביטול נרשם שקיימת כוונה לפרסם מכרז חדש לעניין מינוי יועמ"ש.
באשר לעותר הנוסף , עו"ד מוניר חיר, לגביו קבעה וועדת הבחינה כי אינו עומד בתנאי הסף בהעדר ניסיון בתחום השלטון המקומי והמועצות.
ראשית אדון ב עתירה מינהלית -11499-06-15 שהוגשה על ידי עו"ד חיר.
תמצית טענות העותר
העותר מלין כנגד התנהלות לקויה של ועדת הבחינה לרבות כנגד קביעתה שהעותר אינו עומד בתנאי הסף .
העותר אף טען בעתירתו כנגד אי פסילת הצעת עו"ד עלי על ידי הוועדה. לטענתו בכך שהועדה לא פסלה את מועמדות עו"ד עלי, היא פעלה שלא כדין תוך חריגה מסמכותה על פי האמור בחוזר. שכן, לפי ס' 4 לחוזר נאסר מינוי של יועץ משפטי חיצוני אלא לפי הוראות החוזר . לפי ס' 7.2(ו) לחוזר נקבע תנאי פסלות למועמד המשמש כיועץ משפטי של שתי רשויות מקומיות אחרות או משמש כיועץ משפטי ברשות מקומית אחרת והעסקתו ברשות המקומית, ככל שתאושר לא תעמוד בסייגים שנקבעו בס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) תשל"ו -1975 (להלן :"חוק הייעוץ המשפטי") ".
לטענת העותר, יש לראות בעו"ד עלי עאדל כיועץ משפטי של שתי רשויות מקומיות , בית ג'ן וירכא , ואין כל נפקות להבחנה המלאכותיות בין "יועץ משפטי " לבין "מייצג" .
לחלופין, נטען כי עו"ד עלי אינו עומד בסייגים נקבעו ב ס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי. אחד הסייגים שם הינו שהעבודה ברשות מקומית אחת הינה בהיקף של עד 50% משרה בלבד. לפי הצהרתו משמש עו"ד עלי כיועץ משפטי וכמייצג במועצה המקומית בית ג'ן. המכרז נשוא העתירה עניינו ביעוץ משפטי וייצוג של המועצה בכל תחומי פעילותה כך שברור שלא מדובר בתפקיד במשרה של 50% אלא בתפקיד מלא. על כן נטען כי בעניינו של עו"ד עלי מתקיים תנאי פסלות לפי ס' 9.4 לחוזר ומכאן שנאסר על וועדת הבחינה להמליץ על מינוי של מי שקיים לגביו תנאי מתנאי הפסלות ועל כן הוועדה חרגה מסמכותה.
באשר לפסילת הצעת העותר נטען כי החלטת הוועדה שהעותר אינו עומד בתנאי הסף, בהיעדר ניסיון בתחום השלטון המקומי והמועצות הינה קביעה שרירותית , מנוגדת להוראות החוזר, בלתי מנומקת ומנוגדת לתמונה העולה משלל המסמכים שצורפו להצעתו ועל כן נפל בה חוסר סבירות קיצוני.
לפי החוזר נדרש ניסיון של 5 שנים בעריכת דין ובקיאות וניסיון באחד או יותר מתחומי פעילותיה העיקריים של הרשות המקומית או בתחום של המשפט הציבורי (ס' 7.1 לחוזר). העותר צירף להצעתו מסמכים רבים לרבות תביעות בהן ייצג תובעים נגד המועצה בתחומים שונים. העותר מייצג גוף ציבורי גדול (ביטוח לאומי) שעליו חלים כללי המשפט המנהלי . כמו כן שימש העותר כדיין בבית הדין המשמעתי מחוזי מטעם לשכת עוה"ד והחל משנת 1914 משמש כדיין בבית הדין הארצי.
כן נטען כי וועדת הבחינה לא ערכה דיון יסודי ומנומק ולא נתנה דעתה לשיקולים השונים בהתאם לס' 10 לחוזר. וועדת הבחינה לא בחנה את הכישורים של המועמדים ואת ניסיונם בעבודה משפטית, אלא התמקדה במתן ייעוץ משפטי לרשויות המקומיות ,דבר המהווה רק שיקול אחד מבין שיקולים נוספים שהיה עליה להביא בחשבון. בכך פעלה וועדת הבחינה בניגוד להוראות החוזר וזאת באופן המצדיק את התערבות ביהמ"ש.
כן נטען כי נפלו פגמים נוספים בהתנהלות וועדת הבחינה . המועצה אפשרה להציע הנחה עד 20% מגובה סכום שכר הטרחה שנקבע (28,000 ₪ ). במצב דברים זה והואיל והוגשו הצעות עם סכומים שונים , חלקן ללא הנחה וחלקן בהנחה , היה על וועדת הבחינה בהתאם לס' 10 (ה) לקבוע מהו המשקל שיינתן לשכר הטרחה במסגרת שקלול הפרמטרים השונים, באופן המב טיח משקל מרבי לשיקולי האיכות . בפרוטוקול לא ניתן ביטוי כלשהו לענייו זה וזאת בניגוד להוראה מפורשת בחוזר ו בכך נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.
הסעד המתבקש בעתירה הוא לבטל את החלטת וועדת הבחינה באשר לפסילת הצעת העותר ולקבוע כי הצעתו עומדת בתנאי הסף ולהורות לוועדת הבחינה לערוך דיון מחודש בהליכי המכרז בהתאם להוראות החוזר תוך מתן המלצה מנומקת לראש המועצה. ( העותר חזר בו מהבקשה לפטר עורכי דין המכהנים כיועצים משפטיים זמנית ).
תשובה לעתירה מטעם המשיבים 1-3
בעתירתו מבקש עו"ד חיר לבטל את "מינויו" של עו"ד עאדל לתפקיד. לטענת המשיבים, הגם שמינויו של עו"ד עלי לתפקיד בוטל ונושא הביטול נידון במסגרת עתירה שהדיון בה אוחד עם עתירה זו, הרי שהדבר לא מעלה ולא מוריד ודי באי צירוף עו"ד עלי כמשיב לעתירה בכדי לדחותה על הסף שכן עו"ד עאדל הינו משיב רלוונטי מאחר שבעתירה תוקף עו"ד חיר את מינויו וטוען כי וועדת האיתור ש גתה שלא פסלה את הצעתו של עו"ד עאדל על הסף משום שלא עמד בתנאי הכשירות.
כמו כן נטען כי שעה שהעותר טוען לעדיפות על פני מועמדים אחרים , באופן המבכר את מועמדותו היה עליו להוכיח כישורים טובים יותר מיתר המועמדים ועל כן היה עליו לצרף את כל המועמדים האחרים שנפסלו על הסף, בכדי שתהיה להם הזכות להתמודד מול טענות העותר.
טענת העותר שיש לפסול את החלטת וועדת האיתור ככל שהיא נוגעת לפסילת הצעתו, מופרכת , שכן וועדת האיתור מצאה כי העותר אינו עומד בכללי הכשירות . אומנם העותר הצהיר והעיד על עצמו כמי שטיפל בתביעות נגד המועצה מג'אר אך אין בכך די. על פי תנאי המכרז נדרש המועמד להיות "בעל ניסיון מעשי מוכח בעריכת דין שלא יפחת מ-5 שנים בעל בקיאות וניסיון מוכח באחד או יותר מתחומי הפעילות העיקריים של רשות מקומית או בתחום המשפט הציבורי"
בחינת כישורי העותר אינה מצביע ה על ניסיון מעשי משמעותי בעריכת דין וגם לא על בקיאות וניסיון בתחום הפעילות של הרשות המקומית. עיון בתיקים שבהם ייצג כנגד המועצה מלמד כי התיקים למעט אחד נסתיימו בפשרה ובתיק היחיד שאתו התמודד עד הסוף הפסיד. (שם מדובר בתביעה במישור החוזי שהנו פלח אחד בלבד מתחום פעילותה של הרשות המקומית).
כן נטען כי אין לקבל את טענת העותר בדבר הצעתו לקבלת שכר מופחת . שיקול זה אינו רלוונטי ואינו נכלל בגדר השיקולים הנשקלים על ידי הוועדה . כמו כן נטען כי היו עו"ד נוספים שהתמודדו שהציעו סכומים נמוכים ואף על פי כן הם לא הומלצו על ידי וועדת האיתור. אמנם ס' 10 לחוזר קובע כי בבוא הוועדה לגבש את המלצותיה תיתן וועדת האיתור את הדעת בין היתר גם לפרמטרים המפורטים בסעיף זה לרבות שכר הטרחה המוצג . אולם, ס'10.1(2) קובע שהוועדה תקבע מהו המשקל שיינתן לשכר הטרחה במסגרת שכלול הפרמטרים השונים. שכר הטרחה אינו הפרמטר היחידי במיוחד על רקע העובדה שהצעת העותר מבחינת השכר דומה להצעותיהם של עוד 7 מועמדים מתוך 14 שרואיינו על ידי הוועדה.
כן נטען כי גם אם שגתה הוועדה שלא נתנה שיקול אחוזי לפרמטר שכר הטרחה הרי שעדיין פרמטר זה אינו היחיד ואין בכך כדי לקבל את הצעת העותר שעה שלא עמד ביתר הפרמטרים המכריעים והם שיקולי האיכות וכישורי המועמד.
כן נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי בהגשתה. תקנות בית המשפט לעניינים מנהליים קובעות כי עתירה כנגד החלטה של רשות מקומית ובכלל זה וועדת מכרז ים תוגש תוך 45 יום לכל היותר. יחד עם זאת נקבע כי יכול שיתקיים שיהוי גם אם הוגשה העתירה במסגרת תקופה זו שעה שעל פי נסיבות המקרה , הייתה צריכה להיות מוגשת קודם לכן. בעניינו, המלצות הוועדה נחתמו ביום 31.3.15 והמועצה הודיעה לעותר על כך שלא הומלץ במכתב ביום 5.6.15 דהיינו בחלוף 52 ימים מיום שנודע לעותר שהוא לא הומלץ ע"י הוועדה. מינוי של עו"ד עאדל לתפקיד לא היה בו כדי לשנות ממניין הימים שכן בעתירתו עותר העותר למנותו לתפקיד וסעד כזה נולד מיד עם היוודע דבר דחיית הצעתו. משום כך היה עליו להזדרז ולהגיש את העתירה בסמוך למועד בו ידע על דחיית הצעתו.
כן נטען כי כלל ידוע הוא בית המשפט לעניינים מנהלים לא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בה בנסיבות חריגות מקום שהחלטת הרשות חרגה ממתחם הסבירות.
עמדת המשיב 4 – משרד הפנים
לטענתו, עניינן של העתירות הוא במינוי יועץ משפטי חיצוני של מועצה, החלטה שאינה טעונה אישור משרד הפנים אלא כפופה לנוהל מינוי שפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/2014 .
לטענתו , דינה של העתירה להידחות על הסף ולגופה.
הפן העובדתי אינו בידיעת משרד הפנים. דינה של העתירה להידחות גם בשל אי מצוי הליכים והיותה של העתירה מוקדמת. העותר לא פנה לממונה על המחוז במשרד הפנים קודם לצירופו כצד לעתירה זו כך שהרקע העובדתי והשאלה שבמחלוקת טרם נבחנה על ידי הממונה וממילא לא ניתנה החלטה על ידו במסגרת סמכותו קרי, טרם התקבלה החלטה אותה ניתן להעמיד לביקורת בית המשפט.
בשתי העתירות לא מבוקש כל סעד מהמשיבה ולא נתקפת כל החלטה שלה ועל כן יש לדחות את העתירה נגדה.
אדון להלן בטענות הצדדים ותחילה בטענות המקדמיות .
שיהוי
המשיבים ציינו את חל וף התקופה מיום החלטת הוועדה 31.3.15 ומהיום שבו המועצה הודיעה לעותר על כך , 16.4.15 ( המכתב צורף לתגובת המשיבים ואישור שליחת פקס ), ועד הגשת העתירה ביום 5.6.15 .
העותר השיב לטענה זו בעיקרי הטיעון מטעמו כי במכתב מיום 16.4.15 לא נ כתב כי הצעת העותר אינה עומדת בתנאי הסף כפי שנטען בעתירה. כמו כן תחילה מונה לתפקיד עו"ד גאבר שוויתר על זכייתו ובעקבות הוויתור, המתין העותר עד לקבלת החלטה חדשה ועל כן בנסיבות המקרה אין מדובר בשיהוי.
ענייני מכרזים נמנים עם עניינים שבהם תקופת ה שיהוי קצרה בהרבה מ-45 ימים ואינה עולה על המינימום הנדרש לשם הכנת והגשת העתירה. הטעם לכך נעוץ במהותו של השיהוי כאמצעי למניעת פגיעה בצדדים אחרים. " לא חלוף הזמן כשלעצמו הוא המכריע אלא העובדה שעניין זה גרם לשינוי נסיבות ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה והן של הציבור בכללותו הן של הרשות המנהלית והן של צדדים אחרים ". (ע"א 6365/00 בר אור נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פ"ד נו (4)38).
מכאן שמדובר במקרה דנן באי הגשת העתירה בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת עתירה מנהלית , 45 יום , שלאחריו לא ניתן כלל להגיש עתירה, ללא קשר לשיהוי, אלא יש צורך בהגשת בקשה להארכת מועד ולפרט טעמים מיוחדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
כמו כן איני מקבל את עמדת העותר כי בשל כך שבינתיים, לאחר שקיבל את ההודעה על דחיית מועמדותו, מונה עו"ד גאבר לתפקיד וכי הוא המתין להחלטה חדשה כמצדיקה השתהותו בהגשת העתירה. הסעד שנתבקש בעתירה היה למנותו לתפקיד יועץ משפטי וסעד ז ה נולד עם היוודע דבר דחיית ההצעה. ברי כי אין בין מינוי עו"ד גאבר וההמתנה להחלטה לאחר שהודיע האחרון כי אינו מעוניין בתפקיד ובין הגשת העתירה דנן דבר שכן , העותר לא יכול היה לפתח ציפייה סבירה שאחרי הודעת עו"ד ג'אבר הוא יהיה זה שייבחר לתפקיד, נוכח ההודעה שכבר קיבל על דחיית מועמדותו .
לאור האמור, אני קובע כי העתירה הוגשה שלא במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק , 45 ימים , וללא שניתנה כל אורכה על ידי בית המשפט ורק משום כך יש לדחות את העתירה.
למעלה מהצורך, לאחר בחינת טענות הצדדים יש לדחות את העתירה גם לגופה.
טענת העותר כנג ד החלטת הוועדה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף .
ס' 7.1 לחוזר מנכל ס' (ע/1 ) קובע תנאי כשירות ופסלות ליועץ משפטי קובע :
" לא ימונה אדם ליועץ משפטי חיצוני קבוע של רשות מקומית, אלא אם מתקיימים לגביו שני התנאים הבאים :
א. הוא עורך דין , בעל ניסיון מעשי מוכח בעריכת דין שלא יפחת מחמש שנים.
ב. הוא בעל בקיאות וניסיון מוכח באחד או יותר מתחומי פעילותה העיקריים של רשות מקומית או בתחום המשפט הציבורי". ( הדגשה שלי י.א).
גם בס' 4.1-4.2 להזמנה להציע הצעות שצורפה לעתירה נכתב במפורש כי המועמד נדרש להיות עו"ד, בעל ניסיון מוכח בעריכת דין שלא יפחת מחמש שנים באחד או יותר מתחומי פעילות העיקרית של הרשות המקומית וזאת מבלי לגרוע מכלליות יתר התנאים והדרישות המפורטים במסמכי המכרז .
תנאים אלה נותנים בידי וועדת האיתור מרחב רב של שיקול דעת.
על פי פרוטוקול וועדת הבחינה למכרז 2/2015 ( צורף לעתירה ) הוצהר על ידי עו"ד חיר כך :
"המשרד, שלי במג'אר , אני עו"ד 13 שנה, עוסק במשפט אזרחי, פלילי, מייצג ביטוח לאומי כעורך דין חיצוני בוועדות הערעורים , נזקי גוף ייצגתי ביטוח לאומי באלפי תיקים.
לא יצגתי מועצות , היו לי תביעות נגד מועצות .
חבר בבית הדין המשמעתי המחוזי במחוז צפון ". (הדגשה בקו שלי י.א ).
בדיון מיום 8.9.15 שב וטען עו"ד חורי כי הוא מייצג את הביטוח הלאומי שעליו חלים כללי המשפט המנהלי ויש לו ניסיון רב . כמו כן טען ש ניהל הליכים נגד המועצה וניהל תיקי חוזים (פרוטוקול הישיבה בעמוד 6).
האם יש בהחלטה זו חריגה ממתחם הסבירות ?
סבורני כי החלטת הוועדה לא חורגת ממתחם הסבירות. הוועדה בחנה את הקריטריונים שנקבעו על פי החוזה ובמסגרת שיקול הדעת שניתן לה קבעה כי אין העותר עומד בתנאי הכשירות ואין לו את הניסיון הספציפי בייצוג מועצות מקומיות/ בדיני השלטון המקומי וקביעתה סבירה היא.
טענה זו הייתה יכולה להישמע, אילו היו עומדים בפני הוועדה העותר ומספר מועמד ים מצומצם שניסיונם פחות מכך . ברם, משעמדו בפניי הוועדה מועמדים רבים שלהם יש ניסיון רב בתחום הייעוץ לרשויות מקומיות זכאית הוועדה הייתה לעשות סינון זה.
כמו כן יש לדחות את טענת העותר כי היה על הוועדה לנמק את החלטתה. חובת ההנמקה אמנם קיימת במשפט המנהלי אך אינה רחבה כחובת ההנמקה החלה על בית המשפט. במקרה דנן פרטו תנאי הסך הנדרשים ובהחלטת הוועדה נקבע כהנמקה כי עו"ד חיר אינו עומד בתנאים אלו. די היה בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה.
על כן אני קובע כי הוועדה הפעילה את שיקול הדעת לאחר בירור העובדות הנוגעות לעניין, מתוך בחינת טעמים עניינים ועל בסיס בדיקה אמיתית.
הלכה היא כי אי עמידה בתנאי סף מהווה בדרך כלל פגם מהותי שיוביל לפסילת ההצעה ( ראה בג"צ 466/82 עוזר נגד רובננקו נ' עיריית רמת גן פ"ד ל"ז (1)697 ) ומכאן שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה עת פסלה את הצעת העותר נוכח אי עמידה בס' 7.1 לחוזר.
האם נשקלה הצעת שכר הטרחה המופחת של העותר .
בס' 10 (ה) לחוזר מנכ"ל (ע/1 ) נקבע כך :
"אפשרה הרשות המקומית, בהתאם לס' 12.1 להציע הנחה או תוספת לשכר הטרחה שנקבע על ידה, תקבע הוועדה מהו המשקל שיינתן לשכר הטרחה בשכלול הפרמטרים השונים , באופן שיבטיח משקל מירבי לשיקולי האיכות " (הדגשה בקו שלי י.א ).
על פי לשון ה סעיף, משקלה של הפחתה בשכר הט רחה הינו מועט ואין בהפחתה כשלעצמה כדי להבטיח בחירה. יותר מכך, נראה כי נוסח הסעיף בה להזהיר את הוועדה כי על אף קיומה של הפחתה בשכר הטרחה עליה לתת משקל מרבי " לשיקולי האיכות ". משמע , הסעיף מגביל את המשקל שיש ליתן לשכר הטרחה.
על כן משנמצא כי עו"ד חיר אינו עומד בתנאי הסף של ניסיון מוכח, היינו כי הצעתו אינה בעלת משקל מבחינת שיקוליי איכות, ממילא לא היה בקביעת משקל לעניין ההפחתה כדי להועיל לו.

יתר על כן.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היו מועמדים נוספים שהציעו הצעות דומות וגם הם לא נבחרו על ידי הוועדה. אם כן , קביעת שכר הטרחה אינו הפרמטר היחידי במיוחד על רקע העובדה שהצעת העותר מבחינת השכר דומה להצעותיהם של עוד 7 מועמדים מתוך 14 שרואיינו על ידי הוועדה. נראה כי הועדה הזהירה עצמה לעניין המשקל הראוי להצעות הפחתה כאמור.
מה גם שכפי שעולה מפרוטוקול הוועדה כי הוועדה נתנה משקל מרבי לניסיון ולבקיאות של העותר בתחום השלטון המוניציפלי משמע לשיקולי איכות כפי שנדרש ממנה בס' 10(ה) לחוזר ועל כן היא פעלה על פי החוזר ועל פי שיקולים סבירים.
העותר הלין בעתירתו כנגד בחירתו של עו"ד עאדל עלי וטען כי נפלו פגמים בבחירה זו על ידי הוועדה ועל כן ברי כי היה עליו לצרף את עו"ד עלי כמשיב בעתירה , על מנת שהאחרון ישיב לטענות נגדו. מוכן אני לקבל כי פגם זה נרפא כתוצאה מאיחוד הדיון שבמהלכו ניתנה לעו"ד עלי הזדמנות להשיב לטענותיו של עו"ד חיר כלפיו.
ברם, היה על העותר לצרף לעתירתו את המציעים הנוספים שהצעתם נדחתה שכן היה עליו להוכיח כי הצעתו וכישוריו טובים יותר משלהם וליתן להם הזדמנות לטעון ולהשיב לטענה זו. תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לענייני מנהלים (סדרי דין ) תשס"א-2000 קובעת , כי יש צורך בצירוף מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. הדבר מהווה נימוק נוסף לדחיית העתירה שכן תקנה 6(ב) לתקנות הנ"ל קובעת כי בית המשפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון , להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי.
לסיכום, לא מצאתי פגם כלשהוא בהחלטת המשיבים בנוגע לעו"ד חיר המצדיק התערבות בית משפט זה , הנ עשית במקרים חריגים ממילא ועל כן נדחית עתירתו.
העותר ישלם למשיבים 1-3 יחדיו, הוצאות בסכום כולל של 5 ,000 ₪.
העותר ישלם למשיבה 4 הוצאות בסכום כולל של 5 ,000 ₪.

דיון בעתירת עו"ד עאדל עלי עת"מ 53251-05-15
טענות העותר
בעתירה מתבקש בית המשפט להצהיר כי העותר זכה במכרז לכהן כיועמ"ש חיצוני של המועצה המקומית מג'אר כדין וזאת בהסתמך על המלצת וועדת האיתור ועל כתב המינוי שקיבל מראש המועצה ביום 12.5.15 וכי דין מכתב הביטול להתבטל שכן הוצא בחוסר תום לב ומשיקולים זרים.
לטענת העותר , לא היה כל תנאי במכרז שמייעד את התפקיד לתושב המקום כפר מג'אר ולבטח אין להניח כי קיים תנאי נסתר כזה לאחר שפורסמו התוצאות, דבר שעומד בסתירה לדין ולהלכה הפסוקה. לטענת העותר, לאחר קבלת המינוי פרסם ראש המועצה את דבר החלטתו והחל נגדו ונגד העותר מסע זעם ותלונות מחמת העובדה המועצה אינה מעסיקה תושבי המקום. למכרז היועמ"ש התמודדו 5 עורכי דין תושבי הכפר שלא עמדו בתנאי הסף כפי שעולה מפרוטוקול וועדת האיתור למעט אחד שעמד בתנאים, נבחר וחזר בו.
עקב הלחץ, ביטל ראש המועצה במכתבו למבקש ביום 20.5.15 את המי נוי על סמך נימוקים בלתי מבוססים.
לטענת העותר, וועדת האיתור המליצה עליו לאחר שזו התרשמה מניסיונו ומהצעתו ומהמסמכים שהוגשו לוועדת האיתור שכן העותר עוסק בתחום השלטון המקומי שנים רבות. משקבעה וועדת האיתור אשר קבעה לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים , אין לראש מועצה כל סמכות לבטל את המלצותיה או לשנות מהם והוצאת כתב המינוי חוסה תחת חזקת תקינות מעשה המינהל.
לטענתו, ביטול המינוי על ידי ראש המועצה אינו חוקי ונעשה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי שכן ראוי היה כי בטרם נקט ראש המועצה בהליך כלשהו נגד העותר היה עליו לזמנו לשימוע , לשטוח את טענותיו. העדר שימוע כדין פוסל את החלטת ראש המועצה לבטל המינוי שכן בהחלטה דבק פגם מהותי היורד לשורש העניין.
כן נטען כי ביטול המכרז יעשה במקרים חריגים שכן הכלל הוא שיש לקיים זכיה על פי מכרז.
לטענתו, אין שחר לנטען במכתב הביטול לפיו , היקף עבודתו של העותר כיועץ משפטי חיצוני של בית ג'אן הינו בהיקף של משרה של ימה שכן על פי תנאי חוזה ההתקשרות היקף עבודתו פחות מ-1/4 משרה בלבד שכן, מדובר בהתחייבות עבודה ליום אחד. כמו כן האמור במכתב הביטול כי עבודתו של היו עמ"ש אצל המשיבה 1 הינו במשרה מלאה (100% ) אינו נכון שכן הוא לא היה חלק מפרסום המכרז ומתנאיו.
עוד נטען כי העותר אינו יועמ"ש מ"מ ירכא מיום 1.9.14. למ"מ ירכא מונה יועמ"ש זמני עו"ד מוניר רמאל ועבודתו של העותר מתמקדת במספר תיקים שמטופלים על ידו עד לפרסום תוצאות ועדת האיתור שמונתה לבחירת יועמ"ש חדש למ"מ ירכא ועל כן בעת הגשת מועמדתו של העותר כיהן כיועמ"ש ברשות אחת בלבד ועניין זה עלה בפני וועדת האיתור במסגרת ראיון בוועדה.
גם החלת ס' 4 לחוק הרשויות המקומיות כאמור בס' 5 למכתב, לאחר שוועדת האיתור דנה בו הינה בבחינת עקיפה להמלצת הוועדה שכן הדבר היה חלק מחוזר המנכ"ל וחלק מהפרסום. כיום לאחר שתוצאות והמלצות הוועדה לא מקובלות על ראש המועצה הוא מסתתר אחרי סעיף זה שמתייחס לעובד הרשות ואינו חל במקרה דנן.
כן נטען כי החלטת המשיבים לבטל המינוי לאחר זכייה במכרז הינה החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית. לחלופין, נטען כי ביטול המינוי הוא בבחינת הפרת הבטחה מנהלית שקיבלה ביטוי בכתב על ידי מי שמוסמך לכך.
לטענת העותר, הוא פעל בתום לב ותוך הסתמכות על מכתב המינוי תוך היערכ ות לקבל את תפקידו בתחילת 1.6.15 וכי עצם ביטול המינוי פוגע באופן משמעותי באינטרס ההסתמכות של העותר.
טענות המשיבים 1-2
על פי תקנה 6 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהלים (סדרי דין )תשס"א -2000 (להלן :"התקנות המנהליות") היה על העותר לצרף לעתירה כי מי שעלול להיפגע ממנה קרי , את המתמודדים שהתמודדו על התפקיד והציעו הצעות לוועדה ובית המשפט רשאי בכל שלב להורות על מחיקת העתירה אם לא צורף משיב ראוי. במקרה דנן , נוכח החלטת המשבים לפרסם מכרז חדש, המתמודדים האחרים יפגעו ככל שלא יפורסם מכרז חדש וההתקשרות עם העותר תיכפה על המועצה ועל כן שומה היה על העותר לצרפם.
לגופה של ע תירה נטען כי יש לדחותה . העותר מלין כנגד העדפת תושב מג'אר ומדיניות העדפת בני הכפר בבחינת " עניי עירך קודמים" איננה מדיניות פסולה אלא היא העדפה כשרה. לטענתם, באמצעות וועדת הבחינה ביקשו הם לבחון את ההצעה המתאימה ביותר. בנסיבות אלה , לא מצאה המועצה לנכון כי המציעים יהיו דווקא בני הכפר ובהתאם לשיקול זה לא נכתב בתנאי המכרז ולא נשקל בין יתר שיקולי הוועדה או כשיקול רלוונטי.
לטענת המשיבים, העותר הציג מידע רלוונטי להתאמתו לתפקיד באופן שגוי. להסתרת המידע האמור הייתה השפעה מכרעת בנוגע לבחירתו כהעדפה שניה.
כן טענו המשיבים כי משהודיעה הוועדה כי הזוכה במכרז הינו עו"ד ג'אבר, מהווה הדבר קיבול של הצעתו והודעת הזכייה במכרז לעו"ד גאבר על ידי ראש המועצה, מ שכללת חוזה בין הרשות ובין עו"ד ג'אבר ועל כן מרגע זה פקעו אוטומטית כל ההצעות, לרבות הצעת העותר ופוקע המכרז בכללותו ועל המועצה המקומית לפרסם מכרז חדש , כיוון שעו"ד ג'אבר ויתר על התפקיד.
לחלופין נטען כי , אין זכות לעותר לכפות על המועצה קבלת שירות אישי ממנו אף שראש המועצה הוטעה לחשוב כי העותר מתאים לתפקיד. מקום שמדובר בטענות הקשורות להתקשרות החוזית, מקומן להתברר במסגרת הליך אזרחי ולא ניתן לאכוף את הסכם ההתקשרות גם נוכח האפשרות הקיימת ממילא להפסיק את כהונתו של כל יועץ משפטי במהלך תקופת ההתקשרות (כפי שנקבע בהוראות חוזר מנכ"ל 2/14 ).
כן נטען כי העותר אינו עונה על דרישות המכרז והוראות חוזר מנכ"ל וככזה איננו מקיים תנאי סף של המכרז . לטענת המשיבים, במעמד הגשת ובחינת הצעת העותר לא התקיים בו תנאי הסף האמור בס' 4 לחוק הרשויות המקומיות ( יעוץ משפטי) תשל"ו-1975 שכן, הוא כיהן כיועץ משפטי של שתי רשויות מקומיות אחרות, בי ת ג'ן וירכא. עיון בעתירה (בס' 36 ו-37 ) מלמד כי העותר ממשיך לייצג באופן זמני את מ"מ ירכא עד לפרסום תוצאות וועדת האיתור שמונתה לבחירות יועמ"ש חדש.
בתשובתם המשלימה טענו המשיבים בעניין זה כי בהתאם לס' 4 לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) " יועץ משפטי של מועצה מקומית שאינו עובד המועצה, רשאי לשמש כיועץ משפטי של מועצה מקומית נוספת אחת שלא כעובד המועצה, ובלבד שהמועצות המקומיות שבהן הוא מועסק הסכימו לכך ...".משנודע לראש המועצה כי מכתבו בדבר מינוי העותר הוצא קודם זמנו , שעה שלא נתקבלה החלטה מטעם מועצת מג'אר נוכח הסעיף הנ"ל , הוא מיד הודיע לעותר על ביטול המינוי.
לטענתם, ללא הסכמת שתי המועצות אין כל נפקות להחלטת ראש המועצה המאשרת את המינוי של העותר כיועץ משפטי מאחר שניתנה בהיעדר סמכות.
כן טענו בתשובתם המשלימה כי אין חולק כי העותר משמש כיועץ משפטי במועצה המקומית בית ג' אן. באשר לטענת העותר כי מדובר בייצוג מ"מ בית ג'אן בהיקף קטן מ-50% ומשכך לא נדרשת הסכמת שתי הרשויות המקומיות כמצוות חוק הייעוץ המשפטי והחוזר, התמוה הוא , כי העותר מודד את היקף משרתו לפי מספר הימים בשבוע בהם הוא יידרש להתייצב במשרדי המועצה ולא כך הדבר. עיון בהסכם ההתקשרות עם מועצה מקומית בית ג'אן מגלה כי תפקיד העותר כולל את "כל השירותים המשפטיים השוטפים והמיוחדים הדרושים למועצה מכל סוג שהוא ,הקשורים בעבודת המועצה ובסמכויותיה על פי דין ובכלל זאת בין היתר ...". הגדרת התפקיד היא רחבה ומחייבת וכוללת כל שירות משפטי . אף לגבי ימי הנוכחות במועצה , נדרש העותר להתייצב בנוסף ליום קבוע אחד, לכל ישיבות מליאת המועצה. לא ברור כיצד העותר הגיע למסקנה כי מדובר בהיקף משרה קטן ממחצית . על כן גם בתנאי סף זה לא עמד העותר.
לבסוף, נטען כי היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטה או בשיקול דעתה של רשות מנהלית מצומצם. המשיבים הוכיחו כי ההחלטה לביטול המינוי נכונה ומוצדקת וכן ההחלטה לפרסם מכרז חדש הינה החלטה סבירה ואין להתערב בה.
עמדת משיב מס' 3 משרד הפנים – המשיב 3 חזר על עמדתו בעתירת עו"ד חיר כי יש לדחות את העתירה .
תשובת העותר לתגובת המשיבים
העותר חזר על טענותיו.
לטענת העותר יש לדחות את טענת המשיבים לפיה, משנבחר עו"ד גאבר פקעה הצעת העותר והשתכלל חוזה ועל כן יש לפרסם מכרז חדש . טיעון זה נכון מקום שוועדת המכרזים הייתה ממליצה על עו"ד ג'אבר כמועמד יחיד אולם הוועדה המליצה של שני מועמדים , ומ שדחה הראשון את המינוי, עוברת הזכות לעותר לקבל את המינוי בהיותו האדם השני שהומלץ על ידי הוועדה.
לטענת העותר , ס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי, מדבר על יעוץ משפטי בשתי רשויות להבדיל מייצוג שתי רשויות , בעוד שהחוק והחוזר מגבילים את המועמד לייעץ אך ורק בשתי רשויות אין כל הגבלה על כמות המועצות שניתן לייצגן ויש להבחין בין השניים. בענייננו העותר הן בקורות חייו ( נספח 5 לעתירה) והן בפני וועדת האיתור (נספח 6 לעתירה) ציין כי הוא משמש יועץ משפטי למועצה המקומית בית ג'אן ואילו למועצה המקומית ירכא החל מחודש 9/14 אינו משמש יועץ משפטי אלא מייצג באופן זמני. על כן העותר אינו מכהן כיועץ משפטי בשתי רשויות כטענת המשיבים אלא בשל רשות אחת והיא מ"מ בית גאן . הגם שאין בחוק הגבלה כלשהי על מס' הרשויות המיוצגים על ידי המועמד.
עוד נטען כי לא נאמר בשום מקום במכרז ולא בפני וועדת האיתור ולא בהסכם כי היקף העבודה במכרז הי יעוץ המשפטי למשיבה הינו 100% משרה. הטענה כי מדובר בהיקף משרה של 100% נולדה רק לצורך ביטול המינוי ולא צוינה בהסכם או בתנאי המכרז.
באשר לתגובה המשלימה שהוגשה על ידי המשיבים טען העותר, כי בהתאם לחוזר המנכ"ל, הסמכות למינוי יועמ"ש הינה לראש הרשות ולא למועצה ואכן הוא השתמש בסמכותו הנ"ל ומינה את העותר. ראש המועצה אינו זקוק לאישור המליאה ( על פי ס' 9.5 לחוזר נקבע כי הוועדה תמליץ בפני ראש הרשות המקומית על מינויו של אחד המועמדים וכן סעיף 11.1 לחוזר ). כן נטען (בנוגע לביטול מינויו של עו"ד ג'אבר) כי לא נקבעה הוראת חוק בדבר בטלות מינוי בהעדר אישור של המועצה ועל כן הסמכות לבטלות מינוי היא של ראש המועצה.
דיון
לענייננו רל וונטיים, חוק הייעוץ המשפטי והוראות חוזר מנכ"ל מס' 2/14 (להלן :" החוזר") (סומן ע/1) .
ס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי קובע כי:
"יועץ משפטי של מועצה מקומית שאינו עובד המועצה, רשאי לשמש כיועץ משפטי של מועצה מקומית נוספת אחת, שלא כעובד המועצה ובלבד שהמועצות המקומיות שבהן היה מועסק הסכימו לכך ומתקיימים התנאים האמורים בפסקאות (1) עד (4) של סעיף 5 ". (הדגשות בקו שלי- י.א ).
התנאים בס' 5 לחוק הייעוץ המשפטי הינם כדלקמן:
"1. היקף משרתו במועצה המקומית אינו עולה על מחצית .
2. אין בעבודת החוץ כדי להפריע לתפקידו כעובד המועצה המקומית .
3. אין בה משום התחרות בלתי הוגנת עם מי שאינו עובד המועצה המקומית.
4. אין בה כדי ליצור התקשרות בין העובד לבין אדם, תאגיד או מוסד העומדים במגעה כספי מסחרי או ענייני עם המועצה המקומית." (הדגשות בקו שלי- י.א ).
בס' 7 (ו) לחוזר מנכ"ל (ע/1) נקבע כך :
"לא ימונה אדם ליועץ משפטי חיצוני קבוע אם הוא משמש כיועץ משפטי של שתי רשויות מקומיות אחרות , או משמש כיועץ משפטי כיועץ משפטי ברשות מקומית אחרת והעסקתו ברשות המקומית, ככל שתאושר, לא תעמוד בסייגים שנקבעו בס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי".
סבורני כי יש לדחות את טענת המשיבים, כי אין די בהחלטת ראש המועצה בדבר מינוי העותר ויש צורך גם בקבלת הסכמת המועצה , דבר שלא נעשה כאן ומשום שלא המועצה אירה, החלטת ראש המועצה ניתנה בחוסר סמכות.
בהתאם לחוזר (ע/1) הסמכות למינוי יועמ"ש הינה לראש הרשות ולא למועצה ואכן הוא השתמש בסמכותו הנ"ל ומינה את העותר. ראש המועצה אינו זקוק לאישור מליאת המועצה לצורך בחירת מועמד מתוך צבר המומלצים על ידי הוועדה שכן , על פי ס' 9.5 לחוזר נקבע כי הוועדה תמליץ בפני ראש הרשות המקומית על מינויו של אחד המועמדים וכן ס' 11.1 לחוזר קובע כי אם החליט ראש הרשות המקומית שלא לקבל את החלטת הוועדה ולמנות אחר מבין המועמדים שנבחנו על ידי הוועדה עליו לנמק זאת בכתב .
ס' 14 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 קובע כך :
"

14. הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו". (הדגשה בקו שלי י.א ).
כך גם החלטתו לבטל את המינוי נעשתה בסמכות שכן זו נכללת בגדר סמכותו לעשות את המינוי.
מכאן שלראש המועצה הייתה סמכות למנות את העותר ולבטל את המינוי שכן הוא מוסמך לבחור מועמד מבין המועמדים שוועדת האיתור מצאה שהם מתאימים וכך עשה.
את הסכמת המועצה היה עליו לקבל לטעמי, בעניין אחר, לאחר שבחר מועמד מתוך צבר המועמדים שנמצאו מתאימים על ידי וועדת המכרזים מקום שהמועמד כבר משמש כ יועץ משפטי במשרה מלאה במועצה אחרת בהתאם לתנאי ס' 4 ו-5 לחוק הייעוץ המשפטי (ובהנחה שהיקף משרתו במועצה השנייה אינו עולה על מחצית) ועל כך ארחיב בהמשך.

האם פג המכרז לאחר בחירת עו"ד גאבר, ומשויתר זה על התפקיד, האם היה צורך במכרז חדש?
ל טענת המשיבים , משבחר ראש המועצה בעו"ד ג'אבר תחילה, מדובר בהצעה, של ראש המועצה, וקיבול מצד עו"ד ג'אבר, שמשכללות חוזה בין המציע לניצע ועל כן המכרז פג ויש לקיים מכרז חדש וזאת מבלי לעבור לבדיקת המועמד השני (עו"ד עאדל) שהומלץ על ידי הוועדה.
סבורני כי אין בסיס לטענה זו. ראשית, אינני מוצא שיש חשיבות לשלב שבו עו"ד גאבר ,המועמד הראשון שהומלץ על ידי הוועדה, ויתר על התפקיד (האם לפני שקיבל את כתב המינוי או אחרי ?) משום שהמועמד השני שהוועדה מצאה כמתאים על פי כישוריו ונתוניו, נבחר גם הוא ע"י הועדה הממליצה באותו מכרז ונמצא לכאורה מתאים. נכון היה על כן, למצות תחילה את רשימת המועמדים שבחרה הוועדה בטרם יפורסם מכרז נוסף וכך נהג ראש המועצה. מבחינה זו, לא חרג מסמכותו.
עם זאת, חרף החלטתי כי ראש המועצה נהג בסמכות אני סבור כי יש לפסול את המכרז מטעם אחר, ולערוך מכרז חדש, כיוון שאחד התנאים להעסקת יועץ משפטי חיצוני קבוע (על פי תנאי החוזר שהנו חלק בלתי נפרד מתנאי המכרז ) לא התקיים במקרה דנן בין תנאי המכרז מלכתחילה .
ס' 4 לחוזר קובע :"לא ימונה יועץ משפטי חיצוני קבוע לרשות מקומית אלא לפני נוהל זה ".
ס.8.1 לחוזר קובע כך :
"8.1 החליטה הרשות המקומית על רצונה להתקשר עם יועץ משפטי חיצוני קבוע תפרסם הרשות המקומית הודעה על כך ...
8.3 ההודעה כאמור בסעיף 8.1 תכלול את הנתונים הבאים:
8.3.1 ההיקף המשוער של העבודה". ( הדגשה שלי י.א).
בס' 3 לה זמנה להציע הצעות (בתנאי המכרז) אשר צורפה לעתירה פורטה הגדרת התפקיד כך:
"עוה"ד יידרש ליתן למועצה את כל השירותים המשפטיים השוטפים והמיוחדים הדרושים למועצה , מכל סוג שהוא, הקשורים בעבודת המועצה ובסמכויותיה על פי דין , ובכלל זאת בין היתר, השירותים המשפטיים המפורטים בחוזר בחוק בהסכם".
בתנאי המכרז פורטו הנושאים ותיאור העבודה באופן כללי אולם , לא פורט היקף המשרה כפי שמתחייב על פי ס' 8.3 לחוזר מנכ"ל.
חיזוק לכך כי מלכתחילה לא נתנה המועצה דעתה לעניין זה, ניתן למצוא בס' 2 למכתבו של ראש המועצה מיום 20.5.15 בו ביטל את מינוי העותר:
"2. מסתבר כי היקף עבודת כב' ב מועצה בית ג'אן הוא בשיעור מלא (גם יועץ משפטי וגם מייצג) והיקף העבודה במועצת מג'אר גם כן אמור להיות בשיעור מלא.
3. לפיכך מבחינה חוקית אינך יכול לשמש יועצה המשפטי של מועמת מג'אר ואסור למועצה לאשר את מינוייך". (הדגשות בקו שלי י.א ).

העובדה כי ראש המועצה השתמש במונחים כגון " מסתבר" וכן "אמור" במכתב זה מעידות על כך שבתנאי המכרז שפורסמו, כלל לא היה ברור מהו היקף המשרה המוצע .
המועצה בפרסום המכרז לא נתנה דעתה להיקף המשרה ושמה ליבה לכך, לאחר המכרז כפי שמעיד מכתב ראש המועצה ובכך פעלה שלא בהתאם לחוזר המנכ"ל שהנו חלק בלתי נפרד מתנאי המכרז.
מטעם זה יש לפרסם מכרז חדש למען השקיפות וכדי שהמתמודדים ידעו לכלכל את צעדיהם ולכלול בו את היקף המשרה ( היקף מלא/ חלקי / באילו אחוזי משרה ).
מסעיף 4 (1) לחוק הייעוץ הקובע כי מקום בו היקף המשרה אינו עולה על מחצית, יכול המועמד לעבוד ברשות מקומית אחרת (באישור המועצות שתיהן) , למדים אנו כי מקום בו עולה היקף המשרה על מחצית, אין המועמד רשאי לעבוד ברשות אחרת כלל.
נוכח העובדה כי לפי תנאי המכרז במקרה דנן, לא ידוע היה מהו היקף המשרה לא ברור כלל אם נדרש אישור המועצה למינוי , או שהעסקת העותר אינה אפשרית כלל כי העסקת העותר הנה במשרה מלאה כפי שטוען ראש המועצה בדיעבד, במכתבו מיום 20.5.15 ( מכתב ביטול המינוי ) וכפי שנקבע בס' 4 ו-5 לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי ) תשל"ו -1975 שהובאו לעיל.
על כן בכל טענות העותר (לפיהן הוא אינו ע ובד במועצת בית ג'אן במשרה מלאה ועל כן עומד בתנאי ס' 4 ו-5 לחוק הייעוץ המשפטי ויתר טענותיו בעניין זה ) והמשיבים (כי העותר אינו עומד בתנאי ס' 4 לחוק הייעוץ המשפטי שכן הוא עובד משרה מלאה במועצת בית ג'אן ואמור גם במועצה מג'אר לעבוד במשרה מלאה) בע ניין חלות סעיף זה, לא ניתן להכריע כלל, נוכח אי פרסום היקף המשרה.
הלכה היא כי ביטול הליך מכרזי או מעין מכרזי ופרסום אחר תחתיו איננו דבר שייעשה בנקל {ראה: עע"ם 6145/12 עיירית נצרת עילית נגד זאב הרטמן (מאגר משפטי נבו )} עם זאת , במקרה זה, לאור הפגם המהותי שנפל במכרז כמפורט לעיל, ראוי להורות על עריכת מכרז חדש, כאמור, תוך שיפורט בין תנאי המכרז באופן שאינו משתמע לשני פנים, היקף המישרה.

סוף דבר
העתירה נדחית .
העותר ישלם למשיבים 1-3 יחדיו, הוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.
העותר ישלם למשיבה 4 הוצאות בסכום כולל של 5 ,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.