הדפסה

זיידנברג נ' גרדה ואח'

בפני
כב' הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובעים

אילנה זיידנברג

נגד

נתבעים

1.מרדכי גרדה
2.איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. מונחת בפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי פח שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 17.2.14.

2. לטענת התובעת, ביציאתה ממעגל התנועה לרחוב הפלד שבחולון, הגיח לפתע משמאלה הנתבע 1, לאחר ששינה כנראה את דעתו ברגע האחרון והחליט אף הוא לצאת ביציאה זו , ופגע ברכבה לאורך צדו השמאלי של רכבה עם חלקו הימני קדמי של פגוש רכבו.

3. הנתבע, מורה לנהיגה, אשר היה בעת קרות האירוע בשיעור נהיגה, הכחיש את שיוחס לו בכתב התביעה. לשיטתו, בעת היציאה לרחוב הפלד "פתאום אני מרגיש שמישהו נצמד אלי לכתף, חלון לידי וטראח, היא באה מאחורי בוודאות, היא לא היתה לפנינו ושפשפה לי את כל הפגוש הקדמי ימני".

3. בדיון שהתקיים בפני העידו הן התובעת, הן הנתבע 1 והן עד ההגנה יעקב שלמה- התלמיד, אשר נהג ברכב הנתבעים במסגרת שיעור הנהיגה.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובנספחיהם, בראיות ובתמונות שהוצגו בפני על ידי הצדדים וכן שמעתי את עדויות הצדדים והעד ההגנה הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מן הנימוקים שיפורטו להלן:

א. בדיון שהתקיים בפני לא הוצגו תמונות מהאירוע אשר יכולות היו להצביע על אופן קרות התאונה בהתאם למיקום הרכבים, וההכרעה בתיק זה - בסופו של יום- אין לה אלא לה תבסס על עדויות הצדדים כאשר מדובר בגרסה מול גרסה.
אומנם מטעם ההגנה העיד גם התלמיד שנהג ברכב הנתבעים אולם, במסגרת עדותו העיד כי "לא יודע מאיפה האוטו השני הגיע" וכי רק יכול היה להניח כי " כנראה עקפה אותי מימין".

משכך, אין לבית המשפט בתיק זה להכריע על בין שתי גרסאות: התובעת והנתבע 1.

ב. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא).

הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה - דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירעה לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
(רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981)
במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן.

בפסק דין בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 נקבע בכל הנוגע למאזן ההסתברויות כי:
"... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת להוכיח כי הדרך שבא התרחשה התאונה היתה באופן בו היא תיארה אותה, קרי: "כניראה שינו את דעתם והחליטו לצאת ביציאה זו". הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

ג. הנתבעים הציגו מטעמם צילום של מעגל התנועה ביציאה ממנו התרחשה התאונה (נ/1). על פי גרסתה של התובעת, וכפי שהעידה בדיון, הרי שרכב הנתבעים המשיך בנסיעה בככר ואז החליט לפתע לבצע מעין פניית פרסה ולצאת גם הוא ביציאה של רחוב הפלד. התובעת הצביעה על גבי נ/1 היכן היה המקום ממנה ביצע, לכאורה, רכב הנתבעים את הפנייה הפתאומית . מעיון בנ/1 נראה כי המדוב ר בככר בה נתיב נסיעה אחד וממילא פנייה פתאומית של רכב הנתבעים מהמקום עליו הצביעה התובעת היה פוגע באי התנועה אשר נמצא בצד ימין של הדרך ובעמוד בו.

ד. אינני מקבלת את גרסת התובעת ואינני מקבלת את טענתה לפיה "שינה כנראה" הנתבע את דעתו והתכוון לפנות באותה יציאה בה יצאה התובעת. טענה זו אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר ככל שנוגע לתנאי הדרך ואופן קרות התאונה.

ה. גרסתו של הנתבע 1, באשר לאופן קרות האירוע היתה הגיונית סדורה ומתקבלת הדעת בנסיבות העניין.

ו. בגרסת הנתבע 1 תומך גם העד מטעמו, כי נהג במרכז הכביש וכי התובעת ככל הנראה ניסתה לעוקפו מימין וממילא שהמסקנה היא שהתובעת היא ש"החליקה" עם מכוניתה שנסעה בצד הימיני של הכביש במקביל למכוניתו של הנתבע שנסעה במרכז הכביש ופגעה בפגוש הקדמי ימני של רכב הנתבעים עם כל אורך הצד השמאלי של מכוניתה.

ז. גם מפגיעות רכבה של התובעת כפי שנראות בתמונות שצורפו לחוות הדעת השמאית הרי שכיוון הפגיעה ברכב הינו מלפנים לאחור בעוד שעל פי גרסת התובעת כיוון הפגיעה ברכב צריך היה להיות מאחור לפנים.

5. בהתבסס על האמור לעיל, לא מצאתי כי יש להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של הנתבע 1 באשר לאופן קרות התאונה. בהתאם לכך, אני קובעת כי התובעת לא הרימה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.