הדפסה

חברת החשמל לישראל בעמ נ' גרר הבדווי בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת ד"ר פנינה נויבירט

תובעת

חברת החשמל לישראל בעמ

נגד

נתבעות

1.גרר הבדווי בע"מ
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה, אשר עניינה נזק שאירע לזיז כבל חשמלי אווירי (להלן: "הכבל") ולארגז נתיכים ביום 24.9.13 ברח' דוד נבון דוד במושב מגשימים, כתוצאה ממעבר של משאית מתחת לכבל, אשר הביא לתלישתו.

התובעת, חברת החשמל בע"מ, עוסקת בייצור ובאספקה של חשמל, לרבות באמצעות כבלים אוויריים. התובעת היא הבעלים של הכבל ושל ארגז הנתיכים שנפגעו באירוע דנן.

הנתבעת 1 הינה הבעלים של משאית נושאת מ.ר. 56-266-60 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של המשאית.

תמצית טענות התובעת

מטעם התובעת העיד מר דביר אבנט, משגיח בחברת החשמל (להלן: "מר אבנט"). לפי עדותו, הגיע למקום האירוע ונוכח לראות כבל חשמלי על הרצפה וכן עמוד, אשר היה מחובר לקיר בית מגורים, תלוש מהקיר, לרבות קופסת החשמל. לדבריו, בחור שנכח במקום אמר לו, כי משאית שנגררה על גבי גרר תלשה הכבל, וכי המשאית נמצאת בחצר. הוא הגיע אל החצר, וראה את המשאית. לטענתו כאשר הגיע אל האירוע לא היה ניתן לאתר הגרר עצמו. מר אבנט העיד, כי לא היה יכול למדוד באיזה גובה היה הכבל קודם לתאונה, שכן זה היה תלוש. עם זאת, לדבריו, מדד הגובה של הכבלים בבתים הסמוכים. ממצאיו היו כי גובה הכבל הינו בין 5 מטרים ל- 5.20 מטרים.

עוד העידה מטעם התובעת הגב' אירית קובליס, אשר היא פקידת תביעות נזקים במשרדי התובעת (להלן: "הגב' קובליס"). לדבריה קיבלה דיווח מיידי על התאונה והחלה בתכתובת עם הגורמים אותם תבעה התובעת. הגב' קובליס לא ידעה להעיד, האם המשגיח הגיע לבד למקום, האם נלווה אליו משגיח נוסף בעת הגעתו או שמא הצטרף לאחר מכן.

תמצית טענות הנתבעות

מטעם הנתבעות העיד מר עמר חמדה, אשר נהג בגרר בעת התאונה (להלן: "מר חמדה"). לטענתו, הגיע למושב מגשימים לשם הובלת משאית לחצר במקום. מר חמדה טען, כי לאחר שנכנס למושב שמע רעש, וכי כאשר ירד מהמשאית ראה הכבל על המשאית. מר חמדה טען, כי הכבל היה תלוי באלכסון, כי בצד שמאלו היה גובהו 6 מטרים ואילו בצד ימינו היה גובהו נמוך יותר. לטענתו, הכבל נתפס "מהפינה של המשאית בצד ימין". מר חמדה העיד, כי התאונה התרחשה לפנות ערב. לדבריו, הבעלים של המשאית אותה גרר, קצין בטיחות בתעבורה במקצועו, נכח במקום בעת התאונה. עוד טען, כי גובה הגרר והמשאית נמדד קודם ליציאה לדרך וכן לאחר התאונה.

עוד העיד מטעם הנתבעות מר דוד עצמון, אשר הזמין את גרירת המשאית, קצין בטיחות בתעבורה במקצועו. מר עצמון תיאר כיצד הועמסה המשאית על הגרר, תוך הוצאת האוויר מהגלגלים הקדמיים, על מנת להגיע לגובה חוקי של 4.80 מטרים כיחידה אחת – הגרר ועליו המשאית. מר עצמון טען, כי בדרכו אל החצר בה היה אמור הגרר להוריד המשאית עבר הגרר תחת חמישה כבלים. לטענתו הכבל שנתלש היה הכבל החמישי. מר עצמון טען, כי זו הפעם השניה שהמשאית מובלת באמצעות גרר במתכונת זו במושב, וכן כי משאיות עוברות במקום בו התרחשה התאונה מידי יום.

בנוסף, העיד החוקר מר צבי לופוביץ' (להלן: "מר לופוביץ'). לטענתו, בדק את מסלול הנסיעה של המשאית עד לפגיעה בכבל וגילה, כי המשאית עברה תחת חמישה כבלים קודמים ללא בעיות. מר לופוביץ' העיד, כי מדד את הגרר ומצא כי גובהו מטר ועשרה. הוא בדק את הגובה המקסימלי של המשאית הנגררת ומצא כי הגובה הינו 3.80 מטרים. מאחר שהתקן המחייב של הכבל לכביש מהסוג שבו היה הכבל מותקן הינו 5.50 מטרים, הגיע מר לופוביץ' לכלל מסקנה לפיה הכבל היה נמוך מהתקן המחייב. עם זאת, מר לופוביץ' אישר כי אינו יודע באמת מה היה המסלול שעבר הגרר ואיזו משאית באמת הועמסה על הגרר, וכי הוא ניזון מהמידע שנמסר לו על ידי מבוטח הנתבעת 2.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים כי הכבל נתלש כאשר המשאית עברה תחתיו. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם נהג המשאית אחראי לתאונה, כפי שטוענת התובעת, או שמא התובעת אחראית לתאונה, שכן הכבל היה נמוך מהתקן המותר, כפי שטוענות הנתבעות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי יש לחלק האחריות לתאונה בין התובעת לבין הנתבעות באופן שווה.

גובה הכבל

על פי גרסת הנתבעות, הכבל היה רפוי ונמוך מהתקן. לטענתן, התקן המחייב לכבל בכביש מהסוג בו התרחשה התאונה הינו 5.50 מטרים, כפי שהעיד מר לופוביץ': "ידוע לי שהתקן המחייב של הכבל לכביש מסוג זה הוא 5.5 מטר" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 6-8). מר לופוביץ' העיד, כי לפי ניסיונו, הכביש מעליו היה תלוי הכבל מהווה דרך מוכרזת, עליו חלה התקנה המחייבת כי גובה הכבל יעמוד על 5.50 מטרים, ובלשונו: "הוא כביש לכל דבר. הוא רחוב שנוסעים בו באופן שגרתי" (שם, שורה 29).

עוד טענו הנתבעות, כי גובה הגרר, ביחד עם המשאית כיחידה אחת, היה נמוך מ- 5.50 מטרים, וכן כי נהג הגרר חלף תחת חמישה כבלים קודם לתלישת הכבל הנוכחי, דבר המעיד, כי דווקא כבל זה היה נמוך מהמותר.

על גובה הגרר והמשאית העיד מר עצמון בפרוטרוט, באופן אמין וברור, ובלשונו: "כשהעמסנו אותה ( את המשאית – פ.נ.) הוצאנו אוויר מהגלגלים הקדמיים על מנת להגיע לגובה חוקי שהוא 4.80 מטר ביחידה אחת" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-12). מר עצמון הסביר, כי המשאית והגרר נמדדו קודם ליציאה על מנת לעמוד בתקן הגובה המותר למשאית מסוג זה על פי חוק, המוגבל ל- 4.80 מטרים. מר עצמון העיד, כי גם לאחר תלישת הכבל נמדדה המשאית בשנית, ובלשונו: "עצרנו במקום ומדדנו במקום שוב למען הסר ספק והמידה היתה 4.80 מטר" (שם, שורה 14). עדות מר עצמון נתמכה בעדות נהג המשאית, אשר טען כי הגרר והמשאית נמדדו קודם היציאה לדרך ולאחר התאונה, ובלשונו ( במענה לשאלה: "לפני שיצאת לדרך אף אחד לא מדד?"): "בטח שמדדנו. הוא מדד את המשאית והוריד את הכריות והורדנו את האוויר ומדדנו שוב שיהיה בטוח" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 27-28).

אף החוקר מטעם הנתבעות, מר לופוביץ', העיד, כי מדד המשאית והגרר לאחר התאונה, ובלשונו: "ומדדתי את המובילית, ומצאתי שהגובה הוא מטר ועשרה ואח"כ בדקתי את הגובה המקסימלי של המשאית הנגררת, מהקרקע ועד לנקודה הכי גבוהה שלה כאשר הצמיגים למיטב זכרוני מנופחים ומצאתי שהגובה הוא 3.80" ( עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 4-6). נוכח גובה המשאית והגרר כיחידה אחת, הגיע מר לופוביץ' לכלל מסקנה כי הכבל היה נמוך מהתקן המחייב, ובלשונו: "ידוע לי שהתקן המחייב של הכבל לכביש מסוג זה הוא 5.5 מטר והמסקנה שלי היתה שהכבל היה נמוך מהתקן המחייב" (שם, שורות 6-8).

באשר למעבר הגרר מתחת לכבלים קודם לתאונה, על כך העיד מר עצמון, ובלשונו: "הנהג שלא הצליח לתמרן לכניסה לחצר נכנס קצת יותר פנימה ועבר במקום שני קווי חשמל שהחצר נמצאת שם אלא קווי חשמל ובחמישי תלש וזה נשוא העניין" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 12-14). מר עצמון אף העיד, כי לאחר התאונה המתינו לנציגי התובעת במקום משך כשעה וחצי ( עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 18). לטענתו, השאיר את מספרי הטלפונים שלו במקום, והמשאית עצמה חנתה במרחק של 200 מטרים מזירת התאונה ( שם, שורות 24-26).

גרסת התובעת, לא הפריכה את טענות הנתבעות. התובעת לא סיפקה כל ראיות לסתור את ממצאי דו"ח החוקר מטעם הנתבעות. התובעת לא העלתה כל טיעון משמעותי כנגד ממצאיו של החוקר מטעם הנתבעות לפיהן התקן לגובה הכבל אמור להיות 5.50 מטרים. יתר על כן, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שהכבל אכן עמד בתקן הנדרש. עדות מר אבנט, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, לא שפכה אור על גובה הכבל קודם לתאונה. ההיפך הוא הנכון. מר אבנט העיד, כי לא היה יכול למדוד הכבל קודם לתאונה, שכן בהגיעו למקום היה הכבל כבר תלוש, ובלשונו: "מדדתי את גובה הכבלים בבתים לפני ואחרי אבל לא מדדתי את הכבל עצמו שהיה תלוש על הרצפה" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-17). התובעת לא סיפקה כל עדות לבדיקת הכבל קודם לתאונה, אשר יש בה כדי לשלול טענת הנתבעות לכך שגובה הכבל נמוך מהתקן. באשר למדידת גובה המשאית, אמנם טען מר אבנט, כי לאחר התאונה לא איתר במקום את נהג הגרר ואת המשאית, ולכן לא היה יכול למדוד גובהם ( עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 3). עם זאת, מר אבנט אישר, כי הגיע אל החצר וראה המשאית בחניה ( עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 23), ועם זאת לא מדד לפחות את גובהה היא. יתר על כן, הדו"ח שמילא מר אבנט במקום אינו מפרט את שעת ההגעה, ואין בו, או בעדותו של מר אבנט, כדי לשלול טענת הנתבעות לפיהן נציגי התובעת הגיעו למקום לאחר כשעה וחצי, כאשר מר עצמון השאיר במקום את פרטיו.

לפיכך התרשמתי, כי התובעת לא הפריכה את טענות הנתבעות כי הכבל היה נמוך מהתקן. לאור האמור, הנני קובעת, כי התובעת התרשלה בתחזוקו של הכבל, וכי זה היה נמוך מהתקן המותר. ניתן להניח, כי לו היתה התובעת מתחזקת הכבל כראוי היתה התאונה נמנעת.

נסיעת נהג המשאית מתחת לכבל

מר חמדה העיד, כי התאונה התרחשה לפנות ערב " בין החושך לאור", כלשונו ( עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 10-11). עוד עלה מעדותו של מר חמדה, כי הבחין בכבל קודם לתאונה. מר חמדה אף תיאר הכבל כתלוי באלכסון כך שבצידו השמאלי הוא גבוה יותר מאשר בצידו הימני, ובלשונו: "הכבל היה באלכסון. מצד שמאל היה 6 מטר חוקי ומצד ימין היה יורד, אני לא יודע כמה בדיוק ... הכבל היה באלכסון ואני נסעתי מתחתיו ונסעתי לפי החוק בנתיב שלי ולקחתי את הכבל מצד ימין" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 28-31). זאת ועוד, מר חמדה אישר, כי כאשר הוא יושב בקבינה של הגרר עיניו נמצאות בגובה של למעלה משני מטרים מהכביש. לפיכך, היה אמור מר חמדה להתרשם, כי הכבל הנמוך עשוי להיתפס במשאית הנגררת.

כאשר נשאל על כך, סיפק מר חמדה תשובה מהוססת, ובלשונו ( במענה לשאלה: "אני אומר לך שכבל שנמצא בגובה של 3.80 מטר או 4 מטר נמצא בסיטואציה הזו ממש מול העיניים, למה אתה נוסע, זו לא שאלה של לעצור ולמדוד כי זה נמצא מול הפרצוף וזה ברור שתיתקל בו?"): "היה עמוד, הכבל ירד באלכסון והסתכלתי והגובה שלו 6 מטר או 5.80 מטר והבית הזה עטוף בעצים והעצים יוצאים לכיוון הכביש לפני הכבל בשני מטר וכאילו מכסים את האזור וגם לקחתי חתיכה מהעץ וכשאני עובר עץ/ענפים, אני לא הורס בית ואני עובר כרגיל וזה הפריע לי כאילו לא טיפלו בכבל הזה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 4-7). על אף שמר חמדה העיד, כי עצים הסתירו את הכבל, הלכה למעשה מר חמדה העיד בבירור כי ראה את הכבל קודם לתאונה, וכי העצים הסתירו רק מטר או שניים מהכבל ולא את כולו, ובלשונו ( במענה לשאלה: "במקום שעברת, הכבל היה מכוסה בענפים?"): "אני משיב שכן. מטר או שני מטר מצד הבית היה בחוץ. אבל לא היו ענפים חזקים. אני עובר אותו מבלי להרוס משהו" (שם, שורות 10-11).

מר חמדה אף העיד, כי לא מדד את הכבל קודם שעבר תחתיו, ובלשונו: "אני צריך לבדוק כל כבל לפני שאני עובר אותו?" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 22, וכן ר' בעמ' 4 בשורה 29).

לפיכך התרשמתי, כי אליבא דגרסת הנתבעות, היה אמור מר חמדה להיות ער לסיכוי, כי המשאית אותה הוא נושא גבוה מגובה הכבל, ברם בחר להסתכן ולעבור תחתיו, מבלי למדוד את גובה המטען ולוודא כי הוא יכול לעבור בבטחה.

נוכח קביעתי, כי גובה הכבל היה נמוך מהתקן המותר, ומאחר שהתרשמתי כי מר חמדה התרשל בעברו תחת הכבל הנמוך, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחלק האחריות בין הצדדים לתאונה, באופן בו יישא נהג הנתבעות באחריות בשיעור של 50% ואילו התובעת תישא באחריות בשיעור של 50%.

הנזק

התובעת צירפה פירוט הוצאות תיקון נזק, ואסמכתא זו לא נסתרה. התובעת הגישה את התביעה על סכום הנזק הממשי שנגרם, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 3,572 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.
שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.