הדפסה

חברת מוסדות חנוך ותרבות בחיפה מיסודה הסוה"י לא"י ב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

בפני
כבוד ה רשם בכיר ניר זיתוני

התובעת

חברת מוסדות חינוך ותרבות בחיפה מיסודה הסוכנות היהודית לא"י ב ע"מ מס' מזהה 510632219 (מלכ"ר)

ע"י ב"כ עוה"ד אופיר ש. כהן

נגד

הנתבע

בנק מזרחי טפחות בע"מ ח.צ 520000522

ע"י ב"כ עוה"ד נופר סהר

פסק דין

1. ביום 1.6.15 הגישה חברת מוסדות חינוך ותרבות בחיפה מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ (להלן: "התובעת") תביעה בסדר דין מקוצר כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף הדר חיפה (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעת ביום 28.2.13 בוצעה על ידה העברה בנקאית בטעות ובכפל תשלום בסך 42,000 ₪ לחשבון המנוהל אצל הנתבע שמספרו 248589 , ע"ש סלמי לבנה ז"ל (להלן: "המנוחה"), כאשר באותה העת כבר לא הייתה בעלת החשבון בין החיים.

התובעת טוענת כי כספים אלו נועדו עבור בנה של המנוחה מר ברוך סלמה (להלן: "ברוך") לצורך תשלום דמי שכירות לשנת 2013. עוד נטען כי רק בחודש ינואר 2014, במהלך בדיקה במערכת הנהלת החשבונות של התובעת, לאחר שנחתם הסכם פשרה בין התובעת לברוך, התבררה הטעות לפיה שילמה התובעת דמי שכירות לשנת 2013 בכפל , כאשר הכספים הועברו לחשבון המנוחה , שהסתבר בדיעבד כי נפטרה כבר ביום 12.11.11, שנה וחצי טרם מועד הפקדת הכספים.

התובעת טוענת כי אומנם שגתה בעצמה בעת שהעבירה את הכספים בטעות ובכפל תשלום, אך לנתבע הייתה החובה המוטלת עליו עפ"י כללי הבנקאות וכללים אחרים לעדכן את התובעת או לפחות להתריע בפניה כי העברת הכספים הינה לחשבון שבעליו נפטר זה מכבר. לטענת התובעת, לנתבעת הייתה היכולת לדעת אודות פטירת המנוחה שכן, הנתבע כמו כלל התאגידים הבנקאיים והאחרים, מוזן ומקבל מידע ממשרד הפנים בנוגע לנפטרים. יתרה מכך, מלינה התובעת כי פנתה לנתבע במכתב מפורט מיום 24.1.14, מועד הסמוך לתאריך בו נודע לה על הטעות ותשלום דמי השכירות בכפל, אך פנייתה לא זכתה למענה כלשהו.

עוד נטען כי במצב הדברים שנוצר, פנתה התובעת לברוך במכתב . האחרון אישר את התשלום הכפול אך הסביר כי עקב מצבו הכלכלי אין באפשרותו להשיב את הכספים לתובעת. כמו כן, ציינה התובעת כי מהמידע שיש בידה עולה כי ברוך לא הוציא עדיין צו ירושה לעיזבון המנוחה ולכן קיים קושי נוסף להשיב את הכספים ששולמו בטעות למנוחה.

על כן, מבקשת התובעת ליתן צו המורה לנתבעת לפרט מהו גובה הסכום הנמצא בחשבון המנוחה וכן לחייב את הנתבע להשיב לתובעת סך של 42,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

2. ביום 5.11.15 הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף ( להלן "הבקשה") וכן בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה מודה הנתבע כי אכן המנוחה ניהלה חשבון בנק אצל הנתבע וכי ביום 28.2.13 התקבל בחשבון המנוחה סף של 42,000 ₪ אשר הועבר ע"י התובעת באמצעות מס"ב אלקטרוני. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע קיבל לידיו את מכתב התובעת במסגרתו התבקש הבנק הנתבע להורות על ביטול ההעברה הבנקאית שבוצעה, בשל פטירת המנוחה בעלת החשבון.

הנתבע מבהיר כי רק בעקבות המכתב הנ"ל מיום 24.1.14 נודע לו לראשונה דבר הטעות בהפקדה ע"י התובעת. הנתבע מוסיף ומדגיש כי טענות התובעת בדבר זכאותה לקבלת כספים אשר הועברו לחשבון המנוחה בשגגה ובכפל תשלום , אינן מאושרות על ידו מחוסר ידיעה אישית וכן, לאור העובדה כי טענות אלו אינן רלוונטיות כלפי הנתבע.

לטענת הנתבע אין חולק כי בקשת התובעת אינה תואמת את הדין שכן התובעת פונה לנתבע בבקשה לקבלת כספים המהווים רכוש אותו הותירה המנוחה לעיזבונה, בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה. כל זאת מבלי לקבל מאת בית המשפט צו המורה על השבת הכספים אשר שולמו לחשבון. כלומר, המחלוקת היא בין התובעת לעיזבון המנוחה, כאשר הבנק הנתבע אינו צד למחלוקת ואף לא נדרש ככזה. יתרה מכך, נטען כי הכספים נשוא התביעה, אינם כלל כספה של התובעת, כי אם כספים השייכים לעיזבון המנוחה, כאשר עזבון זה לא נתבע במסגרת ההליך דנן.

התובע מציין וטוען כי בהיותו מוסד בנקאי הפועל בהתאם להוראות הדין, הוא איננו הגוף המוסמך להכריע במחלוקת למי שייכים הכספים המצויים בחשבון המנוחה . תפקידו של הנתבע מתמצה בניהול חשבון המנוחה לפי צווים שיפוטיים מתאימים בלבד.
עוד נטען כי בהתאם לתקנה 101 (א) (3) לתקסד"א יש לדחות את התביעה או לחילופין למוחקה בהתאם לתקנה 100 (1) לתקסד"א, לפיה אין הכתב מגלה עילת תביעה. בהקשר לכך טוען הנתבע כי קיים בינו לבין התובע ת גם העדר יריבות מובהק ואף היעדר עילה , שכן הוא אינו צד להליך ואינו בעל הזכויות בכספים המצויים בחשבון המנוחה.

לא זו בלבד, שהרי בשל חוסר העילה של כתב התביעה כלפי הנתבע, גם אם תצליח הנתבעת להוכיח את כל טענותיה העובדתיות, לא תהא זכאית לקבלת הסעד המבוקש על ידה מהנתבע, כיוון שהסעד המבוקש אמור להינתן ע"י עזבון המנוחה ולא ע"י הנתבע. הנתבע מוסיף וטוען כי מאחר והכספים המצויים בחשבון המנוחה אינם כספיו, הוא אינו נדרש להעניק למשיבה את הסעד המבוקש הוא תשלום סך של 42,000 ₪ לתובעת. לכל היותר , יהא על הנתבע להשיב לידי התובעת את הכספים בכפוף לקבלת צו שיפוטי מתאים.

יתרה מזו, התובעת טוענת לכל אורך כתב התביעה כי העברת הכספים לחשבון המנוחה נעשתה בשגגה. לכן, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, האדם אשר קיבל את הכספים שלא כדין, כלומר עזבון המנוחה , הוא זה אשר אמור להשיב את הכספים לתובעת.

3. ביום 29.11.15 הגישה התובעת תגובה לבקשת הנתבע למחיקה על הסף. במסגרת תגובה זו, חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה והוסיפה כי בקשת הנתבע הינה בקשת סרק שנועדה להערים קשיים על ההליך המשפטי. התובעת מפנה לפסיקה התומכת בעמדתה לפיה אין לסלק את התביעה על הסף, שכן מדובר בסעד קיצוני , כאשר ישנה מגמה להעדיף תמיד דיון ענייני במ חלוקת על פני פתרון דיוני –פורמליסטי. גם אילו טענות התובעת היו חלשות, אין זה נימוק למחיקת התביעה. בנוסף נטען כי בשלב זה לא מתעוררת כלל שאלת נטל או מידת ההוכחה הנדרשת ודי בהצגת הטענות לפיהן התובע עשוי להיות זכאי לסעד המבוקש. על כן, יש לצאת מנקודת הנחה כי כל הנתונים העובדתיים המצויים בכתב התביעה נכונים הם. עוד נטען כי טענות הנתבע לא נתמכו בתצהיר ויש בכך כדי לדחות את בקשת הנתבע על הסף. באשר לבקשת הנתבע, נטען כי בקשה זו נשלחה לתובעת בדואר אלקטרוני ללא חתימת הנתבע על תצהירו וללא חתימת ב"כ המאמת את התצהיר, חרף הקבוע בתקנה 214 לתקסד"א.
באשר לחשבון המנוחה, נמסר כי בנה ברוך היה מורשה חתימה בחשבונה. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור תצהירו של ברוך, בו הוא מצהיר כי קיבל תשלום כפול ותצהיר זה מהווה חלק בלתי נפרד מהתביעה ומהווה עניין מהותי.

4. ביום 10.12.15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת . במסגרת תשובה זו נטען כי התובעת בחרה במכוון שלא להתמודד עם טענות הנתבע לגופן ולחזור על טענות שכבר הועלו בכתב התביעה וזאת בשל העובדה כי יש ממש בטענות הנתבע .

תחילה, מציין הנתבע כי הנתבעת מציגה עצמה "כגוף ציבורי", אולם האחרונה לא צירפה אסמכתא באשר להיותה מלכ"ר. בנוסף לכך נטען כי התובעת אינה מתמודדת כלל עם טענות הנתבע, לפיהן מדובר במחלוקת בין התובעת לעיזבון המנוחה, כאשר הנתבע כלל אינו צד בתביעה ולכן קיים חוסר יריבות בין התובעת לנתבע.

באשר לטענת התובעת כי בשלב זה בית המשפט לא בוחן את אופי הראיות המוצגות, הנתבע משיב כי טענה זו כלל אינה רלוונטית, כיוון שאין בידי התובעת ולו בדל ראייה כלפי הנתבע שכן העדר העילה והיעדר היריבות בין הצדדים זועקים לשמיים. ביחס לטענת התובעת באשר להעדפת בית המשפט לתקן את כתב התביעה על פני מחיקתה או דחייתה, משיב הנתבע כי במקרה זה התיקון הראוי והנדרש הוא הגשת התביעה כנגד בעל הדין המתאים, הוא עיזבון המנוחה.

בתגובה לטענת התובעת לפיה טרם ניתן צו ירושה לעיזבון המנוחה, טוען הנתבע כי טענה זו אינה נתמכת בתצהיר מטעם התובעת כנדרש וכן, לעובדה זו אין כל ביטוי בתצהירו של ברוך, אשר תצהירו תומך בתביעה.

במענה לטענת התובעת כי בקשת הנתבע אינה נתמכת בתצהיר כנדרש, משיב הנתבע כי בקשתו חוזרת על טענות התובעת, כפי שהועלו בתביעתה. כלומר , מדובר בעובדות שאינן שנויות במחלוקת לצורך הדיון בבקשה ולכן אין צורך בתצהיר תמיכה בבקשה. יתר על כן, זוהי בקשה משפטית בלבד אשר נסמכת רובה ככולה על טיעונים משפטיים ובהתאם אינה מצריכה תצהיר תומך.

לבסוף, משיב הנתבע לטענות התובעת ביחס לטענה שהועלתה ע"י האחרונה לפיה הבקשה נשלחה אליה בדואר אלקטרוני ללא תצהיר מאומת, כי טענה זו אינה ברורה כלל, שכן הן הבקשה למחיקה על הסף והן בקשת הרשות להתגונן הומצאו לידי ב"כ התובעת באמצעות דואר רשום ביום 15.11.15 . בנוסף , לאור החלטת בית המשפט מיום 9.11.15, הנתבע העביר גם בפקס לב"כ התובעת הן את בקשת המחיקה על הסף והן את ההחלטה. עוד צוין כי בקשת הרשות להתגונן נסמכת על מיעוט העובדות הידועות למבקש כיוון שהוא אינו צד למחלוקת הנדונה והבקשה נתמכת בתצהיר של הגב' אירה נחום ומאומתת כדין.

5. לאחר שקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, מהטעמים שיפורטו להלן.

6. ראשית, עיקר טענתה של התובעת כלפי הנתבע והסיבה מדוע נבחר דווקא נתבע זה היא כי הנתבע בהיותו מוסד בנקאי מוטלת עליו אחריות מוגברת מכוח חוק הבנקאות והלכות פסוקות לידע ולהזהיר את התובעת כי היא מפקידה כסף לחשבון בנק שבעליו אינו בין החיים. לשיטת התובעת , ציפייה זו נובעת גם מהעובדה שלנתבע כבנק יש יכולת לדעת מידע זה, שכן תאגידים בנקאיים מקבלים מידע ביחס לנפטרים ממשרד הפנים.

אכן דובר רבות בפסיקה ובספרות ענפה על חובותיו המוגברות של הבנק כלפי לקוחותיו, כפי שנקבע גם בחוק הבנקאות. בע"א 5893/91 בנק טפחות נ' צבאח ואח' (מיום 11.4.94)(פורסם במאגרים) הוסבר כי מערכת היחסים בין הלקוח לבנק היא מערכת יחסים מיוחדת שמקורה באמון הרב שרוחש הציבור לבנק ולפקידיו הנתפסים כסמכות מקצועית. חלק מתפיסה זו נובעת, בין היתר מהעובדה שלא אחת מצוי ברשות הבנק מידע שאינו נגיש וגלוי לציבור הרחב וכי באפשרותו של הבנק כגוף פרטי לנקוט באמצעים טכניים שאינם נחלת ה כלל . אין חולק כי כל אלה עשויים לסייע לבנק למנוע נזקים אפשריים ללקוחותיו, בעוד שלנפגע אפשרי חסרה יכולת שכזו.

כלומר, אכן ברשותו של הבנק כמוסד כספי מצוי מידע רב שאינו נגיש וידוע לכלל הציבור ומחובתו ליידע ולהשתמש במידע זה לטובת לקוחותיו במטרה למנוע פגיעה בהם. כאן המקום להדגיש כי גם בחוק הבנקאות וגם בפסיקה כפי שהוזכרה לעיל, חובת הזהירות המוגברת המוטלת על הבנק היא בין הבנק ללקוחו במובן רחב של המונח , הכולל גם ערב . בענייננו אין מחלוקת כי המנוחה היא זו אשר הייתה לקוחת הנתבע ולא התובעת. חובת הנאמנות, הזהירות המוגברת וכן חובת הסודיות נתונה לטובת המנוחה בהיותה לקוחת הבנק, ולאחר מותה חובות אלה נתונות ביחס לחשבון העיזבון שהותירה אחריה המנוחה בבנק הנתבע. כלומר, לא הוטלה על הבנק כל חובה או אחריות בדין או בפסיקה ליידע אחרים, שאינם לקוחותיו בדבר מצב חשבון לקוחותיו. נהפוך הוא , מוטלת עליו החובה להקפיד לשמור על סודיותם ופרטיותם של לקוחותיו, במקרה דנן , עיזבון המנוחה.
למעלה מן הדרוש אציין כי גם אם נראה את התובעת בעצם פעולת הפקדת הכספים לחשבון המנוהל אצל הנתבע, כמעין לקוחה, הרי שהפסיקה קבעה כי חובת הזהירות המוטלת על הבנקים משתנה בהתאם לסוג הפעולה המבוצעת בבנק. קיים הבדל בין פעולות שגרתיות, כגון הפקדה ומשיכת כספים, עליהן חל עקרון מהירות ביצוע הפעולה . לעומת זאת , בפעילויות היוצרות קשר חוזי חדש או מרחיבות קשר חוזי קיים בין הבנק ללקוח, כגון פתיחת חשבון, שיעבוד, המחאת זכות וכו' , עומד לרשות הבנק מתחם זמן רחב יותר ועל כן בפעולות אלו חובת הזהירות של הבנק גדלה בהתאם. לעניין זה ראו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ש' פרוסט נ' קוסמן יורשו של המנוח ד"ר א' כחולי (מיום 9.9.93)(פורסם במאגרים). מכאן, שבכל מקרה בין אם מדובר בלקוח הבנק ובין אם לאו, לא הוטלו חובות זהירות ובדיקה מוגברת בפעולה של הפקדת כספים לחשבון. מה גם שההפקדה נשוא התביעה נעשתה מרחוק באמצעות מס"ב אלקטרוני, עובדה המקשה על הפעלת זהירות ויידוע הת ובעת באשר לסוג ומצב החשבון אליו הופקד הכסף.

7. עצם העובדה כי בין התובעת לבנק הנתבע לא מתקיימים יחסי לקוח- בנק, מדגישה את עובדת העדר העילה והיריבות בין הצדדים, כאשר אין חולק כי הבנק שימש רק מעין "צינור" להעברת הכספים מהתובעת לחשבון המנוחה וכי הוא אינו אמור להוות כלל צד להליך. כמו כן, צודק הנתבע בדבריו כי כעת הכספים המדוברים מצויים בחשבון עזבון המנוחה בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה וכי אין באפשרות הבנק הנתבע כבנק להשיב כספים אלו מחשבון עיזבון המנוחה, אלא עפ"י צו או פסק דין הניתנים ביחס לעיזבון, המורה לבנק לעשות כן.

אין ספק כי הנתבע הנכון והישיר בעניין דנן הוא מי שקיבל את הכספים שלא כדין, בטעות וביתר, דהיינו חשבון העיזבון. התובעת טוענת בכתב תביעתה כי בנה של מנוחה, ברוך, לו יועדו כספי התובעת מודה בקבלת הכספים בטעות ובכפל, אך כיוון שמצבו בכלכלי קשה אין באפשרותו להחזיר את הכסף. טענה זו מעלה תמיהות שכן, ברוך בתצהירו מוסר כי כידוע לו מצויים בחשבון המנוחה 36,000 ₪. התובעת ציינה בעצמה כי ברוך לא החל בתהליכי קבלת צו ירושה, אולם בנסיבות העניין, נראה איפה כי זוהי הדרך הראויה והישירה להתמודד עם הנתבע המתאים ולפתור את סוגיית השבת הכספים שניתנו ביתר . כך בהמשך יוכל הנתבע, כבנק , לשחרר את הכספים המצויים בחשבון עזבון המנוחה, ככל שיהיו, בהתאם לצו או פסק דין שיינתן בעניין.

במצב דברים זה, חיוב הנתבע לתשלום סכום התביעה ייצור עוול שכן, הכסף המצוי בחשבון עיזבון המנוחה אינו בבעלותו והוא אינו בעל הזכויות בו ולכן אינו יכול להעבירו לאיש. כמו כן, בשל העובדה כי חשבון העיזבון הוא שקיבל את הכספים שלא כדין, מכוח חוק עשיית עושר שלא במשפט מוטלת על העיזבון החובה להחזיר את הכספים.

8. מכל האמור לעיל מתקבלת תמונה ברורה של העדר עיל תביעה בהתאם לתקנה 100 (1) לתקסד"א וכן העדר יריבות בין התובעת לנתבע. לעניין העדר היריבות נפסק בתא"מ (ב"ש) 4261-08 הייפא אלעוברה נ' פריזמה קופות גמל בע"מ (מיום 13.1.11) (פורסם במאגרים) כי אין הבדל בין טענה להעדר יריבות לטענת העדר עילה ולכן יש לסווג גם את טענת העדר העילה כטענה שקבלתה מצדיקה מחיקת התביעה על הסף ולא דחייה על הסף.

אכן זהו סעד מרחיק לכת, כפי שנכתב והוסבר לא אחת בפסיקה ובספרות. עם זאת , כפי שנקבע בע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה (4)(18) ,רצון המחוקק היה שבית המשפט לא ישחית זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר בית המשפט סבור כי אין באפשרות התובע להצליח בתביעתו בשל כישלונו בשאלה המשפטית.

במצב הדברים והנסיבות הקיימות כפי שהוסברו ומאחר והתביעה הוגשה כנגד הנתבע הלא נכון, התביעה נעדרת עילה ויריבות . כמו כן , לא קיים סיכוי ולו קלוש להצלחת התביעה, המצדיקה הותרת התביעה על כנה, בהנחה שכל הנתונים העובדתיי ם, אותם הציגה התובעת בכתב התביעה , נכונים. כמו כן , אין אפשרות גם לתקן את כתב התביעה במטרה להצילה, שכן היא הוגשה כאמור כנגד הנתבע הלא נכון והתובעת הביעה במפורש את כוונתה שלא לתובע את הנתבע הנכון ברוך מתוך התחשבות במצבו הכלכלי .

יתירה מזאת, גם אילו יתקבלו כל טענות התובעת , הרי ברור מעבר לכל ספק כי התובעת לא תוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידה מידי הנתבע, לפחות עד אשר יינתן צו ירושה או כל החלטה אחרת באשר לעיזבון המנוחה. על כן, אין מנוס מלנקוט בצעד חריג זה ולמחוק את התביעה על הסף.

9. ביחס לסוגיה שהועלתה בכתבי טענות הצדדים בדבר הצורך בתצהיר לתמיכה בבקשה לסילוק על הסף, אומר בקצרה כי בפסיקה נקבע זה מכבר כי במחיקה על הסף בשל חוסר עילה, לפי תקנה 100 (1) לתקסד"א, איננו נדרשים למחלוקת עובדתית, אלא לתשתית העובדתית הנטענת בתביעה בלבד. לכן, אנו יוצאים מנקודת הנחה שכל העובדות הנטענות נכונות הן וניתן להוכיחן . את כתב התביעה בוחנים כפי שהוא, האם הוא מראה עילה לכאורה, או אם לאו. על כן, בבקשה מסוג זה הכרח בצירוף תצהיר תומך.

10. אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק על הסף ומורה על מחיקת התובענה.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.