הדפסה

חיון ואח' נ' יניב ואח'

בפני
כב' השופט כרמי מוסק

מבקשים

  1. אליהו חיון
  2. יששכר בר הלל (נאמן)
  3. חגי מאירי (מנהל מיוחד)
  4. עו"ד יוסי ניר מנהל מיוחד

נגד

משיבים

  1. יהודה יניב
  2. זאב דסברג
  3. גטר צרכי צילום בע"מ
  4. יאיר סלע
  5. יניב ברכה
  6. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

החלטה

לפני ערעור על הכרעתו של עו"ד זאב דסברג, המנהל המיוחד (להלן: "המנהל המיוחד"), בתביעת חוב על סך 821,500 ₪ שהוגשה על ידי המנוח מר אליהו רחמים חיון ז"ל (להלן: "המנוח" או "המערער"), כנגד החייב, במסגרתה אישר המנהל המיוחד את תביעת החוב של המערער באופן חלקי.

יוער, כי בטרם הסתיים הדיון הלך המנוח לעולמו והערעור תוקן כך שבמקומו של המנוח בא עיזבון המנוח – הוא המערער.

העובדות הצריכות לעניין
תביעת החוב שהגיש המנוח מר חיון ז"ל מקורה בפסק דינו של כב' השופט שטראוס ז"ל , בת.א 1026/00 אליהו חיון נ' יהודה ניב ואח', תק-של 2004(2), 4063, שניתן ביום 22.4.04 (להלן: "פסק הדין").

עניינו של פסק הדין היה פעילות עסקית בין הצדדים ובין החברות שהיו בבעלותם, כשליבת הסכסוך נעוצה בהסכם מדצמבר 1995 שנכרת בין החייב למבקש, לפיו רכש החייב את מניותיו של המערער בחברות "KAI" ו"MICAELA" (חברות המאוגדות ברומניה) תמורת סכום כולל של 65,550 $.

על פי פסק הדין, חויב החייב לשלם למערער סך 41,000$ לפי שערו היציג של הדולר במועד הגשת התביעה + 71,032 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 26.7.99. כמו כן, החייב חויב לפעול לשחרור המערער מכל חבות לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ וכן לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

משעשה החייב מעשה פשיטת רגל, הגיש המערער למנהל המיוחד תביעת חוב, בהתאם לפסק הדין שניתן לזכותו. תביעת החוב, כאמור לעיל, אושרה בחלקה ונדחתה בחלקה האחר.

על ההכרעה הגיש המערער ערעור (בש"א 6026/07). בהחלטה מיום 5.6.08 הורה בית המשפט למנהל המיוחד לברר מחדש את תביעת החוב.

לאחר בחינה מחדש של תביעת החוב, נותרה ההכרעה בעינה.

על הכרעת המנהל המיוחד הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים
לטענת המערער, תביעתו הוכחה כדבעי. טענתו של המנהל המיוחד, לפיה החייב כבר פרע את רובו של החוב הפסוק היא טענת "פרעתי".

עוד טען המערער, כי הטענה לפיה החייב כבר פרע את מרבית החוב נדחתה מכל וכל על ידי כב' השופט שטראוס ז"ל, בפסק הדין האמור.

המנהל המיוחד טען, מנגד, כי בנסיבות מסוימות בסמכותו ואף מחובתו של המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב הנסמכת על פסק דין. לאחר שהמנהל המיוחד עשה שימוש בסמכותו, הגיעו לידיו קבלות מקוריות עליהן חתום המבקש ולפיהם קיבל בשנת 96-97 , בהם לא היה בעל המניות או בעל תפקיד בחברה, סך של כ- 57,000$. מהנימוקים המפורטים בהכרעת החוב הסיק המנהל המיוחד, שהקבלות לא עמדו בפני ביהמ"ש בעת מתן פסק הדין. די בכך בכדי להפעיל את סמכותו "להציץ" מאחורי פסק הדין ולבחון האם "החוב האמיתי שונה מפסק הדין".

עוד טען המנהל המיוחד, כי הכרעה בתביעת חוב אינה טענת "פרעתי". מעמדו של מנהל מיוחד בעת הכרעה בתביעת חוב אינו כשל מי ש"טוען טענות" בפרט כאשר אינו מייצג איש.

כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת המנהל המיוחד והוסיף, כי הוא סבור שבהתקיים שלושה תנאים מצטברים רשאי המנהל המיוחד להציץ אל מעבר לפסק הדין: הובאו בפני המנהל המיוחד ראיות שלא עמדו בפני בית המשפט במועד מתן פסק הדין; נבצר היה מהחייב להמציא ראיות אלה בפני בית המשפט במועד מתן פסק הדין ויש בראיות אלה כדי לשנות מהותית את שפסק בית המשפט. משהתקיימו שלושת התנאים האמורים, הרי ש"החוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין".

דיון והכרעה
סמכות הנאמן לבדיקת חוב מוסדרת בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה- 1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"), כדלקמן: "93 (א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה...". הוראת תקנה 93(א) כללית אשר אינה מגדירה את היקף סמכותו של הנאמן בבדיקת חוב. עם זאת, הפסיקה הענפה בסוגיה זו הדגישה כי סמכותו של הנאמן הינה סמכות ייחודית ומהותה מעין שיפוטית, במסגרתו עליו לערוך איזון בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה- מגיש תביעת החוב, וזכויותיהם של מכלול הנושים. משכך לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטתו, כל עוד לא חרג הנאמן ממתחם הסבירות (ראו: בש"א (מחוזי חי') 7893/03 טסלר נ' עו"ד מטר, תק- מח 2005(2) 1374; בש"א (מחוזי ת"א) 29583/00 אברגיל נ' הנאמנת לנכסי מרים מעודד (טרם פורסם, 21.11.01); 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר, פ"ד מו(4) 353, 358).

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בספרם של ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית: "בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט; היה החוב נושא התביעה מבוסס על פסק דין שניתן נגד החייב, רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו; אם הובאה ראייה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנערכה עם החייב".

יתרה מכך, תפקידו של בית המשפט, בערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב מכוח תקנה 96(ג) לתקנות פשיטת הרגל, וחרף סמכותו הפורמלית הרחבה של בית המשפט מכח סעיף 178 (א) לפקודת פשיטת הרגל, אף ליתן החלטות אחרות תחת החלטות הנאמן, הינו מצומצם והמדובר בהפעלת סמכות ביקורת שיפוטית על הגורם המקצועי המופקד על התחום המיוחד, שעניינו חלוקת נכסי החייב בין נושיו.

כך נקבע בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני [פורסם בנבו, 27.12.10]:

"הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה".

במקרה דנן, הצדק עם המנהל המיוחד, כי במקרה זה, העובדה שהמערער זכה בפסק הדין לא היה בה כשלעצמה כדי להוביל לקבלת תביעתו. בדין "הציץ" המנהל המיוחד אחר פסק הדין ודרש מהמערער להוכיח את תביעתו בפניו.

משכך, יש אפוא, לבחון, האם פעל המנהל המיוחד באופן סביר ושקול, כשקיבל רק חלק מהתביעה.

המנהל המיוחד הבהיר בהכרעה בתביעת החוב כי ערך בירורים וחיפושים במסמכי החברות הרומניות בארץ ובחו"ל, שוחח עם ג'וליו חסן, שלמה עמר ונתנאל ממו שהיו שותפיהם של החייב ושל המערער. כמו כן ניהל תכתובת עם ב"כ המערער בה נדרש, בין היתר, להעביר מסמכים ותשובות לשאלות המנהל המיוחד. במסגרת החקירה, איתר המנהל המיוחד את הקבלות, מהן עולה שבשנים 96-97 לאחר שפרש המערער מהחברות "KAI" ו"MICAELA" ומכר את כל מניותיו- הוא המשיך לקבל מהחברות כספים בסכום ניכר של 57,000$. הקבלות שאותרו סותרות את טענותיו של המערער אשר הועלו בפני המנהל המיוחד ובפני בית המשפט במסגרת ההליך, לפיהם לא קיבל כל תשלום שהוא במהלך השנים 1996-1997.

המנהל המיוחד הדגיש, כי הקבלות מהוות ראיה מכריעה שלו הייתה בפני בית המשפט היה בה כדי לשנות את פסק דינו. ויודגש, בית המשפט לא קבע פוזיטיבית שהחברות לא שילמו למערער עבור מניותיו, אלא כל שקבע, בהיעדר הקבלות לפניו, אין כל ראיה לכך שהחברות שילמו למערער סכום כלשהו תמורת העברת מניותיו.

ואם לא די בכך, המנהל המיוחד הבהיר כי מסקנתו מעוגנת גם בעובדה, שמעדויותיהם של חסן ועמר עולה באופן חד משמעי כי הכספים ששולמו על ידי החברות למערער, הם למעשה כספים שלקח החייב מהחברה ובהם שילם למערער עבור מניותיו.
בנסיבות העניין, המנהל המיוחד מצא לנכון להפחית מהסך שנתבע בבית המשפט סכום של 56,462$ אשר שולמו למערער כמפורט בסכומי הקבלות.

לעניין החוב מ"ליד טכנולוגיות"- מעיון בפסק הדין עולה כי חוב זה לא מוזכר כלל וכלל. סכום של 6,000$ לא הופחת או קוזז. זכותו של החייב לקזז סכום זה לא התיישנה, כיוון שהמערער הודה בו במסגרת תביעתו נגד חברת ליד בשנת 2005. בנסיבות אלה, התחשבות בסכום זה במסגרת ההתחשבנות בין החייב למערער הוא בסמכותו של המנהל המיוחד בבואו להכריע בתביעת החוב שבין החייב לבין המערער, ומחובתו היה לפעול כך, שעה שהוא פועל תחת חובת הנאמנות הרובצת עליו.

לעניין המשכנתא- בשולי פסק הדין קבע כב' השופט שטראוס ז"ל, כי " יניב, מאמו ועמר חבים כלפי התובע בפרעון 25% מ"חוב המשכנתא" כל אחד. חבות זו היא, כמובן, הדדית לחיובו של יניב; יניב חייב כלפי עמר לשאת בחלקו בפרעון חוב המשכנתא ואולם התחייבות זו איננה גורעת מחבות עמר כלפי התובע; עמר לא הגיש "הודעת צד ג'" כנגד יניב ואולם משהרחיבו הצדדים ושטחו מלוא טענותיהם בפני ביהמ"ש איני רואה מניעה לדון אף במישור היחסים בין יניב לעמר וליתן תוקף להתחייבות יניב כלפי עמר, לשחררו מהחבות עפ"י המשכנתא. מאמו שילם כאמור חלקו (ער אני לכך שאפשר שקיימת יתרת חוב מסוימת החלה עדיין על מאמו אך בהעדר נתונים לא ניתן ואיני רואה צורך להתייחס ליתרה כזו גם אם קיימת)".

בהכרעה הראשונה נתן המנהל המיוחד את מלוא המשקל לחובתו הטוטאלית של מאמו לשלם 25% מגובה המשכנתא. אולם, בהכרעה השנייה קבע המנהל המיוחד, כי ראוי לקבוע שכל סכום ששילם מאמו עד למועד פסק הדין יופחת מהחזר המשכנתא הנתבע מהחייב. כמו כן, קבע כי על החייב יהיה לשאת בכל סכומי החזר המשכנתא שמיום מתן פסק הדין. היינו, סכום החוב ליום מתן פסק הדין משקף את חובו של החייב למערער במסגרת ראש נזק זה.

לא למותר לציין, כי מהכרעת החוב השנייה עולה כי המערער התעלם מבקשתו של המנהל המיוחד לזמנו לחקירה וכן מבקשתו של המנהל המיוחד להמציא לו מסמכים כגון גובה ההלוואה (פירוט הקרן, ריביות והצמדות) וכן את פירוט תשלומיו של עו"ד מאמו בנוגע לתשלומיו במסגרת ההלוואה. בנסיבות אלה, לא נותרה למנהל המיוחד ברירה אלא לצאת מנקודת הנחה שעד מועד מתן פסק הדין שילם מאמו את חלקו ועל החייב יהיה לשלם את ההלוואה כפי שהיא החל ממועד פסק הדין ביום 22.4.04. יובהר, כי קביעה זו אינה סותרת את קביעת בית המשפט כפי שהובאה בפסק הדין.

סוף דבר
המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי בצדק אישר המנהל המיוחד רק חלק תביעת החוב, ודין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין, הנני מחייב את המערער בהוצאות המנהל המיוחד בסך של 15,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.