הדפסה

זברזינסקי ואח' נ' פאלקס תורס חיפה בעמ ואח'

בפני
כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע

תובעים

1.יוליה זברזינסקי, ת.ז. XXXXXX377
2.ויטלי זברזינסקי, ת.ז. XXXXXX666
שניהם מרח' ביכורים 58א, דירה 1, חיפה

נגד

נתבעת

פאלקס תורס חיפה בע"מ, ח.פ. 510056302
מרח' העצמאות 59, חיפה

נגד

צד ג'

לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים א.ג. , ח.פ. 560005985
משרד עו"ד הרמן מקוב
מרח' מנחם בגין 7, רמת גן

פסק דין

לפניי תביעת התובעים, שהזמינו באמצעות הנתבעת טיסה לקנדה דרך גרמניה. צד ג', לופטהנזה, היתה המוביל בטיסה מישראל לגרמניה ומגרמניה לקנדה הוזמנה עבורם טיסת אייר קנדה. התובעים טענו כי הנתבעת לא ביצעה עבורם הזמנת מקומות במטוס, ורק כשאר ביצעו בידוק באינטרנט 24 שעות לפני הטיסה גילו זאת והזמינו את המקומות שנותרו בסוף המטוס. טיסת לופטהנזה מישראל יצאה באיחור ונחתה בגרמניה בשעה 08:51 במקום בשעה המיועדת, 8:30. התובעים טענו כי אמנם נותרה כשעה עד לטיסת ההמשך אך לאור מקום ישיבתם במטוס ובו 70 שורות, הזמן שארך לרדת מהמטוס עם הכבודה ועם ילד בן שלוש על הידיים והתור הארוך לבידוק בין הטיסות, וסגירת השערים לפני מועד הטיסה, הבינו כי לא יצליחו לעלות בזמן לטיסת אייר קנדה. פקיד הבידוק הפנה אותם לדלפק לופטהנזה, ודיילת לופטהנזה הפנתה אותם לדלפק אייר קנדה. שם נמסר להם ע"י דיילי אייר קנדה כי הכרטיסים נרכשו מלופטהנזה, ועל התובעים לפנות שוב לדלפק לופטהנזה, על מנת להחליף את הכרטיסים כי היה ברור שהתובעים לא יספיקו לטיסת אייר קנדה.

התובעים טוענים כי צד ג' לא דאגה להם לטיסה חלופית, לא סיפקה להם שירותי טיסה, והם נאלצו לשהות יממה נוספת בגרמניה, לקנות כרטיסי טיסה חלופיים ולשאת בעלות הכרטיסים, הלינה הכלכלה ושיחות טלפון, שלא לדבר על עגמת הנפש להם ולבנם בן השלוש, דבר שפגם בטיול.

התובעים טוענים כי הנתבעת התרשלה בתפקידה ולא קיימה את חובתה עת לא הזהירה את התובעים מהסיכון שבהפרשי הזמן בין הטיסות connection, לא הזמינה להם מקומות ישיבה במטוס, וכך היה גם כשפנו אליה בבקשה לעשות check in לטיסת ההמשך שהזמינו בעצמם, לא סייעה להם והם עשו זאת בעצמם לאחר שיחות ובזבוז זמן.

הנתבעת טענה כי התובעים ביקשו ממנה להזמין טיסות, שראו באינטרנט, והסבירה בכתב ההגנה כי במקרה שאין טיסה ישירה ליעד מציגה מערכת ההזמנות העולמית את שילובי הטיסות הטובים ביותר ורק את אלה המתאימים מבחינת connecting time ואין לסוכן הנסיעות שיקול דעת. שתי הטיסות, הטיסה לגרמניה וטיסת ההמשך הינן טיסות של צד ג', ורק לופטהנזה אחראית לטיסה ולטיסת ההמשך, ולא היתה לתובעים כל סיבה לפנות לאייר קנדה. על כן טוענת הנתבעת כי אינה יודעת מה היה בשדה התעופה, ומדוע פנו התובעים מחברה לחברה כאשר ניתנו להם כרטיסים של לופטהנזה בלבד. הנתבעת טוענת כי הזמנת כרטיסי הישיבה אינה חלק מחובתו של הסוכן, וכי הזמן בין הטיסות אינו תלוי במקומות הישיבה. הנתבעת עומדת על כך שהאחריות לכך שהתובעים לא טסו במועד הינה על חברת לופטהנזה, והיא השיבה לתובעים כי הטעם לאי עלייתם במועד לטיסה תלויה בנסיבות אישיות שלהם. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד לופטהנזה.

צד ג' טענה כי הטיסה מגרמניה לקנדה הופעלה ע"י חב' אייר קנדה בcode share, כלומר שהכרטיסים נרכשו שניהם מצד ג' אך המוביל האווירי בטיסה מישראל היתה צד ג' ואילו המוביל האווירי בטיסה מגרמניה היתה אייר קנדה.

צד ג' טוענת כי טיסתה מישראל התעכבה ב-16 דקות עקב מרחב אווירי עמוס, וגם הנחיתה בגרמניה התעכבה 5 דקות בשל צפיפות בשדה התעופה בגרמניה, אך איחור של 21 דקות הינו סביר. צד ג' טוענת כי עדיין נותרו לתובעים שעה ו-9 דקות, כאשר זמן הקישור המזערי הינו שעה. צד ג' טוענת כי האיחור אינו מטיל עליה אחריות לפי אמנת מונטריאול, וכי החובה למסור לנוסע את כל הפרטים הרלוונטיים רובץ על סוכן הנסיעות, ואם סברה כי זמן הקישור אינו מספיק עבור נוסעים עם ילד בן שלוש, היה על הנתבעת לתת לתובעים את המידע. כך גם לעניין זהות המוביל האווירי בטיסת ההמשך, שהיא אייר קנדה, וכי בשדה התעופה בגרמניה על התובעים היה להתייצב בדלפק אייר קנדה. בנוסף נטען כי הסיבה בגינה איחרו התובעים לטיסת ההמשך תלויה גם בהם, באשר עוכבו בבידוק מאחר וניסו להעלות לטיסה נוזלים בניגוד לנהלים (נספח 1 לכתב ההגנה). מכל האמור לעיל טוען צד ג' כי הינו פטור מאחריות וכי האחריות מוטלת על הנתבעת וגם לתובעים תרומה.

הנתבעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה מטעם צד ג', ובו טענה כי צד ג' הציעה לתובעים הצעות חלופיות, לרבות טיסה ביום 2/9/12 בתוספת תשלום, אך הם בחרו לא להשתמש באפשרות ולרכוש כרטיס בעצמם. הנתבעת חוזרת על טענותיה לפיהן התובעים צוידו בכרטיסים ובמידע המתאים, כי פנייתם לדלפק אייר קנדה היתה נכונה, וכי לולא היו מתעכבים בשל הנסיון להעלות נוזלים למטוס היו מגיעים בזמן. הפנייתם ע"י אייר קנדה לצד ג' נעשתה רק לאחר שהוברר כי לא יספיקו לעלות לטיסת ההמשך, ואז הנושא הינו אכן באחריות צד ג' שמכרה את הכרטיסים.

בדיון נשמעו הצדדים וחזרו על טענותיהם, התובעת ציינה בנוסף כי האפשרויות שהציעה להם צד ג' בשדה התעופה לא היו ישימות, שכן הוצעה טיסה דרך ארה"ב, ולתובעים לא היתה ויזה או טיסה שלושה ימים אחרי כן, שהיתה מביאה אותם להפסדים גדולים יותר, אותם הקטינו בהזמנת הכרטיס בכוחות עצמם. נציג הנתבעת גם הוא חזר על הדברים, הסביר כי טיפל בפניית התובעים אחרי חזרתם לארץ, וכי המידע שהיה בידי צד ג' לעניין הסיבה לאיחור לטיסת ההמשך היה חסוי עד הגשת כתב ההגנה מטעמם, וכי הטיסות הוזמנו מהמערכת הבינלאומית, לפיה פועל הענף, ואין קשר לעניין ההושבה במטוס. עוד טוען נציג הנתבעת כי התובעים בעצמם פנו לצד ג' בתחילה מאחר והאמינו כי העובדה שלא הספיקו לטיסת ההמשך היתה האיחור בהמראה ובנחיתה, אך לאחר שנידחו, ולא ציינו את עניין הנסיון להעלאת נוזלים למטוס, פנו חזרה לנתבעת. הנתבעת דוחה את הקשר בין מקומות הישיבה לאיחור הטיסה, בנימוק סביר לפיו לו כך היה היו כל הנוסעים בשורות האחרונות מאחרים את טיסות ההמשך שלהם.

נציגת צד ג' חזרה גם היא על הטענות בכתב ההגנה, טענה כי היה מספיק זמן קישור בין הטיסות גם לאחר שהאיחור בן 21 דקות, כי לא היתה סיבה לתובעים לפנות לדלפק לופטהנזה כאשר בכרטיסי הטיסה שלהם נכתב השער אליו עליהם לפנות כמו גם במסכים בשדה התעופה. צד ג' לא ידעה מדוע הגיעו התובעים לשער באיחור, ולא הצליחה לתת להם מענה מספק בהתחשב בהיות הדבר בסוף חודש אוגוסט, שהיא תקופה עמוסה. צד ג' אינה יודעת מדוע לא הועלו התובעים על טיסת אייר קנדה, אך מניחה כי היתה לכך סיבה, שכן אין סיבה שחברה לא תעלה נוסעים שבידיהם כרטיסים בתוקף.

בסיכומיה טענה התובעת כי לא קיבלה בשדה התעופה בארץ כרטיסי עליה למטוס בגרמניה, ולכן נדרשה להמתין לפתיחת הדלפקים שם. התובעת אישרה את עניין בקבוק הויסקי, שניקנה בארץ, אך טענה כי העניין ארך 2-3 דקות, ולא השפיע על האיחור. התובעת טענה כי העובדה שצד ג' הציעה לה טיסות חלופיות מעידה על אחריותה.

הנתבעת סיכמה כי נמכרו כרטיסים לפי בקשת התובעים עם מרווח זמן של 90 דקות שהוא פי 1.5 מהזמן המומלץ, שעה. נציגת הנתבעת אמרה שכל הנוסעים בטיסה הגיעו לטיסת ההמשך.

צד ג' סיכמה כי גם אם לא קיבלו התובעים כרטיסי עלייה לטיסת ההמשך בישראל יכלו לקבלם בשדה התעופה בדלפק של אייר קנדה ואף בשער, לאחר בדיקה בלוחות האלקטרוניים בשדה התעופה. צד ג' טענה כי העובדה שנעשה נסיון למצוא לתובעים פתרון אינו מעיד עד אחריות אלא על שירות.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיותיהם אני קובעת כדלהלן:

לאחר שהתובעים פנו לנתבעת, קמה חזקה כי ביקשו שתנצל את כישוריה ונסיונה להזמנת הטיסה הטובה ביותר, שתביא אותם ליעדם במועד, ואין הנתבעת יוצאת ידי חובתה בביצוע ההזמנה לפי בקשת התובעים. אף אם הטיסה וטיסת ההמשך עומדות בדרישת זמן הקישור המינימלי, על הנתבעת להביא בפני התובעים את כל המידע הרלוונטי, לרבות קבלת פרטים מהנוסעים על נסיבות מיוחדות, כגון גילו של הנוסע הקטין, במקרה דנן, ילד בן שלוש.

חוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 מגדיר את אחריותה של הנתבעת:

"שירותי סוכנות נסיעות" - כל אחד מאלה:
(1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור;
(2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;
(3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;
(4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;
(5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4);

לפי סעיף 12ג לחוק הותקנו תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003, בהן נקבע המידע שיש לגלות:

(3) מידע כללי:
(א) אופן הבטחת כספי הלקוחות לפי סעיף 12א לחוק;
(ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן – מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן;
(ג) מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור;

במקרה דומה, בו איחרה הטיסה מישראל ב-13 דקות נקבע בעניין תפקידה של סוכנות הנסיעות:

"היום, בעידן האינטרנט, יכול כל נוסע בעל ניסיון ורצון להזמין את מרבית שירותי האוויר והקרקע ללא סוכן או מתווך. אם נקבל את גישת הדקה התשעים, לפיה פטורה היא ממתן הסברים או אזהרות, מקום שהכתובת מרוחה על הקיר, אין לה ולשכמותה זכות קיום. ברי כי תקלות הן חלק ממציאות יומיומית, אך במקרה דנן, מדובר בתקלה שניתן היה לצפות ולמנוע את השפעותיה. הפנייה לדקה התשעים, כסוכן, מגלמת ציפייה סבירה של הנוסע לכך שהסוכן יעשה כל שביכולתו לסייע בהגשמת צרכיו של הלקוח. נסיונו של הסוכן אינו נסיונו של הנוסע ,ובמקרה דנן, חובת הדקה התשעים היתה- לכל הפחות- לציין בפני התובעים כי הנסיון מלמד שפרק זמן קצר (גם אם "כשר") בין טיסה עיקרית לטיסת קישור עלול להיות מועד לפורענות ואולי אף לייעץ לו לבחור באלטרנטיבה בעלת מרווח זמן בטוח יותר" (ת.ק. (ראשל"צ) 290/07 נסים שלומית נ' הדקה התשעים בע"מ, 21.3.2007, מופיע בנבו).

בעובדות המקרה דנן, לרבות היות הטיסה בסוף חודש אוגוסט, אני מוצאת כי היה על הנתבעת להסב את תשומת לב התובעים כי קיים חשש לאיחור באיזה מהטיסות, להבהיר מראש כי טיסת ההמשך תהיה בחברת אייר קנדה, ויש להגיע לדלפק שלה בשדה התעופה בגרמניה, ולהמליץ בפני התובעים לקחת שילוב טיסות, שיתן להם זמן רב יותר להגיע לטיסת ההמשך. הנתבעת טענה טענות סותרות בכתב ההגנה ובכתב התשובה, כך טענה בכתב ההגנה כי על הנובעים היה לפנות בשדה התעופה בגרמניה לצד ג' ואילו בכתב התשובה טענה כי היה עליהם לפנות לאייר קנדה.

אני דוחה את הטענה לעניין התרשלות הנתבעת בהזמנת מקומות ישיבה, שכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין מקום הישיבה לאיחור בטיסה, ואני מקבלת את טענת הנתבעת וצד ג' כי אין הגיון בכך שיושבי השורות האחרונות במטוס מאחרים תמיד את טיסות ההמשך שלהם.

אני מקבלת את טענת הנתבעת, הנתמכת ברישום צד ג' ובהודאת התובעת, לפיה לתובעים תרומה לאיחור הטיסה בנסיון להעלות בקבוק אלכוהול לטיסה, בניגוד להוראות הידועות, ושפורסמו על גבי הכרטיסים.

אני קובעת גם כי התובעים אחראים משמעותית לכך שלא הגיעו לטיסת ההמשך, בכך שלא בדקו עם רדתם מהמטוס לאן עליהם להגיע, והיטלטלו מדלפק לדלפק. בשדות התעופה כיום ישנם לוחות אלקטרוניים, המכווינים את הנוסעים ליעדם, ולא היתה לתובעים, שידעו כי טיסת ההמשך תהיה בחברת אייר קנדה, סיבה שלא לגשת לדלפק אייר קנדה, אלא להיטלטל בין הדלפקים. כאשר הגיעו התובעים לדלפק אייר קנדה כבר איחרו את העליה מטוס, ועל כן אין רלוונטיות להמשך פניותיהם לצד ג' לקבלת שירות לאחר איחור לטיסה.

אני מחלקת את האחריות בין התובעים לנתבעת בעניין האיחור לטיסת ההמשך כך שהנתבעת תישא ב-60% מהאחריות.

צד ג' אינה אחראית לאיחור בטיסה. איחור מצטבר של 21 דקות הינו סביר ואינו מקים עילת תביעה. מאחר והאחריות לאיחור בהגעה לטיסת ההמשך הוטל על התובעים ועל הנתבעת, אין בסיס להטלת האחריות על צד ג'. צד ג' ניסתה והציעה לתובעים טיסות חלופיו בתשלום תוספת מחיר, אך הם לא ניצלו אותן מסיבות מוצדקות: העדר ויזה לארה"ב והמתנה של 3 ימים, והקטינו את נזקם ע"י הזמנת כרטיסים בעצמם. החובה לסייע לתובעים לאחר האיחור היתה גם על הנתבעת, אך כפי שהתברר היא לא עשתה דבר בעניין, והסתפקה בהפניית הפניה לצד ג'.

אני דוחה את הודעת צד ג'.

לעניין הנזק, התובעים הגישו תביעה ע"ס 13,000 ₪ וצירפו ראיות לרכישת כרטיסי טיסה מגרמניה לקנדה בסך 1,650 יורו והוצאות לינה ואוכל ליום אחד במלון הולידיי אין בסך 77 יורו וארוחת ערב צנועה בעלות 15.70 יורו. התובעים פעלו להקטנת נזקם, ואני מחייבת את הנתבעת לפצותם בסכום של 5,302 ₪ בגין הנזק הישיר. כן תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש ואובדן הזמן בסך 1,000 ₪ לסכומים אלה תתוסף אגרת משפט יחסית בסך 65 ₪ והוצאות הדיון בסך 250 ₪. סה"כ תשלם הנתבעת לתובעים לסילוק התביעה את הסכום 6,617 ₪.

הנתבעת תשלם גם לצד ג' הוצאות משפט בסך 250 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.
מיום 14.2.2002
תיקון מס' 4
ס"ח תשס"ב מס' 1830 מיום 14.2.2002 עמ' 140 ( ה"ח 3043)
הוספת הגדרת "שירותי סוכנות נסיעות"
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ד, 05 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.