הדפסה

חברת ה.ה. משקיעים במקרקעין ואח' נ' המכללה לקוסמטיקה (הנמל בע"מ ואח'

מספר בקשה: 13
בפני
כב' השופט רונן אילן

מבקש

יצחק אבישר

נגד

משיבה
חברת ה.ה. משקיעים במקרקעין בע"מ

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב ההגנה.
לאחר שניתנה למבקש רשות מוגבלת להתגונן מפני ביצוע שטר חוב, עותר המבקש לתיקון כתב ההגנה וטוען שבהכנת ההתנגדות המקורית בטח בחייבת נוספת, רעייתו דאז, ולא הבחין בניגוד האינטרסים ביניהם ובכך שאין בכתב ההתנגדות טענות רלוונטיות ביחס לערבותו הוא. המבקש עותר לפיכך לתיקון ההתנגדות בהוספת טענות אלו, וזאת לאחר שההתדיינות ביחס לכל יתר החייבים כבר הסתיימה.
העובדות הרלוונטיות
בתובענה זו מתבררת התנגדות המבקש לביצוע שטר חוב (להלן: "השטר") בסך של 233,000 ₪, משוך על ידי המכללה לקוסמטיקה (הנמל) בע"מ (להלן: "המכללה") לפקודת המשיבה מחדש יולי 2010 ונושא חתימת ערבות אוואל של המבקש, של לימור אבישר (להלן: "לימור") ושל שני ערבים נוספים – ורד לוי וחיים לוי.
מהטיעונים שהעלו הצדדים במהלך ההתדיינות מתברר כי במהלך יולי 2010 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות") בין המשיבה כמשכירה לבין המכללה ולפיו שכרה המכללה מהמשיבה נכס ברח' פלמר 1 בחיפה (להלן: "הנכס"). המכללה נוהלה על ידי שותפים ובהם לימור וורד לוי. השטר נמסר למשיבה כבטוחה לחובות המכללה, והמבקש היה אחד הערבים אשר חתמו על השטר.
המשיבה הגישה את השטר לביצוע כנגד המכללה וארבעת הערבים, אולם רק המבקש, המכללה ולימור הגישו ביום 4.5.11 התנגדות משותפת לביצוע השטר. לפי הנטען בהתנגדות, לאחר כריתת חוזה השכירות, נתגלעו מחלוקות בין השותפים בבעלות על המכללה והוסכם כי ורד לוי תיטול על עצמה את כל ההתחייבויות בקשר עם השכרת הנכס לפי חוזה השכירות. בהתאם להסכמה זו, שילמה המכללה את כל דמי השכירות למשיבה עד לסוף ינואר 2011. ממועד זה ואילך, אמורה הייתה ורד לוי לשאת בהתחייבויות אלו. המשיבה הסכימה להחלפת זהות שוכרי הנכס והחזקה בנכס אף הועברה על ידי המכללה, אולם לאחר מכן פעלה המשיבה בחוסר תום לב ובניסיון לשפר את הביטחונות שהיו בידה. בנסיבות אלו נטען בהתנגדות שהמבקש, המכללה ולימור אינם חייבים דבר למשיבה וכן הובעה התנגדות לתחשיבי המשיבה ונטען שהמשיבה לא פעלה להקטנת נזקיה .
בהחלטה מיום 7.2.12 ניתנה למבקש, למכללה וללימור רשות להתגונן אך ורק בטענה הכופרת בתחשיבי החוב של המשיבה ובטענה שהמשיבה לא פעלה להקטנת נזקיה. הטענות בדבר פטור שניתן למבקש, המכללה ולימור מערבות למשיבה נדחו ולא ניתנה בגינם רשות להגן.
בעקבות מתן הרשת להגן החלה להתברר התביעה, הוגשו תצהירים וישיבת ההוכחות נקבעה ליום 19.12.13. לאותה ישיבה התייצבה לימור לבדה ובמהלך הדיון הושג הסדר בין המשיבה ללימור וניתן לו תוקף של פסק דין. המבקש לא התייצב לדיון ובהיעדרו ניתן פסק דין הדוחה את התנגדותו ומחייב אותו בהוצאות המשיבה. בהחלטה מיום 6.2.14 בוטל פסק הדין שניתן נגד המבקש בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה והפקדת כספים בקופת בית המשפט, ולאחר שאלו בוצעו נמשכה ההתדיינות ובהחלטה מיום 30.3.14 נקבע התיק להוכחות ליום 11.3.15.
הבקשה וטענות הצדדים
בבקשה זו עותר המבקש לתיקון כתב ההגנה.
לטענת המבקש, לימור, אשתו דאז וגרושתו כיום, היא זו שניהלה את המכללה והיא זו שטיפלה בהגשת ההתנגדות והנימוקים השונים שפורטו בהתנגדות. הוא עצמו, טוען המבקש, סבר שנוכח אי מעורבותו בעניינים נשוא ההסכם אין לו צורך בהגשת התנגדות נפרדת. רק לאחר שנפרד מלימור ופנה לקבלת ייצוג משפטי נפרד, התברר למבקש שאין בהתנגדות כלל טענות המתייחסות למבקש עצמו ולמעמדו בשטר. טענות אלו מבקש המבקש להוסיף כעת על דרך של תיקון כתב ההגנה.
מעיון בבקשה מתברר שהמבקש מבקש להוסיף לכתב ההגנה את הטענות הבאות:
הטענה שבעת חתימת השטר לא הסבירה לו המשיבה שאין מדובר בערבות רגילה אלא בערבות שטרית, ערבות "אוואל", ולא צוין בשטר הערבות שהערבים מודעים לסוג הערבות עליה הם חותמים.
הטענה שהמשיבה קיזזה סך של 75,000 ₪ מתשלומים שאמורה הייתה להעביר למבקש עבור עבודות שבצע עבורה, וזאת לכיסוי חוב של המכללה.
המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענת המשיבה, בחר המבקש להגיש את התנגדותו המקורית כפי שהוגשה ואם עשה כן כיוון שסמך על לימור אין לו להלין אלא על עצמו. מאז ההחלטה המתירה רשות להגן עבר זמן רב ולא ניתן לקבל בקשה לתיקון ההתנגדות המוגשת בנסיבות אלו.
עוד טוענת המשיבה כי אין בסיס לטענות הנוספות של המבקש ממילא. המשיבה מציינת שהמשיב חתם גם על כתב ערבות אישית בנוסף לשטר כך שוודאי הבין את משמעות ערבותו וממילא שאין הוא טוען שאין זה כך.
בתשובתו לתגובת המשיבה חוזר המבקש על הטענות לפיהן שגה כאשר בטח בלימור בעוד היה ביניהם ניגוד אינטרסים מובהק וכאשר לימור כלל לא כללה בהתנגדות טענות המייחסות לחבות המבקש עצמו כערב. המבקש מדגיש שאין הוא מבקש להעלות טענות שכבר נדחו אלא טענות חדשות וכי אין זה הוגן שיפגע עקב התנהלות לימור ופרקליטו הקודם. ועוד מציין המבקש שאין הוא עותר לביטול ערבותו כליל אלא רק לקביעה שלפיה באפשרות המשיבה להיפרע ממנו רק לאחר מיצוי ההליכים מול לימור והמכללה.
המבקש אף מנצל את תשובתו להעלאת טענות נוספות אותן לא טען בבקשה, ובהן טענה לפיה חלקה של לימור בתמורת נכס שהיה בבעלות המבקש ולימור ונמכר לאחרונה, מאפשר את כיסוי מלוא החוב למשיב. לתשובת המבקש אף מצורף "כתב התנגדות מתוקן".
דיון
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", דהיינו בכל שלב של הדיון. בשורה ארוכה של הלכות נקבע כי בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אף כאשר מבקש בעל דין להוסיף עילה חדשה לטיעוניו, לא תידחה בקשתו מטעם זה בלבד אולם הקריטריונים בבחינתה יהיו חמורים יותר (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 154). הלכה עקרונית זו חלה על תיקון כתבי טענות בכלל, חלה על תיקון כתב הגנה, וחלה גם על תיקון כתב הגנה בהליך שהורתו תביעה בסדר דין מקוצר או התנגדות לביצוע שטר שהתקבלה. לעניין תיקון כתב הגנה מצבו של נתבע לאחר קבלת רשות להגן איננו שונה ממצבו של נתבע בתביעה רגילה (י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 693).
יחד עם זאת, עלולה בקשה לתיקון כתבי טענות להידחות באם השתהה המבקש בהגשת הבקשה או לנוכח התנהגות המבקש עובר להגשת הבקשה. גם מצב בו עלול התיקון לגרום לצד שכנגד נזק אשר איננו בר תיקון בפסיקת הוצאות, עלול להביא לדחיית הבקשה.
מעיון בטענות המבקש מסתבר שהמבקש איננו כופר בעצם ערבותו האישית להתחייבויות המכללה ואיננו כופר בעצם חתימתו כערב על השטר. עם זאת, לטענת המבקש בעת חתימתו כערב היה לו ברור שמימוש ערבותו ייעשה אך ורק אם לא יעלה בידי המשיבה להיפרע מלימור או מהמכללה. טענה זו אכן מתייחסת ליחסי הצדדים וההסכמות עובר לחתימת הערבות ומן הדין שהמבקש יוכל להעלותה בבירור התנגדותו.
עוד טוען המבקש כי סך של 75,000 ₪ מחובות המכללה שולם באמצעות קיזוז כספים שהייתה חייבת לו המשיבה, סכום אשר בתשובת המבקש כבר צמח לסך של 90,000 ₪. טענה זו מתייחסת להתחשבנות ביחס לחוב הנתבע ומן הראוי שאף היא תתברר.
לטענת המשיבה אין בסיס לטענות המבקש, אלא שבשלב זה אין כל צורך לקבוע אם הטענות מבוססות אם לאו. התביעה הרי תתברר וכך גם הטענות ואם יופרכו – ידחו.
לטענת המשיבה הועלו הטענות בשיהוי ניכר. אכן, הטענות הועלו לראשונה כ- 3 שנים לאחר הגשת ההתנגדות, אך אין להתעלם מהשינוי ביחסי המבקש ולימור, מהמשבר אליו נקלעו נישואיהם, וגירושיהם. נסיבות אלו מסבירות את הסתמכותו של המבקש על לימור ומצדיקות קבלת הבקשה גם אם הוגשה באיחור. אין לשכוח שממילא ישיבת ההוכחות נקבעה לחדש מרץ 2015 כך שניתן להשלים את כל ההליכים המקדמיים בלא שידחה מועד הדיון וכך גם בלא שיגרם נזק כלשהו למשיבה.
אשר על כן הנני נעתר לבקשה לתיקון כתב ההגנה ומתיר למבקש להגיש כתב הגנה מתוקן בדיוק בנוסח אשר מצורף לתשובת המבקש.
המזכירות תסרוק לתיקיית "כתבי טענות" את התשובה מיום 23.6.14 הכוללת "כתב התנגדות מתוקן".
מובהר, כי לא תותר העלאת טענת הגנה אשר כבר נדחתה בהחלטה מיום 7.2.12 וככל שיש טענות שכאלו בכתב ההגנה המתוקן הרי שהן לא יהוו חלק מטענות ההגנה.
ככל שבדעת מי מהצדדים להגיש בקשות בעניינים מקדמיים עליו לעשות כן עד ליום 10.9.14.
תצהירי המבקש (הנתבע) יוגשו עד ליום 2.11.14.
תצהירי המשיבה (התובעת) יוגשו עד ליום 15.12.14.
קדם משפט נקבע ליום 31.12.14, בשעה 09:00.
המועד הקבוע לישיבת ההוכחות, 11.3.15, בשעה 10:00 – יוותר בעינו.
אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות בגין בקשה זו.
ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.