הדפסה

חב"ר 3082-06-10 סמי נ' קופת חולים כללית ואח'

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

חב"ר 3082-06-10 סמי נ' קופת חולים כללית ואח'

בפני כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

מר מרדכי כהן –נציג עובדים
מר ליאור זרנקין – נציג מעבידים

התובע

יוסף סמי 047983549
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ברדוגו

-נגד-

הנתבעים

1.קופת חולים כללית 520022088
ע"י ב"כ עו"ד צבי יעקובוביץ’
2.מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד דורון יפת

פסק דין

1.         בפנינו ערעור על החלטת ועדת ערר מטעם משרד הבריאות מיום 2.5.10 על פיה, התובע אינו זכאי לשיפוי עבור הוצאות שהוציא לשם ניתוח השתלת כליה בקוסבו.

העובדות
2. אלה העובדות העולות מכתבי הטענות, ואשר אינן שנויות במחלוקת:
א.         התובע יליד 1940, חבר בקופ"ח כללית, הפועלת באמצעות חברת הביטוח "דקלה" המבטחת את חברי הקופה בביצוע השתלות איברים בחו"ל.
ב.         התובע סבל ממחלת כליות ונאלץ לבצע השתלת כליה.
ג.          התובע בחר שלא להמתין לתור להשתלת כליה בישראל והחליט לבצע את הניתוח בחו"ל. התובע פנה לחברה לייעוץ רפואי "אתגר מדיקר" אשר המליצה לו על טיפול והשתלה במרכז הרפואי בקוסבו.
ד.         בחודש יוני 2008 עבר התובע ניתוח להשתלת כליה בקוסבו.
ה.         התובע פנה לקופה בבקשה לקבל החזר הוצאות בגין ניתוח ההשתלה בחו"ל בסך של 60,000$.
ו.          לאחר שהקופה סירבה לממן את ההשתלה – פנה התובע לועדת ערר של הנתבעת 2.
ז.          בוועדה, אשר הרכבה נקבע בהתאם לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ) התשנ"ה – 1995, כללה את פרופ' יורם יגיל –יו"ר הוועדה; פרופ' יהושע ויסגרטן ופרופ' אחמד עיד.
ח.        ביום 2.5.10 התקבלה החלטת הוועדה, הנסמכת על חוות דעתו של יועץ משפטי ממשרד הבריאות, אשר דחתה את בקשת התובע וקבעה כי הוא אינו זכאי למימון השירות הרפואי בחו"ל מהטעם שלא ניתן לומר כי אין חשד לסחר באיברים (החלטת הוועדה, המשקפת את הדיון שנערך בה, צורפה כנספח כנספח ה'  לסיכומי התובע).
ט. כנגד החלטת הוועדה הגיש התובע את הערעור שבפנינו.

        תמצית טענות התובע:
3. א.         החלטת הועדה לוקה באי סבירות ובשיקול דעת בלתי סביר. הוועדה כלל לא
הפעילה את סמכותה אלא היועץ המשפטי ממשרד הבריאות החליט במקומה, וזאת ללא סמכות וללא אישור לכך.
ב.         התובע שילם דמי ביטוח כל השנים ולא יתכן שבקשתו לשיפוי תדחה בנימוקים בלתי סבירים.
ג.          החשד שהועלה לסחר באיברים, הוא חשד שווא. הוועדה ביססה מסקנתה שמדובר בסחר באיברים על סמך הנחות והשערות בלבד ומכאן שמדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין.
ד.         מדובר בעשיית עושר שלא כדין על ידי הנתבעת 1.
ה.         הועדה פעלה שלא לפי כללי הצדק הטבעי.
ו.          העובדה שהתובע לא הכיר את התורם אין בה די כדי להחשידו בסחר באיברים.
ז.          התובע קשור בחוזה מחייב עם הנתבעת 1, והועדה בהתנהלותה מנתקת בין החבות החוזית, וזאת ללא נימוק סביר.

תמצית טענות המדינה:
4. א.         מטרת ההליך היא מתן לגיטימציה לפעולה של סחר באיברים, פעולה האסורה הן
לפי המקובל בכל מדינות העולם הנאור, הן לפי עקרון תקנת הציבור וכיום גם על פי חוק.
ב.         מדובר בתקיפה מנהלית של החלטת ועדת ערר. אף אם בית הדין ימצא שנפל פגם בפעולת הועדה, הדרך הנכונה היא להשיב הדיון לוועדה.
ג.          שעה שהתובע מודה שאין קרבה משפחתית או אחרת בינו לבין התורם וכי התובע אינו מכירו כלל ושעה שמדובר בתרומת איברים מן החי, הרי שמדובר בסחר באיברים ולא באלטרואיזם גרידא, כטענת התובע.
ד.         קופת חולים וועדת הערר מחויבות לפעול עפ"י חיובים נורמטיביים שלא כולם כלולים בחוק.
ו.          לתובע ניתנה אפשרות להציג טענותיו בפני ועדת הערר במסגרת שימוע שנערך לו ולקופת החולים.
ז.          נטענו טענות להרחבת חזית.

5. בסיכומיה בקשה קופת החולים להצטרף לטענות המדינה. בנוסף טענה, כי התובע אמור היה להוכיח שמדובר בהשתלה חוקית אשר נבעה ממניעים אלטרואיסטים, וזאת לא עשה.

6. הצדדים ויתרו על קיום חקירות נגדיות וסיכמו טענותיהם בכתב.

המסגרת הנורמטיבית
חוק ביטוח בריאות ממלכתי
7.      בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן:"חוק הבריאות"), מחויבות קופות החולים לספק למבוטחיהן את השירותים הכלולים בסל הבריאות, לרבות מימון השתלות בארץ.

כחריג לסעיף 3 (ד) לחוק הבריאות, הקובע כי שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות יינתנו למבוטחים בישראל, נקבע בסעיף 11 לחוק הבריאות, כי :
"שר הבריאות רשאי לקבוע, כי שירות בריאות מסויים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שינתן במדינת חוץ, בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים והנהלים לכך ואת שיעור ההשתתפות הכספית של המבוטח בעד השירות".

בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה – 1995 נקבע, כי שירותי בריאות ינתנו במדינת חוץ אם מדובר במצב בו המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי וכן, כי נשקפת למבוטח סכנת חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסויים. עוד נקבע בתקנות, כי יכול ששירות בריאות ינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת החולים, כי קיימת נסיבה רפואית חריגה.

השתלת איברים מן החי
8.       חוזר משרד הבריאות 2/97 (אשר עודכן ביום 20.7.98) קובע, כי השתלות איבר מן החי, לא תתבצענה בישראל אלא לאחר קבלת אישורה של ועדת הערכה, אשר מתפקידה לוודא כי תרומת האיבר מן החי לא נעשתה תוך סחר באיברים ומתוך לחץ או תמורה כספיים או אחרים.

         במסגרת בדיקותיה של הוועדה, היא בוחנת, בין היתר, האם קיימת היכרות קודמת ומשכנעת בין התורם לנתרם, מה מצבו הכלכלי, הסוציאלי והנפשי של התורם והאם, בנסיבות העניין, עולה חשש להשפעה בלתי הוגנת על התורם.

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 7/06 עוסק בהרחבה, בנושא השתלות איברים בחו"ל, ובאיסור מימון קופות החולים בפעולות הכרוכות בסחר שכזה, גם אם הוא מבוצע מחוץ לגבולות הארץ.

בסעיף ג(1) לחוזר המנכ"ל 7/06 נקבע כי:
"קופת חולים המקבלת פניה לאשר מימון השתלה מן החי, צריכה לשלול את החשש כי מדובר בסחר איברים, על ידי קבלת מידע מפורט מן הנתרם. המידע הנדרש יכלול, בין היתר את כל אלה -
א. זהות התורם ואזרחותו.
ב. הגורם באמצעותו הושגה התרומה, ודרך השגתה.
ג. תצהיר של התורם והנתרם, ערוך על ידי עו"ד, כי תרומת האיבר מן
הנתרם לא נעשתה כנגד כסף או שווה כסף, או כנגד הבטחה למתן כסף או שווה כסף מן הנתרם או אחר עבורו, לתורם או לאדם אחר.
ד.         התורם והנתרם יפרטו כל נתון רלוונטי בדבר קשרים, היכרות קודמת, וכדומה העושים את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ויספקו כל חומר או מסמך שיש בו לתמוך באמיתות הנתונים שנמסרו.
ה.         אישור המוסד הרפואי בחו"ל או גוף רשמי אחר באשר לזהות נותן התרומה, וכל בדיקה שביצע על מנת לשלול חשש כי הפעולה בוצעה בכפיה, או תוך סחר באיברים".

9.         חוזר מנכ"ל 7/06, זכה לאישור בבית משפט העליון בבג"צ 5413/07 פלונית נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16/9/07 - להלן:"ענין פלונית") בזו הלשון:
"כל המידות הטובות שנמנו מעלה בתקנת הציבור מתקיימות בענייננו: מדובר ב"אני מאמין" חברתי שמצא ביטויו גם בבית משפט זה בפסיקות שצוטטו, גם בעמדות הממשלה בהצעות החוק ובפורומים שונים, וגם בסיכום ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שהובא בעיקרו לעיל; לכך בסיס מוסרי – ואיני בוש לעשות שימוש במלה זו כאן - ועל כן משתקפת בחוזר גישה ראויה. אכן, התוצאה קשה מבחינת העותרת. איני יכול שלא להזכיר זאת שוב, ואין הלב אטום לכך. אך משעסקינן בעיקרון השולל סחר באיברים, שהוא נחלת בני תרבות בארץ ובעולם, ולא מצאנו לו תומך, אין לדעתי דופי בכך שהממשלה, כמדיניות, כל עוד לא הושגה הסדרה סטטוטורית, תיתן לדבר ביטוי בהנחיותיה לקופות החולים באמצעות חוזר המנכ"ל".

10.       כיום, מוסדר נושא השתלת האיברים במישרין, בחוק השתלת איברים התשס"ח - 2008 אשר קובע מהם התנאים אשר בהתקיימם אין החוק אוסר השתלת איבר שנעשית מחוץ לישראל ואלו התנאים (סעיף 10):
"(1)        נטילת האיבר והשתלת האיבר נעשית על פי הדין החל באותה מדינה.
(2)        מתקיימות הוראות חוק זה לעניין סחר באיברים".

הוראה זו, תואמת את עמדת בית המשפט העליון בעניין פלונית, באשר לצורך בהסדרת הנושא בחקיקה, אולם ברי, כי האיסור על מימון השתלות הכרוכות בסחר איברים, כפי שבא לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל, היה רלוונטי ותקף אף קודם להסדרת העניין בחוק.

11. לאחרונה התייחס בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה לנושא הסחר באיברים. בע"ע 39945-12-10 יעקב ביטון דהן נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 26.1.12) קובעת הנשיאה ארד בין השאר כדלקמן (סעיפים 15-16 לפסה"ד):
"האפשרות להצלת חייהם של חולים, או השגת שיפור משמעותי בבריאותם באמצעות תרומת אברים והשתלתם, מוגבלת ומתוחמת להיצע האברים הזמינים להשתלה, מן התורם המת או החי. במדינת ישראל, כמו גם במדינות המערב, קיים חסר ממשי באברים זמינים לתרומה, אל מול הביקוש הניכר לתרומת הנדרשות להצלת חיים, הארכתם או הענקת איכות חיים, לחולים הרבים הממתינים בתור להשתלה. בתגובה לחסר הניכר באברים לתרומה, נפוצה במדינות עולם שלישי תופעת הסחר באברים להשתלה מתורם חי.
תרומה מן החי המהווה סחר אברים תיחשב ככזו במקרים בהם הסכמתו של התורם ניתנה שלא ממניע אלטרואיסטי, אלא כתוצאה ממצוקה, מלחץ כלכלי, חברתי, או אחר, כנגד תמורה, לרוב כספית, עבור נטילת השתל מגופו של התורם.
תרומה מן החי תחשב סחר אברים בעלת דופי מוסרי, גם אם התורם נתן הסכמתו לתרומת אבר מגופו, מרצון חופשי, לכאורה. זאת, ככל שנמצא כי ההסכמה ניתנה בתנאים של עוני ומחסור, או מחמת המצוקה בה נתון התורם, ושאלמלא כן לא היה מסכים לתרומת האבר מגופו.
בתקופה הרלבנטית לתביעה, לא הייתה הוראת חוק מפורשת האוסרת על סחר באברים והנושא הוסדר בחוזר מנכ"ל. בנסיבות אלה כשלעצמן, אין די כדי להקים במועד כלשהו, היתר לסחר באברים. שכן, ה שיטה המשפטית-ערכית הנוהגת בישראל אינה מכירה בלגיטימיות של סחר באברים בהשתלות מן החי ומן המת בארץ ובחו"ל. זאת, לאור טיבו של האיסור על סחר באברים, המעגן תפיסות חברתיות והגנה על זכויות יסוד חוקתיות ובהם כבוד האדם, שלום הגוף והגנה על החיים והמושתת על תקנת הציבור ונגזר הימנה. לפיכך, ומכוח תקנת הציבור, האינטרס של החולה המבוטח בקופה לעבור השתלת אבר בגופו ולא להסתפק בטיפול מיטיב חלופי להשתלה, אינו גובר על איסור מימון השתלה שבוצעה במסגרת סחר אברים".

ובהמשך (סעיפים 24-25 לפסה"ד):
"האיסור שבחוק השתלת אברים על סחר באברים הוא קונסטיטוטיבי. חוק השתלת אברים ותקנות פיצוי לתורם לא יצרו את עקרון איסור הסחר באברים, ויש לראותם כמצהירים על דין קיים, הלא היא תקנת הציבור ממנה שואב החוק את הנורמות והאיסורים כפי שנקבעו בו. האיסור על סחר באברים בחוק השתלת אברים משקף את תפיסות היסוד של החברה כפי שהיו טרם חקיקתו, בישראל ובעולם. אף חזקה היא, כי במעשה החקיקה המעגן מפורשות איסור סחר באברים ביקש המחוקק הישראלי להתאים עצמו למשפט הבינלאומי הפומבי שהרי בהטלת איסורים רחבי-היקף על עריכת עסקאות באברים, הולך החוק בדרך שנסללה בשיטות משפט אחרות רבות, ומאמץ את תפיסתן האתית-מוסרית בסוגיה זו.
...............
סיכומם של דברים – במועד ביצוע השתלת הכליה בחו"ל במערער, חל האיסור הכללי של סחר אברים, מכוח תקנת הציבור. ביטוי לכך נמצא אף בחוזר מנכ"ל שהיה בתוקף באותה עת".

הנשיאה ארד מתייחסת במפורש לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ) התשנ"ה – 1995 וקובעת, כי (סעיף 14 לפסה"ד):
"בהוראותיה של תקנה 3 לתקנות הבריאות, גלומה הדרישה להוכחת תנאי מצטבר נוסף והוא – איסור על סחר באיברים. לאמור, כי ההשתלה בגופו של המבוטח, בוצעה בדרך ההולמת את תקנת הציבור, שלא על דרך סחר באיברים".

דיון והכרעה
12.        לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים ובמסמכים שצורפו להם, הגענו לכלל מסקנה כי החלטת הוועדה ניתנה במסגרת סמכותה, הינה החלטה סבירה העומדת בכללי המשפט המנהלי ואשר לא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית הדין. להלן הנמקותינו למסקנה זו.

13.        ביום 17.1.10 פנו חברי הוועדה אל ד"ר יצחק ברלוביץ, המנהל לעניין תקנות ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות במכתב בו ציינו בין היתר:
" א. אין לוועדה את הכלים לבדוק את חוקיות תהליך ההשתלה מתורם חי בקוסבו.
ב. אין לוועדה את הכלים לוודא את האופי האלטרואיסטי של התרומה מן החי.
בתשובתך למכתבנו לא נתת לנו כלי נוסף שיאפשר לנו להגיע להחלטה ממוקדת. מתוך הכרה מעמיקה בנסיבות העוטפות השתלת איברים בקוסבו, יש בנו עדיין דאגה עמוקה וספק לגבי כשרות ההליך. המלצתנו כעת היא להעביר את החומר הרלוונטי לבחינת כשירותו המשפטית של משרד הבריאות. היה ותינתן על ידי היועצת המשפטית חוות דעת ברורה לגבי כשירות ההליך שהתקיים והחומר שנאסף, תשב הוועדה ותבדוק לגופו של עניין את הבקשה".
(העתק המכתב צורף כנספח 1 לבקשה לצרף ראיה לסיכומים).

14.        ביום למחרת פנה ד"ר ברלוביץ אל עו"ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות לצורך מתן חוות דעת משפטית בסוגיה (נספח 2 לבקשה).

            ביום 14.3.10 ניתנה חוות דעתו של עו"ד מאיר ברודר (נספח 3 לבקשה) ונמסרה לד"ר ברלוביץ. במסגרת חוות הדעת פורטו דרישות חוזר מנכ"ל 7/06 אל מול המידע והמסמכים
שנמסרו על ידי התובע כדלקמן:

           דרישת חוזר מנכ"ל 7/06
חומר הנמצא בתיק
זהות התורם ואזרחותו
אין בתיק תעודה מזהה שבאמצעותה ניתן לאמת את זהות התורם אזרחותו כתובתו המדויקת וכו'.
הגורם באמצעותו הושגה התרומה ודרך השגתה
בתיק לא מצוין מי הגורם שתיווך בין התורם למקבל.
תצהיר של התורם והנתרם ערוך על ידי עו"ד, כי תרומת האיבר מן הנתרם לא נעשתה כנגד כסף או שווה כסף, או כנגד הבטחה למתן כסף
ישנם תצהירים של התורם ונתרם מול עו"ד התצהיר לא על דף לוגו של עו"ד, בתצהיר מצוינים שמות התורם והמקבל ללא מספר ת.ז או מספר דרכון, כתובת מלאה.
התורם והנתרם יפרטו כל נתון רלוונטי בדבר קשרים, היכרות קודמת וכדומה העושים את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ויספקו כל חומר או מסמך שיש בו לתמוך באמיתות הנתונים שנמסרו
בתיק המצורף אין פרטים על הקשר בין התורם לנתרם המעידים על הכרות קודמת שהביאה את התורם לתרום את כליתו לנתרם. אין פרטים על הרקע של התורם שהביא אותו לתרום כליה לדוגמא: הכרות קודמת עם הנושא, אירוע מרגש בחייו שהביא אותו להחלטה לתרום וכו'.
אישור המוסד הרפואי בחו"ל או גוף רשמי אחר באשר לזהות נותן התרומה, וכל בדיקה שביצע על מנת לשלול חשש כי הפעולה בוצעה בכפיה, או תוך סחר באיברים
כל המסמכים המצורפים של המקבל ולא של התורם. ( הבדיקה החשובה ביותר שיכולה לקשור בין התורם למקבל היא בדיקת מבחן ההצלבה. בתשובת הבדיקה מופיעים פרטי התורם והמקבל) בדיקה זו לא מצורפת בתיק.

            בנוסף פורטו נתונים נוספים המעלים חשש כי האיבר שנתרם היה במסגרת סחר איברים ולא במסגרת תרומה אלטרואיסטית, כגון:
אי העברת פרטים אודות זהותו של התורם והעובדה כי בטופס ההסכמה מדעת לתרומת איבר רשום שם התורם ללא תעודת זהות או מס' דרכון.
בטופס הוועדה האתית חתומים שני חברים מצוין תפקידם אך אין חותמת המאשרת את תפקידם ולא מצוינים שמותיהם המלאים. אין גם פירוט מי התורם שמו אינו מופיע בטופס הועדה האתית.
במכתב השחרור מבית החולים נרשם שם הרופא , אין חותמת ומספר רישיון.
בקבלה של בית החולים נרשם הסכום הכולל. לא מצוין פירוט הטיפולים והניתוחים שבוצעו.
בחומר שהוגש מופיע מכתב שמופנה ל ETGAR MEDICARE בו פרופ' שפירא נותן חוות דעתו על בית החולים בקוסובו. לא ברור מי המכותבים שכן הארגון לא מופיע ברשם החברות או העמותות.

15.        ב- 15.3.10 העביר ד"ר ברלוביץ את חוות הדעת לידי חברי הוועדה וביקש כי אלו ייתנו החלטתם בערר ( נספח 4 לבקשה).

             ביום 18.3.10 ניתנה החלטת הוועדה אשר בחרה לאמץ את חוות הדעת של עו"ד ברודר, כדלקמן:
"... כעת, לאחר שקיבלנו עותק של חוות דעתו של עו"ד מאיר ברודר מלשכת היועצת המשפטית של משרד הבריאות שקבעה בסעיף 26 ש"ניתן להסיק במידת השכנוע הנדרשת שהליך ההשתלה בוצע תוך סחר באיברים" ולא על פי הכללים שנקבעו על פי חוק, אנו נאלצים לדחות על הסף את ערעורו של מר יוסף סמי".

16.        אין בידינו לקבל את טענת התובע כי בכך שהוועדה ביקשה לקבל חוות דעת משפטית בסוגיה שעמדה בפניה ובסופו של דבר אף בחרה לאמצה - היא למעשה התנערה מסמכותה. לא אחת נקבע כי כאשר הרשות המוסמכת מפעילה את סמכותה עליה לעשות זאת באופן מושכל ומקצועי וכי אין לצפות מהרשות המוסמכת כי תתמצא בכל תחום ותחום ועליה להיעזר בגורמים מתאימים טרם קבלת ההחלטה (בג"ץ 8976/08 הקרן לרווחה למפגעי השואה בישראל נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים ואח' מיום 20.8.09; בג"ץ 2920/94 אט"ד נ' המועצה הארצית פ"ד נ (3) 441; עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים מיום 24.11.05).

            בנוסף לא מצאנו ממש בטענת התובע ולפיה החלטת הוועדה אינה מנומקת. הוועדה הייתה רשאית לאמץ את חוות הדעת במלואה ולסמוך ידה על פרטיה ונימוקיה. מכל מקום אף אם היינו קובעים כי במסגרת החלטתה הייתה צריכה הוועדה לפרט את נימוקיה (אפילו תוך חזרה על פרטי חוות הדעת), הרי שמדובר בפגם טכני בעיקרו אשר אינו יורד לשורשו של עניין.

17.        אם כן, חוות הדעת שאומצה על ידי הוועדה דנה בהוראות החוזר אחת לאחת אל מול המסמכים שהמציא לה התובע ומצאה, לאחר שניתחה כל מסמך ומסמך, כי התובע לא עומד בתנאים שבחוזר ולכן לא הסיר את החשד מפני סחר באיברים.

            משמעות החלטת הועדה היא שבהשתלות מן החי יש חשד מובנה לסחר באיברים וחשד זה לא הוסר.

18.        מושכלות ראשונים הם כי בית הדין לעבודה אינו שם עצמו תחת הוועדה ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הוועדה.

            כל שעל בית הדין לבחון הוא את סבירות ההחלטה והאם נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

19.        בענייננו אין למעשה חולק על העובדות הבאות:

            התובע נקב בשם של תורם ללא ציון פרטי אימות, תעודת זהות, דרכון וכיו"ב.

            במסמכים אין כתובת של התורם .

            הועדה קבעה שלא צוין שם המתווך שבאמצעותו הושגה התרומה.

            אין חותמת ומס' רישיון של הרופא החתום על מכתב השחרור.

            בטופס הוועדה האתית נפלו פגמים – אין חותמת המאשרת את תפקידם ולא מצוינים שמותיהם המלאים של החתומים על הטופס. אין אף פירוט לגבי זהות התורם ואפילו שמו אינו מצוין בטופס הוועדה.

            לעניין הקשר בין התורם לנתרם – התובע מאשר כי לא היה כל קשר ו/או הכרות קודמת בינו לבין התורם, לפני ההשתלה. על פי חוזר המנכ"ל – פרטים לעניין הקשר האישי בין התורם לנתרם מטרתם להצביע על סבירות התרומה האלטרואיסטית.

20.        מסקנת הועדה לפיה מצב דברים בו ההשתלה מתבצעת בחו"ל, וכאשר המדובר בתורם חי שזהותו אינה ידועה לנתרם והקשר ביניהם נוצר על ידי חברת תיווך – מתיישב, ברמת וודאות גבוהה, עם סיטואציה של סחר באיברים, היא מסקנה סבירה בנסיבות העניין, ומתיישבת עם הוראות חוזר המנכ"ל ועם פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בכל הקשור לסחר באיברים.

לאור המפורט לעיל, מדובר בהחלטה סבירה ומנומקת.

21.        באשר לטענת התובע כי אי התשלום על ידי הנתבעות הוא בבחינת "עשיית עושר ולא במשפט", הרי שטענה זו נדחתה לא מכבר על ידי בית המשפט העליון בע"א 8447/06 קופ"ח מאוחדת נ' איתמר היימן, (מיום 22.5.11) וכן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 39945-12-10 יעקב ביטון דהן נ' מדינת ישראל (מיום 23.1.12).

סיכום
22. לא מצאנו שנפל פגם בהחלטת הועדה המצדיק החזרת עניינו של התובע  לדיון נוסף בוועדה או התערבות אחרת בהחלטתה. לפיכך הערעור נדחה.

משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ב, 16 מאי 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר מרדכי כהן
נציג עובדים

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר ליאור זרנקין
נציג מעבידים

1 מתוך 10