הדפסה

חע"מ 7838-07 עיריית נתניה נ' ורדי

בפני כב' השופטת הבכירה אביבה טלמור
המאשימה
עיריית נתניה – עו"ד עידית פלד

נגד

הנאשם
מאיר ורדי – עצמו
<#1#>

פרוטוקול

<#2#>
טיעונים לעונש

התובעת:
הנאשם הורשע בכתב האישום מתוקן אשר סומן א' בשני אישומים, האישום הראשון בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר בגין ביצוע תוספות בקומת מרתף בשטח של כ- 76 מ"ר ו- 71 מ"ר, סטיות מקו בנין בצד מזרח וצפון, הגדלת שטח בקומה א בכ- 49 מ"ר, הגדלת שטח בקומה ב' של כ- 49 מ"ר ותוספת שטח של כ- 150 מ"ר בקומת הגג כל זאת בניגוד להיתר מספר 11003 מיום 15.1.06 תוכנית מספר 20050116 לביצוע 3 יחידות דיור בשתי קומות מרתף וחדר על הגג. מדובר בחריגות בניה בהיקף משמעותי ביותר בשטח כולל של כ- 395 מ"ר ואני מפנה לתמונות אשר הוצגו במוצגים ת/3, ת/7, ת/8, ת/10, ת/14, ת/ 16, ת/17, ת/20, ת/21, ת/23, ת/24, ת/25, ת/27, ת/29.
בנוסף הורעש הנאשם באישום נוסף אישום שני אי קיום צו הפסקה מינהלי בגין הפרת צו הפסקה מינהלי מס' 58/06 מיום 21.6.06 אשר אושר על ידי בית המשפט בתיק ב"ש 1037/06. באשר לאישום של אי קיום צו הפסקה מינהלי יש לציין ולהדגיש את התנהלותו חסרת תום הלב של הנאשם שעה שטען כי צו ההפסקה הוצא כנגד עבודות שבוצעו על פי ההיתר כחלק מיסוד תת קרקעי שיכוסה בעפר מכל צדדיו טענות משוללות כל יסוד אשר נדחו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 27.7.06 מוצג ת/6 לאישור צו ההפסקה המינהלי וכפי שעלה מדוחות המפקח ת/7, ת/8, ת/9 ות/13 מהם עולה כי לא ביצעו מילוי אדמה ומדובר בהגדלת מרתף וכפי שעלה גם מבקשת השינויים שהגיש הנאשם ת/34 להגדלת מרתף. ברור אם כן כי הנאשם ניסה להציג מצג שווא שאין בו כל ממש במטרה לבטל ולהסיר את צו ההפסקה המינהלי ואין המדובר בנאשם אשר עבודות הבניה וכל הכרוך בהם זרים לו שכן מדובר בנאשם שהינו מהנדס בניין במקצועו ומפנה לעמ' 7 שורה 8 לפרו' ואף ערך בעצמו את הבקשה להיתר לשינויים ת/34.
יצוין כי לאחר עררים ועתירות מינהליות שהגיש הנאשם אשר נדחו חלק בחלקם וחלק במלואם עד היום אין לנאשם היתר לשינויים ולסטיות מההיתר נשוא כתב האישום וטרם ניתן לנאשם היתר לתוכנית השינויים שהגיש וזאת בשל אי חוקיות פרגולות הבנויות מבטון מחוץ לקו בנין קדמי ואשר ניתן לאשר מחומרים קלים בלבד.
אמנם בעתירה מינהלית 7246-01-11 כי "התנהלות הוועדה המקומית איננה התנהלות ראויה ונקל להבין את התמרמרותו של העותר" אך העתירה המינהלית נדחתה לגופה ונקבע כי אין אפשרות להכשיר את הפרגולות שבנה העותר בסטיה מקו קדמי ועל כן ועל אף הדברים שנאמרו לענין הליך הרישוי הרי שיש לזכור כי הנאשם בחר לעשות דין לעצמו ולסטות מההיתר שניתן לו סטיות שכוללות תוספות שטחים ניכרים ולא רק הפרגולות מסטיה מקו בניה נשוא העתירה המינהלית והוא נהג כך חרף האיסור הקבוע בחוק ובהתאם לכך פעלה המאשימה כפי שהיתה צריכה לעשות לצורך אכיפת החוק. אם בחר הנאשם לבצע שינויים מההיתר כל עוד אין בידו היתר אין לו להלין אלא על עצמו, מקום בו הנאשם נמנע במודע לצעוד במסלול החוקי ובחר במסלול עוקף חוק אין לו להלין אלא על עצמו. מפנה לדברי בית המשפט בתיק עמק ראשון לציון בענין ש.י.ג ייזום פרויקטים ואחר' ואני מצטטת "איני יכול שלא להתייחס לטרוניותיו של נאשם 2 כנגד הוועדה המקומית על התמשכות תהליך קבלת ההיתר הסחבת בה נקטה הוועדה ואי עמידת הוועדה בלוח הזמנים הקבוע בחוק טענות אלה בכל הכבוד להם מוטב היה שלא יטענו כלל ועיקר שכן הנאשם בחר מראש להפר את החוק ובנה את הבניה הנוספת עוד בטרם פנה לקבלת היתר לבניה הנוספת ובטרם אושרה לו התבע ולפיכך אני דוחה טענותיו של הנאשם בענין זה" והדברים יפים גם בענייננו.
כך גם גרם הנאשם בהתנהלותו להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים בישיבה מיום 11.11.07 הודה הנאשם בעובדות המפורטות בסעיפים 1 ו- 7 לכתב האישום המתוקן בדבר מיקום ביצוע העבודות וקיומו של היתר ובדבר קבלת צו הפסקה מינהלי ואישורו ע"י בית המשפט אך כפר ביתר כתב האישום המתוקן, פרשת התביעה נשמעה ביום 11.5.08 וביום 18.6.08 פרשת ההגנה נשמעה בימים 8.3.09 וב- 12.4.11 לאחר דחיות מרובות של הנאשם ובא כוחו וביום 11.10.11 גם לאחר שלב ההוכחות ולאחר שהמאשימה הגישה סיכומיה המשיך הנאשם להגיש עתירות שונות לבית המשפט. הנאשם גרם בהתנהלותו להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים תוך שהוא מחליף סנגורים ומגיש בקשות דחיה חוזרות ונשנות ובקשות שונות ומנסה להפוך את ההליך הפלילי לזירה נוספת לניהול הליך הרישוי במקביל להליך הרישוי המתנהל בערכאות המוסמכות לכך וכך כתב אישום שהוגש ביוני 2007 הוכרע דינו רק באפריל 2012 לאחר כ- 5 שנים. עבירות הבניה הן עבירות קשות, בניית תוספות בשטח כולל של כ- 395 מ"ר אינה בניה של מה בכך. המדובר בחריגות בניה בהיקף משמעותי ביותר תוך כדי הפרה של צו הפסקה מינהלי כאמור בנסיבות של חוסר תום לב, הענישה חייבת להיות בהתאם כדי לבטא את החומרה של עבירות אלה ולהעביר את המסר של מלחמה בבניה בלתי חוקית. מדובר בעבירות כלכליות אשר יש ליתן להם משקל עודף על פני נסיבות אישיות של הנאשם. לסיכום התביעה סבורה כי יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם שלא זו שבנה את חריגות הבניה ללא היתר ובסטיה מההיתר שניתן לו אלא חומרתו המיוחדת של המקרה שהמשיך לעשות כן תוך הפרת צו הפסקה שאושר על ידי בית המשפט והתנהגות זו ראויה לכל גינוי ומצדיקה עונש מרתיע. לפיכך בהתחשב באינטרס הציבורי בהיקף ובחומרת העבירות בפרק הזמן שהתבצעו העבירות ובמדיניות המשפטית הנוהגת לענין ענישה מחמירה בדיני התכנון והבניה מבקשת להשית על הנאשם צו הריסה לגבי הבניה נשוא כתב האישום המתוקן ורישום הערה בלשכת רישום המקרקעין אודות הצו השיפוטי, קנס הולם ומרתיע והתחייבות להמנע מעבירה נוספת על פרק י' לחוק התכנון והבניה.

הנאשם:
מצבי הכלכלי קשה ביותר. נותרתי חסר כל. אמנם הבניין עדיין על שמי אבל חובותיי גדולים מאוד ועולים על שווי הבנין נשוא הדיון. אני כבן 64 מתקשה למצוא עבודה ולצורך פרנסתי נאלצתי לנסוע עד דימונה לאחרונה כדי למצוא פרנסה ופת לחם.
אני מבקש לאפשר לי לפנות לסנגוריה הציבורית ולאפשר להביא לי עוד עדים ולכן מבקש לדחות את הטיעונים לעונש לאור הבקשה החמורה להרוס את המבנה דבר שיגרום לי להתמוטטות נפשית כלכלית ובריאותי מאחר ואני בגין 64 וחסר כל.

<#3#>
החלטה

אין ולא מצאתי כל מקום לדחות את מועד הטיעונים לעונש לישיבה נוספת כלשהי. כתב האישום הוגש בתיק זה עוד ב- 25.6.07. מאז ועד היום התנהלו דיונים ממושכים בתיק זה כשהנאשם מחליף עורכי דין פעם אחר פעם הכל כפי שעולה מעיון בפרוטוקולים הנמצאים בתיק זה. לא אחת נדחו הדיונים בתיק זה לבקשותיו החוזרות ונשנות של הנאשם כל פעם מסיבה אחרת הכל כמפורט בהחלטות שניתנו בעניינו.
הכרעת הדין ניתנה ביום 29.4.12 הדיון נקבע לטיעון לעונש להיום אין ולא מצאתי כל מקום וכל סיבה שהיא לדחות את הטיעון לעונש והטיעונים לעונש יישמעו כפי שנקבע.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"ב, 20/05/2012 במעמד הנוכחים.

אביבה טלמור, שופטת בכירה

הנאשם:
אני חוזר ומציין את מצבי הכלכלי הקשה. הגעתי עד לפת לחם ואני מתקשה למצוא עבודה ולאחרונה אני עובד בדימונה. אינני קבלן, אינני יזם מעולם לא בניתי משהו בארץ או מכרתי אותו. אבי ז"ל ואימי קנו מגרש בנתניה, אני בגיל של המדינה, נולדתי פה הורי הגיעו לכאן לפני 85 שנים והסיפור שלי הוא הסיפור של המדינה של הצברים הישראלים שבגיל 64 לא זכו שתהיה להם דירה משלהם. הורי היו מורים ולאחר שהיתה מודעה בבית ספרם שצריך לעזור למדינה לפני עשרות שנים אז הם כמו מגרש ולאחר מכן הם מכרו את אותו מגרש ובכסף הם קנו את המגרש נשוא הדיון בנתניה וזה היה בשנת 1972 וזה היה מגרש לבניה דו משפחתי בשטח של כ- 500 מ"ר בפרדס הגדוד. כשנתיים לאחר מכן המאשימה הקפיאה את הבניה והטילה איסור בניה על מגרש זה יחד עם עוד עשרות מגרשים, עשתה תכנון מחדש ואי אפשר היה לבנות שם כ- 20 שנה עד שהורי הגיעו לגיל 85 ופיצויים לא שולמו, בית המשפט העליון ברשות השופטת בייניש קבעה שהיה צורך לשלם פיצויים, אני לא יודע איך זה הסתיים. מה שאני רוצה להראות פה איך המדינה השתנתה והעיריות השתנו לא מעודדים אנשים לבנות, הרימו הרים של ביורוקרטיה ושחיתות ולא לחינם יצאו מעל מיליון איש בקיץ שעבר לרחובות ולא זכו כמוני עדיין לקורת גג. המאשימה ייחסה חשיבות שיש להשליט את חוקי הבניה על האזרחים ויש לכבד את חוקי הבניה אבל לא פחותה החשיבות להלחם בשחיתות של הרשויות, גם למאשימה יש אחריות אם שמים על כף המאזנים את החשיבות של אכיפת החוק חוקי הבניה מול הרשות שהיא מפרה גם היא את החוקים שהיא ממונה עליהם. בית המשפט המחוזי בתל אביב השופטת רובינשטיין בהחלטה בעתירה שאני הגשתי הורתה למאשימה בעמ' 4 של ההחלטה מיום 2.6.10 עברו מאז שנתיים וכתוב "נוכח התמשכות ההליכים בעניינו של העותר עד עתה אני מורה למשיבות לטפל בעניינו של העותר במהירות האפשרית ללא עיכובים נוספים" והנה אנו עומדים היום שנתיים מאוחר יותר והמאשימה עדיין לא נתנה לי היתר. בסעיף 9 השופטת רובינשטיין אומרת שלאחר שעיינה בטענות הצדדים "נוכח הסכמת המשיבה 1 להעניק לעותר היתר לקירוי המרתף הרי שהסעד המבוקש על ידי העותר בענין זה מוצה". עד היום לא קיבלתי היתר למרתף למרות שוועדת הערר החליטה לתת לי היתר למרתף ומאשימים אותי בעבירות המיוחסות לי לגבי המרתף. אי אפשר להתעלם מהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז שבו השופטת בוסתן
קראה למאשימה ולי להתפשר היא הציעה פתרון מעשי שגם ניתן ע"י וועדת ערר מחוז מרכז לפתור את בעיית הפרגולה על ידי כך שהמאשימה על חשבונה תעשה תב"ע מקומית שתכשיר את הפרגולה.
השופטת בוסתן נאלצה לדחות את העתירה אבל הביעה את מורת רוחה ושאט הנפש שלה מהתנהלות המאשימה ואמרה בפירוש שלכן היא לא מחייבת אותי בהוצאות. אין להתעלם מהחלטת כב' השופטת בוסתן ויש לקחת החלטה זו בעתירה מינהלית בחשבון ולהתחשב בכך שעה שבית המשפט יגזור את דיני. מבקש שבית המשפט יתחשב גם במה שהחליטה כב' השופטת רובינשטיין שעתירה מינהלית מחוזי תל אביב שבאחד הדיונים היא אמרה שלנוכח הדברים שאמרה המאשימה ניתן לתת לי את כל הסעדים שביקשתי ואני מבקש להתחשב בדברי השופטים האלה שעה שבית משפט זה יגזור את דיני. גם בית משפט זה לפני מספר שנים הציע שנגיע להסדר במסגרת תיק זה ואז אני ועורך הדין שייצג אותי באותו זמן בתיק זה נפגשנו עם הצד שכנגד ודובר על קנס אבל לא הגענו לעמק השווה.
אני רוצה להדגיש שהמבנה הזה שהיום התובעת מבקשת צו הריסה מכל מיני סיבות של הגדלת שטחים ללא היתר אושר על ידי המאשימה מה שנותר לא מאושר זה חומר של שתי פרגולות בחזית המבנה דבר שיכול להיות מוסדר על ידי שינוי השם מפרגולה לקורות דקורטיביות. נפגשתי עם אדריכל בשם מיטרני שהוא ראש אגף רשות פיקוח של המאשימה ביום 2.1.12 והוא קיבל פתרון אחר שהצעתי במקום פרגולה לשפוך שכבה מסוימת של חומר מסוים ולהפוך את זה לגג ואז זה לא יהיה בסתירה לאותה תקנה 4.09 בחוק התכנון והבניה שאוסרת על כך. אני יליד הארץ, השתתפתי במלחמת ששת הימים, הייתי קצין בהנדסה קרבית, השתתפתי במלחמת יום הכיפורים, הייתי מגוייס 7 חודשים אז, שירתתי בשנות ה- 70 בחיל הנדסה קרבית בפינוי מוקשים בקו ברלב בסיני. נסעתי לחו"ל עם סולל בונה לעבוד באפריקה ואחר כך החיים שלי הובילו אותי לעבודה מספר שנים בארצות הברית ותמיד רציתי לחזור לישראל וחזרתי לארץ ועבדתי כמהנדס בניין שזה מקצועי ורמת החיים שלי הדרדר ומגיל 50 ומשהו לא יכולתי יותר למצוא עבודה. הורי העבירו את המגרש על שמי. לוויתי כסף מהבנק כדי להתקיים ומשכנתי את המגרש בבנק לאומי באותו זמן התחלתי לעבוד על התכנון של הבנין. עמדתי בפני קשיים כלכליים ולא יכולתי לעצור את הבניה אחרי שהתחלתי לבנות כי אם הייתי עוצר את הבניה אז בנק לאומי היה לוקח לי את הבניין כי הוא היה ממושכן לבנק לאומי ואחר כך היה ממושכן לבנק פועלים והיו לוקחים לי את הבנין. מציג מסמכים שמראים שהיתה לי משכנתא בבנק לאומי בשנת 2005 ובאותה שנה קיבלתי היתר בניה, היתר הבניה אפשר לי ללוות כסף מבנק אחר ולשחרר חוב של 135,000 ₪ שהיה לי לבנק לאומי בגין הבניה במגרש הזה – המסמכים מוגשים ומסומנים 1. אני אומר שלא לקחתי את החוק לידיים אלא זה המצב שקרה. אני התחלתי לבנות במאי 2006 ושבועיים אחר כך המאשימה עצרה את הבניה בטענה שחושדים שאני מגדיל את המרתף, אני מיוזמתי פניתי לבית משפט שלום נתניה בתביעה להסיר את הצו המינהלי. אני לא אדם שלוקח את החוק לידיים אלא מסביר שהיו לי קשיים רבים וכפי שציינתי גם משכנתי את כל מה שהיה לי ולא יכולתי להפסיק את הבניה כי אם הייתי מפסיק את הבניה היו לוקחים לי את המבנה והמגרש. אני גם רוצה לומר ולהדגיש שכב' השופטת קלוגמן בצו מניעה בשנת 2006 אותו צו שטוענים שהפרתי התיר את המשך הבניה בכל מקום שיש הבנה. בדצמבר 2006 אושרה התוכנית שמכשירה את אותו קיר שהיו צריכים לכסות אותו בחול מאוחר יותר. המאשימה טענה בטיעוניה לעונש שאני גרמתי להתמשכות ההליכים ואני רוצה לומר שאין בדברים אלה כל אמת. המאשימה שאישרה בשנת 2008 את תוכנית השינויים דרשה ממני להרוס חלק ממרתף החניה ולשנות את החומר של 6 פרגולות, הדרישה שלה היתה בלתי חוקית לחלוטין ומאשימה שמאשימה שעושים דברים לא חוקיים פקעה סמכותה להאשים אזרח. אין ממש בדברי המאשימה שפעלתי בחוסר בתום לב אלא פעלתי בתום לב וכפי שציינתי בעתירות המנהליות נקבע שהמאשימה היא זו שפעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק. קבעה השופטת רובינשטיין שלהרוס את המרתף זה לא דבר שנקבע מחוסר אפשרות תכנונית אלא בגלל דרישתו של השכן שאול בוארון שהוא איש פוליטי מקורב למאשימה ויש לו הוסטלים מטעם המדינה. גם השופטת בוסתן אמרה אותם דברים והטענה של המאשימה עצמה הודתה שהיא עבריינית. אני עשיתי מאמצים אדירים להשיג את ההיתר עוד לפני שהמשכתי את הבניה כל זה מראה שהעיכובים שנגרמו לקבלת ההיתר נגרמו באשמת המאשימה בזה שדרשה את הריסת המרתף דבר שלא היה בו צורך. אני מבקש ששעה שבית משפט זה יבוא לגזור את דיני וישקול את בקשת המאשימה למתן צו הריסה לגבי הבניה נשוא כתב האישום יקח בחשבון שהדרישה להריסת המרתף והפרגולות היתה שקר מצד המאשימה.
אני רוצה לומר שאני נתון במאבק לא רק עם המאשימה אלא עם משפחת בוארון שאול. אני אומר שהמאשימה משתפת פעולה בסחיטה עם שאול בוארון ומשפחת בוארון נגדי, אני נתון בצבת מלקחיים כאשר מצד אחד המאשימה הגישה נגדי כתב אישום בבית משפט וגם צווי הפסקה ומונעת ממני למכור את הדירות שבנין ומצד שני משפחת בוארון תוקפת אותי בניסיונות רצח, חטיפה, הריסת המבנה שלי, תלו שלט על הבנין שלי ששם יוקם הוסטל לאסירים משוחררים, היה גם דיון בבית משפט זה נגד אותו שלט והוטל קנס 600 ש"ח משום שהמאשימה לא דרשה להסיר את השלט. כל זה מביא אותי למצב כלכלי קשה מאוד. אותו מגרש של הורי זה למגרש 3 יחידות דיור רציתי להתחיל את הבניה כי לא היה לי כסף ואיך שאני אתחיל את בניית שלד הבניין אני אמכור דירה וכך יהיה לי כסף להמשיך בבניה. כיוון שמשפחת בוארון תלו את השלט שדיברתי קודם אז לא יכולתי למכור והמאשימה לא עזרה לי, אחרי 3 שנים בהוצאה של 100,000 ₪ הוצאתי צו מניעה נגד תליית השלט נגד משפחת בוארון ונגד הפלישה שלהם, הוצאתי צווים למניעת הטרדה נגד האלימות שלהם. משפחת בוארון בלילה בנו בתוך השטח שלי בסוף שנת 2006 שהראיתי את זה למפקח ויקטור אז הוא אמר לי לפנות למשטרה ובאחד המוצגים של ויקטור רואים את התמונה. אני חושב שיש בכל הדברים שפרטתי ובקשיים העצומים שפרטתי ובכך שהמשטרה לא עזרה לי והמאשימה וכל הקשיים שהיו לי עם שאול בוארון אז בית משפט צריך להתחשב בזמן שהוא גוזר עלי את העונש ומבקש להקל עלי בעונש ככל שניתן. וועדת ערר גם קבעה שבפרו' שהמאשימה מתנהגת נגדי שלא לפי עקרונות הצדק הטבעי ובניגוד לכללי מינהל תקין, הרסו לי את החיים, קיבלתי שני התקפי לב ויש לי אישור רפואי המעיד על כך, אני לוקח כל יום כדורים נגד לחץ דם וכל זה גרמה לי המאשימה.
לאחר שתלו את השלט הזה משפחת בוארון, הבניה שלי נעצרה. לא היה לי מימון, נאלצתי ללוות כספים בסך של 350,000 דולר בריבית גבוהה של מאות אלפי דולרים. היתה גם הערת אזהרה למי שלווה לי את הכסף, ואני מגיש מסמך מוגש ומסומן 2, וכן מסמך שמסומן 3.
אני מכרתי בבנין 2 דירות בשיעור של 30 אחוז או 40 אחוז ממחיר השוק ולא שילמו לי עדין, שומרים את הכסף עד שלא יהיה לי טופס 4. כיוון שאין היתר, גם אין לי טופס 4. נראה לי שאין כוונה למאשימה לתת לי היתר וטופס 4.
כל המאבקים האלה שסיפרתי עליהם גזלו ממני מאות אלפי שקלים ולכן אני מבקש התחשבות רבה מאוד שעה שבית המשפט יגזור את העונש.
כל הבקשות שלי להיתר בניה נדחו , כל מה שהשגתי, השגתי דרך וועדת ערר. נדחו מסיבות שאינן תכנוניות אלא משיקולים זרים .כל זה היה בגלל הסוחט בוארון. בכל אירוע משפטי שיש לי איתו.
אני כ-10 שנים לא עובד. אני בונה את הבנין הזה במו ידי, אני מנהל את המלחמות אני מנהל את המשפטים. אני חסר כל. אני מבקש שיתחשבו בי ואני מבקש שלא יתנו עונש של הריסה, בייחוד שכבר מכרתי את הדירות, וגם הקונים רוצים לתבוע אותי כי הם רואים שלא נותנים לי טופס 4.
אם חושבים על הריסה, אבקש שכל צו הריסה שיוצא, אבקש שבית המשפט ידחה לפרק זמן ממושך כדי שאני אסיים את הטיפול בהיתר, כי כיום אין סיבה שההיתר לא יינתן לי.

<#5#>
גזר דין

במסגרת תיק עמק 7838/07 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה הורשע הנאשם בעבירות שעניינן ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר, לפי סעיפים 145, 203 (א) ,204, 205, 208 ,221 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן:"החוק") כמפורט באישום הראשון לכתב האישום המתוקן המסומן "א" וכך גם הורשע בעבירה שעניינה אי קיום צו הפסקה מינהלי, עבירה לפי סעיף 237 לחוק, כמפורט באישום השני לכתב האישום המתוקן המסומן "א".

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים:

"הנאשם הורשע בכתב האישום מתוקן אשר סומן א' בשני אישומים, האישום הראשון בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר בגין ביצוע תוספות בקומת מרתף בשטח של כ- 76 מ"ר ו- 71 מ"ר, סטיות מקו בנין בצד מזרח וצפון, הגדלת שטח בקומה א בכ- 49 מ"ר, הגדלת שטח בקומה ב' של כ- 49 מ"ר ותוספת שטח של כ- 150 מ"ר בקומת הגג כל זאת בניגוד להיתר מספר 11003 מיום 15.1.06 תוכנית מספר 20050116 לביצוע 3 יחידות דיור בשתי קומות מרתף וחדר על הגג. מדובר בחריגות בניה בהיקף משמעותי ביותר בשטח כולל של כ- 395 מ"ר ואני מפנה לתמונות אשר הוצגו במוצגים ת/3, ת/7, ת/8, ת/10, ת/14, ת/ 16, ת/17, ת/20, ת/21, ת/23, ת/24, ת/25, ת/27, ת/29.
בנוסף הורעש הנאשם באישום נוסף אישום שני אי קיום צו הפסקה מינהלי בגין הפרת צו הפסקה מינהלי מס' 58/06 מיום 21.6.06 אשר אושר על ידי בית המשפט בתיק ב"ש 1037/06. באשר לאישום של אי קיום צו הפסקה מינהלי יש לציין ולהדגיש את התנהלותו חסרת תום הלב של הנאשם שעה שטען כי צו ההפסקה הוצא כנגד עבודות שבוצעו על פי ההיתר כחלק מיסוד תת קרקעי שיכוסה בעפר מכל צדדיו טענות משוללות כל יסוד אשר נדחו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 27.7.06 מוצג ת/6 לאישור צו ההפסקה המינהלי וכפי שעלה מדוחות המפקח ת/7, ת/8, ת/9 ות/13 מהם עולה כי לא ביצעו מילוי אדמה ומדובר בהגדלת מרתף וכפי שעלה גם מבקשת השינויים שהגיש הנאשם ת/34 להגדלת מרתף. ברור אם כן כי הנאשם ניסה להציג מצג שווא שאין בו כל ממש במטרה לבטל ולהסיר את צו ההפסקה המינהלי ואין המדובר בנאשם אשר עבודות הבניה וכל הכרוך בהם זרים לו שכן מדובר בנאשם שהינו מהנדס בניין במקצועו ומפנה לעמ' 7 שורה 8 לפרו' ואף ערך בעצמו את הבקשה להיתר לשינויים ת/34.
יצוין כי לאחר עררים ועתירות מינהליות שהגיש הנאשם אשר נדחו חלק בחלקם וחלק במלואם עד היום אין לנאשם היתר לשינויים ולסטיות מההיתר נשוא כתב האישום וטרם ניתן לנאשם היתר לתוכנית השינויים שהגיש וזאת בשל אי חוקיות פרגולות הבנויות מבטון מחוץ לקו בנין קדמי ואשר ניתן לאשר מחומרים קלים בלבד.
אמנם בעתירה מינהלית 7246-01-11 כי "התנהלות הוועדה המקומית איננה התנהלות ראויה ונקל להבין את התמרמרותו של העותר" אך העתירה המינהלית נדחתה לגופה ונקבע כי אין אפשרות להכשיר את הפרגולות שבנה העותר בסטיה מקו קדמי ועל כן ועל אף הדברים שנאמרו לענין הליך הרישוי הרי שיש לזכור כי הנאשם בחר לעשות דין לעצמו ולסטות מההיתר שניתן לו סטיות שכוללות תוספות שטחים ניכרים ולא רק הפרגולות מסטיה מקו בניה נשוא העתירה המינהלית והוא נהג כך חרף האיסור הקבוע בחוק ובהתאם לכך פעלה המאשימה כפי שהיתה צריכה לעשות לצורך אכיפת החוק. אם בחר הנאשם לבצע שינויים מההיתר כל עוד אין בידו היתר אין לו להלין אלא על עצמו, מקום בו הנאשם נמנע במודע לצעוד במסלול החוקי ובחר במסלול עוקף חוק אין לו להלין אלא על עצמו. מפנה לדברי בית המשפט בתיק עמק ראשון לציון בענין ש.י.ג ייזום פרויקטים ואחר' ואני מצטטת "איני יכול שלא להתייחס לטרוניותיו של נאשם 2 כנגד הוועדה המקומית על התמשכות תהליך קבלת ההיתר הסחבת בה נקטה הוועדה ואי עמידת הוועדה בלוח הזמנים הקבוע בחוק טענות אלה בכל הכבוד להם מוטב היה שלא יטענו כלל ועיקר שכן הנאשם בחר מראש להפר את החוק ובנה את הבניה הנוספת עוד בטרם פנה לקבלת היתר לבניה הנוספת ובטרם אושרה לו התבע ולפיכך אני דוחה טענותיו של הנאשם בענין זה" והדברים יפים גם בענייננו.
כך גם גרם הנאשם בהתנהלותו להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים בישיבה מיום 11.11.07 הודה הנאשם בעובדות המפורטות בסעיפים 1 ו- 7 לכתב האישום המתוקן בדבר מיקום ביצוע העבודות וקיומו של היתר ובדבר קבלת צו הפסקה מינהלי ואישורו ע"י בית המשפט אך כפר ביתר כתב האישום המתוקן, פרשת התביעה נשמעה ביום 11.5.08 וביום 18.6.08 פרשת ההגנה נשמעה בימים 8.3.09 וב- 12.4.11 לאחר דחיות מרובות של הנאשם ובא כוחו וביום 11.10.11 גם לאחר שלב ההוכחות ולאחר שהמאשימה הגישה סיכומיה המשיך הנאשם להגיש עתירות שונות לבית המשפט. הנאשם גרם בהתנהלותו להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים תוך שהוא מחליף סנגורים ומגיש בקשות דחיה חוזרות ונשנות ובקשות שונות ומנסה להפוך את ההליך הפלילי לזירה נוספת לניהול הליך הרישוי במקביל להליך הרישוי המתנהל בערכאות המוסמכות לכך וכך כתב אישום שהוגש ביוני 2007 הוכרע דינו רק באפריל 2012 לאחר כ- 5 שנים. עבירות הבניה הן עבירות קשות, בניית תוספות בשטח כולל של כ- 395 מ"ר אינה בניה של מה בכך. המדובר בחריגות בניה בהיקף משמעותי ביותר תוך כדי הפרה של צו הפסקה מינהלי כאמור בנסיבות של חוסר תום לב, הענישה חייבת להיות בהתאם כדי לבטא את החומרה של עבירות אלה ולהעביר את המסר של מלחמה בבניה בלתי חוקית. מדובר בעבירות כלכליות אשר יש ליתן להם משקל עודף על פני נסיבות אישיות של הנאשם. לסיכום התביעה סבורה כי יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם שלא זו שבנה את חריגות הבניה ללא היתר ובסטיה מההיתר שניתן לו אלא חומרתו המיוחדת של המקרה שהמשיך לעשות כן תוך הפרת צו הפסקה שאושר על ידי בית המשפט והתנהגות זו ראויה לכל גינוי ומצדיקה עונש מרתיע. לפיכך בהתחשב באינטרס הציבורי בהיקף ובחומרת העבירות בפרק הזמן שהתבצעו העבירות ובמדיניות המשפטית הנוהגת לענין ענישה מחמירה בדיני התכנון והבניה מבקשת להשית על הנאשם צו הריסה לגבי הבניה נשוא כתב האישום המתוקן ורישום הערה בלשכת רישום המקרקעין אודות הצו השיפוטי, קנס הולם ומרתיע והתחייבות להמנע מעבירה נוספת על פרק י' לחוק התכנון והבניה".

הנאשם עתר להקלה בעונשו בציינו הדברים הבאים:

"אני חוזר ומציין את מצבי הכלכלי הקשה. הגעתי עד לפת לחם ואני מתקשה למצוא עבודה ולאחרונה אני עובד בדימונה. אינני קבלן, אינני יזם מעולם לא בניתי משהו בארץ או מכרתי אותו. אבי ז"ל ואימי קנו מגרש בנתניה, אני בגיל של המדינה, נולדתי פה הורי הגיעו לכאן לפני 85 שנים והסיפור שלי הוא הסיפור של המדינה של הצברים הישראלים שבגיל 64 לא זכו שתהיה להם דירה משלהם. הורי היו מורים ולאחר שהיתה מודעה בבית ספרם שצריך לעזור למדינה לפני עשרות שנים אז הם כמו מגרש ולאחר מכן הם מכרו את אותו מגרש ובכסף הם קנו את המגרש נשוא הדיון בנתניה וזה היה בשנת 1972 וזה היה מגרש לבניה דו משפחתי בשטח של כ- 500 מ"ר בפרדס הגדוד. כשנתיים לאחר מכן המאשימה הקפיאה את הבניה והטילה איסור בניה על מגרש זה יחד עם עוד עשרות מגרשים, עשתה תכנון מחדש ואי אפשר היה לבנות שם כ- 20 שנה עד שהורי הגיעו לגיל 85 ופיצויים לא שולמו, בית המשפט העליון ברשות השופטת בייניש קבעה שהיה צורך לשלם פיצויים, אני לא יודע איך זה הסתיים. מה שאני רוצה להראות פה איך המדינה השתנתה והעיריות השתנו לא מעודדים אנשים לבנות, הרימו הרים של ביורוקרטיה ושחיתות ולא לחינם יצאו מעל מיליון איש בקיץ שעבר לרחובות ולא זכו כמוני עדיין לקורת גג. המאשימה ייחסה חשיבות שיש להשליט את חוקי הבניה על האזרחים ויש לכבד את חוקי הבניה אבל לא פחותה החשיבות להלחם בשחיתות של הרשויות, גם למאשימה יש אחריות אם שמים על כף המאזנים את החשיבות של אכיפת החוק חוקי הבניה מול הרשות שהיא מפרה גם היא את החוקים שהיא ממונה עליהם. בית המשפט המחוזי בתל אביב השופטת רובינשטיין בהחלטה בעתירה שאני הגשתי הורתה למאשימה בעמ' 4 של ההחלטה מיום 2.6.10 עברו מאז שנתיים וכתוב "נוכח התמשכות ההליכים בעניינו של העותר עד עתה אני מורה למשיבות לטפל בעניינו של העותר במהירות האפשרית ללא עיכובים נוספים" והנה אנו עומדים היום שנתיים מאוחר יותר והמאשימה עדיין לא נתנה לי היתר. בסעיף 9 השופטת רובינשטיין אומרת שלאחר שעיינה בטענות הצדדים "נוכח הסכמת המשיבה 1 להעניק לעותר היתר לקירוי המרתף הרי שהסעד המבוקש על ידי העותר בענין זה מוצה". עד היום לא קיבלתי היתר למרתף למרות שוועדת הערר החליטה לתת לי היתר למרתף ומאשימים אותי בעבירות המיוחסות לי לגבי המרתף. אי אפשר להתעלם מהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז שבו השופטת בוסתן
קראה למאשימה ולי להתפשר היא הציעה פתרון מעשי שגם ניתן ע"י וועדת ערר מחוז מרכז לפתור את בעיית הפרגולה על ידי כך שהמאשימה על חשבונה תעשה תב"ע מקומית שתכשיר את הפרגולה.
השופטת בוסתן נאלצה לדחות את העתירה אבל הביעה את מורת רוחה ושאט הנפש שלה מהתנהלות המאשימה ואמרה בפירוש שלכן היא לא מחייבת אותי בהוצאות. אין להתעלם מהחלטת כב' השופטת בוסתן ויש לקחת החלטה זו בעתירה מינהלית בחשבון ולהתחשב בכך שעה שבית המשפט יגזור את דיני. מבקש שבית המשפט יתחשב גם במה שהחליטה כב' השופטת רובינשטיין שעתירה מינהלית מחוזי תל אביב שבאחד הדיונים היא אמרה שלנוכח הדברים שאמרה המאשימה ניתן לתת לי את כל הסעדים שביקשתי ואני מבקש להתחשב בדברי השופטים האלה שעה שבית משפט זה יגזור את דיני. גם בית משפט זה לפני מספר שנים הציע שנגיע להסדר במסגרת תיק זה ואז אני ועורך הדין שייצג אותי באותו זמן בתיק זה נפגשנו עם הצד שכנגד ודובר על קנס אבל לא הגענו לעמק השווה.
אני רוצה להדגיש שהמבנה הזה שהיום התובעת מבקשת צו הריסה מכל מיני סיבות של הגדלת שטחים ללא היתר אושר על ידי המאשימה מה שנותר לא מאושר זה חומר של שתי פרגולות בחזית המבנה דבר שיכול להיות מוסדר על ידי שינוי השם מפרגולה לקורות דקורטיביות. נפגשתי עם אדריכל בשם מיטרני שהוא ראש אגף רשות פיקוח של המאשימה ביום 2.1.12 והוא קיבל פתרון אחר שהצעתי במקום פרגולה לשפוך שכבה מסוימת של חומר מסוים ולהפוך את זה לגג ואז זה לא יהיה בסתירה לאותה תקנה 4.09 בחוק התכנון והבניה שאוסרת על כך. אני יליד הארץ, השתתפתי במלחמת ששת הימים, הייתי קצין בהנדסה קרבית, השתתפתי במלחמת יום הכיפורים, הייתי מגוייס 7 חודשים אז, שירתתי בשנות ה- 70 בחיל הנדסה קרבית בפינוי מוקשים בקו ברלב בסיני. נסעתי לחו"ל עם סולל בונה לעבוד באפריקה ואחר כך החיים שלי הובילו אותי לעבודה מספר שנים בארצות הברית ותמיד רציתי לחזור לישראל וחזרתי לארץ ועבדתי כמהנדס בניין שזה מקצועי ורמת החיים שלי הדרדר ומגיל 50 ומשהו לא יכולתי יותר למצוא עבודה. הורי העבירו את המגרש על שמי. לוויתי כסף מהבנק כדי להתקיים ומשכנתי את המגרש בבנק לאומי באותו זמן התחלתי לעבוד על התכנון של הבנין. עמדתי בפני קשיים כלכליים ולא יכולתי לעצור את הבניה אחרי שהתחלתי לבנות כי אם הייתי עוצר את הבניה אז בנק לאומי היה לוקח לי את הבניין כי הוא היה ממושכן לבנק לאומי ואחר כך היה ממושכן לבנק פועלים והיו לוקחים לי את הבנין. מציג מסמכים שמראים שהיתה לי משכנתא בבנק לאומי בשנת 2005 ובאותה שנה קיבלתי היתר בניה, היתר הבניה אפשר לי ללוות כסף מבנק אחר ולשחרר חוב של 135,000 ₪ שהיה לי לבנק לאומי בגין הבניה במגרש הזה – המסמכים מוגשים ומסומנים 1. אני אומר שלא לקחתי את החוק לידיים אלא זה המצב שקרה. אני התחלתי לבנות במאי 2006 ושבועיים אחר כך המאשימה עצרה את הבניה בטענה שחושדים שאני מגדיל את המרתף, אני מיוזמתי פניתי לבית משפט שלום נתניה בתביעה להסיר את הצו המינהלי. אני לא אדם שלוקח את החוק לידיים אלא מסביר שהיו לי קשיים רבים וכפי שציינתי גם משכנתי את כל מה שהיה לי ולא יכולתי להפסיק את הבניה כי אם הייתי מפסיק את הבניה היו לוקחים לי את המבנה והמגרש. אני גם רוצה לומר ולהדגיש שכב' השופטת קלוגמן בצו מניעה בשנת 2006 אותו צו שטוענים שהפרתי התיר את המשך הבניה בכל מקום שיש הבנה. בדצמבר 2006 אושרה התוכנית שמכשירה את אותו קיר שהיו צריכים לכסות אותו בחול מאוחר יותר. המאשימה טענה בטיעוניה לעונש שאני גרמתי להתמשכות ההליכים ואני רוצה לומר שאין בדברים אלה כל אמת. המאשימה שאישרה בשנת 2008 את תוכנית השינויים דרשה ממני להרוס חלק ממרתף החניה ולשנות את החומר של 6 פרגולות, הדרישה שלה היתה בלתי חוקית לחלוטין ומאשימה שמאשימה שעושים דברים לא חוקיים פקעה סמכותה להאשים אזרח. אין ממש בדברי המאשימה שפעלתי בחוסר בתום לב אלא פעלתי בתום לב וכפי שציינתי בעתירות המנהליות נקבע שהמאשימה היא זו שפעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק. קבעה השופטת רובינשטיין שלהרוס את המרתף זה לא דבר שנקבע מחוסר אפשרות תכנונית אלא בגלל דרישתו של השכן שאול בוארון שהוא איש פוליטי מקורב למאשימה ויש לו הוסטלים מטעם המדינה. גם השופטת בוסתן אמרה אותם דברים והטענה של המאשימה עצמה הודתה שהיא עבריינית. אני עשיתי מאמצים אדירים להשיג את ההיתר עוד לפני שהמשכתי את הבניה כל זה מראה שהעיכובים שנגרמו לקבלת ההיתר נגרמו באשמת המאשימה בזה שדרשה את הריסת המרתף דבר שלא היה בו צורך. אני מבקש ששעה שבית משפט זה יבוא לגזור את דיני וישקול את בקשת המאשימה למתן צו הריסה לגבי הבניה נשוא כתב האישום יקח בחשבון שהדרישה להריסת המרתף והפרגולות היתה שקר מצד המאשימה.
אני רוצה לומר שאני נתון במאבק לא רק עם המאשימה אלא עם משפחת בוארון שאול. אני אומר שהמאשימה משתפת פעולה בסחיטה עם שאול בוארון ומשפחת בוארון נגדי, אני נתון בצבת מלקחיים כאשר מצד אחד המאשימה הגישה נגדי כתב אישום בבית משפט וגם צווי הפסקה ומונעת ממני למכור את הדירות שבנין ומצד שני משפחת בוארון תוקפת אותי בניסיונות רצח, חטיפה, הריסת המבנה שלי, תלו שלט על הבנין שלי ששם יוקם הוסטל לאסירים משוחררים, היה גם דיון בבית משפט זה נגד אותו שלט והוטל קנס 600 ש"ח משום שהמאשימה לא דרשה להסיר את השלט. כל זה מביא אותי למצב כלכלי קשה מאוד. אותו מגרש של הורי זה למגרש 3 יחידות דיור רציתי להתחיל את הבניה כי לא היה לי כסף ואיך שאני אתחיל את בניית שלד הבניין אני אמכור דירה וכך יהיה לי כסף להמשיך בבניה. כיוון שמשפחת בוארון תלו את השלט שדיברתי קודם אז לא יכולתי למכור והמאשימה לא עזרה לי, אחרי 3 שנים בהוצאה של 100,000 ₪ הוצאתי צו מניעה נגד תליית השלט נגד משפחת בוארון ונגד הפלישה שלהם, הוצאתי צווים למניעת הטרדה נגד האלימות שלהם. משפחת בוארון בלילה בנו בתוך השטח שלי בסוף שנת 2006 שהראיתי את זה למפקח ויקטור אז הוא אמר לי לפנות למשטרה ובאחד המוצגים של ויקטור רואים את התמונה. אני חושב שיש בכל הדברים שפרטתי ובקשיים העצומים שפרטתי ובכך שהמשטרה לא עזרה לי והמאשימה וכל הקשיים שהיו לי עם שאול בוארון אז בית משפט צריך להתחשב בזמן שהוא גוזר עלי את העונש ומבקש להקל עלי בעונש ככל שניתן. וועדת ערר גם קבעה שבפרו' שהמאשימה מתנהגת נגדי שלא לפי עקרונות הצדק הטבעי ובניגוד לכללי מינהל תקין, הרסו לי את החיים, קיבלתי שני התקפי לב ויש לי אישור רפואי המעיד על כך, אני לוקח כל יום כדורים נגד לחץ דם וכל זה גרמה לי המאשימה.
לאחר שתלו את השלט הזה משפחת בוארון, הבניה שלי נעצרה. לא היה לי מימון, נאלצתי ללוות כספים בסך של 350,000 דולר בריבית גבוהה של מאות אלפי דולרים. היתה גם הערת אזהרה למי שלווה לי את הכסף, ואני מגיש מסמך מוגש ומסומן 2, וכן מסמך שמסומן 3.
אני מכרתי בבנין 2 דירות בשיעור של 30 אחוז או 40 אחוז ממחיר השוק ולא שילמו לי עדין, שומרים את הכסף עד שלא יהיה לי טופס 4. כיוון שאין היתר, גם אין לי טופס 4. נראה לי שאין כוונה למאשימה לתת לי היתר וטופס 4.
כל המאבקים האלה שסיפרתי עליהם גזלו ממני מאות אלפי שקלים ולכן אני מבקש התחשבות רבה מאוד שעה שבית המשפט יגזור את העונש.
כל הבקשות שלי להיתר בניה נדחו , כל מה שהשגתי, השגתי דרך וועדת ערר. נדחו מסיבות שאינן תכנוניות אלא משיקולים זרים .כל זה היה בגלל הסוחט בוארון. בכל אירוע משפטי שיש לי איתו.
אני כ-10 שנים לא עובד. אני בונה את הבנין הזה במו ידי, אני מנהל את המלחמות אני מנהל את המשפטים. אני חסר כל. אני מבקש שיתחשבו בי ואני מבקש שלא יתנו עונש של הריסה, בייחוד שכבר מכרתי את הדירות, וגם הקונים רוצים לתבוע אותי כי הם רואים שלא נותנים לי טופס 4.
אם חושבים על הריסה, אבקש שכל צו הריסה שיוצא, אבקש שבית המשפט ידחה לפרק זמן ממושך כדי שאני אסיים את הטיפול בהיתר, כי כיום אין סיבה שההיתר לא יינתן לי".

לאחר ששקלתי בזהירות יתרה טיעוני הצדדים, אומר כי מדובר בעבירות חמורות שעבר הנאשם.

כפי שנפסק לא אחת - חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר, רק לאחר שאותה עבודה חוסה תחת היתר כדין במשמעות החוק.

בתי המשפט חזרו והדגישו פעם אחר פעם כי ללא היתר בניה כדין לעבודות בניה הטעונות היתר, אין מקום להתחלת בניה וזאת ידע הנאשם היטב בהיותו הוא עצמו מהנדס בנין במקצועו. אם אכן כטענת ההגנה היו עיכובים מטעמים כאלו ואחרים אשר מנעו מהנאשם את הוצאת ההיתר, הרי כפי שהדגישו ערכאות המשפט לא אחת על הנאשם היה לא להתחיל או להמשיך בבניה הטעונה היתר, כל עוד אין בידו היתר בניה כדין. אם בכל זאת בחר הנאשם להיכנס להתחייבויות כאלה או אחרות כל עוד אין בידו היתר בניה כדין – אין לו להלין אלא על עצמו.

התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרי הבניה כדין.
רשויות אלה מביאות בחשבון שיקוליהם בין השאר נושאי בטיחות בתחומים שונים כגון בטיחות מבנים, בטיחות בניה, הוראות הגה, מכבי אש, וכיוב' דרישות אשר עמדו בפני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו וזאת על מנת להגן על בטחון הציבור ורכושו ולמנוע סיכון חיי אדם .
בענייננו, מדובר בבניה בהיקף משמעותי אשר נבנתה ללא היתר בניה וכך גם באי קיום צו הפסקה מינהלי זאת כאמור אף שמדובר בנאשם שהוא מהנדס בנין במקצועו אשר אמון על הוראות חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 והתקנות על פיו.
המסר הברור שצריך לצאת מלפני ביהמ"ש הינו, ללא כל קשר בקשיים בהשגת היתר, שאין להתחיל בעבודות בניה טעונות היתר, כל עוד אין בידי מבצע עבודות הבניה היתר כדין במשמעותו בחוק.
יחד עם זאת, אני מתחשבת לקולא בכך שמדובר בנאשם שאין לו הרשעות קודמות, הנאשם הינו כבן 64, יליד הארץ, אשר שירת שירות צבאי בצה"ל, השתתף כפי שציין במלחמות ישראל והינו אדם נורמטיבי. הוריו של הנאשם אף הם היו מבוני המדינה כפי שציין הנאשם בטיעוניו בהרחבה.
כך גם אני מתחשבת לקולא בכך שמדובר בנאשם שסובל מבעיות בריאות וציין בטיעוניו לעונש שעבר שני התקפי לב, סובל מלחץ דם גבוה, נוטל כדורים. הנאשם פירט בהרחבה את כל הקשיים אשר נתקל בהם שעה שפעל ללא להוט לקידום קבלת ההיתרים הנדרשים בחוק בעניינו ולצורך כך אף נקט בהליכים משפטיים רבים ומגוונים הן בבית משפט השלום בנתניה בפני כב 'השופטת קלוגמן, הן בעתירה מינהלית שהגיש לבית משפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עתירה שנדחתה והן בעתירה מינהלית שהגיש לבית משפט מחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עתירה שנדחתה אף היא אם כי בתי המשפט האמורים ידעו להדגיש את העובדה שעה שבמסגרת ההחלטות שניתנו

בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה
חע"מ 7838-07 עיריית נתניה נ' ורדי

20 מאי 2012

49

61