הדפסה

חיימוב נ' קרדי ואח'

בפני
כב' השופט הרווי גרובס

התובע

רפאל חיימוב

נגד

הנתבעים

1.ויקטור קרדי
2.רם לנדס
3.הראל חב' לביטוח

פסק דין

1. זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 15/3/13 שבה היו מעורבים מונית של התובע ורכב הנתבע 2, נהוג על ידי הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3.
התובע עותר לסכומים הבאים:
תיקון הרכב 17,852.90 ₪.
מע"מ 3,213 ₪.
ירידת ערך 3025 ₪.
שכ"ט שמאי 1500 ₪.
יום עבודה 250 ₪.
סה"כ – 25,591 ₪.

2. לטענת התובע נהג במונית ברחוב המלכים ובקש לפנות שמאלה לחניה של בית מס' 33. הוא האט נסיעתו עד עצירה מוחלטת ולאחר שהסתכל במראה והבחין שהדרך פנויה החל בפנייתו, אז רכב הנתבעים עקף את מונית התובע במהירות משמאל, וגרם להתנגשות.

לטענת התובע בעת האירוע נתבע 1 הודה בפה מלא שהוא אחראי לתאונה ובקש מהתובע ליצור קשר ישיר עם סוכן הביטוח של הנתבע 1 על מנת שיטפל בפיצוי אך הדבר לא נעשה.
הרכב, לדברי התובע תוקן חלקי אך " יש חלקים שלא תיקנתי כמו שצריך" (עמוד 1 שורה 23).

התובע חזר וטען שנתן איתות "הסתכלתי טוב במראה השמאלית לא ראיתי שום רכב שרוצה לבצע עקיפה אז התחלתי לפנות שמאלה" (עמ' 2 שורות 9-10).

3. הנוסעת במונ ית עם התובע, ציפי בורנר , אשרה שכוונת התובע הייתה לפנות בתוך חצר ביתה, ואף אישרה שיחה ב ין הנתבע 1 לבין התובע שבמהלכה הנתבע 1 אמר שהוא גרם לתאונה ושהוא יגיד לחברת הביטוח שלא שהוא אשם. העדה לא הייתה יכולה להעיד על נסיבות התאונה מכיוון של א ראתה מה קרה.

4. לדברי הנתבע 1 נסע אחרי התובע ואכן יצא לעקוף את המונית :
"המונית מולי התחילה לפנות שמאלה לחניה של העדה וסגר לי את הדרך" (עמ' 3 שורות 11-12).

ובחקירה נגדית טען הנתבע 1 "הייתי במרחק של שתי שניות ממך ולא ראיתי אותך עוצר, מאותת או מנסה לפנות שמאלה. אני יצאתי לעקיפה שראיתי רכב שנוסע לאט לפני".

5. באשר לטענת התובע והעדה כאילו הודה שהוא אשם בתאונה, טען הנתבע 1 שהתובע והעדה צעקו עליו והחברה שלו התחילה לבכות "והיו דברים על ביטוח וכאלה ואמרתי לו שאני אשם כי רציתי ללכת הביתה וכדי לצאת מהסיטואציה הזאת" (עמ' 3 שורות 16-17).

חברתו של הנתבע 1, מור אזולאי, טענה "שבאמצע העקיפה המונית נכנסה ביניהם והחבר של שבר את ההגנה שמאלה ועלינו על המדרכה" (עמ' 3 שורות 30-31).

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

  1. שני הנהגים תרמו לקרות התאונה אם כי לא באופן שווה.
  2. התובע טען נמרצות שהסתכל במראה שלו פעמיים לפני הפניה – לו היה כך ע ושה היה בוודאי מבחין בתובע. סביר יותר שהסתכל פעם אחת בלבד. יחד עם זאת מקובל עלי שהתובע נסע לאט ואותת על כוונתו לפנות.
  3. הנתבע 1 כנראה לא שם לב לאיתות של התובע ואף לא לקח בחשבון כפי שהיה צריך לעשות, שמונית שנוסעת לאט מאוד עומדת לבצע הורדת נוסע או פניה, הנתבע 1 בחר לבצע עקיפה מבלי להתחשב בכל הנסיבות.

הנתבע 1 הודה שהוא גרם לתאונה בנוכחות התובע והעדה שלו, ואני לא מאמץ את טענת הנתבע 1 שכך עשה מתוך לחץ או רצון ללכת הביתה.
4. לאור הממצאים האמורים בסעיפי משנה 3 -2,אני מחלקת את האחריות לתאונה ל- 75% לנתבע 1 ו- 25% לתובע.
5. באשר לנזקי התובע:
הרכב נבדק על ידי השמאי רק פעם אחת, ולא לאחר תיקון, לכן אין לקבל עתירת התובע לירידת ערך .כמו כן לא ברור לבית המשפט לאחר עיון בדוח מדוע השמאי חייב את התובע בסכום של 1500 ₪, שהוא גבוה כמעט פי שלוש מהמקובל, בגין בדיקה רגילה ושגרתית ולכן יש להפחית את הסכום ל- 750 ₪.
אין לקבל עתירת התובע להפסד של 250 ₪ בגין יום מכיוון שמרוב הגינותו התובע אשר שגם שהרכב מושבת הוא עובד על רכב אחר.
התובע לא זכאי לקבל כל סכום בגין מס ערך מוסף. אין בפני הוכחה על תשלום מס ערך מוסף, ויתכן ביותר שכנהג מקצועי התובע יכול להזדכות על כל סכום שישלם.
לכן הפסדי התובע הם:

  1. תיקון הרכב – 17,853 ₪.
  2. הוצאות שמאי – 750 ₪

סה"כ – 18,623 ₪.
מסכום זה יש להפחית את 25% בגין רשלנותו התורמת.
18,625₪ 75% = 13,969 ₪.
בנוסף ל- 500 ₪ הוצאות הדיון.
אשר על כן על הנתבעים ביחד ולחוד לשל ם לתובע 14469ש"ח
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.