הדפסה

זמירי נ' גורל ואח'

לפני
כב' השופטת הבכירה ריבה ניב

תובע/משיב

יוסף זמירי

נגד

נתבעים/מבקשים

1.חיים גורל
2.יוסף גורל
3.דבורה גורל

החלטה

1. לפני בקשה לדחיית תביעה על הסף בשל מעשה בי-דין. לטענת הנתבע 1 ("המבקש"), מנסה התובע ("המשיב") להגיש מחדש תביעה שהיא צירוף של שתי תביעותיו הקודמות- שנידחו. לגרסתו, בשבע השנים האחרונות אין כל קשר עסקי ו/או אחר ביניהם, למעט הליכים משפטיים שיוזם המשיב להטרידו. האחרון, בתגובתו טען כי התביעה הראשונה נמחקה, ואינה מהווה מעשה בי-דין ואילו התביעה הנוספת, עליה הוגש ערעור, דנה בנזקים עד שנת 2008 בעוד שעילת תביעתו זו, מתייחסת לשנים 2010-2012.

2. בשנת 2008 הגיש המשיב את תביעתו כנגד ה מבקש, הוריו, ואדם נוסף, יעקב ליבלזון (" התביעה הראשונה- 25783/08"). בתביעה , שסכומה הועמד על 850,000 סיפר המשיב, כי שימש בעבר כמרצה לכלכלה באוניברסיטת ירושלים, נשא בתפקיד מנהל בכיר בבנק הפועלים ובתפקידים בכירים נוספים, ואף היה מעסיקו של המבקש, אשר היה באותם ימים מתכנת חסר ניסיון. לשניים היה מורה רוחני- הנתבע הנוסף. לטענת המשיב , זממו המבקש והמורה הרוחני לבגוד בו ולנשלו מזכויות היוצרים שלו בתכנת מיקסומיה, כמו גם מכספים שהיה זכאי להם.

3. בסעיף 6 לתביעה הראשונה כתב המשיב: " בסוף שנת 2007 ובתכנון תחבולתי ארוך טווח וערמומי של נתבע 2 , ונתבע 1 החלו הפעולות נשוא כתב התביעה דנן. פעולות של סחיטה וגזל ממעסיק של התוכנות ושל זכויות היוצרים של התובע, על מכירה מסחרית. הנתבעים בגדו בתובע בגלל בצע כסף." לטענתו שם, בהסכם משנת 2007, נישלו אותו השניים, מזכויותיו עפ"י הסכם קודם, משנת 1997. לשיטתו, גנבו לו הנתבעים לקוחות ואף גרמו לו לאיבוד כל הכנסותיו. בסעיף 8 ח' לתביעה הראשונה טען כנגד השניים כי הם " גנבו פיזית את התוכנות כולל הקודים, ואת המחשבים, הם למעשה "גנבו את מוחו, של התובע, גנבו זכויות היוצרים שלו, והחלו להרכיב התוכנות אצל לקוחות חדשים." עוד טען המשיב באותה תביעה כי יש בידו "קלטת סחיטה באיומים" המוכיחה כי המבקש הוא "אדם מסוכן, שכל האמצעים כשרים בעיניו להשגת מטרותיו השליליות". לגרסתו, כל העובדות האלו התגלו למשיב בדיעבד, כשנה לאחר החתימה על ההסכם - ומכאן תביעתו הראשונה, הכוללת, בנוסף לפיצוי הכספי גם את הסעד של ביטול ההסכמים שבינו לבין הנתבעים (ס' 64 לכתב התביעה הראשון ).

4. לאותה תביעה, צורפו גם הוריו של המבקש בטענה כי הרכב שרכש המשיב למבקש, נרשם על שם אביו של האחרון , וכי האם ניסתה, למרות התנאים הכספיים המפליגים להם זכה בנה, ללחוץ על המשיב להיטיב ולשפר תנאיו. עוד טען כי ההורים האשימו אותו בכשלון ההליך המשפטי בו נטל בנם חלק, למרות שה מורה הרוחני היה אחראי לכך. לשיטתו, הפסיד סכומי עתק בשל תמיכתו באותו הליך.
התביעה הראשונה נמחקה מחוסר מעש (לאחר ישיבות מספר) ב3/10/2011.

5. ביום 25/9/08 הגיש המשיב תביעה נוספת כנגד המבקש והאדם הנוסף (להלן "התביעה השנייה- 46936/08"). באותה ת ביעה טען המשיב כי מסר לידי האדם הנוסף חומר אישי, אינטימי וחסוי, בין היתר משום היותו מורה ומדריך רוחני שלו. לגרסתו, נפגמה מערכת היחסים בינו לבין המבקש לאחר שהמורה הרוחני, (שבינתיים הלך לבית עולמו), שכנע את האחרון לבגוד במשיב בגין בצע כסף ולגנוב את קניינו הרוחני. בתביעה, עתר המשיב כי יוחזרו לו אותם מטלטלין שטרם הושבו. עוד טען המשיב כי אותו מנטור השתלט על רוחו ונפשו, הורה לו ""לתפקד כמשוגע" "וזאת על מנת להשתחרר ממעורבותו העסקית של שותף בעבר וזאת ל" טענת הנתבע מס. 1 בהקבלה לדוד המלך אשר תפקד בתפקיד דומה כאמור בספר (שמ' א' כ"א י"ב- ט"ז)"

6. במהלך כתב התביעה, תיאר המשיב את אותו מורה רוחני (ליבלזון) ואת מזגו הסוער, את ניצולו את מצוקתו האישית ו הכלכלית, את ה"מאגיה השלילית" שהפעיל , ובעיקר את יוזמתו לסיים את הקשר העסקי- יוזמה שלימים התגלתה למשיב כמונעת מבצע כסף. את המבקש תיאר המשיב כ"בובה" של אותו נתבע נוסף, שעשה בשניים- במבקש ובמשיב כאחד- כרצונו. (ס' 15 לתביעה השנייה).

7. התביעה השנייה הוגשה בשנת 2008. בסעיף 25 כתב המשיב: "התובע מאשים את הנתבעים כי התכנון והמזימה השפלה של נתבע 1 אשר במאגיה שלילית השפיע על נתבע 2 להיות כלי השרת בידיו, היא לא פחות מאשר ניסיון בדרכים מתוחכמות לפגוע בו ובמשפחתו, להרוס אותו ולהשליכם לרחוב חסרי כל." בס' 29 כתב : "בעצם, ואדגיש שוב, לא מדובר כאן על הפאן הכספי, אלא על הפאן הרגשי. על ההשפלה והפגיעה בכבוד של האדם. הרי ידוע וברור לכל כי התוכנות העסקיות הללו הן המצאה ייחודית של התובע...הרי, כדי להמציא תוכנות כאלו אין אפשרות ללא השכלה כלכלית רחבה ביותר.." ובס' 30:" העובדה כי נתבע 2 עושה שימוש לא לו בקניין רוחני ומציגה כהמצאה שלו, היא פוגעת ומעליבה" סכום התביעה הועמד על 800,000 ₪. בסעיף 42 לתביעה נכתב כי " למען הסר ספק יובהר כי הנזקים אשר נגרמו לתובע בגין משפט זה אינם רק בגין ההוצאות אשר נגרמו לו אלא אף בשל הזמן הרב שהשקיע והפסד ההשתכרות אשר נגרם לו, וכן גם בגלל הפגיעה הנפשית אשר נתבע 1 (ליבלזון) גרם לתובע." ובסיפא, (סעיף 44): "התובע יבקש להדגיש כי בגין מעשי ופעולות הנתבעים למעשה "הפסיד" שנים מסו ימות וקריטיות מחייו."

8. חרף העובדה כי סיפור המעשה, בתביעה השנייה, עוסק במסמכים וחומרים שניתנו ל"מורה הרוחני", ומתייחס לערכים המוסריים, למאגיה השחורה של ליבלזון ולבגידתו בערכים מקודשים של חברות ונאמנות (ס' 33) , מכוון המשיב גם לחלק הכלכלי. כך למשל, בס' 5 לתביעה השנייה, כבר הוזכרה עילת הסחיטה : "שניהם, אשר אין להם כל בעלות ושליטה בעסק התוכנות העסקיות של התובע אשר בבעלותו 100% והוא העוסק המורשה שלהם ביצעו מעשי סחיטה, הונאה ומרמה, ועושר שלא במשפט." עוד נטען, בסעיף 39,40 כי המבקש אף הוא "שותף מלא לאמור בכתב התביעה (שעיקרו טענות כנגד הנתבע האחר), בכל מעשי הנוכלות , הרמאות והבגידה ואף ניסה לדרוס את התובע שניצל, למזלו מפציעה קשה

9. פסק הדין אשר ניתן בתביעה השניה בפברואר 2014, התייחס למלוא טענות המשיב. כך למשל, בס' 11 לפסק הדין (עמ' 3) נכתב: "לדברי התובע כאמור, חברו הנתבעים וגזלו ממנו, בניגוד להסכם, את התוכנה ואת לקוחות העסק וגרמו לו נזקים כספיים ניכרים." על פי פסק הדין, פירט התובע בתצהירו את נזקיו שכללו נזקים כספיים בגין גניבת ההמצאה והתחזות לממציאים, עוגמת נפש מבוגדנות שפלה, סחיטה באיומים ושי פוץ דירה וניצול אישי של נתבע 1, ונקבע כי :" למעשה, במרכזה של תביעה זו עומדת מערכת מיקסומיה, המהווה, לטענת התובע, כלי לתכנון, שליטה ובקרה עסקית. מערכת זו נהגתה על ידי התובע בתחילת שנות ה-90....הנתבעים לא טוענים לבעלות ברעיון של מיקסומיה, לפיכך ברור כי הרעיון של מיקסומיה, אותו התחיל התובע לפתח עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת, שייך לו." נקבע כי הואיל והיה צורך בתרגום רעיון המיקסומיה לשפה השימושית, בוצע התרגום באמצעות המבקש, אשר העביר למשיב (בניגוד לנטען על ידי האחרון) את כל התוכנות, הקודים והסיסמאות של מחשבת השיווק. באשר לתוכנת מחשבת השיווק נקבע (עמ' 7):" למעשה אין היום מחלוקת ואין טענה מטעם הנתבעים כי הם הבעלים של מיקסומיה או מחשבת השיווק, אין הם עושים בהם שימוש.."

10. על סמך האמור לעיל, נקבע כי התובע לא הוכיח כי הנזקים גרמו לו נזק בהתנהגותם ואף לא הוכיח ולו אחד מאבות הנזק שנתבעו על ידו. הקביעה הרלבנטית לעניינינו הינה כי "התובע לא הוכיח כי הנתבעים ו/או מי מהם סחט אותו באיומים." (עמ'10 לפסה"ד ). על פסק הדין הוגש ערעור, שטרם שולמה האגרה במלואה בגינו והוא טרם התברר.

11. התביעה השלישית, שלפני הוגשה בשנת 2014 . המשיב הקדים מבוא לתביעתו: " זוהי תובענה אזרחית נגד הנתבעים כולם, יחד ולחוד. כיון שלא נכנעתי לסחיטה באיומים של הנתבע 1 ( המבקש-ר.נ ) , הפעיל עלי נתבע 1 לחץ בשיתוף וידיעת נתבעי 2,3 שנתנו לו גיבוי שקרי, וכך פעל בדרך של סחיטה נגד הלקוחות שלי, ביצע מעשי מרמה וסחיטה נגדי, וגזל ממני את העסק שלי והשתלט עליו, תוך מצג שווא כי זהו סכסוך עסקי ולא סחיטה באיומים, וגרם בסחטנות שלו כי אהפוך לאדם עני ממש, ללא שום הכנסה עסקית."

12. בתביעה זו , שהוגשה לאחר מתן פסק הדין, טוען המשיב כי " הדרך הוודאית להוכיח כי בוצעה "סחיטה באיומים" של נתבע כנגדי לגזילת מיקסומיה היא להוכיח כי למיקסומיה תוכנת האם אלגוריתם זהה לזה של תוכנת מחשבת השיווק...כתב התביעה שלי נגד נתבע 1 ושני הנתבעים 2,3 להוכיח בראיות ומסמכים כי אני הוא מפתח/ממציא תוכנת מיקסומיה למיקסום רווחים...מטרת נתבע 1 היתה לזרות חול בעיני בית המשפט כשהתחזותו למפתח מחשבת השיווק.."( ס' 3).כך, במשך עמודים רבים, מתאר התובע את חשיבות התוכנה שהגה, לו כמפעל חיים, ואף למדע, כמפריך חוקי טבע ופיזיקה.

13. בכתב התביעה הארוך ועמוס לעייפה, נטען ע"י המשיב כי המבקש היה חייב להעביר למשיב או למי מטעמו (המתכנת המחליף למבקש) את קוד המקור של התוכנה, וכי לא מסר אותו בידי מי מהם. המשיב טוען כי בכך שהשאיר את קוד המקור בידיו, אבטח עצמו המבקש פעמיים: ביצע חסימת קוד התוכנה ולא לימד דבר את המחליף. בסעיף 34 טען כי "בית המשפט היה יכול וצריך לאתר זאת ואז היה מבין כי לא להעביר חומר התיכנות זה מוכיח על סחיטה ."

14. גם בתגובתו לבקשת הסילוק על הסף כתב המשיב כי בתביעה זו, שהוגשה בשנת 2014, יוכיח " מעשי פשע פליליים חמורים ביותר של סחיטה באיומים ע"י נתבע 1 בשיתוף הוריו." עוד טען כי התביעה הקודמת התרכזה בנזק הנפשי והלא ממוני, ואין בה אזכור לנושא סחיטה באיומים.

15. בבקשה שהגיש למחרת הדיון, לתיקון הפרוטוקול, כתב המשיב כי הושמטה ממנו תגובתו כי "הגשתי את הסכומים הכספיים שהפסדתי בגלל הסחיטה של נתבע 1. הוא התחיל וסחט אותי בשנת 2007, ויש בידי קלטת סחיטה של נתבע 1 שסוחט אותי , ואח"כ בשנת 2008 יש בידי עוד שתי הקלטות סחיטה (שלטענתו, נמנעה ממנו הזכות להגישן במהלך התביעה הקודמת), של נתבע מהמתכנת שלו משה ולדימירסקי, והבצוע בפועל של הסחיטה מהלקוחות שלי שדרש מהם 50% מההכנסות גם החל מהם בשנת 2008 "(כך במקור- ר.נ.)"
בסיפא כתב כי התביעה מסובכת, שאין היא סכסוך עסקי גרידא אלא סחיטה ואיומים, במובן העקיף של המילה סחיטה, ולאו דווקא בדרכי המאפיה.
באשר לנתבעים הנוספים כתב המשיב כי : "זוהי תובענה אזרחית נגד הנתבעים כולם, יחד ולחוד. כיון שלא נכנעתי לסחיטה באיומים של נתבע 1, הפעיל עלי נתבע 1 לחץ בשיתוף וידיעת נתבעים 2,3 שנתנו לו גיבוי שקרי."

16. דיון והכרעה-
כלל נקוט הוא כי אין בית המשפט מסלק תובענות על הסף, דבר שבשגרה. סילוק תביעה על הסף מהווה סעד קיצוני וסופי, אשר בתי המשפט נעתרים לו במקרים חריגים בלבד.
נקבע כי די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא (2), 312), על מנת שינתן לבעל הדין יומו בבית המשפט. משמעות המילה "עילת תביעה" בהקשר זה היא- קיומה של מסכת עובדתית שאם תוכח, תקנה לתובע זכות לסעד המבוקש על ידו.

17. הרחבתי בתיאור התביעה שנדחתה בפסק דין וזו שלפני , על מנת להראות כי התביעה החדשה סותרת ומתעלמת מקביעות שכבר נדונו והוכרעו, וכי למעט הגדרת העילה כ"סחיטה"- אין היא שונה מקודמותיה. יתרה מכך, ככל שנטען לנזק מתמשך- משנקבע כי הנתבע, המבקש, לא עוול כלפי המשיב ולא גרם לו נזק כלל, נשמטת טענה זו ואין היא יכולה לעמוד בזכות עצמה.

18. הדוקטרינה של "מעשה בית דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים- "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא" "השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. בין היתר, צריך הטוען "השתק עילה" להוכיח כי יש זהות בין בעלי הדין או חליפיהם...בהעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם התובע בשני המקרים זהה. לעומת זאת, במקרה כזה ייתכן שיתקיים השתק פלוגתא בסוגיה ספציפית." (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס, פורסם בנבו)

19. כאן, הוגשה התביעה השנייה כנגד המבקש והנתבע הנוסף. ממצאיו של פסק הדין סותמים את הגולל על פני תביעתו הנוספת של המשיב כנגד המבקש, מחמת הכלל של השתק עילה.

20. הואיל והורי המבקש לא נתבעו בתביעה השנייה- יש לבחון האם חל עליהם הכלל של השתק הפלוגתא. "השתק הפלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדינות קודמת אם מתמלאים ארבעה תנאים, והם:
א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדינות הראשונה, ולצד שכנגדו מועלית טענת השתק בהתדינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ג. ההתדינות הסתימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.
ד. ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה". (שם, עמ' 650).

21. כאן, מתקיימים שלושה מהתנאים, למעט זהות הצדדים, אלא שעובדה זו איננה מונעת בהכרת את האפשרות של הסתמכות על השתק הפלוגתא: "יש מקרים שבעל הדין הוא חליפו של בעל הדין בהליך הראשון או כעין חליפו של בעל הדין בהליך הראשון או כעין חליפו או שיש "קרבה משפטית" בינו בלין בעל הדין בהליך הראשון או שיש זהות אינטרסים בין בעלי הדין. " (שם).

22. בס' 44 לתביעה סופר כי הורי המבקש סמכו על המשיב ואף נתנו בידיו יפוי כוח, בתביעת הגירושין של בנם. החל מס' 47 מועלות טענותיו כלפיהם: "השתתפות פעילה של הורי נתבע 1 בסחיטה באיומים אשר ביצע בנם נתבע 1. הם ידעו כל השנים כי אני מפתח מיקסומיה /מחשבת השיווק. מדובר בנתבעים שמשקרים ומתחסדים ומיתממים, בעוד שבפועל ידעו היטב כי בנם מבצע פשעים כנגדי....מה שמוכיח על כך כי הם שותפים אקטי ביים בסחיטה שלי, היא בכך שהם יודעים היטב כי בנם המתכנת חסר כל השכלה כלכלית הנדרשת להמצאת מיקסומיה." בסעיף 51 הוסבר הרציונאל לתביעה כנגד ההורים, שהרי יש להם אינטרס אישי בהצלחתו. "הם יודעים מתוך הקשר עם בנם, על כל התביה שלי נגדו שהוא פשע נגדי קשות, וגזל את עמל חיי. לכן, ברור כי הם משתתפים ברווחים ובהכנסות גדולות ביותר הנובעות מהתוכנה שהוכחתי שהיא טובה במיוחד."

23. כאן, הקרבה המשפחתית היא גם קרבה משפטית, שהרי עילת התביעה כנגד ההורים יונקת את שורשיה מהיריבות בין התובע לנתבע, המבקש למשיב, ומשנדחתה טענת יריבות זו, ממילא גם הנספחים/טפילים לה, אין להם זכות קיום.

24. הנני מורה על עיכוב הליכים בתביעה זו עד לבירור הערעור ובהתאם לתוצאותיו. אם יאושר פסק הדין שניתן בתביעה השנייה- תידחה תביעה זו על הסף.
הוצאות בסך 10,000 ₪ בגין בקשה זו- על פי התוצאות.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.