הדפסה

חרבי נ' מועצה מקומית אליכין ואח'

ניתנה ביום 28 אוקטובר 2014

סילביה חרבי המבקשת

  1. המועצה המקומית אליכין
  2. גידי חממי המשיבים

בשם המבקשת: עו"ד אסתי עוקב
בשם המשיבה 1: עו"ד נועה ברוק אזוגי
בשם המשיב 2: עו"ד טלי בן סימון

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי של בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' חנה נאמן- גלאי ומר צבי זייד; ס"ע 17809-01-12), מיום 23.7.14, במסגרתו התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לסילוק התביעה כנגדם על הסף ונמחקו חלק מעילות התביעה.

2. כנגד החלטה זו (המהווה כאמור פסק דין חלקי) הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליה – בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים .

הרקע לבקשה:
3. המבקשת עבדה במשיבה 1, המועצה המקומית אליכין (להלן - המועצה) החל מיום 1.5.79. במהלך שנת 2008 ניתן פסק בוררות על ידי הממונה על יחסי העבודה בחיפה והצפון, בסכסוך בין מרכז השלטון המקומי להסתדרות המעו"ף בו השתתפה גם המבקשת עם באת כוח מטעמה, ונקבע בו בין היתר כי "במסגרת תוכנית ההבראה על פי הודעת של הגב' סילבי חרבי, תפרוש הגב' חרבי מן העבודה לגמלאות ביום 31.12.08 על בסיס תנאי הפרישה של חוזר משרד הפנים מ – 5/97 ". בסופו של דבר פרשה המבקשת לגמלאות ביום 30.9.09.

4. בחודש ינואר 2012 הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי כנגד המועצה וכנגד ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, המשיב 2 (להלן - המשיב). המבקשת טענה כי המשיב התנכל לה על רקע פעילותה בוועד העובדים ו"תפר" לה (כהגדרתה) "תיק של פרישה מרצון" הגם שמעולם לא הסכימה "בהסכמה מלאה ובגמירות דעת" לפרוש מעבודתה. לאור זאת – וכן מטעמים נוספים – סבורה המבקשת כי יש לבטל את פסק הבוררות בכל הנוגע אליה. המבקשת הדגישה כי פסק הבוררות לא יושם בפועל ובהתאם לא סיימה עבודתה ביום 31.12.08 אלא רק תשעה חודשים לאחר מכן, ללא שימוע וללא תנאי הפרישה שאמורים היו להינתן לה. הסעדים להם עתרה המבקשת הינם החזרה לעבודתה במועצה ולחלופין פיצויי פ יטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, "פיצויים מוגדלים עקב נזק פיסי ונפשי, בגין נזק בלתי ממוני, פגיעה בריאותית פיסית ונפשית קשה" והפרש זכויות פרישה.
המשיבים הגישו כתב הגנה , ובמקביל הגיש כל אחד מהם בנפרד בקשה לסילוק התביעה ע ל הסף. המשיבים טענו, בין היתר, כי המבקשת נטלה חלק בהליך הבוררות כנציגת ועד העובדים ואף הייתה מיוצגת על ידי עור כת דין מטעמה.

5. בפסק הדין החלקי מושא הבקשה קיבל בי ת הדין את בקשת המשיבים בחלקה, הורה על מחיקת חלק מסעיפי התביעה שהגישה המבקשת (הסעיפים הנוגעים לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שאינם כדין) , וכן השית עליה הוצאות משפט בגובה 2,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.
בית הדין קבע כי פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה, ולכן יש לסלק על הסף את עילות התביעה הנוגעות לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין. בית הדין הדגיש כי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 קובע פרק זמן של 45 יום לצורך הגשת בקשה לביטולו של פסק בוררות, כאשר במקרה זה חלף זמן ארוך משמעותית מבלי שהובאו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בנוגע לשאר עילות התביעה, כמו גם עצם התביעה האישית כנגד המשיב, ק בע בית הדין כי אין הצדקה לסילוק על הסף.

הבקשה וטענות הצדדים:
6. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה גבוהים, שכן מירב הטענות הן טענות שבעובדה אשר צריכות להתברר במסגרת בירור התובענה. המבקשת טוענת כי פוטרה ולא פרשה כלשון פסק הבוררות, על אף התנגדותה וחרף נסיבות אישיות אשר כלל לא נלקחו בחשבון; פסק הבוררות תוקן תוך הפחתת שכרה בשיעור 10% בתקופה שעד לפרישתה, בלא ליתן לה זכות טיעון קודם לכן; לאחר פסק הבוררות המשיכה לעבוד משך חודשים ארוכים והבינה כי בכך בוטל פסק הבוררות בהתנהגות; בעת פרישתה לא ניתנו לה תנאי חוזר משרד הפנים מחודש מאי 1997 וזאת בניגוד לנאמר בפסק הבוררות; וקיימת הצדקה להארכת מועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הבוררות נוכח הלחצים הפסולים שהופעלו עליה על ידי המועצה. עוד טענה כי קיימות עילות רבות לבטלות פסק הבוררות, וביניהן ניהול הבוררות בחוסר סמכות, בניגוד לתקנת הציבור ותוך פגיעה בזכות הטיעון.

המבקשת טוענת עוד כי ללא קשר לנפקות פסק הבוררות, הייתה מוטלת על המועצה חובה ליתן לה זכות טיעון ולערוך שימוע; הבקשה לדחייה על הסף הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משנה לאחר הגשת כתב התביעה; ולא היה מקום לחיובה בהוצאות לטובת המשיבים , ודאי בהתייחס למשיב שבקשתו העיקרית (בנוגע לחסינות והעדר יריבות) נדחתה.

7. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן הנזק שייגרם לה עולה בהרבה על הנזק שייגרם למשיבים אם גביית ההוצאות שנפסקו לטובתם תידחה עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, בשל נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי הדחוק, תשלום ההוצאות שהושתו עליה עלול לפגוע בה קשות, בהיותה אלמנה, אם לשלושה ילדים, אשר הכנסתה החודשית נמוכה מההכנסה הממוצעת במשק והוצאותיה - לרבות נוכח מצבה הרפואי - גדולות מכך משמעותית. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, כל סכום שתידרש לשלם באופן מיידי יגרום לה להתמוטטות כלכלית.

8. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור קלושים. לטענת המשיב מדובר בתביעה אשר הוגשה בניגוד לעקרון סופיות הדיון, בניגוד לפסק בוררות חלוט שכבר פסק והכריע בה לפני למעלה משש שנים, ובמצב של השתק עילה מובהק. תביעת המבקשת היא במהותה ערעור על פסק הבוררות שמטרתה שינוי קביעותיו, למרות שהחוק רואה בו כפסק דין סופי שאין עליו ערעור ולמרות שהדבר היה ידוע למבקשת אשר לקחה בו חלק והייתה מיוצגת במסגרתו. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן היא לא טענה כי ככל שיתקבל הערעור לא תוכל להיפרע מהמשיב ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. עוד טוען המשיב כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו רלוונטי לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המשיב, המבקשת גרמה לו להליך סרק ארוך ומיותר שהוא נאלץ לשאת בעשרות אלפי שקלים כדי להתמודד וכדי לשלם את עלויות שכר הטרחה במסגרתו, וממילא סכום ההוצאות שנפסק לזכותו אין בו כדי לפצותו.

9. המועצה טוענת כי למרות הכלל המשפטי לפיו הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, והגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, אין להתעלם מכך שמדובר בגמלאית אשר הועסקה במועצה במשך שנים רבות . בנסיבות אלה, משאירה המועצה את ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לטובתה, לשיקול דעת בית הדין. כמו כן, מבקשת המועצה להורות על עיכוב ההליך המשפטי המתנהל בפני בית הדין האזורי, עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת. לטענתה, ככל שיתקבל הערעור ורכיבי התביעה שנמחקו יוחזרו לדיון לגופו, הרי שיהיה על הצדדים להתחיל מחדש את כל ההליכים המקדמיים, דבר שיביא לבזבוז זמן ומשאבים מיותרים (יצוין כבר כעת כי בקשה זו יש להגיש לבית הדין האזורי) .

10. לגופה של הבקשה, טוענת המועצה כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. בקשר לכך נטען בין היתר כי הבקשה לסילוק על הסף לא הוגשה בשיהוי אלא הועלתה כבר במסגרת כתב ההגנה; בדין נקבע כי רכיבי התביעה שנדחו אינם יכולים להישמע; המבקשת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, שכן סיימה את עבודתה במועצה על דרך של יציאה לגמלאות ולא על דרך של פיטורים, ומקבלת פנסיה תקציבית (לרבות הגדלת קצבה ב – 8% ומענק פרישה) ; בדין דחה בית הדין את דרישות המבקשת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכן לא רק שהמבקשת לא פוטרה אלא שאין היא יכולה להעלות כיום טענות על הליכי בוררות שנערכו בהסכמתה ובהשתתפותה הפעילה עוד בשנת 2008.
יצוין כי למבקשת התאפשר להגיב לתשובות המשיבים, אך על אף חלוף המועד לא עשתה כן.

דיון והכרעה:
11. נקודת המוצא הינה כי הגשת ערעור אינה מצדיקה לעכב את ביצועו של פסק דין. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ומותנה בשני תנאים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; השני - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הביצוע (ע"ע 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ, מיום 8.4.13). במסגרת מאזן הנוחות על מבקש העיכוב "להראות כי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו", היינו כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שהערעור יתקבל (עע"מ 2152/13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון נ. ועדת ערר מחוזית חיפה, מיום 23.4.13).

12. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיע תר לבקשה בחלקה, בכל הנוגע לתשלום ההוצאות בסך של 2,000 ₪ לטובת המועצה, עד להכרעה בערעור.

אשר למאזן הנוחות - בהתאם להלכה הפסוקה, משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג. נ. מגן דוד אדום בישראל, מיום 3.11.13). ככלל, האפשרות של גרימת נזק למבקש בשל מצבו הכלכלי, מקום שיש אפשרות להחזיר בעתיד את המצב לקדמותו, אינה מהווה שיקול להצדיק מתן עיכוב ביצוע בסעד כספי (ע"א 9351/07 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ. נגל, מיום 23.12.07). עם זאת, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו. הדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו (ע"א 10347/07 איבגי נ. מנהל מס שבח מקרקעין, מיום 1.4.09). במקרה זה, אומנם צורפו לבקשה תצהירה של המבקשת וכן שני אישורים של הבנק בדבר יתרות החובה, אך האמור בהם איננו מבסס את הטענה כי תשלום מיידי של ההוצאות אכן יגרום להתמוטטותה של המבקשת. בנוסף, המבקשת לא ניסתה לטעון כי לא תוכל להיפרע ממי מהמשיבים אם תשלם להם את ההוצאות ולאחר מכן יתקבל ערעורה.
בהתחשב באמור לעיל, אין צורך כי אבחן את סיכויי הערעור; אציין רק כי לא שוכנעתי כי הינם עומדים בפני עצמם באופן המצדיק עיכוב ביצוע.
למרות האמור לעיל; מאחר שהמועצה בהגינותה הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין; ובהתחשב במועד הקרוב שנקבע לצורך דיון בערעור – יעוכב תשלום ההוצאות לטובת המועצה בלבד ע ד להכרעה בערעור.

13. סוף דבר – הבקשה נדחית בכל הנוגע למשיב. עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות לטובת המועצה - יעוכב עד להכרעה בערעור.
לא מצאתי לנכון לפסוק בשלב זה הוצאות נוספות.

54678313

54678313
ניתנה היום, ד' חשווןד' חשוון תשע"ה (28 אוקטובר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .