הדפסה

חוג'יראת נ' שמירה ובטחון הצפון בע"מ ח.פ. 511025751

בפני השופט חיים ארמון

בענין:
שוכרי חוג'יראת (מ"ז 032707622)

ע"י עו"ד וג'די אבו אלהיג'א, עו"ד מאג'דה קראקרה ועו"ד מוחמד ריאן
התובע

שמירה ובטחון הצפון בע"מ (ח"פ 511025751)

ע"י עו"ד ג'רייס דחדולה ועו"ד ג'מיל עבוד
הנתבעת

פ ס ק ד י ן

תמצית ההליכים

1. בכתב התביעה המקורי, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך (קרן) של 40,540 ₪, בגין טענתו שעם סיום עבודתו אצל הנתבעת, נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 52,540 ₪, שמהם היא שילמה לו רק סך של 12,000 ₪. הרכיבים שנכללו בסכום של 52,540 ₪, הורכבו מפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, דמי חגים, גמול שעות נוספות, תוספת ותק, החזר ניכויים שנוכו שלא כדין ופיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני.

התביעה לפיצויי פיטורים התבססה על הטענה שהתובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת לאחר מספר שנות עבודה, במטרה להתגייס לצה"ל.

2. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאותו של התובע לקבל ממנה דבר מה. לטענת הנתבעת, התובע התגייס לצה"ל רק זמן ניכר לאחר התפטרותו, ולא היה זכאי לקבל פיצויי פיטורים. בנוסף לכך, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את המגיע לו כדין, כי הניכויים משכרו נעשו כדין וכי לאחר סיום עבודתו של התובע, היא הגיעה עמו להסכם פשרה שלפיו שולם לו סך של 15,544 ₪ לסילוק מלוא תביעותיו.

בנוסף לכך, טענה הנתבעת כי היא שילמה לתובע מעבר למגיע לו, מאחר שהיא שילמה לו שכר גם בעבור הפסקות בעבודה שאינן מזכות בשכר עבודה, וכי לפיכך יש לה זכות קיזוז על סך של 6,904 ₪ מהסכום שהתובע יימצא כזכאי לו, אם יימצא שהוא זכאי לדבר מה.

3. הדיון המוקדם הראשון שנקבע - לא קויים, בשל כך שב"כ התובע לא הצליח להגיע לדיון. במקומו נקבע דיון מוקדם אחר, אשר נדחה למועד אחר בשל מחלתו של ב"כ הנתבעת. בעת הדיון המוקדם הנדחה, גובשו המוסכמות והפלוגתאות בין הצדדים. לאחר מכן, הסכימו ב"כ הצדדים לנסות להגיע לפשרה ביניהם, ובמקרה שלא יצליחו בכך - לשקול אפשרות להסכים לכך שיינתן פסק דין על דרך הפשרה.

לצערי, לא עלה בידי ב"כ הצדדים להגיע להסכמה ביניהם (גם לא בדבר פסיקה לפשרה), ולפיכך - ניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים.

4. ב"כ התובע ביקש - שוב ושוב - את הארכת המועד להגשת תצהירים מטעם התובע (וגם טען כי התצהיר מצוי בשלבי הכנה), אך בסופו של דבר התברר כי בטרם הגשת תצהיר מטעמו, הוא מבקש לתקן את כתב התביעה, בטענה שהוא מצא רישום בדבר שעות עבודתו, שמצדיק את העלאת סכום התביעה ברכיב השעות הנוספות.

הנתבעת התנגדה לתיקון כתב התביעה, אך למרות התנגדות זו - קיבלתי את הבקשה והתרתי את תיקון כתב התביעה לפי המבוקש (תוך חיוב התובע בהוצאות משפט, חיוב - שלאחר מכן בוטל לבקשת התובע ובהעדר התנגדות מצד הנתבעת).

הנתבעת קיבלה רשות להגיש כתב הגנה מתוקן, אך לא עשתה כך, ולכן - לא ראיתי צורך בקביעת דיון מוקדם נוסף, והשבתי על כנה את ההחלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים.

התצהירים אכן הוגשו (לאחר הארכות מועדים להגשת התצהירים לשני הצדדים), והתיק נקבע לישיבת הוכחות (שגם היא נדחתה, פעמיים, לבקשת הנתבעת).

5. בפתח ישיבת ההוכחות התברר כי נציגי הציבור שהיו מיועדים לשבת עמי באותה ישיבה, עזבו את בית הדין, לאחר שישבו עמי במספר ישיבות הוכחות קודמות שהיו באותו יום. הודעתי על כך לבאי כחם של הצדדים, תוך שהפניתי את תשומת לבם לכך שבהתאם להלכה הפסוקה, לא ניתן לראות נציג ציבור שהיה בבית הדין ועזב אותו, כנציג ציבור ש"הוזמן ולא בא". בשל נסיבות אלה - ביקש ב"כ התובע כי אדון בתיק כ"דן יחיד". בהעדר התנגדות מצד ב"כ הנתבעת, קיבלתי את בקשתו ושמעתי את העדויות כ"דן יחיד".

6. גם במהלך ישיבת ההוכחות ניסיתי להביא את הצדדים להסכם פשרה, או - לפחות - להסכמה על כך שיסמיכוני לפסוק לפשרה. לצערי, נכשלתי גם בנסיונות אלה.

7. במהלך ישיבת ההוכחות העלה ב"כ הנתבעת בקשה לתת לנתבעת שהות לשם הגשת מסמכים נוספים מטעמה (רישומי שעות עבודה שונים מאלה שהתובע נסמך עליהם). במהלך ההתדיינות בקשר לאותה בקשה, היה נראה כי ב"כ הנתבעת חזר בו ממנה, והדיון נמשך, אך בתום הישיבה - התברר כי ב"כ הנתבעת לא התכוון לוותר על אותה בקשה. לפיכך, ניתנה לו שהות להגיש בקשה כאמור, אך בקשה מעין זו לא הוגשה במהלך השהות שניתנה, כך שלא היה צורך לדון בה.

על כן, ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב שאכן הוגשו (וגם הם - לא במועדים המקוריים שנקצבו לכך).

8. מאז הגשת סיכומי הנתבעת ועד למתן פסק דין זה, חלף זמן רב, ועל כך - שלוחה לצדדים התנצלותי. עם זאת, אעיר כי גם מהתנהגותם של ב"כ הצדדים עצמם, כמתדיינים בתובענה זו, לא היה נראה שאצה להם הדרך להביא לסיום ההתדיינות (ורמזים לכך מצויים בתיאור ההליכים שלעיל). לפיכך, לא ראיתי סיבה לתת לתובענה זו קדימות על פני אחרות.

אלה העובדות

9. הנתבעת מספקת שירותי אבטחה ושמירה. בתקופה הרלוונטית לתובענה זו, סיפקה הנתבעת שירותים כאלה הן באזורי "קו התפר" (במחסומים שונים בין ישראל לבין יהודה ושומרון, ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון), והן בעבור חברת "מקורות" באתר "מאגר אשכול" של המוביל הארצי.

10. התובע שירת בשירות סדיר בצה"ל מאפריל 2004 ועד יום 1/4/07.

11. ביום 1/4/07, החל התובע לעבוד כמאבטח אצל הנתבעת. את עבודת האבטחה בפועל - החל התובע ביום 14/4/07. באותה עת - עבד התובע באתרים שונים ב"קו התפר".

12. לטענת הנתבעת, התובע הוחתם - עם קבלתו לעבודה - על טופס הודעה בדבר תנאי עבודה. איני מקבל טענה זו, באשר הטופס שהנתבעת צרפה עוסק בתקופת עבודה שמאז יום 1/4/08, כלומר - שנה לאחר תחילת עבודתו (המועד שבו החל התובע לעבוד באתר "מאגר אשכול" של המוביל הארצי).

13. שני הצדדים צרפו לתצהיריהם פירוט של שעות, שנרשם על ידי התובע, ואשר התובע טוען שהוא משקף את שעות העבודה שלו בעת שעבד בקו התפר.

לנתבעת היה רישום אחר של שעות, אך הוא לא הוגש (אליו התייחסתי בסעיף 7 לעיל). לפחות חלק מהתוכן של הרישום שבידי הנתבעת (כפי שנבדק הן על ידי והן על ידי ב"כ הנתבעת במהלך ישיבת ההוכחות), היה זהה לרישום שהתובע רשם. ייתכן שמעצם העובדה שהנתבעת לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה (כאמור בסעיף 7 לעיל), לבקש להגיש את הרישום שהיה בידיה - ניתן ללמוד שגם תוכן הרישום של שאר הימים זהה לזה שהתובע רשם.

מכל מקום, אין ראיה בענין שעות העבודה אשר שונה מהרישום שהתובע רשם.

לכאורה, על סמך האמור לעיל, נכון היה לאמץ את תוכן הרישום שהתובע ערך בדבר שעות עבודתו, ולקבוע כי רישום זה משקף את שעות העבודה. אולם, אני סבור כי אין לעשות כך, וזאת בהתחשב בטעמים האמורים להלן:

א. הרישומים שהתובע ערך בענין שעות עבודתו הנטענות, יכולים - אולי - לשקף את שעות העבודה של קבוצת המאבטחים שהוא נמנה עמה, קבוצה שהיתה בת שני מאבטחים, ארבעה מאבטחים או אף יותר (ראו את עדותו בשו' 11-14 לעמ' 9 לפרוטוקול), אך אין זה סביר שמדובר בשעות "עבודה" של התובע עצמו. למעשה, לא רק שאין זה סביר, אלא מדובר במצב בלתי אפשרי שמדובר בשעות העבודה של התובע.

אם הייתי מקבל כפשוטה את גרסת התובע על כך שמדובר על שעות ה"עבודה" של עצמו, הייתי קובע שהתובע הוא בעל כוחות-על, שאיפשרו לו לעבוד ברציפות מספר יממות. כך למשל, במשך 60 שעות רצופות, מיום 15/4/07 בשעה 6:00 ועד יום 17/4/07 בשעה 18:00. או למשל במשך 96 שעות רצופות, מיום 18/4/07 בשעה 6:00 ועד יום 21/4/07 בשעה 6:00. יש דוגמאות דומות נוספות למכביר.

ב. בנוסף להעדר האפשרות המעשית לראות את השעות האמורות ברישומיו של התובע כ"שעות עבודה", ראוי לזכור שהתקופה שבה מדובר (מאפריל 2007 ועד מרץ 2008), היתה בטרם תיקון מס' 24 בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (שייקרא להלן: " חוק הגנת השכר"), כך שעל תקופה זו לא חלה החזקה שנאמרה בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, אלא חלה ההלכה הפסוקה שהיתה תקפה בטרם אותו תיקון, כלומר - שהנטל להוכיח את שעות העבודה הנוספות מוטל על העובד, וכי - ככלל - מדובר על נטל כבד שקשה להרימו.

כשמדובר בטענה בדבר קיומה של עבודה רצופה בת מספר יממות, נכון לקבוע שאין לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את עבודתו בשעות האמורות.

התוצאה היא, כי למרות העדר ראיה אחרת מצד הנתבעת, איני מקבל את רישומי התובע בדבר השעות בעת עבודתו בקו התפר, כשעות עבודה של התובע. אני מעריך שמדובר בשעות עבודה של הקבוצה שהתובע נמנה עמה, כשחברי הקבוצה התחלקו ביניהם במשמרות במסגרת אותן שעות רשומות, כך שרק חלק מהן היו שעות עבודה של התובע. בהעדר אפשרות לדעת מה מתוך אותן שעות היו שעות עבודה של התובע, איני רואה את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את המוטל עליו לענין "שעות נוספות" לגבי העבודה בעת שהוא עבד באתרים שב"קו התפר".

אני מודע, כמובן, לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שב"כ התובע הפנתה אליו בסעיף 24 לסיכומיה, בתיק ע"ע 211/10 נדצקי - שמירה ובטחון הצפון בע"מ (פס"ד מיום 11/5/12), שבו אישר בית הדין הארצי לעבודה קביעה בדבר עבודה במשך ימים רצופים. אולם, קביעה זו נעשתה לאחר שמיעת העדויות באותו ענין, שמהן עלה שאמנם היתה אפשרות לישון במהלך המשמרת, אך השינה היתה בעמדת השמירה עצמה. בית הדין הארצי לעבודה אישר באותו ענין את הקביעה שגם שעות השינה בעמדה, היו בגדר "שעות עבודה". בעניינו של התובע, לעומת זאת, לא הובאו ראיות על מעשיו בעת ההפסקות ההכרחיות בעבודה של 96 שעות רצופות. אדרבא; גרסתו של התובע היתה כי הוא עבד בפועל בשעות האמורות. אין לי כל בסיס לקבוע כי נכון לראות גם את שעות השינה (ההכרחיות) באותן יממות רצופות, כשעות שהיו "שעות עבודה".

על כן, כאמור, איני מאמץ את הרישום האמור כמשקף את שעות העבודה של התובע.

14. התובע, אשר אינו יהודי, בחר את השבת כיום המנוחה השבועית שלו. התובע בחר גם לראות את החגים היהודיים כ"חגים" מבחינת זכויותיו כעובד. הנתבעת שילמה לתובע שכר בהתחשב גם בעבודתו בשבתות - כעובד במנוחה השבועית, ובעבודתו בחגים היהודיים כעובד ב"חג".

בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם התובע היה זה שבחר לעבוד בחגים היהודיים. התובע גורס שהוא לא בחר בכך אלא אולץ לעשות כך, ואילו הנתבעת - טוענת כי התובע היה זה שבחר מרצונו לעבוד בחגים היהודיים. בענין זה, מקובלת עלי גרסת הנתבעת, אשר מתיישבת יותר עם ההגיון, מאחר שאין סיבה להניח שהתובע יבחר לראות את החגים היהודיים כחגיו ואז ייאלץ לעבוד דווקא בהם. סביר הרבה יותר להניח שהתובע בחר את החגים היהודיים כחגיו דווקא מפני שרצה לעבוד בהם ולקבל עליהם את התוספת בגין עבודה בחג. בנוסף, התובע עצמו העיד (בשו' 12 לעמ' 3 לפרוטוקול):
"היה לי אינטרס לעבוד בחגים של היהודים".

15. בעבור עבודתו בחודשים שמאפריל ועד אוקטובר 2007, שילמה הנתבעת לתובע שכר על פי בסיס יומי. הנתבעת שילמה לתובע שכר לפי תעריף יומי של 240 ₪ באותה עת.

בנוסף, שילמה הנתבעת לתובע גמול בעבד עבודתו בשעות שבת וחג.

החל מחודש יוני 2007, היו חודשים שבהם, בנוסף לשכר שחושב לפי תעריף יומי, שולם לתובע שכר נוסף לפי בסיס שעתי, בתעריף של 22 ₪ לשעה.

בחודש נובמבר 2007, החלה הנתבעת לשלם לתובע את שכרו על פי בסיס שעתי, בתעריף של 21 ₪ לשעה, כשבחלק מהחודשים נוסף לכך גם שכר נוסף לפי בסיס יומי (בתעריף של 240 ולאחר מכן - 260 ₪ ליום).

16. כפי הנראה, בחודש פברואר 2008, זכתה הנתבעת במכרז של "מקורות" לספק - החל מיום 1/4/08 - שירותי אבטחה באתר "מאגר אשכול" של המוביל הארצי. התובע סיכם עם הנתבעת על כך שהוא יחל לעבוד מטעמה באותו אתר.

17. ביום 22/2/08, הוחתם התובע על מסמך שכותרתו: "טופס הסדר תשלום תוספת כוללת לעובדי חברת שמירה".

במסמך האמור הביע התובע את הסכמתו לכך שבהתאם להוראות פסקה 4ג' לפרק "שעות עבודה" כאמור בהסכם הקיבוצי המיוחד, שכביכול הוסכם בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הלאומית, יקבל התובע תוספת בשיעור 9% מהשכר הרגיל שמשולם לו בעד כל שעת עבודה ביום חול, וזאת - במקום גמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (שייקרא להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

18. בחודש מרץ 2008 יצא התובע לקורס לשם הכשרתו לעבוד כמאבטח באתר של "מקורות".

19. בסמוך ליום 1/4/08, נמסר לתובע טופס "הודעה בדבר תנאי עבודה", שבו נאמר - בין השאר - כי עבודתו של התובע תחל ביום 1/4/08, וכי שכרו יהיה בסך 19.95 ₪ לשעה, בתוספת של 9% בגין שעות נוספות, וכן - בתוספת של 1.20 ₪ לעובדי המוביל הארצי.

20. ביום 1/4/08, החל התובע לעבוד מטעם הנתבעת כמאבטח באתר של "מקורות".

21. בעבודתו זו באתר של "המוביל הארצי" , שבה המשיך התובע עד תום עבודתו אצל הנתבעת, נערך רישום של שעות העבודה, אשר אין לי סיבה לפקפק במהימנותו (במיוחד - כשאין ראיה סותרת). רישום זה (בניגוד לרישום בדבר העבודה ב"קו התפר"), הוא סביר.

על כן, אני קובע כי שעות עבודתו וימי עבודתו של התובע בעת שעבד ב"מאגר אשכול" של המוביל הארצי - הם אלה שנרשמו ברישומים בענין זה, שצורפו לתצהיר התובע (וגם לתצהירים מטעם הנתבעת). פרטים נוספים בענין שעות העבודה בתקופה זו, יובאו להלן, בעת חישוב זכויות התובע.

22. החל מחודש אפריל 2008, חל שינוי באופן חישוב שכרו של התובע. בסעיפונים הבאים של סעיף זה, אביא פרטים בדבר רכיבי השכר השונים ששולמו לתובע.

א. השכר חושב על פי שעות. התעריף הבסיסי היה בסך השווה לשכר המינימום השעתי (שבאפריל 2008 היה בסך 19.95 ₪, ולאחר מכן הועלה ל-20.70 ₪). שכר זה חושב על בסיס שעות עבודה נספרות, עד לסך של 186 שעות בחודש.

ב. בנוסף לשכר הבסיסי על פי התעריף הבסיסי, שולם לתובע גמול בעד עבודה בשבתות ובחגים, בשיעור של 150% מהתעריף הבסיסי (בלא התחשבות בכך שהיתה גם עבודה בשעות נוספות בשבתות ובחגים).

ג. בנוסף לסכום הבסיסי ולגמול העבודה בשבתות ובחגים, שולמה לתובע תוספת ששמה היה "תוס' מוביל". כפי הנראה, מדובר על אותה תוספת שלפי ההודעה בדבר תנאי עבודה היתה אמורה להיות בסך של 1.20 ₪ (לשעה?). אולם, בחינת סכום התוספת כפי שהדבר פורט בתלושי המשכורת השונים, לא הביאה אותי להבנה כיצד חושבה אותה תוספת. לגבי חלק מהחודשים, הצלחתי להבין כיצד היא חושבה - סך של 1.20 ₪ כשהוא מוכפל במספר הכולל של השעות הבסיסיות (עד 186) ב תוספת המספר הכולל של שעות העבודה בשבתות ובחגים. לגבי חלק אחר מהחודשים לא עלה בידי להבין כיצד חושבה אותה "תוספת מוביל" . הנתבעת לא כללה גם פירוט בענין זה, לא בתצהירים מטעמה ולא בעדויות עדיה.

ד. בחלק מהחודשים שולם גם סכום בעבור "שעות עודפות". בחלק מאותם חודשים רכיב זה נכתב בסכום כולל, בלא פירוט מספר השעות שבו היה מדובר ובלא פירוט התעריף בעבור כל שעה עודפת (אך ניתן להניח כי מדובר בתעריף הבסיסי לשעה) . בחלק אחר מאותם חודשים, נכתב פירוט מספר השעות העודפות וכן התעריף השעתי (שאכן היה כגובה התעריף הבסיסי לשעה).

ה. בנוסף לרכיבים שפורטו לעיל, שילמה הנתבעת לתובע רכיב בשם "ג.ש.נ. 9%" (גמול שעות נוספות בשיעור 9%). בחינת סכומו של הרכיב מעלה כי אותם תשעה אחוזים חושבו (בדרך כלל, אך לא תמיד) על בסיס הסכום הכולל של רכיב השעות הרגילות (עד 186 בחודש) ושל רכיב השעות העודפות, לא כולל הרכיב של "תוס' מוביל" ולא כולל השכר בעד שעות העבודה בשבתות ובחגים. החישוב האמור של 9% לא היה מדוייק, אלא חושב על בסיס הרכיבים האמורים (שעות בסיסיות ושעות עודפות), כשכל אחד מהם בלא אגורות, וגם הוא לכשעצמו עוגל כלפי מטה באמצעות מחיקת האגורות (אף אם התוצאה הנכונה היתה קרובה לשקל החדש הבא - העיגול היה תמיד כלפי מטה). לעתים, הרכיב האמור היה אף בן מספר שקלים חדשים פחות מהחישוב הנכון של 9%, לא עלה בידי להבין את החוקיות של החישוב, אם היתה כזו.

ו. מחודש יולי ועד חודש דצמבר 2009, שילמה הנתבעת לתובע סכום נוסף שכינויו בתלושים היה "ת.ע. 1.5%". נראה שהכוונה היתה ל"תוספת ענפית" בשיעור של 1.5% מסכום כלשהו, אלא שלא ניתן להבין מה היה הבסיס שעליו חושב השיעור של 1.5%, הסכומים נעו בין 72 ₪ לבין 99 ₪ מבלי שעלה בידי - כאמור - להבין כיצד הם חושבו.

בחודש ינואר 2010 שולם רכיב דומה, ששמו היה "ת.ע. רגיל". סכומו (93 ₪) היה דומה לסכומים המשתנים שהיו לרכיב "ת.ע. 1.5%" כפי ששולמו בחודשים שמיולי 2009.

מחודש פברואר ועד חודש נובמבר 2010, השתנה שם הרכיב ל"ת.ע. 2.5%". גם בקשר לכך - לא הצלחתי להבין מה היה הבסיס לחישוב השיעור של 2.5%, אם היה בסיס כזה. הסכומים של אותו רכיב, לא היו שונים בהרבה מאלה ששולמו כששמו של הרכיב היה "ת.ע. 1.5%" או "ת.ע. רגיל", ונעו בין 63 ₪ לבין 163 ₪.

23. החל בחודש אפריל 2008, בוטח התובע על ידי הנתבעת בקרן פנסיה מקיפה ב"מנורה מבטחים". השכר שבוטח בקרן היה שכר השעות שהובאו בחשבון בתעריף הבסיסי, עד 186 שעות בחודש, בתעריף הרגיל.

24. ביחד עם שכר חודש יוני 2009, שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בעבור 4.8 ימי הבראה (בסך 1,590 ₪). ביחד עם שכר חודש נובמבר 2010, שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בעבור 6 ימים (בסך 2,040 ₪).

25. החל ממשכורת חודש יולי 2009 ועד משכורת חודש דצמבר 2010, ניכתה הנתבעת, מדי חודש, סך של 15 ₪ משכרו של התובע. שמו של הניכוי האמור בכל אחד מתלושי המשכורת היה "דמי טיפול". הנתבעת לא הראתה אם אותם "דמי טיפול" הועברו אל גורם כלשהו או שמא נשארו ברשות הנתבעת.

משכר חודש אוגוסט 2009 ניכתה הנתבעת סכום נוסף בסך 100 ₪ בגין "ביגוד". הנתבעת לא הראתה על סמך מה היא ניכתה את הסכום האמור.

26. הנתבעת שילמה לתובע את השכר הנקוב בתלושי המשכורת. פרטים בקשר לכך, יובאו בהמשך, בעת חישוב זכויות התובע.

27. התובע נקרא לשירות מילואים פעיל בתקופה שמיום 27/3/11 ועד יום 21/4/11. התובע אכן יצא לשירות המילואים האמור.

במהלך שירותו במילואים, הוצע לתובע תפקיד בשירות קבע בצה"ל, באופן שלאחר השמ"פ המתוכנן (זה שתוכנן עד 21/4/11), יגוייס התובע לשירות "מילואים בתנאי קבע" - לתקופת נסיון בת מספר חודשים, ואם הנסיון יעלה יפה - הוא יגוייס לשירות קבע בצה"ל. התובע הסכים לכך.

במהלך אותו שמ"פ מתוכנן (כלומר - עד יום 21/4/11) או סמוך לאחר מכן, נפגש התובע עם הממונה עליו אצל הנתבעת, מר סמיר סואעד, שהיה אז מנהל פרוייקט האבטחה של המוביל הארצי, מטעם הנתבעת. התובע מסר למר סואעד על כך שברצונו לשרת בצה"ל בהתאם להצעה שהוא קיבל. התובע הציע גם לתת לנתבעת תקופה בת שבועיים הודעה מוקדמת בטרם יתחיל את שירות המילואים בתנאי הקבע. מר סואעד אמר לתובע שאין צורך באותה הודעה מוקדמת. (קביעה זו נעשתה תוך אימוץ גרסת התובע ודחיית גרסת מר סואעד בענין זה, וזאת - מאחר שגרסת התובע מתיישבת עם העובדה שהנתבעת לא פעלה כנגד התובע באופן כלשהו בשל אי-מתן הודעה מוקדמת, ואף הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים, כפי שעוד י צויין בסעיף 29 להלן).

28. אכן, התובע הפסיק את עבודתו אצל הנתבעת, וביום 3/5/11 או בסמוך למועד זה גוייס התובע לשירות מילואים בתנאי קבע, ומיום 4/9/11 - החל התובע לשרת בשירות קבע בצה"ל.

29. סמוך לאחר הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הגיע התובע אל משרדי הנתבעת, לשם "גמר חשבון".

התובע ישב עם מר חוסיין גדיר, אשר כיהן אז כמנהל החשבונות של הנתבעת. מר גדיר הודיע לתובע (ולעובד אחר, ששמו אנס גדיר, שגם הוא הפסיק לעבוד בנסיבות דומות), כי הנתבעת מסכימה שלא לקבל תמורת הודעה מוקדמת מהתובע ומסכימה אף לשלם לתובע פיצויי פיטורים. קביעה זו נעשית על ידי תוך אימוץ עדותו של מר חוסיין גדיר, בשו' 3-6 לעמ' 19 לפרוטוקול:
"על שוכרי ואנס הודיע לי מנהל הפרוייקט שהם התפטרו וצריך ל עשות להם גמר חשבון. הם ישבו איתי במשרד ואמרתי להם שלא מגיע להם פיצויי פיטורים, כי הם התפטרו ולא נתנו הודעה מוקדמת, אבל כמחווה של רצון טוב, אני אשלם לו את הפיצויים שלו, לא נקזז את ההודעה המוקדמת, וככה זה נגמר.".

30. באותו מעמד, הוחתם התובע על מסמך שכותרתו: "כתב פשרה וסילוק", ובו נאמר כך:
"חברת ש.ב.ה. ... מתחייבת לשלם לעובד ... וזאת לסילוק סופי ומוחלט של כל זכויותיו הצבורות אצל החברה מתקופת יחסי עובד מעביד בעבודת העובדת באמצעותינו בחברת מקורות כר"מ:

  1. סך 11,730 ₪ כשהלמת נפח פיצויי הפיטורין לסכומים המופקדים על שם העובד בקופת הגמל בסעיף הפיצויים.
  2. סך 184 ₪ הפרשי פדיון חופשה צבורה.
  3. סך 3,630 ₪ הפרשי הבראה צבוראה.
  4. סך ___ הפרשי מעביד לגמל (וזאת למען הזהירות בלבד אם בגין טעות לא הופרשו סכומים נכונים).
  5. סך ___ בגין תשלום עבודת שעות נוספות (זאת למען הזהירות בלבד אם בגין טעות לא שולמו לעובד גמול שעות נוספוטת כחוק).

העובד מצהיר שעם קבלת הסכומים הנ"ל לא תהיינה לו תביעות נוספות בגין יחסי עובד מעביד שהיו בין הצדדים להסכם פשרה וסילוק זה.".

אעיר כי שמו של התובע ומספר הזהות שלו, וכן הסכומים בסעיפים 1-3 למסמך שצוטט לעיל, מולאו בכתב יד (שאר הטופס - היה מודפס).

לגרסת התובע, הוא חתם על המסמך בטרם מולאו בו הסכומים שנכתבו לאחר מכן. איני סבור שיש צורך להכריע בשאלה אם גרסה זו נכונה, שכן גם אם היא נכונה - ניתן לפרש את חתימתו כמתן הסכמה לכך שהסכומים ימולאו לאחר מכן.

31. אכן, הנתבעת הוציאה לתובע תלוש לחודש מאי 2011, שלפיו שולמו לתובע פדיון חופשה בסך 184 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 3,6 30 ₪ (וכן שולם סכום נוסף בסך ברוטו של 500 ₪, על פי רכיב ששמו היה "קיזוז").

32. הנתבעת שחררה לזכות התובע את הכספים שנצברו בעבורו ב"מנורה מבטחים". כספים אלה נמשכו על ידי התובע והופקדו בחשבון הבנק שלו. הסכום שהופקד כלל תשלום פיצויי פיטורים בסך 3,808.80 ₪.

33. גם על הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת לאחר סיום העבודה, יש מחלוקת בין הצדדים. בעוד שהתובע גרס כי סך כל הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת, היה בסך (נטו) של 12,000 ₪ (ששולם - לגרסת התובע - ב-3 תשלומים) , הרי שהנתבעת גרסה כי היא שילמה את הסכום הנקוב בתלוש חודש מאי 2011 (סך נטו של 4,122 ₪) ובנוסף לכך, שילמה גם סך של 11,730 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים, כלומר - סך נטו כולל של 15,782 ₪.

המחלוקת בענין זה עלתה כבר מכתבי הטענות, נותרה בעינה גם בעת הדיון המוקדם, והתובע עמד על גרסתו גם בתצהירו. משכך - היה ניתן לצפות שהנתבעת, לפחות בחלק מתצהיריה, תפרט כיצד היא שילמה לתובע את הסכומים שהיא טענה ששילמה. אלא שהנתבעת לא הביאה ראיה לאופן שבו - לטענתה - שולם הסכום האמור. יתרה מכך; שני המצהירים מטעמה שהתייחסו לאותו תשלום, כתבו שהתשלום של הסך 11,730 ₪ שנטען ששולמו כפיצויי פיטורים שולם באמצעות "מנורה מבטחים", וברור שמדובר בטעות, שכן "מנורה מבטחים" שילמה כפיצויי פיטורים רק סך של 3,808.80 ₪ כאמור לעיל, ועל כך אין מחלוקת. המחלוקת היא רק על הסכומים ששולמו מן הנתבעת ישירות.

כשיש מחלוקת בשאלה אם הסכומים שסוכם לשלמם שולמו בפועל או אם לאו, הרי שהנטל להוכיח את התשלום - מוטל על מי שטוען ששילם אותו.

בנסיבות האמורות לעיל, איני רואה את הנתבעת כמי שעמדה באותו נטל, ואני מאמץ את גרסת התובע, בהסתייגות אחת - לגבי הסך של 122 ₪ שהתווסף לסכום ה-4,000 ₪ בסכום הנטו בתלוש מאי 2011, כאמור להלן.

התובע, כזכור, גרס שהסך של 12,000 ₪ שולם לו ב-3 תשלומים. מכאן ניתן להניח שהוא התכוון ל-3 תשלומים בסך 4,000 ₪. מאידך, מתלוש המשכורת של מאי 2011, עולה שאחד התשלומים היה בסך (נטו) של 4,122 ₪. על כן, סביר להניח שהתובע התייחס אליו כאל אחד מהתשלומים ובנוסף לכך - היו שני תשלומים נוספים בסך 4,000 ₪ כל אחד, כך שהסכום הכולל ששולם לתובע ישירות מהנתבעת לאחר הפסקת עבודתו, היה בסך נטו של 12,122 ₪.

(אעיר כי האישור שמסר התובע בחקירתו הנגדית בדבר הפקדת סך של 12,482 ₪ בחשבונו, אינו רלוונטי לענין המחלוקת, מאחר שמדובר על הסכום שהופקד בחשבונו מ"מנורה מבטחים" שרק סך של 3,808.80 מתוכו הוא על חשבון פיצויי פיטורים, והשאר - הוא מחשבון ה"תגמולים" (תשלומי התובע והנתבעת גם יחד, לאחר ניכוי מס הכנסה).

התוצאה היא שאני קובע כי הנתבעת שילמה לתובע את הסכום הנקוב בתלוש חודש מאי 2011, סך של 4,122 ₪ נטו (המהווה תשלום בעבור פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה כנקוב בתלוש, בצירוף הרכיב ששמו "קיזוז" בסך 500 ₪, ובנוסף לכך - שילמה לתובע עוד 8,000 ₪ נטו, בשני תשלומים.

34. עד כאן - קבעתי את העובדות (העובדות ביחס לסכומי המשכורת ולשעות העבודה באתר המוביל הארצי נקבעו רק באופן כללי, כאימוץ של תלושי המשכורת ושל רישומי התובע בדבר שעות העבודה החל מחודש אפריל 2008. פרטים בקשר לכך - עוד יובאו להלן).

מכאן ואילך - אבדוק את זכאות התובע לרכיבי התביעה שאותם הוא תובע, אך ראשית - אבחן את השאלה אם חתימתו של התובע על המסמך "כתב פשרה וסילוק" מצדיקה את סילוק תביעתו, שכן אם אכן כך - אין טעם לדון בכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד.

משמעות חתימת התובע על המסמך "כתב פשרה וסילוק"

35. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מאחר שהתובע הסכים שהסכומים ששולמו לו על פי "כתב פשרה וסילוק" - ממצים את זכויותיו כלפי הנתבעת.

אני דוחה טענה זו של הנתבעת. זאת, לא רק בשל כך שהנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא הסכום האמור באותו מסמך, אלא גם (ובעיקר) בשל כך שמבחינה משפ טית, אין זה נכון לראות את חתימת התובע על המסמך, ככזו שפוטרת את הנתבעת מתשלום סכומים שהתובע זכאי להם מכח משפט העבודה המגן.

כבר סמוך לאחר הקמתו, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי אין תוקף לויתורו של עובד על זכות שהוא זכאי לה מכח משפט העבודה המגן (ראו - בין השאר - את פסקי הדין הבאים: דב"ע לא/3-22 ליפוט - קסטנר, פד"ע ג 215, דב"ע לג/3-12 צ'יבוטרו - אברהם, פד"ע ד 173 ועוד). העקרון האמור נותר בעינו במשך השנים הרבות שחלפו מאז. כך למשל, נקבע בדב"ע לח/3-59 סילשי - ארכיטקט אהרן דורון ושות' בע"מ, פד"ע י 32:
"ויתור, בין מראש ובין בדיעבד ... על זכות שמקנה משפט העבודה המגן או הסכם קיבוצי - אינו תופס".

עם זאת, פסק הדין האמור הותיר אפשרות של "פשרה" שבמסגרתה אין רק "ויתור" אלא יש הליך של "תן וקח". עם זאת, על סמך הכלל האמור נקבע שככלל - אין תוקף ל"כתב ויתור" של עובד על זכויות שהגיעו לו, וניתן לאשר תוקף כזה, רק במקרה שמדובר על זכויות אישיות של העובד אשר בעת הויתור - היה העובד מודע למהות הזכות ולערך הכספי שלי, וידע בבירור על מה הוא מוותר.

כך למשל, נקבע בדב"ע נד/3-29 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - נעים ואח' , פד"ע לג 260:
"משפט העבודה בוחן בקפידה את תקפם של כתבי ויתור. עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבעה בחוק מגן או זכות שהוא אינו מודע לה ... לעומת זאת, עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים, בהם הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר; כאשר הוצג לו חשבון מפורט המעמידו על משמעות הזכות, המחלוקת והויתור ...".

36. בעניינו של התובע, חלק עיקרי מרכיבי התביעה נובע ממשפט העבודה המגן (חוקים וצווי הרחבה). ביחס לכל אלה - ברור שאין חתימתו של התובע על המסמך שכותרתו "כתב פשרה וסילוק" עשויה למנוע ממנו את זכאותו לרכיבים אלה, ככל שיתברר שהם מגיעים לו.

גם אם היה מדובר על זכויות התובע מכח הסכם שבו ניתנו לו זכויות עודפות על המגיע על פי חוק, לא היה באותה חתימה כדי למנוע מהתובע את זכות התביעה, באשר לא הוברר שהתובע ידע מה מגיע לו ואם הוא מוותר על חלק מכך.

37. לפיכך - איני רואה את המסמך שכותרתו "כתב פשרה וסילוק" ככזה שיש בו להפריע לתובע להמשיך בתביעתו, ביחס לכל רכיבי התביעה. על כן, יש להמשיך לדון ברכיבי התביעה כסדרם.

גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית ובחגים

38. כאמור כבר לעיל, לגבי לתקופה שקדמה לאפריל 2008 - אין בפני ראיות מהימנות מספיק בקשר לשעות ה"עבודה" של התובע, ולא אימצתי בענין זה את פירוט השעות שנכתב על ידי התובע. על כן - אני דוחה את התביעה לגמול שעות נוספות, לגמול עבודה במנוחה השבועית ולגמול עבודה בחג, בכל הנוגע לתקופה שקדמה לאפריל 2008.

39. מאז אפריל 2008 ואילך - שעות עבודתו של התובע בכל אחד מהימים פורטו ברישומים שערך, רישומים שאותם אימצתי. יש גם תלושי משכורת מפורטים בקשר לכל התקופה, כך שניתן לערוך השוואה בין מה שהגיע לתובע בעבור עבודתו, לבין מה שקיבל.

בטרם אביא פרטים על שעות העבודה ועל השכר, אתייחס למספר עניינים שההתייחסות אליהם נראית לי נחוצה לשם עריכת ההתחשבנות.

40. אף שצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה (בעקבות ההסכם הקיבוצי הענפי) מאפשר, בתנאים מסויימים, תשלום בשיעור 9% מהשכר בגין כל שעות העבודה, כתחליף לתשלום של גמול השעות הנוספות, ואף שהתובע - כאמור לעיל - הוחתם על ידי הנתבעת על מסמך שמאשר את הסכמתו להסדר זה, אין ההסדר האמור יכול לבוא במקום הזכויות שהתובע זכאי להן על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, זכויות שהסכם קיבוצי (או צו הרחבה) אינו יכול לגרוע מהן (כאמור כבר בסעיף 35 לעיל).

בית הדין הארצי לעבודה התייחס להסדר זה של תשלום תמורה כוללת, במקום גמול שעות נוספות, בפסק דינו בתיק ע"ע 184/09 קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ (פס"ד מיום 18/12/11). בפסק הדין האמור ציטט בית הדין הארצי לעבודה את ההוראה בדבר הסדר התמורה הכוללת, מההסכם הקיבוצי שהיה בתוקף בזמן הרלוונטי לערעור שנדון בפניו, תוך התייחסות גם לתנאים לחלותה של אותה הוראה, וביניהם - התנאי של משלוח הודעה למועצת הפועלים המקומית בקשר להסכמת העובד להסדר התמורה הכוללת.

לאחר מכן, אמר בית הדין הארצי לעבודה - בין השאר - כך:
"הסדר התמורה הכוללת, כפי שנקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי, מתנה במידה מסוימת הן על חוק שעות עבודה ומנוחה והן על סעיף 5 לחוק הגנת השכר ... האוסר על תשלום 'שכר כולל'. כידוע, 'זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן' (סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). אם כך, כיצד ניתן - בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה - תוקף להסדר התמורה הכוללת?
הדרך למתן תוקף להסדר התמורה הכוללת הינה להתייחס אליו כמעין הסדר מוסכם של תשלום 'שעות נוספות גלובאליות' ... מתוך הנחה כי בממוצע, וכמכלול - מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (כן ראו את סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08). ככל שהנחה זו אכן תואמת את המציאות, ניתן לקבוע כי הסדר התמורה הכוללת מסייע להגשמת תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואינו פוגע בהסדר הקוגנטי הקבוע בו.
עם זאת, השאלה אם יש בהסדר התמורה הכוללת משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח חוק - הינה שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל עובד, ובפרט בהתחשב בהיקף השעות הנוספות המבוצע על ידו בממוצע בפועל ...
נוכח האמור, לא קבע ההסכם הקיבוצי כי הסדר התמורה הכוללת יחול בכל מקרה ומקרה, אלא רק ככל שהעובד והמעסיק מגיעים להסכמה ספציפית בקשר לכך, וככל שמתקיימים כל התנאים הנוספים והמצטברים הנקובים בהסכם הקיבוצי, לרבות דיווח מיידי למועצת הפועלים. הדיווח האמור אינו דרישה טכנית/פרוצדוראלית בלבד אלא מהותית, שכן ההנחה היא כי ארגון העובדים יוכל לוודא, בכל מקרה ומקרה, כי העובד אכן הבין את משמעותו של הסדר התמורה הכוללת טרם חתימתו עליו, וכי בהתחשב בהיקף שעות עבודתו - יש בהסדר התמורה הכוללת משום פיצוי הוגן, התואם את תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, לשעות הנוספות המבוצעות על ידו.
לאור זאת, ובהתחשב בכך שאנו עוסקים הן בקבוצת עובדים מוחלשת והן בהתנאה מסוימת על הוראת חוק מגן, מקובלת עלינו גישת המערער כי יש לפרש את דרישות ההסכם הקיבוצי באופן קפדני - ולא ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת ככל שדרישות אלה לא קוימו במלואן וכלשונן ...
טרם מתן תוקף על ידי בית הדין להסדר תמורה כוללת, יש לוודא לפיכך כי קוימו כל הוראות ההסכם הקיבוצי המתייחסות לכך, לרבות חתימה על טופס הסכמה בהתאם לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי, ולרבות העברת העתק בפועל למועצת הפועלים. בנוסף לכך, יש לוודא כי הסדר התמורה הכוללת בוצע בפועל ככתבו וכלשונו, היינו כי שולמה לעובד 'תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה, בעד כל שעות העבודה באותו היום'.
להשלמת התמונה ראוי לציין - הגם שעניין זה לא הועלה על ידי הצדדים ולכן התייחסותנו אליו הינה מעבר לצורך - כי תנאי חיוני נוסף, לכאורה, לצורך מתן תוקף להסדר התמורה הכוללת, הינו כי העסקת העובד בשעות נוספות נעשתה 'כדין', באופן שלא הועסק יותר ממספר השעות שניתן לגביו היתר מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה ...
עוד יש לזכור כי ההסדר מתייחס לשעות נוספות המבוצעות בימי חול, וממילא אינו פוטר מהחובה לשלם גמול שעות נוספות כדין בגין עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה.
במקרה שלפנינו, נוסח הסדר התמורה הכוללת עליו הוחתם המערער אמנם זהה לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי, ועם זאת המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי שלחה העתק ממנו למועצת הפועלים. כל שהסתמכה עליו המשיבה בהקשר זה הוא הכיתוב 'עותק - מועצת הפועלים' על גבי טופס ההסדר, אך לא די בכך כדי להוכיח כי העתק אכן נשלח. ...
כבר מטעם זה, אנו סבורים כי לא ניתן היה ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת עליו הוחתם המערער, באופן שישלול את זכותו לקבלת גמול שעות נוספות כחוק.
בנוסף, המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי הסדר התמורה הכוללת אכן בוצע בפועל. כאמור, תלושי שכרו של המערער הורכבו מתשלום בגין 'שעות העסקה', בגינן שולם שכר מינימום ולא מעבר לכך, ובנוסף לכך רכיבי שכר נוספים שכונו 'תוס' שכר מגיע', 'שעות השלמה' ו 'שכר'. המערער טען כי רכיבי השכר הנוספים היוו תשלום של שכר בסיס בגין שעות עבודה שבוצעו על ידו בפועל כפי העולה מיומני העבודה, ומטעמי המשיבה לא נרשמו בתלוש תחת 'שעות העסקה' או 'שעות שבת'. המערער תמך טענה זו בבדיקה מדגמית של תלושי השכר, וכן בטבלה שהוגשה על ידו - ולא נסתרה - ומלמדת כי רכיבי השכר הנוספים חושבו תמיד על בסיס הכפלה של שכר המינימום השעתי במספר שעות משתנה.
המשיבה, מצידה, לא יכולה הייתה להסביר כיצד חושבו רכיבי השכר הנוספים, מלבד טענה סתמית כי היוו יישום של הסדר התמורה הכוללת. עם זאת, אין חולק כי בתלושי שכרו של המערער לא ניתן למצוא רכיב אשר כונה 'תמורה כוללת', 'תמורה גלובאלית' או 'תמורה בשיעור 9%'. גם בדיקה מספרית של גובה רכיבי השכר הנוספים אינה מלמדת כי כללו תמורה בשיעור 9% משעות ההעסקה הרגילות, אלא השתנו מדי חודש משיעור של 4.5% לשיעור של 22.11% (לפי חישוב שצורף לסיכומי המערער בבית הדין האזורי, ולא נסתר).
בנוסף, בשלושת חודשי העבודה האחרונים שולם לפתע למערער גמול שעות נוספות 125% וגמול שעות נוספות 150% - מבלי שהמשיבה הסבירה מדוע חל שינוי והאם הופסק הסדר התמורה הכוללת (ככל שאכן יושם לשיטתה) ומדוע. המשיבה לא עמדה לפיכך בנטל להוכיח כי יישמה בפועל את הסדר התמורה הכוללת ושילמה למערער את המגיע לו מכוחו. גם מטעם זה, אנו סבורים כי לא ניתן ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת עליו הוחתם המערער.".

חלק נכבד מהדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 184/09 הנ"ל ואשר צוטטו לעיל - רלוונטי גם לענין שבפני.

הנתבעת לא טענה (וודאי שלא הוכיחה), כי היא שלחה למועצת הפועלים העתק של הסכמת התובע להסדר בדבר תשלום 9% במקום גמול שעות נוספות. בנוסף, כאמור בסעיף 22ה' לעיל, הנתבעת לא עמדה בהסדר, בכך שלא שילמה את התוספת בשיעור 9% מהשכר לכל שעות העבודה. כזכור, לא תמיד מלוא השעות הובאו בחשבון, ובנוסף לכך - הנתבעת עיגלה את התוצאה - תמיד - כלפי מטה, ולעתים אף הפחיתה מספר שקלים חדשים נוספים.

הן בשל העניינים האמורים בפסקה שלעיל, והן בשל העקרון הכללי שלפיו אין תוקף לויתור של עובד על זכות מכח חוק שעות עבודה ומנוחה - איני סבור שנכון לתת תוקף כלשהו לאותו הסדר שהתובע הוחתם על כך שהוא מסכים לו, אלא יש לבחון את זכאות התובע לגמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.

עם זאת - ברור שהסכום ששולם לתובע כ"ג.ש.נ. 9%", אמור לבוא על חשבון גמול השעות הנוספות שהתובע יימצא כזכאי לו, שכן - הרכיב האמור שולם במטרה שהוא יהווה גמול שעות נוספות וכנגד השעות הנוספות שהתובע עבד בהן.

40. בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולאחר ביטולן של תקנות עבודה בשמירה, התשי"א-1951, זכאי התובע לגמול שעות נוספות בשיעור 25% מעבר לשכר הרגיל לשעה בעבור שעות העבודה התשיעית והעשירית בכל יום עבודה, וגמול כזה בשיעור 50% - בעבור השעות שמעבר לכך. כשמדובר בימי מנוחה שבועית או בחגים - זכאי התובע לגמול בשיעור 50% מעבר לשכר הרגיל כבר בעד 8 שעות העבודה הראשונות, ובהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לגמול בשיעור 75% מעבר לשכר הרגיל בעבור שעות העבודה התשיעית והעשירית בימי מנוחה שבועית או חגים, ובשיעור 100% מעבר לשכר הרגיל בעבור השעות שמעבר לכך. (ראו, למשל, ע"ע 300175/99 כהן - עיריית נהריה, פד"ע לז 49).

על כן, יהיה צורך לבחון לגבי כל חודש מחודשי עבודתו של התובע, את השכר שהגיע לו בעד כל אחד מימי העבודה באותו חודש, ולבחון אם השכר ששולם בעד אותו חודש ברכיבים של השכר הבסיסי, השעות העודפות, שעות שבת/חג ו-"ג.ש.נ. 9%" - מגיע לפחות לסכום האמור. אם יתברר שלא - יהיה נכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש.

41. בענין הרכיבים "תוס' מוביל" והתוספת הענפית, היתה יכולה להתעורר השאלה אם היה נכון להכליל אותם כחלק מהבסיס לחישוב גמול השעות הנוספות וגמול העבודה בשבת ובחג, אלא שמאחר שהתובע עצמו לא טען שכך יש לנהוג (הטבלאות שצורפו לכתב התביעה המתוקן ולתצהירו של התובע מבוססות על התעריף הבסיסי, כבסיס לחישוב הגמולים האמורים), איני סבור שנכון לדון בשאלה זו. מאידך, כמובן, אין להתחשב ברכיבים אלהכתשלום חלק מהשכר הרגיל.

42. כעת אעבור לבחון את זכאותו של התובע לגמול שעות נוספות ולגמול עבודה במנוחה השבועית ובחגים, בהתאם לעקרונות שנאמרו לעיל. כך אעשה בסעיפים 43-78 להלן.

43. בחודש אפריל 2008, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול (24/4/08) שבו עבד התובע 13 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 176 שעות רגילות ועוד 44 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 24 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, כאמור לעיל, בסך 19.95 ₪. מכאן, שעל חודש אפריל 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,723.54 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אפריל 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,710.70 ₪.
שעות עודפות בסך 1,157 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,320 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 438 ₪.
סך הכל - 6,625.70 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 97.84 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

44. בחודש מאי 2008, עבד התובע 24 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד . (במועד של 16-17/5/08 התובע החל לעבוד ביום שישי אחה"צ והמשיך לעבוד בערב ובלילה במהלך השבת). בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול (15/5/08) שבו עבד התובע 11.5 שעות , אחד מימי החול (יום שישי 16/5/08) שבו הוא עבד שעה וחצי (כשלאחר מכן המשמרת המשיכה במהלך השבת, כאמור), שבת אחת (17/5/08) שבה הוא עבד 12 שעות וחג אחד (יום העצמאות, 8/5/08) שבו הוא עבד 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 185.5 שעות רגילות ועוד 46 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 23.5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחגים - מדובר ב-56 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 14 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 9 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 19.95 ₪. מכאן, שעל חודש מאי 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה, גמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבת ובחג בסך כולל של 8,075.25 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מאי 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,710.70 ₪.
שעות עודפות בסך 1,117 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,680 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 434 ₪.
"משכורת" בסך 973 ₪.
סך הכל - 7,914.70 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 160.55 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

45. בחודש יוני 2008, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול ( 5/6/08) שבו עבד התובע 5 שעות, יום חול אחר (27/6/08) שבו עבד התובע 12 שעות ושבת אחת (28/6/08) שבה עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 173 שעות רגילות ועוד 4 2 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 22 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 19.95 ₪. מכאן, שעל חודש יוני 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,942.25 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יוני 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,710.70 ₪.
שעות עודפות בסך 1,017 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,680 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 425 ₪.
סך הכל - 6,832.70 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 109.55 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

46. בחודש יולי 2008, עבד התובע 11 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד שבת אחת. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול (25/7/08) שבו עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 88 שעות רגילות ועוד 22 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 12 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבת - מדובר ב-8 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד שעתיים שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד שעה אחת שעליה מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת הועלה לסך 20.70 ₪.

מכאן, שעל חודש יולי 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבת בסך כולל של 3,125.82 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יולי 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 2,525.40 ₪.
שעות שבת/חג בסך 372 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 227 ₪.
סך הכל - 3,124.40 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 1.42 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

47. בחודש אוגוסט 2008, עבד התובע 24 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול ( 7/8/08) שבו עבד התובע 12 שעות, ולמעט 3 ימי חול אחרים 24-25,31/8/08) שבהם עבד התובע 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 192 שעות רגילות ועוד 42 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 22 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, כאמור, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוגוסט 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,555.76 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוגוסט 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,449 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,705 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 476 ₪.
סך הכל - 7,480.20 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 75.56 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

48. בחודש ספטמבר 2008, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג ב-א' דראש השנה תשס"ט. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול (15/9/08) שבו עבד התובע 12 שעות, ויום חול נוסף 18/9/08) שבו עבד התובע 8 שעות בלבד, ולמעט שבת אחת (27/9/08) שבה עבד התובע 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 21 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש ספטמבר 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 6,862.29 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ספטמבר 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 869 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,271 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 424 ₪.
סך הכל - 6,414.20 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 448.09 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

49. בחודש אוקטובר 2008, עבד התובע 16 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד 3 ימי עבודה בחגים (ב' דראש השנה, סוכות ושמחת תורה). בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט אחד מימי החול (26/10/08) ולמעט שבת אחת (4/10/08) שבכל אחד מהם עבד התובע 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 128 שעות רגילות ועוד 30 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 15 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחגים - מדובר ב- 56 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 12 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוקטובר 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחגים בסך כולל של 6,313.71 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוקטובר 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,581.10 ₪.
שעות שבת/חג בסך 2,294 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 321 ₪.
סך הכל - 6,196.10 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 117.61 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

50. בחודש נובמבר 2008, עבד התובע 23 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. בשתיים מתוך אותן שבתות, החל התובע לעבוד במהלך השבת בשעות אחה"צ, והמשיך את עבודתו במוצ"ש, כך שהמשך המשמרת היה ביום חול. ב-20 מימי החול, עבד התובע 11 שעות. באחד מימי החול (21/11/08) עבד התובע 12 שעות. באחד מימי החול (12/11/08) עבד התובע 15 שעות. ביום חול נוסף (13/11/08) עבד התובע 16 שעות. באחד ממוצאי השבתות שבהם נמשכה המשמרת כאמור לעיל, עבד התובע 4 שעות, ובמוצאי השבת הנוספת - עבד התובע 5 שעות. בכל אחת מהשבתות שבהן החלה המשמרת כאמור לעיל, עבד התובע 4 שעות במהלך השבת. בשבת נוספת אחת (1/11/08) עבד התובע 11 שעות ובכל אחת מהשתיים הנוספות - עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול ובמוצאי השבתות - מדובר בעבודה בת 184 שעות רגילות ועוד 50 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש נובמבר 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,700.68 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש נובמבר 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,573 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,333 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 487 ₪.
סך הכל - 7,243.20 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 457.48 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

51. בחודש דצמבר 2008, עבד התובע 23 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. באחת מתוך אותן שבתות (20/12/08) , החל התובע לעבוד במהלך השבת בשעות אחה"צ, והמשיך את עבודתו במוצ"ש, כך שהמשך המשמרת היה ביום חול. אחד מימי החול היה ביום שישי (26/12/08) שהתובע החל לעבוד בו בשעות הבוקר, אך לאחר 11 שעות עבודה, נכנסה השבת והתובע המשיך לעבוד 5 שעות נוספות במהלך השבת. באחד מימי החול (4/12/08) עבד התובע 8 שעות בלבד. בכל שאר הימים למעט יום 20/12/08 ויום 26/12/08 שעליהם דובר לעיל, עבד התובע 11 שעות. ב-20/12/08 שבו החל התובע לעבוד בשבת והמשיך במוצ"ש, עבד התובע 4 שעות במהלך השבת ועוד 4 שעות לאחר סיומה.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 188 שעות רגילות ועוד 44 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 22 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-28 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש דצמבר 2008 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,131.40 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש דצמבר 2008, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,428 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,271 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 474 ₪.
סך הכל - 7,023.20 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 108.20 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

52. בחודש ינואר 2009, עבד התובע 19 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט שבת אחת (22/1/09) שבה עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 152 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 19 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש ינואר 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 4,268.43 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ינואר 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 476.10 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,395 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 388 ₪.
סך הכל - 6,109.30 ₪.

כלומר - התובע קיבל סך של 1,840.87 ₪ מעל מה שהגיע לו באותו חודש. לדעתי, ניתן להתייחס לכך כמעין מפרעה על חשבון חובותיה של הנתבעת לחודשים שלאחר מכן.

53. בחודש פברואר 2009, עבד התובע 18 ימי עבודה שחלו בימי חול (אחד מהם - יום 10/2/09 - היה יום הבחירות הכלליות לכנסת), ועוד 3 ימי עבודה בשבתות. בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט שני ימי חול (24,27/2/09) שבכל אחד מהם עבד התובע 12 שעות, למעט יום חול נוסף (22/2/09) שבו עבד התובע 9 שעות ולמעט עוד יום חול (17/2/09) שבו עבד התובע 8 שעות.

התובע ציין ברישומים שערך כי על 11 שעות עבודתו ביום הבחירות לכנסת (10/2/09) הגיע לו תשלום בשיעור 200%, אך לא הובאה ראיה לכך שהיתה הסכמה בענין זה. הנתבעת ציינה בתלוש המשכורת את כל שעות העבודה ביום הבחירות (11 שעות) ככאלה שעליהן הגיע לתובע תשלום בסך 150%. בהעדר ראיה לכך שהוסכם על תעריף גבוה יותר בעד עבודה ביום הבחירות, אראה את התובע כזכאי לתשלום בשיעור של 150% על כל 11 השעות. מאחר שזה הסכום שממילא שולם לתובע - אוציא את יום הבחירות מההתחשבנות בסעיף זה.

על כן, בימי החול (למעט יום הבחירות) - מדובר בעבודה בת 136 שעות רגילות ועוד 33 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 19 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-24 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 3 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש פברואר 2009 (למעט יום הבחירות) היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 5,345.97 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש פברואר 2009 (למעט יום הבחירות) , היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,808.80 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,023 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 362 ₪.
סך הכל - 5,193.80 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 152.17 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

54. בחודש מרץ 2009, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב -17 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בחמשת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יומיים - 8 שעות, יום אחד - 6 שעות, יום אחד - 9 שעות ויום אחד - 12 שעות. ב-3 מתוך 4 השבתות האמורות, עבד התובע 12 שעות, ובשבת הרביעית - 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 174 שעות רגילות ועוד 37 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 19 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 7 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש מרץ 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,722.55 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מרץ 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 910.80 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,457 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 427 ₪.
סך הכל - 6,645 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 77.55 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

55. בחודש אפריל 2009, עבד התובע 14 ימי עבודה שחלו בימי חול, 3 ימי עבודה בשבתות ועוד 2 ימי עבודה בחגים (שביעי של פסח ויום העצמאות). בכל אחד מהימים האמורים עבד התובע 11 שעות, למעט שני ימי חול שבכל אחד מהם הוא עבד 8 שעות ויום חול אחד שבו הוא עבד 12 שעות, ולמעט יום העצמאות שבו עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 112 שעות רגילות ועוד 24 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 14 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחגים - מדובר ב-40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אפריל 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחגים בסך כולל של 5,226.92 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אפריל 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,084.30 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,736 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 277 ₪.
סך הכל - 5,097.30 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 129.62 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

56. בחודש מאי 2009, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, 5 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד (שבועות). בכל השבתות ובחג וכן ב-13 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשמונת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 3 ימים - 16 שעות, יום אחד - 14 שעות, יום אחד - 12 שעות, יומיים - 8 שעות ויום אחד - 5 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 179 שעות רגילות ועוד 36 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 37 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-48 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 14 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש מאי 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 8,031.85 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מאי 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,076.40 ₪.
שעות שבת/חג בסך 2,046 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 442 ₪.
סך הכל - 7,414.60 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 617.25 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

57. בחודש יוני 2009, עבד התובע 17 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 2 ימי עבודה בשבתות. ב-9 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשמונת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יומיים - 16 שעות, יום אחד - 13 שעות, 4 ימים - 12 שעות ויום אחד - 8 שעות. ב שתי השבתות האמורות, עבד התובע 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 136 שעות רגילות ועוד 3 2 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 28 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-16 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש יוני 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 5,320.08 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יוני 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 289.80 ₪.
שעות שבת/חג בסך 744 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 372 ₪.
סך הכל - 5,256 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 64.08 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

58. בחודש יולי 2009, עבד התובע 20 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב-17 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשלושת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 16 שעות, יום אחד - 13 שעות ויום אחד - 12 שעות. ב-3 מתוך 4 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, ובשבת הרביעית - 20 שעות (מליל שבת, בשעה 21:00 עד שבת בשעה 17:00) .

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 160 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 28 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 13 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש יולי 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,038.24 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יולי 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 890.10 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,643 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 426 ₪.
סך הכל - 6,809.30 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 228.94 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

59. בחודש אוגוסט 2009, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. באחת מאותן שבתות (8/8/09), המשיך התובע לעבוד לאחר צאת השבת, עוד 4 שעות, כהמשך למשמרת קודמת בת 12 שעות. ב-17 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בארבעת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 14 שעות, יום אחד - 13 .5 שעות , יום אחד - 12 שעות ויום אחד - 8 שעות. ב-3 מתוך 5 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, בשבת נוספת הוא עבד 8 שעות ובשת הנותרת (8/8/09), הוא עבד, כאמור, 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 30.5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוגוסט 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,198.67 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוגוסט 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,076.40 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,643 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 443 ₪.
סך הכל - 7,012.60 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 186.07 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

60. בחודש ספטמבר 2009, עבד התובע 19 ימי עבודה שחלו בימי חול, 3 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד (יום כיפור תש"ע). בכל הימים האמורים עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 152 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 19 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-32 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש ספטמבר 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 6,168.83 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ספטמבר 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 248.40 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,364 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 368 ₪.
סך הכל - 5,830.60 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 338.23 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

61. בחודש אוקטובר 2009, עבד התובע 2 1 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות (שחלקן חלו בסוכות ובשמחת תורה) . ב-19 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. ביום חול נוסף עבד התובע 12 שעות וביום החול הנותר - 8 שעות. ב-3 מתוך 5 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, וב כל אחת משתי השבתות הנותרות - 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 21 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 7 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוקטובר 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,058.95 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוקטובר 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 890.10 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,767 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 426 ₪.
סך הכל - 6,933.30 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 125.65 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

62. בחודש נובמבר 2009, עבד התובע 20 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 3 ימי עבודה בשבתות. ב-13 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשבעת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 6 ימים - 12 שעות ויום אחד - 8 שעות בלבד. ב-2 מתוך 3 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, ובשבת ה שלישית - 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 160 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 25 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-24 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד שעתיים שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש נובמבר 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,044.61 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש נובמבר 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 765.90 ₪.
שעות שבת/חג בסך 930 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 415 ₪.
סך הכל - 5,961.10 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 83.51 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

63. בחודש דצמבר 2009, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 3 ימי עבודה בשבתות. ב- 20 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות ובכל אחד משני הנותרים - 8 שעות . ב-2 מתוך 3 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, ובשבת השלישית - 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 176 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 20 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-24 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש דצמבר 2009 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,427.58 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש דצמבר 2009, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,055.70 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,054 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 440 ₪.
סך הכל - 6,399.90 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 27.68 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

64. בחודש ינואר 2010, עבד התובע 24 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. ב-16 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשמונת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 5 ימים - 12 שעות, יום אחד - 10 שעות ויומיים - 8 שעות. בכל אחת מ-5 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 192 שעות רגילות ועוד 44 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 26 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש ינואר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,731.72 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ינואר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,573.20 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,705 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 487 ₪.
סך הכל - 7,615.40 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 116.32 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

65. בחודש פברואר 2010, עבד התובע 20 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב-17 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשלושת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 12 שעות, יום אחד - 8 שעות, והיום השלישי - 4 שעות בלבד. בכל 4 השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 156 שעות רגילות ועוד 36 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 19 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש פברואר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,199.87 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש פברואר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 517.50 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,364 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 392 ₪.
סך הכל - 6,123.70 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 76.17 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

66. בחודש מרץ 2010, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד (פסח). ב-13 מבין 21 ימי החול, עבד התובע 11 שעות. העבודה בשמונת ימי החול הנותרים נחלקה כך: 7 ימים - 12 שעות, ויום אחד - 8 שעות. בכל 4 השבתות האמורות ובפסח, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 27 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש מרץ 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 7,162.45 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מרץ 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,014.30 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,705 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 437 ₪.
סך הכל - 7,006.50 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 155.95 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

67. בחודש אפריל 2010, עבד התובע 17 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד ( שביעי של פסח). ב-15 מבין 17 ימי החול, עבד התובע 11 שעות. ביום חול נוסף הוא עבד 12 שעות וביום החול הנותר - 10 שעות. בשתיים מבין השבתות האמורות וכן בשביעי של פסח, עבד התובע 11 שעות. בשבת נוספת הוא עבד 12 שעות ובשבת הנותרת - 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 136 שעות רגילות ועוד 34 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 17 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אפריל 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 5,961.81 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אפריל 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 20.70 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,643 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 347 ₪.
סך הכל - 5,860.90 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 100.91 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

68. בחודש מאי 2010, עבד התובע 13 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד יום חג אחד (שב ועות). ב-10 מבין 13 ימי החול, עבד התובע 11 שעות. ביום חול נוסף הוא עבד 12 שעות, ביום חול אחר - 9 שעות וביום החול הנותר - 8 שעות. ב -3 מבין השבתות האמורות וכן בשבועות, עבד התובע 11 שעות. בשבת הנותרת - עבד התובע 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 104 שעות רגילות ועוד 23 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 12 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחג - מדובר ב-40 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש מאי 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחג בסך כולל של 4,818.08 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מאי 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 2,877.30 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,612 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 258 ₪.
סך הכל - 4,747.30 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 70.78 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

69. בחודש יוני 2010, עבד התובע 10 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד שני ימי עבודה בשבתות. ב שמונה מעשרת ימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות, ובכל אחד מהשניים האחרים - 12 שעות. בשתי השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 80 שעות רגילות ועוד 20 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 14 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-16 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד שעתיים שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש יוני 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 3,332.82 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יוני 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 2,546.10 ₪.
שעות שבת/חג בסך 341 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 227 ₪.
סך הכל - 3,114.10 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 218.72 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

70. בחודש יולי 2010, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. ב-16 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בחמשת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 19 שעות, יומיים - 12 שעות, ועוד יומיים - 8 שעות בלבד. ב -4 מבין חמש השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, ובשבת החמישית - 12 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 31 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש יולי 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,276.29 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש יולי 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,014.30 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,736 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 434 ₪.
סך הכל - 7,034.50 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 241.79 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

71. בחודש אוגוסט 2010, עבד התובע 24 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב-18 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בששת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 3 ימים - 12 שעות, ועוד 3 ימים - 8 שעות בלבד. ב-3 מבין ארבע השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות, ובשבת הרביעית - 7 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 192 שעות רגילות ועוד 42 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 24 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-31 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 3 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוגוסט 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,110.69 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוגוסט 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,055.70 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,240 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 438 ₪.
סך הכל - 6,583.90 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 526.79 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

72. בחודש ספטמבר 2010, עבד התובע 19 ימי עבודה שחלו בימי חול, 4 ימי עבודה בשבתות ועוד 3 ימי עבודה בחגים (ב' דראש השנה תשע"א, סוכות ושמחת תורה). התובע התייחס ברישומיו לאחד מימי החגים (ב' דראש השנה - 10/9/10) כאילו הוא יום חול, אך למעשה מדובר בחג, וכך אתייחס אליו כאן. באחד מימי השישי שהתובע עבד בהם באותו חודש (יום 3/9/1 0), הוא המשיך לעבוד - לאחר משמרת בת 12 שעות - גם אל תוך השבת ועבד עוד 4 שעות בשבת. ב-13 מימי החול האמורים עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בששת ימי החול האחרים נחלקו כך: יום אחד - 19 שעות, יומיים - 12 שעות ועוד 3 ימים - 8 שעות. בכל השבתות וגם בשניים מן החגים עבד התובע 11 שעות, ובחג הנותר (שמחת תורה) עבד התובע 12 שעות. (בנוסף לכך, כאמור, עבד התובע עוד 4 שעות בליל שבת, כהמשך למשמרת של 12 שעות ביום שישי 3/9/10).

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 152 שעות רגילות ועוד 32 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 26 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות ובחגים - מדובר ב-56 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 14 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 12 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה, בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש ספטמבר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות ובחגים בסך כולל של 7,524.68 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ספטמבר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 476.10
שעות שבת/חג בסך 2,542 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 360 ₪.
סך הכל - 7,228.30 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 296.38 ₪ ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע.

73. בחודש אוקטובר 2010, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 5 ימי עבודה בשבתות. בכל השבתות וב-16 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בששת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 19 שעות, יומיים - 12 שעות, ועוד 3 ימים - 8 שעות בלבד.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 176 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 27 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-40 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 10 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 5 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש אוקטובר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,276.29 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש אוקטובר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 1,179.90 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,707.75 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 602 ₪.
סך הכל - 7,339.85 ₪.

כלומר - התובע קיבל סך של 63.56 ₪ מעל מה שהגיע לו באותו חודש. לדעתי, ניתן להתייחס לכך כמעין מפרעה על חשבון חובותיה של הנתבעת לחודשים שלאחר מכן.

74. בחודש נובמבר 2010, עבד התובע 21 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב- 13 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה ב שמונת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 19 שעות, 3 ימים - 12 שעות, ועוד 4 ימים - 8 שעות בלבד. בכל אחת מהשבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 168 שעות רגילות ועוד 34 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 28 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 20.70 ₪. מכאן, שעל חודש נובמבר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,675.96 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש נובמבר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,850.20 ₪.
שעות עודפות בסך 910.80 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,366.20 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 547 ₪.
סך הכל - 6,674.20 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 1.76 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

75. בחודש דצמבר 2010, עבד התובע 23 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 3 ימי עבודה בשבתות. ב-16 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשבעת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 3 ימים - 12 שעות, ועוד 4 ימים - 8 שעות בלבד. בכל אחת מהשבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 184 שעות רגילות ועוד 38 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 22 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-24 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 6 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 3 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת עלה לסך 21.21 ₪. מכאן, שעל חודש דצמבר 2010 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 6,766.52 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש דצמבר 2010, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,945.06 ₪.
שעות עודפות בסך 1,035 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,049.73 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 542 ₪.
סך הכל - 6,571.79 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 194.73 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

76. בחודש ינואר 2011, עבד התובע 22 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 4 ימי עבודה בשבתות. ב- 18 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה ב ארבעת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: 3 ימים - 12 שעות, ועוד יום אחד - 6 שעות בלבד. בכל אחת מהשבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 176 שעות רגילות ועוד 42 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 24 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-32 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 8 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 21.21 ₪. מכאן, שעל חודש ינואר 2011 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 7,095.36 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש ינואר 2011, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,945.06 ₪.
שעות עודפות בסך 1,145.34 ₪.
שעות שבת/חג בסך 1,399.64 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 581 ₪.
סך הכל - 7,071.04 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 24.32 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

77. בחודש פברואר 2011, עבד התובע 18 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד 2 ימי עבודה בשבתות. ב-11 מימי החול האמורים, עבד התובע 11 שעות. שעות העבודה בשבעת ימי החול הנותרים, נחלקו כך: יום אחד - 16 שעות, 3 ימים - 12 שעות, ועוד 3 ימים - 8 שעות. בכל אחת משתי השבתות האמורות, עבד התובע 11 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 144 שעות רגילות ועוד 30 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 23 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בשבתות - מדובר ב-16 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% ועוד 4 שעות שעליהן מגיע תעריף של 175% ועוד שעתיים שעליהן מגיע תעריף של 200%.

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 21.21 ₪. מכאן, שעל חודש פברואר 2011 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 5,324.14 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש פברואר 2011, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,945.06 ₪.
שעות עודפות בסך 233.31 ₪.
שעות שבת/חג בסך 699.82 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 437 ₪.
סך הכל - 5,315.19 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 8.95 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

78. בחודש מרץ 2011, עבד התובע 20 ימי עבודה שחלו בימי חול, ועוד שבת אחת. אחד מימי החול האמורים (יום 11/3/11) חל ביום שישי. התובע עבד בו בשעות אחה"צ, 4 שעות בטרם כניסת השבת ועוד - 4 שעות לאחר כניסת השבת. שעות העבודה בשאר 19 ימי החול נחלקו כך: 11 ימים - 11 שעות, 5 ימים - 12 שעות, ו-3 ימים - 8 שעות. בשבת האמור ה, עבד התובע 8 שעות.

על כן, בימי החול - מדובר בעבודה בת 156 שעות רגילות ועוד 32 שעות שעליהן מגיע תעריף של 125%, ועוד 21 שעות שעליהן מגיע תעריף של 150%.

בליל שבת (11/3/11) ובשבת הנוספת - מדובר ב- 16 שעות שבת שעליהן מגיע תעריף של 150% .

התעריף הבסיסי באותה עת היה בסך 21.21 ₪. מכאן, שעל חודש מרץ 2011 היה התובע זכאי לשכר עבודה וגמול שעות נוספות וגמול עבודה בשבתות בסך כולל של 5,334.74 ₪.

הרכיבים שאותם יש להביא בחשבון, אשר שולמו לתובע בעד חודש מרץ 2011, היו אלה:
שכר בסיסי בסך 3,945.06 ₪.
שעות עודפות בסך 318.15 ₪.
שעות שבת/חג בסך 381.72 ₪.
"ג.ש.נ. 9%" בסך 384 ₪.
סך הכל - 5,028.93 ₪.

כלומר - ההפרש היה בסך 305.81 ₪, ויש לחייב את הנתבעת לשלם אותו לתובע .

79. התובע עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו גם פיצוי הלנת שכר, אלא שאני סבור שלא ניתן לעשות זאת, באשר כתב התביעה המתוקן (שהוגש ביום 19/9/12), הוגש לאחר שכבר חלפה למעלה משנה מאז המועד לתשלום השכר האחרון, כך שהזכות לפיצוי הלנה, גם על חודש העבודה האחרון, כבר התיישנה, בהתיישנות מהותית, בטרם הגשת כתב התביעה המתוקן.

מעבר לנדרש אעיר כי אף אם הייתי פועל על פי מועד הגשת כתב התביעה המקורי, מועד שבו טרם התיישנה הזכות לפיצוי הלנה על שכר חלק מהחודשים שפורטו לעיל, לא הייתי פוסק פיצוי הלנה, מאחר שנראה שהנתבעת סברה בכנות שהיא פועלת כפי שעליה לפעול בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, ולא נראה שהיא פעלה בחוסר תום לב גם לגבי החודשים שבהם לא שולם לתובע מלוא המגיע לו בגמול שעות נוספות ובגמול עבודה במנוחה השבועית ובחגים.

אשר על כן, לא אפסוק לתובע פיצוי הלנה, אלא הסכומים שהנתבעת נמצאה כחייבת לו, יישאו הפרשי הצמדה וריבית בלבד, החל מהמועד לתשלומם ועד התשלום בפועל.

80. לסיכום האמור בסעיפים 43-79 לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את המגיע לו כגמול עבודה בשעות נוספות וכגמול עבודה במנוחה השבועית ובחגים, בעד כל אחד מהחודשים שמפורטים בטור (1) לטבלה שלהלן, בסכום הנקוב לצדו בטור (2) לאותה טבלה, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד המצויין לצדו בטור (3) לאותה טבלה.

מהסכומים האמורים, זכאית הנתבעת לקזז את הסכומים המפורטים במינוס בטור (2) לטבלה שלהלן, לגבי החודשים ינואר 2009 ואוקטובר 2010, כשכל אחד מהם נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד הנקוב לצדו בטור (3) לטבלה זו.

(1)
חודש
(2)
סכום
(3)
מועד לשערוך

(1)
חודש
(2)
סכום
(3)
מועד לשערוך

(1)
חודש
(2)
סכום
(3)
מועד לשערוך
4/08
97.84
1/5/08

5/08
160.55
1/6/08

6/08
109.55
1/7/08
7/08
1.42
1/8/08

8/08
75.66
1/9/08

9/08
448.09
1/10/08
10/08
117.61
1/11/08

11/08
457.48
1/12/08

12/08
108.20
1/1/09
1/09
1,840.87-
1/2/09

2/09
152.17
1/3/09

3/09
77.55
1/4/09
4/09
129.62
1/5/09

5/09
617.25
1/6/09

6/09
64.08
1/7/09
7/09
228.94
1/8/09

8/09
186.07
1/9/09

9/09
338.23
1/10/09
10/09
125.65
1/11/09

11/09
83.51
1/12/09

12/09
27.68
1/1/10
1/10
116.32
1/2/10

2/10
76.17
1/3/10

3/10
155.95
1/4/10
4/10
100.91
1/5/10

5/10
70.78
1/6/10

6/10
218.72
1/7/10
7/10
241.79
1/8/10

8/10
526.79
1/9/10

9/10
296.38
1/10/10
10/10
63.56-
1/11/10

11/10
1.76
1/12/10

12/10
194.73
1/1/11
1/11
24.32
1/2/11

2/11
8.95
1/3/11

3/11
305.81
1/4/11

הזכות לפיצויי פיטורים וחישובם

81. סעיף 11(ג) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (שייקרא להלן: " חוק פיצויי פיטורים"), קובע כך:
"עובד שהתפטר סמוך לפני שהתקיים לגביו אחד מהתנאים המפורטים להלן, ובשל אותו תנאי, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים:
(1) הוא התגייס לשירות סדיר כמשמעותו בסעיף 1 לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949 ...".

הגדרת "שירות סדיר" בסעיף 1 לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949 (שייקרא להלן: " חוק החיילים המשוחררים"), מצויה בפסקה (1) לסעיפון (א) של אותו סעיף, וזו לשונה:
"שירות סדיר לפי הפרק השלישי לחוק שירות בטחון, התשי"ט-1959 [נוסח משולב] ...".

הנוסח המשולב של חוק שירות בטחון משנת תשי"ט, הוחלף בנוסח משולב אחר, הוא - חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (שייקרא להלן: " חוק שירות בטחון").

פרק ג' לחוק שירות בטחון ב"שירות סדיר", ומתוכנו עולה ששירות "סדיר" כולל לא רק את שירות החובה, אלא גם את שירות הקבע בצה"ל. רק כך ניתן להבין, למשל, את העובדה שהמחוקק מצא לנכון לכלול בסעיף 17 לחוק שירות בטחון, את סעיפון (ח) המבהיר שהוראות אותו סעיף - אינן חלות על שירות קבע. אם שירות קבע בצה"ל לא היה נכלל בשירות "סדיר", לא היה צורך בהוראת סעיפון (ח) הנ"ל.

מסקנה דומה (על כך ששירות "סדיר" כולל בתוכו גם את שירות הקבע בצה"ל, ניתן ללמוד גם מהעובדה שבסעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], מצא המחוקק לנכון להוציא במפורש את שירות הקבע מכלל השירות הסדיר, כשקבע (לגבי זכאות למענק עבודה מועדפת), כך:
"... הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע ...".

גם כאן, אם שירות "סדיר" לא היה כולל בתוכו את שירות הקבע בצה"ל, לא היה צורך בהוראה הממעטת את שירות הקבע מכלל השירות הסדיר.

על כן, מסקנתי היא כי "שירות סדיר" על פי סעיף 1 לחוק החיילים המשוחררים, כולל גם שירות קבע בצה"ל.

82. בעקבות האמור בסעיף 81 לעיל, הרי שהוראת סעיף 11(ג)(1) לחוק פיצויי פיטורים קובעת, למעשה, כי גם מי שהתפטר מעבודתו, סמוך לפני תחילת שירות קבע בצה"ל, עקב גיוס זה, יראו אותו כמי שפוטר, לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים.

83. מהעובדות שקבעתי לעיל, עולה כי התובע התפטר בעקבות הסכמתו להצעה שקיבל לשרת בשירות קבע בצה"ל. העובדה שמטעמיו של צה"ל נדרשה לפני כן תקופת נסיון שבה התובע שירת בשירות מילואים בתנאי קבע - אינה משנה את סיבת ההתפטרות. נסיבות התפטרותו של התובע, מצדיקות את ראיית ההתפטרות ככזו שנעשתה "סמוך" לפני תחילת שירות הקבע, שכן אלמלא היה התובע מתפטר עם תום השמ"פ המתוכנן (שהסתיים ב-21/4/11), הוא לא היה יכול להתגייס סמוך לאחר מכן לשירות מילואים בתנאי קבע, שנועד לצרכי התגייסותו לשירות קבע, שהחל כ-4 חודשים מאוחר יותר.

84. לפיכך, דעתי היא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 11(ג)(1) לחוק פיצויי פיטורים.

85. מעבר לכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים גם על פי הסכמתה של הנתבעת, הסכמה שלגביה התייחסתי בסעיף 29 לעיל, ואשר מר חוסיין גדיר העיד עליה בפירוש, כפי שציטטתי שם.

86. לשם קביעת סכום פיצויי הפיטורים - יש לקבוע את שיעור "השכר הקובע". לענין זה, נכון להביא בחשבון את ממוצע הרכיבים הרלוונטיים ששולמו לתובע ב-12 חודשי העבודה המלאים האחרונים (כלומר - ממרץ 2010 עד פברואר 2011). הרכיבים הרלוונטיים לענין זה, אינם זהים לאלה שהבאתי בחשבון לצרכי חישוב גמול השעות הנוספות, אלא הם כוללים את הרכיבים הקבועים (כגון שעות רגילות עד 186 שעות בחודש) ואת אלה שמחליפים את שכר העבודה הרגיל (כגון גמול מילואים, ודמי חופשה).

רכיבים רלוונטיים אלה, בחודשים האמורים הסתכמו בסך 55,070.98 ₪ לפי הפירוט הבא:
בחודש מרץ 2010 - 4,755.20 ₪.
בחודש אפריל 2010 - 3,939.20 ₪.
בחודש מאי 2010 - 3,316.30 ₪.
בחודש יוני 2010 - 7,209.10 ₪.
בחודש יולי 2010 - 4,055.20 ₪.
בחודש אוגוסט 2010 - 4,339.20 ₪.
בחודש ספטמבר 2010 - 5,867.20 ₪.
בחודש אוקטובר 2010 - 4,013.20 ₪.
בחודש נובמבר 2010 - 4,185.20 ₪.
בחודש דצמבר 2010 - 4,624.06 ₪.
בחודש ינואר 2011 - 3,945.06 ₪.
בחודש פברואר 2011 - 4,822.06 ₪.

על כן, הממוצע הוא בסך 4,589.25 ₪.

עם זאת, התובע עצמו עתר לקבוע שהשכר הקובע הוא בסך 3,943 ₪ בלבד, ולא נכון להתחשב בשכר קובע גבוה יותר מזה שהתובע עצמו טען לו. על כן, השכר הקובע שאתחשב בו יהיה בסך 3,943 ₪.

87. תקופת העבודה של התובע, שהחלה ביום 1/4/07, נמשכה - לדעתי - עד יום 21/4/11, המועד שבו תם שירות המילואים המתוכנן של התובע. למרות זאת, הצדדים הסכימו לראות את יום 27/3/11 כמועד סיום העבודה, ולא אחרוג מהסכמה זו.

לפיכך, תקופת העבודה שאותה אביא בחשבון, היתה בת 3 שנים, 11 חודשים ו-27 ימים.

88. בהתאם לאמור לעיל לגבי השכר הקובע ותקופת העבודה שאותם אביא בחשבון, הרי שהתובע היה זכאי, עם פיטוריו, לפיצויי פיטורים בסך 15,729.60 ₪.

כאמור לעיל, התובע קיבל מאת "מנורה מבטחים" סך של 3,808.80 ₪, על חשבון פיצויי פיטורים.

בנוסף לכך, על פי מה שקבעתי בסעיף 33 לעיל, שילמה הנתבעת לתובע סך של 12,122 ₪, שחלק ממנו היה על חשבון פיצויי פיטורים. החלק האחר היה - כאמור בתלוש חודש מאי 2011, כפדיון של חופשה ודמי הבראה (בצירוף סך של 500 ₪ שכינויו היה "קיזוז"). מכל מקום, החלק שלא היה פיצויי פיטורים מהסך הכולל של 12,122 ₪ נטו, היה סך של 4,122 ₪ נטו ששולם על פי תלוש חודש מאי 2011, כך שהיתרה - בסך 8,000 ₪ נטו, היא זו שאמורה להיזקף על חשבון פיצויי הפיטורים.

מכאן, שהתובע קיבל מהנתבעת ומ"מנורה מבטחים" ביחד, פיצויי פיטורים בסך 11,808.80 ₪.

התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע יתרה של פיצויי פיטורים בסך 3,920.80 ₪.

89. הסיבות שהביאו אותי שלא לפסוק לתובע פיצוי הלנת שכר, כאמור בסעיף 79 לעיל, מביאות אותי שלא לפסוק לו גם פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך 3,920.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

דמי חגים

90. התובע לא עתר לקבל "דמי חגים" בעבור חגים שהוא לא עבד בהם, אלא עתר לקבל דמי חגים בשיעור שכר נוסף בעבור החגים שהוא כן עבד בהם. (בסיכומים מטעמו נטענה טענה שונה במקצת, אך היא לא היתה כלולה בכתב התביעה או בכתב התביעה המתוקן, ולא נכללה בפלוגתאות).

עתירה זו - לקבלת תשלום ערך של יום עבודה בנוסף על גמול עבודה בחג, לגבי ימי חגים שהעובד הועסק בהם - מבוססת על ההלכה הפסוקה, כפי שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה מאז פסק הדין בע"ע 300360/98 צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (פס"ד מיום 30/4/02).

אולם, אותה זכאות אמורה להתקיים כשאין מדובר בעבודה בחג שהעובד בחר לעבוד בו. בעניינו של התובע, על פי מה שקבעתי בסעיף 14 לעיל, התובע היה זה שבחר לעבוד בחגים (ולכן גם בחר את החגים היהודיים). משכך - התובע אינו זכאי לגמול נוסף על עבודתו, מעבר לגמול עבודה בחג בשיעורים המתחילים ב-150%.

על כן, אני דוחה את התביעה לדמי חגים.

פדיון חופשה

91. על פי המוסכמה בין הצדדים, ומשדחיתי את טענת הנתבעת בענין משמעות "כתב ההפשרה והסילוק" שהתובע חתם עליו, זכאי התובע לפדיון חופשה בגין 1.5 ימי חופשה.

ערך שעת עבודה בעת סיום עבודתו של התובע היה - 21.21 ₪. על כן, ערכו של יום עבודה רגיל בן 8 שעות, היה בסך 169.68 ₪. לפיכך, ערך של 1.5 ימי חופשה הוא בסך 254.52 ₪.

92. על הנתבעת, איפוא, לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 254.52 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

פדיון דמי הבראה

93. במהלך כמעט 4 שנות עבודתו, צבר התובע זכאות לדמי הבראה בעד 24 ימי הבראה. כאמור בסעיף 24 לעיל, הנתבעת שילמה לתובע - במהלך עבודתו - דמי הבראה בעד 10.8 ימים, המכסים כמעט את המגיע לו על שתי שנות העבודה הראשונות. על כן, עם הפסקת עבודתו, נותר התובע זכאי לפדיון של דמי הבראה, בעד 13 ימי הבראה, בעבור שתי שנות העבודה האחרונות.

94. ביחד עם הוצאת תלוש משכורת חודש מאי 2011, שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך 3,630 ₪. ערך יום הבראה באותה עת, היה בסך 351 ₪. על כן, סך של 3,630 ₪ משקף תשלום דמי הבראה בעד 10.34 ימים.

95. מכאן, שהתובע זכאי ליתרת פדיון דמי הבראה בעד 2.66 ימים, שסכומם הגיע במאי 2011 לסך של 933.66 ₪.

96. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פדיון דמי הבראה בסך 933.66 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

תוספת ותק

97. בעת שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת, עמד בתוקפו צו ההרחבה הישן בענף השמירה, שפורסם לראשונה ביום 30/12/73 (י"פ התשל"ד עמ' 528) ולאחר מכן - עודכן מעת לעת. הוא ייקרא להלן: "צו ההרחבה הישן".

98. בסעיף ט"ו לצו ההרחבה הישן נקבע כך:
"המעביד ישלם לכל עובד ... תוספת ותק שנתית, בשיעור 20 אגורות ליום לכל שנת עבודה, עד למכסימום של 2 ל"י ליום לאחר 10 שנות עבודה.".

בהמשך, עודכן הסכום בצו ההרחבה מיום 20/12/77 (י"פ התשל"ח עמ' 978) לסך של 68 אגורות (של ל"י) ליום לכל שנת עבודה, עד מקסימום של 6.80 ל"י.

העדכון הנומינלי האחרון היה בצו ההרחבה מיום 28/3/79, שפורסם ביום 27/4/79 (י"פ התשל"ט עמ' 1377). מאז לא עודכן הסכום הנומינלי של תוספת הותק. סכום זה נותר כפי שנקבע בשנת 1979, בסך 1.48 ל"י ליום לכל שנת עבודה (עד 10 שנים).

99. ראוי להזכיר כאן שכל לירה ישראלית אחת שווה 0.0001 ₪.

100. צו ההרחבה הישן כלל גם הוראה בדבר מנגנון עדכון רכיבי שכר. בסעיף ט לצו ההרחבה הישן, נקבע:
"נוסף על שכר היסוד ... ישלם המעביד תוספת יוקר אוטומטית לפי השיעור שנקבע וייקבע בעתיד בין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י לבין התאחדות התעשיינים. שכר עבודה לצורך חישוב תוספת יוקר, הוא שכר יסוד, תוספת ותק ותוספת משפחה.".

מכאן, שגם תוספת הותק היתה אמורה להיות מעודכנת על פי תוספות היוקר, כפי שהשתנו מעת לעת.

בצו ההרחבה מיום 25/12/81 (י"פ התשמ"ב עמ' 785), נכללה "הערה" שנוספה בתחתיתו, בלשון זו:
"על כל התשלומים יחולו תוספות היוקר ותוספות שכר החל ביום כ"ו באדר ב' התשמ"ב (1 באפריל 1981).".

101. תוספות היוקר שפורסמו מאז פרסומו של צו ההרחבה מיום 28/3/79 (כלומר - מאז יום 27/4/79), ועד יום 1/3/04 (המועד שבו נקבעה תוספת היוקר האחרונה שפורסמה), היו בשיעורים מצטברים שהביאו לעליה של 55,828.635%. כלומר, הסך של 1.48 ל"י, כשהוא משוערך לפי תוספות היוקר, הגיע ביום 1/3/04 לסך (מעוגל) של 826.26 ל"י. סכום זה בשקלים חדשים ע ומד על סך (מעוגל) של 0.08 ₪. מאז, כזכור, לא היו תוספות יוקר. על כן, בכל התקופה הרלוונטית לזכאותו של התובע לתוספת יוקר, עמד הסכום הבסיסי על סך של 8 אגורות (של שקל חדש) ליום עבודה. סכום זה יש להכפיל במספר שנות הותק ובמספר ימי העבודה בכל חודש.

אבהיר כי לא מצאתי סיבה לאמץ את עמדת התובע שביקש לקבוע את תוספת הוותק על פי חוזר של החשב הכללי במשרד האוצר. לא ראיתי סיבה לראות את הנתבעת כמחוייבת לפעול על פי חוזר זה.

102. ביום 14/7/09 פורסם צו הרחבה חדש בענף השמירה, אשר ביטל את צו ההרחבה הישן. (צו ההרחבה החדש פורסם בי"פ התשס"ט עמ' 4936 והוא ייקרא להלן: "צו ההרחבה החדש").

בצו ההרחבה החדש אין זכאות לתוספת ותק.

103. התובע החל להיות זכאי לתוספת ותק, לפי צו ההרחבה הישן, לאחר שהשלים שנת עבודה ראשונה, כלומר - החל ביום 1/4/08. הזכאות האמורה - בוטלה עם ביטול צו ההרחבה הישן, ביום 14/7/09. לכן, התובע זכאי לתוספת ותק בעבור התקופה שמיום 1/4/08 ועד יום 14/7/09, בשיעור של 8 אגורות (של שקל חדש) לכל יום עבודה בשנה שמ-1/4/08 ועד 31/3/09, ובשיעור של 16 אגורות (של שקל חדש) לכל יום עבודה בתקופה שמיום 1/4/09 ועד 14/7/09.

104. על פי הנתונים שנרשמו בדו"חות הנוכחות לתקופה הרלוונטית (וכפי שהובאו כבר בסעיפים 43 עד 57 לעיל לגבי החודשים שעד יוני 2009), עבד התובע בתקופה הרלוונטית את מספר הימים האמורים בטור (3) לטבלה שלהלן (הנתונים לגבי יולי 2009, מתייחסים לתקופה שעד 14/7/09, ולקוחים מרישום שעות העבודה).

(1)
חודש
(2)
תוספת ותק ליום ב-₪
(3)
מספר ימי העבודה בחודש
(4)
סך כל תוספת הותק לחודש ב-₪
(5)
מועד לשערוך
4/08
0.08
26
2.08
1/5/08
5/08
0.08
24
1.92
1/6/08
6/08
0.08
27
2.16
1/7/08
7/08
0.08
12
0.96
1/8/08
8/08
0.08
29
2.32
1/9/08
9/08
0.08
26
2.08
1/10/08
10/08
0.08
23
1.84
1/11/08
11/08
0.08
28
2.24
1/12/08
12/08
0.08
28
2.24
1/1/09
1/09
0.08
23
1.84
1/2/09
2/09
0.08
21
1.68
1/3/09
3/09
0.08
26
2.08
1/4/09
4/09
0.16
19
3.04
1/5/09
5/09
0.16
27
4.32
1/6/09
6/09
0.16
19
3.04
1/7/09
7/09
0.16
11
1.76
1/8/09

105. התוצאה היא, איפוא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע תוספת ותק, ביחס לכל אחד מהחודשים שמאפריל 2008 ועד יולי 2009, הנקובים בטור (1) לטבלה שבסעיף 104 לעיל, בסכום המצויין לצדם בטור (4) לאותה טבלה, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד שנכתב לצדם, בטור (5) לטבלה האמורה, ועד התשלום בפועל.

פיצוי בעד העד ביטוח פנסיוני

106. על פי צו ההרחבה הישן, היה התובע זכאי לביטוח פנסיוני, על חשבון הנתבעת, בשיעור 6% ממה שנקרא באותו צו "השכר היומי המלא", החל מתחילת עבודתו אצל הנתבעת. למרות זאת, הנתבעת לא ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני כזה, עד מרץ 2008.

לפיכך, ובהעדר הוכחה לקיומו של נזק בסכום גבוה יותר, זכאי התובע לפיצוי השווה לסכום שאותו היה על הנתבעת להפריש, על חשבונה, לביטוחו הפנסיוני של התובע, בתקופה שמיום 1/4/07 ועד יום 31/3/08.

107. בטבלה שבסעיף 108 להלן אביא את שכרו הרלוונטי של התובע לתקופה שמאפריל 2007 ועד מרץ 2008, כפי שהוא עולה מתלושי המשכורת שהוגשו, ואת שיעור 6% מהשכר לכל אחד מאותם חודשים.

בענין "השכר הרלוונטי", אציין כי הבאתי בחשבון את הסכומים שנכתבו בתלושים כ"משכורת", והתעלמתי מהסכומים שנכתבו בתלושים כ"שעות שבת/חג" או כ"שעות עודפות" (אך חלק גדול מאותם תלושים כללו רק רכיב של "משכורת", לעתים - היו שני רכיבים שכל אחד מהם כונה "משכורת").

לא מצאתי בתיק תלוש חודש ינואר 2008. לפיכך, הנתון המובא בטבלה שלהלן נלקח על ידי הפחתת סכום ה"תשלומים" של חודש פברואר 2008, מהסכום המצטבר השנתי שנרשם בתלוש חודש פברואר 2008, בהנחה שההפרש - משקף את הסכום לחודש ינואר 2008.

לא מצאתי בתיק גם תלוש לחודש מרץ 2008, אלא שבחודש זה שהה התובע בקורס לקראת עבודתו באתר "המוביל הארצי" וייתכן שלכן לא היה תלוש. על כן, לא הבאתי בחשבון את חודש מרץ 2008.

108. אלה הנתונים, על פי העקרונות שהוסברו בסעיף 107 לעיל:

(1)
חודש
(2)
שכר רלוונטי
(3)
שיעור 6% מהשכר
(4)
מועד לשערוך
4/07
5,760
345.60
1/5/07
5/07
6,000
360
1/6/07
6/07
6,520
391.20
1/7/07
7/07
3,597
215.82
1/8/07
8/07
5,040
302.40
1/9/07
9/07
5,568
334.08
1/10/07
10/07
7,704
462.24
1/11/07
11/07
4,146
248.76
1/12/07
12/07
3,906
234.36
1/1/08
1/08
4,832
289.92
1/2/08
2/08
4,348
260.88
1/3/08

על הנתבעת, איפוא, לשלם לתובע פיצוי בשל אי-הפרשה לביטוח פנסיוני, בכל אחד מהחודשים הרשומים בטור (1) בטבלה שלעיל, בסכום הנקוב לצדו בטור (3) לאותה טבלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד המצויין לצדם, בטור (4) לטבלה, ועד התשלום בפועל.

החזר ניכויים שנוכו שלא כדין

109. כאמור בסעיף 25 לעיל, החל ממשכורת חודש יולי 2009 ועד משכורת חודש דצמבר 2010, ניכתה הנתבעת, מדי חודש, סך של 15 ₪ משכרו של התובע, בגין "דמי טיפול".

לטענת הנתבעת, ניכוי זה היה כדין על פי האמור בהסכם הקיבוצי הענפי. הנתבעת הגישה לשם כך את ההסכם הקיבוצי הכללי שהורחב בצו ההרחבה החדש, הוא ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה, מיום 2/11/08, שנכרת בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל (אשר נרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים במספר 7041/08).

אולם, הנתבעת כלל לא הראתה שהיא חברה באיגוד המעסיקים שעמו נכרת ההסכם הקיבוצי הכללי האמור . כל ההתדיינות בתובענה זו היתה על בסיס ההנחה שמה שחל על יחסי העבודה בין הצדדים היה - תחילה - צו ההרחבה הישן, ולאחר מכן - צו ההרחבה החדש.

יתרה מכך; כאמור בסעיף 17 לעיל, במסמך שעליו הוחתם התובע, אשר בו נזכר הסדר התשלום הכולל בדבר שעות נוספות (תוספת 9%), נכתב כי הוא מבוסס על הסכם קיבוצי כלשהו שנכרת עם הסתדרות העובדים הלאומית. קשה להבין כיצד הנתבעת סבורה שחל עליה הסכם קיבוצי שנכרת עם הסתדרות העובדים הלאומית, אם הנתבעת חברה בארגון מעסיקים שחתם על הסכם קיבוצי כללי עם ההסתדרות הכללית החדשה.

על כן, אמשיך להניח שההסכם הקיבוצי הכללי האמור אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים, אלא מה שחל עליהם היו צווי ההרחבה הענפיים; תחילה הישן, ובהמשך - החדש.

צו ההרחבה החדש (שהוא זה הרלוונטי לתקופה שבה נוכו "דמי טיפול" מהתובע , אינו מרחיב את הוראת ההסכם הקיבוצי הכללי בענין ניכוי דמי טיפול.

על כן, איני רואה את הנתבעת כמי שהראתה שהיתה לה זכות לקזז משכר התובע סכומים בשל "דמי טיפול".

מעבר לכך, כאמור בסעיף 25 לעיל, הנתבעת לא הראתה שדמי הטיפול שנוכו משכרו של התובע, הועברו אל יעד כלשהו.

על כן, נכון לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את "דמי הטיפול" שקוזזו משכרו.

110. על הנתבעת, איפוא, להשיב לתובע סך נטו של 15 ₪, בגין כל אחד מהחודשים שמיולי 2009 ועד דצמבר 2010, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מה-1 בחודש שלאחר כל חודש רלוונטי, ועד התשלום בפועל.

111. בנוסף לאמור לעיל, ומאחר שהנתבעת לא הראתה שהיתה לה הצדקה לקזז סך של 100 ₪ בגין "ביגוד" משכר חודש אוגוסט 2009, על הנתבעת להשיב לתובע גם סכום זה, בסך נטו של 100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/09 ועד התשלום בפועל.

טענת הקיזוז של הנתבעת

112. כאמור לעיל, הנתבעת טענה שהיא שילמה לתובע סך של 6,904 ₪ מעבר למגיע לו, בשל כך שהיא שילמה לו בעבור הפסקות שאינן מזכות בשכר. סכום זה - ביקשה הנתבעת לקזז מכל סכום שהתובע יימצא כזכאי לו.

אני דוחה טענה זו של הנתבעת, וזאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים:

א. לא הוכח (ועל כן גם לא קבעתי זאת במסגרת העובדות שקבעתי לעיל) כי התובע יצא להפסקות כלשהן.

ב. אף אם היה מוכח שהתובע יצא להפסקות, לא היה ברור אם הפסקות אלה אכן אינן מזכות בשכר עבודה. לא הובאו ראיות על משך אותן הפסקות, ועל כך שהתובע היה זכאי לצאת ממקום העבודה במהלך אותן הפסקות נטענות.

ג. אף אם היה מוכח שהתובע יצא להפסקות שאינן מזכות בשכר עבודה, הרי שעצם התשלום על זמנן של אותן הפסקות, לא היה מזכה את הנתבעת בהשבת הסכום. מעסיק זכאי, כמובן, לשלם לעובד שלו תשלומים שאינו חייב לשלם לו. אם הוא עושה כך - אין הוא זכאי להשבת הסכום, אלא אם הוא מוכיח שהוא שילם זאת בשל טעות וכי הוא אכן זכאי לפעול לביטול הטעות ולהשבת מה ששולם בטעות, על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. הנתבעת לא הראתה כי דבר מה מאלה התקיים בה.

לסיכום

113. בטרם אסכם את חיובי הנתבעת על פי פסק דין זה, אציין כי אני מודע לכך שפסק דין זה מסורבל מאד, והוא כולל פרטים וחישובים שעשויים להיראות כקטנוניים (במיוחד בסכומי תוספת הוותק, המזעריים עד שהם נחזים כפרודיה).

אולם, משהצדדים עמדו על סירובם להתפשר ביניהם או להסמיכני לפסוק לפשרה, לא ראיתי את עצמי משוחרר מהחובה לדון בכל אחד מהסעדים שהתבקשו ולפסוק בו לדין, ולא לפשרה. זו, אם כן, אחת התוצאות המצערות של התעקשותם של הצדדים לעמוד על דעתם.

אני מעריך שאילו הצדדים היו מגלים קצת יותר גמישות, היו יכולים באי כחם המוכשרים, להגיע לפשרה שאינה צודקת פחות מתוצאתו של פסק דין זה. לחלופין, היו הצדדים יכולים להסמיך אותי לפסוק לפשרה, ואני מעריך שבמקרה כזה - תוצאת הפסיקה לפשרה לא היתה רחוקה מהתוצאה שהתקבלה בסופו של דבר בפסק דין זה.

אם הצדדים היו מגלים נכונות כאמור, הם היו חוסכים מעצמם הוצאות רבות, טרחה רבה של באי כחם, וחודשי המתנה ממושכים (והיו חוסכים גם ממני טרחה לא מועטה).

צר לי שהצדדים התעקשו להמשיך במחלוקות עד מיצויין המלא, אך איני שולל את זכותם לעשות זאת.

114. מכל מקום - אני מקבל, חלקית, את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע, את כל האמור להלן:

א. גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית ובחגים, בעד כל אחד מהחודשים שמפורטים בטור (1) לטבלה שבסעיף 80 לעיל, בסכום הנקוב לצדו בטור (2) לאותה טבלה, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד המצויין לצדו בטור (3) לאותה טבלה.

מהסכומים האמורים, זכאית הנתבעת לקזז את הסכומים המפורטים במינוס בטור (2) לטבלה שבסעיף 80 לעיל, לגבי החודשים ינואר 2009 ואוקטובר 2010, כשכל אחד מהם נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד הנקוב לצדו בטור (3) לטבלה האמורה.

ב. יתרת פיצויי פיטורים בסך 3,920.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

ג. פדיון חופשה בסך 254.52 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

ד. יתרת פדיון דמי הבראה בסך 933.66 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/11 ועד התשלום בפועל.

ה. תוספת ותק, ביחס לכל אחד מהחודשים שמאפריל 2008 ועד יולי 2009, הנקובים בטור (1) לטבלה שבסעיף 104 לעיל, בסכום המצויין לצדם בטור (4) לאותה טבלה, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד שנכתב לצדם, בטור (5) לטבלה האמורה, ועד התשלום בפועל.

ו. פיצוי בשל אי-הפרשה לביטוח פנסיוני, בכל אחד מהחודשים הרשומים בטור (1) בטבלה שבסעיף 108 לעיל, בסכום הנקוב לצדו בטור (3) לאותה טבלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועד המצויין לצדם, בטור (4) לטבלה שבסעיף 108 לעיל, ועד התשלום בפועל.

ז. השבת "דמי טיפול" בסך נטו של 15 ₪, בגין כל אחד מהחודשים שמיולי 2009 ועד דצמבר 2010, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מה-1 בחודש שלאחר כל חודש רלוונטי, ועד התשלום בפועל.

ח. השבת קיזוז בגין "ביגוד" בסך נטו של 100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/09 ועד התשלום בפועל.

115. אני דוחה את טענת הקיזוז שהנתבעת העלתה בכתב ההגנה, אלא שאין בדחיה זו כדי לגרוע מזכות הקיזוז במסגרת ההתחשבנות כאמור בטבלה שבסעיף 80 לעיל, וכאמור בסעיף 114א2 לעיל, ביחס לסכומים העודפים ששולמו בחודשים ינואר 2009 ואוקטובר 2010.

116. בנוסף לאמור בסעיף 114 לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרת בית הדין) בסך 147 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/12/11 ועד התשלום בפועל.

על הנתבעת לשלם לתובע גם שכ"ט עו"ד בסך 11,800 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/14, אם הוא לא ישולם לפני כן.

117. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, כ"ט בתשרי תשע"ה, 23 באוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון, שופט