הדפסה

חברת Stokke AS נ' אריאל מוצרי תנוקות בע"מ ואח'

בפני
ה שופטת הדס עובדיה

המבקשת:

חברת Stokke AS
ע"י עו"ד ערן סורוקר

נגד

המשיבים:

  1. אריאל מוצרי תינוקות בע"מ
  2. אריאל שמואל

ע"י עו"ד יוסי סיוון

החלטה בבקשה למתן סעדים זמניים

העובדות בתמצית
המבקשת היא חברה נורבגית המייצרת ומוכרת מוצרים לילדים ולרבות עגלות ילדים מדגם STOKKE EXPLORY. (להלן: "העגלות"). המבקשת משווקת ומוכרת את העגלות בישראל באמצעות הסוכנות הבלעדית והיבואן המורשה שלה בישראל - חברת שב טוב בע"מ ( להלן: "שב טוב").

המשיבה 1 ( להלן: "המשיבה") היא חברה המפעילה רשת לממכר מוצרי תינוקות. המשיבה מייבאת לישראל את העגלות שיוצרו על ידי המבקשת ונרכשו על ידי המשיבה מספק בחו"ל ביבוא מקביל ומוכרת אותם לצרכנים בישראל. המשיב 2 הוא דירקטור ובעל מניות המשיבה, מפאת חוליו אינו פעיל עוד בניהולה.

עגלות המבקשת המשווקות בישראל באמצעות שב טוב נושאות מדבקה של המבקשת ומספר סידורי של העגלה. מספר זה מופיע גם על אריזת הקרטון, על תעודת האחריות וחוברות ההדרכה.

עיקר טענת המבקשת בבקשה ובתביעה הוא כי המשיבה מסירה מהעגלות שהיא מייבאת ומשווקת את מדבקות המבקשת ומדביקה עליהן מדבקות מזויפות הנושאות מספר סידורי מזויף.
הסעדים המבוקשים

המבקשת עותרת למתן סעדים זמניים כמפורט להלן:
לצוות על המשיבים לחדול לאלתר ולהימנע מלייבא ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או להציע למכירה עגלות מתוצרת המבקשת, אשר הוסרו מהן המדבקות המקוריות של המבקשת וסימני הזיהוי המקוריים שלה וכן המספר הסידורי של העגלות בניגוד לדין.
לצוות על המשיבים לחדול לאלתר ולהימנע מלייבא ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או להציע למכירה עגלות מפרות, אשר מודבקות עליהן מדבקות מזויפות הנושאות מספר סידורי מזויף בניגוד לדין.

טענות המבקשת בתמצית
העגלות המפרות והמדבקות המזויפות מסירות הלכה למעשה את האחריות והביטוח שיכולה המבקשת להעניק לצרכן ופוגעות באפשרות שלה לעקוב אחר העגלות ולהעניק לצרכן את האחריות, השירות, והאמינות המזוהים עמה.

בכך פוגעים המשיבים במוניטין המבקשת בישראל וביחסיה ההסכמיים של המבקשת עם שב טוב ואף בצרכן ובבטיחותו שכן אין יכולת להגיע אליו עם כל בעיית קריאה חוזרת ( recall) המתעוררת.

מעשי המשיבים עולים כדי הפרת חובה חקוקה משהם מפרים את הוראות סעיפים 2 ו-3 לצו הגנת הצרכן ( סימון טובין), התשמ"ג-1983 (להלן: "צו הגנת הצרכן סימון טובין"), הקובעים שיש חובה לסמן טובין באופן ברור ובין היתר לכלול בסימון את המספר הסידורי של המוצר. בנוסף מדובר בהטעיית הצרכן לפי סעיפים 2, 17 ו-18 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ביחס לפרטים מהותיים הנוגעים למוצר. כמו כן מהווים מעשי המשיבים עוולת רשלנות, גרם הפרת חוזה וכן עשיית עושר ולא במשפט ובנוסף דילול מוניטין המבקשת. מעשי המשיבה גורמים לצרכן לחשוב שרכש עגלה של המבקשת עם אחריות מלאה מצידה ובאישורה, אך אין הדבר כך. הסרת מדבקות המבקשת והדבקת מספר סידורי מזויף מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו.

לטענת המבקשת מתקיימים התנאים למתן צווים זמניים כמבוקש על ידה עוד בטרם הוכרעו המחלוקת בין הצדדים בהליך העיקרי שכן מאזן הנוחות נוטה לטובתה, באשר המשיבים הם שור מועד ובשל ביצוע הפרה טרייה מצד המשיבים בסמוך למועד הגשת הבקשה.

טענות המשיבים בתמצית
מטרת המבקשת שמאחוריה עומדת שב טוב, היא לחסום שלא כדין את פעילותה המסחרית של המשיבה כדי למנוע תחרות ולהפקיע מחירים ללא הפרעה. שמו שם המשיב 2, שחלה במחלה קשה ואינו פעיל עוד במשיבה, שורבב בחוסר תום לב כצד להליכים.

המשיבה אינה מסירה את מדבקות היצרן מהעגלות אלא קונה עגלות מקוריות של המבקשת מספק בחו"ל IS AS . עגלות אלה זהות לעגלות שאותן מייבאת שב טוב והן נמכרות במחיר מוזל יחסית למחירים הגבוהים של שב טוב.

כאשר המשיבה מקבלת את העגלות מהמשלוח מחו"ל היא מדביקה על העגלות שתי מדבקות: האחת על גבי העגלה. מדבקה זו כוללת את פרטי היבואן, תאריך הייבוא ואת המספר הסידורי של היבואן בלבד; והשנייה היא מדבקת אזהרה לפי דרישות מכון התקנים. כל פרטי מדבקות המשיבה הם הפרטים העומדים בדרישות מכון התקנים והמספר הסידורי המופיע בהן הוא מספרה של המשיבה כיבואן מקביל. פרטי המשיבה כיבואן מקביל מופיעים על הוראות השימוש, מדבקת היבואן המקביל, הודעות האזהרה ותעודת האחריות. הטענה כי מדבקות המשיבה הן מזויפות אינה נכונה.

הסרת המספר הסידורי של המבקשת נובע מאילוץ של הספק בחו"ל שהמבקשת מעוניינת להתחקות אחריו כדי למנוע שלא כדין את היבוא המקביל, לשלוט על מחירי העגלות בישראל ולהכתיב מחירים מופקעים תוך פגיעה קשה בתחרות.

תלונת שב טוב על ידי מנהלה, מר רייס, כנגד המשיבה נדחתה על ידי משרד הכלכלה והתקבל אישור מכון התקנים לשיווק העגלות. מר רייס רודף את המשיבה, מכפיש את שמה ומאיים עליה שיעשה הכל כדי לעצור את היבוא המקביל ולהגיע לשם הספק. הדבר עולה מתמלילי שיחות בהן נשמע קולו כדובר.

למבקשת אין זכות מוקנית לשלוט באפיקי ההפצה של העגלות והיא מיצתה את זכויותיה בשעה שמכרה את העגלות לספק כלשהו ברחבי העולם על פי כלל מיצוי הזכויות. אינטרס המבקשת לשלוט בשוק ולהפקיע מחירים על ידי חסימת השוק ליבוא מקביל צריך לסגת מפני האינטרס שבהתרת היבוא המקביל בדרך של מניעת חשיפת פרטי הספק.

העגלות אינן מוצר המחייב recall לפי הוראות מכון התקנים. המוצרים אינם מחייבים רף בטיחות גבוה כמו כסאות בטיחות לרכב למשל.

מעשי המשיבה אינם מהווים הפרת כל חובה חקוקה וממילא צו הגנת הצרכן אינו נועד לטובת היצרן או היבואן המורשה. הסרת המדבקות אינה מפרה את צו הגנת הצרכן סימון טובין שכן בניגוד לנטען על ידי המבקשת, יש מספר סידורי על העגלות. מספר זה הוא מספר היבואן המקביל שהתחייב ובפועל מספק אחריות ושירות לכל מי שרוכש את העגלות. כל הפרטים הנדרשים בצו מופיעים כנדרש על העגלות שהמשיבה מייבאת ומשווקת, והמשיבה אף קיבלה את אישור מכון התקנים. בהתאם לנהלי מכון התקנים, אין כל חובה שהמספר הסידורי על המוצר יהיה של היצרן דווקא אלא יש דרישה כללית למספר סידורי מטעם מבקש האישור.
דברים אלה אושרו על ידי מנהל מדור במכון התקנים, מר שלומי איקורט, אשר תשובתו צורפה כנספח ח' לתגובה.

המוצרים הנמכרים על ידי המשיבה הם מוצרים מקוריים של המבקשת ואין כל הטעיה מצד המשיבה משמדובר במוצר מקורי. שם המשיבה מופיע באופן ברור בכל מסמכי המשיבה בהוראות השימוש, בתעודת האחריות וביתר המסמכים המצורפים לעגלה. המשיבה אינה מטעה את הצרכן שיודע שהיא היבואן המקביל ומעוניין לרכוש את העגלה במחיר נמוך משמעותית מהמחיר בו נמכרת העגלה על ידי היבואן המורשה. אין כל יסוד וכל עילה לתביעת המבקשת ולסעדים הזמניים המבוקשים על ידה. עילות עשיית עושר וגרם הפרת חוזה כלל לא נטענו בכתב התביעה ועלו לראשונה בבקשה מדובר לפיכך בהרחבת חזית אסורה.

אין מקום לתביעה ולבטח לא לבקשה למתן סעדים זמניים. המבקשת השתהתה במשך כשנה וחצי מיום שנודע לה על כי המשיבה מייבאת את העגלות ביבוא מקביל, זאת עוד בחודש ינואר 2014 כפי שעולה גם מהבקשה. המבקשת חסרת תום לב ואף הסתירה את ההתנהלות שקדמה להגשת הבקשה בחוסר ניקיון כפיים. הכוונה למעקבים שעורכת שב טוב בחנויות המשיבה מאז חודש ינואר 2014. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה אשר שב טוב שמה לעצמה מטרה למנוע את פעילותה המסחרית כיבואן מקביל ליבוא העגלה בטענות שווא.

דיון

סעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

אבחן ראשית את השאלה האם המבקשת עמדה בנטל לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיימת עילה לתביעתה.

ביום 28.10.2015 נחקרו באריכות יחסית מצהירי הצדדים: מר מסימיליאנו ספרוני ומר גדעון רייס מטעם המבקשת, ומר רועי מרדכי אריאל מטעם המשיבים.
לאחר החקירות הנגדיות הוברר שהמבקשת כשלה בהוכחת עיקר טענתה, שהמשיבה מסירה מהעגלות שהיא מייבאת ומשווקת את מדבקות המבקשת ומדביקה עליהן מדבקות מזויפות הנושאות מספר סידורי מזויף. לטענה העובדתית שביסוד התביעה לא הונחה תשתית ראייתית ולו אף לכאורה.

מתצהיר מר רועי מרדכי אריאל, שלא נסתר בשלב זה, עולה כי המשיבה מקבלת את העגלות מהספק שלה בחו"ל ללא מדבקות המכילות מספר סידורי כלשהו. המשיבה אינה מסירה את מדבקות היצרן כנטען ואינה מזייפת אותן. המשיבה מדביקה על העגלות מדבקות משלה ובהם פרטיה כיבואן, תאריך הייבוא והמספר הסידורי שלה עצמה. בנוסף מדביקה המשיבה על העגלות מדבקת אזהרה לפי דרישות מכון התקנים. מדבקות המשיבה מודבקות על העגלה על מנת לעמוד בדרישות מכון התקנים וללא כל קשר למבקשת.

מתשובת מכון התקנים לשאלת מר אריאל שצורפה לתצהירו עולה לכאורה שדרישת התקן היא שהעגלה תהייה מסומנת במספר זיהוי או מספר סדרה. אך התקן אינו מפרט מה תהיה תצורת מספר הזיהוי. מכון התקנים אינו בודק האם הסימון נעשה על ידי היצרן או גורם אחר, דבר שאינו נדרש בתקן, אלא דורש שהעגלה תהיה מסומנת כאמור ( נספח ח' לתגובת המשיבים). על עמידת המשיבה בדרישות מכון התקנים ביחס לסימון העגלות והתהליכים המבוצעים על ידה לשם כך העיד מר אריאל באריכות ותאר את התהליך באופן מפורט וברור ( פרוט' בעמ' 31 ש' 23 ואילך).

טענת המבקשת שהסרת מדבקותיה על ידי המשיבה והדבקת מספר סידורי מזויף " מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו" נחזית להיראות כמרחיקת לכת ביותר ונעדרת עוגן ראייתי ולו אף לכאורה, כנדרש בשלב זה של ההליכים. כך גם ביחס לטענת המבקשת בדבר הפרת חובה חקוקה בעניין צו הגנת הצרכן סימון טובין. השוואת מספר השלדה ברכב מנועי למספר הסידורי של היצרן במדבקת העגלה על ידי המבקשת מצביעה על חולשת טיעונה ואינה מחזקת את הנטען על ידה.

השאלה הנוגעת למסגרת הנורמטיבית לייבוא המקביל ולמגבלות החלות על פעילותו של יבואן מקביל נדונה בהרחבה בפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז בע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC (16.11.2014) (להלן: "עניין סוויסה"). ההכרה בלגיטימיות של היבוא המקביל הנשענת על דוקטרינת " המיצוי" בדיני הקניין הרוחני, ובכלל זה סימני המסחר, מבוססת וברורה. גם במישור של דיני עשיית עושר ולא במשפט, עצם הייבוא והשיווק של מוצרי היצרן והתבססותו של היבואן המקביל על המוניטין הצמודים למוצרים המקוריים שהוא מוכר אינם כשלעצמם ברגיל התעשרות שלא כדין על חשבון היצרן או היבואן הרשמי. בעניין סוויסה תואר המשפט הישראלי בהכללה כמחיל גישה שאינה אוסרת על היבוא המקביל ואף רואה בו תופעה שהיא חיובית ביסודה ( פסקה 36 לפסק הדין בעניין סוויסה). וראו בנוסף תזכיר חוק ההגבלים העסקיים ( הסרת חסמים בתחום היבוא), התשע"ה-2015 והמוצע ביחס להחלת איסורים על ניצול מעמד יבואן רשמי לרעה בנוגע לפעולותיו ביחס לתחרות מייבוא מקביל.

מר אריאל העיד ביחס לתהליך המכירה של העגלות ולאחריות הניתנת לעגלות על ידי המשיבה:

"כשאני עושה יבוא מקביל אני לוקח את העניין של השירות באופן רציני. אנשים שקונים אצלי יודעים שקונים בייבוא מקביל, במחיר זול יותר מאשר שנמכרים במקומות אחרים שלא מורידים שקל על עגלה, ושואלים לגבי האחריות." (פרוט' בעמ' 35 ש' 15-17).

במענה לשאלות שנשאל בחקירה החוזרת הוסיף:
"ש. נשאלת לגבי האחריות לצרכן. שצרכן קונה מוצר אצלך האם אתה מודיע לו שהאחריות היא אחריות שלך ולא של היבואן?
ת. וודאי
ש. מתי זה מתבצע?
ת. עוד בהליך המכירה הרשמי לפני שהוא קונה, שלב ראשון שהוא מגיע לחנות ושואל על עגלה של סטוקי הוא מופתע לגלות שיש לי עגלה כזאת, הוא מגיע לחנות ורואה שיש מחיר אחר ושואל איך יכול להיות שיש לנו עגלה כזאת אני מסביר שאני מייבא את העגלות ביבוא מקביל ואז הוא שואל מי נותן את האחריות, אני אומר שהאחריות היא שלנו, אני אומר לו לאן הוא צריך להגיע
ש. הוראות ההפעלה שאתה מכיר שדגם אחד של סטוקר קיימות בכל האריזות שאתה מוכר אותן. כל אריזה נמכרת עם הוראות שימוש ותעודת אחריות.
ת. כן.
ש. בכל המקומות מוזכר שמו של היבואן המקביל?
ת. כן"
(פרוט' בעמ' 36 ש' 5-14).

לכאורה אין כל הטעייה מצד המשיבה ביחס לאחריות הניתנת על ידה לעגלות וביחס למקוריות העגלות שהן כאמור העגלות המקוריות שיוצרו על ידי המבקשת. לא בואר בבקשה מעמדו של היצרן או היבואן המורשה של העגלות על פי חוק הגנת הצרכן שתכליתו כשמו: הגנה על הצרכן. במצב דברים זה ספק רב אם יש עילה לכאורה לתביעת המבקשת על יסוד טענה בדבר הטעיית הצרכן. מעדות מר גדעון רייס עולה כי האחריות לעגלות המיובאות על ידי היבואן המורשה של המבקשת ניתנת על ידי היבואן המורשה ולא על ידי המבקשת, כפי שהאחריות לעגלות המיובאות על ידי המשיבה ניתנות על ידה.
מר אריאל העיד כי האחריות הניתנת על ידי המשיבה היא לשלוש שנים ( פרוט' בעמ' 33 ש' 26 ובנוסף בעמ' 34), וכי במידת הצורך המשיבה דואגת להחליף במסגרת האחריות את כל שלדת העגלה ( פרוט' בעמ' 35 ש' 23).

טענות המבקשת ביחס לדרישות הבטיחות ביחס לעגלות נשוא המחלוקת נטענו אך בעלמא וללא סימוכין. גם ביחס לטענות המבקשת המייחסות למשיבים דילול מוניטין, גרם הפרת חוזה ורשלנות לא מצאתי כי הן מבוססות על ראיות לכאורה המקימות עילת תביעה כנדרש, כנטען בבקשה.
כנגד המשיב 2 וביחס למעורבותו בנטען ולעילת התביעה כנגדו לא הוכח על ידי המבקשת למעשה דבר.

המסקנה אליה הגעתי לאור כל האמור לעיל היא כי הבקשה אינה מבוססת כנדרש על מצע ראייתי לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

בנוסף עולה מהבקשה ומהסעדים המבוקשים בה ומתגובת המשיבה והדיון שהתקיים בבקשה, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים ולא לטובת המבקשת. אזכיר כי המבקשת עותרת לצוות על המשיבים לחדול לאלתר ולהימנע מלייבא ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או להציע למכירה עגלות מתוצרת המבקשת, אשר הוסרו מהן המדבקות המקוריות של המבקשת. משמעות קבלת הבקשה היא הפסקת הייבוא המקביל של עגלות מייצור המבקשת על ידי היבואן המקביל כליל עד להכרעה בבקשה. זאת בשים לב לכך כי המשיבה רוכשת את העגלות מהיצרן בחו"ל במצבן ולאחר שהמדבקה המקורית כבר הוסרה מהן. המשיבה עוסקת ביבוא המקביל של העגלות ללא מספרים סידוריים של היצרן מזה כשנתיים ואם יכפה עליה לחדול מכך עד להכרעה במחלוקת תגרם לה מטבע הדברים פגיעה בלתי נמנעת בפעילותה העסקית. מר אריאל העיד שלמשיבה כ-25 עובדים התלויים בה לפרנסתם. זאת עוד בטרם הוכיחה המבקשת את תביעתה, אשר סיכוייה כאמור לעיל אינם נחזים להיראות כגבוהים. נזקי המבקשת רובם ככולם ניתנים לפיצוי בכסף בסופו של יום אם המבקשת תוכיח את תביעתה.

שיקול נוסף העומד למבקשת לרועץ נעוץ בעיכוב בהגשת הבקשה. מהבקשה עולה שהמבקשת פנתה אל המשיבה במכתב שנערך על ידי בא כוחה עוד ביום 9.7.2014. במכתב זה התרתה המבקשת בפני המשיבה כי אם לא תפעל כנדרש ממנה במכתב עד יום 17.7.2014, תפעל המבקשת על ידי הגשת תלונה ברשויות ופתיחה בהליכים אזרחיים ופליליים כנגדה ( נספח 12 לבקשה). המשיבה השיבה למבקשת במכתב מיום 20.7.2014 ממנו עולה כי אין בדעתה לפעול כפי שנדרשה לפעול. אף על פי כן המבקשת לא הגישה את התביעה והבקשה במשך למעלה משנה ואך ביום 28.8.2014 הגישה אותן. נראה כי אפילו אם המבקשת לא השלימה עם פועלה של המשיבה כיבואן מקביל הרי שאומדן נזקיה, אם בכלל, לא היה כזה שחייב נקיטה באמצעים מידיים להבאת המחלוקת והבקשה להכרעה שיפוטית מהירה. המבקשת המתינה עד לפגרת הקיץ של בית המשפט להגשת הבקשה ודרכה לא אצה לה.

העד מטעם המבקשת, מר ספרוני, מועסק על ידה אך משנת 2012 אחריותו על השוק בישראל היא רק מחודש ינואר 2015 ( פרוט' בעמ' 9 ש' 7 ובעמ' 10 ש' 22) ), וידיעותיו ביחס למחלוקת הן מוגבלות או מכלי שני. מר ספרוני העיד בכלליות על ירידה מסוימת במכירות התובעת בישראל בשלוש השנים האחרונות ולא מעבר לכך ( פרוט' בעמ' 11 ש' 11). בנוסף למר ספרוני העיד מטעם המבקשת גם מר גדעון רייס, מנהל היבואן המורשה של המבקשת בישראל. מעורבותו העזה בבקשה מצביעה על האפשרות שעיקר הנזק מפעילות המשיבה הוא נזק מסחרי שנגרם לו.

במצב דברים זה איני סבורה שעלה בידי המבקשת לשכנע כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות שיפוטית מידית למתן סעד זמני עוד בטרם התבררה התביעה. ראו: רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ פ"ד מז (1) 45, רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ פ"ד נה (4) 433, רע"א 920/05 חסין אש תעשיות ( ישראל) בע"מ נ' קוניאל אנטוניו ( ישראל) בע"מ (28.2.2005).
הסדרת המחלוקת המסחרית בין היבואן המורשה של המבקשת והיבואן המקביל אינה מצדיקה מתן סעדים זמניים כמבוקש בבקשה.

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ שישולמו באמצעות ב"כ המשיבים תוך 20 ימים מהיום.

החלטה בבקשת המשיבים להורות למבקשת להפקיד ערובה להוצאותיהם

בקשת המשיבים- הנתבעים
המשיבים עותרים לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה בסך 150,000 ₪ להוצאותיהם בהליך. לטענתם מדובר בחברת חוץ מנורבגיה שהיא חסרת נכסים בישראל ובהתאם להוראת סעיף 353 א לחוק החברות הכלל הוא שיש לחייב את החברה בהפקדת ערובה. החריג לכלל לא הוכח על ידי המבקשת, ההיפך הוא הנכון. המבקשת כלל לא צרפה לתביעתה מסמכים המעידים על התאגדותה ועל קיומה, לא מספר ח.פ ולא כל פרט המצביע על כך. הדבר אומר דרשני ומצדיק ביתר שאת את המבוקש.

תגובת המבקשת – התובעת
המבקשת טוענת שאין להטיל עליה להפקיד ערובה כלל לאור זכותה חוקתית לפנות לערכאות. נטען שהמשיבה לא הוכיחה שהמבקשת לא תוכל לשאת בתשלום ההוצאות אם יפסקו כנגדה. המבקשת היא חברת חוץ שמקום מושבה בנורבגיה – מדינה שאשררה את אמנת האג ( הפרוצדורה האזרחית). בסעיף 29 לתקנות ביצוע אמנת האג ( הפרוצדורה האזרחית), התשי"ד-1954 נקבע שבית המשפט לא יצווה על תובע שהוא אזרח אחת מהמדינות בעלות האמנה שמקום מושבו באחת מהן לתת ערבות לפירעון הוצאות משפט מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים. מצב חברת חוץ אינו נחות ממעמד חברה בישראל על פי תכלית אמנת האג.

המבקשת תוכל לשלם הוצאות אם תידרש לאור המוניטין הרבים שלה בארץ ובעולם. נסיבות התביעה אינן מצדיקות הפקדת ערובה להוצאות לאור סיכוייה הטובים. לחלופין מבוקש להגביל את סכום הערובה לסך 12,500 ₪.

דיון
בעניין החזקה שלפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות קובע סעיף 353א ל חוק החברות:

"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין." (ההדגשה אינה במקור)
בנוסף ראו:
רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 652; רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (29.12.2011).

על יסוד החזקה שבחוק החברות, על המבקשת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום בנסיבות העניין להטיל עליה חיוב כמבוקש. חזקה זו ניתנה לסתירה בשני אופנים: האחד, אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם תזכה בדין; השנייה, אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה.

ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008), ביאר כב' השופט גרוניס שהרציונל לחזקה הוא מניעת הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה לצורך הימנעות מתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים.
הנטל לסתור את הצורך בהפקת ערובה מוטל על החברה, שלה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי (בש"א (י-ם) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ תק-מח 2006 (4) 851 (2006)).

מצבה של המבקשת כחברה זרה לפי הנטען על ידה, אף אם מקום מושבה באחת המדינות החברות באמנת האג, אינו טוב יותר משל חברה שהתאגדה בישראל לצורך העניין. כך גם עולה ברורות מלשון סעיף 29 לתקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית) אשר המבקשת נסמכת עליו ומתכליתן.

המבקשת, שנטל הוכחת איתנותה הפיננסית לצורך תשלום ההוצאות, אם יפסקו כנגדה, מוטל עליה, טענה אך באופן כללי וסתמי וללא כל תימוכין שלא הוכח שלא תוכל לפרוע חיוב בהוצאות אם יושת עליה, זאת בניגוד לדין המטיל את הנטל להוכיח שתוכל לפרוע את חוב ההוצאות על החברה התובעת.

לתגובת המבקשת לא צורף תצהיר ולא כל מסמך רלבנטי. מר ספרוני העיד שאין למבקשת נכסים בישראל ואף לא חשבון בנק (פרוט' בעמ' 8 ש' 1-5). רב הנסתר על הגלוי ביחס לדרך התאגדות התובעת אשר לא צרפה לתביעתה כל מסמך בעניין זה. במצב דברים זה הדעת נותנת שהמשיבה לא תוכל להיפרע מהמבקשת אם תביעת המבקשת תידחה והיא תחויב בהוצאות.

לא מצאתי שיש נסיבות אחרות המצדיקות חריגה מהכלל בדבר חיוב בערובה להבטחת הוצאות המשיבים. באשר לסיכויי התביעה ולצורך ההכרעה בבקשה, אציין כי סיכוייה אינם נחזים להיראות גבוהים, כפי שפורט לעיל במסגרת ההכרעה בבקשת המבקשת לפסיקת סעדים זמניים.

בשים לב לכל האמור לעיל, לסעדים הנדרשים בתביעה הכספיים ושאינם כספיים, הטורח שבניהול הגנה אפקטיבית מפני התביעה וההוצאות הריאליות שיגרמו למשיבים לצורך ייצוגם שלא על הצד הגבוה, ראיתי לנכון להורות למבקשת להפקיד, בנוסף על סכום ההוצאות שנפסק בגין דחיית הבקשה לפסיקת סעדים זמניים, סך 75,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זה תוך 20 ימים מהיום, שאם לא כן תדחה התביעה.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.