הדפסה

חן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופט מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מר אילן בוברוב
נציג ציבור (מעבידים): מר יצחק הולצמן

התובע
יוסף חן ת.ז XXXXXX603
ע"י ב"כ: עו"ד רוני אסלייח

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורה קרן - מחלקה משפטית חיפה

החלטה

רקע וטענות הצדדים

1. תביעה זו הינה כנגד שתי החלטות של הנתבע הדוחות את תביעת התובע להכיר באירועים שאירעו לטענתו בעבודתו כ"פגיעה בעבודה" ושבעטיים לקה לטענתו בליבו: הראשון ב יום 4.1.2011 - משפתח מעטפה ובה כתב תובענה לבית הדין המשמעתי אשר הגישה עירית עפולה מעסיקתו, כנגדו (להלן: "התובענה") והשני ביום 12.1.2011 - משנמסרה לידו הזמנה לשימוע אשר אמור היה להתקיים ביום שלמחרת (להלן גם : "האירוע הראשון", האירוע השני" ו/או "האירועים", הכל בהתאמה).

2. האירוע מיום 12.1.2014 לא נבחן תחילה על ידי הנתבע, כיוון שלטענת באת כוחו במהלך דיון בהליך זה, הוגשה התביעה רק בגין האירוע מיום 4.1.2011. על כן הגיש התובע תביעה נוספת להכרה באירוע מיום 12.1.2011 תוך ויתור של הנתבע על טענת שיהוי (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.2013). ההליכים בתיק זה עוכבו עד למתן החלטה כאמור של הנתבע, אשר בסופו של דבר החליט לדחות את תביעת התובע גם בגין אירוע זה. על פי הסכמת הצדדים ולנוכח החלטות הנתבע - הדיון בתיק נערך בעניין דחיית שתי התביעות.

3. בתיק הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, לו צורפו מסמכים שונים, שלחלקם נתייחס בהמשך. בהמשך צירף התובע להודעה שהגיש, העתק אישור דואר רשום שנשלח אליו ביום 2.1.2011 בעניין כתב ת ובענה בבית הדין למשמעת, אישור מסירה של הדואר עליו חתם התובע לטענתו, מיום 4.1.2011. כן צורף מכתב עו"ד ניירוז עזאיזה ממשרד ב"כ עירית עפולה ולפי ו לאחר בדיקת אישורים אלו ובהסתמך עליהם, הרי שדבר הדואר אשר נשלח לתובע ממשרדם ביום 2.1.2011 והתקבל ביום 4.1.2011 הינו דבר דואר אשר כלל את התובענה בפני ביה"ד למשמעת אשר הוגשה על ידי עירית עפולה נגד התובע. עו"ד עזאיזה גם נחקרה בחקירה נגדית על ידי הנתבע בדיון מיום 18.3.2013 , כיוון שבאת כוחו לא הסתפקה באישור זה.

4. לישיבת ההוכחות מיום 11.2.2014, זומנו להעיד מטעם הנתבעת, מי שהיה המנהל הישיר של התובע, סמנכ"ל תפעול בעירייה, מר רפי אטיאס (להלן: "מר אטיאס") וכן מר משה וולפין (להלן: "מר וולפין") אשר היה בזמן האירועים מ"מ מזכיר העיריה ומי שזימן את התובע לשימוע. כן נחקר התובע עצמו. במהלך העדויות הוגשו מסמכים שונים מטעם הצדדים ובין השאר, הודעות שגבה חוקר הנתבע מאת התובע, מר וולפין ומר אטיאס. לאחר הישיבה הוגש גם מזכר מעירית עפולה אשר צורף לתביעת התובע למל"ל, גם אליו נתייחס בהמשך. בתום ישיבת ההוכחות, הציע בית הדין לנתבע לשקול את עמדתו באשר למינוי מומחה רפואי בתיק, אולם הנתבע הודיע כי אינו מסכים לכך ועל כן הוגשו סיכומי הצדדים.

5. התובע, יליד 1953, עובד עירית עפולה, מנהל מחלקת איכות הסביבה החל משנת 2003 ויו"ר ועד עובדים בחמש השנים עובר להגשת התביעה . לטענתו, מהלך עבודתו במשך השנים התאפיין במערכת יחסים "בלתי סדירה" עם מי שהיה ראש עירית עפולה במועד האירועים ועם "הסובבים אותו". הסיבה למערכת היחסים הטעונה הינה לטענת התובע תלונה שהגיש כנגד ראש העיריה במשטרה, בשנת 2002, עוד בהיותו מנכ"ל העיריה ומאז היבחרו לראשות העיריה החל כנגד התובע לטענתו ב"מסע התנכלות". להמחשת טיעוניו צורף לתצהירו פסק דין בתביעה שהגיש התובע כנגד עירית עפולה ואשר נתקבלה, בגין ההחלטה להעבירו מתפקידו (עב 1240/03).

6. אף על פי כן, המשיך התובע לטענתו לעבוד ולמלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. האירועים אותם מתאר, התרחשו על רקע הניסיונות המתמשכים לפגוע בו ובפרנסתו וה ם אירעו כנטען בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 12-22) , כך:

"ביום 4.1.2011 נכנסתי לדואר וקיבלתי לידי מכתב בדואר רשום, וכשחזרתי למשרדי בעירית עפולה פתחתי את המעטפה שקיבלתי מספר רגעים לפני מהדואר, ואז התברר לי כי עירית עפולה הגישה כנגדי תובענה בפני בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות והואשמתי ב 3 אישומים מכח חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח- 1978.

אני ולאחר שפתחתי את המעטפה במשרדי ולאחר שקראתי את תוכנו, התחלתי להרגיש לחצים בחזה וקשיי נשימה עם כאבים ביד שמאל.

אני תחילה לא ייחסתי חשיבות לכאבים וניסיתי לסחוב עוד קצת את הכאבים. מאחר והכאבים התגברו יותר, פניתי עוד באותו יום לרופא תורן במוקד רפואי בעפולה, נעשו לי בדיקות ואף הופניתי למיון.

אני לא פניתי באותו ערב למיון, מאחר וחשתי ולאחר הבדיקות ומנוחה כי מצבי קצת יותר טוב.

למחרת, אני הגעתי לעבודה, ולא הרגשתי נוח עם מה שעושים לי ושוב עיינתי באותה תובענה שקיבלתי יום לפני כן והתחלתי שוב לחוש ברע, ואז החלטתי לפנות למיון.

אני פניתי למיון, אך סירבתי להתאשפז, ואף העדפתי לעשות בדיקת מאמץ במסגרת קופ"ח ולא במסגרת אשפוז, ושוחררתי לביתי.

אני נחתי מספר ימים, ולאחר מספר ימים שוב חזרתי לעבודתי.

ביום 12.1.2011 התקשרה אלי מזכירתו של מ"מ מזכיר העיריה וביקשה שאגיע למשרדי העיריה כי יש לה מכתב עבורי. אני הגעתי למשרד וקיבלתי מכתב הזמנה לשימוע, שימוע שנקבע למחרת ביום 13.1.2011. לאחר שקיבלתי מכתב הזמנה לשימוע ולאחר שעיינתי בתוכו, מיד חשתי ברע ונכנסתי ללחצים ומתח והרגשתי רע.

אני ביקשתי לדחות את ישיבת השימוע במספר ימים על מנת לאפשר לי התייעצות וייצוג משפטי מטעם היועץ המשפטי של הסתדרות, אך מזכיר העיריה התנגד לדחות את השימוע. אני מאוד כעסתי על התנהלות העיריה, אשר מזמנת אותי מהיום להיום לישיבת שימוע מבלי לאפשר לי להכין את עצמי לשימוע כמתחייב, מה עוד שההזמנה לשימוע נמסרה לי סמוך מאוד לאחר חופשת מחלה ולחצים בחזה בעקבות תובענה שהגישה העיריה כנגדי מספר ימים קודם לכן.

על אף מצבי הרע התייצבתי ביום 13.1.2011 לעבודה, והרגשתי שוב כאבים בחזה עם כאבים ביד שמאל ואני הרגשתי שאני עומד להתעלף. אני מייד התקשרתי לאשתי אשר באה ופינתה אותי לבית החולים ושם אושפזתי למשך מספר ימים עקב אירוע לבבי ואף צונתרתי".

7. העבודה בימים שלפני האירועים היתה לטענת התובע, כאמור, תחת עננה של יחסים לא סדירים עם ראש העיריה אך התנהלה כסדרה, עד להתרחשות אותם שני אירועים. הלחצים והמתח שעמם נאלץ להתמודד באירועים היו חריגים ובלתי רגילים והאירוע השני התרחש לטענתו בשעה שהתובע כבר היתה במתח נפשי כתוצאה מהאירוע הראשון. לטענת התובע האירועים הם אלו שגרמו לו ללקות בליבו, לאשפוזו ולצנתור שעבר לאחר מכן. לטענתו מעולם לא עבר אירועים דומים קודם לכן.

8. הנתבע לעומת זאת, טען כי התובע לא הוכיח התקיימותם של אירועים כלשהם במועדים המצוינים על ידו ולחילופין, כי לא הוכח שהאירועים הנטענים היו חריגים.

כך, טען הנתבע, חתימת התובע על גבי אישור המסירה (ת/5) ולפיו קיבל לידיו את המעטפה אשר הכילה את התובענה אינה נחזית להיות חתימתו, זאת בהשוואה עם החתימה על גבי טופס התביעה לנתבע ועל גבי הודעתו לחוקר.

כן נטען, כי מערכת היחסים אופיינה באירועים חוזרים של מתח, אשר "מכרסמים" מחריגות האירועים נשוא התביעה ואין לראות בם כאירועים נפרדים. צוין כי התובע אינו מכחיש את הסכסוך שהיה לו עם ראש העירייה ו את תחושת ההתנכלות והרדיפה שחש והנתבע הפנה בהקשר זה למכתבי התובע למר אטיאס (נ/4).

עוד נטען כי מחלוקות וסכסוכים היו "חזון נפרץ" בעבודת התובע וידועים וצפויים מראש, אשר קיבלו כל פעם ביטוי בצורה כזו או אחרת. נטען כי התובע הינו אדם דעתן העומד על שלו ולכן גם מבחינה סובייקטיבית אין מקום להשתכנע כי האירועים גרמו לו לאותו אפקט "טראומטי" לו הוא טוען. כן נטען כי מהיותו יו"ר ועד עובדים, היה התובע נוכח בשימועם של אחרים ואף בדיונים בבית הדין, כפי שגם אישר בעדותו.

עוד נטען כי משך הזמן בין האירועים - שמונה ימים , במהלכם אף חזר התובע לעבוד - אינו עונה לדרישות הפסיקה על מנת שיוכרו כ"אירוע חריג". עוד נטען כי לא הוצגו ראיות אובייקטיביות להיות האירוע חריג: העדות אשר צוינו בטופס התביעה לנתבע לא הובאו לעדות על ידי התובע , במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירועים לא הוזכרה התרגשות חריגה וכן צוינה העובדה כי באירוע השני פנה התובע לטיפול רפואי רק יום לאחר האירוע.

לסיכום, טען הנתבע, יש לדחות את התביעה כבר בשלב הבחינה העובדתית ועוד טרם מונה מומחה רפואי.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

9. בעבל (ארצי) 45023-09-11 שאול בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, 4.12.2012 (להלן: "פס"ד בירן"), סקר כב' השופט אילן סופר את ההלכה הכללית בדבר התנאים בהם יוכר אוטם שריר הלב כ"פגיעה בעבודה". סקירה זו יפה גם לענייננו ולפיכך נביא להלן את עיקרי הדברים (פסקה 12):

"...על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, יש להוכיח תחילה קיומו של "אירוע חריג" בעבודה, או לפחות להביא ראשית ראיה לאירוע כזה, על מנת שניתן יהא, בשלב הבא, למנות מומחה רפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין אותו אירוע לבין האוטם".

וכן (בפסקה 14):

"הפסיקה היא, כי תאונה שהינה תולדה של גורמים נראים לעין, אשר אוטם שריר הלב נמנה עימם, נבחנת במבחן "האירוע החריג", לפיו יש להוכיח כי עובר לפגיעה הגופנית או הנפשית, אירע למבוטח אירוע חריג בעבודתו, אשר הינו בלתי שגרתי לגביו. אירוע כזה יכול להיות תולדה של דחק נפשי מיוחד או מאמץ גופני יוצא דופן (עב"ל (ארצי) 349/06 בלומשטיין – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07.

ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה שאלה עובדתית בעיקרה (עב"ל (ארצי) 614/08 יהודה מרקוביץ' – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.7.09 להלן:"ענין מרקוביץ"). בית הדין בוחן את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העובד, אך עם זאת, יש צורך בראיות אובייקטיביות על מנת להוכיח האירוע, ואין די בעדותו הסובייקטיבית של העובד ( עב"ל (ארצי) 663/08 אהרון זילבר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.2.09). רק לאחר שנקבע כי אכן התרחש אותו "אירוע חריג", יבחן בית הדין את השאלה האם התקיים קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין הופעת האוטם".

מכאן, כי בשלב הראשון, בו אנו מצויים, עלינו לבחון האם הביא התובע לכל הפחות ראשית ראיה אובייקטיבית לכך כי התרחשו ביום 4.1.2011 וביום 12.1.2011 האירועים אותם מתאר, ואם כך, כי אירועים אלו היו בלתי שגרתיים מבחינתו.

10. עוד על פי הפסיקה, "מתח מתמשך, אינו מהווה "אירוע חריג", אך ניתן להכיר בשיא של אותו מתח מתמשך או באירוע מיוחד במסגרתו כאירוע חריג, ככל שניתן לאבחנו ככזה (עב"ל 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושע תשתש, ניתן ביום 9.10.12). בפסיקה הובהר כי "אין הכרח כי אותו אירוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו אירוע יתקיים במהלך יממה או ימים אחדים, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי מתח מתמשך"(שם)"(עבל(ארצי) 42970-06-13 אחמד זבדה- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.5.2014).

11. על בסיס האמור לעיל ולאחר שבחנו את כלל הראיות שלפנינו, אנו סבורים כי התובע עמד בנטל להוכיח כי התקיימו שני האירועים להם טוען וכן כי טענתו בדבר היותם "חריגים" עבורו, נתמכה בתשתית ראייתית אובייקטיבית מספיקה לצורך מינוי מומחה רפואי;

12. גרסתו העובדתית של התובע, באשר לפרטים שונים שמסר וכן באשר לתמונה כללית שתיאר, לדוגמא באשר ליחסי העבודה שהיו, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית, בחקירתו הנגדית, בהודעתו לחוקר ובטפסי התביעות לנתבע, הייתה אחידה ועקבית והיא עלתה בקנה אחד עם יתר הראיות שהוגשו לתיק לרבות עדויות מר אטיאס ומר וולפין, מטעם הנתבע.

הנתבע עצמו אף לא טען אחרת ובסיכומיו, לא הפנה ולו לסתירה אחת בין העדויות השונות.

באשר לעצם התקיימותו של האירוע הראשון, מיום 4.1.2011:

13. גרסתו של התובע כמפורט לעיל, נתמכה באישורי המסירה שצירף ובעדות עו"ד עזאיזה. עו"ד עזאיזה ציינה בחקירתה כי היא זו שבחנה את הראיות כנגד התובע והגישה נגדו את כתב האישום (התובענה) בנושא עבירות משמעת שביצע לטענת העירייה, זאת על בסיס מינוי שקיבלה מטעם ראש העיר על פי חוק המשמעת. העדה ציינה כי על פי רישומי המשרד מדובר במסמך שנשלח לתובע בדואר רשום ביום 2.1.2011 ובהתאם לרישום המסירה שקיים בתיק, הרי שהתובענה התקבלה בידיו של התובע ביום 4.1.2011. העדה ציינה כי כך ניתן ללמוד גם מסמיכות הזמנים שבין אישור משלוח דבר הדואר ובין תאריך אישור המסירה וכן מהעובדה כי בקלסר שבמשרד לא נמצא אישור אחר.

14. עדות זו שהינה אובייקטיבית בנסיבות העניין, תומכת בעדות התובע על כך שהוא זה שאסף את דבר הדואר ביום 4.1.2011. נציין כי התובע עשה עלינו רושם אמין במהלך עדותו. זאת ועוד, מזכר פנימי מאת עירית עפולה אשר צורף לטופס התביעה לנתבע ואשר צורף על ידו לתיק בית הדין, תומך אף הוא בהתרחשות שני האירועים. מצוין שם כי "בהמשך לאירוע מתאריכים 4/1/11-5/1/11 קבל התובע מכתב נוסף בתאריך 12/1/11 אחה"צ והוזמן לשימוע בעת שהיה ביום חופש". ראו גם טופס בל/250 אשר הוצא לתובע ביום 5.1.2011. די באמור לעיל על מנת לדחות את טענות הנתבע בעניין זה לרבות בנושא החתימה אשר מופיעה על אישור המסירה, במיוחד לאור עדות התובע בעניין הן כי החתימה דומה לחתימתו והן באשר לכך כי האישור לא נמסר לידו אלא רק המעטפה. בנסיבות העניין גם לא מצאנו לנכון לזקוף לחובת התובע, אי הבאת עדויות נוספות.

באשר לעצם התקיימות האירוע השני, מיום 12.1.2011:

15. ניתן לקבוע על פי העדויות כי מדובר באירוע שתחילתו בקבלת מכתב ההזמנה לשימוע ביום 12.1.2011 ושיאו בפנייתו לטיפול רפואי ביום 13.1.2011 עקב כאבים בחזה וביד שמאל ופינוי התובע לבית החולים. גרסת התובע באשר להשתלשלות העניינים נתמכת בין השאר במכתב ההזמנה לשימוע מיום 12.1.2011 ליום המחרת וכן במכתב מר וולפין מיום 19.1.2011 המציין כך: "במכתבי אליך מיום 12.1.2011 בחדר הישיבות "ברוש קומה ב' בבניין העירייה. וועדת השימוע התכנסה במועדה, ואז נאמר לנו על ידי מנהלת כ"א, רונית פייגין, כי מסרת לה שאתה עולה לבית החולים "העמק" ".

16. באשר לעצם היות האירועים חריג ים מבחינת התובע ובטרם נדון בכל אירוע בנפרד, נציין, כי הצדדים שניהם השקיעו מאמצים לרבות באמצעות הגשת מסמכים שונים , על מנת לתאר את אופי התנהלות התובע בעבודה ואת מערכת היחסים בינו ובין מנהלו הישיר ובעלי תפקידים נוספים בעירייה. דוגמאות שונות של חילוקי דעות, תלונות מצד התובע ותלונות על התובע וכן "תקריות שונות" הובאו בפני בית הדין. נראה כי המסכת העובדתית בעניין זה מוסכמת על הצדדים ועל כן אין צורך לפרטה, כאשר המחלוקת נותרה בדבר פרשנותה כפי שהובאה בטענות הצדדים. כשלעצמנו, אנו סבורים כי הראיות שלפנינו, לרבות העדויות מטעם עדי הנתבע, מלמדות על כך כי מצד אחד ניתן לאפיין את תפקוד התובע, בראיית מעסיקתו, כבעייתית ומצד התובע - קיומן של תחושות קשות כי הביקורת המופנית כלפי תפקודו המקצועי היתה מונעת משיקולים זרים כאשר יד מכוונת מאחוריה . יש להניח כי נתונים אלו הביאו לאווירה קשה ומתוחה בעבודת התובע.

17. אנו סבורים כי באמור לעיל יש כדי לתמוך בטענת התובע ולפיה יש לבחון את חריגותם של האירועים עבורו על רקע אוויר ה מתוחה ומתמשכת זו ולא התרשמנו כטענת הנתבע, כי מדובר באירועים שאינם יוצאי דופן בשגרת עבודה מתוחה. ראשית, התרשמנו על סמך העדויות שהובאו לפנינו בעניין זה, כי מדובר היה באירועים אשר אירעו כל פעם על רקע אחר ואשר ניתן לבודדם זה מזה, כמו גם האירועים נשוא התביעה. זאת ועוד, טענת הנתבע כי בתוך מערכת היחסים הייתה שגרה של עבודה, נתמכת בעדות מר אטיאס. מר אטיאס מסר כי "בערך שנה לפני שקרה כל האירוע לתובע העניינים נכנסו למסלול טוב יותר" (עמ' 8 ש' 18-20) וכן: "היו אמנם בעיות אך למדנו לעבוד ביחד. בין לבין היו התרחשויות" (עמ' 10 ש' 5-7).

על רקע קביעותינו אלו, נדון בכל אירוע בנפרד.

18. באשר לאירוע הראשון, בחינה אובייקטיבית מעלה כי מדובר היה באירוע בלתי שגרתי ביחס לשאר האירועים והמחלוקות הפנימיות שהובאו לפנינו. התובע הואשם בתובענה על פי סעיפים מתוך חוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח- 1978 בין השאר בגין כך שהתנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית או שעלולה לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של הרשות. בתצהירו, התובע אמנם לא תיאר אילו תחושות עלו בו שעה שקרא את המכתב אך די בכך שציין כי התחיל להרגיש לחצים בחזה וקשיי נשימה עם כאבים ביד שמאל לאחר קריאת התובענה. יצוין כי מהודעתו לחוקר עולה כי חש בכעס שכן ציין כי על אף שהרגיש לחצים בחזה, חשב כי מ דובר ב"עניין של כעס" ולכן "נסחב עוד קצת" (עמ' 3 ש' 14-17) . כמו כן, התובע הציג מכתב מ"יד להחלמה בע"מ" (ת/6) המופנה לרופא מטפל ולחדר מיון, ולפיו הוא פנה עוד באותו היום לרופא בתלונות כאמור. על אף שהופנה למיון טען התובע כי חש הטבה ואף הגיע למחרת לעבודה. על פי תיאורו, עיון נוסף בתובענה גרם לו להרגיש "לא נוח עם מה שעושים לו", הוא שוב חש ברע ואז פנה למיון. בדו"ח חדר המיון מיום 5.1.2011 (ת/7) צוין "מאתמול כאבים לוחצים בחזה עם הזרקה ליד שמאל מלווים בסחרחורת, קוצר נשימה וזיעה קרה". מתעודה ראשונה לנפגע בעבודה אשר צורפה לתצהיר התובע עולה כי התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 9.1.2011. מועד הפנייה לטיפול הרפואי כמו גם האמור בתיעוד הרפואי, תומך בגרסת התובע, גם אם לא מצוין בו כי התלונות הרפואיות הופיעו בעקבות אירוע בעבודה. המדובר ב"אנמנזה שותקת" ובמכלול הנסיבות המפורטות שלפנינו, לרבות עדות התובע לעניין זה אותה אנו מקבלים, ולפיה הוא סיפר את אשר אירע אך הדבר לא נרשם - לא מצאנו לנכון לזקוף זאת לחובתו.

19. באשר לאירוע השני, מר אטיאס ציין בהודעתו לחוקר כי מדובר היה בשימוע ראשון שנערך לתובע מאז שהוא נכנס לתפקידו (עמ' 5 ש' 5-6). גם מר וולפין ציין כי מדובר היה בשימוע ראשון (ראו הודעתו לחוקר, עמ' 3 ש' 12-18). יצוין כי מהודעת מר אטיאס עולה גם כי התובע ידע על הכוונה לערוך לו שימוע בערך כשבוע קודם לכן (עמ' 5 ש' 9-11) אולם אין הדבר דומה להודעה רשמית על החלטה שנתקבלה (טענה שכלל לא הועלתה מצד הנתבע). כמו כן, עולה כי גורם הלחץ העיקרי עבור התובע היתה סמיכות הזמנים שבין קבלת ההזמנה ומועד השימוע עצמו (יום) אשר לא אפשר לו, לדעתו, להיערך כראוי. בהודעתו לחוקר ציין התובע כי פנה ליועץ משפטי בהסתדרות והלה אמר לו לכתוב מכתב למר וולפין כי אינו מוכן להגיע לשימוע בתאריך זה כיוון שאינו "ערוך ומוכן" וכיוון שיועץ המשפטי אשר מייצג אותו אינו פנוי במועד זה. התובע מסר בהודעה כי הדבר גרם לו ללחצים ומתח וכי הוא חש רע במהלך הלילה. (עמ' 4 ש' 7-11). הדבר עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר מר וולפין לחוקר הנתבע. שם צוין כי הוחלט לזמן את התובע לשימוע "במיידי", למחרת בבוקר וכי בקשת התובע אליו במסרון לדחות את השימוע על מנת שיוכל להתייעץ עם היועץ המשפטי שלו, נדחתה מסיבות המצוינות בהודעה, בהוראות היועץ המשפטי של העירייה (עמ' 1 ש' 14-20).

20. גרסת התובע בהודעתו לחוקר ו לפיה הגיע למחרת לעבודה אך שם חש ב"כאבי תופת בחזה עם כאבים ביד שמאל וחשבתי שאני עומד להתעלף" וכי משם נלקח לבית החולים, נתמך באמור במכתב מר וולפין מיום 19.1.2011 המצוטט לעיל ולפיו הועדה כבר התכנסה ואז הודע על כך שהתובע נלקח לבית החולים (פסקה 15 לפסק דין זה) וכן במזכר שהגיש הנתבע ואשר צורף לטופס התביעה לנתבע , בו גם פורט כי "למחרת בבוקר כשהגיע לעבודתו עיין בזימון לשימוע ולתלונות שהוגשו נגדו על ידי שני בכירי עירייה, שלטענתו שיקרו, חש שוב בלחצים וכאבים עזים בחזה וקושי נשימה הודיע מנהלת כח אדם על מצבו ואשתו בדרך לפנותו לבית החולים". כן הוגש סיכום מחלה המלמד על כך שהתובע אושפז ביום 13.1.2011 עד ליום 19.1.2011 שם צוין כי התקבל עקב סיפור של כאבים בחזה וכן "אירוע ראשון מלפני שבוע פנה למיון". יצוין כי במהלך האשפוז בוצע לתובע צינתור כלילי. כל אלו תומכים ומחזקים את גרסת התובע. עוד נאמר, כי כלל איננו מקבלים את טענת הנתבע ולפיה בעובדה כי התובע נכח בשימועים שהתקיימו לעובדים אחרים מתוקף היותו יו"ר ועד העובדים, יש בכך כדי להפחית את השפעת הזמנתו לשימוע בעניינו, שהרי אין כל מקום להשוות בין הדברים. יש לציין גם מעבר למערכת היחסים המתוחה בעבודה, את השפעת אירוע הראשון על מצבו של התובע וכרקע להתרחשותו של האירוע השני.

21. לאור כל האמור, שוכנענו בקיומם של שני אירועים חריגים לשגרת עבודתו של התובע, אשר אירעו לתובע, האחד ביום 4.1.2011 (לאחריו חזר לעבודה) והשני ביום 12.1.2011. לפיכך ימונה מומחה רפואי לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי, בין האירועים החריג ים המפורט ים לעיל, לבין האירועים הלבביים של התובע כפי שעולים מן המסמכים הרפואיים מהמועדים שלאחר כל אחד מן האירועים כאמור .

22. על הנתבע להגיש בקשה להזמנת חומר רפואי תוך 14 יום והח לטה על מינוי המומחה תינתן בנפרד ו לאחר תזכורת חומר רפואי במסגרתה יוודא נציג הנתבע כי נתקבל בתיק, כל החומר הרפואי אשר הוזמן.

23. לטיפול ומעקב המזכירות בהתאם.

ניתן היום, ב' באב תשע"ד (29 ביולי 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אילן בוברוב
נציג עובדים

מירון שוורץ, שופט
אב"ד

מר יצחק הולצמן
נציג מעבידים