הדפסה

זיידן נ' זיידן גולן ואח'

בפני
כב' השופט אייל דורון

התובע

אברהם זיידן
ע"י עו"ד אריק מוסא

נגד

הנתבעות

1. איילת זלץ (זיידן גולן)
ע"י עו"ד זיו גרובר

2. מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

החלטה

בעניין: "בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך" (בקשות מס' 1,2,5)

התובע הגיש תביעה כספית על סך 350,000 ₪ בטענה לנזקים שנגרמו (ועדיין נגרמים) לו בשל אי-רישום שמו של בנה של הנתבעת 1 בשם משפחתו של התובע.

הנתבעת 1 הגישה בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובות ובתשובות לתגובות, וכן הוספתי ועיינתי בפסק הדין שניתן בתיק תמ"ש (חי') 31880/07 ביום 1.8.10, בפסק הדין שניתן בעמ"ש 42986-10-10, ובפסק דינה מן הזמן האחרון של כבוד השופטת אלה מירז בתמ"ש 31880/07 הנ"ל (ניתן ביום 5.11.13), לרבות בסעיף 27 סיפא לפסק הדין, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

פסק הדין המנחה הינו פסק דינו של כבוד הנשיא ברק המוכר כהלכת חבס [רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000)]. על מנת שתוקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה, על התובענה לעמוד בשני תנאים במצטבר: התובענה היא בין אדם לבן משפחתו; עילת התובענה היא סכסוך בתוך המשפחה.

בענייננו, באשר לתנאי הראשון, אין מחלוקת כי התובע הינו בן זוגה לשעבר של הנתבעת 1.
ובאשר לתנאי השני, לא ברורה כלל ועיקר טענת התובע לפיה אף ככל שהדברים אמורים בתביעה כנגד הנתבעת 1, היא אינה נובעת מסכסוך בתוך המשפחה. ראשית, בשונה מאופן הצגת הדברים על ידי התובע, הנתבעת אינה טוענת כי מדובר בסכסוך בתוך המשפחה מאחר ונוהלו הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה, אלא מתייחסת לתביעה עצמה וטוענת כי היא נובעת מסכסוך בתוך המשפחה , תוך שהיא מפנה לקיומם של הליכים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה אך כחיזוק לטענותיה. שנית, ולגוף העניין, טענת התובע בהקשר זה הינה, בלשון עדינה, תמוהה. אין מדובר בסכסוך אזרחי בגין מניות, עסק, נכסי נדל"ן, וכיו"ב, שהצדדים לו הינם בני משפחה, ואזי יש לבדוק את מידת התרומה של ה"משפחתיות" לסכסוך. מדובר בתביעה שתחילתה נובעת מסכסוך המצוי בליבת הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה. לא זו בלבד שהסכסוך המשפחתי בין התובע והנתבעת 1 תרם "תרומה נכבדה וחשובה", כדרישת הפסיקה, להיווצרות עילת התביעה (ככל שקיימת כזו) אלא שהסכסוך המשפחתי מצוי כאמור בבסיסה של עילת התביעה הנטענת. לא בכדי ניתנו צווים זמניים בנוגע לשם הקטין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה.

סבורני כי, בנסיבות העניין, אין בכך שלתביעה צורפה גם הנתבעת 2, כדי לשנות. ראשית, יוער כי הנתבעת 2 כשלעצמה תומכת בהעברת הדיון כמבוקש. שנית, הנתבעת 2 מדגישה כי בהתאם להוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, ממילא נתונה לו סמכות לצרף להליך צד "זר" לדיון. שלישית, אני מקבל גם את טענת הנתבעת 2 ולפיה התביעה עוסקת בטענות מכוח חוק השמות, תשט"ז-1956, הנמנה על החוקים אשר הסמכות לדון בהם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. יש ממש בטענת הנתבעת 2 ולפיה העובדה כי מדובר בסעד כספי ולא בסעד הצהרתי, נעדרת נפקות של ממש. ומה בכך? האם מתן סעד כספי מצוי בסמכותו העניינית הבלעדית של בית המשפט האזרחי? האם אי ן בידי בית המשפט לענייני משפחה לפסוק סעד כספי ?

ישנם גם שיקולי מדיניות משפטית כבדי משקל התומכים בהעברת הדיון. כך, למשל, כבר ניתנו צווים זמניים בעניין שם הקטין כאמור לעיל בבית המשפט לענייני משפחה , וישנה אף התייחסות מפורשת לעניין בפסק דינה של כבוד השופטת מירז מיום 5.11.13. אין מקום להתדיינות באותן סוגיות בערכאות שונות, באופן העלול להוביל להכרעות שונות זו מזו ושמא אף לפסיקות סותרות. שיקול נוסף מצוי בשאיפה, אשר רבות דובר בה בפסיקה, לרכז את כל ההתדיינויות בין בני זוג, או בני זוג לשעבר, באותה ערכאה, הן על מנת לנסות ולמצוא פתרונות כוללים למכלול הסוגיות העשויות להתעורר, הן על מנת שסוגיות אלה תתבררנה בידי ערכאה אשר לה המומחיות בהן.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

מאחר ואני סבור כי לא היה מקום להגשת תביעה כנגד הנתבעת 1 לערכאה זו שעה שבין הצדדים מתנהלת התדיינות בבית המשפט לענייני משפחה (בה נוטל חלק גם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה), ומאחר והנתבעת 1 נדרשה להוציא הוצאות בגין בקשה זו, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,360 ₪, ללא קשר לתוצאות ההתדיינות. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת לטפל בהעברת הדיון כאמור לעיל, ולהמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ד, 20 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.