הדפסה

חג'אזי נ' מועצה מקומית דיר אל-אסד

ניתן ביום 29 יולי 2015

אחמד חג'אזי
המערער
-

מועצה מקומית דיר אל-אסד
המשיבה

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח
נציג ציבור (עובדים), מר איתן כרמון, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער – בעצמו
בשם המשיבה – עו"ד חליל נעמה

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על החלטתו של רשם בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד, מיום 20.8.2014 (בר"ע 24605-04-14), שבה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 3.2.2014 (הרשמת שגית דרוקר; דמ"ר 41031-01-11; להלן – פסק הדין).

רקע:
המערער הוא איש חינוך אשר הועסק בכפר דיר אל אסד החל משנת 1958, תחילה כמורה ויועץ חינוכי ובהמשך כמנהל בית ספר התיכון בכפר עד לפרישתו בפועל ביום 30.6.2004.
מאז פרישתו מעבודה, ניהל המערער הליכים משפטיים רבים נגד המשיבה. חלק מההליכים התנהלו נגד עיריית אלשאג'ור, במסגרתה אוחדו בחודש אוקטובר 2003 שלוש רשויות מקומיות למועצה מקומית אחת – המשיבה דיר אל אסד, בענה ומג'ד אל כרום. בשנת 2008 בוטל איחוד שלושת המועצות המקומיות, וממועד זה הליכים התנהלו נגד המשיבה.
בתביעה בבית הדין האזורי מושא הליך זה תבע המערער הפרשי קצבה בסך של 16,504 ₪ בעבור החודשים ספטמבר 2004 עד דצמבר 2004. בתביעה נוספת - ס"ע 45919-06-11 תבע המערער קצבאות בעבור החודשים יולי 2004 עד אוגוסט 2004. שני ההליכים נדונו לפני הרשמת שגית דרוקר.
בפסק דין מיום 3.2.2014 בית הדין האזורי סילק על הסף את תביעתו של המערער, בנימוק שהסעד שנתבע בתביעתו נובע מאותה עילה שעמדה בבסיס תביעתו של המבקש בהליך אחר (עב (נצ) 2170/06), שבו ניתן פסק דין עוד בשנת 2008 (להלן – ההליך הקודם). בית הדין האזורי קבע כי במסגרת ההליך הקודם תבע המערער חודשי הסתגלות לתקופה ספטמבר 2004 עד פברואר 2005; על המערער היה לכלול את תביעתו להפרשי גמלה בעד התקופה ספטמבר 2004 עד דצמבר 2004 שהתגבשה כבר במועד הגשת תביעתו בהליך הקודם, ולו כסעד חלופי; היה על המערער להגיש בקשה לפיצול סעדים במסגרת ההליך הקודם; המערער הגיש תובענות נוספות במועדים מאוחרים יותר, וגם בהן לא הגיש בקשה לפיצול סעדים.
ביום 23.2.2014 המערער הגיש לבית הדין האזורי בחיפה ערעור על פסק הדין
(ער 45793-02-14). בהחלטה מיום 26.3.2014 הוסבה תשומת לבו של המערער כי היה עליו להגיש לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור על פסק הדין, וככל שלא יצרף רשות ערעור שניתנה על ידי בית הדין הארצי דין הערעור להימחק.
לאחר מתן החלטה זו הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה שבה טען כי ההליך לא התנהל כדיון מהיר; התיק אוחד עם תיק ס"ע 45919-06-11, שלא התנהל כדיון מהיר; הערעור על פסק הדין, כמו גם הערעור על פסק הדין בתיק ס"ע 45919-06-11 נבדקו על ידי המזכירות בטרם קבלתם לרישום. נוכח האמור, ביקש המערער כי ייקבע שהערעור הוגש כדין, וכי יאוחד עם תיק הערעור על פסק הדין בתיק ס"ע 45919-06-11.
בהחלטה מיום 10.4.2014 נדחתה בקשתו של המערער, ונקבע כי לא ניתנה החלטה המסבה את הדיון בהליך דמ"ר 41031-01-11 למסלול של דיון רגיל, ולכן אין שינוי מההחלטה מיום 26.3.2014. בהמשך, בפסק דין מיום 28.4.2014 נמחק הערעור.
ביום 13.4.2014 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, ועל פי החלטת הרשם מיום 18.4.2014 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
בבקשה להארכת מועד טען המערער כי הגיש בטעות את הערעור לבית הדין האזורי, מבלי לקבל רשות בית דין זה; רק עם קבלת החלטת בית הדין האזורי מיום 26.3.2014 הבין כי אין לו זכות ערעור; מדובר בטעות בתום לב, כתוצאה מאי ידיעת הדין, ויש להאריך את המועד נוכח סיכויי הערעור.
רשם בית הדין דחה את בקשתו של המערער מנימוקים אלה: המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 23.2.2014, ואילו הבקשה הוגשה ביום 13.4.2014, באיחור של 49 ימים; טעותו של המערער אינה בגדר "טעם מיוחד"; המערער הועמד על טעותו בהחלטת בית הדין האזורי מיום 26.3.2014, אך הגיש את בקשת רשות הערעור רק בחלוף 18 יום, וחלף הגשת בקשת רשות ערעור הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 26.3.2014; בחינת טענותיו בבקשת רשות הערעור מעלה כי סיכויי הערעור נמוכים.
להשלמת התמונה נציין כי במקביל להליך זה דנה הרשמת דרוקר בתביעה נוספת של המערער (ס"ע 45919-06-11) לתשלום קצבאות לחודשים יולי 2004 עד אוגוסט 2004, וגם תביעה זו נדחתה על הסף על ידי הרשמת. המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין האזורי בחיפה (ע"ר 42683-02-14; השופט אלכס קוגן (כתוארו אז) ונציגי הציבור מר אלי רומאני ומר מנחם קרוכמל), וערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה נדחתה בהחלטתו של הנשיא פליטמן מיום 14.1.2014 (בר"ע 43840-12-14).

תמצית טענות הצדדים בערעור על החלטת הרשם:
המערער טען כי המשיבה קיפחה את זכויותיו, ולראייה פירט בהודעת הערעור את רשימת ההליכים אותם ניהל כנגד המשיבה, כאשר לטענתו בכולם, למעט אחד שנמחק ללא צו להוצאות, זכה. כמו כן ציין כי גם בהליכים קודמים ניסתה המשיבה לגרום לכך שתביעותיו יימחקו על הסף, אולם בקשתה נדחתה; בהליך בבית הדין האזורי תבע את תשל ום חלקה של המדינה בקצבתו בסך של 16,504 ₪, סכום שהועבר למשיבה, אולם היא לא העבירה לו אותו; בקשה לסילוק על הסף נדחתה בהחלטה קודמת של הרשמת מירי שי גרינברג, ולא היה מקום להתיר למשיבה להגיש בקשה חדשה לסילוק על הסף; גם על פי דברי הרשמת דרוקר בבית הדין האזורי הוא זכאי לכספים אלה, אולם לא יקבל אותם בשל "השתק עילה ופיצול סעדים".
לגופו של עניין טען המערער כי נוכח העובדה שהתיק המקביל בעניין קצבאות יולי 2004 ואוגוסט 2004 (ס"ע 45919-06-11) היה תיק ס"ע ולא תיק ד"מ, הגשת הערעור לבית הדין האזורי נעשתה כדין; בטרם הגשת הערעור נבדק העניין על ידי המזכיר הראשי של בית הדין, שהחליט לקבלו לרישום; אין שום קשר בין התביעה שהגיש לבין ההליך הקודם; סיכויי הערעור גבוהים, נוכח העובדה שהמשיבה מודה בכך שלא העבירה למערער את הכספים שקיבלה מהמדינה לצורך תשלומי הפנסיה של המערער; בא כוחו לא מסר לו את פסק הדין, והוא קיבל את פסק הדין רק ביום 9.2.2014; לא נפל דופי בכך שהגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין האזורי מיום 26.3.2014.
המשיבה טענה כי המערער היה מיוצג בהליך בבית הדין האזורי, ופסק הדין הגיע לידי בא כוחו ביום 6.2.2014, ולא ביום 9.2.2014 כנטען על ידי המערער; מערכת היחסים בין המערער לבין בא כוחו אינה בגדר "טעם מיוחד"; בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור בן 49 ימים; גם לאחר שהובהר למערער בהחלטת בית הדין האזורי כי עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, המערער לא הגיש את בקשת רשות הערעור אלא הגיש בקשה לעיון חוזר לבית הדין האזורי; בבקשה להארכת מועד לא פירט המערער טענות בעניין סיכויי בקשת רשות הערעור; המערער הוא "תובע סדרתי", ויש לתת גם לעובדה זו משקל.
בתשובה לטענות המשיבה טען המערער כי היה מיוצג רק בחלק מהזמן בהליך בבית הדין האזורי, וכי סיכויי הערעור גבוהים; אכן, המערער הגיש תביעות רבות נגד המשיבה, אולם ברובן המכריע הוכרה צדקתו והמשיבה חויבה לשלם לו זכויות רבות בסכומים העולים על מיליון וחצי שקלים חדשים.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור על החלטת הרשם להתקבל, ויש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. להלן, נפרט את הנימוקים לקביעתנו.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה -
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא".
עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).
בבוא בית הדין להכריע בבקשה להארכת מועד עליו לאזן בין מכלול שיקולים: טיבם של הטעמים המיוחדים הנטענים להארכת מועד להגשת הליך ערעורי; זכותו של המשיב בהליך לסופיות ההתדיינות; סיכויי ההליך הערעורי לגופם. בכל הנוגע למשקל שיש ליתן לסיכויי הערעור נפסק כי –
"הלכה פסוקה היא כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור, כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (עא"ח 14/07 בריסק לירן – המוסד לביטוח לאומי; עא"ח 44/06 משה קרסנטי – תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.06). עוד נפסק כי "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוא סיכויי הערעור (דב"ע נז/89 – 9 שלום כהן – מדינת ישראל – משרד התקשורת מיום 12.12.97)".
עא"ח 38/08 עזרא מכאמל – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, מיום 22.1.2009).

ומן הכלל אל הפרט:
כפי העולה מהחלטת הרשם, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין היה יום 23.2.2014. לפיכך, אין צורך להכריע אם פסק הדין נימסר למערער ביום 6.2.2014, או ביום 9.2.2014, כטענתו. כעולה מהחומר שבתיק, במועד זה (23.2.2014) הגיש המערער הליך ערעורי לבית הדין האזורי בחיפה, נוכח סברתו כי מדובר בערעור על פסק דין של רשם, שהערעור עליו הוא ערעור בזכות לבית הדין האזורי.
עוד יש לציין עובדות אלה:
המערער אמנם היה מיוצג בהליך בבית הדין האזורי, אולם לא היה מיוצג בשלב הגשת ההליך הערעורי.
לא נסתרה טענתו של המערער, כי קודם לקבלת הערעור לרישום בבית הדין האזורי, נערך בירור במזכירות בית הדין האזורי בחיפה, תוך התייעצות עם המזכיר הראשי, אשר קבע כי יש לקבל לרישום את הערעור שהוגש לבית הדין האזורי.
בפסק הדין מושא ההליך לא נכתב, כמקובל בהליכים בדיון מהיר, כי ניתן להגיש עליו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 15 יום.
במקביל להליך זה ניהל המערער לפני הרשמת הליך נוסף (ס"ע 45919-06-11), שעניינו קצבאות חודשים יולי 2004 ואוגוסט 2004, עליו הוגש ערעור לבית הדין האזורי ( ע"ר 42683-02-14), שאף נדון. כלומר, תביעתו הנוספת של המערער שעניינה קצבאות לא סווגה כתיק דיון מהיר אלא כתביעת שכר עבודה בסמכות רשם.
אנו סבורים, כי נוכח מכלול הנסיבות כמפורט לעיל, טעותו של המערער – הגשת הליך ערעורי לבית הדין האזורי לעבודה במקום הגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה אינה בגדר "טעות אשר ניתן היה להימנע ממנה ע"י בדיקה שגרתית של התקנות עם קבלת פסק הדין של בית הדין קמא". מעבר לכותרת ההליך דמ"ר, לא היה שוני בין אופן ניהול ההליך מושא ערעור זה לבין אופן ניהול ההליך בתיק ס"ע 45919-06-11, ועל כן סברתו של המערער, שהיה לא מיוצג בעת הגשת הערעור, כי יש להגיש ערעור לבית הדין האזורי אינה בלתי סבירה. מה גם, שהערעור שהגיש לבית הדין האזורי נתקבל לרישום על ידי מזכירות בית הדין האזורי. בכל מקרה, המערער הגיש הליך ערעורי במועד לבית הדין האזורי, וכפועל יוצא מכך למשיבה לא נתגבשה צפייה סבירה לסופיות ההתדיינות.
זאת ועוד. כאמור, שיקול מהותי ומרכזי בהכרעה בבקשה להארכת מועד הוא סיכויי הערעור. במקרה הנדון, התביעה סולקה על הסף, וזאת מהטעם שהמערער לא הגיש בקשה לפיצול סעדים. בית הדין האזורי היה מודע לכך שבהליך הקודם לא נדונה תביעתו של המערער להפרשי קצבה בעד התקופה ספטמבר 2004 עד דצמבר 2004, כי בעד תקופה זו תבע מענק הסתגלות, אולם קבע כי היה על המערער לכלול את תביעתו להפרשי קצבה, ולו כתביעה חלופית במסגרת תביעתו בהליך הקודם.
עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי בהליך הקודם מעלה כמפורט להלן:
בית הדין האזורי פסק למערער מענק הסתגלות בעד התקופה ספטמבר 2004 עד פברואר 2005. (קביעה זו בוטלה בפסק דינו של בית הדין הארצי בערעור - ע"ע 65/09, מיום 2.3.2010).
בית הדין האזורי דן בתביעתו של המערער להפרשי פנסיה בעד התקופה מחודש ינואר 2005 עד חודש מרץ 2006. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי "הואיל והסך ששולם על ידי הנתבעת כיסה את הסכום שלתשלומו עתר התובע בכתב התביעה שלפנינו, יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. ככל שנותר חוב לנתבעת כלפי התובע בגין חודשים אחרים, זכאי הוא לתבוע אותו בנפרד" (ההדגשה הוספה).
העולה מהאמור לעיל הוא כי בהליך הקודם, שבגינו נדחתה על הסף תביעתו של המערער בבית הדין האזורי, נקבע במפורש כי טענות לחובות המשיבה בגין קצבה בעד תקופות אחרות מזו שנדונה על ידי בית הדין האזורי – ינואר 2005 עד מרץ 2006 – רשאי המערער לתבוע בנפרד. מכאן, על פני הדברים, בהליך הקודם ניתן למערער היתר לפיצול סעדים בגין הפרשי קצבה, והוא רשאי היה להגיש את תביעתו להפרשי קצבה לתקופה ספטמבר 2004 עד דצמבר 2004, בכפוף לתקופת ההתיישנות.
נוכח האמור, על פני הדברים, סיכויי בקשת רשות הערעור על פסק הדין, בו נדחתה על הסף תביעתו של המערער בשל העובדה שלא הגיש בקשה לפיצול סעדים, טובים, וגם מטעם זה יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.
סוף דבר: הערעור מתקבל, והחלטתו של רשם בית הדין מיום 20.8.2014 מבוטלת. כפועל יוצא מכך, בטל גם החיוב בהוצאות שהוטל על המערער. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (בר"ע 24605-04-14) תיפתח מחדש ותועבר לטיפול.
נוכח העובדה שהאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור גרם להתדיינות נוספת, אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ה (29 יולי 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן איטח,
שופט

מר איתן כרמון,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)