הדפסה

חג'אזי נ' חג'אזי ואח'

בקשה מס' 4

בפני
כב' השופטת עפרה אטיאס

מבקשים

  1. מוניר מוסא חג'אזי
  2. תיסיר מוסא חג'אזי
  3. מוחמד מוסא חג'אזי
  4. עאמר מוסא חג'אזי
  5. עיזבון המנוח מוסא עבדאלרחים חג 'אזי ז"ל

נגד

משיב

עאדל מוחמד חג'אזי

החלטה

זוהי בקשה לסילוק התובענה על הסף ו/או לאחר דיון , ולח לופין, להעברתה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מפאת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה.
המבקשים טוענים בבקשתם כי בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תלוי ועומד הליך משפטי בין הצדדים: תמ"ש (חי') 28755-11-12 ש עניינו תביע ה למתן פסק דין הצהרתי שהגישו המבקשים ו עזבון אביהם המנוח , המבקש 5, כנגד עזבון סב ם של המבקשים , עבד אלרחים חסן חג'אזי, ויורשיו (שאחד מהם הינו המשיב דכאן) . הליך זה הוגש תחילה לבית המשפט המחוזי חיפה, ואולם בתום דיון שהתקיים בפני כב' השופט קיסרי ביום 4.12.12, הועברה התובענה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, והתיק נידון בפני כב' השופט בן ציון ברגר.
לטענת המבקשים, הן התביעה שלפניי והן תביעת המבקש 1 במסגרת תמ"ש 28755-11-12 מקורן בעיזבון וירושת הסב, כאשר במסגרת התביעה שלפניי מבקש המשיב לאשר עסקה שכביכול נכרתה עם המבקש 1 באשר לנכס מנכסי הסב. נטען כי היה באפשרות המשיב להגיש תביעה שכנגד בבית המשפט לענייני משפחה, אך מסיבה כלשהי בחר להגיש תביעה נפרדת בפני בית משפט זה שהעביר את אותו העניין במסגרת תיק אחר לבית המשפט לענייני משפחה, ו - "אין להעבירנו עוד".
עוד טוענים המבקשים כי יש לראות את תביעת המשיב המבוססת כביכול על הסכם מכר משנת 2010 בינו לבין המבקש 1, שנטען כי הינו הסכם "מזויף", כנופלת בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסעיפים 1(2) ו- 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
המבקשים אף טוענים כי יש להיעתר לבקשתם משיקולי יעילות ומניעת כפל דיונים בעיקר לאור קיום ההליך התלוי ועומד מזה שלוש שנים בין הצדדים המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
המשיב (התובע) טוען, בתמצית, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי צירוף תצהיר לתמיכה. נטען כי בעוד שההליך בבית המשפט לענייני משפחה עסק בשאלה האם למבקשים קיימת זכות לשליש מעיזבון הסב, הרי שהתובענה דנן עוסקת בשאלה האם נעשתה עסקת מכר בין הצדדים, כאשר טענתם העיקרית של המבקשים בכתב ההגנה ובבקשה דנן הינה טענה לזיוף הסכם המכר. עוד נטען כי התיק בבית המשפט לענייני משפחה נמצא בשלב דיוני מתקדם ואיחוד שתי התביעות עשוי לגרום לסרבול ולעיכוב הדיון בהליך התמ"ש.
המשיב טוען כי הסמכות העניינית בתביעה דנן נתונה לבית משפט זה הואיל ומדובר בתביעת בעלות במקרקעין עקב עסקת מכר (ולא בתביעת עיזבון) שהינה בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי, וכי הצדדים שהינם בני דודים אינם נופלים בהגדרת סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
כן נטען כי לא היה מקום להגיש את התביעה דנן כתביעה שכנגד בבית המשפט לענייני משפחה שכן מדובר בעילת תביעה נפרדת; פרשת העובדות שונה ונפרדת; הצדדים בשתי התביעות ברובם אינם זהים (16 בעלי דין בהליך התמ"ש אינם צד בתביעה שלפניי); שני התיקים מבוססים על מסכת עובדתית שונה (הסכם המכר הוגש והוצג לראשונה רק בתיק דנן והמבקשים מעלים לגביו טענת זיוף שלא נדונה בבית המשפט לענייני משפחה).
בתשובתם לתגובת המשיב, טוענים המבקשים כי עסקינן בסכסוך בקשר לירושה כאשר המשיב בתביעתו מבקש לאשר עסקת מכר לגבי המקרקעין של עזבון הסב, והסמכות לאשר הסכם מכר מקרקעין של נכסי העיזבון נתונה לבית המשפט לענייני משפחה מכח סעיפים 97 ו- 151 לחוק הירושה , התשכ"ה-1965; נטען כי סכסוך הירושה תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה של המשיב, וכי על פי סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אין צורך שהצדדים יהיו בני משפחה אחת או קרובי משפחה מדרגה ראשונה (בני דודים בענייננו) , אלא די בכך שלצדדים לסכסוך יש זיקה לירושה, אם כיורשים על פי דין או על פי צוואה או כיורשים נטענים.

דיון והכרעה:
סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון "בתובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
סעיף זה קובע שני מבחנים לתחולתו: הראשון, מבחן הזהות; והשני, מבחן המהות. המבחן הראשון בודק את זהות הצדדים. התביעה חייבת להיות בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו. המבחן השני, הינו מבחן המהות שעניינו האם הסכסוך נשוא התביעות הוא סכסוך שעילתו בתוך המשפחה.
בנוגע למבחן הראשון , אין חולק כי הצדדים הינם בני דודים כאשר 'בני דודים' אינם באים בגדר הגדרת "בן משפחתו" אשר בסעיף 1(2)(א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה. לפיכך, לא מתקיים ה מבחן הראשוני בדבר סמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה. על כן, אין לנו צורך להידרש למבחן השני שעניינו האם הסכסוך הינו סכסוך בתוך המשפחה.
נותר לנו לבחון האם בית המשפט לענייני משפחה קנה סמכות לדון בתובענה בהתאם להוראת סעיף 1 (6) (5) לפיו מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה לפי חוק הירושה תשכ"ה -1965 לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו".
לטעמי, התשובה לשאלה זו שלילית. אמנם התובענה עוסקת, בנכס שמקורו בעזבון הסב, ואולם, אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי אביהם של המבקשים/נתבעים זכאי לשליש מעזבון הסב . הצדדים לא חלוקים בענין הירושה. המחלוקת בין הצדדים מקורה בשאלה אם זכויות אלו אותן ירשו הנתבעים 1-4, נמכרו למשיב/תובע עפ"י עסקת המכר הנטענת בתובענה. היינו: ענין לנו בסכסוך לפי חוק החוזים ולא לפי חוק הירושה.
אשר על כן, הנני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה.
טענת המבקשים בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד, אין בה כדי לשלול סמכותו של בית משפט זה, וזאת מבלי לגרוע מזכותם של המבקשים להגיש בקשה לעיכוב הליכים עפ"י הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" , אשר תמנע ניהול ההליכים במקביל, באופן שעלול לגרום להכרעות סותרות באותו ענין, ואיני מחווה, בשלב זה , דעתי בשאלה אם ראוי להגיש הבקשה דווקא לבית משפט זה או לבית המשפט לענייני משפחה.
הבקשה לאיחוד התובענות אינה מצוייה בסמכותו של בית משפט זה.
לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית לאור מסקנתי שבית משפט זה קנה סמכות עניינית לדון בתובענה.
אין צו להוצאות.

החלטה זו ניתנה בפועלי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.