הדפסה

זאמל ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת

בפני כב' השופט יונתן אברהם
המבקשים

  1. סלים ג'יריס זאמל (בראנסה), ת.ז. XXXXXX791
  2. נג'לה דיב זאמל, ת.ז. XXXXXX875

ע"י ב"כ עו"ד ג'ריס רואשדה

נ ג ד

המשיבה
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל
ע"י פרקליטות מחוז צפון

פסק דין משלים

רקע ועובדות מוסכמות

המבקש 1 היה (טרם הפקעה) בעלים של מחצית הזכויות בחלקה 15 בגוש 17530 (להלן:-"החלקה").
המבקשת 2 הינה אחת מיורשיו של המנוח ניזאם זאמל ז"ל, ת.ז. XXXXXX522 שהלך לעולמו בשנת 1984 והיה בעלים רשום על מחצית הזכויות בחלקה הנ"ל.
יורשו האחר של ניזאם ז"ל, הוא בנו עפיף זאמל אשר הגיש תביעה נפרדת במסגרת תיק ה"פ 30172/04/10 בבית משפט זה, בגין מחצית מזכויות אביו (רבע מן הזכויות בחלקה 15) לפיצויי הפקעה.

התובענה דנן עניינה אם כן, בשלושה רבעים מתוך פיצויי ההפקעה המגיעים לבעלי הקרקע כתוצאה מן ההפקעה שתפורט להלן.

ביום 12/08/76 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה") בדבר הפקעת חלקה 15 הנ"ל לצרכי ציבור.
ביום 12/08/92 נרשמו כלל הזכויות בחלקה על שם מדינת ישראל.

אין חולק בדבר זכותם של המבקשים לתבוע פיצויים בגין ההפקעה הנ"ל.
המבקשים הודיעו כי הם בוחרים במסלול הפיצויים הקבוע בסעיפים 12 ו- 13 לפקודה.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הפיצוי המגיע עד לסוף שנת 2014 והודיעו בהסכמה לפרוטוקול ישיבת 08/10/15 כדלקמן:

"ב"כ הצדדים: מוסכם כי בתיק מקביל שהתנהל לגבי בעלים נוספים של אותה קרקע, ניתנה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט וזאת בהסכמת הצדדים שם, וכי הערכים שקבע מומחה בית המשפט שם, מר עידו דיין במסגרת תיק ה"פ 30172/04/10, יחייבו גם בהליך דנן.
חוות הדעת תוגש על ידי הצדדים במהלך שמיעת התיק.
יתכן כי לאור ההסכמה לגבי חוות הדעת, לא יהיה צורך בשמיעה כלל אלא בהגשת סיכומים בלבד". (התיק המקביל הינו תיק לביעתו של היורש עפיף זאמל - י.א. ).

מאוחר יותר אף הגישו הודעה מוסכמת המפרטת את סכומי הפיצוי וביקשו ליתן לה תוקף של פסק דין חלקי . להסכמה זו ניתן היום תוקף של פסק דין חלקי לפיו, המשיבה תשלם כפיצויי הפקעה בגין זכויות המבקשים במקרקעין, עד שנת 2014, סך של 3,294,060 ₪ (בקיזוז סכומי מס שבח) .

על יסוד ההסכמה הדיונית שצוטטה לעיל, הוגשה ביום 12/10/15 חוות הדעת של השמאי דיין יהודה שהוזכרה בהסכמה הדיונית (אשר הוגשה בהליך המקביל הנ"ל).
בחוות הדעת של השמאי דיין צוין כי שמאי הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לשווי הנכס למועד ההפקעה, אלא הם חלוקים בשווי הקרקע מדי שנה בשנה כבסיס לגזירת דמי החכירה האבודים לפי סעיף 13 לפקודה, וכן חלוקים הם לגבי השיעור/אחוז משווי הקרקע על פיו יש לקבוע את דמי החכירה השנתיים. השמאי ציין כי על פי שמאי המבקשים יש לחשב את שווי דמי החכירה השנתיים בשיעור של 6% משווי החלקה השנתי, בעוד שלפי שמאי המשיבה יש לחשבו לפי 5% משווי החלקה השנתי.
חוות דעתו של דיין הוגשה בעניין זה של שווי דמי החכירה האבודים. שווי דמי החכירה השנתיים נקבע לפי יחס של 5.2% משווי הזכויות השנתי לכל שנה ושנה.
השמאי התייחס לשווי החלקה מידי שנה בשנה, בין המועדים 01/01/92 ועד 01/01/13.
לא קיימת בחוות דעתו התייחסות לשנים 2014 (לגביה הגיעו הצדדים להסכמה) ו- 2015.

כאמור סיכמו המבקשים שעל יסוד חוות דעת זו יפסוק בית המשפט במחלוקת ביניהם לגבי דמי החכירה האבודים משנת 2015 על יסוד טיעונים בכתב שיגישו.

כן סיכמו דיונית כי בית המשפט יפסוק את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בתובענה כולה במסגרת פסק דין משלים זה.

טיעוני המבקשים בסיכומיהם

המבקשים הזכירו את ההליכים בתביעה המקבילה, תביעתו של היורש עפיף זאמל, וציינ ו כי במסגרת הסכם פשרה, נפסק לעפיף בפסק דין מוסכם סך של 1,100,000 ₪ עד לשנת 2014.
כמו כן בפסק דין משלים שניתן ביום 01/07/15, נפסק לו סך של 64,000 ₪ כהוצאות משפט וסך של 130,000 ₪ כשכ"ט עו"ד.
לטענתם, הם נאלצו להגיש את התובענה דנן בשלושה טעמים:

א. ראשית, המשיבה הציעה לעפיף הנ"ל פיצוי בסך של 42,030 ₪ בלבד בהתבסס על שומת השמאי הממשלתי.

ב. ההליכים בתביעת עפיף טרם הסתיימו.

ג. חשש להתיישנות התביעה (בעקבות פסק דין אדוארד ארידור) אם לא תוגש לפני חודש 03/2016.

כן טענו כי נאלצו להגיש חוות דעת של שמאי פרטי מטעמם וזה ערך שמאות חדשה ומעודכנת בחודש 11/2014, ביחס לשמאות שהוגשה בתביעת עפיף זאמל ונערכה בחודש 04/2010.
בגין שמאות זו התחייבו המבקשים לשלם סך של 40,000 ₪ ומע"מ.

אשר לדמי החכירה לשנת 2015 טענו המבקשים כי אלה עומדים על סך של לפחות 210,000 ₪ וביקשו לפצותם בסכום זה בגין שנת 2015.

אשר להוצאות, טענו להוצאות השמאי להם התחייבו בסך 40,000 ₪ ומע"מ, אותם התחייבו לשלם לאחר קבלת סכום הפיצוי. ההתחייבות צורפה כנספח ד' לסיכומיהם.

אשר לשכ"ט עו"ד טענו כי על פי הסכם בינם לבא כוחם הם התחייבו לשלם שכ"ט בשיעור 20% ומע"מ מתוך כל סכום שיפסק לטובתם. הסכם שכ"ט צורף כנספח ה' לטיעוניהם.
עוד בעניין שכר הטרחה והוצאות היפנו לתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
כמו כן היפנו לפסיקת בית המשפט העליון בתיקי ע"א 3471/11 וע"א 832/13 וכן תיק ה"פ 8202/07/08 (מחוזי מרכז), בהם אושר שכ"ט עו"ד בתביעות פיצויי הפקעה בשיעור של 15% מסכום הפיצוי שנפסק.

על יסוד טיעונים אלה, ביקשו לחייב את המשיבה כדלקמן:
א. סך של 210,000 ₪ פיצויי דמי חכירה לשנת 2015.
ב. אגרת המשפט ששולמה.
ג. שכ"ט שמאי בסך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ד. שכ"ט עו"ד בשיעור 15% ומע"מ מסכום הפיצוי בפסק הדין החלקי ובפסק דין זה יחדיו.
לחלופין, ביקשו לפסוק שכ"ט עו"ד מוכפל פי שלושה מן הסכום שנפסק בתיק המקביל.

טיעוני המשיבה בסיכומיה

ב"כ המשיבה לא חלקה על סכום הפיצוי לשנת 2015 בסך של 210,000 ₪.

אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד טענה כי הסעדים שנתבעו במסגרת המרצת הפתיחה דנן היו לקבלת קרקע חלופית ולחלופין לבטלות ההפקעה וכן כי צורפה חוות דעת שהעריכה את גובה הפיצויים לפי החלופה של אובדן דמי חכירה ממועד דמי ההפקעה ועד למועד עריכת חוות הדעת בסך של 316,000 ₪ לדונם אחד.

לטענתה, חלק מטענות המבקשים בהמרצת הפתיחה והסעדים שנתבקשו הם חסרי בסיס, כך למשל דרישה לקרקע חלופית, וכן טענות אחרות כלל אינן בגדר סמכות בית משפט זה , כגון ביטול ההפקעות.
לטענתה, בתיק דנן התקיים דיון מקדמי אחד.
לא התקיימו כלל דיוני הוכחות ולא הוגש אף כתב תשובה או תצהירים, שכן, הצדדים הגיעו להסדר פשרה מוקדם כמפורט בפסק הדין החלקי שניתן.
לטענתה, אין מקום לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד כאחוז מסכום הפיצוי עליו הוסכם ובמיוחד אחוז כה גבוה בשיעור 15% כפי שמבוקש על ידי המבקשים בטיעוניהם.

אשר להוצאות השמאי טענה כי שמאי זה כבר ערך ממילא חוות דעת בתביעת עפיף זאמל ואותה חוות דעת יכלה לשמש בסיס גם לתביעה זו ועל כן אין לפסוק הוצאות בגינה, במיוחד מקום בו נמצא פער גדול מאוד בין השמאות שערך שמאי המבקשים לבין השמאות שקבע השמאי דיין ואשר מחייבת את הצדדים על פי הסכמתם הדיונית.
אשר לשכר הטרחה טענה כי זה צריך להיות ריאלי, מידתי וסביר בנסיבות העניין ודרישה ל- 15% שכר טרחה מסכומי הפיצוי היא מוגזמת ואינה מידתית.
עוד טענה כי במחלוקות בין המדינה לנפקעים במקרים רבים נפסקו הוצאות ושכר טרחה בסכומים מוחלטים ולא בשיעור יחסי לפיצויים, זאת במיוחד כאשר אין הלימה בין ההוצאות וההשקעה שאינם גדולים לבין ערך המקרקעין.
עוד טענה כי אמנם בתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע ששווי הסעד שנפסק מהווה שיקול בפסיקת הוצאות, אך אין מדובר בשיקול יחיד אלא אחד מיני רבים אחרים.
כמו כן היפנתה לתעריף המינימאלי המומלץ לפי כללי לשכת עורכי הדין, אשר פורסם ביום 09/01/14, שם נקבע שבתביעות כספיות עד לסך 26,375 ₪ התעריף המומלץ הוא 15% מסכום התביעה וכמו כן בתביעות שמעל 107,217 ₪ ועד כ- 1,000,000 ₪ מומלץ לגבות 10%ומעל סכום זה אין המלצה לאחוז מסוים כלל.
כן טענה כי לפי אותו תעריף, ביחס לתביעה להחזרת חזקה, פינוי או סילוק יד, התעריף המומלץ הוא 2% מערך הנכס.
לטענתה, תעריפים אלה אינם מחייבים אך ניתן ללמוד מהם את העיקרון המנחה, לפיו לא גובים אחוזים משווי התביעה, כאשר שיעור הסכום שנפסק גבוה, ואם מדובר במקרקעין, האחוז נמוך ובוודאי שלא מתקרב ל- 15%.

נוכח האמור, ביקשה מבית המשפט לפסוק סכום שכ"ט והוצאות סבירים המשקפים את ההשקעה בתיק זה, את מידת הפער בין חוות דעת המבקשים לסכום הנפסק ולא כנגזרת מגובה הפיצויים ובשיעור המוגזם לטענתה שביקשו המבקשים.

דיון והכרעה

אשר לגובה פיצויי ההפקעה לשנת 2015 ובהעדר מחלוקת, אני פוסק כי המשיבה תשלם למבקשים סך של 210,000 ₪.

אשר להחזר שכר טרחת השמאי ובהתחשב בטיעוני הצדדים לעיל, אני פוסק כי המשיבה תשלם למבקשים כהחזר חלקי של שכר טרחת השמאי מטעמם, סך של 20,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.
כן אני פוסק כי המשיבה תשלם למבקשים את סכום האגרה בו נשאו, בסך 1,156 ₪.

אשר לשכר טרחת עורך דין ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, בהתחשב בהליכים שהתקיימו בפניי ובמשכם הקצר יחסית, במספר הישיבות המצומצם שהתקיימו ומישכם, בסוג התביעה, בסכומי הפיצוי שנפסקו ולאחר שעיינתי בשכר הטרחה המומלץ על פי התעריף המינימאלי, אני פוסק כי המשיבה תשלם למבקשים סך של 250,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.

הסכומים הנ"ל ישולמו על ידי המשיבה תוך 30 ימים מהיום, כפי שהוסכם בין הצדדים בסעיף 10 להסכם הפשרה החלקי שקיבל תוקף של פסק דין כאמור לעיל, אחרת יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין מתום המועד הנ"ל ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ו, 10 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.