הדפסה

חמודה נ' מדינת ישראל

לפני כבוד ה שופטת אינעאם דחלה-שרקאוי
המבקש
שאדי חמודה

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
<#2#>
נוכחים:
מטעם המבקש: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד מוסטפא אבו אחמד
מטעם המשיבה: פקד קובי לוי

פרוטוקול

ב"כ המבקש: חוזר על נימוקי הבקשה. במקרים דומים כאשר מדובר בעסק חדש, בדרך כלל ולפי איך שמתנהלת המשטרה מסתפקים בהתרעה. אני מציג בפני ביהמ"ש תעודת עוסק מורשה המעידה על כך שהעסק רשום על שם המבקש כבר במשרדי הממשלה החל מיום 01.11.15. אני מציג בפני ביהמ"ש חשבונית מס מחברת אי.ר.מראם 2001 בע"מ מיום 07.03.16 המופנית למבקש כאשר צוין לכב' שאדי חמודה – בלו ביג שזה השם החדש של החנות. אנחנו טוענים כי מדובר בעסק חדש בכל משמעות המילה ומדובר בבעלים חדשים.

המסמכים הוגשו וסומנו מב/1.

החלטת הקצין בכלל לא התייחסה לטיעוניו של המבקש בעת שנערך לו השימוע. הקצין הסתפק בכך שרשמו לו שיש אפשרות לקבוע מועד חדש לעריכת שימוע כאשר במקביל ניתן צו סגירה דחוי ל- 24 שעות. הדרך היחידה היתה רק לפנות לביהמ"ש. בהעדר כל הוכחה שמדובר באותו עסק אשר נסגר מספר רב של פעמים ע"י המשטרה אבקש לקבל את הבקשה.

ב"כ המשיבה: בשלב זה אנו במצב בו ביהמ"ש בוחן את החלטתו המנהלית של קצין המשטרה אשר נחשף לחומר המנהלי המונח היה בפניו. המדובר בעסק אשר לשיטתו של חברי בעברו הקודם ואנו נדגיש שמדובר גם במצב הדברים עתה, ישנו רצידיביזם חמור בו ניתנו מספר הזדמנויות לבעל העסק בו בהליך האחרון מאוגוסט 2015 הוסכם בהמלצת ביהמ"ש על קיצור צו הסגירה כאשר במעמד זה ניתנה התרעה והדרכה לבעל העסק. לטענת חברי, הגם שהמשיבה לא מקבלת אותה, להחלפת הבעלים, יודגש כי זה המציא לביהמ"ש פתיחת תיק עוסק מורשה מנובמבר 2015. עם זאת, כפי שלא הומצא לביהמ"ש ע"י המבקש אלא ע"י המשיבה, בקשה לרישיון עסק אשר הוגשה לאחר השימוע מאחר והעסק פועל ללא רישיון עסק הוגשה לרשות המקומית על שם הבעלים המקורי אשר היה מעורב בכל ההליכים הקודמים. הבקשה היא מפברואר 2016. אך עתה באופן מופלא ומתוזמן, לאחר הוצאת צו הסגירה לא אחר מאשר אחיו של בעל העסק טוען עכשיו לבעלות על העסק והגיש בקשה אשר השם שלה היא על שם העסק המקורי. חזות העסק וכל דבר מהותי ועסקי לא השתנה ויתכן שהעוסק המורשה השתנה אך זה לא רלוונטי לעכשיו. אם היו תכנוני מס כאלה ואחרים אינם רלוונטיים לאירוע של מכירת אלכוהול לקטינים אשר בוצע בשעות האסורות. המדובר בתופעה אשר המשטרה נאלצת לתקוף ולאכוף מדי יום ביומו, הוגדר כמכת מדינה כבר מספר פעמים בפסיקות בתי המשפט השונות. כפי שהוסבר לביהמ"ש, ישנם עוד השלמות חקירה הנדרשות למיצוי החקירה כאשר חברי פה טוען שלא הוגש כתב אישום פלילי, הגם שזה לא רלוונטי לשלב זה. זיהוי של קטין בשעה מאוחרת של הלילה אינה מבוצעת בתחנת המשטרה וזאת על פי נהלים ועל פי החוק. לכן יש זמן סביר לתחנת המשטרה לבצע את השלמותיה אלו ואין לתלות את צו הסגירה אשר נבחן על חומר מנהלי מסוים בזיהויו של קטין זה או אחר כאשר על ביהמ"ש להטיל אמון בקצין המשטרה ובשוטר שהיה במקום כאשר נדגיש עתה שהשוטר שהיה באירוע נמצא פה בפני ביהמ"ש והגיע לתת את עדותו ואין להטיל דופי בזאת. אני כרגע מודיע לביהמ"ש, יש עדות של קטין ויש עדות של בגיר שאישר את החקירה. גם אם יתברר שזה לא קטין לכל הפחות יש מכירה בשעות האסורות ויש פעולות חקירה. אחת מהן היא גביית עדות מהקטין ולזה נדרש זמן וצריך להפעיל קצין נוער לזה. הדרישה של ביהמ"ש לצילום של תעודת זהות בשעת לילה היא דרישה לא סבירה בשלב זה וזה לא מתבצע בשום שלב במקרים דומים. לשאלת ביהמ"ש לא בוצע זיהוי של הקטין בתחנת המשטרה ולקטין לא הייתה תעודה מזהה והסתמכו על המצג שהוא מסר באותה עת ולשם כך דרושה השלמת חקירה. אם המבקש היה כה בטוח בעצמו היה מגיע עם מצלמות האבטחה ואומר קחו. זה חלק מפעולות החקירה. אנו טוענים שאין לתלות זה בצו סגירה. אנו טוענים שאין לתלות זה בצו סגירה, צו סגירה זה סנקציה מיידית או מהירה וקבלה. טענה לפיה צריך להחליט על צו סגירה כזה או אחר רק לאחר מיצוי הליכי חקירה היא טענה לא נכונה להליך זה. אין כשלים לא בשיקול דעת קצין המשטרה, לא בעבודת המשטרה, נבקש לשמוע את השוטר שהגיע לספר את שהיה. להותיר את צו הסגירה על כנו ובמלואו. נחזור על רע"פ 5449/11 יעקבוביץ' נ' מדינת ישראל. אין מתפקידו של ביהמ"ש להיכנס בנעליו של קצין המשטרה ולהחליף את שיקול דעתו המנהלי אלא בחריגה או בכשל שהוא בלתי סביר. הלכה זו חזרה לאורכה ורוחבה של הפסיקה וזו ההלכה הנוהגת. שוב מפנה לצ"מ 38906-10-14 שם אירוע רביעי של מכירת אלכוהול לקטינים, צו הסגירה אישר ולא התערב בסגירה ל- 30 יום. אני מפנה להליך 10242-02-10 עוזי צוברי נ' מדינת ישראל שם לא התערבו במקרה דומה בהחלטת קצין המשטרה. חוזר על מה שביקשתי. באם ביהמ"ש יראה לנכון להתערב בצו הסגירה, המשיבה תבקש מתן אורכה מספקת ועיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור בעניין דנן. השוטר יוסף הייב נמצא באולם ונסכים שביהמ"ש יסתפק במזכר מטעמו. העסק לא נסגר כי נתנו למבקש יומיים שהות.

ב"כ המבקש: אין לי מושג איזה מסמך הוגש ע"י העירייה לידי חברי אבל משיחה טלפונית עם האחראי על רישוי עסקים בעיריית נצרת מר ארדואן אלכריים אמר לי במפורש כי נפלה טעות בבקשה שהוגשה והוא ידאג לתקן אותה. הטעות לא נפלה בידי מרשי אלא על ידם. חברי אמר סנקציה מיידית הוא אמר שמיד לאחר האירוע צריך לפעול. מצד שני אני רואה כי זומן מרשי כבר ביום 08.03.16 לסור למשטרה, זימנו אותו ליום 10.03.16, זה אומר שלא היתה להם כל דחיפות או חשיבות בעניין. בתקופה הזו העסק פעל, לא רק שפעל הוא גם לא עושה שום עבירה נוספת. ביום 10.03.16 אחרי שנחקר במשטרה באופן קצר זימנו אותו להגיע בפני האחראי ביום 13.03.16, זה אומר שהאם האירוע היה עובר ליום 08.03.16, אני לא יודע בכלל מתי היה האירוע. האירוע היה 02.03.16 על פי מה שרשום בעמוד השני של דוח השימוע. מאז 02.03.16 עברה תקופה ארוכה ולכן אני חושב שיש מקום לקבל את הבקשה.

ב"כ המשיבה: זה שחברי טוען למצג מסוים של רכז רישוי של העירייה, אבקש לא להתייחס לטענה זו, אין שום תצהיר ולמיטב הבנתי ההתייחסות של העירייה הפוכה לגמרי. אם ירצה חברי יביא תצהיר או את רכז רישוי העירייה. לגבי הסנקציה המיידית, אבקש לא להוציא את ההקשר, הסנקציה צריכה להיות מהירה ובהתאם לשיקול דעת שקצין המשטרה מפעיל ולא תלויה במיצוי הליכי חקירה. המצלמות של בית העסק נתפסו ויש לגבי זה זכ"ד, המצלמות מחוקות.

<#3#>
החלטה

1. זוהי בקשה לביטול צו סגירה מנהלי שניתן על פי סעיף 23 (א1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").

עובדות המקרה מיום 02.03.16

2. המבקש הוא הבעלים של עסק בשם "פיצוציה מכולת ביג" לממכר מוצרי מזון ושתייה הממוקם בנצרת רח' תאופיק זיאד (מול מרכז ביג) (להלן: "העסק").

3. ביום 13.03.16 הוזמן המבקש לשימוע בתחנת משטרת נצרת ונמסר לו כי צו סגירה ניתן נגדו החל מיום 14.03.16. צו הסגירה הנ"ל לתקופה של 30 יום (להלן: "הצו") הנימוק למתן הצו הינו מכירת אלכוהול לקטין ביום 02.03.16, לאחר השעה 23:00.

4. ביום 14.03.16 הגיש המבקש לבית המשפט בקשה דחופה לבטל את הצו, ונימק את בקשתו בכך שלא ב וצעה שום מכירה של משקאות אלכוהוליים מעסקו לאחר השעה 23:00, וכי הקטין שהמשטרה הסתמכה על טענתו לא נכח במקום כשברשותו משקה אלכוהולי ומסיבותיו בחר לומר שהקנייה בוצעה אצל המבקש.

5. שני הצדדים טענו את טענותיהם בפני וסיכמו את טענותיהם. המבקש ביקש לבטל את צו הסגירה והמשיבה ביקשה להותירו על כנו.
כמו כן, קיבלתי לעיוני את תיק החקירה המשטרתי שעל בסיסו הוצא הצו.

6. מתוך עיון בחומר החקירה עולה תמונה ברורה של מכירה של משקאות משכרים, במקרה זה היתה תצפית של שוטר מול העסק ולטענתו בשעה 00:10 נכנס קטין לבית העסק ויצא עם שקית, עלה לתוך רכב שהיה נהוג בידי מישהו אחר. השוטר נסע אחר רכב זה ובהמשך לכיוון שכונת ג'באל חמודה ביקשו מהנהג לעצור וניגשו לנהג, קיבלו את שמו, תעודת זהות שלו ומספר הנייד ודיברו עם הקטין שהוא בן כ- 15 שנים ואין עליו תעודת זהות וגבו מהקטין עדות מבלי לוודא את פרטיו האמיתיים ושאלו אותו האם בעת הרכישה הוא נשאל על ידי המבקש אם הוא קטין אם לאו והקטין השיב בשלילה. בתשובה לשאלת השוטר הקטין השיב כי הוא רכש את האלכוהול לבחור שנהג ברכב שבו נסעו ואותו בחור אישר עניין זה. חשוב להדגיש כי האירוע היה ביום 02.03.16 והתלונה של השוטר הוגשה ביום 06.03.16 השימוע נקבע למבקש ביום 13.03.16 וצו הסגירה נכנס לתוקף ביום 14.03.16.

7. זה המקום לציין כי, מחומר הראיות בתיק עולה, שבתאריך 23.08.15 ניתן צו סגירה לעסק זה למספר ימים כפי שמשתקף מפרוטוקול ביהמ"ש מיום 23.08.15 בתיק רע"ס 41709-08-15.

המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף 23 לחוק קובע כהאי לישנא :

"23.(א) קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה בהתאם לנוהלי משטרת ישראל, רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים כאמור בסעיף קטן (א), לתקופה שיורה, ובלבד שלא תעלה על 15 ימים, אם מצא כי התקיימו שניים אלה:

(1) קיים חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה לפי סעיף 14 בשל הפרת חובה לפי סעיף 2 (א1), או שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (בסעיף זה – עבירה);

(2) למחזיק החצרים או לבעל העסק, אם הוא ידוע וניתן לאתרו בשקידה סבירה, ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה ; התראה כאמור תימסר לאחר שהתעורר חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה, ובה יידרש מחזיק החצרים או בעל העסק לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, וכן תובא לידיעתו אפשרות סגירת החצרים לפי הוראות סעיף זה במקרה של הישנות העבירה.

(א2) ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעיף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2).

(א3) לצורך ביצוע צו סגירה שניתן לפי סעיף זה רשאית המשטרה להשתמש בכוח סביר."

(א4) על צו סגירה שניתן לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 22 כאילו היה צו הפסקה מינהלי.

(ב) סמכות לפי סעיף זה אינה גורעת מסמכויות אחרות לפי חוק זה. "

9. מתוך קריאת סעיף 23 לחוק עולה התמונה הבאה :

א. אם קצין משטרה נוכח כי דבר סגירת העסק שמוכר משקאות משכרים "דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור" הרי שהוא רשאי להורות על סגירתו לפרק זמן של עד 30 ימים (סעיף 23 (א) לחוק) ;

ב. במקרה שבו דבר סגירת העסק אינו דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור, ובוצעה בעסק עבירה של ניהול עסק ללא רישיון (לפי סעיף 14 לחוק), אזי, סמכותו של קצין המשטרה מוגבלת ל- 15 ימים. סמכות זו יכול שתופעל רק במקרה שבשנתיים הקודמות בעל העסק ביצע את אחת העבירות האמורות (עבירה של ניהול עסק ללא רישיון) וקיבל התראה שאם יחזור לסורו יקבל צו סגירה (סעיף 23 (א1) (1) ו- (2) לחוק); (השוו עם החלטתו של כבוד השופט ד"ר ע. מודריק ב- ע"ח 10 – 11 – 18157 (בימ"ש מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' אלקין, [פורסם בנבו] מ יום 10.11.2010, עמ' 3 להחלטה, שורות 21 – 22).

ג. מהמילים "בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)" בסעיף 23 (א1) רישא לחוק (ואשר מפנה לסמכות הכללית בסעיף 23 (א) לחוק להוצאת צו סגירה למשך 30 ימים) ניתן ללמוד שייתכן ותהיה סיטואציה שבה תבוצע עבירה של עסק ללא רישיון (לפי סעיף 14 לחוק), אך העבירה האמורה בוצעה בנסיבות כה חריגות וקיצוניות ואז יש צורך לעשות שימוש מיידי בסמכות של ה- 30 ימים בשל החשש לפגיעה בשלום הציבור או מניעת פגיעה שכבר נוצרה ;

ד. באין נסיבות חריגות וקיצוניות של "שמירה על שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור", ומדובר בביצוע עבירה ספציפית של ניהול עסק ללא רישיון, הרי שיחולו הוראות סעיף 23 (א1) לחוק, ואז סמכותו של קצין משטרה להורות על סגירת עסק תוגבל ל- 15 ימים בלבד, וגם אז רק אם ניתנה התראה בעבר על ידי המשטרה בגין ביצוע אותו סוג של עבירה;

ה. בהיעדר צורך של "שמירה על שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור", בעת שבעל עסק מבצע עבירה של או ניהול עסק ללא רישיון, הרי שהסמכות של קצין להורות על סגירה למשך 30 יום תקום רק באם העבירה האמורה תבוצע בשנית תוך שלוש שנים מיום קבלת צו הסגירה הראשון (סעיף 23 (א2) לחוק).

ו. סעיפים 23 (א1), (א2) ו- (א3) לחוק קובעים מנגנון של מדרג לצורך שימוש בסמכות מנהלית דרסטית של פגיעה בחופש העיסוק כדוגמת צו סגירה מנהלי. זהו למעשה ביטוי לעקרון המידתיות המתחייב בעת פגיעה בזכות חוקתית כדוגמת הזכות לחופש העיסוק.

מן הכלל אל הפרט

10. המשיבה לא הוכיחה כי הנסיבות של האירוע מיום 02.03.16 הצדיקו שימוש בסמכות הגורפת יותר הקבועה בסעיף 23 (א) לחוק שמקנה לקצין ממונה לסגור עסק למשך 30 ימים. לא ראיתי בחומר החקירה שהוצג לעיוני כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות של צורך "לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור". מדובר בקטין, שכאמור לעיל לא אומתה זהותו על ידי המשיבה על אף שחלפו מיום 02.03.16 ועד היום כ- 14 יום, פעולות החקירה שנטען כי על המשיבה לבצע שהן לא אומתו בשום מסמך בחומר החקירה אלא נטענו בעל פה במעמד הדיון, בעיקרם זה תפיסת המצלמות המצויות בידי העסק, כאשר בהמשך ב"כ המשטרה טען כי הן נתפסו וראו כי הכל נמחק. לא ניתן לומר שהופר שלום הציבור או שיש חשש כי יופר.

11. במקרה עסקינן יש לפנות לדין הספציפי שנקבע בסעיף 23 (א1)(1) לחוק, כאשר סמכות הסגירה מוגבלת ל- 15 ימים. אלא מאי? סעיף 23 (א1) (2) לחוק קובע תנאי מצטבר נוסף לצורך הפעלת סמכות זו, והוא שבשנתיים שקדמו לאירוע נשוא הצו המנהלי, בעל העסק ביצע את אותה עבירה, של ניהול עסק ללא רישיון, (ההדגשה שלי א.ד.ש) ואף נמסרה לו התראה שאם ימשיך בסורו יקבל צו סגירה.

12. במקרה דנן, וכפי שצוין קודם, ניתן צו סגירה למספר ימים נגד העסק כאשר היה מנוהל ע"י בהא חמודה. חשוב לציין בעניין זה כי המבקש טען כי הוא רכש את העסק מאחיו ואף שינה את שם העסק, לרבות מספר עוסק מורשה, נכון ליום 01.11.15 לשמו של המבקש ואף שם העסק שונה לבלו ביג. נכון הוא כי מחלקת רישוי עסקים של עיריית נצרת הציגה אישור על הגשת בקשה לרישיון עסק מיום 16.02.16 על ידי בהא חמודה עם מספר עוסק מורשה שהינו מס' 040930406 ומיום 15.03.16 קרי לאחר שניתן צו הסגירה הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקש למתן בקשה לרישיון עסק או היתר זמני תוך כדי שינוי הבעלים, ובעניין זה טען ב"כ המבקש כי נפלה טעות בחלקה של מחלקת רישוי עסקים בציון שם בעל העסק, טענה שלא נתמכה בשום מסמך, יחד עם זאת, ניתן לראות ממסמך מב/1, קרי תעודת עוסק המורשה וכן חשבונית מס מיום 07.03.16 כי העסק הינו בשם בלו ביג כאשר העוסק המורשה הינו המספר 029963352. יחד עם זאת ולצרכי בקשה זו, אצא מנקודת הנחה כי הבעלים הקודם חמודה בהא המשיך יחד עם הבעלים הנוכחי לנהל את העסק ולצרכי סעיף החוק בו אנו דנים, רואים שבשנתיים האחרונות לא רק שניתנה התראה לבעל העסק אלא אף היה צו סגירה למספר ימים.

13. העולה מן האמור לעיל הוא, שבעת שהמשטרה מצאה שמתוך העסק של המבקש בוצעה עבירה של מכירת משקאות משכרים מעבר לשעה 23:00, כאשר בדומה לאירוע שהיה קודם לכן שציינתי לעיל, שבגינו ניתן צו סגירה, שניהם עונים על ההגדרה של הפעלת עסק ללא רישיון, כאשר יחד עם האמור, לא הוצגו בפניי נסיבות חריגות של צורך לשמירת שלום הציבור או החזרת שלום הציבור, היה בסמכות המשיבה להורות על סגירת העסק ל- 15 יום בלבד.

14. במקרה דנן צו הסגירה המנהלי הוא מיום 14.03.16. יוצא שנכון להיום, 16.03.16, הצו המנהלי היה בתוקף במשך יומיים כולל. בעניין זה אני לוקחת בחשבון מחד כי המשיבה התמהמה בבדיקת מקרה זה שכן האירוע היה ביום 02.03.16 והיא לא רצה להוציא צו סגירה בסמוך ליום האירוע אלא בחרה להמתין עד ליום 14.03.16 כדי להוציא צו סגירה, משמע שהיא גם לא סברה שמדובר במקרה שיש בו הפרה לשלום הציבור בצורה חריגה. בשקלול אינטרס הציבור לרבות אי עבירה על החוק ולשם שמירה על ביטחון הציבור מחד וכן לאור נסיבות המקרה והנסיבות האישיות של המבקש שטען כי הצו הקודם שניתן לאחיו שהיה בעל העסק בעבר ולא לו, אני מורה על כך כי צו הסגירה יעמוד בתוקף עד ליום 21.03.16 שעה 08:00.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ו' אדר ב' תשע"ו, 16/03/2016 במעמד הנוכחים.

אינעאם דחלה-שרקאוי , שופטת