הדפסה

חשמל פ.אלאמין בע"מ נ' נאסר חמיד

בפני
כב' השופטת ג'ני טנוס

תובעת

חשמל פ.אלאמין בע"מ
ע"י עו"ד עלא קסום

נגד

נתבע

נאסר חמיד
ע"י עו"ד סאהר גנדור

פסק דין

ראשיתו של ההליך שבפניי בבקשה אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע ששה שטרי חוב בסכום כולל של 11,600 ש"ח , חמישה מתוכם הם על סך של 2,000 ש"ח כל אחד, והשטר החמישי על סך של 1,600 ש"ח (להלן – "השטרות").

נתוני רקע וגדר המחלוקת:
אין חולק כי השטרות הנ"ל נחתמו ונמסרו לטובת התובעת בידי מר אסמעיל עבאס בתור עושה השטר, להבטחת תשלום חוב בגין מוצרי חשמל אשר נרכשו על ידו מבית העסק של התובעת (להלן – "החייב העיקרי").

הנתבע הוא דודו של החייב העיקרי, ומי שנטען לגביו כי חתם על השטרות כערב לפירעונם, יחד עם ערב נוסף, מר יוסף ג'ריס.

מאחר שהחייב העיקרי לא שילם לתובעת את התמורה המתחייבת ממנו בגין המוצרים אשר רכש, הוגשו השטרות לביצוע נגדו ונגד שני הערבים.

הדיון בתיק דנן נסב על שאלה אחת והיא: האם הנתבע חתם כערב לפירעון השטרות. בעוד התובעת טוענת כי הנתבע חתם כערב לפירעון השטרות וסילוק חובו של החייב העיקרי, שהוא כאמור אחיינו, מכחיש הנתבע בתוקף כי חתם או הסכים לחתום כערב ל פירעון השטרות וטען כי החתימה הנחזית להיות שלו אינה חתימתו.

חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט:
לאור המחלוקת הספציפית הנוגעת לאותנטיות של החתימה ובהסכמת הצדדים, מונתה מומחית מטעם בית המשפט להשוואת כתב יד, הגב' תמי כבירי. המומחית בדקה את החתימה שעל גבי השטרות תוך השוואתה לדוגמאות החתימה שנחתמו בפניה על ידי הנתבע. בסוף בדיקתה הגיעה המומחית למסקנה, כי אין התאמה בין החתימות השנויות במחלוקת שעל גבי השטרות לבין דוגמאות החתימה אשר נעשו בפניה, שמשמעותה לפי הרשום בחוות דעתה, כי "נמצאו ניגודים בסיסיים בין הכתב השנוי במחלוקת לבין הכתב שבדוגמאות ונדחית, אפוא, האפשרות שנכתבו על ידו. עם זאת, מאחר שניתן להתבסס רק על הדוגמאות שנתקבלו (תיאורטית לא נראו כל אפשרויות הכתיבה של הכותבים) לכן, לא ניתן לקבוע באופן מוחלט את שלילת הזיהוי".

לפי האמור בחוות הדעת, ההסתייגות הנ"ל הועלתה בעקבות בקשתה של המומחית לקבל לידיה דוגמאות חתימה של הנתבע מאותה שנה בה נחתמו השטרות , אך לא קבלה דבר לידיה בתואנה כי לא קיימות דוגמאות כאלו היות והוא נוהג לחתום את שמו בשפה העברית, בעוד שהשטרות חתומים על ידי ציון השם בשפה הערבית.

התובעת לא השלימה עם התוצאה אליה הגיעה המומחית וביקשה לחקור אותה בבית המשפט, אך גם לאחר החקירה המומחית נותרה בדעתה כי אין התאמה כאמור, בכפוף למגבלה עמה התמודדה לגבי אי הימצאות דוגמת חתימה מהתקופה הרלוונטית.

בעקבות חקירת המומחית בבית המשפט עמדה התובעת על רצונה לנהל את תביעתה עד תום.

דיון והכרעה:
בדיון ההוכחות אשר התקיים לפניי העידו מנהל התובעת מר פוזי קסום, והעובד בעסק מר פאדי קסום. כמו כן העידו החייב העיקרי והערב השני אשר זומנו כעדי תביעה.

מטעם ההגנה העיד הנתבע בגפו.

לאחר שמיעת העדים נחה דעתי לקבל את התביעה, אך בטרם אפרט את נימוקיי אבקש לציין, כי לא בהרבה מקרים מזדמן לבית המשפט להיחשף לעדים כה בלתי אמינים ולא מהימנים, כשהכוונה היא לנתבע, החייב העיקרי והערב הנוסף.

לא אסתיר, כי עם קבלת חוות הדעת וגם לאחר חקירת המומחית בבית המשפט, נראו סיכויי התביעה כקלושים למדיי. אלא שחקירת החייב העיקרי ושני הערבים שינתה את התמונה מקצה לקצה.

החייב העיקרי מסר בעדותו כי רכש מאת התובעת מוצרי חשמל שונים לשם ניהול מועדון לילה ומסעדה בכרמיאל, ואולם העסק נסגר כעבור שלושה חודשים. הלה הוסיף, כי שילם לתובעת בעד חלק מהתמורה בכסף מזומן וכשלא הצליח לשלם את היתר חתם על השטרות לבדו. לדבריו, כל חלקו של הנתבע, שהוא דודו, התבטא בכך שהוביל את מוצרי החשמל ברכב המסחרי שלו, מבלי להיכנס אפילו לחנות של התובעת.

כבר בעדותו התגלו סתירות מסוימות בגרסתו של החייב העיקרי, שכן תחילה אמר כי בעקבות סגירת העסק שלו הוא לא מכר את המוצרים אשר רכש מהתובעת אלא השאיר אותם במקום, אך בהזדמנות אחרת טען כי מכר חלק גדול מהם והשאיר ברשותו רק חלק קטן. זאת ועוד, החייב העיקרי לא ידע להסביר הכיצד מתיישבת גרסתו אודות תשלום חלק מהתמורה לתובעת בכסף מזומן, הגם שאינו זוכר באיזה סכום מדובר, עם העובדה כי השטרות הם על כל סכום העסקה. באותו הקשר החייב העיקרי לא ידע להסביר, מדוע לא הגיש התנגדות לביצוע השטרות בטענה כי שילם כבר חלק מהחוב.

גם הערב הנוסף מר ג'ריס העיד בפניי וטען כי לא חתם על השטרות כערב לפירעונם. העד הוסיף, כי הוא מכיר את החייב העיקרי ואת הנתבע רק בפנים, ומעולם לא נכנס לחנות של התובעת.

דברי העד מר ג'ריס אינם עולים בקנה אחד עם דברי הנתבע בעדותו, עת אישר כי מר ג'ריס היה יחד עם החייב העיקרי וראה את שניהם יוצאים יחד מהחנות.

אף גרסת הנתבע אינה חפה מסתירות. כך למשל, בדיון ההוכחות העיד הנתבע כי ראה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל כשהיה בביתו מבלי לדעת מי הביאה הביתה, והוסיף כי אינו יודע מי חתם על אשור המסירה אודות קבלת האזהרה. לעומת זאת בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטרות הצהיר הנתבע כי ניגש בעצמו לסניף הדואר ביום 24/11/07, קבל לידיו את האזהרה, וחתם אודות קבלתה (סעיפים 6 ו-7 לתצהיר).

זאת ועוד, הנתבע נשאל בדיון של ההתנגדות מדוע לא טרח לזמן לעדות את אחיינו, החייב העיקרי, על מנת שיעיד כעד מטעמו, והנתבע השיב כי אינו עורך דין ואינו שוטר ולא ידע כי יש להביאו לדיון. ברם כשנשאל בחקירתו הנגדית בישיבת ההוכחות את אותה שאלה בדיוק , בחר הנתבע באופן תמוה להסתתר מאחורי אותה תשובה, אם כי בגיוון מסוים עת השיב כי אינו שוטר ואינו בית משפט, ושבית המשפט יזמין אותו, אף שידע כבר מהדיון הקודם כי יש לזמן עדים רלוונטיים, כגון החייב העיקרי שהוא ללא ספק עד מרכזי מבחינתו.

אין ספק שאי זימון החייב העיקרי למתן עדות בידי הנתבע, הגם שזומן בסופו של דבר על ידי התובעת, מותיר רוש ם שלילי ביותר לגבי אמיתות גרסתו, ובפרט שהחייב העיקרי הוא אחיינו ומצוי בקשר טוב עמו.

יתרה מזאת, הנתבע נשאל בדיון ההתנגדות האם ניסה לברר עם החייב העיקרי מי חתם במקומו על השטרות, והלה השיב כי לא התעניין בנושא ולא שאל אף אחד. רק מאוחר יותר הוסיף הנתבע כי שאל את אחיינו, החייב העיקרי, מי חתם במקומו, והאחרון אמר לו כי אינו יודע.

זה המקום לציין, כי החתימה המופיעה כחתימת מקבל האזהרה אינה דומה לדוגמת החתימה של הנתבע בפני המומחית, או לחתימה השנויה במחלוקת שעל גבי השטרות. ואולם, השוני המהותי בין החתימה שעל השטרות לבין החתימה על האזהרה, שלגביה הצהיר הנתבע בתצהירו כי הוא זה אשר חתם על האזהרה, היא הנותנת מדוע אין לייחס משמעות או משקל כלשהו לפער שבין החתימה השנויה במחלוקת שבשטרות לבין דוגמאות החתימה של הנתבע בפני המומחית. ובמלים אחרות, משהתברר כי הנתבע נוהג לחתום חתימות שונות בתכלית, אין עוד משמעות למסקנה אליה הגיעה המומחית בחוות דעתה.

כמובן, שגם חוסר האימון הטוטלי בגרסת הנתבע מ הווה נדבך חשוב לא פחות, מדוע יש לדחות את גרסתו. ויודגש, חוסר האמון בנתבע חולש גם על גרסתו הכללית כי לא הצליח למצוא דוגמאות חתימה מהתקופה הרלוונטית , שלגביה לא מסר הנתבע פירוט כלשהו בנוגע למאמצים אשר נעשו על ידו בניסיונותיו כביכול לאתר חתימה שכזו.

לעומת כל אלה מצאתי כי גרסת מנהל התובעת היא מהימנה וקוהרנטית, ומתיישבת עם נסיבותיו של המקרה, מהן עולה (אף לפי גרסת ההגנה) כי הנתבע והערב הנוסף התלוו אל החייב העיקרי בעת ביצוע העסקה, כך שהטענה כי חתמו כערבים לפירעון השטרות , היא הגיונית ומתקבלת על הדעת.

מנהל התובעת הוסיף בעדותו, כי היה נוכח בעת ביצוע העסקה ועד לכתיבת השטרות והחתימה עליהם. הלה הוסיף, כי הסכים לבצע את העסקה עם החייב העיקרי בשל היכרות קודמת בינו לבין הנתבע, שאף הוא היה לקוח של החנות, ומתוך ידיעה כי שני ערבים חותמים על השטרות להבטחת פירעונם.

כמו כן, גרסה זו נתמכה בידי עד התביעה מר פאדי קסום, אחיינו של המנהל מר פוזי קסום, ועובד אף הוא בחנות של התובעת, אשר העיד כי נכח במעמד ביצוע העסקה עם החייב העיקרי, שהותנתה בחתימתו של הנתבע כערב וזאת מתוקף היכרות קודמת עמו.

לפיכך אני נותנת אמון מלא בגרסת מנהל התובעת והעד מטעמו , ובנסיבות אלה דין התביעה להתקבל.

אחרית דבר:
אני מקבלת את התביעה ודוחה את ההתנגדות.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בגין כל סכום ששולם עבור אגרה במסגרת ההליך בבית המשפט וכל סכום ששולם למומחית מטעם בית המשפט. כל הוצאה כאמור נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הוצאתה ועד התשלום בפועל.

החיוב הנ"ל בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט יתווסף לסכום החוב בתיק ההוצל"פ שמספרו
0811296076.

כמו כן אני מורה על שחרור הפיקדון אשר הופקד בידי הנתבע לידי התובעת באמצעות בא כוחה, ועם העברת הפיקדון תדאג התובעת להקטין את סכום החוב בתיק ההוצל"פ בהתאם.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים ותפעל לשחרור הפיקדון כאמור .

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.