הדפסה

חקק נ' המוסד לביטוח לאומי

16 מרץ 2015

לפני:

כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נציג ציבור עובדים, מר אורי נדיב

התובעת
רינת חקק
ע"י ב"כ: עו"ד מנחם אברהם
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עוה"ד אטי דקל ומשה אהרון

פסק דין

לפנינו תביעה לקבלת דמי אבטלה מאת הנתבע.
עיקרי העובדות נשוא התביעה
התובעת הגישה ביום 19.12.12 תביעה למוסד לביטוח לאומי ( להלן: "הנתבע"), לקבלת דמי אבטלה. במסגרת התביעה, טענה התובעת כי הועסקה מיום 16.12.10 ועד ליום 31.10.12 כטבחית בבית עסק ששמו " חומוס בהדונס" (להלן: "בית העסק").

בית העסק היה בבעלות שותפות רשומה. השותפים היו בעלה של התובעת, מר עוז חקק, ושותף נוסף, מר אריאל מרקוס.

לטענת התובעת, פוטרה מן העבודה ביום 30.9.12 בהתאם למכתב פיטורים ( נספח ב' לכתב התביעה). לאחר פיטוריה פנתה התובעת ללשכת העבודה והגישה תביעה לדמי אבטלה לנתבע.

תביעתה של התובעת לדמי אבטלה נדחתה, בהתאם למכתב מיום 31.12.12 ( נספח ג' לכתב התביעה), בנימוק דלהלן:
"לפי בדיקתנו לא עבדת כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלשכת שרות התעסוקה, ולפיכך לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה".

המחלוקת העומדת להכרעה בתיק הינה, האם היתה התובעת עובדת בבית העסק וכפועל יוצא, האם היא זכאית לדמי אבטלה בהתאם לתביעתה.
טענות הצדדים
טוענת התובעת, כי עבדה כשכירה בבית העסק, משך למעלה משנה וחצי, כעובדת מטבח. בבית העסק עבד עובד נוסף, ממוצא סודני. בגין עבודתה שולמה לה משכורת חודשית קבועה של 4,000 ₪ נטו בחודש (4,145 ₪ ברוטו), אשר הופקדה בחשבון הבנק שלה והונפקו לה תלושי שכר. המשכורת כללה תשלום יחסי קבוע בגין חופשה והבראה. בגין הקשיים במצבו הכלכלי של בית עסק, הסכימה התובעת לדחות את מועד ההפרשות לפנסיה. למרבית הצער בית העסק נסגר בסופו של דבר למרות המאמצים, והתובעת פוטרה מהעבודה ביום 31.10.12 .
עוד נטען, כי הנתבע הכיר בפגיעה של התובעת מיום 30.11.11 כפגיעה בעבודה ( נספח ד' לכתב התביעה) וכן שולמו לה דמי לידה לאחר פיטוריה.

הנתבע טוען, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבית העסק, שהיה בבעלות בעלה. התובעת עבדה בתנאים של עצמאית או שותפה ונהגה מנהג בעלים בעניין הוויתור על הפרשה לפנסיה, ועל תשלומים בגין חופשה והבראה, כי חשוב היה לה שהעסק יתבסס. לתובעת לא שולמו דמי נסיעות אף שנזקקה לרכב כדי להגיע לעבודה. התובעת בעדותה לא נתנה הסברים ביחס להפקדות כספים מוזרות בחשבון המשותף לה ולבעלה, שהיה אחראי על הכספים בשותפות, ולמעשה מדובר בהפקדות כספים של השותפות. כן מציין הנתבע, כי דמי פגיעה ודמי לידה משולמים לעובדת שכירה ולעובדת עצמאית העובדת בפועל ולפיכך בהקשר זה אין משמעות למעמדה של התובעת כשכירה או כעצמאית. מכל מקום, גם אם הנתבע טועה ומעניק גמלאות על בסיס מעמד מוצהר שמתברר לאחר מכן כמטעה, יש לתקן את הטעות.

במסגרת ישיבת הוכחות בתיק נשמעה עדותה של התובעת ושל מר אריאל מרקוס, השותף בבית העסק. לאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
המצב הנורמטיבי
בסעיף 161 ( א) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ( להלן: "החוק") נקבעו תנאי הזכאות לקבלת דמי אבטלה, כדלהלן:
"דמי אבטלה ישולמו למבוטח אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161.."

סעיף 158(1) לחוק קובע את אחת ההגדרות למונח " מבוטח":
"(1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו...והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".

המונח " עובד", מוגדר בסעיף 1 לחוק בזו הלשון:
"עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיק יחס של עובד-מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה, הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד נכד אח או אחות"

משמע, בהתאם לחוק נדרשים תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה יחשב כעובד. האחד, עבודה במפעל באופן סדיר. השני, שאלמלא בן המשפחה ביצע את העבודה, היה עובד אחר מבצעהּ. יצוין, כי בן או בת זוג אינם נכללים בהגדרת " בן משפחה", כאמור. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה גם בהעסקה בין בני זוג השיקולים דומים, ויש ליתן משקל לשאלה האם עובד אחר היה מבצע את העבודה אלמלא התבצעה בידי בן או בת הזוג.

כך נפסק, בין היתר, בעב"ל ( ארצי) 535/09 עליזה בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי, (15.9.10), כלדלהן:
"הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית ( דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד.
אכן, כפי שסבור היה בית הדין האזורי, בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, התמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה [ עב"ל 279/98 , חטמי יצחק – המוסד לביטוח לאומי ( 29.06.00) ; עב"ל 604/07 כחלון- המוסד לביטוח לאומי ( 11.11.08) להלן- עניין כחלון )]".

קירבה משפחתית, כשלעצמה, אין בה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד ומעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת לעניין זה. בכלל זה יש לבחון האם מדובר במערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.
ראו: עב"ל ( ארצי) 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי ואח', פד"ע לו 603 (90.9.01).

בפסק דין שניתן זה לא מכבר בבית הדין הארצי, בנוגע לתובעת שטענה לעבודה בחברה משפחתית, נפסק בהקשר זה כי:
"ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או " גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת".
עב"ל ( ארצי) 59047-10-13 מדלסי- המוסד לביטוח לאומי (20.1.15), סע' 18 לפסה"ד.

לאור כל האמור, נבחן האם הייתה התובעת בגדר " עובדת" בבית העסק " חומוס בהדונס", שהיה בבעלות בעלה ושותף נוסף -
התובעת העידה בתצהירה ( סעיף 6), כי עבדה בבית העסק בקביעות, מדי יום, כדלהלן:
"מידי יום הגעתי לעבוד ועבדתי בהכנת תבשילים וסלטים. כמו כן עסקתי בעבודות השוטפות הנצרכות".

גרסתה של התובעת נתמכה בעדותו של השותף בעסק, מר אריאל מרקוס, אשר העיד בתצהירו כדלהלן:
"אני מצהיר כי במהלך תקופת הפעילות של העסק העסקנו את הגב' רינת חקק.. כשכירה בעבודות המטבח והעבודות השוטפות. העובדת הגיעה מדי יום לעבודה בעסק ועבדה בהכנת תבשילים וסלטים. בנוסף היא עסקה בעבודות השוטפות הנצרכות".

בחקירתה הנגדית של התובעת היא העידה כי:
"ש. העבודה שלך היתה, בין היתר, במטבח?
ת. לא בין היתר, רק במטבח". (עמוד 4 שורות 14 – 15).

טענת התובעת, לפיה הגיעה בפועל לבית העסק מדי יום ועבדה במטבח, לא הוכחשה למעשה ולא נסתרה.

אשר לתשלום שכרה של התובע, מעיון בדפי חשבון הבנק של התובעת ( נ/3), עולה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה קיימות 12 הפקדות של המחאות בסכום התואם לסכום השכר הנטען, 4,000 ₪ נטו, או בסכום קרוב לכך. התובעת טוענת בהקשר זה, כי בכל החודשים הופקדה המשכורת בחשבון הבנק, לעיתים יחד עם המחאות נוספות ( סעיף 28 לסיכומי התובעת).

התובעת מפנה לדפי חשבון הבנק העסקי, ששימש לניהול בית העסק, ועל משיכות בסכומים התואמים למשכורתה מדי חודש. מעיון בדפי החשבון העסקי עולה, כי אכן בחלק הארי של החודשים שבמחלוקת נמשכו מדי חודש המחאות בסכום קבוע של 4,000 ₪, אשר שימשו לפי הטענה לתשלום שכר התובעת. יוער, כי עולה ממסמכי הבנק שהוגשו, כי ההמחאות נמשכו אף שהחשבון העסקי היה ביתרת חובה באופן קבוע, והשותפים אף נטלו מספר הלוואות לכיסוי החריגות.

בנסיבות העניין, בהן במרבית החודשים ניתן להיווכח בבירור כי שולם לתובעת תשלום קבוע חודשי, שוכנענו כי יש לראות את התשלום כשכר עבודה.

בחקירתה הנגדית של התובעת, היא נשאלה ביחס להפקדות שונות בחשבון המשותף של בני הזוג, ולא ידעה להשיב ביחס למקור הכספים. לאחר מכן, הבהירה התובעת כי בתקופה נשוא התביעה התגוררו אצל הוריו של בעלה, אשר תמכו בהם כלכלית ( עמוד 8 שורות 22 – 23). בהקשר זה יצוין, כי העובדה שהופקדו הפקדות שונות בחשבון, שהיה חשבון משותף של שני בני הזוג, אינה שוללת את טענת התובעת לעבודה בבית העסק כשכירה ולקבלת משכורת בשל כך.

לא מצאנו, כי יש לייחס משקל ממשי לכך שלא הופקדו עבור התובעת הפקדות לקרן פנסיה בתקופת עבודתה וזכויותיה הסוציאליות לא שולמו במלואן. התובעת הסבירה, כי זכויותיה הובטחו לה, לאחר שישתפר מצבו הכלכלי של בית העסק, דבר שלא קרה ( עמוד 7 שורות 31 – 33). למרבית הצער, מעבידים רבים אינם ממלאים אחר חובתם להפריש הפרשות לפנסיה עבור עובדיהם ולשלם את מלוא זכויותיהם כדין. עובדה זו אינה נתון מהותי המשליך על מעמדם של העובדים כשכירים, אלא נתון אחד מתוך מכלול הנתונים הרלוונטיים.

בנסיבות העניין, שוכנענו כי התובעת הועסקה בבית העסק כשכירה, ויש להחשיב את תקופת עבודתה לצורך תביעתה לקבלת דמי אבטלה.

לאור כל האמור, מתקבלת התביעה. הנתבע ישלם דמי אבטלה לתובעת, בהתחשב בתקופת עבודתה כעובדת שכירה, בבית העסק.

הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, (16 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורי נדיב,
נציג ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד