הדפסה

זיו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

בפני
כב' השופט משה אלטר (שופט עמית)

התובע

צביקה זיו

נגד

הנתבעת
איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בתאריך 27/5/1995, או בסמוך לכך, מילא התובע הצעה לביטוח חיים מסוג "תגמולים לעצמאיים" (להלן: "הצעת הביטוח") ושלח אותה לנתבעת באמצעות סוכן הביטוח שלו, מר יהודה בוכניק (להלן: "יהודה"). בעקבות כך הנפיקה הנתבעת לתובע פוליסת ביטוח "עדיף", שכללה כיסוי ביטוחי למקרה של נכות תאונתית ומוות וכן מרכיב של חסכון (להלן: "הפוליסה").

הפוליסה כללה תנאי לפיו הפסקת תשלומי הפרמיה, שהסתכמו בסכום של 1,000 ₪ לחודש, בחלוף פחות משנתיים ממועד תחילת הביטוח, תבוטל הפוליסה, מבלי שהנתבעת תהיה חייבת לשלם לתובע את חלק החסכון שבפוליסה (להלן: "תנאי הביטול").
לתנאי זה אין זכר בהצעת הביטוח.

הפוליסה הייתה בתוקף מיום 1/9/1996 ובוטלה ע"י הנתבעת סמוך לאחר ה 16/5/1998, בשל העובדה שהתובע הפסיק את תשלומי הפרמיה, באופן חד צדדי , לאחר כ 15 חודשים.

במועד תחילת הביטוח (1/9/1996) התגורר התובע בנהריה, רח' קפלן 16 (להלן: "הכתובת הישנה") וזו הכתובת שצוינה בהצעת הביטוח. ב 9/11/1997, או בסמוך , לכך עבר התובע להתגורר בנהריה, רח' הסחלב 8 (להלן: "הכתובת החדשה"), שם הוא מתגורר עד היום.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הוא פנה לאחרונה לנתבעת וליהודה בבקשה "... לסגור את הפוליסה ולקבל את כספו שחסך במשך שנים רבות...", אולם פנייתו נדחתה בטענה כי הפוליסה מבוטלת והוא אינו זכאי לקבל את חלק החסכון שבפוליסה, זאת בשל העובדה שהפסיק את תשלומי הפרמיה בטרם חלפו שנתיים מתחילת הביטוח.

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי הוא לא ידע על קיומו של תנאי הביטול בפוליסה, שכן הדבר לא מופיע בהצעת הביטוח, הוא לא קיבל את הפוליסה, הדבר לא הוסבר לו ע"י הנתבעת ו/או ע"י יהודה והוא "... מעולם לא קיבל הודעה ו/או תזכורת ו/או התראה על ביטול הפוליסה".

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי למרות שהוא הודיע הן לנתבעת והן ליהודה על שינוי כתובת מגוריו לכתובת החדשה, הוא לא קיבל מהנתבעת דואר ודיווחים על מצב חשבונו אצלה.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 32,188.53 ₪ שזה, לטענתו, הסכום שהוא שילם לנתבעת עבור החסכון (11,202.56 ₪) + ריבית (11,497 ₪) + הפרשי הצמדה (9,488.23 ₪).

ראוי לציין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד יהודה, אולם לבקשת התובע נמחקה התביעה נגדו ב 10/3/15 ויהודה זומן ע"י התובע להעיד מטעמו.

3. לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, היא מעולם לא קיבלה הודעה על שינוי כתובתו של התובע.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי היא שלחה את הפוליסה לתובע ב 26/8/1996 לכתובת שהייתה ידועה לה וביום 16/5/1998 שלחה לו מכתב "... בו הוסבר לו כי עליו להסדיר את העברת התשלומים בגין הפוליסה וכי אם לא יעשה כן יפגע הכיסוי הביטוחי"..

עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי היא "... פעלה כפי שמצופה ממבטחת סבירה ובהתאם למוסכם בין הצדדים".

ראוי לציין כי בנוסף לטענות לגופה של התביעה, העלתה הנתבעת, בכתב ההגנה, גם טענות התיישנות ושיהוי, כמפורט בסעיפים 4 – 7 לכתב ההגנה.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

4. מכתבי הטענות ועדויות הצדדים עולה כי עיקר המחלוקת העובדתית ביניהם הינה בשני עניינים, החשובים לצורך ההכרעה בתיק בפניי, והם:

א. האם התובע הודיע לנתבעת ו/או ליהודה על שינוי כתובתו.

בהקשר זה ראוי לציין כי לאור הוראות סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, נחשב יהודה כשליחה של הנתבעת לעניין מתן הודעות של התובע לנתבעת ולכן די היה במסירת ההודעה של שינוי הכתובת ליהודה.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי הודיע על שינוי הכתובת, שכן אין אני מאמין לו בעניין זה, כפי שיובהר להלן:

1) בעוד שבכתב התביעה (סעיף 9) טען התובע כי "...התקשר הן לחברת הביטוח... והן לסוכן הביטוח שלו ... על מנת לעדכנם בדבר כתובתו החדשה ו/או שינוי כתובתו...", הרי שבעדותו בפניי, כאשר נשאל למי הודיע על שינוי הכתובת, השיב "לעיריית נהריה וגם לסוכן הביטוח שלי, מר יהודה בוכניק" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 24 , 25). אין זכר לטענה כי הודיע גם לחברת הביטוח.

2) התובע העיד כי בביטוחי חיים הוא נוהג לקבל כל סוף שנה דיווח על מצב החסכון בביטוחים שלו, וכי במקרה שבפנינו הוא לא קיבל דיווחים מהנת בעת ולכן הוא ביטל את הוראת הקבע באמצעותה שילם את תשלומי הפרמיה. כאשר נשאל אם פנה ליהודה כדי לברר מדוע אינו מקבל דיווחים וכדי לומר לו שהוא מתכוון לבטל את תשלומי הפרמיה בשל כך, השיב בשלילה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 14 – 31).

אם היה ממש בגירסת התובע לפיה הוא הודיע ליהודה על שינוי הכתובת, ואי קבלת הדיווחים מהנתבעת זה מה שגרם לו להפסיק את תשלומי הפרמיה, הייתי מצפה כי התובע, שהדיווח היה כה חשוב לו, לגירסתו (אמר בעדותו שאם היה מקבל דיווחים לא היה מפסיק את התשלומים וממשיך להיות מבוטח אצל הנתבעת – עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 1 – 3), יפנה אל יהודה כדי להלין על כך שאינו מקבל דיווחים מהנתבעת – אגב, מאחר שלגרסתו הנוהג היה לשלוח דיווח פעם בשנה. מדובר בסך הכל ב אי קבלת קבלת דיווח אחד בלבד, שכן התובע היה מבוטח אצל הנתבעת רק שנה ו 3 חודשים – וכן כדי לברר שמא יהודה שכח לעדכן את הנתבעת בכתובתו החדשה וזה הגורם לאי קבלת הדיווחים.
ראוי לציין כי כאשר נשאל התובע בעניין זה, כל שהיה לו לומר זה "שכחתי מזה" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4 – 7) .

3) לטענת הנתבעת, היא לא עודכנה על כך שהתובע שינה כתובת. כאמור, התובע אמר בעדותו שהודיע לי הודה על שינוי הכתובת. יהודה, שהעיד כעד מטעם התובע והשאיר עלי רושם אמין, אמנם לא זכר אם התובע דיווח לו על שינוי הכתובת – ואם היה מעיד אחרת הייתי מתקשה להאמין לו, שכן כיצד יכול אדם לזכור דבר כזה בחלוף כ 18 שנה, מה גם שהתובע לא היה הלקוח היחיד של יהודה – אולם לדבריו, אם התובע היה מדווח לו על שינוי הכתובת, הוא היה מדווח על כך לנתבעת (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 8 – 11).

אין ספק בעיני שאם הנתבעת הייתה מקבלת דיווח מהתובע או מיהודה, על כך שהתובע שינה כתובת, היא לא הייתה שולחת לו מכתבים לכתובת הישנה, אלא לכתובת החדשה. הרי הנתבעת הייתה מעוניינת שהתובע ימשיך לשלם את הפרמיה, אז מדוע שתישלח לו מכתב התראה כמו זה ששלחה לו ב 10/5/1998 (צורף לכתב ההגנה) לכתובת שגויה?

4) כפי שעולה מעדותו של יהודה, נהוג שהעתק מכל מכתב ששולחת חב' הביטוח למבוטח שלה, נשלח גם לסוכן הביטוח. לדבריו, אילו התובע היה מדווח לו על שינוי כתובת, ואילו הוא היה מקבל העתק מכתב שהנתבעת שלחה לתובע לכתובת שהתובע כבר לא מתגורר בה, הוא היה מביא לידיעת הנתבעת שהכתובת, אליה שלחה את המכתב, שגויה והוא היה מעדכן אותה בכתובת החדשה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 22 – 25).

5) בהתאם להוראות סעיף 10(ב) ל"תנאים כללים לביטוח חיים עדיף", שצורף לכתב התביעה, בכל מקרה של שינוי כתובת צריך המבוטח להודיע על כך לנתבעת בכתב. אין חולקין שהתובע לא הודיע בכתב לאף אחד על שינוי הכתובת.

לא נעלם ממני כי התובע הגיש לביהמ"ש מעטפה של מכתב שנשלח אליו על ידי יהודה בספטמבר 2012, לכתובת החדשה, אולם אין במכתב זה כדי להוכיח שהתובע דיווח ליהודה כבר בשנת 1997, או בסמוך לכך, על שינוי כתובתו לצורך הפוליסה נשוא התיק שבפניי. כפי שעולה מהעדויות, יהודה משמש סוכן ביטוח של התובע מזה שנים. לתובע לא מעט ביטוחים. סביר להניח שבביטוחים חדשים שעשה התובע באמצעות יהודה, בחברות ביטוח אחרות, בשנים מאוחרות יותר, הוא מסר את כתובתו החדשה. יהודה לא היה אמור לזכור, עת מסר לו התובע כתובת עדכנית לצורך ביטוחים מאוחרים יותר, שלצורך הפוליסה נשוא תיק זה מסר התובע את הכתובת הישנה (שהייתה אז כתובתו הנכונה). על התובע היה לפנות אל יהודה בבקשה פרטנית לעדכן את כתובתו לצורך הפוליסה נשוא תיק זה. כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, הדבר לא נעשה.

ב. האם הודע לתובע קיומו של "תנאי הביטול".

לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כ י התשובה לשאלה זו חיובית, כפי שיובהר להלן:

1) בתאריך 26/8/1996, או בסמוך לכך, שלחה הנתבעת את הפוליסה לתובע, כעולה מה מכתב שצורף לכתב ההגנה וסומן באות א'. הפוליסה נשלחה לכתובת הישנה, בה התגורר התובע, כאמור, עד 9/11/97.

בהתאם להוראות סעיף 10(ג) ל"תנאים כללים לביטוח חיים עדיף", כל הודעה שתשלח בדואר על ידי הנתבעת לבעל הפוליסה ו/או למבוטח, "... לפי הכתובת המעודכנת הידועה לחברה תחשב כהודעה שנתקבלה כדין על ידי הנמען תוך 72 שעות מזמן המסר המכתב הכולל את ההודעה בדואר". הוראה זו יוצרת חזקה כי התובע קיבל את המכתב מיום 26/8/1996 עם הפוליסה. לא עלה בידי התובע לסתור חזקה זו, שכן אין אני מאמין לו שלא קיבל את הפוליסה.

כפי שהתובע אישר בעדותו, לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא עושה ביטוח. היה ידוע לו כי כאשר עושים ביטוח, נהוג לקבל מחברת הביטוח פוליסה. אם באמת לא קיבל במקרה זה את הפוליסה, הייתי מצפה שיפנה אל הנתבעת או אל יהודה כדי לדרוש לקבל את הפוליסה. כל שהיה לו לומר, כאשר נשאל מה עשה, אחרי שנוכח לדעת שלא קיבל את הפוליסה, היה "לא עשיתי כלום, סמכתי עליו". אין צריך לומר שתשובה זו אומרת דרשני. הוא לא עשה כלום, כי קיבל את הפוליסה.

אין חולקין שתנאי הביטול מופיע בפוליסה. לכן, התובע ידע, או, לפחות, יכול היה לדעת, גם אם לא היו אומרים לו, שקיים תנאי לפיו הפסקת התשלומים בטרם חלפו שנתיים ימים, תביא להפסד חלק החסכון שבפוליסה.

2) יהודה אמנם לא זכר, בצדק, בחלוף כ 18 שנה, מה אמר או לא אמר לתובע בהתייחס לתנאי הביטול, אול ם לדבריו, "אם היה תנאי כזה, הוא היה נאמר למבוטח" ואין לי סיבה שלא להאמין לו בעניין זה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1 – 4).

3) התובע העיד (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2 – 8) כי כאשר הודיע ליהודה על ביטול הוראת הקבע, הוא שאל את יהודה מה עם מרכיב החסכון בתשלומים ששילם ויהודה לא אמר לו שבגלל שהוא מפסיק את התשלומים לפני שחלפו שנתיים הוא מאבד את החסכון. כאשר נשאל יהודה בעניין זה הוא השיב, בצדק, שאינו זוכר והוסיף כי "... זה לא הגיוני שלא אמרתי לו שאם הוא מפסיק את התשלומים לפני שעב רו 24 חודש, הוא מפסיד את מרכיב החסכון" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23 – 30). בהקשר זה ראוי גם לזכור שליהודה היה אינטרס שהתובע ימשיך את תשלומי הפרמיה, שכן הוא מקבל אחוזים מהפרמיה שמשלם המבוטח.

4) העובדה שבמשך תקופה של כ 15 שנה מאז הפסקת תשלומי הפרמיה התובע כלל לא התעניין מה קורה עם מרכיב החסכון שבפוליסה, מלמדת גם היא שהוא היה מודע לקיומו של תנאי הביטול. איזה אדם בר דעת שיודע כי יש לו חסכון אינו מתעניין במשך שנים מה עלה בגורל החסכון?

5. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח העתק פסק הדין לצדדים.