הדפסה

חמוד נ' מדינת ישראל

המערער:
אדם חמוד

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
מהות הערעור: ערעור על גז"ד של בימ"ש השלום בב"ש (כב' השופט א. ברסלר-גונן) בת.פ. 57124-07-12 מיום 14/7/13.
נוכחים: המערער וב"כ עו"ד בנימין גריקו
ב"כ המשיבה עו"ד גלנטה
<#1#>
פרוטוקול
ב"כ המערער: חוזר על האמור בהודעת הערעור ומבקש להוסיף לגבי התסקיר והאמור בו ובמיוחד באמור בעמ' 2 בתסקיר ובפסקה האחרונה. התסקיר מדבר על נסיבות המערער ועל ההליך שעבר ועל הקשיים. בסופו של דבר אומר שלמרות הקשיים, שבועיים לפני הטיעונים לעונש חלה פריצת דרך. הם אומרים שדווקא עכשיו חל שיפור משמעותי להתייחסותו לעבירה ושהטיפול התחיל לעזור. אני חותר לעובדה שדווקא עכשיו באותו שלב המערער היה בעיצומו של הליך שיקומי.
לשאלת ביהמ"ש אני אומר שהמערער לא השתלב בקשב לנוער מכיוון שביהמ"ש לא נתן צו מבחן. המערער כבר לא בגילאים של קשב לנוער. המערער לא עשה כלום אלא המתין להכרעה בערעור.
מאז כתיבת הודעת הערעור יצא תחת ידו של ביהמ"ש העליון של מוחמד סעד ושם מדובר על השינוי שחולל תיקון 113 ומפנה לשם.
אני סבור שאני עומד בתנאי כתב.
אני חושב שמדובר באחד המקרים היותר מובהקים לביטול ההרשעה, לעניין האם העבירה מאפשרת את ביטול ההרשעה.
בימ"ש קמא קבע שבגיל של המערער קיים נזק קונקרטי. צריך לבחון הנסיבות. בימ"ש קמא אמר שחזקה העומדת לזכותו שבשלב שהוא נמצא היום תהיה פגיעה בתעסוקה. גם אם בימ"ש יסבור וזה לחילופין שאין זהו המקום לסטות מההלכה הפסוקה לעניין ההרשעה, אני בוודאי טוען שהעונש מחמיר יתר על המידה במיוחד לאור הסדר הטיעון שהגיעו אליו הצדדים. ההסדר היה שהמדינה הגבילה עצמה לעונש של עבודות שירות ל-6 חודשים ולכן לא יכול היה להיקבע מתחם מעבר למה שהמדינה עתרה לה.
מרבית הפסיקה שהובאה בבימ"ש קמא מדברת על עונשי מאסר על תנאי ואם המדינה הגבילה עצמה לעבודות שירות אזי הרף היה צריך להיות העונש של 6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות השירות ואילו העונש התחתון היה בעונש מאסר מותנה.
אני סבור שגם אלמלא נדחתה בקשת המערער לביטול הרשעתו, עדיין ביהמ"ש היה צריך מנף את השיקום של המערער והיה צריך לתת עונש של צו של"צ גם עם הרשעה וצו פיקוח מבחן כמבוקש וכמומלץ על ידי שירות המבחן.

ב"כ המשיבה: נבקש לדחות את הערעור, קראנו את התסקיר ואת נסיבות האירוע שבכתב האישום, העוסק באירוע מתפתח ומסלים עצמו מעת לעת באותו מועדון לילה, כאשר בסך הכל השוטרים שנקראו למקום ביצעו לבצע תפקידם שהם מצווים לעשות אותו על פי דין, והאירוע החל על איומים על עובדים העובדים באותו מועדון.
נסיבות המערער לא עומדות לפי הלכת כתב. חברי מנסה לטעון שכל נאשם שמלאו לו 20 או 21, יהיה באותו חריג. ביהמ"ש העליון חזר על ההלכה באופן מפורש בהלכת איתמר ביטון. שב והבהיר שמדובר בשיקולים מצטברים, שאחד מהם אכן שיקומו של הנאשם. לעניין הנדבך הזה מפנה לתסקיר, שהוא ריבוי מהמורות חרף ההמלצה שלו. הנאשם אכן הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שמיוחסות לו אבל לאחר מכן כאשר הוא נשאל הוא אומר שהוא לא היכה את השוטרת. בימ"ש מקריא לו מהודאתו בפניו ומפנה לעמ' 12 שורה 9 ואילך, והוא אמר שהוא לא בעט בשוטרת וזו לא לקיחת אחריות במלואה על רצף האירועים שבכתב האישום.
מפנה לדפוסים שלו ולהתייחסות שלו לעבירה בפני שירות המבחן שגם היא בעייתית והקושי בלקיחת אחריות. מפנה להליך השיקומי שאליו מדבר חברי שנזכר בתסקיר, מרבה להתבודד, התפרצויות כעס. על הפרק מונחים ומבקשת להגיש פסיקה בעניין חשיבות הרשעה של נאשמים בתקיפת שוטרים כשאחד מהם הוא פסק דינו של בימ"ש מחוזי שרק אחד מהמותבים פה ישב בערעור ונדמה לי שגם המותב הזה שב ואמר לגבי האשמות שהודו בתקיפת שוטרים.
לעניין העונש, אנו סבורים שהעונש בנסיבות העניין הוא ראוי, משקלל את כלל השיקולים שעל הפרק והוא מאוזן בהתחשב בנסיבות האירוע, בעובדה שהנאשם לא לוקח אחריות ומתחשב גם בשיקולים העומדים בתסקיר.
מגישה פסיקה לגבי תקיפות שוטרים שבהם שבו והדגישו בתי המשפט השונים על חשיבות השתת העונשים. אנו רואים במגמה של נאשמים שהם משוחררים בתיקים אחרים המושתים עליהם מאסרים בפועל לאור חומרת העבירה. בימים האלה, כאשר שוטר נדרש לבצע מכלול מטלות והמשטרה עומדת עומס כמעט בלתי אפשרי, חובה על ביהמ"ש לתרום את התרומה שלו בהגנה על השוטרים האלה.
אני חושבת שהעונש במקרה זה מאוזן, הרי בסופו של דבר לא הוטל פה מאסר בפועל אלא מאסר בעבודות שירות. הוא יכול לבצע את ההליך הטיפולי במקביל לעבודות השירות. נקבע שהוא לא ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח.
העונש מאוזן במכלול הנסיבות של המערער. לא בכל יום רואים אירוע כזה, כמה שוטרים אמורים לבוא היה ולהשתלט עליו.

ב"כ המערער: לגבי פסק הדין שחברתי הפנתה – שם מדובר במערער שלא התייצב פעמיים בפני שירות המבחן וזה לגבי התפרצויות הזעם.
אין ספק שהיה פה הליך שיקומי שהיה מלווה בקשיים אבל לאט לאט ההליך השיקומי החל לחלחל ולהשפיע ואנו נמצאים בעיצומו. המערער עבר כברת דרך משמעותית ולעניות דעתי גזר דינו של בימ"ש קמא יש בו כדי לגדוע את ההליך השיקומי ויש בו לשדר למערער ובכלל מסר... המערער מצפה שביהמ"ש ילך איתו צעד נוסף ויתן לו הזדמנות להמשיך את ההליך השיקומי.

<#5#>
החלטה

פסק הדין יינתן לאחר ההפסקה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"ד, 20/11/2013 במעמד הנוכחים.

ס.הנשיא, רויטל יפה-כ"ץ
אב"ד

יורם צלקובניק, שופט

יעל רז-לוי, שופטת

<#3#>
פסק דין

המערער הורשע לאחר עריכת הסדר טיעון בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת עובד ציבור ונדון ל-5 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, לעונשי מאסר על תנאי, לתשלום קנס בסך 500 ₪ ולתשלום פיצוי לכל אחת מהמתלוננות בסך 1500 ₪. על חומרת העונש הוגש הערעור שבפנינו.

לטענת ב"כ המערער היה מקום להימנע מהרשעתו של המערער וזאת גם בהתאם לתסקירו של שירות המבחן. ב"כ המערער הדגיש את גילו הצעיר של המערער ואת ההליך השיקומי שעבר מאז ביצע את העבירות. אמנם, המערער איננו משולב היום בתוכנית טיפולית כלשהי, אך ביהמ"ש לא סבר שיש מקום לשלבו בהליך שכזה והמערער בעצמו לא עשה כן ביוזמתו.

עוד טען ב"כ המערער, כי גם בהנחה שהרשעתו של המערער לא תבוטל, הרי שהעונש שהוטל עליו בסופו של דבר חורג לחומרה ואינו מתאים לנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שאלה פורטו בתסקיר שהוגש בעניינו. לכן מבקש ב"כ המערער לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בעונש של של"צ בתוספת להליך טיפולי במקום העונשים שהוטלו על המערער.

בצדק קבע בימ"ש קמא, כי אין מקום להימנע מהרשעתו של המערער. כפי שנפסק בשורה ארוכה של פסקי דין, מה שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זה הוא הכלל. ביהמ"ש יכול להסתפק בענישה ללא הרשעה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן כאשר יש צידוק ממשי להימנע מהרשעתו של הנאשם. התנאים לאי הרשעה פורטו בפסיקה והמקרה שבפנינו אינו נופל לגדר אותם חריגים. במקרה שבפנינו לא הוכחה פגיעה ממשית במערער במידה ויורשע בגינו, פגיעה ספציפית מעבר לפגיעה הכללית שיש בכל הרשעה כלפי כל עבריין. יתרה מכך, במידה והמערער לא היה מורשע בדינו, היה בכך משום פגיעה של ממש באינטרס הציבורי. בימ"ש קמא צדק כאשר קבע שחובה על ביהמ"ש להגן על עובדי הציבור וחובה על ביהמ"ש לשים את האינטרס הציבורי לנגד עיניו, כאשר מדובר בפגיעה בשוטרים אשר עושים עבדתם נאמנה ומותקפים תוך כדי כך.

בצדק הפנה בימ"ש קמא להוראות החוק המדברות על עונש מאסר מזערי, הוראות אשר יש בהן כדי להצביע על החשיבות שמצא המחוקק בענישה של ממש כלפי אלה שמאיימים ופוגעים בשוטרים ובעובדי ציבור.

את המשקל לנסיבות המיוחדות של המערער נתן ביהמ"ש בעת שהורה על עונש מאסר שגזר עליו שירוצה בדרך של עבודות שירות. ביהמ"ש שם דגש בין היתר, על העובדה שחרטתו של המערער אינה מלאה, בין היתר, נוכח העובדה שאיננו מכיר בפגיעה שפגע במתלוננים, הגם שטען מהפה אל החוץ טענות אחרות.

ביהמ"ש גם היה ער לעובדה כי בנוסף לעבירות התקיפה כלפי שוטרים שעבר המערער הוא גם איים על המאבטחים שביקשו למנוע ממנו להיכנס למועדון אליו ביקש להיכנס. הוא גם איים על השוטר שהגיע אליו לראשונה, ובכלל הביע זלזול כלפי אנשי החוק.

בנסיבות אלה העונש שנגזר על המערער איננו חמור והערעור נדחה.

על המערער להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 22/12/13 בשעה 08:00 אצל הממונה על עבודות השירות.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה אל הממונה על עבודות השירות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"ד, 20/11/2013 במעמד הנוכחים.

ס.הנשיא, רויטל יפה-כ"ץ
אב"ד

יורם צלקובניק, שופט

יעל רז-לוי, שופטת

הוקלד על ידי טובה שרגא