הדפסה

חנן נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

יניב חנן

נגד

נתבעת
ישראייר תעופה ותיירות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין ליקויים בשירות שקיבלו התובע ומשפחתו בנופש שהזמינו מאת הנתבעת, באמצעות סוכנות נסיעות מטעמם.

על פי המתואר בכתב התביעה, הזמין התובע נופש לו ולמשפחתו (אשתו ושתי בנות קטנות) במלון לינדוס אימפריאל באי רודוס, וזאת ל-4 לילות (זמן הגעה באמצע הלילה של הלילה הראשון). כשהגיעו, נעשה ניסיון במלון לשכנם באגף שהיה עדיין בבניה, כך שבחדר היו נקודות חשמל חשופות, ריח חריף של צבע, ואף כתמי דם במקלחת. בנוסף, היה החדר בקומת הקרקע, עם גישה ישירה לבריכה, בלא כל גדר או מעקה למניעת תאונות חלילה. התובע ומשפחתו סרבו לקבל את החדר, ונאלצו להעביר את יתרת הלילה בלובי. למחרת קיבלו חדר אחר, אשר היה מלוכלך, והם נאלצו לנקותו בעצמם. לבד מכך, הרי שתקלה בסוף שהייתם גרמה לכך שהאוטובוס שנועד להעבירם חזרה לשדה התעופה יצא לדרכו בלעדיהם, ורק לאחר תחנוניהם שב על עקבותיו ואסף אותם.

לדברי התובע, במהלך הדיון, התקלה בלילה הראשון, והחוויה הלא נעימה בכניסה לחדר החלופי, הרסה את הנאתם מהנופש כולו, וגרמה לכך שמבחינתם מוטב היה שלא לצאת כלל לנופש, ולא להפסיד ימי חופשה שנלקחו לצורך כך. מטעם זה, סבור התובע כי על הנתבעת לפצותו בשיעור של 13,187 ₪, שהם עלות החבילה כולה, בצירוף 5,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש.

במקביל, לאחר שובם של התובע ומשפחתו ארצה, ולאחר פניות אל סוכנות הנסיעות ואל הנתבעת – פניות שלא נענו במשך חודשים ארוכים – הודיע להם סוכן הנסיעות כי הנתבעת מוכנה לפצותם בסך של 2,000 אירו, ואף שלח להם כתב סילוק לחתימה. הם חתמו על כתב הסילוק, אלא שאז הודיע להם הסוכן, כי הנתבעת טוענת כי נפלה טעות סופר בכתב הסילוק, וכי הצעתם היא לפיצוי בסך 200 אירו בלבד.

בהתאם, טוען התובע כי כסעד חלופי לסעד העיקרי, הוא מבקש לאכוף על הנתבעת את ההסכם שנכרת כמתואר, ולחייבם לשלם לכל הפחות את הסך של 2,000 אירו, אותו התובע מוכן לקבל כפיצוי מספק, נוכח הסכמתו אז להודעת הסוכן.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי כל תפקידה בעסקה הוא כשל מתווכת, וכי אין היא אחראית על טיב השירות שניתן במלון. הנתבעת מפנה בהקשר זה לתנאים הכלליים שליוו את השוברים שסופקו לתובע ולמשפחתו. הנתבעת טוענת עוד, כי בזמן אמת, במלון, לא פנה התובע אל עובדי הנתבעת בישראל, ולפיכך מנע מהם את האפשרות לסייע בזמן אמת, אם במגעים מול המלון ואם בהעברה למלון חלופי. לגוף הטענות טוענת הנתבעת, כי גם אם חוויית הלילה הראשונה היתה לא נעימה, ואין ככל הנראה הכחשה, גם מטעם המלון, באשר לטענה העקרונית של האגף הלא-גמור, הרי שאין יסוד לטענה כי חוויה כזו הורסת נופש שלם, וכי אין חולק כי התובע ומשפחתו נהנו מיתרת ימי החופשה. מקום בו סך התמורה ששולמה למלון עבור כל השהייה אינה עולה על כמה מאות דולרים, הפיצוי הנדרש הוא מופרז. באשר לאוטובוס, טוענת הנתבעת כי התובע ומשפחתו הגיעו לנקודת האיסוף באיחור, אולם ממילא לא נגרם נזק, באשר האוטובוס חזר על עקבותיו.

באשר להסכם, טוענת הנתבעת כי אכן נפלה טעות סופר, שמקורה בקריאה לא נכונה של מכתב המלון אליה, בו נכון היה המלון לפצות בסך 2,000 אירו את כלל המתלוננים באותה עונה, בשל מצב המלון, ומתוך סכום זה רק סך 200 אירו היה מיועד לתובע עבור תלונתו. הנתבעת סבורה, שאין לראותה כמחויבת על פי ההצעה המוטעית שהעבירה לתובע, באמצעות הסוכן.

מחמת הגיון הדברים, נפתח בהסכם: לכאורה, אכן נכרת הסכם מחייב. הנתבעת העבירה הצעה מפורשת, והתובע קיבל אותה. די בכך.

אלא, שהנתבעת טוענת לטעות בכריתת ההסכם. זוהי טעות שהיא, על פני הדברים, יסודית (כמשמעות המונח בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), שכן ברי כי אילו היתה ערה הנתבעת לטעות, לא היתה מתקשרת בהסכם זה. ברם, עסקינן בטעות שהתובע לא אמור היה לדעת שנפלה, ועל כן אין מדובר בסוג הטעויות המזכות את הנתבעת בביטול ההסכם על דעתה-היא, אלא רק ברשות בית המשפט.

בנסיבות תיק זה, בו המקור להצעת הנתבעת היה הצעת הספק בחו"ל, סבורני שמתקיימות הנסיבות המצדיקות את ביטול ההסכם, ואני קובע, אפוא, כי הנתבעת אינה מחויבת להצעתה, כפי שהועברה בכתב.

עם זאת, אין משמעות קביעה זו כי הנתבעת אינה חייבת לתובע דבר, כפי שנראה.

ראשית יש להבהיר, כי הנתבעת אינה מתווכת בלבד, כטענתה, אלא היא הספק (בישראל) של שירותי האירוח הניתנים בפועל על ידי בית המלון. המתווך, במקרה זה, הוא סוכנות הנסיעות, ולא הנתבעת (להרחבה אודות ההבדל בין התפקידים השונים ניתן לעיין בפסק-הדין שניתן במקרה דומה ע"י כב' הרשם הבכיר י' נמרודי, בת"ק (ת.א.) 14887-08-12 קועד נ. השטיח המעופף וישראייר).

לפיכך, למרות שהנתבעת לא סיפקה בפועל את השירות במלון ברודוס, הרי שאף היא אחראית, כלפי לקוחותיה (התובע ומשפחתו), לטיב השירות בכל פרטיו המהותיים, למעט תקלות שאינן ניתנות לצפייה מראש.

במקרה דנן, אין מדובר בתקלות מעין אלה, אלא בסוג התקלות שניתן בנקל היה להיערך לקראתן, באמצעות תקשורת ישירה ומתעדכנת עם המלון.

גם דרישת הנתבעת, כי התובע ייצור עמה קשר ישיר לאחר גילוי התקלה, אינה רלבנטית במקרה דנן, בו מדובר בתקלה שהתמצתה (בחלקה הארי והכמעט-מכריע) בלילה הראשון, עד שעות הבוקר. לפיכך, אין יסוד להניח שהיה נמצא נציג של הנתבעת שהיה יכול לסייע בשעות הלילה או בשעות הבוקר המוקדמות. זאת ועוד, קצב הטיפול של הנתבעת בתקלה, לאחר שהתובע כן פנה אליה (לאחר שובו ארצה), מלמדת כי יש להטיל ספק בכך שבזמן אמת היתה הנתבעת מצליחה למצוא פתרון לאלתר למצוקה שנוצרה.

יש, אפוא, לקבוע כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע בעבור נזקיו.

נותר, עם זאת, לקבוע מהו שיעור הפיצוי המתאים במקרה זה. כזכור, החבילה כולה עלתה 8,187 ₪. מחיר זה כלל רכיבים לגביהם אין חולק כי לא נפלה תקלה, כגון: טיסות והעברות (למעט התקלה הקטנה בשלב הנסיעה חזרה), וכולל אף את יתרת השהייה במלון – כאשר לפחות שני שלישים מהחופשה עברו למעשה ללא תקלות, ולמעט התחושות הקשות מהפתיחה, שהעיבו מן הסתם על יתרת החופשה (אם כי אני מתקשה לקבל את טענת התובע, כי מוטב היה להם שלא היו נוסעים כלל – טענה שמשמעותה היא שסך ההנאה של המשפחה מהטיול מסתכם במספר שלילי), הרי שללא ספק שתמורה משמעותית כן התקבלה בעד הכסף ששולם.

לפיכך, ברי שאין מקום לפסוק פיצוי בסכום המתקרב למחיר החבילה, ולבטח שלא בסכום העולה על מחיר זה, כפי שדורש התובע. אף על פי כן, אין האמור לעיל מוביל למסקנה שיש לאתר את השווי היחסי של הלילה הראשון בלבד, שכן, כאמור, מן הסתם היו לחוויה הלא-נעימה בתחילת הדרך השלכות גם על רמת ההנאה מיתרת החופשה, ועוד – שיש לשקול שיקולי מדיניות, מהסוג שאמור להמריץ את הנתבעת לעשות כמיטב יכולתה למניעת הישנות תקלות שכאלה בעתיד.

כזכור, הנתבעת הציעה לתובע פיצוי (מתוקן) של 200 אירו. סכום זה, כך מתברר, אינו סכום שהנתבעת התנדבה לשלמו, אלא סכום שהמלון – שהכיר במחדליו – היה מוכן לשלמו. אני סבור שלא די בכך.

מן הראוי, לטעמי, לחייב גם את הנתבעת בפיצוי התובע מתוך אמצעיה-שלה, שאחרת תוחטא המטרה האמורה של פסיקת הפיצוי. אני סבור, כי קנה המידה של הצעת המלון רלבנטית גם מצד הנתבעת, ולפיכך אני קובע, כי הפיצוי הכולל בו תחויב הנתבעת יעמוד על כפל הצעתה הקודמת, ובמעוגל, בשקלים, ע"ס 1,800 ₪.

אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,800 ₪, בצירוף אגרת התביעה, בסך 132 ₪, והוצאות הדיון בסך 400 ₪ (בעניין אחרון זה אציין, כי על פי רוב איני סבור שיש לפסוק הוצאות נוספות, מקום בו אין יחס סביר בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של יום, אולם במקרה זה אני סבור כי הצעה מכובדת ומכבדת שכזו אמורה היתה להינתן מלכתחילה, באופן שהיה אולי מונע מהתובע את הנקיטה בהליך).

סך הכל, אפוא, תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,332 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.