הדפסה

חברה לפיתוח יפו העתיקה בעמ נ' עדה פרופרטיס גרופ בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת לימור ביבי-ממן

תובעת

חברה לפיתוח יפו העתיקה בעמ

נגד

נתבעים

  1. עדה פרופרטיס גרופ בע"מ
  2. אלי גוזלן

החלטה

בפני בקשה מקדמית למחיקתה על הסף , מפאת העדר סמכות עניינית של תביעת התובעת לסילוק ידם של הנתבעים מנכס מקרקעין .

מבוא:

התובעת – היא המשיבה, הינה חברה מעורבת , בעלים וחוכרת לדורות של מקרקעין ביפו העתיקה והעוסקת , בין היתר, בפיתוח יפו . התובעת הינה בעלים של מבנה ברחוב לואי פסטר ביפו העתיקה (לעיל ולהלן:"הנכס").

אין חולק כי הנכס נשוא התביעה, הוחכר לנתבעת 1 (היא המבקשת 1) בחכירה לדורות בהתאם להסכם מיום 30/1/12 .

אין חולק כי הנתבעת 1 השכירה לנתבע 2 את הנכס בשכירות משנה לחמש שנים עם אופציה להארכת השכירות בהתאם להסכם מיום 2/4/12.

לטענת התובעת, השכרת הנכס בשכירות משנה כאמור בהסכם השכירות, היוותה הפרה יסודית של הסכם החכירה ומשכך, לטענתה, הודיעה לנתבעת 1 כדין על ביטולו של הסכם החכירה ביום 27/6/12.

לאור ביטול הסכם החכירה כדין על ידי התובעת – לטענתה- עותרת התובעת לסעד של סילוק ידם של הנתבעים מהנכס נשוא התביעה.

הנתבעים מנגד טוענים כי לא הפרו את הסכם החכירה ומשכך, כי הביטול נעשה שלא כדין ודין התביעה להדחות לגופם של דברים. כטענה מקדמית, טוענים הנתבעים, כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה הואיל והתביעה נסבה על ביטול הסכם החכירה ותביעה כאמור אינה מצוייה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אלא של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים בפני ביום 17/3/13 חזרו הצדדים על טענותיהם ומיקדו אותן ונקבע כי החלטתי בבקשה תשלח לצדדים בדואר.

אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי הבקשה , בהתחשב במצב החוקי והמשפטי,הגם שלטעמי יש להעבירו תחת שבט הביקורת - לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה במתכונתה ומשכך, דין טענת הסף להידחות.

להלן יפורטו טעמי.

סמכותם העניינית של בתי המשפט על ערכאותיהן השונות ,נקבעה בחוק בתי משפט (נוסח משולב) , התשמ"ד – 1984 (להלן:" החוק") , אשר קבע, בסעיף 51 (א)(2)ו - (3), הרלוונטי לתביעות אזרחיות, את סמכותו העניינית של בית המשפט השלום כדלקמן:
"(א) בית משפט שלום ידון באלה:מיום 13.2.1992
תיקון מס' 16
ס"ח תשנ"ב מס' 1390 מיום 24.3.1992 עמ' 143 ( ה"ח 2109)
החלפת פסקה 51(א)(1)
הנוסח הקודם:
(1) חטאים ועוונות; ואולם מותר להעמיד אדם לדין לפני בית משפט שלום בשל עבירה לפי סעיף מהסעיפים המנויים בתוספת השניה, שנסיבותיה אינן גוררות כפל עונש, אם החליט על כך פרקליט המחוז, ובלבד שלא יוטל מאסר של יותר מחמש שנים;

מיום 9.1.1994
תיקון מס' 18
ס"ח תשנ"ד מס' 1445 מיום 9.1.1994 עמ' 49 ( ה"ח 2212)
(1) (א) עבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים; למעט העבירות המנויות בחלק א' של התוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, אם החליט פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט מחוזי ולמעט עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.

מיום 7.8.2001
תיקון מס' 31
ס"ח תשס"א מס' 1804 מיום 7.8.2001 עמ' 502 ( ה"ח 2997)
תיקון מס' 31 (תיקון)
ס"ח תשס"ד מס' 1954 מיום 4.8.2004 עמ' 490 ( ה"ח 114)
(ב) עבירות המנויות בחלק ב' לתוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה העולה על שבע שנים, אם החליט פרקליט המדינה או פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט שלום, ובלבד שלא יוטל עונש מאסר לתקופה העולה על שבע שנים.

מיום 17.6.2003
תיקון מס' 34
ס"ח תשס"ג מס' 1894 מיום 17.6.2003 עמ' 507
(א) עבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים; למעט העבירות המנויות בחלק א' של התוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, אם החליט פרקליט המדינה או פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט מחוזי ולמעט עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 למעט עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, ולמעט עבירה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003;

מיום 15.12.2010
תיקון מס' 59
ס"ח תש"ע מס' 2253 מיום 27.7.2010 עמ' 616 ( ה"ח 484)
(א) עבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים; למעט עבירות שהן עניין כלכלי לפי סעיף 42ב(א)(8), למעט העבירות המנויות בחלק א' של התוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, אם החליט פרקליט המדינה או פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט למעט עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, ולמעט עבירה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003;
(ב) עבירות המנויות בחלק ב' לתוספת השניה, שעונשן מאסר לתקופה העולה על שבע שנים, ועבירות שהן עניין כלכלי לפי סעיף 42ב(א)(8), אם החליט פרקליט המדינה או פרקליט מחוז להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט שלום, ובלבד שלא יוטל עונש מאסר לתקופה העולה על שבע שנים.
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין;מיום 3.7.1985
תיקון מס' 1
ס"ח תשמ"ה מס' 1149 מיום 3.7.1985 עמ' 138 ( ה"ח 1709)
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,000,000 שקלים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה ;

מיום 1.1.1986
צו תשמ"ו-1985
ק"ת תשמ"ו מס' 4881 מיום 12.12.1985 עמ' 266
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,000,000 40,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.1.1988
צו (מס' 2) תשמ"ז-1987
ק"ת תשמ"ז מס' 5053 מיום 10.9.1987 עמ' 1262
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 40,000 150,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.1.1990
צו (מס' 2) תשמ"ט-1989
ק"ת תשמ"ט מס' 5217 מיום 14.9.1989 עמ' 1386
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 150,000 300,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.3.1991
צו תשנ"א-1991
ק"ת תשנ"א מס' 5338 מיום 28.2.1991 עמ' 694
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 300,000 360,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.1.11992
צו תשנ"ב-1991
ק"ת תשנ"ב מס' 5411 מיום 31.12.1991 עמ' 624
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 360,000 450,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.6.1993
צו תשנ"ג-1993
ק"ת תשנ"ג מס' 5525 מיום 1.6.1993 עמ' 866
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 450,000 500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.6.1994
צו תשנ"ד-1994
ק"ת תשנ"ד מס' 5604 מיום 5.6.1994 עמ' 912
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 500,000 600,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 1.6.1995
צו תשנ"ה-1995
ק"ת תשנ"ה מס' 5688 מיום 3.7.1995 עמ' 1578
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 600,000 1,000,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 17.6.2001
צו תשס"א-2001
ק"ת תשס"א מס' 6105 מיום 21.5.2001 עמ' 796
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 1,000,000 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה;

מיום 3.2.2008
תיקון מס' 47
ס"ח תשס"ח מס' 2131 מיום 3.2.2008 עמ' 173 ( ה"ח 183)
(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין;
(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

כן, קבע החוק ,במסגרת סעיף 40, את סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי- כסמכות שיורית - לדון בכל ענין אזרחי או פלילי אשר אינו בסמכותו של בית המשפט השלום.

מקדמא דנה שנה בית המשפט העליון וקבע כי , "המרכיב הקובע לעניין הסמכות הוא הסעד ולא העילה".

(ראה- ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט),בעמ' 90; ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי , פד לא(3) 561,בעמ' 570 ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פד לז(3)1 (להלן:"פסק הדין חסן") בעמ' 11-12, רע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס, פד נד (4) 337, בעמ' 435) .

אין חולק כי במסגרת התביעה התבקש סעד של סילוק יד ומשכך, עסקינן בתביעה הנוגעת לכאורה לשאלת השימוש והחזקה במקרקעין והמצויה בסמכותו של בית משפט זה.
יחד עם זאת, לא יכול שיהיה חולק כי עילת התביעה – דהיינו – העובדות המשמשות בסיס לסעד הנתבע – הינה הפרת הסכם חכירה וביטולו על ידי התובעת. אין חולק כי על מנת לקבוע האם זכאית התובעת לסעד הנתבע על ידה אם לאו, הדיון היחיד והמרכזי אשר יקיים בית משפט זה, הינו דיון אשר במסגרתו תוכרע השאלה האם אמנם – כטענת התובעת – הפרה הנתבעת 1 את הסכם החכירה בינה לבין התובעת וכן האם בדין נשלחה הודעת הביטול על ידי התובעת. הדיון האמור הינו בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי באשר אינו נוגע לשאלת החזקה או השימוש אלא לשאלת זכויות החכירה לדורות במקרקעין – תחום המצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

הנני מוצאת לציין כי , במקרה בפני, הגם שכאמור הדיון ייסוב בשאלה האם בוטל ההסכם כדין אם לאו, הרי שהתובעת לא עתרה לסעד הצהרתי ובהתאם לו ההסכם בטל. בהקשר זה יודגש כי בהתאם לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) להודעת ביטול אשר ניתנת על ידי צד יש מעמד קונסטיטוטיבי – דהיינו, אין כל נטל משפטי כתנאי לכינונו של כח הביטול. לו היתה עותרת התובעת לסעד הצהרתי כאמור הרי שבהתאם להלכת הטפל ההולך אחרי העיקר, היתה מוקנית הסמכות העניניית לדון בתביעה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה.

בהתאם לדין ובהתאם לסעיף 76 לחוק, מוסמך כל בית משפט לדון בגררה גם בסוגיות אשר אינן מצויות בסמכותו העניינית ובלבד שהסעד הנתבע במסגרת התביעה הינו במסגרת סמכותו העניינית.

כך, סעיף 76 קובע כי :

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

לאור קביעת סעיף 76 לחוק, נקבע בפסיקה כי בית המשפט השלום מוסמך לדון בתביעת סילוק יד וכן, לדון ולהכריע אגב גררה גם בסוגית הבעלות, ככל שזו מחוייבת הכרעה, לשם מתן הסעד המבוקש.
כך, ברע"א 483/88, מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל –אגף המכס והבלו, פ"ד מד (3) 812, 815-816 נקבע על ידי כבוד השופט ש' לוין:

" סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] אינו דן בסעדים נגררים, אלא בשאלה, "שהכרעתה דרושה לבירור העניין", המתעוררת דרך אגב בגדר בירורו של "עניין" אחר, שהובא כדין לפני בית המשפט... כפירתה של המשיבה בכל אחד מנדבכי העילה מעוררת שאלה, שבית המשפט אמור לדון בה, ואם היא מעוררת שאלה, שלו הוגשה בגדרו של סעד עיקרי אחר הייתה מצויה בסמכותו הייחודית של בית המשפט האחר, עשוי בית המשפט לדון בה "לצורך אותו עניין" בגדרו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. אכן, שאלה של "סעדים נגררים" עשויה להתעורר בהקשר אחר, שלא בגדרו של סעיף 76, כאשר פלוני תובע מספר סעדים שהאחד מהם טפל למשנהו, כגון שתבע הכרה בבעלותו בחלקת קרקע אך גם תבע סילוק ידו של הנתבע מאותה החלקה: ע"א 146/51, (6) 156, אך לא זהו המקרה שלפנינו..."

(ראה בנוסף - בר"ע (י-ם) 363/08 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' רשות הפיתוח סוכנות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל (11/11/08 )).

קביעה מפורשת של בית המשפט העליון בענין דומה נידונה ונקבעה בפסק דין חסן שם נידון צידו השני של המטבע עליו נסוב הענין בפני- באשר הסוגיה אשר התבררה אגב גררא הינה סוגיה של אכיפת הסכם מכר מקרקעין עת הסעד אשר התבקש הינו סעד של מסירת חזקה בהם. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט השלום היה מוסמך לדון, בסוגיות הקשורות במכלול הסכם המכר במסגרת הדיון בשאלת אכיפת ההתחייבות למסירת חזקה.

לאמור יש להוסיף כי אמנם בית משפט זה מוסמך לדון , אגב אורחא ובגררא בסוגיה האם בוטל הסכם המכר אם לאו ואולם, יודגש כי קביעתו של בית משפט זה בכל הנוגע לכך, אינה מהווה מעשה בית דין ומשכך, ככל שתוגש – על ידי מי מהצדדים – תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה תיתקף באופן ישיר הודעת הביטול, הרי שבית המשפט המחוזי ישוב וידון בשאלה האם בוטל ההסכם כדין אם לאו והכרעתי בנושא לא תחייבו.

כך, לענין זה נקבע בפסק דין חסן הנ"ל כי:

"בדרך בה בחרו המערערים ללכת, כשהגישו את תביעתם לסילוק יד לבית-משפט השלום, לא היה מנוס לשופט השלום המלומד אלא לדון בהסכם כולו כמקשה אחת, כשלא ניתן היה לו להפריד בין הדבקים. אולם, יש לראות את קביעתו בדבר דחיית טענתה של המשיבה על פי סעיף 18לחוק החוזים (חלק כללי) ואת הוראותיו בדבר תנאי התשלום, שעל הערערים לעמוד בהם, כנוגעים וכמחייבים אך ורק לעניין אכיפת התחייבותה של המשיבה למסירת החזקה, שהוא העניין שבסמכותו. על-פי סעיף 35לחוק בתי המשפט אכן רשאי היה שופט השלום המלומד, בנסיבות שנוצרו, לדון במכלול ההסכם ובמכלול השאלות שהתעוררו בגינו, במסגרת הדיון לאכיפת ההתחייבות למסירת החזקה. ברם, הכרעה זאת אינה אלא לצורך העניין, שהובא לפניו בגדר סמכותו, ואין ההכרעה הנדונה יוצרת מעשה בית-דין, כשתתעורר שאלת אכיפתו של חלקו האחר של ההסכם בבית המשפט המחוזי, שבו הגישו המערערים בינתיים את תביעתם בת"א 1102/82 (ראה: ע"א 564/61, בעמ' 1348), שהרי 'המחוקק מנע פיצול המשפטים, אך השלים עם פיצול מעשה-בית-דין' (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 45). לתוצאה זו מסכים גם בא-כוח המערערים בסיכומיו (עמ' 4סעיף 4).
יתרה מזו, אם ידחה בית המשפט המחוזי את תובענת המערערים לאכיפת הבעלות (ואין באמירה זו כל רמז באשר לתוצאה), כי אז תהיה התוצאה ממילא, שהם לא זכאים לחזקה בדירה, שאם נפל העיקר נפל גם הטפל עמו. תוצאה זו אינה אלא פועל יוצא מדרך ההתדיינות המפוצלת בה הלכו המערערים. משלא בחרו המערערים לפנות בתביעה אחת לבית המשפט המחוזי, אף-על-פי שדרך זו היתה פתוחה לפניהם בנסיבות המקרה, כשמועד אחד נקבע בהסכם לשתי התחייבויותיה של המשיבה, הרי שלקחו על עצמם ביודעין את הסיכון הכרוך בכך".

בדומה נקבע בע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד מה (2) 749:
"ודוק, ההכרעה באותה "שאלת-אגב" כוחה יהא יפה רק באותם הליכים עצמם, דהיינו, ההכרעה באותה שאלה לא תהא מעשה בית דין. בית משפט השלום מוסמך להכריע – "דרך אגב" – בשאלת הבעלות, אך הכרעה זו כוחה יהא רק לאותה התדיינות בלבד. התובע או הנתבע לא מנועים מהעלאת שאלת בעלות, כשאלה – עיקרית, במישרין, לפני בית המשפט המחוזי "

הפיצול האמור אשר יש בו בכדי להוביל לבזבוז זמן שיפוט ולאפשרות להכרעות סותרות ושונות, הועבר תחת שבט ביקורתו של בית המשפט העליון מפי כבוד הנשיא שמגר בפסק הדין חסן 510/82 הנ"ל :

" התחימה, הקיימת בסמכויות, היא מיושנת ואף מרבה כשלעצמה דיונים מיותרים במחלוקות סמכות. על-כן מן הראוי היה, שהמחוקק ייתן דעתו למכשלה, הנובעת מן ההפרדה הקיימת בסמכויות כדי לשקול הסרתה".
כן יפים לענין זה דברי כבוד השופט א' גרוניס ברע"א 11122/08 אסולין נ' דרוקר (12.2.09)פסקה 3 להחלטה:
"...הצורך להגיש שתי תובענות שונות, בהתאם לסעדים הנפרדים, מקשה הן על בעלי הדין והן על בתי המשפט. כתוצאה מכך נגרם בזבוז משאבים. לא פעם נאמר כי יש לבצע תיקון חקיקתי על מנת למנוע את הפיצול האמור. הדבר נעשה, כאמור, בתחום הקניין הרוחני. דומה שכבר לפני שנים ראוי היה לתקן מכשלה זו (להערה בדבר הצורך בתיקון ראו: ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458 (1958))".
 
(ראה לענין זה גם דברי כבוד השופט א' ריבלין ברע"א 4991/03 פתייה ג'מיל נ' ידידיה לוי, נז (5) 566 דברי כבוד השופטת מרים בן פורת ברע 236/84 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, לח(2) 665, ראה גם דין וחשבון ועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (תשנ"ז)- ועדת אור).

אלא, שעל אף האמור הרי שהפיצול בסמכויות בתי המשפט עודו קיים ומשכך, נדרשים אנו לסוגיות הסמכות וכן, להפרדות אשר לכאורה הן פרוצדורליות ואולם הינן מהותיות וזאת, עד שיטול המחוקק הכפפה ויסדיר הנושא.

16. סוף דבר- בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה במתכונתה ומשכך, הטענה המקדמית נדחית. לאחר ששקלתי אינני מוצאת לעשות צו להוצאות.

17. משנדחתה הטענה המקדמית הנני קובעת דיון בבר"ל ליום 4/6/13 שעה 8:30.

הנני ממליצה לב"כ התובעת לשקול הסכמה- מבלי להודות בטענות- למתן רשות להגן הואיל וטענותיהם של הנתבעים ראויות לכאורה לדיון לגופן.
ככל שב"כ התובעת יקבל המלצתי, יתקיים קדם משפט במועד דלעיל.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.